סי' יח ר' יונתן משתעי
ירח האיתנים - Yereach HaEitanim
ד"ה ראש השנה
Translation not yet available
ראש השנה הוא יום ראשון לבריאת האדם, והבריאה היתה בשביל השגת התכלית שהוא שעשוע עוה"ב, אך מחמת שהתכלית הזה הוא רחוק מאד ממחשבות בני אדם ועי"ז האדם אינו חושב על תכליתו ובא עי"ז למה שבא ר"ל, ור"ה הוא יומא דדינא של כל השנה ואז נתעוררין הקיטרוגים ומארי דדינין לקטרג הרבה על העולם על שרחוקים הרבה מהתכלית הזה שבשביל זה היתה כל הבריאה, ועל כן החיוב גדול ביותר לנסוע לצדיקים על ר"ה, כי הצדיקים אמיתיים הם יכולים לתפוס במחשבתם זה התכלית של שעשוע עוה"ב וכ"א כפי קירובו אל הצדיק וכפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק כן מקבל ממנו ג"כ זה התכלית כמבפ"נ, ומחמת שעיקר השגת הצדייקם בהתכלית הזה הוא ע"י שאוחזים בשלימות האותיות שבמלכות ע"כ בר"ה שאז עוסקין בענין זה לבנות קומת המלכות אז הזמן מסוגל לזה ביותר להשיג את התכלית ע"י הצדיקי אמת מנהיגי הדור האמיתיים שאוחזין במדת המלכות ובשלימות האותיות שבה, ומחמת ששלימות האותיות הוא ע"י שנתפשטין דיבורי אמונה בעולם בבחי' כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לגרוא כולם בשם ה', ע"כ מתפללין ע"ז הרבה בתפלת ר"ה שתתפשט האמונה בעולם ושידעו הכל את ה' ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך וכו' וכל בני בשר יקראו בשמך וכו' שזה בעצמו בחי' שלימות האותיות שבמלכות שעי"ז זוכין הצדיקים להשגת התכלית, וע"כ מתפלליןאז הרבה על המתקת הדינין ושיכבשו רחמיו ית' את כעסו מעלינו כי עי"ז הצדיקים מתרצים לקבל המלכות וההנהגה כמבפ"נ ומשיגים את התכלית, ועי"ז שאנו מתפללין ע"ז עי"ז יש לנו ג"כ חלק ושורש בההנהגה והמלכות שלהם ועי"ז יכולים אחנחנו ג"כ לקבל מהם זה התכלית וכמובן בפנים. ומחמת שה מלכות שרשה בחכמה כמבפ"נ ע"כ אומרין המלך הקדוש כי קדוש הוא בחי' חכמה כידוע וכן המלך המשפט בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ המבפ"נ, וזה שמתפללין זכרנו לחיים וכו' למענך אלהים חיים שהוא בחי' אימא עילאה בחי' בינה עלמא דאתי שהוא התכלית, וע"כ תוקעין אז בשופר שמרמז ג"כ על בחי' עוה"ב הנ"ל, וזה בחי' עורו ישינים מתרדימתכם וכו' היינו לעורר בני אדם משינתם ולהזיכרם את התכלית גם ע"י תקיעת שופר נמתקין הדינים והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים כשארז"ל ועי"ז גם הצדיקים נתעטרין בעטרה של רחמנות ומקבלין המלכות והמנהיגות ועי"ז אנחנו ג"כ זוכין להשגת התכלית כנ"ל, וזה אשרי העם יודעי תרועה יודעי דייקא שזוכין ע"י התרועה להשיג את התכלית שזה עיקר הדעת בחי' בכל דרכיך דעהו המבפ"נ, וע"כ דרז"ל שיודעים לרצות את בוראם בתרועה את בוראם דייקא כי זה עיקר רצונו ית' בהבריאה בשביל התכלית כנ"ל, גם קול השופר הוא בחי' הבת קול שמכריזין מן השמים שלא יגע שום זר בהמלכות דקדושה בבחי' מה אית לכו בהדי קרטילתא וכו' כי בהמלכות דקדושה מאיר בה אור התכלית של עוה"ב שהוא בחי' שלימות האותיות שבמלכות שהוא בחי' יו"ד בחי' עוה"ב שאז כל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ, וזה בחי' יום תרועה יהיה לכם כי תרועה מרמז על בחי' מלכות כמובא וזה בחי' ותרועת מלך בו וע"י שלימות האותיות שבמלכות זוכין להשיג את התכלית בחי' שעשוע עוה"ב שזה בחי' יעקב שנטל לחלקו העוה"ב כשארז"ל, וזה שמובא בזוה"ק שתרועה מרמז על יעקב, ומחמת שאין להמון עם תפיסה בהתכלית הזה כי אם ע"י הצדיק המנהיג הדור כנ"ל וע"כ כל תרועה פשוטה לפניה ולארחיה, כי תקיעה פשוטה מורה על ההתועדות והאסיפה אל הצדיק כ"ש ונועדו אליך