כו
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
וְאַחַר-כָּךְ זָכִינוּ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשָּׁנָה נִדְפַּס סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ "לִקּוּטֵי- מוֹהֲרַ"ן"; וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: בְּקַיִץ תקס"ז הַנַּ"ל, אַחַר פְּטִירַת אִשְׁתּוֹ, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, וְאַחַר שֶׁנָּסַעְנוּ מֵאִתּוֹ, בְּעֵת חֲזִירָתוֹ מִדַּרְכּוֹ לְבֵיתוֹ, בָּא עָלָיו בַּדֶּרֶךְ חֳלִי הַהוּסְט [שִׁעוּל] רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְתֵכֶף שֶׁעָשָׂה הַהוּסְט הָרִאשׁוֹן, אָמַר תֵּכֶף שֶׁיִּסְתַּלֵּק, וְהִתְחִיל מִיָּד לְדַבֵּר מֵהִסְתַּלְּקוּתוֹ וְאַחַר-כָּךְ בָּא לְבֵיתוֹ, וָחֳלִי הַהוּסְט רַחֲמָנָא לִצְלַן הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְדִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מְסֻכָּן מְאד, וְצִוָּה לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו וַאֲנִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ, כִּי הָיִיתִי עָצוּר בְּמָאהְלוֹב כַּנַּ"ל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי חֲבֵרִי הוֹדִיעַ לִי תֵּכֶף אֶת עצֶם הַצָּרָה הַמָּרָה הַזּאת, וּכְשָׁמְעִי-עָמַדְתִי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם, נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמעַ, פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי; וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דִבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים (כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב), וְעוֹד כַּמָּה שִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה; וּמֵעִנְיַן קִבְרוֹ, שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לִסַּע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּכחוֹ אִם יוּכַל לְהַגִּיעַ לְשָׁם, וְגַם שָׁם לא יָבוֹא אָדָם עַל קִבְרוֹ, וְלא יִהְיֶה לְהָעוֹלָם עֵסֶק וַעֲשִׂיָּה עִם קִבְרוֹ וְכוּ', וּקְצָת מִזֶּה נִכְתַּב כְּבָר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן קס"ב); וַאֲנִי לא הָיִיתִי בְּכָל זֶה אַחַר-כָּךְ בָּאתִי עַל ראשׁ- הַשָּׁנָה, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, וְאָז אָמַר תּוֹרָה הַנַּ"ל, וְאַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה כָּתַבְתִּי הַתּוֹרָה לְפָנָיו וְהָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְנֶעמִירוֹב, וְלָא אִסְתַּיַּע מִלְּתָא, וְלא נָסַעְתִּי אָז, וְנִתְעַכַּבְתִּי בִּבְּרֶסְלַב עַד אַחַר יוֹם- הַכִּפּוּרִים אַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים הִזְמִין לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲגָלָה עִם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁהָיָה לָהֶם עֵסֶק גָּדוֹל בְּמָאהְלוֹב, וְנִתְרַצּוּ לְקַבֵּל אוֹתִי עִמָּהֶם, וְקִבַּלְתִּי רְשׁוּת מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְנָסַעְתִּי עִמָּהֶם עַד קְהִלַּת-קדֶשׁ טוּלְטְשִׁין, כִּי הֵם הָיוּ צְרִיכִין לְעַקֵּם דַּרְכָּם לְמָאהְלוֹב דֶּרֶךְ טוּלְטְשִׁין; וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּרַחֲמָיו וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים, הוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל עֵת לְתִקּוּן הָעוֹלָם בִּכְלָלִיּוּת, וּלְתִקּוּן כָּל נֶפֶשׁ וָנֶפֶשׁ וְכָל נִיצוֹץ בִּפְרָטִיּוּת וְכוּ', וְסִבֵּב בִּדְרָכָיו הַנִּפְלָאִים וְגִלְגֵּל עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁנָּסַעְתִּי עִמָּהֶם, שֶׁיַּחְזְרוּ מִטּוּלְטְשִׁין לְבֵיתָם, כִּי נוֹדַע לָהֶם שָׁם בְּטוּלְטְשִׁין, שֶׁלּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשָׁם שָׁם עַתָּה בְּמָאהְלוֹב, לְקַבֵּל מָעוֹת בְּעַד הַ"פוּדְרַאד" שֶׁלָּהֶם, וְנִתְיַשְּׁבוּ לַחֲזר לְבֵיתָם (וּבֶאֱמֶת הִטְעוּ אוֹתָם, כִּי אָז דַּיְקָא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל מָעוֹת, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לָהֶם אַחַר-כָּךְ, וְעַל-יְדֵי שֶׁחָזְרוּ לא קִבְּלוּ מָעוֹת עַד הַיּוֹם), וּבָאוּ אֵלַי וְאָמְרוּ לִי, שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לַחֲזר, אַךְ יֵשׁ לָהֶם צַעַר מַה שֶׁאֵין לִי עֲגָלָה לְמָאהְלוֹב, עַל-כֵּן חִפְּשֹוּ וּמָצְאוּ עֲגָלָה, שֶׁהוֹלֶכֶת עִם מַשְּׂאוֹי זְכוּכִית לְמָאהְלוֹב, שֶׁאוּכַל לִנְסֹעַ עִמָּהּ עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: לַחֲזר לְמָאהְלוֹב- אֵין כְּבוֹדִי לִסַּע עִם מַשּׂאוֹי כָּזֶה, כִּי לִנְסֹעַ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּדַאי לִנְסֹעַ אֲפִלּוּ בְּבִזָּיוֹן וַאֲפִלּוּ לֵילֵךְ רַגְלִי, אֲבָל לַחֲזר לְבֵיתִי אֵינִי רוֹצֶה עִם עֲגָלָה כָּזאת וְחָזַרְתִּי עִמָּם יַחַד לִבְּרֶסְלַב לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְרָאִיתִי שֶׁהִיא יְשׁוּעַת הַשֵּׁם וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַנִּפְלָאָה עָלַי וְתֵכֶף כְּשֶׁחָזַרְנוּ וְנָסַעְנוּ לִבְּרֶסְלַב, נִתְעוֹרֵר עָלַי שִׂמְחָה וּבְכִיָּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, וּבָאתִי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּעֶרֶב, וּפָנָיו הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ מְאִירִים בְּאוֹר נִפְלָא, וְהִשְׂבַּעְתִּי בְצַחְצָחוֹת נַפְשִׁי כְּשֶׁזָּכִיתִי לַחֲזר וְלִרְאוֹת פָּנָיו הַמְּאִירוֹת מַה שֶּׁבְּדַעְתִּי הָיָה לִבְלִי לִרְאוֹתוֹ עוֹד זְמַן רַב כִּי מִמָּאהְלוֹב לא הָיִיתִי יָכוֹל לָבוֹא אֵלָיו בִּתְמִידוּת כְּמִקֶּדֶם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בִּפְרָט שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מוּכָן לִנְסֹעַ לְלֶמְבֶּרְגְּ תֵּכֶף אַחַר יוֹם טוֹב, עַל כֵּן הָיָה לִי לְשָׁלָל גָּדוֹל יָקָר מִכָּל הוֹן מַה שֶּׁזָּכִיתִי עוֹד לָבוֹא לִפְנֵי הַדְרַת קָדְשׁוֹ הַנּוֹרָא וְגַם מָצָאתִי אֶצְלוֹ חֲבֵרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁנִּתְעַכֵּב עֲדַיִן שָׁם וְעוֹד אֵיזֶה חֲבֵרִים, וְהָיָה עֵת רָצוֹן וְאָכַלְנוּ עִמּוֹ יַחַד בְּשִׂמְחָה וְהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל
And upon my arriving in Mohilov, new obstacles arose for me again in great number — against traveling to Rabbainu zichrono livracha. For it has already been partly explained above that I had obstacles and sufferings without limit and without end at the beginning of my drawing close to him — which it is altogether impossible to understand how I merited to break through them, and anyone who hears of them their ears would ring. And I have not explained even a thousandth part of them. But the main force of the sufferings and obstacles did not last very long — because Hashem Blessed be He granted me merit that I broke through them quickly, from the immense strength of my resolve: come what may, I will be close to him zichrono livracha, let whatever pass over me that will. And immediately my father expelled me from his house. And through this, after half a year, my wife was also compelled to leave my father's table — may his light shine. And we were supported at our own table. And when my father and the members of the household saw that it was impossible to sway my thinking in any manner, they withdrew from me. And my wife also — even though her thinking at that time was entirely not in agreement with my journeys to Rabbainu zichrono livracha — was nonetheless compelled against her will to set aside her own thinking, for she knew and understood that it was impossible in any way in the world to stop me from Rabbainu zichrono livracha. And all that passed in this regard — it is impossible to tell. But the main force of the sufferings and obstacles did not last long. Although certainly afterward too I had many sufferings and obstacles — almost on every single journey. But nonetheless those were sufferings and obstacles that could be borne — since by then I was already supporting myself at my own table, and every man is master in his own home. And I could travel whenever I wished, every three or four weeks or less. And sometimes I would sit with him for a period of time. And every single time I heard the words of the Living G-d — Torah teachings, conversations, and wondrous and awesome stories such as had never been heard in the world — which revived me and all those who hear them from my mouth and from my written words, for generations of generations, forever and ever and to eternity. Are they not written in our books? Whoever truly desires will see with his own eyes and understand with his own heart, and through them will return to Hashem Blessed be He. And he will understand and perceive the very edge of the edge of what Hashem Blessed be He granted me in those days — to hear from his holy and awesome mouth: words that the Ancient of Days [Atik Yomin] had concealed, words that no ear had ever heard — and so on and so on. And all of this continued for about four years. Afterward, in the year 5567 mentioned above — when my exile and uprooting to Mohilov began — all the obstacles renewed themselves upon me entirely anew, even more than at the beginning. But in one respect they were lighter than at the beginning — because by then I was already immeasurably, incomparably strong in my resolve, for I had already merited to hear what I had heard and to taste the honeycomb [tzuf devash] of his sweet and holy words. And through this I had the power to break through the obstacles — for this is a fundamental principle among us: that the essence of all obstacles is nothing but obstacles of the mind [mniyos hamoyach], as explained in the books in many places — study there [Likutay Tinyanna §46]. And all that passed over me then in Mohilov — it is impossible to tell. But in brief I will recount something.
בַּבּקֶר שֶׁהוּא יוֹם שֵׁנִי אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהוּא יוֹם רְבִיעִי בַּשָּׁבוּעַ, בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין בֵּין תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה לְאַשְׁרֵי-וּבָא-לְצִיּוֹן, בָּא אֵלַי פִּתְאם הַמְשָׁרֵת מִיכְל, שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְקָרָא אוֹתִי בִּזְרִיזוּת לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתֵכֶף סִלַּקְתִּי אֶת הַטַּלִּית וּתְפִלִּין מֵעָלַי, וְרַצְתִּי אֵלָיו, וּמְצָאתִיו בַּבַּיִת הַגָּדוֹל עָנָה וְאָמַר לִי: הַרְאֵינִי מִיָּד הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּתַבְתִּי בּוֹ כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁכְּרַכְתִּיו פּה, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל (סִימָן ט'); וְתֵכֶף רַצְתִּי וַהֲבֵאתִיו אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלָקַח הַסֵּפֶר מִיָּדִי, וּבַמָּקוֹם שֶׁעָמַד, שָׁם הִתְחִיל לְפָתְחוֹ וּלְעַיֵּן בּוֹ, וְהָפַךְ בּוֹ וּפְתָחוֹ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְעִיֵּן בָּהֶם קְצָת, וְאַחַר-כָּךְ עָנָה וְאָמַר לִי: לֵךְ וְקַח נְיָר וּכְתֹב עָלָיו הַתְחָלוֹת מִכָּל הַתּוֹרוֹת הַנִּמְצָאִין בְּזֶה הַסֵּפֶר וְכֵן עָשִׂיתִי מִיָּד, וְהָלַכְתִּי לְבַיִת אַחֵר וְהִתְחַלְּתִי לִכְתּב, עַד שֶׁגָּמַרְתִּי סָמוּךְ לַגְּמָר חָזַר וּבָא הַמְשָׁרֵת הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְקָרָא אוֹתִי בְּבֶהָלָה, וְאָמַר שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָּה שֶׁתֵּכֶף אָבוֹא אֵלָיו עִם הַסֵּפֶר וְהַנְּיָר וּכְלֵי כְתִיבָה וְתֵכֶף רַצְתִּי וּבָאתִי אֵלָיו וּמְצָאתִיו בְּחַדְרוֹ וְתֵכֶף אָמַר לִי שֵׁב וְיָשַׁבְתִּי לְפָנָיו וְהוֹצִיא הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַעְתִּיקוֹ מִזְּמַן רַב וְלא נִגְמַר כַּמְבאָר לְעֵיל (סִימָן י"א) (הוּא הַסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף) וַאֲנִי כְּבָר הָיִיתִי מְצַפֶּה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מָתַי אֶזְכֶּה לִגְמר הַעְתָּקַת זֶה הַסֵּפֶר הַנּוֹרָא הַנֶּעְלָם מֵעֵין כּל וְכוּ' וְאָז בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לְגָמְרוֹ וְיָשַׁבְתִּי אֲנִי לְפָנָיו כַּמָּה שָׁעוֹת, וְהוּא קָרָא מִלָּה בְּמִלָּה וַאֲנִי כָּתַבְתִּי עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ עַד שֶׁגָּמַרְתִּי וְכָל אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ יָשְׁבוּ מִחוּץ לַחֶדֶר וַאֲנִי יָצָאתִי אַחַר כָּךְ מִלְּפָנָיו, וְכִמְעַט לא יָדַעְתִּי בֵּין יוֹם לְלַיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁלּא יָדַעְתִּי כְּלָל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי אַף עַל פִּי כֵן מְעַט דִּמְעַט שֶׁהִתְנוֹצֵץ בְּדַעְתִּי אֵיזֶה הֶאָרָה בְּעָלְמָא מֵרָחוֹק מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת הַסֵּפֶר הַזֶּה הִלְהִיב לִבִּי וְדַעְתִּי מְאד, שֶׁכִּמְעַט לא יָדַעְתִּי הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ מַה זֶּה עָשָׂה הַשֵּׁם עִמִּי חֶסֶד כָּזֶה שֶׁזָּכִיתִי לִכְתּב דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בָּרוּךְ הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב כָּזֶה בְּיוֹם חֲמִישִׁי נָסַעְתִּי לְנֶעמִירוֹב, וְחָזַרְתִּי מִשָּׁם וְנִתְעַכַּבְתִּי אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּבְּרֶסְלַב עַד אַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה וְזָכִיתִי לִשְׁמעַ כַּמָּה תּוֹרוֹת וְשִׂיחוֹת נוֹרָאוֹת בְּאִסְרוּ חַג זֵרַז עַצְמוֹ לִנְסֹעַ מִיָּד לְלֶמְבֶּרְגְּ, וְלא רָצָה עוֹד לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים עִמִּי כִּי כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ הַרְבֵּה בְּכָל הָעֵת הַהִיא, וְלָקַח מֵאִתִּי הַסֵּפֶר הַהוּא הַנִּזְכָּר לְעֵיל הַיְנוּ הַסֵּפֶר שֶׁל הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים אֶצְלִי שֶׁנִּקְרָא עַתָּה לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן כִּי גַם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעֵת שֶׁנָּסַעְתִּי מֵאִתּוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן רָצָה לִקַּח מֵאִתִּי הַסֵּפֶר הַזֶּה אַךְ אַחַר כָּךְ חָזַר מִדַּעְתּוֹ וְלא לְקָחוֹ וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחָזַרְתִּי אֶצְלוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְנִתְעַכַּבְתִּי עַד הֵנָּה לָקַח מֵאִתִּי הַסֵּפֶר וַעֲדַיִן לא יָדַעְתִּי אָז מַה כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה, כִּי עֲדַיִן לא גִּלָּה לְשׁוּם אָדָם שֶׁרְצוֹנוֹ לְהַדְפִּיס סִפְרוֹ אַדְּרַבָּא תָּמִיד הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְהַזְהִיר לִבְלִי לְגַלּוֹת תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהִנֵּה בְּעֵת שֶׁהָיָה מוּכָן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִנְסֹעַ לְלֶמְבֶּרְגְּ, הָיִיתִי נִבְהָל וְנֶחְפָּז מְאד, כִּי גַּם אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הַנְּגִידִים, שֶׁלָּקְחוּ אוֹתִי בִּתְחִלָּה לְמָאהְלוֹב וְחָזְרוּ, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, עַתָּה חָזְרוּ וְנָסְעוּ לְמָאהְלוֹב, וְלא רָצוּ לִקַּח אוֹתִי, וְאַחַר הַפְצָרוֹת שֶׁלִּי נִתְרַצּוּ לְקַבֵּל אוֹתִי עִמָּהֶם וְהֵם רָצוּ לְלַוּוֹת אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד קְהִלַּת- קדֶשׁ קְרָאסְנִי וּמִשָּׁם יִסְעוּ לְמָאהְלוֹב, וְהֵם נָסְעוּ מִיָּד עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַד קְהִלַּת-קדֶשׁ קְרָאסְנִי, וְצִוּוּ שֶׁאֶסַּע אַחֲרֵיהֶם עִם שְׁאָר הָעֲגָלוֹת דְּפה, שֶׁיְּלַוּוּ אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שָׁם, וְשָׁם יְקַבְּלוּ אוֹתִי לְמָאהְלוֹב וְהָעֲגָלוֹת, שֶׁרָצוּ לְלַוּוֹת, נִתְעַכְּבוּ קְצָתָם אַחַר שֶׁכְּבָר נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי נָסַע בְּחִפָּזוֹן, וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, כִּי נִכְסַפְתִּי מְאד אוּלַי אֶזְכֶּה לִשְׂבּעַ שְׂמָחוֹת, רְאִיַּת פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְאוּלַי אֶזְכֶּה לִשְׁמעַ עוֹד אֵיזֶה דִּבּוּר מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, עַל-כֵּן הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מֵהָעִכּוּב וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי וְנָסַעְתִּי אַחֲרָיו, וְלא יָכלְתִּי לְהַשִּׂיג הָעֲגָלוֹת שֶׁלּוֹ, וּמֵחֲמַת הַבֶּהָלָה שָׁכַחְתִּי הַתֵּבָה שֶׁלִּי עִם הַכְּתָבִים שֶׁלִּי בַּדֶּרֶךְ, בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ פִּיטְשֶׁרֶע, וְהֻכְרַחְנוּ לִשְׁלחַ אַחֲרֵיהֶם, וְהֶחֱזִירוּם לִי בַּדֶּרֶךְ, בַּמָּקוֹם שֶׁעָמְדוּ לָפוּשׁ וּמָצָאתִי אֶת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלא דִבֵּר עִמִּי כְּלָל וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּאתִי לְהַכְּפָר שֶׁעָמַד שָׁם, אַחַר שָׁעָה קַלָּה נָסַע מִשָּׁם כִּי הוּא בָּא לְשָׁם מִכְּבָר וַאֲנִי הָיִיתִי מֻכְרָח לְהִתְעַכֵּב שָׁם לִתֵּן מִסְפּוֹא לַסּוּסִים וְאַחַר כָּךְ נָסַעְתִּי מִשָּׁם, וְהָיִיתִי גַּם כֵּן נִבְהָל וְנֶחְפָּז מֵחֲמַת שֶׁלּא יָכלְתִּי לְהַשִּׂיגוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ פָּנָה הַיּוֹם וְהִגִּיעַ הַלַּיְלָה וְהָיָה רֶפֶשׁ וָטִיט וְנָסַעְנוּ לְאַט וְהָיִיתִי מִתְיָרֵא אוּלַי נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאֵיזֶה אַכְסַנְיָא בְּסוֹד, וְאִישׁ לא יָדַע הֵיכָן הוּא כְּדַרְכּוֹ עַל פִּי רב (וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּוִינִיצָא וְכוּ') וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלּא אֵדַע הֵיכָן הוּא וּבַבּקֶר יִסַּע לְדַרְכּוֹ וְלא אֶזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ, עַל כֵּן הָיִיתִי טָרוּד בְּצַעַר וְנֶחְפָּז מְאד
After Yom Kippur, I traveled to Mohilov as mentioned, and arrived there on Thursday the thirteenth of Tishrei. I did not find my father-in-law at home — for he was in Kreminits as mentioned. And my father-in-law was very, very highly esteemed and cherished there, of the utmost importance. And he had also been for a long time a strong opponent against all the Chassidim — even against the great and renowned ones. And his wife and all the members of his household were all opponents. And truly he was a Tzaddik and a man of good deeds — but he was steeped in the arguments of those who had long ago disputed against the great Chassidim, as is well known. And because of this he was very strong in his opposition — as were all his household and his wife as well. And in particular, now that he had risen to greater prominence, certainly my sufferings were greater — for all of their hearts were set against me. But this they knew: that they had no power to stop me in any manner — for they knew I was immeasurably strong in my resolve, as mentioned. And so I was in Mohilov throughout all the days of Sukkos. And after Sukkos we waited every day for my father-in-law to come, and he did not come — for he was detained in Kreminits by a matter of mitzvah that had come his way there. And we could not return home before he came — for my wife had not seen him for some time. And the matter stretched on until Chanukah, and still he had not come. And I was trapped in Mohilov — and I did not merit to see the holy face of Rabbainu zichrono livracha from after Yom Kippur until now. And I had immense, immeasurable sufferings from this — for in all the previous years I had been accustomed, over such a span of time, to be with him zichrono livracha several times, and to hear what I heard, and so on. And from the great extent of my anguish I wrote letters to Rabbainu zichrono livracha about the great extent of the sufferings and obstacles that I had, as mentioned.
אַחַר כָּךְ אֵיזֶה שָׁעָה בַּלַּיְלָה בָּאתִי לִקְהִלַּת קְרָאסְנִי, וְנוֹדַע לִי מִיָּד הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ כִּי שָׁם לא הִסְתִּיר עַצְמוֹ וְיָדְעוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר מִמֶּנּוּ וּבָאתִי לִמְקוֹם הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ וּבִתְחִלָּה לא קֵרַב אוֹתִי כְּלָל אַחַר סְעֻדַּת הַלַּיְלָה נִכְנַסְתִּי אֵלָיו לְחַדְרוֹ וְעוֹד שְׁאָר אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ עָמְדוּ לְפָנָיו עָנָה וְאָמַר לִי עַל מָה אַתָּה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה אֶפְשָׁר אַתָּה מִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁהִתְחַלְתָּ וְעָמַדְתִּי נִכְלָם וּמִתְבַּיֵּשׁ וְעָנִיתִי בְשָׂפָה רָפָה לא, הַיְנוּ שֶׁאֵינִי מִתְחָרֵט חַס וְשָׁלוֹם עַל מַה שֶׁהִתְחַלְתִּי עָנָה וְאָמַר אִם-כֵּן עַל מָה אַתָּה בְּמָרָה שְׁחוֹרָה הֵשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר, עָנָה וְאָמַר אִם- כֵּן שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר מַה לְּךָ לִדְאג הֲלא כָּל הָעוֹלָם יְגֵעִים וְטוֹרְחִים בִּשְׁבִילְךָ, (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן דִיא גַאנְצֶע וֶועלְט הָארִיוֶועט אוֹיף דִיר) זֶה נוֹסֵעַ לִבְּרֶעסְלָא וְזֶה נוֹסֵעַ לְכָאן הַכּל בִּשְׁבִילְךָ וְהֶחֱיָה אוֹתִי מְאד בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה
And during that time — between the Yamim Noraim [Days of Awe] and Chanukah, while I was in Mohilov as mentioned — at that same time a son was born to Rabbainu zichrono livracha on a holy Shabbos, and his name in Israel was called Yaakov zichrono livracha. And because of my being detained in Mohilov, I did not merit to be present even at the bris milah.
וְאָז נִפְתַּח פִּי וְדִבַּרְתִּי לְפָנָיו, וְעָנִיתִי וְאָמַרְתִּי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁלּא אֶרְאֶה אֶתְכֶם עוֹד הַיּוֹם, וְהִנֵּה זָכִיתִי לִרְאוֹתְכֶם וּלְדַבֵּר עִמָּכֶם עָנָה וְאָמַר: אֲנַחְנוּ צְרִיכִים בְּוַדַּאי לִרְאוֹת עַצְמֵנוּ וְעוֹד אָנוּ עֲתִידִין לִרְאוֹת עַצְמֵנוּ זֶה עִם זֶה עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד הַפַּעַם וְכוּ' וְחָזַר עִנְיָן זֶה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְהִבְטִיחַ לִי מֵרָחוֹק, שֶׁאֱזְכֶּה לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים כִּי בְּאוֹתוֹ הָעֵת כְּבָר נָסַעְתִּי אַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים לְמָאהְלוֹב, וְהָיִיתִי סָבוּר, שֶׁלּא אֶרְאֶה אוֹתוֹ עוֹד, וְאַחַר-כָּךְ זָכִיתִי לַחֲזר וְלָבוֹא אֵלָיו כַּנַּ"ל וְלִכְתּב סֵפֶר הַנּוֹרָא הַנַּ"ל וְלִשְׁמעַ מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וְלִהְיוֹת אֶצְלוֹ כָּל יְמֵי הַסֻּכּוֹת וּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת- תּוֹרָה וְאַחַר-כָּךְ הָיִיתִי סָבוּר, שֶׁלּא אֶזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם, וַעֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם לְלַוּוֹתוֹ, וְכֵן אַחַר-כָּךְ הָיִיתִי סָבוּר בְּכָל פַּעַם, שֶׁלּא אֶרְאֵהוּ עוֹד, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי כַּמָּה פְּעָמִים, פַּעַם אַחַר פַּעַם, לַחֲזר וְלִרְאוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, וְהוֹסִיף בְּחַסְדּוֹ הַנִּפְלָא וְהִבְטִיחַנִי מֵרָחוֹק לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְכוּ' כַּנַּ"ל:
And during the week of the bris milah, the awesome matter of the thousands — dividing them into hundreds, through which it is possible to revive the dead — was heard from Rabbainu zichrono livracha, as printed in the compilations after the Sipuray Maasiyos [Sichus HaRan §93]. Study it there and understand the wonders of Hashem and His awesome deeds, without end. And all this he said at the time when Rabbi Layb the dayan [judge] brought him fish at night for the needs of the bris milah feast — he came in joy and said the entire awesome matter mentioned above. And I, because of my many sins, did not merit to be present for all of this — but they wrote to me by post at every moment of what was happening here. And so I was detained there until the days of Chanukah as mentioned. And Shabbas Chanukah was among the fixed times for us to come to him — as per his command, as explained elsewhere [Chayay Moharan §126]. And I began to long and yearn to travel to Breslov for Shabbas Chanukah. But the obstacles were without measure — in particular: perhaps during that time my father-in-law might come while I was in Breslov, for they were waiting for him every day as mentioned. And if he came and did not find me there, certainly his anger would flare greatly. And my mother-in-law and my wife were both also furious [as though their teeth were set on edge — kihyon shinayim] that I should travel at such a time to Breslov — given that all the great and distinguished men of such a community come every day to seek his [the father-in-law's] face and await his arrival with great longing, for he is so cherished and renowned, and between one day and the next he will surely come. And meanwhile I am traveling to Rabbainu zichrono livracha, who is already enough of a provocation against them without this — certainly now even more so. And certainly I would have much suffering from this journey.
אַחַר כָּךְ בַּבּקֶר עָמַד בִּזְרִיזוּת, וְלא רָצָה לְדַבֵּר עוֹד עִם שׁוּם אָדָם וְנָסַע בִּזְרִיזוּת מִיָּד וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן הָיָה בּוֹעֵר לְבָבֵנוּ לַחֲזר וּלְהַשְׂבִּיעַ עֵינֵינוּ בִּרְאִיַּת פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלִשְׁמעַ עוֹד דִּבּוּרִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ וְהוּא נָסַע בִּמְהִירוּת מֵהָאַכְסַנְיָא וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִרְדּף אַחַר הָעֲגָלָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי קָשֶׁה לְהַשִּׂיג בָּרַגְלַיִם עֲגָלָה עִם סוּסִים חֲזָקִים, אַף עַל פִּי כֵן אָמַרְתִּי וִיהִי מָה אָרוּצָה, אוּלַי יְסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיג הָעֲגָלָה וְכֵן הֲוָה שֶׁרַצְתִּי אַחַר הָעֲגָלָה כִּבְרַת אֶרֶץ וְאַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ לְאֵיזֶה הַר וְהוֹרִידוּ הָעֲגָלָה לְאַט כַּנָּהוּג וְאַחַר כָּךְ עָבְרוּ אֵיזֶה גֶּשֶׁר וְשָׁם הִקְדִּים עַצְמוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְעָמַד שָׁם כְּדֵי לַחֲזר וּלְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי יָדַע שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא יִרְצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּהָאַכְסַנְיָא עַל כֵּן הִקְדִּים עַצְמוֹ לְשָׁם וּמֵחֲמַת זֶה נִתְעַכֵּב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְעַט שָׁם וְגַם מֵחֲמַת עִכּוּבִים מֵהָהָר וְהַגֶּשֶׁר כַּנִּזְכָּר לְעֵיל עַל יְדֵי זֶה הִשַּׂגְתִּי אוֹתָם, וְחָזַרְתִּי וּבָאתִי לִפְנֵי הַדְרַת קְדֻשָּׁתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַחֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֲנִי רָץ אַחֲרָיו רָץ גַּם כֵּן אַחֲרַי, וּבָא הוּא גַּם כֵּן לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעָמַדְנוּ שָׁם לְפָנָיו אֲנַחְנוּ שְׁלשָׁה וְהִסְבִּיר לָנוּ פָּנִים
But Hashem Blessed be He in His boundless mercies strengthened my heart, and I prevailed over all the obstacles and traveled to Breslov. And Hashem Blessed be He helped me — for at first I had no money for expenses and no wagon. But "one who comes to purify himself is assisted from Above," and one who truly desires with the strong and fitting longing — the obstacles are nullified. And Hashem Blessed be He helped me and provided me with a wagon and travel expenses. And I came to Rabbainu zichrono livracha at the onset of Friday — Erev Shabbas Kodesh Rosh Chodesh Teves, which falls during Chanukah.
עָנָה וְאָמַר מָה אַתֶּם רוֹצִים אוֹ שֶׁאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם אוֹ שֶׁאמַר לָכֶם תּוֹרָה עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי הַבְּרָכָה תְבָרְכוּ אוֹתָנוּ אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כְּשֶׁתַּחְזְרוּ לְבֵיתְכֶם אַךְ תּוֹרָה תּאמְרוּ לָנוּ מִיָּד כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאִם לא נִשְׁמַע מִיָּד הִיא פְּסֵידָא דְּלָא הָדַר עַל כֵּן בָּחַרְתִּי שֶׁיּאמַר תּוֹרָה עָנָה וְאָמַר אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁאֲנִי נוֹסֵעַ וְאָז גִּלָּה לָנוּ הַסּוֹד מֵהַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּל אֶחָד בּוֹנֶה מִשְׁכָּן וְכוּ', שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְהַתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלקַי", שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת הֶעָבַר, כַּנִּדְפָּס בְּסִימָן רפב וְסִיֵּם: בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין (וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ מַה שַׁיָּכוּת יֵשׁ לָזֶה לִנְסִיעָתוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ, רַק מְעַט דִּמְעַט מִתְנוֹצֵץ לִי אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא מִזֶּה), וּכְשֶׁסִּיֵּם הַתּוֹרָה, קִבֵּל רְשׁוּת מֵאִתּוֹ רמ זֶה, שֶׁעָמַד שָׁם בִּתְחִלָּה, וְאַחַר-כָּךְ נִשֵּׁק אוֹתוֹ בְּיָדוֹ, וְאַחַר-כָּךְ קִבַּלְתִּי אֲנִי רְשׁוּת וְנִשַּׁקְתִּיו בְּיָדוֹ, וְכֵן חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי אַחֲרַי קִבֵּל רְשׁוּת וְנִשְּׁקוֹ בְּיָדוֹ וְאָז נָסַע מֵאִתָּנוּ לְדַרְכּוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ, וַאֲנַחְנוּ רַצְנוּ אַחֲרָיו, וְכָל זְמַן שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי הָעֲגָלָה, רַצְתִּי אַחֲרָיו, עַד שֶׁנִּתְעַלְּמָה מֵעֵינַי, וְאָז חָזַרְתִּי וַעֲדַיִן לא הִתְפַּלַּלְתִּי שַׁחֲרִית, וְהָיִינוּ רְחוֹקִים מֵהָעִיר, וְהִזְמִין לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲגָלָה, שֶׁהָלְכָה לְהָעִיר, וְחָזַרְנוּ עִמָּהּ לְהָעִיר וְהִתְפַּלַּלְנוּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם, שֶׁגָּמַל עִמִּי חַסְדּוֹ לָנֶצַח וְזִכַּנִי לְכָל זֶה
And I merited to speak immediately with Rabbainu zichrono livracha — even though he was already lying on his bed. And he immediately told me of the affair that had befallen him in those days: that a wicked and worthless man had fabricated against him something that the mind cannot bear — and he had great sufferings from this. And he said it seemed to him that he had never had such sufferings as these, and so on. (And it will be explained elsewhere.) And behold, I merited to be with him for Shabbas Chanukah. I heard a wondrous Torah teaching [Likutay Moharan §30] and wrote it before him. And I spoke with him at length. Afterward I traveled to the holy community of Nemirov, where my father received me with a pleasant countenance and gave me a gift.
