ג)

והנה הגור ארי' מהמעשה הנ"ל היה חשוב ממש אצל המלך ומחבבו ומענגו כבבת עינו והי' רגיל אצל המלך כבן בית וכשהי' בא למלך הי' עומד מכיסאו והולך לקראתו ומחבקו ומנשקו ואומר לו לייבלי שלי כך הי' קוראו תמיד ומאז הי' נעשה גדול בעיניו עד כי נפל האיש ונעשה גדול וחשוב בעיני היהודים וקיבלוהו לרב וכו'. והוא עשה כל מיני טובות ליהודים ומצילם מכל מיני רעות ע"י קירבתו להמלך ובקשתו ממגינתו עליהם. אבל פעם אחת הי' מעשה כי הציקו כל השרים וכומרים למלך כי יגזור על היהודים לגרשם ממדינתו מחמת עלילות שעשאו עלהם והוא לא יכול ליפטור בשום אופן והוכרח בע"כ להסכים להם וכבר כתבו וחתמו כולם וגם נכתב ונחתם בטבעת המלך שאין להשיב וכו'. והנה הגור ארי' בא למלך כמנהגו והוא קבלו באהבה וכבוד גדול כדרכו מאז אבל פניו (היינו פני המלך) היו עצובים ומודאגים מאד והגור ארי' ביקש מאד מהמלך שיספר לו על מה הוא כל כך עצוב ומודאג והוא השיב לו על הגזירה שיצאה על ישראל וכבר נכתב ונחתם על ידי ואין להשיב וכשמועה הגור ארי' מהגזירה הנ"ל חרד לבו בקרבו והתחיל לבכות ולצעוק לפני המלך הייתכן כזאת מה חטאו ומה פשעו. והמלך השיב לו כי זה הוא יש לו צער וחרטה על זאת אבל אינני יכול לעזור כלום לזה והגור ארי' עומד ומצטער ובוכה לפני המלך ושאלו אם כבר נתן להם כתב הגזירה בידם או אם הוא עדיין ברשותו והשיב לו כי כבר חתם על זאת אבל עדיין לא מסרו להם כי אם מונח בארגז האוצר המלך ומפתח אין לשום אדם רק להמלך. והתחיל הגור ארי' יותר ויותר לבכות לפני המלך שיקרע את הגזר דין והוא השיב לו שלא יתכן כזאת והוא עומד ובוכה עד שהמלך אמר לו לייבילי שלי נלך לגן לטייל ונפוג מעט צערינו והלכו ביחד לגן המלך המיוחד ונפל שינה על המלך ואמר להגור ארי' כי הוא יכה א"ע מעט לישון והוא יעמוד ויחכה עליו עד שיתעורר מתרדמתו וכן היה והנה המלך נ"ל קיבל מכתב מגנראל אחד מצבאיו כי איזה מלך קטן שהי' כבוש תחת ידו מרד בו ואינו רוצה לשלם מס וחרה אף המלך על זה והשיב להגנרל כי ייתן לו התראה ואם לא ישמע להיכנע כמקודם יעשה עמו מלחמה וכן עשה כי נתן לו התראה והוצחק ממנו והשיב לו כי אינו ירא מפניו כלל והוא מוכן למלחמה תיכף וכשמועה המלך תשובתו חרה אפו מאד עליו ופקד על על הגנראל הנ"ל כי ייקח עשרת אלפים גיבורי חיל וילך ללחום עמו. עם המלך קטן הנ"ל וכן עשה הגנראל ולקח עשרת אלפים גיבורי חיל ויצא ללחום עם המלך הנ"ל והמלך קטן לא נכנע ממנו ואדרבא לחם עמו בכוח ועבר עד שהשמיד את רוב חילו של הגנראל הנ"ל וכתב הגנראל מכתב להמלך וסיפר לו איך שהמלך לא נכנע מפני חיל העשרת האלפים גיבורי חיל שלו ואדרבא הלחים עמו בתוקף ועוז וכמעט שמשמיד את העשרת האלפים גיבורים שלו וביקש מהמלך שייעץ לו מה לעשות בזה ותיכף כקרוא המלך את המכתב נתמלא חימה והשיב להגנראל כי ייקח כעת עשרים אלף גיבורי חיל ויתאמץ ללחום עם המלך קטן והנ"ל וינקום בו גם עבור שהשמיד העשרת אלפים חיל הנ"ל ועל כן