י
עלים לתרופה - Alim LiTrufa
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ו' עֶרֶב־שַׁבַּת־קֹדֶשׁ צַו תרכ"ט, עִיר הַקֹּדֶשׁ צְפַת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
Know, my dear friends, that thank G-d I arrived home in peace on Thursday of last week's portion of Vayishlach. Until now His great mercies have helped us — and all that passed over us, there is no time to explain at present. And there is yet a vision for the appointed time, if G-d wills it.
מִקִּירוֹת לִבִּי אֶקְרָא לִשְׁלוֹם בָּנַי הַיְקָרִים הַחֲבִיבִים עָלַי כְּנַפְשִׁי. הֲלוֹא הוּא הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הָרַב דָּוִד צְבִי שֶׁיִּחְיֶה עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וְיוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם שֶׁיִּחְיוּ, ולה"ה הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הָרַב מִיכְל שֶׁיִּחְיֶה עִם שְׁלוֹם זוּגָתוֹ וְיוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם שֶׁיִּחְיוּ, כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ מֵחַי־הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ לְחָנְנָם בְּכָל טוּב רוּחָנִי וְגַשְׁמִי לְטוֹב לָהֶם כָּל הַיָּמִים, מֵעַתָּה וְלָנֶצַח וְיִרְאוּ עֵינַי וְיִשְׂמָחוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
But my grief is very great on account of his eye pain. And I marvel at him — wonder upon wonder — that he saw fit to go after worthless physicians and to engage in medical treatments with hot applications for the eye pain — which were his undoing, and which worsened his eyes through their treatment even further. And he did not recall all the holy words that issued from the mouth of our holy Master — may the memory of the righteous one be for a blessing — (Sichos HaRan, 50) — to distance oneself from medical treatments with every manner of distancing, to the very last extreme.
הַאֻמְנָם אֲשֶׁר אֵין לִי עַתָּה שׁוּם חֲדָשׁוֹת לָהֶם, לַאֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא הִשַּׂגְתִּי תְּשׁוּבָתָם הַטּוֹבָה עַל מִכְתָּבַי בַּאֲרִיכוּת בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת אֲשֶׁר כָּלוּ עֵינַי לָזֶה, אַךְ בָּאתִי לְחַזֵּק דְּבָרַי אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לָהֶם אֲשֶׁר בְּכָל חֹדֶשׁ יִהְיֶה נִמְצָא הַדִּבּוּר בֵּינֵינוּ. וּבְצֵרוּף לָזֶה אֲשֶׁר נָחוּץ לִי לִשְׁלֹחַ הַמִּכְתָּב הָרָצוּף פֹּה לִידִידֵנוּ הָרַב מֹשֶׁה מוֹ"ג נֵרוֹ יָאִיר, אֲשֶׁר בּוֹ רָצוּף אֵלָיו הַתְּשׁוּבָה מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ טְבֶרְיָא מִגִּיסוֹ נֵרוֹ יָאִיר. וּמַה מְּאֹד הֶחֱיוּ אֶת נַפְשִׁי אֲשֶׁר בָּאוּ בִּפְרִיסַת שָׁלוֹם אֵלַי עַל מִכְתָּבוֹ שֶׁל הָרַב מֹשֶׁה הַנַּ"ל, מַמָּשׁ הֶחֱיוּ אוֹתִי עַד לִמְאֹד, כִּי מָצָאתִי בּוֹ יוֹתֵר דִּבְרֵי נַחַת מִמִּכְתָּב הַקּוֹדֵם.
