Chapter Five: The Tzadik Has Everything!
ישראל סבא - Yisroel Saba
פַּעַם אַחַת הָרֹאשׁ שֶׁל הַמִּזְרָחִי הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה וְרָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער עִם 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', אָז הוּא שָׁאַל לְהַגַּבָּאִים: "כָּאן זֶה יְשִׁיבַת בְּרֶסְלֵב?"
There was a story in Teveriah — from a niftar [a man who had "died" — used here colloquially for one who was utterly broken and despairing, awaiting death]. Such a story…
"חַס-וְשָׁלוֹם, מָה אַתָּה מְדַבֵּר!"
Blessed be Hashem — when I wanted to return home from Yerushalayim to Teveriah I had no money. Had I gone to Yerushalayim for money? So I entered a synagogue — and there was a porch, and sitting there was a niftar — a broken man, as if already dead, yes. I saw that it was possible to speak with him, and I said to him: "Why are you in such sadness? What is this with you — one is not permitted to be like this!"
אָז הוּא אָמַר לָהֶם: "הַלְּוַאי שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב!"
He said to me: "Go away from me, go away! Do not speak with me — you cannot help me. Go away! I want to die — every moment I wait to give up my soul. What do you want from me? Go, go!"
אֲנִי רָאִיתִי אֶת הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא, הוּא הָיָה גָּאוֹן כָּזֶה וְלֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ. הוּא הָיָה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, הוּא הִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ עַל-יְדֵי הַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', הוּא בָּא לְרַבִּי נָתָן בִּצְפָת (רַבִּי נָתָן מֵהָעִיר טִירָאוִויצֶע שֶׁבְּרוּסְיָה) בִּשְׁבִיל לְכַבֵּד אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, אָז הוּא הָלַךְ לְהָאָרוֹן וְהוֹצִיא סֵפֶר וְזֶה הָיָה הַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת'. הוּא רָאָה חֲתִיכַת מַעֲשֶׂה מֵהַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', אָז הוּא אָמַר תֵּכֶף שֶׁזֶּהוּ פֶּלֶא חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. כֵּן, כָּכָה הוּא אָמַר, הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא, הוּא רָאָה שֶׁזֶּה פֶּלֶא עֶלְיוֹן שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בָּעוֹלָם!
He did not want to listen — he was a Lithuanian. In any case I said to him: "Tell me what you have."
הוּא הֵבִין מֵעַצְמוֹ, הוּא רָאָה רַק חֲתִיכַת מַעֲשֶׂה, אָז הוּא כְּבָר אָמַר: "הַגְּאֻלָּה כְּבָר בָּאָה!"
He said: "What will happen if I tell you — can you make a screw? What I am missing is a screw. I am deaf — I do not hear — and I have no livelihood. What can be done? I have no advice — only to destroy myself." But he was God-fearing and did not want to do so.
הוּא רֹאשׁ-גָּאוֹן, רֹאשׁ-גָּדוֹל, אֲבָל מִשֶּׁהִכִּיר אֶת רַבֵּנוּ אָז נִפְתַּח לְפָנָיו הַ'לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' וְהַתּוֹרוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת. הוּא אָמַר לִי: "אִם לֹא הָיָה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹשֶׂה אֶת הַ'סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת', הוּא הָיָה גַּם-כֵּן חִדּוּשׁ!"
He had a relative with some shop. The relative said to him: "Sit in the shop — if someone wants a kilo of sugar, give him a kilo of sugar."
הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי שׁוּם לִמּוּד לֹא קָשֶׁה לִי, רַק אִם אֲנִי לוֹמֵד 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', אֲנִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת חֲגוּרָה וְלַחֲגֹר אֶת הָרֹאשׁ, אִם לֹא - יִהְיֶה מִתְפּוֹצֵץ". כָּכָה הוּא אָמַר לִי, "אִם לֹא - יִתְפּוֹצֵץ הָרֹאשׁ", לֹא יוּכַל לִחְיוֹת, כֵּן.
Fine — he sat in the shop. Someone came who wanted a kilo of sugar. He went to bring it and forgot what the customer had wanted. He did not know if it was salt or sugar — and he was ashamed to turn back and ask the man what he wanted. In any case he had no choice — he went and asked the customer: "What do you want?"
הוּא הָיָה שָׂם חֲגוּרָה עַל הָרֹאשׁ, אִם לֹא - לֹא יָכוֹל לִלְמֹד 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן'. הוּא הָיָה גָּאוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, הוּא הָיָה הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הַגְּאוֹנִים, שֶׁל כָּל הַגְּאֻלָּה, שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה אֶצְלוֹ בְּלִבּוֹ. הוּא הָיָה עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְעִמָּדִי, הוּא מַמָּשׁ נָתַן כָּל חַיָּיו. וְגַם רַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ לָמַד אֶצְלוֹ בְּחִנָּם, בְּלֹא כֶּסֶף. אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, כְּמוֹ חֲבֵרִים, דִּבַּרְנוּ כַּמָּה זְמַן, הוּא הָיָה מְכַבֵּד אוֹתִי, הוּא הָיָה כְּבָר זָקֵן גָּדוֹל וְהוּא קָם לְפָנַי וְנָתַן לִי כָּבוֹד גָּדוֹל. הָיִינוּ יְדִידִים כְּמוֹ גּוּף אֶחָד. הוּא קִבֵּל אוֹתִי כְּאִלּוּ אֲנִי הָיִיתִי הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא...
"We want sugar."
*מוּבָא בַּסֵּפֶר 'יְמֵי שְׁמוּאֵל' מֵרַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ, חֵלֶק א' סְעִיף נ"ב, מִגֹּדֶל מַעֲלַת צִדְקָתוֹ הִתְלַהֲבוּתוֹ וּבִדְבֵקוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁל הָרַב הַגָּאוֹן דֹּב מִוַּרְשָׁא. וְכֵן נֶאֱמָר כִּי מִגֹּדֶל הַחֲרִיפוּת שֶׁאִימֵּץ אֶת מֹחוֹ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בְּעֵת שֶׁלָּמַד בַּסֵּפֶר 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', נַעֲשָׂה סֻמָּא לְמֶשֶךְ כְּשֶׂבַע שָׁנִים.
He went to bring sugar — and by the time he went to bring it he had forgotten again what he needed to bring.
הָרַב דֹּב מִוַּרְשָׁא קִדֵּשׁ שֵׁם רַבֵּנוּ בַּרַבִּים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּתְקוּפַת הַמַּחֲלֹקֶת, וְחִזֵּק וְתָמַךְ אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת.
One came and said: "Give me bread." So he brought him a salted fish. "What is this? I want bread — not a salted fish!"
אִישׁ חָשׁוּב מְאֹד הָיָה בִּטְבֶרְיָה, הוּא הָיָה מְפֻרְסָם וְהָיָה לַמְדָּן, וַאֲנִי הָיִיתִי שְׁכֵנִים אִתּוֹ בַּיְשִׁיבָה, וְהוּא הָיָה כְּמוֹ אַדְמוֹ"ר שֶׁל הַחֲסִידִים. הֵם בָּאוּ אֵלָיו בְּכָל פַּעַם לִטְבֶרְיָה. הָיָה לוֹ שֵׁם גָּדוֹל פִּרְסוּם גָּדוֹל. וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְהָיָה אֶצְלוֹ אֵיזֶה חֲסִידִים, אֲנִי קָרָאתִי לוֹ בִּשְׁמוֹ, לֹא קָרָאתִי אוֹתוֹ בְּשֵׁם 'רַבִּי', וְאָמַרְתִּי לוֹ: "מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ, בַּסּוֹף אַתָּה תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב. תִּלְמַד 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' אָז תֵּדַע מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב".
"Fine — no problem, I will bring bread." He went and brought sugar. He forgot — he did not know what to give.
הוּא אָהַב אֶת בְּרֶסְלֵב כְּנַפְשׁוֹ, הוּא קִנֵּא אוֹתִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: "נוּ, מָתַי תִּהְיֶה בְרֶסְלֵב?" וְהֵם יָדְעוּ כְּבָר שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בְּרֶסְלֵב.
He asked me: "Does such a thing have any hope? I have no advice — only to destroy myself. I will do a mitzvah and destroy myself. Leave me alone — do not speak with me."
אָז הוּא הִתְחִיל לִבְכּוֹת: "מַה יִּהְיֶה מִמֶּנִּי, מַדּוּעַ אֲנִי לֹא גִּבּוֹר, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גִּבּוֹר כָּמוֹךָ!"
He did not want to listen. He said: "Go away from me. You want to help me — but it is impossible. Do you have screws?"
הוּא אָמַר: "לֹא רַק כֶּסֶף, אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה". הוּא הָיָה מְכֻבָּד, וְאִם הוּא הָיָה בְּרֶסְלֵב אָז הָיוּ מְגָרְשִׁים אוֹתוֹ. הוּא הָיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְהוּא הָיָה חֲסִיד מִשֶּׁלָּהֶם וְהָיָה נֶגְדָּם, הוּא אָמַר: "לֹא, לֹא, רַק בְּרֶסְלֵב!"
I said to him: "I have no screws — but I have such a Tzadik that through him you can have a complete healing!"
פַּעַם אַחַת הוּא רָאָה מַה שֶּׁאֲנִי סוֹבֵל, אָז הוּא הָיָה לוֹ קִנְאָה עָלַי, אָז הוּא לָקַח מִמֶּנִּי סֵפֶר 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' וְנִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ בַּיְשִׁיבָה וְלָמַד בַּ'לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', וְאַחַר-כָּךְ הוּא יָשַׁב בַּפֶּתַח שֶׁל הַבֵּית-כְּנֶסֶת וְלָמַד. אָז נַעֲשָׂה רַעַשׁ גָּדוֹל בַּיְשִׁיבָה: "הוּא לוֹמֵד בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן'!"
I said to him: "I have such a Tzadik who can help you!"
אָמְרוּ לוֹ: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?"
He pleaded with me: "Leave me alone — I want to die, leave me alone. I am waiting and hoping for every moment when my soul will go out — and you are not letting me have this. What do you want from me — do you want me to go to Teveriah?!"
"אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד רַק סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה!"
In any case I did not leave him. I said it to him at every moment, and he heard — until he began to accept and to believe that he could have a healing. He began to think: "Perhaps this is good…" And he began to dance!
אָז סִפְּרוּ לְהָרַב וּלְהַגַּבָּאִים שֶׁל הַיְשִׁיבָה, אָז הֵם אָמְרוּ לוֹ: "טוֹב, אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּרֶסְלֶב, אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת. רַק תֵּדַע שֶׁאַתָּה תְּקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער. תִּשְׁאָל אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא מְקַבֵּל, הוּא מְקַבֵּל שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ. אַתָּה תְּקַבֵּל שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּער".
There were miracles — how he came with me to Teveriah. We walked together to Teveriah, and instead of money — I brought home a guest from Yerushalayim, and he needed to eat.
אָז הוּא אָמַר לִי: "אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם, גַּם אֲנִי מְקַבֵּל עֶשְׂרִים לִירוֹת לְחֹדֶשׁ וְלֹא מַסְפִּיק לִי, מָה אֲנִי יַעֲשֶׂה עִם שְׁתֵּי לִירוֹת. אָז אִי אֶפְשָׁר", וּבְכָל פַּעַם שֶׁרָאָה אוֹתִי הוּא אָמַר לִי: "אֲנִי מְקַנֵּא אוֹתְךָ, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן".
I brought him to my house — this was the "money" I brought from Yerushalayim. And it was not just for one day — he was in my home for a long time. My wife said to me: "What shall we do — I have no bread for the children. How can we give him food?"
וַאֲנִי הָיָה לִי שְׁתֵּי לִירוֹת לְחֹדֶשׁ וְרָקַדְתִּי כָּל הַלַּיְלָה, וְנָסַעְתִּי לְמִירוֹן וְלִירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה לִי חַיִּים טוֹבִים...
In any case he was with me for a long time and he ate and drank. We sang on holy Shabbos all night, we danced and rejoiced. And all of Teveriah already knew that I had brought a guest — they heard our dancing, the niftar's and mine. And in the end he had a complete healing! I brought him to Teveriah, and in Teveriah he received healing — such a healing, as if he were singular in the generation!
אָח שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה, אֲנִי הָלַכְתִּי לְבַקֵּר אוֹתוֹ, אָז אָמַרְתִּי לוֹ: "אִם יֵשׁ בְּךָ חַס-וְשָׁלוֹם אֵיזֶה פְּגָם, אֵיזֶה מַחֲלֹקֶת עַל רַבֵּנוּ - תַּשְׁלִיךְ אֶת זֶה!"
Oy yoy yoy — how good that I am telling this! In any case may it remain in the world. I do not know if the niftar is alive — if he is in this world or the world to come. Now I do not know where he is…
וַאֲנִי הֵבֵאתִי לוֹ שְׁלשָׁה סְפָרִים, 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', הַמִּכְתָּבִים 'עָלִים לִתְרוּפָה' וְ'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת', וְאָמַרְתִּי לוֹ: "אִם תַּעֲסֹק בְּאֵלֶּה הַשְּׁלשָׁה סְפָרִים אָז הַמַּחֲלָה תֵּלֵךְ וְאַתָּה תִּחְיֶה שָׁנִים רַבּוֹת".
This story became famous in Teveriah. The niftar was my neighbor and he told everyone at Rosh Hashonah in Yerushalayim the story of what I had done. He was healed and he married a good match and had children and had a good livelihood. I knew him and his wife and his children.
וְאִשְׁתּוֹ יָשְׁבָה בַּשֻּׁלְחָן וְשָׁמְעָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: "תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁאוֹמֵר יִשְׂרָאֵל בֶּער, שֶׁיּוֹתֵר לֹא תִּהְיֶה מִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֶב".
This story is like that of the Simple Man from Sipuray Maasiyos [Rabbenu's Stories]. So did the "niftar" receive my words — and he became the greatest agent in Yerushalayim of one of the greatest companies in the Land. He was a faithful worker, so the company's salesman said to the owner: "Such a faithful man I have not seen in my life." The owner said: "I need such a man." He took him on and he became the greatest agent in Yerushalayim — the lead agent!
הוּא אָמַר לִי: "טוֹב, אֲנִי יַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ לִי, אֲנִי אֶשְׁמֹר מְאֹד לִלְמֹד בְּכָל יוֹם בְּהַשְּׁלשָׁה סְפָרִים הָאֵלֶּה, רַק שֶׁאֲנִי אֶחְיֶה".
I am not exaggerating — it was so. He himself laughed at how such a thing came to be in the world! I went out to the porch, saw a niftar, was greatly startled, began to speak with the niftar: "What is this with you?!" It was a miracle how he listened to me. I had thought: "There is nothing to say to him." And I did not even promise him that he would be healed — I said to him: "Perhaps." He was so receptive — I said it to him with all my heart and it entered his heart. The words made their impression: he received my words and he became healthy — yes.
וְכָכָה הָיָה, הוּא הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל, הָיָה לוֹ מֹחַ טוֹב, מֹחַ גָּדוֹל, וְהוּא אָמַר לִי שֶׁזֶּה רְפוּאָה, שֶׁזֶּה מְחַיֶּה אוֹתוֹ, הוּא לָמַד בְּכָל יוֹם הַרְבֵּה בְּהַשְּׁלשָׁה סְפָרִים וְהוּא מָצָא חִיּוּת בְּכָל יוֹם יוֹם וְהוּא רָאָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל רְפוּאָה, הוּא הָיָה חַי וְקַיָּם, בָּרִיא, בָּרִיא לְגַמְרֵי!
He asked me: "Do you have screws?"
אַחַר-כָּךְ בָּא הָאָח הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לְבַקֵּר אוֹתוֹ וְרָאָה הַשְּׁלשָׁה סִפְרֵי בְּרֶסְלֶב בְּבֵיתוֹ בָּאָרוֹן, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי מְטַפֵּל בּוֹ, אָז אָמַר: "הוֹ, מַה זֶּה, הוּא נַעֲשָׂה מְשֻׁגָּע, הוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֶב? אֲנִי אַרְאֶה לוֹ, אֲנִי אֶקַּח אֶת הַסְּפָרִים". אָז הוּא לָקַח אֶת הַסְּפָרִים, וְהַחוֹלֶה חַי יוֹם אֶחָד.. וְנִפְטַר! הוּא בְּלִבּוֹ הָיָה לוֹ הִתְנַגְּדוּת וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר, אָז הוּא קִבֵּל הַתְקָפַת לֵב וְנִפְטַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. זֶה הַדָּבָר יָדוּעַ לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה וּלְכָל הָעִיר. וְהָאָח הַשְּׁלִישִׁי הָיָה בּוֹכֶה כָּל יָמָיו: "מֶה עָשִׂיתִי, מֶה עָשִׂיתִי!"
The Tzadik has everything!
אֲנִי כַּמָּה שָׁנִים אָמַרְתִּי לַאַח שֶׁלּוֹ שֶׁלָּקַח אֶת הַסְּפָרִים: "תֵּן לִי אֶת הַשְּׁלשָׁה סְפָרִים, תֵּן לִי אֶת הַסְּפָרִים", וְהוּא לֹא רָצָה, הוּא לֹא נָתַן לִי...
I said to him: "I know of such a Tzadik — through him you will have healing." He received this — and healing came. He was literally as a dead man. He was with me for a long time, every day waiting and hoping when the Angel of Death would come — the Angel of Death did not want to come. And I danced with him in my house. How did such a thing come to pass! It was an awesome story — I did not believe that he would consent to listen.
פַּעַם אַחַת אֲנִי זוֹכֵר שֶׁרָצִיתִי לַעֲבֹד וְהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָיָה בּוֹר גָּדוֹל וְהָיָה שָׁמָּה נָחָשׁ גָּדוֹל וְעָב מְאֹד, אָמַרְתִּי: "אוּלַי זֶה חֶבֶל, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת נָחָשׁ גָּדוֹל כָּזֶה".
Oy — in Teveriah there was such a joyful Shabbos! All of Teveriah was afraid of the niftar I had brought. I had brought a niftar to Teveriah — and I revived him…
אֲנִי יָרַדְתִּי, וְהָיָה לְיַד הַבּוֹר נָחָשׁ!
He saw all the "honor" I had in Teveriah. He was a Lithuanian and believed in Lithuanian rabbis — but he was mighty and strong in Rabbenu and did not listen to all the opponents and all of Teveriah. So all of Teveriah knew that I had brought yet another Breslov Chassid. There was I and Rabbi Yisroel Kardoner — and now I had brought another one.
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֲנִי יָצָאתִי וְנִצַּלְתִּי וְהָלַכְתִּי מִשָּׁם. וְהַנָּחָשׁ, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מֶה הָיָה אִתּוֹ, אֲנִי חוֹשֵׁב.. עָב כָּזֶה צָרִיךְ לֶאֱכֹל.
I gave him each time a different book to study. I gave him the book Likutay Tfilos [Collected Prayers, composed by Rav Noson of Breslov] — I told him to sit and look through it with all his heart. And all his days he recited Likutay Tfilos abundantly — and he became a tzadik through the Likutay Tfilos!
הוּא גַּם-כֵּן נִפְטַר, כְּמוֹ הַנָּחָשׁ...
The Likutay Tfilos makes tzadikim!
מָצָאנוּ לְנָכוֹן לְהָבִיא תַּצְלוּם שֶׁל מִכְתָּב הַתְרָאָה שֶׁשָּׁלְחוּ רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה בִּטְבֶרְיָה לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹב אוֹדֶסֶר, אוֹדוֹת 'הַתַּעֲמוּלָה' כִּבְיָכוֹל שֶׁהָיְתָה בְּעֵת עִסְקוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ תוֹךְ כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה.
The Likutay Tfilos — the world does not know and does not want to know. They think: "What — Likutay Tfilos? What about the Gemora?…"
Loading comments…