ב)

אבי נ"י סיפר לי שהוא הכיר איש אחד שהי' לו חבר אחד שהי' יכול הענין של "וחובר חבר" היינו לקבץ ולאסוף בלחשיו את הנחשים במקום אחד ושניהם היו דווקא אנשים חרדים. פעם אחד אמר לו חבירו הנ"ל אם אתה רוצה אני אראה לך דבר יפה אבל בישוב איני רוצה מפני שיחריבו את הישוב אבל בוא אתי לשדה ושם אראה לך והלכו ביחד לשדה והעמיד אותו על אילן אחד בהר והוא ירד להעמק ששם מקום גדול ביושר והתחיל מפטפט בשפתיו ופתאום התחילו לבוא שיירות שיירות מכל ארבע רוחות נחשים גדולים ונוראים ממש כקורת בית הבד שאם היו בישוב היו מחריבים את הישוב. וזה עמד על האילן וממש כל אבריו דא לדא מחמת גודל החרדה והפחד והאימה שנפל עליו ממש פחד מות ואעפ"י שהוא הקדים לו קודם שלא יפחוד. אעפי"כ הי' עליו פחדנות שראה איך שבאים מכל ארבע רוחות העולם נחשים ושרפים כמו עדרי צאן ומסבבים את האיש חבירו הנ"ל שקרא אותם ופתאום שמע קול אנחה וצעקה מחבירו העומד בין הנחשים "גוואלד איך בין פאר לוירין" ושאל אותו מן האילן מדוע הוא צועק. השיב לו כך כי יש נחש שרף אחד הנקרא פתן חרש אשר יש לו רק אוזן אחד ששומע ובאוזן השני אינו שומע והוא יש לו צער גדול כשקוראים אותו והוא צריך לבוא וע"כ הוא הולך תמיד וחופר ואוטם אזנו ששומע בו בארץ כדי שלא ישמע לקול מלחשים שלא יצרך לבוא. אבל אם לפעמים אזנו אינה אטומה ושומע הלחש ומוכרח לבוא אז האיש המלחש הוא אבוד כי הפתן עושה ממנו כלה. עכשיו הוא מרגיש שלמזלו הרע לא היתה אזנו אטומה ושמע הלחש וכבר הוא הולך וע"כ הוא אבוד וצעק שמע ישראל והוא עמד באילן ורואה שבא אליו נחש שרף גדול נורא ואיום מאד שבכל הנחשים לא הי' כמוהו וקרב אצל האיש ולא עשה לו כלום רק נפח לו באפו ושוב לא שמע ולא ראה אותו כלל ובין כך הנחשים הלכו להם והוא ירד מן האילן ולא מצאו ממנו רק מעט עפר שרוף וצרר אותם במטפחת ובכה עליו והביא משוב וקבר את העפר ה' ישמרנו בעת שעשה הצעקה וסיפר לו מפתן חרש אמר לו ג"כ שזה מרומז בתפילות קפיטל נ"ח חמת למו כמו חמת נחש פתן חרש ואטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים חובר חברים מחוכם וקשה על זה כיוון שכתוב פתן חרש א"כ הוא אינו שומע ומדוע יטם אזנו. אך הפירוש הוא כנ"ל שחרש רק מאוזן אחד ואת אזנו שהוא שומע מאטם אותו כדי שלא ישמע וע"כ הפירוש כך כמו פתן חרש (מאזנו אחד) ואטם אזנו (השני) אשר (כדי) לא ישמע לקול מלחשים וכו' ה' ישמרנו.