יד
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נָסַעְתִּי לְבֵיתִי לְנֶעמִירוֹב, וְתֵכֶף בְּאוֹתוֹ יוֹם נָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב וְאָז הִתְחִיל טִלְטוּלִי לְמָאהְלוֹב כִּי זוּגָתִי נָסְעָה מִקּדֶם ראשׁ-הַשָּׁנָה לְמָאהְלוֹב לְבֵית אָבִיהָ וְאִמָּהּ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב סִבּוֹת כִּי בְּעֵת שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה חוֹתְנִי עֲדַיִן אַב-בֵּית-דִּין בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ קְרֶעמִינִיץ וּסְבִיבוֹתֶיהָ וְאַחַר שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים נִתְקַבֵּל לְרַב גַּם בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ מָאהְלוֹב וְאָז נָסְעָה זוּגָתִי שְׁנַת תקס"ו לְמָאהְלוֹב עִם בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ וַאֲנִי נָסַעְתִּי אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים לְשָׁם וּמֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה שֶׁחוֹתְנִי לא הָיָה אָז בְּבֵיתוֹ בְּמָאהְלוֹב כִּי הָיָה בִּקְהִלַּת קְרֶמִינִיץ, כִּי הָיָה לוֹ הִתְמַנּוּת הָרַבָּנוּת בִּשְׁנֵי הַקְּהִלּוֹת הַנַּ"ל בִּקְרֶמִינִיץ וּסְבִיבוֹתֶיהָ וּבְמָאהְלוֹב וְאָז הָיָה בִּקְרֶמִינִיץ, וְהָיָה בְּדַעְתֵּנוּ שֶׁיָּבוֹא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְבֵיתוֹ וְאָז הָיְתָה חוֹזֶרֶת זוּגָתִי לְנֶעמִירוֹב קדֶם סֻכּוֹת אוֹ אַחַר כָּךְ וַאֲנִי נָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב עַל סֻכּוֹת וְהָיָה בְּדַעְתִּי לָשׁוּב עִם זוּגָתִי וּבָנַי שֶׁיִּחְיוּ לִקְהִלַּת קדֶשׁ נֶעמִירוֹב אַחַר סֻכּוֹת וּמֵחֲמַת שֶׁנִּתְעַכֵּב בִּקְרֶמִינִיץ כַּנַּ"ל, נִתְעַכַּבְנוּ שָׁם בְּמָאהְלוֹב וְהָיִינוּ מְצַפִּים עָלָיו מִיּוֹם לְיוֹם וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעַכַּבְנוּ שָׁם הַרְבֵּה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁנִּתְעַכַּבְנוּ בְּמָאהְלוֹב קָרוֹב לִשְׁנֵי שָׁנִים כַּאֲשֶׁר יְבאַר לְקַמָּן
When he read through it, he nodded his head and said in these very words: "A sheyn tzetil" — "A beautiful little note." And I understood that the things written there were very pleasing to him, and he greatly longed that we should merit to fulfill them truly. Happy is he who holds fast to them! In the winter of 5565, he commanded me to travel to my father-in-law in the holy community of Mohilov, to request from him that he appoint me as rabbi in some city — and so on. And blessed be Hashem, I was saved from this.
וְכָל אֵלּוּ הַשְּׁתֵּי שָׁנִים לא הָיִיתִי רָגִיל לִהְיוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים, מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי בְּרִחוּק מָקוֹם מֵאִתּוֹ וְלא בָּאתִי אֵלָיו כִּי-אִם בִּזְמַנִּים הַיְדוּעִים לָנוּ שֶׁהִזְהִיר אוֹתָנוּ לָבוֹא אֵלָיו, שֶׁהֵם ראשׁ הַשָּׁנָה וְשָׁבוּעוֹת וְשַׁבַּת חֲנֻכָּה אֲבָל מִקּדֶם כְּשֶׁהָיִיתִי בְּנֶעמְרִיב הָיִיתִי רָגִיל לִהְיוֹת אֶצְלוֹ הַרְבֵּה גַּם בְּכָל הַשְּׁתֵּי שָׁנִים הַנַּ"ל הָיָה גַּם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָע וָנָד בְּהַדֶּרֶךְ וְהַנְּסִיעָה שֶׁל נָאוְורִיטְשׁ וְכוּ' וּבִקְהִלַּת- קדֶשׁ לֶמְבֶּרְג כַּאֲשֶׁר יְבאַר לְקַמָּן
In the winter of the year 5565 mentioned above, he commanded me to go back and transcribe in proper order all his Torah teachings, which had been written by me in scattered notebooks — just as they had been written at the time of their writing, immediately after each Torah was said. He commanded me to copy them again so that they would be written in order, fit to be bound into a volume. And so I did — I transcribed them in order onto fine paper with elegant ink. And Rabbi Naftali read before me word by word from those scattered notebooks mentioned above, while I wrote in the volume. And this continued for about a quarter of a year, until after Pesach, close to Shavuos.
וּבְבוֹאִי לְמָאהְלוֹב הִתְחִילוּ עָלַי מֵחָדָשׁ מְנִיעוֹת הַרְבֵּה מִלִּנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי כְּבָר מְבאָר לְעֵיל קְצָת שֶׁהָיָה לִי מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִים הַרְבֵּה לְאֵין קֵץ בִּתְחִלַּת הִתְקָרְבוּתִי אֵלָיו, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל אֵיךְ זָכִיתִי לְשַׁבְּרָם, וְכָל הַשּׁוֹמְעָם תְּצִלֶּינָה אָזְנָיו וְלא בֵּאַרְתִּי חֵלֶק אֶלֶף מֵהֶם אַךְ עִקַּר גּדֶל הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת לא נִתְמַהְמְהוּ הַרְבֵּה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי שֶׁשִּׁבַּרְתִּים בִּמְהִירוּת מִגּדֶל חָזְקִי שֶׁיִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֶהְיֶה מְקרָב אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְיַעֲבר עָלַי מָה וְתֵכֶף גֵּרֵשׁ אוֹתִי אָבִי מִבֵּיתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה הֻכְרְחָה זוּגָתִי אַחַר כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁנָה לֵירֵד גַּם כֵּן מִשֻּׁלְחַן אָבִי נֵרוֹ יָאִיר וְהָיִינוּ נִזּוֹנִים עַל שֻׁלְחָנֵנוּ וּכְשֶׁרָאָה אָבִי וּבְנֵי בֵיתֵנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַטּוֹת דַּעְתִּי בְּשׁוּם אפֶן נִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנִּי וְגַם זוּגָתִי אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיְתָה דַּעְתָּהּ אָז מַסְכֶּמֶת כְּלָל עַל נְסִיעָתִי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֻכְרְחָה גַּם כֵּן בְּעַל כָּרְחָהּ לְבַטֵּל דַּעְתָּהּ כִּי יָדְעָה וְהֵבִינָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְנעַ אוֹתִי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם וְכָל מַה שֶּׁעָבַר בָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אַךְ עִקַּר תּקֶף הַיִּסּוּרִין וְהַמְּנִיעוֹת לא נִתְמַהְמְהוּ הַרְבֵּה אִם אָמְנָם בְּוַדַּאי גַּם אַחַר כָּךְ הָיוּ לִי יִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת הַרְבֵּה כִּמְעַט בְּכָל נְסִיעָה וּנְסִיעָה אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ יִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְסָבְלָן, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָיִיתִי נִזּוֹן עַל שֻׁלְחָנִי וְכָל אִישׁ שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ וְהָיִיתִי נוֹסֵעַ בְּכָל עֵת שֶׁרָצִיתִי בְּכָל שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת אוֹ פָּחוֹת וְלִפְעָמִים יָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ אֵיזֶה זְמַן וּבְכָל פַּעַם שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים, תּוֹרוֹת וְשִׂיחוֹת וּמַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם, אֲשֶׁר הֶחֱיָה אוֹתִי וְאֶת כָּל הַשּׁוֹמְעִים מִפִּי וּמִפִּי כְּתָבִי לְדוֹרֵי דוֹרוֹת לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים הֲלא הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרֵנוּ הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יִרְאֶה בְּעֵינָיו וּבְלִבּוֹ יָבִין וְיָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יָדָם, וְיָבִין וְיַשְׂכִּיל אֶפֶס קְצֵה מַה שֶּׁזִּכַּנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּיָּמִים הָהֵם לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק-יוֹמִין, דְּבָרִים שֶׁלּא שְׁמָעַתָּן אזֶן מֵעוֹלָם וְכוּ' וְכוּ'; וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ בְּעֶרֶךְ אַרְבַּע שָׁנִים אַחַר כָּךְ בִּשְׁנַת תקס"ז הַנַּ"ל שֶׁהִתְחִיל גָּלוּתִי וְטִלְטוּלִי לְמָאהְלוֹב חָזְרוּ וְנִתְחַדְּשׁוּ עָלַי מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי כָּל הַמְּנִיעוֹת יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה רַק שֶׁבְּאפֶן אֶחָד הָיוּ קַלִּים מִבַּתְּחִלָּה מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי כְּבָר חָזָק בְּדַעְתִּי מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר כִּי כְּבָר זָכִיתִי לִשְׁמעַ מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְלִטְעם מִצּוּף דְּבַשׁ אֲמָרָיו הַנְּעִימִים וְהַקְּדוֹשִׁים וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה לִי הַכּחַ לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת כִּי זֶה כְּלָל אֶצְלֵנוּ שֶׁעִקַּר כָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק מְנִיעוֹת הַמּחַ וְכוּ' כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עַיֵּן שָׁם (לִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ו) וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי אָז בְּמָאהְלוֹב אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אַךְ בְּקִצּוּר אֲסַפֵּר קְצָת
Yet throughout all that time he did not reveal his intention to print them and to publicize them in the world. For during all those times it was his practice to warn greatly not to reveal his Torah to outsiders — those who were not of our circle — and he revealed some of his reasons for this. And we were very careful about this, concealing and hiding away the notebooks that had been written. During that time — between Pesach and Atzeres — I came to him several times from Nemirov. And he himself acted as though he was displeased [makpid] that we came to him with such constancy. And because of this we had obstacles and sufferings each time we wished to come to him — lest he be displeased with us. Already we paid no attention whatsoever to obstacles from our homes or to obstacles due to money — only this stood in our minds as an obstacle: that it seemed to us he would be displeased when we came to him, since we had only just recently been with him. And yet the great intensity of our longing to bask in the radiance of the Shechinah — to merit standing before the splendor of his holiness, and so on and so on — prevailed over the obstacle, and we merited to come to him every time.
הִנֵּה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב כַּנַּ"ל, וּבָאתִי לְשָׁם בְּיוֹם חֲמִישִׁי י"ג תִּשְׁרֵי וְלא מָצָאתִי חוֹתְנִי בְּבֵיתוֹ כִּי הָיָה בִּקְרֶמִינִיץ כַּנַּ"ל וְחוֹתְנִי הָיָה חָשׁוּב וְיָקָר שָׁם מְאד מְאד בְּתַכְלִית הַחֲשִׁיבוּת וְגַם מִכְּבָר הָיָה מִתְנַגֵּד גָּדוֹל עַל כָּל הַחֲסִידִים אֲפִלּוּ עַל גְּדוֹלֵי הַמְפֻרְסָמִים וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-בְנֵי בֵּיתוֹ כֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים וְהָיָה בֶּאֱמֶת צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים טוֹבִים אַךְ הָיָה שָׁקוּעַ בְּדַעְתּוֹ דִּבְרֵי בַּעֲלֵי הַמַּחֲלקֶת מִכְּבָר שֶׁחָלְקוּ עַל גְּדוֹלֵי הַחֲסִידִים כַּמְפֻרְסָם, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה חָזָק בְּעִנְיַן הַהִתְנַגְּדוּת מְאד וְכֵן כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ וְגַם אִשְׁתּוֹ בִּכְלָל וּבִפְרָט עַתָּה שֶׁעָלָה לִגְדֻלָּה יוֹתֵר בְּוַדַּאי הָיוּ לִי יִסּוּרִים יוֹתֵר כִּי כֻּלָּם הָיָה לִבָּם חָלוּק עִמִּי אֲבָל זאת יָדְעוּ שֶׁאֵין בְּיָדָם לִמְנעַ אוֹתִי בְּשׁוּם אפֶן כִּי יָדְעוּ שֶׁאֲנִי חָזָק בְּדַעְתִּי בְּלִי שִׁעוּר כַּנַּ"ל:
And after Shavuos of the year 5565 mentioned above — about eight days after I had been with him for Shavuos — a desire stirred in me to travel to him, for I was in great distress regarding my path in the service of Hashem and so on. But it was very difficult for me to come to him because of the obstacles mentioned above. At that time it was very hard and burdensome upon me — very, very much so — to break through that obstacle [of his possible displeasure with me], for I did not know how I would lift my face to enter before him and beseech him to draw me close to Hashem Blessed be He, since I had only so recently been with him. Yet nevertheless, my longing and my desire were very strong to travel to him.
וְהִנֵּה הָיִיתִי בְּמָאהְלוֹב בְּכָל יְמֵי הַסֻּכּוֹת, וְאַחַר הַסֻּכּוֹת הָיִינוּ מְצַפִּים בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא חוֹתְנִי וְלא בָּא כִּי נִתְעַכֵּב שָׁם בִּקְרֶמִינִיץ בְּעֵסֶק דְּבַר מִצְוָה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ שָׁם וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לָנוּ לַחֲזר לְבֵיתֵנוּ קדֶם שֶׁיָּבוֹא כִּי זוּגָתִי לא רָאֲתָה אוֹתוֹ כַּמָּה זְמַנִּים וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר עַד חֲנֻכָּה וַעֲדַיִן לא בָּא וַאֲנִי הָיִיתִי עָצוּר בְּמָאהְלוֹב וְלא זָכִיתִי לִרְאוֹת פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים עַד הֵנָּה וְהָיוּ לִי יִסּוּרִים עֲצוּמִים מִזֶּה בְּלִי שִׁעוּר כִּי בְּכָל הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ הָיִיתִי רָגִיל בְּמֶשֶׁךְ זְמַן כָּזֶה לִהְיוֹת אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה פְּעָמִים וְשָׁמַעְתִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְכוּ' וּמִגּדֶל צַעֲרִי כָּתַבְתִּי אִגְּרוֹת לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִגּדֶל הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי מְאד כַּנַּ"ל וּבְתוֹךְ אוֹתוֹ הַזְּמַן בֵּין יָמִים הַנּוֹרָאִים לַחֲנֻכָּה שֶׁהָיִיתִי בְּמָאהְלוֹב כַּנַּ"ל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן נוֹלַד בֵּן זָכָר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשַׁבַּת-קדֶשׁ וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל יַעֲקב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמֵחֲמַת עִכּוּבִי בְּמָאהְלוֹב לא זָכִיתִי לִהְיוֹת אֲפִלּוּ עַל הַבְּרִית מִילָה וּבַשָּׁבוּעַ שֶׁל הַבְּרִית מִילָה נִשְׁמַע מִפִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָעִנְיָן הַנּוֹרָא שֶׁל הָאֲלָפִים לְחַלְּקָם לְמֵאוֹת שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְהַחֲיוֹת מֵתִים וְכוּ' כַּנִּדְפָּס בַּלִּקּוּטִים שֶׁאַחֲרֵי הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת (שִׂיחוֹת הָרַ"ן צ"ג) עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם וְנוֹרְאוֹתָיו עַד אֵין קֵץ וְכוּ' וְכָל זֶה אָמַר בְּעֵת שֶׁהֵבִיא לוֹ רַבִּי לֵיבּ דַּיָּן דָּגִים בַּלַּיְלָה לְצרֶךְ סְעֻדַּת הַבְּרִית מִילָה, שֶׁבָּא בְּשִׂמְחָה וְאָמַר כָּל עִנְיָן הַנּוֹרָא הַנַּ"ל וַאֲנִי בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים לא זָכִיתִי לִהְיוֹת בְּכָל זֶה אַךְ כָּתְבוּ לִי עַל הַפָּאסְט בְּכָל עֵת מַה שֶּׁעָבַר כָּאן
And Hashem Blessed be He had mercy upon me with His immense mercies and placed in my mind a piece of advice [aytzah]: to travel to Breslov for the purpose of binding the book that had been prepared from the notebooks mentioned above which I had re-copied in order as mentioned — for they were already completed as mentioned. And he zichrono livracha had himself commanded me not to have them bound in Nemirov because of the many opponents who were there — for at that time we were very careful not to reveal his Torah to the outside at all, as mentioned — and therefore he had commanded me himself to have them bound specifically in Breslov. I had already planned before Shavuos to bring them here to Breslov to be bound, but the matter had not been aided by Heaven. And now, after Shavuos, I was wanting to come before him, but I had the obstacle mentioned above. So this piece of advice which Hashem Blessed be He in His mercy had prompted me with — to travel for the binding of the book — became a pretext before him, that this was why I had come. And incidentally I might be able to speak with him, if I would merit it. And so I did — I traveled immediately and at once to Breslov on that very day, and I arrived there on Friday morning. I was afraid to enter and to show my face to Rabbainu zichrono livracha, from shame as mentioned. And afterward he noticed me as he was passing from his room to his large house, and asked me on the way, as he walked: "Why have you come?" I answered him: "To bind the book." He asked: "And for this it was necessary for you to come in person, deliberately?" And I was struck dumb and gave him no answer, out of awe.
וְהִנֵּה נִתְעַכַּבְתִּי שָׁם עַד יְמֵי הַחֲנֻכָּה כַּנַּ"ל, וְשַׁבַּת חֲנֻכָּה הָיָה אֶצְלֵנוּ מֵהַזְּמַנִּים הַקְּבוּעִים לָבוֹא אֵלָיו כְּפִי פְּקֻדָּתוֹ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן קכ"ו) וְהִתְחַלְתִּי לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ לִנְסֹעַ לִבְּרֶסְלַב עַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה אַךְ רַבּוּ הַמְּנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר, בִּפְרָט אוּלַי בְּתוֹךְ כָּךְ יָבוֹא חוֹתְנִי בְּעֵת שֶׁאֶהְיֶה בִּבְּרֶסְלַב כִּי הָיוּ מְצַפִּים בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא כַּנַּ"ל וְאִם יָבוֹא וְלא יִמְצָאֵנִי שָׁם בְּוַדַּאי יֶחֱרֶה אַפּוֹ מְאד וְגַם חֲמוֹתִי וְזוּגָתִי כֻּלָּם הָיָה לָהֶם לְקִהְיוֹן שִׁנַּיִם שֶׁאֲנִי אֶסַּע בְּעֵת כָּזאת לִבְּרֶסְלַב אַחֲרֵי שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי חֲשׁוּבֵי קְהִלָּה כָּזאת בָּאִים בְּכָל יוֹם לְשַׁחֵר פְּנֵיהֶם וּמְצַפִּים בִּתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה עַל בִּיאָתוֹ וְהוּא יָקָר וּמְפֻרְסָם כָּל כָּךְ וּבֵין הַיּוֹם וּמָחָר יָבוֹא וַאֲנִי אֶסַּע בְּתוֹךְ כָּךְ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר גַּם בְּלא זֶה הוּא עַל אַפָּם וַחֲמָתָם מִכָּל-שֶׁכֵּן עַתָּה וּבְוַדַּאי הָיוּ לִי יִסּוּרִים מִנְּסִיעָה זאת הַרְבֵּה מְאד
Afterward my intention was to go immediately to the craftsman who was engaged in bookbinding and to sit there with him all day — for I knew Rabbainu's zichrono livracha desire that one should not leave the book with the craftsman even here in Breslov, even though the craftsman who was binding it was also of our circle. But at that time Rabbainu zichrono livracha was very strict about guarding the notebooks, so that no stranger should touch them.
אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו בְּלִי שִׁעוּר חִזֵּק אֶת לְבָבִי וְהִתְגַּבַּרְתִּי עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְנָסַעְתִּי לִבְּרֶסְלַב וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי כִּי בִּתְחִלָּה לא הָיָה לִי עַל הוֹצָאוֹת וְלא עֲגָלָה, אֲבָל הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, וּמִי שֶׁרוֹצֶה בֶּאֱמֶת בְּחֵשֶׁק חָזָק כָּרָאוּי נִתְבַּטְּלִין הַמְּנִיעוֹת וְכוּ' וַעֲזָרָנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִזְמִין לִי עֲגָלָה וְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ וּבָאתִי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אוֹר לְיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ ראשׁ-חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁהוּא מִימֵי חֲנֻכָּה וְזָכִיתִי לְדַבֵּר מִיָּד עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְסִפֵּר לִי מִיָּד מֵעִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָבַר עָלָיו בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁנִּמְצָא אִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל שֶׁבָּדָה עָלָיו דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבְלָתוֹ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים רַבִּים מִזֶּה וְאָמַר שֶׁנִּדְמָה לוֹ שֶׁמֵּעוֹלָם לא הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים כָּאֵלֶּה וְכוּ' (וְיִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר):
And my intent was to sit with the bookbinder all day and not to show my face to Rabbainu zichrono livracha until Shabbos. But the goodness and the mercies of Rabbainu zichrono livracha — which were without limit — the left hand pushed away a little, while the right hand drew close abundantly. And the very pushing away and the distancing was itself a wondrous drawing-close for one who truly desired and longed. And this is still his way even now. And in his wondrous mercies he suddenly sent one of our circle to me at the bookbinder's house, and said that Rabbainu zichrono livracha had commanded that I come to him — and that he [the messenger] would sit in my place by the bookbinder.
Loading comments…