כל העדה, גם תקיעה לפניה ולאחריה מרמז על בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה מחשבה תחלה זה בחי' מה שעלה במחשבה לברוא את העולם בשביל התכלית וסוף מעשה הוא בחי' השגת התכלית אחר חיי העוה"ז שהוא שעשוע עוה"ב בעצמו, ותרועה מרמזת על השגת התכלית של שעשוע עוה"ב גם בעוד האדם בזההעולם וע"כ ארז"ל תקיעת שופר חכמה כי זה עיקר החכמה בבחי' איזהו חכם הרואה את הנולד וכמבפ"נ, וע"כ תרועה אותיות תורה עיין כי כשמדבק מחשבתו גם בעוה"זאל התכלית אז בוודאי לא יעשה שום דבר רק בשביל התכלית ויקיים בכל דרכיך דעהו ואז יתן עיניו בכל דבר אל התורה הק' אם נכון לעשות הדבר אם לאו, כי עירק הדרך לידע בזה העולם מה טוב לעשות כפי התכלית האמת של שעשוע עוה"ב ומה שאינו טוב כפי התכלית זה אי אפשר לנו לידע רק עפ"י התורה הקדושה] וע"כ צריכין לתקועשברים ותרועה והוא ע"ד שאמרו רז"ל נוח לו לאדם שלא נברא היינו כפי שהתכלית (שבשביל זהלבד נברא האדם) הוא רחוק מאד ממחשבות בני אדם בוודאי נוח לו שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו היינו על העבר אולי עשה איזה דבר שלא כהוגן, ואמרי לה ימשמש במעשיו היינו לכתחילה קודם שעושה כל דבר ימשמש היטב אם נכון לעשות הדבר כפי התכלית אם לא וכנגד זה צריכין לתקוע שברים שהוא גנוחי גנח היינו האנחות שצריכין להתאנח הרבה קודם שעושה איזה דבר עד שיכווין לעשות רצונו ית' כפי התכלית האמיתיי, ואפילו כשעושין מצוה ודבר טוב צריכין ג"כ להתאנח הרבה קודם שזוכין לעשותו בשלימות הראוי וכמובן בליקות"נ במאמר וביום הביכורים סימן ד' ותרועה שהוא יילולי ייליל מרמז על בחי' יפשפש במעשיטו ואם מצא בהם איזה דבר שאינו הגון ע"פ התכלית אז ייליל ויצעק בקולות קצרות ותכופות הרבה (מגודל התשובה והחרטה והבושה שיתבייש מזה) ממש כמו שבא עליו איזה צער גדול מאד פתאום שצועק בבהלה גדולה ומייליל ייללות תכופות הרבה בגודל צערו שהכביד עליו כ"כ, ומחת שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ע"כ תקנו לתקוע שניה םביחד ג"כ שברים ורתועה, ומחמת שבוודאי טוב יותר כשאדם ימשמש במעשיו קודם שעושה בכדי שלא יצטרך להתחרט אח"כ ע"כ תיקנו שברים קודם לתרועה, וזה בחי' מלכיות זכרונות ושופרות, אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כי ע"י שלימות האותיות שבמלכות זוכין הצדיקים להשיג את התכלית כנ"ל, הגם כי הם משיגין זאת ע"י המלכות והמנהיגות שלהם באמת גם המנהיגות שלהם הוא מבחי' מלכות שמים כי הכל בשביל לקרב את ישראל לאביהם שבשמים ושיקבלו עליהם עול מלכותו ית' בשלימות, גם מה שממליכין עליהם את השי"ת הוא בעצמו בחי' ההתקשרות אל התכלית כי מקבלין עליהם עול מלכות שמים לעשות רק מה שהוא רצונו ית' שזה בחי' בכל דרכיך דעהו הנ"ל, אמרו לפני זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה היינו שיתמתקו כל הדינים ברחמנות כמו שמתפללין בברכת זכרונות זכרנו וכו' ופקדינו בפקודת ישועה ורחמים ויכבשו רחמיך את כעסך מעלינו שעי"ז נשתלשל גם למטה רחמנות אצל הצדיקם עד שמקבלין המלכות והמנהיגות ועי"ז זוכין ישראל להשיג התכלית בהשגה גמורה במחשבתם ממש שזה בחי' מה שברכת זכרונות הוא בחב"ד ששם מקום הזכרון כמובא בכוונות, וזה שסיימו ובמה בשופר כי בושפר ממשיכין כל הנ"ל. וע,F מזיכירן בברכת שופרות פסוקי שופר של מתן תורה כי התורה ניתנה בשביל להביא את כל ישראל אל התכלית הטוב שזה בחי' כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, גם מזכירין פסוקי שופר של מלכות בחי' בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', וכן פסוקי שופר של לעתיד שעי"ז יגיעו הכל אל התכלית הטוב, וע"כ מתלין תקע בשופר גדול לחירותינו וכו' כי אז תתבטל המלכות דסט"א לגמרי והמלכות דקדושה תתעלה בשלימות ועי"ז נזכה כולנו להשיגאת התכלית בשלימות שהוא בחי' שעשוע עוה"ב שמשם עיקר החירות כידוע:
On R
ד"ה ואחר ראש
Translation not yet available
ואחר ראש השנה עוסקין ג"כ בתשובה וכל אחד מפשפש במעשיו עד שזוכין לקדושת יו"כ שהוא מבחי' עוה"ב ממש שאין בו לא אכילה ולא שתיה והמלכות ניזונית כביכול ממזון דק ורוחני שהם בחי' קולות הפנימיים הנמשכים ממקום עליון וגבוה מאד ועי"ז נמשך עלינו הדרי מטה ג"כ הארה נפלאה מהתכלית האמת שהוא שעשוע עוה"ב שהוא ענין דק ורוחני מאד ונאמר עליו עין לא ראתה וכו', ואז נמתקין כל הדינים ברחמים רבים עד שזוכין לסליחת עוונות ונתבטלו כל בחי' המסכים המבדילים בינינו לבין השגת התכלית, וע"כ דרז"ל ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יו"כ כי עיקר היצירה של הימים היה בשביל להשיג על ידם התכלית הטוב אך עיקר השגת התכלית הוא ע"י קדושת יו"כ כנ"ל:
osh HaShanah the Renewal of Creation Is Drawn Rosh HaShanah is the first day of the creation of Adam, and the creation was for the sake of attaining the ultimate purpose (tachlis) — which is the delight of the World to Come (sha'ashua olam haba). But because this ultimate purpose is very far from the thoughts of human beings, a person does not think about his purpose and therefore comes to what he comes to. And Rosh HaShanah is the Day of Judgment for the entire year, and then the accusations and prosecuting angels intensify greatly against the world — for being so far from this ultimate purpose for which the entire creation was made. And therefore the obligation is greatest to travel to the Tzadikim on Rosh HaShanah — for the true Tzadikim can grasp in their thought this ultimate purpose of the delight of the World to Come. And each person, according to his closeness to the Tzadik and the root he has within the Tzadik's soul, receives from him this ultimate purpose as well, as is explained in the main text. The Three Books and the Shofar-Sounds This is the dimension of the Three Books opened on Rosh HaShanah: the completely righteous — who have no foothold of the evil — are immediately inscribed for life. The completely wicked — the Other Side (Stra Achra) wishes to draw sustenance even from holiness through the evil of the intermediate dimension — but holiness overpowers them. The intermediate ones are suspended until Yom Kippur. And this is the dimension of Tekia-Teruah-Tekia: Sh'vorim — "groaning" — the dimension of the sighs one must sigh before doing any thing until one directs oneself to do the Creator's will according to the true ultimate purpose. Teruah — "wailing" — the dimension of examining one's past deeds — if one finds anything improper according to the ultimate purpose, one wails and cries in rapid sounds, greatly — from the sorrow of regret and shame — just like sudden great pain that causes rapid wailing. And since no person is entirely righteous, both sounds are established together: Sh'vorim first because it is better to examine before acting than to need to repent afterward.
