ט)

פעם אחד הי' מעשה אצל הרמ"ך ז"ל (שהי' מגאוני קדמאי ומהפוסקים) שהלך בשוק ועמד את עצמו אצל המוכרי פירות ולקח פרי אחד ממבחר פירות ערל שעמד שם ועשה במכה ואכל וכן אכל עוד אחד ועוד אחד והערל נתכעס מאד והכה אותו מכות נמרצות ותיכף נעשה הערל מסוכן ונתחזר ראשו לאחוריו ולא יכול לדבר רק ?? שזה בא מסיבת שהכה את הרב. והרמ"ך עומד ותמה על מה מכים אותו. ובין כך נגשו אליו כל הרחוב ומבקשים אותו שימחול להערל הנ"ל שהכה אותו ויבקש רחמים עליו שיהי' לו רפואה והוא מתפלא ולא ידע כלל מה שנעשה כי הוא הי' כ"כ משוקע ברעיונות התורה ועבודת ה' עד שלא ידע כלל אם הוא הוא בשוק ורק ראה שמונח הפירות אצלו וחשב שהוא בביתו וזוגתו היא העמידה אצלו פירות שיאכל ועל כן עשה ברכה ואכל ופתאום מכים אותו וכו' והם עמדו עליו שימחול לו ויבקש עליו כנ"ל וכן עשה ונתרפא: ואכן הי' מעשה אצל גאון אחד (מוה"ר יוקיל האמברגר שהי' אב"ד) ובביהמ"ד בא אורח אחד והניח את מקלו אצל ארון קודש ולא מצאו וראה את הרב הנ"ל בביהמ"ד ובא לו חשדא שרק הוא לקח את המקל שלו (ולא ידע שהוא הרב כי הלך בתוה ובגדים פשוטים) וע"כ הכה אותו שיחזיר לו מקלו והוא השיב לו שלא ראה את מקלו ולא לקח את מקלו והוא לא האמין לו ומכה אותו והוא מבקשו בתחנונים שאינו נגע במקלו ואח"כ כשנצרך הרב לדרוש ועלה על הבימה ודרש בגאונותו וחריפותו והאורח עמד גם כן שם ורואה את מי חשד והכה וכו' ועלה על הבמה לפייסו והרב כשגמר את הדרשה ורואה והנה האיש הנ"ל ג"כ על הבימה וחשב שהוא רוצה עוד הפעם להכותו עבור מקלו התחיל עוד הפעם לבקשו בתחנונים "תאמינו לי שאני לא לקחתי את המקל שלכם ולא ראיתיו כלל וכו' ואז פייסו האיש הנ"ל על שחשדו והכה אותו כי לא ידע שהוא הרב וכשראה אותו דורש על הבימה עלה לפייסו: