Aitzoas Yesharoas — Sections 2–6

עצות ישרות

ספר עצות ישרות

הקדמה

ספר עצות ישרות מסודר על פי אלף בית מעט הכמות ורב האיכות. והמה אמרות טהורות. ודרך ישר לאדם יורות. להלך בהם לדורי דורות. אשר מכל דבר תבל היה נבדל. מפי הנשר הגדול. הלוא הוא הרב הקדוש, צדיק יסוד עולם, בוצינא קדישא איש אלקים מורנו ורבנו הרב רבי נתן זכר צדיק וקדוש לברכה. והוא היה תלמיד מובהק של מורנו הרב רבי נחמן זכר צדיק וקדוש לברכה, מברסלב. אשר השאיר השאיר אחריו ברכה על כל ארבעה חלקי שולחן ערוך, וקראם בשם לקוטי הלכות. ועתה האיר ה' את רוחי ולקטתי לקוטי בתר לקוטי מעט גרגרי חכמה ותבונה מספרי לקוטי הלכות הנ"ל ומספרי לקוטי מוהר"ן. להיותם לאחיזה ביד כל אדם, להיות להם לסולם לעלות במרומי מעלה במדרגות המדות הקדושות ועבודת השם: יסוד התשובה ומעלות ההתחזקות למלט נפשו משחת הוא לא בצומות וסיגופים, אלא לחזק באלו שלשה דברים: אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, כמו שמבאר בספר "בוצינא דנהורא", שפעם אחת שאלו להבעל שם טוב, זכרונו לברכה, מהו עקר העבודה הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו, שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת, ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם, שכל אדם שהוא מתענה עתיד לתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו על כן הגידו נא לנו מה עקר העבודה. והשיב להם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה: אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחר, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו, הינו: אהבת השם ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סגופים, עין שם עוד מענין זה: וכבר ידוע ומפורסם מקצה העולם ועד קצהו גדל קדושת אדוננו מורנו ורבנו, אור האורות וכו', הרב רבי נחמן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי מוהר"ן ושאר ספרים קדושים ונוראים מאד, ונראה לכל המעין בספריו הקדושים גדל עמקות עצותיו באהבת השם וכו'. והנה ביותר מכל תלמידיו הקדושים סמך ידיו על תלמידו הקדוש, הרב הצדיק רבי נתן, זכר צדיק לברכה, בעל המחבר הספרים הקדושים לקוטי הלכות ושאר ספרים קדושים. ועתה, בעקבא דמשיחא, שנתפשט החשכות הנורא מאד מאד, רחמנא לצלן, הן באמונת השם, הן באמונת הצדיקים, אשר גם נביאינו הראשונים, זכרונם לברכה, ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל הקדושים להתחזק ביראת השם בתוך החשכות הנורא הזה, כמצינו בכמה מקומות, ומבאר בזהר הקדוש וזה לשונו: רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקא מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא. וי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קודשא בריך הוא לפקדא לאילתא, יסתכל מאן אנון דקימין בהדה, בכל אנון דמשתכחין עמה, בכל עובדוי דכל חד וחד, ולא ישתכח זכאי, דכתיב: ואביט ואין עוזר, וכמה עקתין על עקתין לישראל. זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקים בההוא זמנא בהמנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא וכו', עין שם. וגם מבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה, במסכת סוטה: רבי אליעזר הגדול אומר: מיום שחרב בית חמדתנו שרי חכימיא למהוי כספריא וכו', חוצפא יסגי ויקר יאמיר וכו', וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים ילבינו זקנים, גדולים יעמדו מפני הקטנים וכו', עין שם. ברוך השם, אשר הקדים רפואה למכתנו, ושלח לנו מושיע, נחל נובע, הוא אדוננו מורנו ורבנו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר הוא ותלמידו הקדוש, זכר צדיק וקדוש לברכה, הודיעו לנו רב רחמנותו של הקדוש ברוך הוא עלינו עד אין חקר, אך דבריהם הקדושים והתחזקויותם העצומים מפוזרים בהתורות הקדושים, שבספרי ה"לקוטי מוהר"ן" ובספרי ה"לקוטי הלכות", וראה ראיתי, אשר עתה בתקף הגלות והחשכות, בעקבא דמשיחא, יש רבים מאחינו בני ישראל, שמשתוקקים מאד לעבודת השם, אך נדמה להם, כי אין להם תקוה, חס ושלום. לזאת באתי, אנכי הצעיר, ולקטתי וקבצתי דברי ההתחזקות, שנדפסו בספרים הקדושים "לקוטי מוהר"ן" ובספרי "לקוטי הלכות" ומספר "לקוטי עצות החדש", שחבר הרב הקדוש מטשערין, זכר צדיק לברכה, ועוד משאר ספרים הקדושים, להדפיסם בכרך הקטן הזה, למען יוכל כל איש לרוות נפשו הצמאה, וידע, אשר עדין לא אבדה תקותו, חלילה: וקראתי שם הספר עצות ישרות, והמה עצות נכונות בדרכי השם, והתחזקות נפלאה להמשיך על עצמו שלשת הדברים הנ"ל, ולהתעורר בהם לראות, שאין שום יאוש בעולם, ואפלו אם נפל כמו שנפל, רחמנא לצלן, אוף על פי כן השם אתו, כמובא ב"לקוטי הלכות", הלכות נטילת ידים, הלכה ו', אות פב. ורשמתי אצל כל אות ואות שבחבר הזה מקור מוצאו, ואם ירצה המעין לעין, יעין שם ויבין הענין בשלמות יותר. וסדרתי אותם על פי אלף בית. ונזכה לקימו באמת, עד שנזכה לשוב בתשובה שלמה, לעשות רצון השם בלב שלם אמן, כן יהי רצון:

אמת ואמונה

א. עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם, הוא אמת, כי האדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל. ולזכות לזה, לעבר ע הגשר צר של זה העולם, הוא על ידי אמת, כמו שאומרין העולם, שעם אמת יכולין לעבר את כל העולם, כי עקר הוא אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו, וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת השם, שהעקר הוא מניעת המח, עקר העצה לעבר עליהם, הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בחינת: שלח אורך ואמתך, המה ינחוני, וכמו שכתוב: אהלך באמתך, כי האמת הוא הגשר דקדושה, שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכולם, שזה בחינת קריעת ים סוף, שהלכו ביבשה בתוך הים בזכות יעקב, שהוא בחינת אמת, וזה שפרש רש"י על פסוק: ויעבר את מעבר יבק: עשה עצמו כגשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, שהוא הגשר לעבר עליו בשלום. (הלכות תפלין, הלכה ה', אות מא):

ב. מי שכונתו אל האמת, וחוגר עצמו למלחמה בשביל האמת הוא מנצח תמיד, כי כל מה שעושה איזה עובדא לצרך מלחמת מצוה זאת, הוא מנצח בזה מיד, מאחר שכונתו לשמים באמת על כן אף אם אינו זוכה לנצח המלחמה בשלמות, אוף על פי כן בזה בעצמו שאוחז הכלי מלחמה בידו ללחם נגד שונאי השם, שהם היצר הרע וחילותיו וכו', בזה בעצמו הוא נקרא כבר מנצח, כי כל עובדא ותנועה קלה, שהאדם מתגבר בשביל לעשות רצונו יתברך שמו, הוא יקר מאד בעיני השם יתברך, ותכף הוא מנצח הרבה, נצחון אמתי ונצחי, כי רק זה עקר הנצחון האמתי, כי זה הנצחון ישאר קים לנצח, כי לית רעותא טבא דאתאבד, וזה מרומז בזהר הקדוש בענין הארבעה מינים שבלולב, שאמר שם: מאן נצח מאן דאחד מאני קרבא בידוי, כי תכף כשאוחזין הכלי מלחמה ללחם עם המונעים אותו מנקודת האמת, בזה בעצמו כבר נצח הרבה כנ"ל. (הלכות ברכת הראיה, הלכה ה', אות ט, יט):

ג. לפעמים יכול האדם לפל, חס ושלום, על ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל דבר לדחותו לגמרי, חס ושלום, על ידי האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גלו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקים בחינת: אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמר את עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אוף על פי כן, אפלו אם נכשל כמו שנכשל, אפלו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אוף על פי כן בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפלה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה בחינת "עוונות נתהפכין לזכויות", וזהו עקר האמת לאמתו וכן כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות, רחמנא לצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו הוא האמת, ועל כן ברב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן. נמצא מבאר, שהאמת בעצמו צריך שמירה מעולה, שלא יטעה, חס ושלום, על ידי על ידי האמת, וזה בחינת השומר אמת לעולם, וזה בחינת: חותם בתוך חותם, כי עקר החותם הוא אמת בחינת "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", רק החותם בעצמו צריך עוד חותם, כי האמת בעצמו צריך שמירה גדולה כנ"ל, וזה עקר שלמות התשובה, שהוא בבחינת "בקי בעיל בקי בנפק", בחינת: אם אסק שמים וכו', ואציעה שאול וכו', כמבאר במקום אחר, שזה בחינת שני החותמות הנ"ל, כי בודאי צריכין לחתם את עצמו ולילך בדרך האמת כסדר, לבלי לנטות ימין ושמאל, רק אדרבא, ילך מדרגא לדרגא בעבודתו יתברך, עד שיזכה בכל פעם להשגה יתרה, שזה בחינת תשובה על תשובה, אך כל זה האמת הוא עדין רק בחינת חותם הראשון, כי באם, חס ושלום, יעבר עליו איזה ירידה, חס ושלום שזה בחינת ונפק, אזי יוכל לפל לגמרי על ידי זה האמת, כי לא די, שלא זכה לעלות ביותר לכנס לפנימיות הקדושה ביותר, אף גם שירד ונפל ויצא חוץ לקדושה, חס ושלום, על כן צריך החותם הזה עוד חותם, שזה בחינת האמת לאמתו של בחינת בקי בנפק הנ"ל, ולקים ואציעה שאול הנך, כי בהכרח שיעבר על האדם עליות וירידות הרבה, אך העקר הוא, שיחזק את עצמו ולא יניח את מקומו לעולם, שזה בחינת גמר החותם, בחינת חותם בתוך חותם כנ"ל, וזה עקר שלמות דרכי התשובה, עד שעל ידי זה זוכין לתשובה שלמה, ולעשות בכל פעם תשובה על תשובה כנ"ל. ותשובה הוא בחינת "אהיה", כמבאר בפנים, ואהיה פעמים אהיה גימטריה "אמת", הינו בחינת התשובה שלמה והאמת לאמתו הנ"ל, ובכל זה אנו עוסקין מראש השנה עד הושענא רבא, שאז מתקנין בחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בפנים. (הלכות שבת, הלכה ז' אות נח, סג סד):

ד. עקר הרחמנות, שצריכין לרחם על ישראל, היא להכניס בהם האמת, ולהוציאם על ידי זה מעוונותיהם, ולקרבם להשם יתברך, וזה בחינת: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם שעקר החסד לאברהם, שעושה עמנו השם יתברך, הוא מה שנותן האמת ליעקב. (הלכות חנוכה, בהשמטות סוף ארח חיים ג'):

ה. על ידי שמשים נפשו כעפר, על ידי זה זוכה להסתכל על האמת לאמתו, שיתגלה לו אור האמת, עד שיתגבר על ידי זה בחשק ורצון דקדושה חזק כל כך, עד שישבר כל המניעות, ויזכה להתקרב אל הקדושה. (הלכות הכשר כלים, הלכה ד' אות יח):

ו. צריך כל אחד להתפלל לפני השם יתברך ולהתחנן לפניו, מאחר שכולנו בני יעקב, שהוא עצם האמת כמו שכתוב: תתן אמת ליעקב. נמצא, כולנו בני יעקב אנחנו, זרע אמת, על כן בזכות יעקב ירחם גם עלינו השם יתברך, שנזכה להסתכל רק על האמת ולגלות האמת בעולם, שעל ידי זה נזכה להתחזקות הרצון דקדושה ולשבר כל המניעות ולהתקרב אל הקדושה כנ"ל וכו'. (שם, אות כח):

ז. מכל המקומות יכולין לחזר להשם יתברך על ידי האמת, דהינו כשיודעין האמת לאמתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עקר הפגם הוא על ידי שקר, בחינת היכלי התמורות, שממירין טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שפלותו באמת וגדל רחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, אף על פי כן יכול על ידי זה לחזר ולשוב להשם יתברך. (הלכות נותן טעם לפגם, הלכה ב):

ח. מי שרוצה למלט נפשו מאש המחלקת, הינו שלא יחזיק במחלקת, חס ושלום, עקר הצלתו על ידי אמת. (הלכות רבית, הלכה ה', אות יא):

ט. אפלו אם נפל האדם למקום שנפל, חס ושלום, אפלו אם החשך מסבב אותו מכל הצדדים, אוף על פי כן כשמאמין בהשם יתברך באמת בפשיטות, שמאמין בהשם אחד וצועק אליו יתברך באמת: אלי, אלי, למה עזבתני, עזבתני, ומתחנן אליו באמת, אזי האמת מאיר לו לצאת מאפלה לאורה, אף גם הוא זוכה לעשות פתח גם לאחרים, ולהוציאם מהחשך ולהחזירם בתשובה. (הלכות דינים, הלכה כ', אות כ):

י. עקר פגם אדם הראשון וחוה היה על ידי שהנחש הסית והטעה אותם מן האמת אל השקר, ועקר הפגם וההסתה היה על ידי האשה, שהיא כנגד הבחינה השנית של האמת, שהוא רק בבחינת חלון, שמשם עקר אחיזתם מחמת מעוט וצמצום האור שבו כנ"ל ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: היא כבתה נרו של עולם, "נרו" דיקא, כי עקר האור הוא אמת, וזה בחינת שלש המצוות שנתנו להאשה, כי על ידם מתקנין הפגם וממשיכין אור האמת כמבאר בפנים. (שם, אות כד):

יא. על ידי עדות שקר, חס ושלום, פוגמין בשני שמות הקדושים שהם: השם, אלקים ועל ידי עדות אמת מיחדין שני השמות הקדושים הנ"ל בבחינת: וה' אלקים אמת, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שפסוק: אני השם אלקיכם, שבסוף קריאת שמע, הוא כנגד דבור: לא תענה. (שם, אות כז):

יב. אם אפשר לזכות לאמת בשלמות כי אם כשאינו נצרך לבריות, שאז דיקא האמת בשלמות. אך לכאורה קשה: אם כן, רב העולם נצרכים לבריות, כי צריכים רובם לקבל טובה זה מזה, ומאחר שהוא צריך לחברו לאיזה דבר, אם כן הוא בכלל נצרך לבריות, וכן כל הצדיקים הגדולים, כל פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, אם כן לפי זה הם רחוקים, חס ושלום, מן אמת אך באמת, עקר התכלית שצריכין לידע, כי אין עוד מלבדו, אין עוד ממש, דהינו שאין שום דבר נמצא בעולם, רק הוא יתברך לבדו, וכמו שכתוב: וידעת היום וכו' השם הוא האלקים וכו' אין עוד אין עוד ממש, כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא, רק הוא לבדו יתברך, וכלא קמה כלא חשיב לא ממש, כי הכל בטל במציאות ממש נגדו יתברך, ועל כן כשמקבלין מאחד פרנסה או הטבה אחרת, הוא מקבל ממנו יתברך בעצמו, מאחר שיודע שהכל אין ואפס, והפעל נכלל בהכח, ואזי הוא מקבל רק מהכח הראשון, דהינו מהבורא יתברך. וזה עקר בקשתנו: ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, דהינו שלא לטעות ולחשב שהוא מקבל מהבשר ודם ממש, רק שידע, שאפלו כשהוא מקבל טובה מחברו, הוא מקבל רק מהכח הראשון, שהוא הבורא יתברך, ואז הוא בודאי אינו נצרך לבריות, אף על פי שהוא מקבל מהם, וזה בעצמו בחינת אמת, כי זה עקר האמת. כשיודעין שהפעל מקושר בכח, ואין שום דבר בלעדיו יתברך, רק כולו חד - אז דיקא זוכין לאמת, כי אמת הוא רק אחד, וכמבאר במקום אחר, דהינו כשיודעין שהכל אין נגדו, אין ממש, ואחר הבריאה הוא ממש כמו קדם הבריאה, כי הפעל מקושר בהכח באחדות גמור, ואזי הוא בחינת אמת. ודבר זה אי אפשר להסביר, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה. (הלכות מתנת שכיב מרע, הלכה ב' אות ב):

יג. האמת הוא בחינת נר השם וכו' חופש כל חדרי בטן, כי על ידו יכולין לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן, שהם כלל התאוות והמדות רעות וכו', והאמת יוכל להאיר בכל חדרי בטן למצא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך, כי אפלו כשנדמה להאדם שיודע האמת, רק שהתאוות מתגברים עליו כל כך, עד שאין בכחו לעמד כנגדם גם זה שקר, ואם ימשיך עצמו אל האמת, בודאי יהיה לו כח ועצה להמלט מהם, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם עם בריותיו, ואין הקדוש ברוך הוא שולח על האדם נסיון וכו', שלא יוכל לעמד בו ועוד יש בזה הרבה לדבר, כי אי אפשר לבאר אמתת האמת, שצריך האדם בכל יום ובכל שעה לפי בחינתו, ובפרט בענין ההתחזקות. (הלכות גנבה, הלכה ה', אות יד):

יד. עקר התגברות השקר והרע והחשך הוא בענין הזווג והפרנסה, כי דיקא מחמת שיש בהם קדושה גבוה מאד והם בבחינת אמת, על כן מתגבר הרע והשקר להעלים הקדושה ועצם האמת שיש בזה לגמרי, ועקר התקון לזה הוא על ידי הצדיק האמת, שמאיר נקודת האמת בלב כל אחד מישראל, שימשך עצמו בכל עת רק אל נקודת האמת לאמתו, ועל ידי זה זוכין לצאת מתוך החשך לאור גדול, וזוכין לזווג ופרנסה בקדושה גדולה. (שם, אות כה, לא):

טו. עקר מעלות ההסתכלות וראית פני הצדיק, שזוכין על ידי זה לכל התקונים המבארים בפנים, הוא רק כשהוא באמת ובאמונה, שאז נקרא ראיה, כי כשרואה פני הצדיק ואינו מאמין בו, אין זה נקרא ראיה כלל, כי באמת אינו רואה את הצדיק כלל, מאחר שלפי דעתו אינו צדיק, כי אינו מאמין בו נמצא שאינו רואה את הצדיק כלל. (הלכות תפלין, הלכה ו, אות יב):

טז. כל זמן שלא זכה האדם לידע מי הוא הצדיק האמת, שצריך להתקרב אליו ולהתדבק בו, אזי צריך להאמין ולהתדבק בכל הצדיקים, אף על פי שחולקין זה על זה. לא כמו הליצנים שאומרים, שמאחר שחולקים הצדיקים זה על זה - הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות, ונוגעין בכפירות, רחמנא לצלן, רק האמת הוא להפך - שצריך להאמין בכולם, ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם, מאחר שכולם מזהירים אותו לקים תורת משה, שבכתב ושבעל פה, כי רק מהאנשים מהאנשים הכופרים, ההולכים בדרכי החקירה, הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות וכו', מהם צריכין להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי על פי התורה, כפי שמסרו לנו רבותינו הקדושים בגמרא, ופוסקים וספרי יראים, המיוסדים על פי דבריהם הקדושים - בהם צריכים להתדבק, בכולם, כמו שכתוב: ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: הדבק בתלמידי חכמים. וזה בחינת יום טוב שני של גלויות, כי כמו שמחמירין מחמת ספק ועושין שני ימים טובים, כמו כן צריכין מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים, ההולכים על פי התורה, כי קדושת יום טוב היא בחינת קדושת הצדיק, כידוע. (הלכות תפלת המנחה, הלכה ו' אות יב):

יז. העקר הוא אמונת חכמים, כי העקר הוא התכלית, וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי, ומה יהיה סופו וכו' ולזכות לתכלית הטוב באמת, אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזר למקור נשמתו כי אם על ידי על ידי החכמים הצדיקים אמתיים, כי אפלו כשרים ויראים ועוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם כי אם על ידי החכמים והצדיקים אמתיים, מכל שכן מי שפגם איזה פגם, פגם, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, חס ושלום, כמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, בודאי אי אפשר לרפאתו בגוף ונפש כי אם על ידי הצדיקים הגדולים והנפלאים באמת, שיודעים לדרש את התורה בשלמות באמת, ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה, ויודעים לפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות, שצריך כל אדם שבעולם, הרוצה לגשת אל הקדש, באפן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חלי הנפש והגוף שבעולם. (הלכות שבת, הלכה ו', אות ג):

יח. עקר כלל האמונה הקדושה הוא אמונת חכמים, כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלמות, כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינו בשלמות. (שם אות יא):

יט. צריכים להודות ולהלל מאד להשם יתברך, כשזוכין לאמונת חכמים, כי על ידי זה נצולין ויוצאין מכל הצרות שבעולם, ברוחניות ובגשמיות וזה בחינת מודים דרבנן. (שם אות יט):

כ. צריך האדם לזהר, שלא לכנס לחקר במה שאין לו רשות בבחינת: במופלא ממך אל תדרש וכו', ותכף כשרואה מבוכה, שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם, ויסמך רק על אמונה ומי שפוגם בזה, הוא בחינת פגם אכילת בשר בחלב. (הלכות דברים היוצאים מן החי, שבהלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד' אות מ):

כא. מי שלבו שלם עם השם, ואמונתו חזקה, ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך - אזי הוא בשמחה תמיד, ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות א):

כב. הטבילה והטהרה במקוה, מסוגל לגדל ולהשלים את האמונה. (הלכות גלוח, הלכה ד', אות טז):

כג. אי אפשר לתקן בשלמות תאות ממון כל זמן שלא זכה לשלמות האמונה, וכן להפך אי אפשר לזכות לאמונה שלמה כל זמן שלא בטל תאות ממון, ואם כן מהיכן יתחיל על כן עקר העצה - רק לצעק להשם יתברך בכל עת, וזהו ההתחלה של כל ההתחלות, ואז יעזר לו השם יתברך, שיזכה לכל התקונים כאחד. (הלכות ערלה, הלכה ד', אות יח-יט):

כד. התורה והאמונה תלויים זה בזה, כי אי אפשר לקים את התורה כי אם על ידי אמונה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה, וכן אין קיום להאמונה כי אם על ידי התורה. (הלכות דינים, הלכה ד', אות ז):

כה. על ידי אמונת הרצון, דהינו שמאמין באמונה שלמה, שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, על ידי זה זוכה להארת הרצון, דהינו שיכסף וישתוקק להשם יתברך ולעבודתו יתברך ברצון חזק וכסופים גדולים, כמבאר בפנים. (הלכות ערב, הלכה ג', אות ג):

כו. על ידי שמצמצמין את המח לבלי להתגאות להיות חכם בעיניו, שירצה להשיג יותר משכלו, רק יצמצם מחו, וישפיל עצמו כאזוב וכתולעת, ויסמך עצמו על האמונה - על ידי זה דיקא זוכין לטהר תכלית החיצוניות ולקשר תכלית החיצוניות גם כן אל הפנימיות, שזה בחינת טהרת הפרה אדומה, כמבאר בפנים. (הלכות פקדון, הלכה ד' אות כג):

כז. על ידי אמונת חכמים בשלמות, על ידי זה נשמר העולם עם כל עשירויותיהם וחפציהם מכל מיני הזקות וחסרונות. גם צריכין לזה שיהיה אהבה ושלום גדול בין ישראל. (שם הלכה ה', אות ב):

כח. עקר עבדות ויגיעת הפרנסה נמשך מבחינת פגם אמונת חכמים, כי על ידי פגם אמונת חכמים נופל לעבדות, ופרנסתו בדחק גדול כל כך, עד שמוכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו בשביל פרנסה אבל על ידי אמונת חכמים זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה, ופרנסתו נמשכת לו ברוח ובשפי גדול. (שם, אות כו כז):

כט. עקר שלמות אמונת חכמים הוא, כשמפוזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו. (שם, אות כו'):

ל. בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה, הן בעבודת השם, ונדמה לו, שאי אפשר לעבד את השם מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו - ידע, שכל זה נמשך מפגם אמונת חכמים, ויזכר עצמו בכל פעם על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים, ויאמין מעתה באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים אמתיים, עד שיזכה על ידי זה לינק מהשכל הכולל, שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל. (שם, אות לב):

לא. הפלת נפלים בא, חס ושלום, על ידי פגם אמונת חכמים. (שם, אות לה):

לב. מענין הרוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד על ידי כתות האפיקורסים, המתגברים בכל יום, ומי יודע מה ילד יום, רחמנא לצלן, אך כבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה על ידי גדולי הצדיקים האמתיים וכו'. (הלכות נזיקין, הלכה ד', אות כח, ל):

~לג. עקר תקון הברית בשלמות הוא על ידי אמונת חכמים. (הלכות פריה ורביה, הלכה א', אות י):

ערך אכילה

א. על ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם והמזון בבחינת מזונא דנשמתא, בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת: צדיק אוכל לשבע נפשו. (הלכות ציצית, הלכה ה', אות כט):

ב. יש צדיקים אמתיים, שהם קדושים באמת, ושברו תאות אכילה לגמרי, עד שאינם יכולים לאכל כי אם מעט דמעט, וגם זה המעט שאוכלין הוא בקדושה נוראה, עד שכל מאכלם ומזונם אינו מאכל ומזון שהעולם נזונים ממנו, כי מאכלם הוא בחינת מן, שהוא לחם אבירים, מאכל מלאכים. ויכול האדם לזכות, שיהיה כל מאכלו וסעודתו בבחינת לחם הפנים, ויש צדיקים שזכו, שכל מאכלם אינו רק מהתנוצצות האותיות הקדושות, שבאותו הדבר שאוכל ושותה, נמצא, שצדיקים כאלו אינם אוכלים ושותים מאכל ומשקה של שאר בני אדם כלל, רק אוכלין ושותין אותיות קדושות וכו', אך צריכין לשמר את עצמו מאד, כי יש צבועים ושקרנים, המתדמין עצמן כקוף בפני אדם, ומרגילין עצמן לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח כדי להתכבד ולהתיקר על ידי זה, מחמת שרואין, שזה הדבר חשוב עכשו וסוברין, שבשביל זה יקבלו אותם לרבי ומנהיג, אף על פי שלא התחילו עדין לשבר שום תאוה ומדה כלל, וגם תאות אכילה לא התחילו לשבר כלל, רק ממעטים באכילה בשביל כבוד כנ"ל. (הלכות תפלה, הלכה ד', אות ו):

ג. מי שמזלזל, חס ושלום בנטילת ידים ואוכל בלי נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שכולל כל העוונות שבתורה, ומשם עקר אחיזת סטרא דמסאבא, זוהמות הנחש, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שחיב מיתה בחינת: כי ביום אכלך ממנו וגו', ועל ידי נטילת ידים ממשיך עליו הטהרה מבחינת: ונהר יוצא מעדן, שהוא בחינת הים החכמה, ואז אכילתו בבחינת: מכל עץ הגן אכל תאכל, בחינת אכילה דקדושה, בחינת מן, שמאיר בו הארת הרצון כנ"ל. (הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ג', אות ג,ה):

ד. על ידי התפלה, על ידי זה מחזק ומתקן את נפשו ומזכך הדמים שלו, שבהם מלובש הנפש, ויכול אחר כך לאכל ולתקן הנפשות המלובשים במאכל, מה שאין כן קדם התפלה, ועל כן אסור לאכל קדם התפלה. (הלכות סעודה, הלכה א'):

ה. עקר תקון האכילה בקדושה הוא על ידי צדקה, ועל כן צריכין להפריש לצדקה קדם האכילה ולהזמין לעני על שולחנו, כמבאר בספרים הקדושים, וזה מחמת שעל ידי צדקה נעשה כלי לקבל השפעת נעם העליון, שזה עקר תקון האכילה - לקשר הטעם ונעימת המאכל והמשקה לשרשו, לבחינת נעם העליון כנ"ל. (הלכות ברכת הפרות, הלכה ד' אות ט):

ו. כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב):

ז. עקר הברורים ביותר הוא באכילת בשר, שהוא מיני החי, שיש בהם חיות ונפשות, ועל כן בודאי אי אפשר לאכל בשר כראוי כי אם על ידי התקשרות לצדיקים, אשר על ידם יש לנו כח לברר. ועל כן אמרו אמרו רבותינו זכרונם לברכה: עם הארץ אסור לאכל בשר, כי עם הארץ הוא אפלו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו מי שאינו מקושר לצדיקים וחכמים אמתיים, בודאי אי אפשר לו לאכל בשר, מאחר שאין לו כח לברר הנפשות והניצוצות הקדושים שיש בבשר כנ"ל. (הלכות סימני עוף טהור, הלכה ב', אות ג):

ח. על ידי שאין האדם נזהר ממאכלי עכו"ם ומיין שנגע בו עכו"ם, על ידי זה נדבק בו רע הכולל, ויכול לבוא על ידי זה לפגם הברית מאד, חס ושלום: ועל ידי שנזהר ממאכלם ויינם, על ידי זה זוכה לתקון הברית ושיתגלו לו סודות התורה. (הלכות מאכלי עכו"ם), הלכה א', אות ג):

ט. אין ראוי לשתות יין ומשקה המשכר כי אם מעט להרחיב דעתו, וגם זה בשבת ויום טוב וסעודת מצוה דיקא, וגם זה רק כשזוכה להתקשר לצדיקי אמת, שכבר זכו לקדושת הברית בתכלית השלמות, ועל ידם יכול כל אחד להמשיך על עצמו קדושת הברית, שהוא בחינת קדושת השבת, בחינת שבעים פנים, בחינת שבעים נפש לבית יעקב, ואז דיקא יכול לשתות מעט יין בשבת ויום טוב לשמח נפשו להרחיב דעתו, כדי שיוכל להתעורר להרגיש ביותר מתיקת נעימת עריבת קדושת התורה, קדושת ישראל, קדושת שבת, שנמשך עלינו בכח הצדיקי אמת, כמבאר בפנים. וגם אז צריכין לזהר מאד לשתות במדה במדה ובמשקל, לזכות שיהיה בבחינת יין המשמח, לזכות על ידי השמחה דקדושה להתדבק בהשם יתברך ובתורה ובצדיקים ולהרגיש ביותר גדולת השם יתברך והתורה והצדיקים, כל חד כפום מה דמשער בלבה. אבל אלו הקובעים עצמם על היין גם בימי החל, ולא די להם בכל זה, כי אם שבאים על ידי זה לליצנות ומחלקת, וחולקין על הצדיקים אמתיים, ואפלו אנשים הכשרים קצת, שאינם מתעוררים על ידי שתית היין לליצנות גמור, רק ששוגה בו, שעל ידי השתיה הוא שוגה וטועה עצמו, עד שמהפך האמת ודובר סרה על יראי השם האמתיים, כי נדמה לו, שנטו מן האמת, חס ושלום, וכל הטעות הזה בא לו על ידי רבוי שתית היין - על זה נאמר: כל שוגה בו לא יחכם, ופגמם וקלקולם על ידי זה מרובה מאד, כמבאר בפנים. (הלכות יין נסך, הלכה ד', אות ד ז):

י. עקר אכילה דקדושה הוא כפי תקון הברית, כי צדיק אוכל לשבע נפשו, וצדיק הוא מאן דנטר ברית קדישא, כידוע. (הלכות מילה, הלכה ב', אות ט):

יא. על ידי אכילה פגומה, בפרט על ידי אכילה של אסור, חס ושלום, על ידי זה נפגמה היראה מאד, ומתגברין יראות הנפולות, יראות חיצונות, שהם בחינת קלפת עמלק, ימח שמו. (הלכות בכור בהמה טהורה, הלכה ד', אות ו ז):

ערך ארץ ישראל

א. כשרוצים לבוא לארץ ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדושות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים, הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי אם בכח התורה והצדיקים, והעקר - בכח קברי הצדיקים, שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל כן כשראה כלב, שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדושת ארץ ישראל - הלך ונשתטח על קברי אבות, ועל כן גם בתחלת גאולת מצרים, שהיתה בשביל לבוא לארץ ישראל, כתיב: ויקח משה את עצמות יוסף עמו, בחינת קבר הצדיק. (הלכות בציעת הפת, הלכה ה', אות מז):

ב. עקר קדושת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות הרצון, שמאיר שם, הינו להאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד, וזה בחינת: כי רצו עבדיך את אבניה, כי הם בבחינת התגלות הרצון. (הלכות כלי היין, הלכה א', אות ו):

ג. עקר קדושת האמונה והחכמה דקדושה, שהם עקר החיים ואריכת ימים דקדושה, הוא בארץ ישראל, בחינת: למען ירבו ימיכם וגו', על האדמה. ובחוץ לארץ אין שום חיות כלל, רק על ידי מה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיוץ ומדרשות, ומתפללין ולומדין וקורין קריאת שמע, על ידי זה ממשיכין קדושת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, כי הם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה עקר חיותנו בזמן הגלות. (הלכות ספר תורה, הלכה ד', אות יז):

ד. ירושלים היא בחינת יראה שלמה ובושה ושפלות אמתי, שעל ידי זה עקר תקון האכילה דקדושה. (הלכות ערלה, הלכה ב', אות ד):

ה. אף על פי שאנו מתחננים כל כך שנים הרבה לשוב לארץ ישראל ועדין אנו רחוקים משם, אוף על פי כן אין שום תפלה וצעקה נאבדת, אפלו של הפחות שבפחותים, כי בכל צעקה ותפלה כובשין איזה חלק ונקודה מארץ ישראל, עד שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפלותינו, ואז נשוב לארצנו בקרוב. ואפלו מי שהוא פגום מאד, ואין לו כח בצעקתו ותפלתו לכבש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אוף על פי כן צעקתו פועל הרבה, כי הוא בחינת מחאה, המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה, אז אין חזקת המחזיק מועלת כלום, על כן אף על פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו, ואין בנו כח להוציאה מאתם מחמת פגם מעשינו, אוף על פי כן אנו מתפללים וצועקים בכל פעם, שארץ ישראל היא שלנו, כי היא נחלתנו, ובזה אנו עושין מחאה להסטרא אחרא, שידעו שאין חזקתם[חזקה כלל, כי ארץ ישראל היא שלנו מאבותינו, וסוף כל סוף נוציא אותה מידם, בעזרת השם. (הלכות חזקת מטלטלין, הלכה ה', אות יב):

ו. הזכרת שמות הצדיקים הוא דבר נפלא ונורא מאד מאד ומועיל הרבה מאד לעבודת השם יתברך, כמבאר במקום אחר. גם מסוגל לזכות על ידי זה לארץ ישראל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם בכח הצדיקים אמתיים בבחינת: צדיקים יירשו ארץ וכו'. עין פנים ו"ימי נתן" בנסיעתו לארץ ישראל. (ועין לקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה, הלכה ד', אות ו, ובהלכות דברים הנוגעים בסעודה, הלכה ד', אות ו - ותבין יותר):

ערך ברית

ש"ע

בֶּגֶד שֶׁקֶר