My view is that he imagines in his heart that those words were not said regarding eye pain — but in truth, my beloved brother,
בָּנַי חֲבִיבִים, חִזְקוּ וְאַמְּצוּ לְבַבְכֶם, וּבִטְחוּ בַּה' כִּי לֹא יַעֲזָבְכֶם, וּמִמֶּנִּי תּוּכְלוּ לָדַעַת גֹּדֶל חַסְדֵי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר זִכָּה אוֹתִי מִתּוֹךְ שֶׁטֶף מַיִם רַבִּים כָּזֶה, לָבוֹא הֲלֹם לִדְרֹךְ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ הַזֶּה. מָה אֹמַר מָה אֲדַבֵּר, אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' אֵין לְשַׁעֵר גֹּדֶל יִקְרַת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, וּבְעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת נִתּוֹסֵף אֵלַי חֲבִיבַת הָאָרֶץ. מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלַי. מִי פָּעַל וְעָשָׂה זֹאת קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲשֶׁר אָנוּ חוֹסִים בְּצִלּוֹ הַקָּדוֹשׁ. כִּי לֹא בְּכֹחִי וּמַעֲשַׂי זָכִיתִי לָזֶה, רַק בְּכֹחַ וּזְכוּת אֵשֶׁל הַגָּדוֹל צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ כְּבוֹד אֲדוֹנִי אָבִי וּמוֹרִי וְרַבִּי זללה"ה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, אֲשֶׁר הוּא הִכְנִיס בְּלִבִּי לִנְטוֹת לַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ, וְלֵילֵךְ עִם כָּל הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַנּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ זַ"ל. זֹאת הָיָה בְּעֶזְרִי לְהִתְחַזֵּק בְּהָרָצוֹן כָּל כָּךְ שָׁנִים, עַד אֲשֶׁר בְּכֹחָם הַגָּדוֹל רִחֵם עָלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר זָכִיתִי לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְשַׂמְתִּי נַפְשִׁי בְכַפִּי וּבָאתִי בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת. כֵּן יַעֲמֹד לִי זְכוּתָם הַגָּדוֹל, שֶׁיְּרַחֵם ה' עָלַי אֲשֶׁר אֶזְכֶּה בַּשָּׁנָה הַזֹּאת לַעֲלוֹת עִם אִשְׁתִּי תִחְיֶה לְעִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה, לִהְיוֹת שָׁם מֵהָעוֹלֵי רְגָלִים עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַקָּדוֹשׁ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. לְעֵת עַתָּה כָּל רַעְיוֹנַי רַק בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, הֲגַּם שֶׁעֲדַיִן נֶעְלָם מִמֶּנִּי אֵיךְ וּבְאֵיזֶה אֹפֶן, לַאֲשֶׁר לְעֵת עַתָּה יֵשׁ לִי דֹּחַק גָּדוֹל בְּפַרְנָסָתִי, עִם כָּל זֶה בִּטְחוֹנִי בְּחֶסֶד ה' אֲשֶׁר גָּמַר וְיִגְמֹר עִמִּי גַּם הַחֶסֶד הַזֶּה. וְעַתָּה אֵין לִי שׁוּם עֵצָה לָזֶה רַק תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת חָזָק בְּהָרָצוֹן, אִיךְ וִויל זֶעהֶר [אֲנִי רוֹצֶה מְאֹד], יְחָנֵּנִי וְיִגְמְלֵנִי ה' הַחֶסֶד הַזֶּה בְּמוֹעֲדוֹ וּבִזְמַנּוֹ, כַּאֲשֶׁר עַד כֹּה הַטּוֹב גְּמָלַנִי, וְאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְבַשְּׂרָם הַטּוֹב מִזֶּה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
Overview: This brief fragment — preserved only in part — is Reb Nussun's letter announcing his safe return from his first journey to Eretz Yisroel. It was written on the 19th of Kislev 5583, Parshas Vayeshev — a date freighted with Breslov significance, as the 19th of Kislev is the yahrzeit and liberation of the Alter Rebbe of Chabad and a general day of Chassidic celebration. The letter breaks off in the middle of a passionate rebuke to his dear friend Rabbi Naftali for seeking doctors for his eye trouble — a teaching Reb Nussun considered binding without exception.
וּתְהִלָּה לָאֵל עָבְרוּ יְמֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה. שָׂמַחְנוּ בְּבֵיתִי יַחַד כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וְעוֹד קְצָת אֲנָשִׁים, וְהָיָה עַל הַסְּעֻדָּה מִנְיַן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים. בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ מָה אוּכַל לְשַׁעֵר לָכֶם גֹּדֶל הַחֶסֶד הַנִּפְלָא אֲשֶׁר גָּמַל עִמִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִנְיַן קְנִיַּת הַבַּיִת שֶׁלִּי, אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לָנוּ מְקוֹם מֶרְחָב טוֹב לְהִתְוַעֵד לְדַבֵּר מִטּוּב הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּנוּ. וְהַאֻמְנָם אֲשֶׁר לְעֵת עַתָּה מֻכְרָח אָנֹכִי לִסְבֹּל דַּחֲקוּת בְּעִנְיַן הִצְטָרְכוּת הַהֶכְרֵחִיּוּת שֶׁלִּי. וַאֲשֶׁר יְמֵי הַפֶּסַח מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וּצְרִיכִין לְכָל הַכֵּלִים חֲדָשִׁים, וְהַכֹּל בְּיֹקֶר. עֲבוּר עֵרֶךְ חֲצִי פוּד קַארְטָאפְלֶיס [תַּפּוּחֵי אַדָמָה] הֻכְרַחְתִּי לִתֵּן שִׁבְעִים קָפִיקֶעס כֶּסֶף מָעוֹת פֹּה כֶּסֶף טָהוֹר, וְהַמָּעוֹת דָּחוּק, אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲדַיִן לֹא נִסִּיתִי בְּכָזֹאת. וְהוּא יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעֵנוּ מֵעַתָּה לְהִוָּשַׁע לְטוֹב, אַךְ לְעֵת עַתָּה זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה אָנֹכִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי, בַּיִת נִפְלָא כָּזֶה. הִנְנִי נוֹתֵן תּוֹדָה וְהוֹדָיָה לַה' עַל חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ עָלַי, וְכַפַּי פְּרוּשׂוֹת לְחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בְּהֶרְחֵב הַזְּמַן אִוָּשַׁע גַּם בָּזֶה לְהוֹצִיא אוֹתִי מִדָּחֳקִי, וְיַשְׁפִּיעַ עָלַי מִחְיַת פַּרְנָסָתִי בְּהַרְחָבָה, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
The phrase "there is yet a vision for the appointed time" — drawn from Chabakuk 2:3 — is Reb Nussun's way of promising a fuller account of his journey at a future time, if G-d wills it. He does not elaborate here on what he experienced in Eretz Yisroel. The editor's note confirms that this letter is the primary evidence for the dating of Reb Nussun's first journey and return, making its preservation — even in fragmentary form — historically significant.
וּמָה אוּכַל לְהַאֲרִיךְ לָכֶם בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ, אִם הָיָה בְּכֹחִי הָיִיתִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם כָּל טוּב הָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי נִפְלָאָה הוּא בְּעֵינַי, ה' יַאֲרִיךְ יָמֵינוּ וּשְׁנוֹתֵנוּ בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים. וְהִנְנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם אֲשֶׁר תִּזְכּוּ גַּם כֵּן לְעֵת זִקְנַתְכֶם לִקְבֹּעַ אָהֳלֵיכֶם עִם נְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁיִּחְיוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת בְּהַרְחָבַת לְבַבְכֶם. לְעֵת עַתָּה אַמְּצוּ וְחַזְּקוּ לְבַבְכֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּכָל מַה שֶּׁבְּיֶדְכֶם, וַה' יַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם רֹב בְּרָכָה לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם כָּל טוּב, בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי רְוִיחָא עֲדֵי יִזְכּוּ לְהַשְׁפִּיעַ עָלַי לְפֹה כָּל מִחְיַת פַּרְנָסָתִי בְּהַרְחָבָה. וְהִנְנִי מֻכְרָח עַתָּה לְהִתְחַזֵּק עַתָּה בְּבִטָּחוֹן עַד לִמְאֹד, כִּי לְפִי שָׁעָה, הַשָּׁעָה דְּחוּקָה לִי, כִּי הַסַּךְ שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמְּכֶם בְּצֵרוּף עוֹד חֲמִשָּׁה רוּבַּל כֶּסֶף מִידִידֵנוּ הָרַב צְבִי מ"ז אֵין מַסְפִּיק לִי לְפִי הַהִצְטָרְכוּת כָּעֵת, וְהֻכְרַחְתִּי לִלְוֹת לִי עֲשָׂרָה רוּבַּל כֶּסֶף, וְהַלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיק לִי עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּיר הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְאַתֶּם בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ, כָּל מַה שֶּׁבְּיֶדְכֶם אַל תִּמְנְעוּ הַטּוֹב מִמֶּנִּי, כִּי אָנֹכִי לֹא אוּכַל לְפָרֵט לְכָל אֶחָד אוֹדוֹתַי, וְאַתֶּם בְּעַל־פֶּה יְכוֹלִים אַתֶּם לִכְנֹס עִם כָּל אֶחָד בְּדִבּוּרִים כְּפִי עִנְיָנוֹ. וַה' יַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֵן וָחֶסֶד שֶׁיִּתְקַבְּלוּ דִּבְרֵיהֶם לְטוֹב. וְרָצוּף פֹּה מִכְתָּבִי לְאוּמַאן, יִקְרְאוּ מִקֹּדֶם כְּכָל הַכָּתוּב שָׁם, וּלְאַחַר כָּךְ יַחְתְּמוּ כָּל אֶחָד לְנָכוֹן וּלְשָׁלְחָם לְשָׁם בִּזְרִיזוּת, וּלְהוֹסִיף נֹפֶךְ מִשֶּׁלָּהֶם כְּפִי אֲשֶׁר תָּבִינוּ. וַה' הַטּוֹב יִגְמֹר עִמָּנוּ, וִימֵי הַפֶּסַח מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה. יְהִי ה' עִמָּנוּ אֲשֶׁר נִזְכֶּה לְקַבְּלָם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וּלְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַנּוֹהֲגִים בּוֹ, וְהָעִקָּר לְהִזָּהֵר מִמַּשֶּׁהוּ חָמֵץ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבִפְרָט בְּרוּחָנִיּוּת, לִזְכּוֹת לְגָרֵשׁ מֵאִתָּנוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּלֵּב, וְלִזְכּוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת מֵעַתָּה וְלָנֶצַח. וּבָזֶה אֲסַיֵּם וְאֹמַר שָׁלוֹם. דִּבְרֵי אֲבִיהֶם וְאוֹהֲבָם מְבָרְכָם בְּכָל טוּב, וּמְצַפֶּה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הֶחָג הַקָּדוֹשׁ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וַה' יְזַכֵּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שִׂמְחַתְכֶם מִפּוּרִים וּמִפֶּסַח, וְיִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי
Note on "There Is Yet a Vision for the Appointed Time"
יִצְחָק
Translation not yet available
וְרַב שָׁלוֹם לְכַלָּתִי הַצְּנוּעָה מָרַת אֶסְתֵּר שֵׁיינְדִיל תִּחְיֶה, וּלְנֶכְדָּתִי הַכַּלָּה הַמְהֻלָּלָה מָרַת הָאדִיל תִּחְיֶה, וּלְנֶכְדִּי הַנֶּחְמָד הַמֻּפְלָג כְּמַר נַחְמָן שֶׁיִּחְיֶה, וּלְנֶכְדָּתִי הַחַכִּימָה בַּתְיָה תִּחְיֶה, וּלְנֶכְדִּי הַיָּנִיק הֶחָכָם כְּמַר שַׁכְנָא שֶׁיִּחְיֶה. וְרַב שָׁלוֹם לְכַלָּתִי הַצְּנוּעָה מָרַת רָחֵל תִּחְיֶה, וּלְנֶכְדִּי הַנֶּחְמָד הַמֻּפְלָג כְּמַר אַהֲרֹן שֶׁיִּחְיֶה, וּלְנֶכְדִּי הַמְהֻלָּל כְּמַר נַפְתָּלִי שֶׁיִּחְיֶה, וּמַה מְּאֹד הֶחֱיוּ אֶת נַפְשִׁי אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם לִי שֶׁהַבָּנִים שֶׁלָּכֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, מַמָּשׁ הָאסְט מִיךְ דֶּער קְוִויקְט. מִי יִתֵּן וְהָיָה לִשְׁמֹעַ מֵהֶם תָּמִיד כָּל טוּב, וָואס זָאל אִיךְ אַייךְ שְׁרַייבֶּען, אִיךְ וִוינְשׁ אַייךְ כָּל טוּב, זָאל מְקֻיָּם וֶוערֶען תָּמִיד וָואס אִיךְ בֶּעט פַאר אַייךְ, אִיךְ בֶּעט אַייךְ זָארְגְט נִיט אוּן הָאפְט לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַז וֶועט תָּמִיד רֶעכְט זַיין [מַמָּשׁ הֵשַׁבְתָּ אֶת רוּחִי... מָה אֶכְתֹּב לָכֶם אֲנִי מְאַחֵל לָכֶם כֹּל טוּב, יְקֻיַּם תָּמִיד מַה שֶּׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ עֲבוּרְכֶם. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אַל תִּדְאֲגוּ וְקַוּוּ אֶל ה' שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה כָהֹגֶן].
He informed me of the news that he is troubled with his eyes — and I will see to praying for him. And from this you shall see and understand how greatly one must distance oneself from doctors. And I have already prepared a rutzsept (prescription) to send to him. And the general principle of the prescription is:
דִּבְרֵי אֲבִיכֶם הַמְבָרְכָם מִקִּירוֹת הַלֵּב בְּכָל טוּב.
From my son Yitzchok, may he live, I have still received no letter at all — and I await hearing good from him. Apart from this there is nothing new to report.
