אשרי השגחה-סימן י"ג

אות א

ואופנים הן הגופין וכו', הן הן גופי הלכות. מבואר כוונתו הקדושה על פי זה הלשון שבדברי חז"ל, ועל פי הכתוב כי רוח החיה באופנים [כמו התלבשות הרוח שבגוף]:

מקלינן מהבלא כי יש הבל וכו'. לכאורה אין זה מבואר מקודם. אבל לעניות דעתי, זה זה ענין הבל חמימות הקנאה של כל אחד, שאינם זוכים כל אחד להיות שמח בחלקו, כנ"ל בפנים:

מעיבור הנ"ל. שכל התהוותו היא על ידי בחינת עיבורא המוב"פ, דאייתי בזוזא לשכך חמימות תאוותו וכו', [ו]על ידי עיבור הנפשות להמשכת התורה שזוכים על ידי זה, נכלל יותר הרי"ו גבורות, בהע"ב חסדים. וכל ההתחלה והסוף, הוא על ידי בחינת משה משיח, הנתכסה לפני ולפנים בבנין בית הדעת [עיין היטב בפנים], שכשיתקרבו אליו נפשות ישראל, יהיה נגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו, כי פי ה' דיבר את כל דברי תורתו. כי היא אורייתא דעתיקא סתימאה המוב"פ, העושה חסד למשיחו כמוב"פ, עד כי קרן באור פניו יתברך המוב"פ כפני החמה המוב"פ, באור החסד והדעת של השני שכליים, לקבל ולהעלות גם שאר נפשות, שעדיין הם מעורבבות ומשוקעות בתאות ורצונות מרות ורעות, ובפרט בחמימות תאוות ממון, שעל ידי זה גורמים חס ושלום באיתערותא דלעילא הנור דליק בהרי"ו גבורות, בחרון אף וחימה כמוב"פ. ופוק חזי גבורתא דמרך, לעלות לעיר הגבור המוב"פ, להוריד משם עוז מבטחה. כי מעוצם התגברותו לכוללם בימינא דא וכו' של החסד [ו]עושר פני השכל עיין היטב בפנים, על ידי זה דייקא מבחינת השור שבשמאל המרכבה, השרים ישורו, בההשגחה והמראה עינים שבאור פניך, הצפון במהלך נפש המוב"פ. כי גם כל נגינת הטעמים, שהיא הבחינה העליונה [מהד' בחינות שבההשגחה] היא בסטרא דלוואי כמוב"פ. כי כאשר נכללים בבחינת מט"ט, שר [ואור] הפנים המוב"פ, דאיהו רשים בשם משה, גימטריא ש'כ'כ'ה', נתשכך יותר החימה והחמימות, למעלה ולמטה, שהיא הבל חמימות הקנאה, של כל אחד בחלק חבירו. ואי דלינן טפי, הוי מקלינן מהבלא, להיות כל אחד שמח בחלקו. כי כשזוכים להתקרב אליו, נתייחדים ונתתקנים שני המרכבות שלמעלה ושלמטה, על ידי השני שכליים והשינין המוב"פ, שין אחד של ג' ראשים, היא לקיחת וקיבוץ הבת גלים [שגם היא בת [ראשי ה] אבהן כמוב"פ], והשין של ד' ראשים, היא העלאתם להתחדשות התורה, שהיא השגת הבת עין, הנכללת בג' ראשי בית אבותם:

[העתק מכ"י המחבר-ביאורים על סימן י"ג באות אחרי אות]

אות א'.

מהתהוות ומעשה האדם בצלם דמות קומתו, [על ידי] הליקוטים לבד, שנתלקטים יחד נפשות גדולות וקטנות, ובהמבואר מדבריו הקדושים שבזה לבד משככים וממתיקים [הבל] הנור וחמימות בתאות ועסקי ממון, [(ו)[ש]האמונה חסירה ונחסרה ברבים הנתפקרים, בראותם רשע וטוב לו וכו']. מבאר יותר בביאור מאמר רבה בר בר חנה אי דלינן טפי הוי מקלינן מהבלא:

אות ב'.

בדבר הכסא שבנפש, לכסות ולהלביש את החכם בכלליות [קומת] הנפשות. מבאר יותר בביאור מיכסי שקא שבמעשה דר' יונה, על אודות הנפשות שנקראים בשם שק:

אות ג'.

לכאורה יש להתפלא מהפלגתו בבקשת החכם [לבקש מאד ולחזור וכו'], מזה לבד שמוכרח לעשות זאת בשני שכליים [ולא בשכל אחד]. כי הלא נראה מבואר, שגם בשכל ילקוט וחיבור הנפשות גבהה ונסתרה דעת החכם. ולמה זה כבדה ונכבדה יותר הדעת והשכל השני, להיות מאתו לבד כל ההפלגה הנ"ל. ואולם, מרחוק נראה לעניות דעתי מדבריו הקדושים, שהיא היא הפלגת משה משיח לבד, גם על תלת ראשי האבות שהזכיר בענין זה. כי גם הם, ומדריגות שכליותיהם, לא יהיה זולת בתלת ראשי השין והשכל שבחיבור הנפשות, [ואגב אורחא, מבאר יותר בקריאת הנפשות בשם בת גלים, שהיא בת אבהן]. אבל עצם העליה, בהעלאתם לעיר גבורים, ולהוריד ולקבל עצם התורה, לא יזכה לזה רק משה משיח לבד, [הנגלה שבה בגאולה הראשונה, והנסתר שבה בגאולה האחרונה, כמובא במקום אחר ]. ובו לבד, נשלמים ארבע ראשי השין שניה [ויורדים עד למטה, בד' רגלי הכסא והמרכבה]:

אות ד'.

בהכרח היחוד הנ"ל שנמצא בליקוט הנפשות [להיות בהם גדולים וקטנים, מסכני ועתירי כמוב"פ]. מבאר יותר בדבר האהבה וההתעוררות, מהגדול השואל ודורש בקול דבריו, אל הקטן, מי שבקית וכו'. כי מזה נראה מבואר, שזה הדורש והשואל על זה, כבר זכה ונזדכך לגמרי מהתאוות ומדות רעות, עד שיעלה ברצונו וכוספו, לסייע בזה גם לחבירו המשיב לו פוק חזי וכו', אשר מתשובתו נראה מבואר, שהוא בתכלית הקטנות כנגדו: