טו
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
וְהִנֵּה זָכִיתִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה וְשָׁמַעְתִּי תּוֹרָה נִפְלָאָה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ל') וְכָתַבְתִּי אוֹתָהּ לְפָנָיו וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ נָסַעְתִּי לִקְהִלַּת קדֶשׁ נֶעמִירוֹב וְקִבֵּל אוֹתִי אָבִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנָתַן לִי מַתָּנָה וְהָיִיתִי מְצַפֶּה שָׁם בְּנֶעמִירוֹב שֶׁיִּזְדַּמֵּן לִי עֲגָלָה לְמָאהְלוֹב וְלא נִזְדַּמְּנָה לִי וְנִתְיַשַּׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לָמָּה לִי לְהַמְתִּין שָׁם טוֹב לִי שֶׁאֶסַּע לִבְּרֶסְלַב אוּלַי יִזְדַּמֵן לִי שָׁם עֲגָלָה וְאַרְוִיחַ שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ אֶהְיֶה אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכֵן עָשִׂיתִי וְחָזַרְתִּי וְנָסַעְתִּי לִבְּרֶסְלַב וּבָאתִי לְשָׁם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בָּעֶרֶב וַאֲנִי עֲדַיִן לא קִדַּשְׁתִּי אֶת הַלְּבָנָה בְּאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ, וְאוֹתָהּ הַלַּיְלָה הָיְתָה הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל זְמַן קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, וְהָיָה עָנָן וְחֹשֶׁךְ גָּדוֹל וְלא נִרְאָה שׁוּם רשֶׁם בְּעָלְמָא שֶׁל הַלְּבָנָה וְהָיָה לִי צַעַר וְשָׁאַלְתִּי אִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר קִדֵּשׁ הַלְּבָנָה הֵשִׁיב לִי שֶׁכְּבָר קִדֵּשׁ הַלְּבָנָה וְהָיָה לִי צַעַר בְּיוֹתֵר וְגַם בְּלא זֶה הִתְגַּבְּרָה עָלַי עַצְבוּת, וּמֵחֲמַת זֶה בְּיוֹתֵר וְאַחַר כָּךְ נִכְנַסְתִּי אֵלָיו בְּאוֹתָהּ הַלָּיְלָה וְשָׁאַל אוֹתִי עַל מָה אַתָּה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה כָּל כָּךְ, וְשָׁתַקְתִּי, וְנַעֲנָה אֶחָד וְאָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין הַלְּבָנָה נִרְאֵית עַל כֵּן פָּנָיו זְעוּפוֹת עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-זֶה, הֵשַׁבְתִּי לוֹ כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-זֶה, וְאָמַר הִתְפַּלֵּל עוֹד, וְעָנָה אֶחָד וְאָמַר בִּשְׁבִילִי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁאַתֶּם תִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו עֲבוּר זֶה וּבֶאֱמֶת לא עָלָה עַל דַּעְתִּי לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ עַל זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מֵעִנְיַן הַלְּבָנָה, אֲבָל הָיוּ לִי דְּבָרִים הֶכְרֵחִיִּים יוֹתֵר שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלַי, עַל כֵּן לא מָצָאתִי לִבִּי לְהַטְרִיחַ לְפָנָיו גַּם בִּשְׁבִיל זֶה וְעָמַדְנוּ קְצָת לְפָנָיו בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶחָד וְאָמַר שֶׁהַלְּבָנָה מַתְחֶלֶת לְהִתְרָאוֹת מְעַט מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר תֵּלֵךְ מִיָּד וְתֵכֶף כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים רַק שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ תֵּכֶף תְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בְּלִי עִכּוּב וְיָצָאתִי לַחוּץ וְהָיְתָה הַלְּבָנָה מְכֻסָּה בַּעֲנָנִים רַק שֶׁנִּרְאֵית מְעַט וְלא זֵרַזְתִּי עַצְמִי כְּפִי פְּקֻדָּתוֹ וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתְעַלְּמָה לְגַמְרֵי וְהָיוּ לִי יִסּוּרִים בְּיוֹתֵר כִּי נִתְבַּיַּשְׁתִּי לַחֲזר אֵלָיו, מֵחֲמַת שֶׁלּא קִיַּמְתִּי כִּדְבָרָיו וְעָמַדְתִּי שָׁם מְעַט וְתָלִיתִי עֵינַי לַמָּרוֹם וּבִקַּשְׁתִּי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קְצָת וְנִרְאֲתָה הַלְּבָנָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, וְתֵכֶף בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַלְּבָנָה וְנִכְנַסְתִּי אֶצְלוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂמְחָה
And at once I ran to him zichrono livracha. He was in his small room — the one he had facing the beis midrash from the side. I entered to him in that room. He was lying on his bed. And then he drew me close with his abundant mercies, and spoke with me a very great deal. He comforted me and gladdened me and strengthened me enormously — very, very, very much — with his holy and pure, sweet and pleasant words, which were sweeter than honey and dripping honeycomb. He spoke with me much, and did not sleep at all. He rose from his bed and entered his large house.
וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּאתִי לְפָנָיו עָנָה וְאָמַר הֲלא רְאִיתֶם שֶׁעַתָּה הוּא אִישׁ אַחֵר לְגַמְרֵי וְהָיָה לוֹ נַחַת גָּדוֹל וְעָנָה וְאָמַר עָלַי וְעַל כָּל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם בְּשִׂמְחָה הָיְתָה טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהָעוֹלָם אַחַר כָּךְ דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ קְצָת וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר לְפָנַי וְלִפְנֵי חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה מֵעִנְיַן מַזָּל טוֹב מַזָּל טוֹב (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן פ"ב) וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁאֲנַחְנוּ נאכַל עִמּוֹ יַחַד כִּי הַמִּנְהָג הָיָה בְּעֵת שֶׁיָּשַׁבְנוּ אֶצְלוֹ שֶׁבְּחֹל לא אָכַל עִמָּנוּ יַחַד רַק לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיָה אֵיזֶה עֵת רָצוֹן וּבְדִיחָא דַּעְתֵּהּ הָיָה מְצַוָּה שֶׁנּאכַל עִמּוֹ יַחַד וְאָז בַּלַּיְלָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הָיָה גַּם כֵּן שְׁעַת רָצוֹן וְשִׂמְחָה קְצָת וְצִוָּה שֶׁנּאכַל עִמּוֹ, וְאָכַלְנוּ יַחַד הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַחֲתָנוֹ הַנַּ"ל וְאָנכִי וּבְתוֹךְ הַסְּעֻדָּה שָׁמַע שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה גַּם כֵּן מְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה, וְאָמַר בִּרְכַּת הַלְּבָנָה בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְלַהֲבוּת מֵעמֶק הַלֵּב כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, וְהוּטַב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד מְאד וְהִתְחִיל לְדַבֵּר מִזֶּה וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּבֵּב הַדָּבָר עַד שֶׁגִּלָּה תּוֹרָה נִפְלָאָה לְפָנֵינוּ עַל פָּסוּק (מְלָכִים-ב ב): וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ס"ו) וּכְבָר יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר כַּמָּה פְּעָמִים: אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי, מִכָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמעַ הֶמְשֵׁךְ כָּזֶה אַשְׁרֵי אזֶן הַשּׁוֹמְעָם וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם עַד שַׁבָּת וְעַל שַׁבַּת-קדֶשׁ בָּאוּ אוֹרְחִים, וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעְגּוּעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת שָׁם וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּבֵּב הַדָּבָר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה נוֹרָאָה (שָׁם) מֵעִנְיַן שְׁבִירוֹת מְנִיעוֹת וְכוּ' וְכֵן אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קדֶשׁ אָמַר גַּם כֵּן תּוֹרָה נוֹרָאָה (שָׁם) מֵעִנְיַן הַמְשָׁכַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְכוּ'
And that was the time when he began to reveal the wondrous and mighty secret of the Ten Chapters of Psalms — to say them on a day when one has experienced, Heaven forbid, a nocturnal impurity [krei laylah], may the Merciful One protect — as it is printed in his holy books. For at that time, before I came to him, he had said the Torah teaching now printed in the first volume at §205, which begins: "A remedy for a nocturnal fall — to say ten chapters of Psalms" — and so on. And I had not been with him at the hour he said it. Afterward, on that Friday, his son-in-law Rabbi Yitzchok zichrono livracha revealed to me a little of that Torah according to his understanding. And afterward I spoke with him zichrono livracha himself about this, and he explained the matter to me somewhat. And I wrote it down immediately, as it is now printed in the siman mentioned above.
וְאַחַר שַׁבָּת בְּסָמוּךְ נִזְדַּמֵּן לִי עֲגָלָה וְקִבַּלְתִּי רְשׁוּת מֵאִתּוֹ קדֶם אוֹר הַיּוֹם, כִּי הָיִיתִי נֶחְפָּז מְאד וְנִכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ לְקַבֵּל רְשׁוּת כַּנָּהוּג, וְלא הָיָה נֵר בְּחַדְרוֹ כִּי הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שָׁכַב עֲדַיִן עַל מִטָּתוֹ וְרָצִיתִי לְהַכְנִיס נֵר וְאָמַר שֶׁאֵין צְרִיכִין, וְקִבַּלְתִּי רְשׁוּת מִמֶּנּוּ בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ מְעַט כִּי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה קדֶם נְסִיעָתִי לְנֶעמִירוֹב וְאַחַר כָּךְ, וְנָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב וּבָאתִי לְמָאהְלוֹב וּמָצָאתִי אֶת חוֹתְנִי בְּבֵיתוֹ כִּי בָּא בְּסָמוּךְ אַחַר נְסִיעָתִי מִשָּׁם לִבְּרֶסְלַב וְקִבַּלְתִּי פָּנָיו, וּבְוַדַּאי לא הִסְבִּיר לִי פָּנִים יָפוֹת כִּי הֵיטֵב חָרָה לוֹ עַל זֶה כַּנַּ"ל:
At that time he had not yet revealed in detail which particular chapters of Psalms were needed — he only said that it would have been fitting to identify which ten chapters correspond to the ten kinds of song. But [he said that] every group of ten kapitlakh in Psalms partakes of the aspect of the ten kinds of song. And it was only afterward, many years later, that he began to reveal the matter of this tikkun, and after he came from Lemberg he returned and spoke again about the ten chapters of Psalms — and then he revealed in detail exactly which chapters are to be said, as printed at the end of Likutay Tinyanna at §92. Study it there. (And it seems that something of this narrative has already been explained in brief elsewhere — see Sichus HaRan §141; Chayay Moharan §225.)
Loading comments…