ד"ה ואח"כ נכנסין
Translation not yet available
ואח"כ נכנסין כל ישראל לסוכה שמרמזת ג"כ על אימא דמסככת בחי' בינה בחי' עוה"ב כ"ש וסוכה תהיה לצל יומם וכו' שזה ג"כ מעניני עוה"ב כמובן מדרז"ל, גם מרמזת על סוכת דוד בחי' מלכות שעל ידה משיגין התכלית האדם שאין לו דירת קבע בזה העולם רק דירת עראי ועיקר קביעות דירתו ומחשבתו יהיה בהתכלית של שעשוע עוה"ב וע"כ כל שבעת הימים (שמרמזין על כל ימי חייו של האדם כמובא) אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע ומכניס בה כל כליו הנאים וכלי תשמישו ואוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה לרמז שצריך לקיים בכל דרכיך דעהו וכל עיניו ומעשיו יהיו רק בשביל התכלית שהוא בחי' סוכה כנ"ל, וע"כ סוכה אותיות כ"ו ה"ס בחי' יחוד השני שמות הק' הוי"ה אדנ"י שהם בח'י מחשבה ומעשה בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה כמובן במאמר ויהי נא פ שנים ברוחך אלי סימן ס"ו, וזה בחי' השמחה של סוכות כי זה עירק השמחה. כמובן במאמר ויאמר בועז סימן ס"ה ובליקות"נ סימן ל"ג ל"ד ויחד יתרו, וזה בחי' שמחת בית השואבה על שם ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שכל זה יהיה בשלימות לעתיד לבוא, וע"כ צריך שיהיה הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה וצומח מןם הארץ ותלוש כי שם בהתכלית לא יהיו שום בחי' טומאה ח"ו כ"ש ואת רוח הטומאה עאביר מן הארץ, אך אעפי"כ עיקר שעשוע עוה"ב שהוא בחי' התכלית יזכו אותם שהיו בעוה"ז על הארץ הגשמי הזאת ועשו רצון קונם וע"כ צריך שיהיה בתלוש שהוא דבר המיטלטל ולא יהיה מחובר בארץ היינו שאעפ"י שהוא בארץ הזאת לא יעשה לו קביעות בתוכה ולא יהי המחור ומקושר בעניני הארץ רק יהיה מחובר ומקושר בענין השגת התכלית, ובעניני הררץ והעוה"ז יהיה רק בדרך עראי ודבר המיטלטל כנ"ל, וע"כ צריך שיהיו הכוכבים נראין מתוך הסכך שזה בחי' יעקב שנמשל לכוכבים כשארז"ל על פסוק לא עתה יבוש יעקב וכו' ויעקב נטל לחלקו עוה"ב בחי' התכלית כנ"ל, וגם לרמז שעיקר השגת התכלית זוכין ישראל ע"י שמקבלין הצדיקים המלכות והמנהיגות להשגיח על ישראל ולהדריכם בדרך ישרה שע"ז נאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים, וע"כ צריך שתיהיה הסוכה ז' טפחים על ז' טפחים שזה בחי' מ"ט אורות שהם בחי' התכלית כמובן במאמר ראיתי מנורת זהב סימן ח', וע"כ סוכה שהיא למעלה מעשרים אמה פסולה דלא שלטא בה עינא היינו שהוא בבחי' עין לא ראתה וכו' ואין לנו השגה בזה כלל, ועיקר ענין הסוכה הוא לרמז שיש לנו ג"כ איזה תפיסה והשגה בענין התכלית והתכלית קרוב אל מחשבותינו בבחי' סוף מעשה במחשבה תחלה, ושהיא פחותה מעשרה טפחים פסולה כי נקראת דירה סרוחה כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה כ"ש והארץ נתן לבני אדם כשארז"ל נמצא שעיקר אחיזת גשמיות הארץ שמרחק את האדם מהשגת התכלית היא למטה מעשרה ודירה כזו היא דירה סרוחה ודבר נבאש ומסריח ונמאס שאין בו חיות כלל מאחר שמשוקע בגשמיות הארץ ורחוק מהתכלית וע"כ היא פסולה לסוכה כי עיקר הסוכה הוא לרמז לישראל שעיקר קביעות דירתם ומחשבתם והיה בהתכלית (שהוא בחי' למעלה מעשרה) כנ"ל:
On Sh'mini Atzeres — the union of the Matron face to face — the Unity of Deed and Thought is accomplished: "end of deed, beginning of thought." And the light of attaining the ultimate purpose illuminates in the world — for Sh'mini Atzeres alludes to the World to Come, as is brought. And also alludes to the dimension of Malchus and the leadership of the true Tzadik through whom one attains the ultimate purpose. And therefore the joy is exceedingly great, and Yaakov is the head of joy — and all Israel ascend to the Torah. And one concludes: "and all the great Awe which Moshe performed before the eyes of all Israel" — for he merited to illuminate the eyes of Israel and to instill in them the true attainment of the ultimate purpose through the signs, wonders, and great awesomeness he performed before their eyes.
ד"ה וזה בחי'
Translation not yet available
וזה בחי' הד' מניים שנוטלים אז ודרז"ל שכולם מרמזין על הקב"ה כביכול ובזוה"ק מבואר שכשנוטלין את הד' מינים בידו כאילו אוחז את הקב"ה כביכול בידו שכ"ז מרמז על ההתקרבות ישראל לאביהם שבשמים כל כך עד שנחשב כאיל ויש לנו איזה השגה ואחיזה ותפיסה בו ית' שזה עיקר התכלית של שעשוע עוה"ב שיהיה לנו השגה בידיעת אלהותו ית' כמבואר במ"א, וזה שארז"ל אתרוג דומה ללב זה בחי' נודע בשערים בעלה כלחד כפום מה דמשער בליביה וכמבואר בפנים בסימן קצ"א שעיקר הרגשת תענוגי ושעשועי עוה"ב הוא בלב, לולב דומה לשדרה שהיא עיקר קיום בנין הגוף זה בחי' הצדיק המנהיג הדור האמיתי שהוא עיקר קיום הבנין של כלל ישראל כשארז"ל והוא המזכה את ישראל להשגת התכלית, הדס דומה לעינים זה בחי' השגת התכלית שנאמר עליו עין לא ראתה אעפי"כ יכולין ישראל לזכות להשגת התכלית כאלו רואין אותו עין בעין כמו שלעתיד באמת עתידין הצדיקים להראות באצבעם על הקב"ה זה ה' קוינו לו כשארז"ל היינו שגם בעוה"ז בעת התגברות ההסתרה אעפי"כ זכינו להשיג אותו בעיני שכלינו בבחי' הזאת שאנו רואין אותו עכשיו וזה ה' קוינו לו זה זהממש הוא בעצמו בכבודו כביכול וכמבואר במ"א, ערבה דומה לפה זה בחי' מלכות פה כי כ"ז זוכין הצדיקים להשיג ע"י שלימות האותיות הדיבור שבמלכות שזה בחי' מלכות פה וכמבפ"נ, ורז"ל דרשו פרי עץ הדר זהאברהם וכו' שהוא היה ראש למאמינים והכניס אמונה בעולם שעי"ז נשלמין האותיות שבלכות, גם האמונה מחזקת תמיד במלכות וכמובא בפנים, גם הוא הראשון שהודיע ופירסם את התכלית בעולם. כפות תמרים זה יצחק שנעקד וכפות על המזבח שעי"ז נמתקו כל הדינים בשרשם ונמשך רחמנות וכמו שאנו מתפללין עד היום כמו שכבש אברהם אבינו וכו' כן יכבשו רחמיך את כעסך וכו' ותתנהג עמנו במדת הרחמים וכו', וענף עץ עבות זה יעק שנטל לחלקו העוה"ב והיתה מטתו שלימה ויצאו ממנו ישראל שכולם יש להם חלק לעוה"ב שכל הבריאה שהיתה בשביל התכלית היתה רק בשביל ישראל כשארז"ל וע"כ ארז"ל באמת שאומר הקב"ה עלמי מי בוראך יעקב בוראך, וערבי נחל זה יוסף שזכה להיות מנהיג ומושל כ"ש ויוסף הוא השליט ועי"ז משיגין הצדיקים את התכלית כנ"ל וע"כ נקרא יוסף צפנת פענח ותרגומו דמיטמרין מיגליין ליה כי זכה להשיג אור הגנוז שעשוע עוה"ב אשר ע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך:
Sukkos, the Four Species, and the Ultimate Purpose The Sukka — "leave your permanent dwelling and dwell in a temporary dwelling" — a person should not make a permanent dwelling of this world, but only temporary; and the primary permanence of his dwelling and thought shall be in the ultimate purpose of the delight of the World to Come.
ד"ה ואח"כ זוכין
Translation not yet available
ואח"כ זוכין לשמיני עצרת ואז זיווגא דמטרוניתא פנים בפנים ונתייד כביכול המעשה עם המחשבה בבחי' סוף מעשה במחשבה תחלה ומאיר אור השגת התכלית בעלם כי שמיני עצרת מרמז על עוה"ב כמובא גם מרמז על מדת מלכות מלשון זה יעצור בעצי כמובא היינ ובחי' המלכות וההנהגה של הצדיק אמת שעי"ז משיגין התכלית, וע"כ אז השמחה גדולה מאד ויעקב הוא אז רישא לחדוותא וכל ישראל עולין אז לתורה כי עיקר השגת התכלית הוא ע"י התורה כנ"ל, גם ע"י התורה הק' עי"ז יש לכל ישראל חלק לעוה"ב, ומסיימין ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל כי הוא זכה להאיר עיני ישראל ולהכניס בהם השגת התכלית האמיתי ע"י האותות והמופתים והמוראים גדולים אשר עשה לעיניהם וזה בחי' ולכל המורא הגדול דייקא על דרך שדרשו רז"ל ובמורא גדול זו וילוי שכינה וכו' היינ והתגלות השגת אלהותו ית' שזה עיקר התכלית כנ"ל, ואפשר לכוין לה גם פירוש רש"י שפירש על שבירת הלוחות שהאותיות פרחו מהם ע"י שעשו ישראל את העגל ופגמו בהאמונה הק' אשר עי"ז נשלמין האותיות כנ"ל ואין רצוני להאריך בזה:
Rosh HaShanah is the first day of creation, and on every Rosh HaShanah the matter returns to its primal state. The world was created in the Holy Tongue (Lashon HaKodesh), which is the dimension of Chava (Eve) — woman — Malchus. Therefore on every Rosh HaShanah Israel engage in building Malchus — the dimension of the completeness of the Holy Tongue.
ד"ה ואח"כ מתחילין ואח"כ מתחילין התורה בראשית ברא א' וכו' היינו בשביל התכלית שהיה בראשית המחשבה בבחי' סוף מעשה במחשבה תחלה בשביל זה היתה כל הבריאה, והארץ היתה תהו ובהו וכו' היינו בחי' התגברות המלכות דסט"א שמרחיקין מהשגת התכלית היפך המלכות דקדושה שזוכין על ידהלהשגת התכלית, והתיקון הוא ע"י ורוח אלהים דא רוחו של משיח שהוא יהיה המנהיג ישראל האמיתי והוא יכניס בישראל השגת התכלית בשלימות וזה מרחפת על פני המים זו התשובה והתורה שעי"ז זוכין לביאת המשיח ולהשגת התכלית, ויאמר א' יהי אור שהיאר התכלית בעולם שהוא עיקר בחי' הואר בחי' אור הגנוז כנ"ל, ורז"ל אמרו יהי אור זהאברהם שהאיר אור התכלית בעולם ויקרא א' לאור יםו זה יעקב שנטל לחלקו העוה"ב בחי' התכלית ולחשך קרא לילה זה עוש שנטל לחלקו העוה"ז וכפר בתחיית המתים ובעוה"ב וכשארז"ל, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שנאמר יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה ופירש"י על ימות המשיח שיהיה ממוצעים בין העוה"ז ובין העוה"ב שהוא התכלית ואז יהיה שלימות בחי' התחברות העוה"ז עם העוה"ב שזה בחי' התכלית בחי'תכלת בחי' חיבור שחור ולבן המובפ"נ היינו שגם בעוה"ז שהוא בחי' שחור בחי' ערב ולילה מחובר בו התכלית של עוה"ב שהוא בחי' לבנונית בחי' אור יום ודייקא ע"י שעושין רצונו ית' בעוה"ז זוכין להתכלית בחי' שעשוע עוה"ב שזה בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כנ"ל:
And therefore all seven days (alluding to all the days of one's life) one makes one's house temporary and one's Sukka permanent — bringing into it all one's fine vessels and utensils, eating, drinking, sleeping, and strolling in the Sukka — to hint that one must fulfill "in all your ways know Him" and all one's eyes and deeds shall be only for the ultimate purpose. The four species: esrog — the heart — for there the sensation of the delight of the World to Come is felt. lulav — the spine — the Tzadik who is the true leader, the essential support of all Israel's structure, who causes Israel to merit the ultimate purpose. hadas — the eyes — the attainment of the ultimate purpose, of which it is said: "eye has not seen" — yet Israel can merit to attain the ultimate purpose as if seeing it eye to eye. arova — the mouth — Malchus-mouth — for through this the Tzadikim merit to attain the ultimate purpose through the completeness of the letters of speech in Malchus. Therefore G-d commanded us to sound the Shofar — to awaken the merit of Yaakov. For Yaakov merited to humble the serpent and was in the house of Lavan the Aramean, and clarified the good within Targum and elevated it to the Holy Tongue. This is the dimension of the Separation of Rosh HaShanah — involving the "deep sleep," "and G-d built the rib" — all these rectifications must be drawn on every Rosh HaShanah.
ד"ה וזה שארז"ל
Translation not yet available
וזה שארז"ל בזכות ולקחתם לכם וכו' אני נגלה לכם ראשון זה בחי' התגלות אלהותו ית' שזה עיקר התכלית, ופורע לכן מן הראשון זה עשו שהוא ההיפחך ממש מהתכלית דקדושה כנ"ל, ובונה לכם ראשון זה ביהמק"ד ששם מאיר אור התכלית של עוה"ב גם בזה העולם שמפני זה מזכירין בו השם הוי"ה הק' בכתיבתו כשארז"ל שזה בחי' התכלית כ"ש ביום ההוא יהיה ה' ושמו אחד ודרז"ל שיהיו קורין אותו ככתיבתו כי שם הוי"ה ית' הוא בי' המחשבה כביכול ששם מאיר אור התכלית כי סוף מעשה במחשבה תחלה כנ"ל רק בעוה"ז מחמת שזה התכלית רחוק ממחשבות בני אדם ע"כ א"א לקרות את השם ככתיבתו רק בביהמק"ד ששם מאיר אור השגת התכלית, וזה ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח שהוא יאיר בעולם אור השגת התכלית בשלימות כנ"ל, וע"כ נקראו כל הדברים הללו ראשון כי התכלית הוא בחי' ראשית המחשבה כנ"ל אך מחמת שבמעש ובזמן העוה"ז קודם לעוה,ב בבחי' היום לעשותם ולחמר לקבל שכרם ע"כ יש כח להיכלי התמורות להחליף הדברים ולעשות עיקר מהעוה"ז ח"ו שזה בחי' מה שעשו נקרא ג"כ ראשון, אבל באמת תולדות יעקב ועשו היה ג"כ באופן זה כי יעקב היה הטיפה ראשונה בעבור שיהא בחי' כח בחי' מחשבה, וההולדה בחי' מעשה ופועל יצא עשו ראשונה, וע"כ לקח יעקב הבכורה אצל עשו כי באמת לו משפט הבכורה וכפירוש רש"י ז"ל, כי הוא בחי' התכלית והראשית בחי' סוף מעשה במחשבה תחלה כנ"ל, ואפשר שזה בעצמו בחי' השני השמות הק' שיש ליעקב אבינו ע"ה יעקב וישראל כנגד שני בחינות הנ"ל:
Sh'mini Atzeres — The Purpose Is Illuminated On Sh'mini Atzeres — the union of the Matron face to face — the Unity of Deed and Thought is accomplished: "end of deed, beginning of thought." And the light of attaining the ultimate purpose illuminates in the world — for Sh'mini Atzeres alludes to the World to Come, as is brought. And also alludes to the dimension of Malchus and the leadership of the true Tzadik through whom one attains the ultimate purpose. And therefore the joy is exceedingly great, and Yaakov is the head of joy — and all Israel ascend to the Torah. The Shofar is also called Shofar from the language of "improve your deeds" (shafru maasaychem) — from the language of Targum — for through this one elevates the good within Targum. And this is: "fortunate is the people who know the Teruah; G-d, in the light of Your face they shall walk" — for through this one merits an illuminated face. And therefore fortunate is one who merits to come to the true Tzadik on Rosh HaShanah and to gaze upon his illuminated face — and all the more to merit hearing from his mouth some Torah teaching — through which one receives from him the speech of the Holy Tongue in completeness. And one concludes: "and all the great Awe which Moshe performed before the eyes of all Israel" — for he merited to illuminate the eyes of Israel and to instill in them the true attainment of the ultimate purpose through the signs, wonders, and great awesomeness he performed before their eyes. Siman 19 reveals Rosh HaShanah's deepest linguistic secret: the Holy Tongue (Lashon HaKodesh) is the very substance of Malchus, and the seventy nations' tongues (the Targum) are both the raw material and the danger. The work of Tishray is to extract the good within earthly speech and elevate it back to holy speech. The Shofar awakens from the "sleep" of Targum. The Four Species map the Patriarchs to the dimensions of the Holy Tongue. Sh'mini Atzeres = the Holy Tongue's perfection = the fall of all seventy evil tongues forever. Translator's Summary — Siman 18 Siman 18 is perhaps the most existential of all: the entire structure of Rosh HaShanah through Sh'mini Atzeres is about reconnecting to the ultimate purpose of creation — the delight of the World to Come. Human beings forget why they were created; Rosh HaShanah forces the reckoning. The Tzadik is the only one who truly grasps this purpose and can transmit it. The Shofar's groans (Sh'vorim) are the pre-action pause for intentionality; the wails (Teruah) are the post-action remorse. Sh'mini Atzeres = Deed and Thought reunited = the World to Come glimpsed from within this world. Therefore on every Rosh HaShanah — when the matter returns to its primal state — one must engage most intensively in these rectifications: drawing the frontal intellect into the world. And all of this is the dimension of encompassing lights and the face of light. And this is the dimension of the Shofar-sounding and the reddening of the Shofar-blower's face — hinting at the dimension of the face of light.
Loading comments…