ילחים עמו באומץ רב ובאכזריות גדול וכו', וכן עשה הגנרל הנ"ל ולקח עשרים אלף גיבורי חיל ואמיצי כוח ויצא ללחום בתוקף ועוז נגד המלך קטן הנ"ל. אבל המלך הקטן התאמץ גם כן מאד ולחם כנגדו בעוז וגבורה עד שהגנראל ראה שכמעט שהשמיד רוב חיילותיו כתב מכתב לקיסר שתיכף ומיד ישלח לו עוד חמישים אלף גיבורי חיל ביותר כי אם לא הוא (הגנראל בעצמו) ושאר חיילותיו גם כן אבודים כי המלך קטן לוחם באמיצות וזריזות וכמעט שהשמיד את רוב חיילותיו וכו' וכששמע הקיסר את כל הנ"ל בערה בו אש חמתו ושלח לו חמישים אלף גיבורי חיל מאד ופקד וציוה עליו לאמור חזק ואמץ מאד ונלחמת בו ולא תחוס עינך על נער ועל זקן על איש ואישה והחרמת את עריהם ואת טירותם תשרוף באש ונקמת את נקמת חיילותי שהשמיד וכו' וכעבור חצי שנה קיבל המלך עוד פעם מכתב וידיעה שהמצב רע מאד ושהמלך קטן הנ"ל לוחם באמיצות יתירה ויותר מחצי חיילותיו של הגנראל שלו נשמדו עוד הפעם וכי אין תקוה לנגד המלך הקטן הלוחם עמו אם לא בחיל רב וכח ואומץ מאד כי כנראה שהמלך הקטן הוא חזק ואמיץ ואין לעמוד לנגדו כי אם ביד חזקה וכו' וכשמוע המלך את כל הנ"ל וחרה אפו בו מאד ותבער חמתו כאש ואמר הלא זה בושה וכלימה איך העיז המלך הקטן הזה למרוד בי וזה כמה וכמה שנים שחיילות נלחמים בו ולא די שלא נצחו אותו אף גם זאת שהשמיד את חיילותי בכל המלחמות שנלחמים בו וחרה אפו מאד על זה ואמר אולי הגנראל הזה אינו לוחם בגבורה וצוה לגנראל יותר גדול שיקח מאה אלף גבורי חיל אמיצים אשר אחד מהם ירדוף אלף וכו' וצוה עליו הכה תכה אותם מקטן ועד גדול ממש ועד אשה לא תחמול עליהם ואת כל שללם תשרוף באש וכו' עד השמדם והגנראל הזה יצא ללחום בחרון אפו וחמתו ככל אשר צוה עליו המלך אבל לדאבון לבם אינם מצליחים כלל במלחמותיהם והמלך הקטן לוחם בגבורה והם רואים כי חיילותיהם נשמדים ואין לאל ידם לעזור ולהושיע וכראות המלך הגדול את זאת כתב מכתב להמלך וסיפר לו הכול ואת כל המלחמות הקשות והעצומות שעושין אבל ללא יועיל כי המלך הקטן יותר גיבור מהם ואל תאמר כי מחלישותינו ומרפיון ידינו לא נצחנו כי אנחנו נלחמנו בכל כח ואומץ ותוקף ועוז אבל מה אעשה כי המלך הקטן חזק ואמיץ ממנו וממש גבורת אם גבורתו, ויכתוב לו את כל הגבורות שעשה המלך הקטן וכו' ולבסוף כתב לו על כן עצתי היא שתאסוף את כל חיילותיך וכל הגיבורים עם כל הכלי זיין אולי נוכל ללחום ולהשמיד את המלך הקטן הזה כי אם לא תעשה כזה אין לנו עצה ותושי' כי אין לאל ידינו וכוחינו לעמוד נגד כוחו וגבורתו העצומה של המלך האדיר הזה. וכשמועה המלך את כל הנעשה ואת כל גבורותיו של המלך קטן הזה בערה בו חמתו מאד ואמר האם במלך קטן כזה לא תתנקם נפשי על המרדו בי ועל כל חיילותי שהשמיד, וקבץ תיכף כל החיילות וכל גיבורי המלחמה עם כל כלי זיין שהם עולים על כולה עם ראש המלחמה עליהם וציוה עליהם שאל יחמלו ולא יחונו נער וזקן כי אם השמד תשמידון אותם מנער ועד זקן טף ונשים ואת כל טירותם ועירם תשרפון באש למען תנקמו מהם את כל חיילות שהשמידום וכן עשו ויצאו שרי המלחמה עם כל חיילותיהם הרבים וכל הגיבורים ואנשי המלחמה בסוסים ורכב ופרשים והולכי רגלי עם כל כלי זיין וילחמו עם המלך הקטן ועברו כמה וכמה שנים ולא עשו שום ניצחון רק אדרבה המלך הקטן הולך וכובשם והורגם מהם לאלפים ולרבבות ואין מציל. וכראותם את כל זאת כתבו להמלך את כל הנעשה עימהם וכשמועה המלך את כל זאת ותבער בו חמתו מאד ויאמר הלא בושה וחרפה וכלימה הוא מלפניי כי מלך קטן כזה יכבוש מלך גדול ואביר וחזק כמוני ועל כן אני אחגור כל כוחי וגבורתי ואקבץ את כל חילי לא יישאר אחד בביתו אין נקי מזה לילך במלחמה ואני אנקום את נקמותיו ואני בידיי אלו אתפוש חיים את המלך הקטן הזה ואשמיד את כל אנשיו מנער ועד זקן טף ונשים בלי חמל ובלי רחמים וכו' וכן עשה וייתן כרוז ופקודה מטעם המלך להיות כולם מוכנים למלחמה מנער ועד זקן אין נקי. ויצאו כולם למלחמה ומלכם בראשם והוא מאמיץ בדעתו רק לתפוש המלך הקטן בידו, אבל לא כאשר דימה כן הי' רק להיפך ממש, כי המלך הקטן גבר גם במלחמה הזאת והרג הרבה מאד מחיילותיו ותפש את המלך הגדול חיים בידיו ופשט ממנו נזרו ובגדו מלכותו ולבשו אותו בגדי הסחבות הבלויים ונתנו אותן בתוך בית הסוהר בחדר אפל וחושך בתחתית הארץ ורק חלון קטן אחד למעלה, והוא רעב וצמא ואסיר בזיקם. והמלך הקטן הנ"ל כבש כל המדינות של המלך הגדול וישב על כיסאו ולבש בגדי מלכותו ונזרו וכו'. והמלך גדול הנ"ל יושב בצרה וצוקה בחדר האפל הנ"ל ויתגבר מאד עד שזכה לקפוץ על החלון ולהביט מעט החוצה וראה והנה הגור ארי' הולך בחוץ ויצעק אחריו לייבילי שלי עזור לי מצרה הזאת וקח אותי חוצה מחצר מות הזאת והשיב לו הגור ארי' לא לחנם באת לזה מדוע גזרת גירוש וכליון על אחי בחנם וכמה שבקשתיך ולא הועיל, ועתה אם אקח אותך מפה ואביא אותך לפלטין שלך ואשב אותך על כסאך האם תבטל גזרתך? והשיב לו המלך מה אתה מדבר דברי שטות כזה הלוואי תיקח אותי מפה הפלטין שלך וכו' וכו' כנ"ל רק תתן לי את המפתח של התיבה שלך אשר שם מונח הגזירה על היהודים ואקרע אותם. וכן עשה ונתן לו המפתח ולקח את כתב הגזירה וקרעם ואח"כ לקח את המלך והביאו לפלטין שלו והושיבו על כסאו ולבשו את נזרו, והמלך הקיץ משנתו ומו?? וצערו ואמר לו לייבילי שלי ממש החיית אותי. אמר לו הכרחת לצער אותי כל כך ימים ושנים עבור הגזירה והשיב לו כמה שנים כבר עבר והשיב לו י"ג שנה מיום שמרד המלך ולקח הגור ארי' את השעון והראה לו כי אין יותר מחמשה עשר מינוט מעת שהניח א"ע לישן בהגן שלו. (כי הגור ארי' הרימו למעלה מהזמן וסבב לו חלום כזה ולקח ממנו המפתח וקרע את הגזירות ?? וכל המעשה מהמלך הקטן שמרד בו והמלחמות שנלחמו בו הי' רק חלום רק לקחת המפתח מאת המלך לקרוע הגזירות זה הי' ממש כי ממש לקח אז הגור ארי' המפתח ונכנס לפלטין המלך וקרע הגזירות ואח"כ נכנס להביתן שהמלך ישן כנ"ל ולקחו ונשאו לתוך הפלטין וישבו על כסאו כנ"ל.