יִצְחָק
Translation not yet available
זוּגָתִי תִּחְיֶה גְּרִיסְט אַייךְ אַלֶלע גָּאר פְרַיינְטְלִיךְ, גִּילוֹיבְּט הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִיא אִיז מְקַבֵּל תַּעֲנוּג [זוּגָתִי תִּחְיֶה דּוֹרֶשֶׁת בִּשְׁלוֹמְכֶם מְאֹד בִּידִידוּת, תְּהִלָּה לְה' יִתְבָּרַךְ הִיא מְקַבֶּלֶת תַּעֲנוּג] מִישִׁיבָתָהּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, וּבִפְרָט מֵעֵת קְנִיַּת הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ. וַהֲגַם שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לִסְבֹּל דַּחֲקוּת וּטְרָחוֹת הַרְבֵּה, כִּי הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לִי מְשָׁרֶתֶת אִשָּׁה זְקֵנָה, עִם כָּל זֶה הַהֶכְרֵחַ שֶׁתַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ, וּבִפְרָט בְּעִנְיָנָא דְּפִסְחָא, אֲשֶׁר מֻכְרַחַת לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלּוּ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא נִסְּתָה בְּכָזֶה, עִם כָּל זֶה הַכֹּל מְקַבֶּלֶת בְּאַהֲבָה בֶּאֱמֶת לַחֲבִיבַת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. כֵּן יַעַזְרֵנוּ ה' לִישִׁיבָה טוֹבָה בְּהַרְחָבָה מְהֵרָה
Nussun, as above.
דָּאבְרִישׁ אֵשֶׁת רַבִּי יִצְחָק שְׁטֶהרִינְהַארְץ.
I will also inform you of news from now. Know that there is a G-d Who rules in the earth, in the heavens above and on the earth below — He lives forever and endures for eternity, may His Name be praised forever. And silver and gold — it is all vanity. And even though most of the world are citizens of the country of wealth — who mock conversations such as these (see Sipuray Maasiyos, Story 12) — the choice is in their hands to bend their shoulders to the yoke of Gehinnom in this world, as they have chosen for themselves — apart from what will be on the Day of Judgment. And in the end they will return to us, but we will not return to them. And King David, peace be upon him, has already said [Tehillim 49]: Fear not when a man grows rich — and so forth. And if they mock even this — let their mouths be filled with gravel. One who trusts in his wealth is a broken reed to lean upon. These with chariots and these with horses — but we, in the Name of Hashem our G-d, we call out [Tehillim 20:8]. For there is no refuge from the afflictions of the world — which fill every house — except to Hashem Yisborach and to the Torah alone. As we have already extended our conversation on this at great length — and still we must return and speak of it every single day.
וְרַב שָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַיְקָרִים שֶׁיִּחְיוּ, וּלְכָל הַשְּׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ, וּבִפְרָט לִידִידֵנוּ הָאַבְרֵךְ הָרַב יַעֲקֹב נֵרוֹ יָאִיר, וְלִידִידֵנוּ הַיָּקָר הָרַב אַבְרָהָם מֵאִיר נֵרוֹ יָאִיר, וְלִבְנוֹ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר, וּלְכָל אוֹהֲבֵינוּ שֶׁיִּחְיוּ, וּלְכָל אַנְשֵׁי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ. וְאֵין הַפְּנַאי מַסְכִּים כָּעֵת לָבוֹא בְּיוֹתֵר לְכָל אֶחָד. כַּאֲשֶׁר אֲקַבֵּל מֵהֶם מִכְתָּבָם, בְּוַדַּאי אֲשִׁיבֵם כָּרָאוּי. וְכֻלָּם יִתְבָּרְכוּ מִמְּעוֹן הַבְּרָכוֹת בְּכָל טוּב. וְכֻלָּם חֲקוּקִים עַל לוּחַ לִבִּי לְזָכְרָם לְטוֹב
And the principle is that [Iyov 5:7]: Man is born to toil — happy is the one whose toil is in Torah. And what you wrote — fort hop (only joy — in Yiddish) — is truth and righteousness, established and correct and enduring. Happy are you if you hold fast to this. Overview: This short but densely packed letter continues directly from the theme of Letter 11 — Rabbi Naftali's eye trouble and the absolute prohibition on seeking doctors — but adds two remarkable elements: the famous three-clause prescription, one of the most quoted passages in all of Reb Nussun's letters, and a thunderous postscript on the vanity of wealth and the sufficiency of Torah and trust in G-d. The closing Yiddish phrase — fort hop — is a flash of intimacy in an otherwise serious letter. The copyist's note (Line 140) explains that the specific date and day of the week were absent from the source manuscript he was copying from — so he preserved what he found and recorded none. Given the content — a direct continuation of the eye-trouble theme from Letter 11 (Kislev 5583) — this letter was almost certainly written in close proximity to that date, likely in the winter of 5583. Note on the Missing Date
יִצְחָק
Translation not yet available
Loading comments…