אַחַר-כָּךְ נָסַעְתִּי לְמָאהְלוֹב מִקְּרָאסְנִי וּבָאתִי לְבֵית חוֹתְנִי; וּכְבָר בָּא חוֹתְנִי לְבֵיתוֹ, וּבְוַדַּאי הֶרְאָה לִי פָּנִים זוֹעֲפוֹת, כִּי לא הָיָה רוּחוֹ נוֹחָה כְּלָל מֵעִנְיַן נְסִיעָתִי לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּנַּ"ל, בִּפְרָט שֶׁבְּעֵת שֶׁנִּתְמַהְמַהְתִי בִּבְּרֶסְלַב אֵצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן חָלְתָה זוּגָתִי, תִּחְיֶה, בְּמָאהְלוֹב, וְהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, וְלא הָיָה שָׁם אִישׁ שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ כְּלָל, כִּי חוֹתְנִי וַחֲמוֹתִי הָיוּ בִּקְרֶמִינִיץ כַּנַּ"ל, וַאֲנִי נָסַעְתִּי לִבְּרֶסְלַב וְהִשְׁאַרְתִּי אוֹתָהּ לְבַדָּה בַּבַּיִת עִם אֵיזֶה מְשָׁרֶתֶת וְאַחַר-כָּךְ חָלְתָה מְאד, וְלא הָיָה מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ בְּבֵיתָהּ, כִּי-אִם בְּנֵי הָעִיר וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל מִזֶּה בְּמָאהְלוֹב, וּכְבָר נוֹדַע לִי עִנְיָן זֶה בִּהְיוֹתִי בִּבְּרֶסְלַב, שֶׁהוֹדִיעַ לִי אִישׁ אֶחָד מִזֶּה בְּלֵיל שִׂמְחַת-תּוֹרָה, וַאֲנִי הוֹדַעְתִּי זאת תֵּכֶף לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר אַחַר- כָּךְ, בַּבּקֶר, תּוֹרָה נִפְלָאָה, וְנִכְנַס גַּם עִנְיָן זֶה בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָבַר בָּעוֹלָם, בִּפְרָט מַה שֶּׁהָיוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו, הַכּל נִכְלַל וְנִכְנַס בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, כִּי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה כְּלָלִיּוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מְאד הֵן עַל כָּל אֵלֶּה אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּאתִי לְחוֹתְנִי, חָרָה אַפּוֹ מְאד עַל אֲשֶׁר הִשְׁאַרְתִּי זוּגָתִי לְבַדָּהּ וְאַחַר-כָּךְ חָלְתָה כַּנַּ"ל אֲבָל אֲנִי לא שָׁמַעְתִּי כָּל זֶה כְּלָל, כִּי יָדַעְתִּי, שֶׁאִם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ חֵלֶק מֵאֶלֶף מִמַּה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי וּפָעַלְתִּי בְּאֵלּוּ הַיָּמִים, שֶׁזָּכִיתִי לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קְדֻשַּׁת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה בְּוַדַּאי מַסְכִּים עַל נְסִיעָתִי וְהָיָה מְנַשֵּׁק כַּפּוֹת רַגְלַי כִּי אַדְּרַבָּא, מַה שֶּׁנִּשְׁאֲרָה בִּתּוֹ, הִיא זוּגָתִי, בַּחַיִּים, הַכּל הָיָה בְּכחַ תְּפִלּוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כִּי תֵּכֶף בַּבּקֶר, בַּשַּׁבָּת הַנַּ"ל, דִּבֵּר בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מֵעִנְיַן שַׁבָּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת בַּת-זוּג שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְכוּ', וְיָדַעְתִּי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ לִדְבָרַי, שֶׁהוֹדַעְתִּי לוֹ בְּלֵיל-שַׁבַּת-קדֶשׁ, וְעָשָׂה לָהּ טוֹבָה גְּדוֹלָה: וְהִנֵּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נָסַע לְדַרְכּוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ, וְנִתְעַכֵּב שָׁם כָּל הַחֹרֶף, וְלא חָזַר לְבֵיתוֹ עַד אֶמְצַע הַקַּיִץ, בְּפָרָשַׁת בָּלָק וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו שָׁם, אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַפֵּר מִזֶּה, כִּי לא זָכִיתִי לִהְיוֹת אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בְּלֶמְבֶּרְגְּ, וַאֲנִי הָיִיתִי כָּל אוֹתוֹ הָעֵת בְּמָאהְלוֹב, בְּבֵית חוֹתְנִי וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אִבַּדְנוּ בַּשָּׁנָה הַזּאת הַתּוֹרוֹת שֶׁל שַׁבַּת- חֲנֻכָּה וְשָׁבוּעוֹת, כִּי לא זָכִינוּ לָבוֹא אֵלָיו לִקְהִלַּת-קדֶשׁ לֶמְבֶּרְגְּ וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף, בִּהְיוֹתִי בְּמָאהְלוֹב, הוֹדִיעַ לִי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ ר"ד שֶׁנָּסַע עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְסִפֵּר, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רוֹצֶה לְהַדְפִּיס סִפְרוֹ, וְשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה כָּל הַלַּיְלָה וְהָיָה רְצוֹן חֲבֵרִי, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁאֶסַּע לְנֶעמִירוֹב, וּמִשָּׁם אֶסַּע עִמּוֹ לְלֶמְבֶּרְגְּ כְּדֵי לַעֲסֹק בַּהַדְפָּסָה הַנַּ"ל וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לא יָכלְתִּי לִנְסֹעַ מֵעצֶם רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁלִּי מִכָּל הַצְּדָדִים, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר זָכִיתִי לְשַׁבֵּר כַּמָּה מְנִיעוֹת, אַף-עַל-פִּי-כֵן מְנִיעוֹת אֵלֶּה, לִנְסֹעַ לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה לְלֶמְבֶּרְגְּ, לא זָכִיתִי לְשַׁבְּרָם, אַךְ תֵּכֶף הִתְחַלְתִּי לַחְשׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיַן הַהַדְפָּסָה וְהִתְחַלְתִּי לְסַדֵּר הַקְדָּמָה וְשַׁעַר וְכוּ' אַחַר-כָּךְ נִשְׁמַע, שֶׁרַבֵּנוּ נִסְתַּלֵּק שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְוַדַּאי הָיָה לִי צַעַר עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, אַךְ הֵבַנְתִּי, שֶׁהוּא שֶׁקֶר: אַחַר-כָּךְ, קדֶם פּוּרִים, בָּא עֲגָלָה בִּשְׁבִילִי מִבְּרֶסְלַב, שֶׁאֶסַּע לְשָׁם לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִלֶּמְבֶּרְגְּ אִישׁ אֶחָד, שֶׁיַּדְפִּיס אוֹתוֹ בִּמְדִינָה זאת וּבָאתִי לְפה בְּרֶסְלַב עַל פּוּרִים, וְנוֹדַע לִי, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְהָיִינוּ שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת פּוּרִים מְאד וַאֲנִי עָסַקְתִּי בְּתִקּוּן הַסֵּפֶר וְסִדַּרְתִּי הַכּל עַל נָכוֹן, וְאַחַר-כָּךְ חָזַרְתִּי לְבֵיתִי, לִקְהִלַּת מָאהְלוֹב וְהָאִישׁ הַנַּ"ל, שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מָסַר לְיָדוֹ הַסֵּפֶר, נָסַע מִפּה לִקְהִלַּת אוֹסְטְרָהָא וְהִתְחִיל לַעֲסֹק בְּהַדְפָּסָתוֹ:
I was waiting there in Nemirov for a wagon to Mohilov to become available, and none became available. I settled in my mind: why should I wait there? It is better for me to travel to Breslov — perhaps a wagon will become available there, and moreover I will gain by being with him zichrono livracha in the meanwhile. And so I did — I returned and traveled to Breslov, arriving there on Tuesday evening.
אַחַר פֶּסַח נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ חוֹתְנִי, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, בְּיוֹם שֵׁנִי, י"ט אִיָּיר, וַאֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁעַת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ בָּעֵת הַהִיא בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלֶמְבֶּרְגְּ, וּבָא מִשָּׁם וְהֵבִיא הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁמָּסַר לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לִקַּח הַסֵּפֶר הַנּוֹרָא הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְיִשְׂרְפֶנּוּ, וְכֵן עָשָׂה, וְלָקַח שְׁנֵי הַסְּפָרִים, וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד, דְּהַיְנוּ סֵפֶר אֶחָד בִּכְתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְסֵפֶר הַשֵּׁנִי מַה שֶּׁאֲנִי הֶעְתַּקְתִּי לְפָנָיו כַּנַּ"ל, וְשָׂרַף שְׁנֵיהֶם עַל-פִּי פְּקֻדָּתוֹ וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר קְצָת מִזֶּה הַסִּפּוּר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן קס"ט), אֵיךְ צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְשָׂרְפוֹ, וְכַמָּה דְמָעוֹת שָׁפַךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה קדֶם שֶׁיָּצְאָה הַגְּזֵירָה לְשָׂרְפוֹ-חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, כִּי אָמַר, שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר לא יִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם אוֹי! כַּמָּה הֶעָווֹן גּוֹרֵם, כִּי עֲווֹנוֹתֵינוּ הִטּוּ אֵלֶּה, וְחַטּאתֵינוּ הִסְתִּירוּ טוֹב כָּזֶה מֵאִתָּנוּ; הַמָּקוֹם יְנַחֵם אוֹתָנוּ מְהֵרָה, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:
And I had still not yet recited the Kiddush Levanah [blessing of the new moon] that month. And that very night was the final night of the time for reciting it. And there was cloud and great darkness, and not the slightest trace of the moon was visible. And I was in pain, and I asked whether Rabbainu zichrono livracha had already recited the Kiddush Levanah. He answered me that he had already done so. And my pain was even greater. And without this, melancholy [atzvus] had already been weighing heavily upon me — and because of this, even more so. And afterward I entered to him that night. And he asked me: "Why are you in such a black depression?" And I was silent. And one of those present answered and told him: "Because the moon cannot be seen — that is why his face is darkened." Rabbainu zichrono livracha answered and said: "Pray before Hashem Blessed be He about this." I answered him: "I have already beseeched Hashem Blessed be He about this." And he said: "Pray further." And another one of those present answered and said: "On my behalf — for I want you to pray for him concerning this."
Loading comments…