Nazir 43b

אמר רב חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו מ''ט אמר קרא {ויקרא כא-ב} לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר א''ל רב המנונא אלא מעתה קאזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה הכי נמי דלא ליטמא ליה אמר ליה מת מצוה קאמרת השתא יש לומר באחריני מיחייב באביו לא כל שכן והאי מת מצוה הוא והתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה והא אית ליה ברא כיון דקאזיל באורחא כמי

שאין לו קוברים דמי מיתיבי {ויקרא כא-ג} לה יטמא לה הוא מטמא ואינו מטמא לאיבריה לפי שאינו מטמא לאבר מן החי של אביו אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה מאי מחזיר הוא על עצם כשעורה לאו למימרא דאי מיחסר פורתא לא ההיא ר' יהודה היא דתניא רבי יהודה אומר לה מיטמא ואינו מיטמא לאברי' שאינו מיטמא על אבר מן החי של אביו אבל מיטמא הוא לאבר מן המת של אביו והתניא רב כהנא בר''א בן יעקב לה מיטמא ואינו מיטמא לאברים פרט לכזית

מן המת וכזית נצל ומלא תרווד רקב יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה כתיב {ויקרא כא-א} ואמרת אליהם הוסיף לך הכתוב טומאה אחרת