ה)

מר' לייביל מקאנסטנטין שנסע לאומין על ציון רבינו הקדוש והיה משבח ומפאר בסיפורו עם אנשים מענין ההתעוררות על ציון רבינו ז"ל ובפרט הר"ה וכו' ואמר לו א' מתנגד אני דר באומין ורואה את הציון שלכם והכל ואיני נתפעל ואיני יודע מהו הרעש. ענה ואמר לו ר' לייביל הנ"ל כשנסעתי בדרך ראיתי בית חרושת שהי' מבחוץ מסויד ומרויר ומצויר נאה ויפה עד מאד וחשבתי שבוודאי עובדים שם דברים יקרים משי וכדומה ושאלתי ונכנסתי וראיתי שעובדים שם מחצלות שזה רק בית חרושת מחצלת. ושוב ראיתי באותו הדרך בית חרושת שמבחוץ אינו מסויד כלל ועזוב לגמרי וכו' וחשבתי ששם בוודאי עובדין דברים קטני ערך ונכנסתי לפנים וראיתי שם שאדרבא שם עושין דווקא משי והוא בית חרושת ממשי. וא"כ מה שרואין בחוץ אינו ראי' כלל רק כשתוחבין הראש לפנים וטועמין הטעם אז יודעין איפוא עובדים מחצלות ואיפוא עובדים משי האם נסית ובחנת לתחוב ראשך שם שאז היית רואה ומרגיש מה שיש שם אלא מה שאתה רואה מבחוץ זה אינו כלום. וד"ל.