ח)

פ"א זרקו המתנגדים אבנים בהקלויז באומן ונתרגש ר' נפתלי ז"ל ואמר מפני כך יקחו עוד לאנשי חיל ועוד וכו' ובזה"ל "אזמי וען וואספט שטיינער ועט מען נעמין נאך נעקסיטין אין נאך נעקריטין" וענה לו הר' נחמן מטולטשין ז"ל "ר' נפתלי וועטמען דעך נעמין איימהרי אייניקליך אויך" אלא מפני שזרקו שתי אבנים יבואו אלינו עוד ב' נפשות, בשכר פין צווייא שטיינער וועלין ציזו קומין צווייא נפשות, וכן היה שנתקרבו אז ב' נפשות יקרות מאד ונעשו אח"כ מגדולי אנ"ש והם הר' ברוך אפרים ז"ל והר' מענדילי ליטוואק ז"ל והמעשה שהי' כך הי' הם היו גדולי התלמידים של הצדיק ר' מענדילי מלבאוויטש ז"ל בעל הצמח צדק והר' ברוך אפרים ז"ל היה אצלו חוזר יותר מעשרים שנה ואחר פטירתו של הצמח צדק לא רצו לשאר אצל בנו והלכו לחפש איזה רבי ומצאו איזה ספר מספרי רבינו ז"ל ויישר בעיניהם וראו שבעל המחבר הוא מברסלב ורצו לילך לשם וחשבו שזה ברעסלא שבגרמניה והלכו לשם כשבאו לשם נוכחו לגעת שזה עיר אחר ברוסיה והלכו לשם רגלי עד שהביאו אותם לאומן ושם נעשו עובדים גדולים בעבודת ה' והר' ברוך אפרים ז''ל היה בעל מוח עמוק ועשה ספר על הליקוטי מוהר''ן הס' באיבי הנחל שהיה ספר גדול ונאבד רק המיקצת שבמיקצת נדפס אחר הפרפראות לחכמה והר' אברהם ז''ל אמר שהרבה לקח מספר באיבי הנחל להחיבור ס' ביאור הליקוטים. וכשהיה מתפלל ר' ברוך אפרים היה עם כ''כ התלהבות והיה מכסה א''ע עם הטלית כל פניו וכו' והיה מתפלל בלחש ובעמקות עד שהיה הולך כמו זיעה מהטלית כמו המתנים ויותר והרה מטשערין ז''ל שלח אותו להדפיס הספרים שלו והדפיס את הליקוטי מוהר''ן דפוס לעמבערג ופרפראות לחכמה וליקוטי תפלות דפוס לעמבערג וכל הליקוטי העצות וכו' ובנו של ר' ברוך אפרים ז''ל היה ג''כ מוח עמוק מאד והיה דר בארץ ישראל והי' כ"כ מוחו עמוק וחריף בעבודת ה' ובתורה עד שלא הי' מכיר אפי' בצורת אשתו. ופעם אחד נסתה אשתו וכשהי' ברחוב נגשה אליו אשתו ושאלה אותו אתם נחמן ב"ר ברוך אפרים מה שלום זוגתכם ששמה כו"כ ולא הכיר אותה כלל הר' ברוך אפרים ז"ל סמוך לפטירתו ז"ל והי' חולה וספרו להרב מטשעהרין ז"ל והלך לבקרו ודיבר אתו ואמר אח"כ הרב מטשעהרין ז"ל שהוא ירא ממנו שלא ימות כי לקח במוחו המיתה מאד והמחשבה יש לה כח גדול וכשנפטר הי' איזה זמן אח"כ חום הגוף שלו מחמת תנועת המוח שלו בעמקות. והרב מטשעהרין ז"ל הי' דרכו תמיד כשבאו אליו בשביל חולה שהעיקר שלא שיקח במוח ובמחשבה ח"ו שימות לא החולה ולא קרוביו כי אדרבא יקחו במחשבה שלא חולה כלל ובכ"פ היטב לו "עס איז אים בעסיר" ובזה משיכים שי' כך: