תהלה לדוד-סימן י"ב

אות א

חיות הרוחני, אורך ימים בימינה. וחיות גשמי, בשמאלה וכו'. והתנא וכו', אינו מתיר את עצמו חס ושלום מכל וכל מחיות הרוחני וכו'. התנא הוא על שם יעקב, בסוף ועקבי השכר שלעתיד בחיות הרוחני הזה [כמובא לעיל בפנים], מהתענגותם בזיו השכינה, כפי שתקנו אותה כל אחד בהתיקונים המוב"פ. שעל זה סובב כל קיום ולימוד תורתם, שעל זה נאמר הכתוב הנ"ל, אורך ימים בימינה [מה שלומד לשמה כידוע]:

והנה, לכאורה יש להתפלא קצת בדבריו הקדושים. כי הלא מאחר שהתנא לטובת עצמו לא היה צריך כלל העושר והכבוד, איך שייך שלטובת העולם להמשיך להם עושר וכבוד, יורידו אותו מלמעלה בשגיאות שמאלה [לא לשמה] עד שישתלשל מזה מכשול הפושעים, להוריד השכינה בגלות צירופיהם הרעים, עד שכביכול יצטרך השם יתברך בכוונה מכוונת, ליתן בלבבם, להוציא הצירופים הרעים בדברי חירופין על הצדיק הדור, עיין היטב בפנים:

ולרמז קצת בישוב הפליאה הזאת. נשימה נא את לבינו לאות ד', ובהכתובים שמבאר מקודם בענין יעקב ורחל ולבן. ואחר כך כתב: אבל תלמיד חכם שד יהודי וכו', ויאמר לו אחי אתה וכו', כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה, שהיא השכינה, מגלותה שאצל לבן, ומעלה אותה וכו', לבחינת זיווג וכו'. ומבואר להמעיין, מלשונו הקדוש, שמרמז על אודות שאר הכתובים שבענין יעקב הנ"ל, שהשתדל להוציא מלבן את האמהות שהיו בבחינת השכינה והארץ המוב"פ כידוע. ועיקר עבודתו היתה בשביל רחל, שהיתה יותר בבחינתה כמובן בפנים. וכל בירורם היה על ידי הקו הנמשך מבינה, ועבר מחסד עד מלכות כמובן בפנים, [דרך כל השבע [מדות ו]שנים כידוע]. ועל זה עסק גם במרעה הכבשים המוב"פ, עד שהעלה משם ניצוצי נפשותיהם, בבחינת חיבוק ונישוק וזיווג, שבסוד הדודאים המוב"פ. עד שיצאו מהם כל נפשות ישראל, שזה ענין הכתוב, תוצא הארץ נפש חיה המוב"פ:

והנה, בהאות ד' נראה מבואר לכל מעיין, שסמך עצמו בדבריו הקדושים על מה שמובא מהם בשאר ספרי אמת, וכל דבריו הקדושים על אודות ספירת המלכות דוד המוב"פ [שבנוגה הלבנה כידוע] שהיא התורה שבעל פה והשכינה, שכל נפשות ישראל יוצאות מאתה [וגם נפש הצדיק העליון באה משם, אך נשמתו מעולה עוד במעלה יתירה כידוע], כי אורייתא וישראל כולא חד, והנפשות האלה, הן הן ההלכות הנגזזות מאתה המובא בפנים מגיזי ההלכות. וגם היא בעצמה, כל שלימות לבנונית אורה, [הוא] בבירור גיזוזי הלכותיה בהשלמה המוב"פ.

ומתהלתה וערבובה המוב"פ, נתערבבו ונחלפו כמה וכמה ניצוצי נפשותיהם, לצאת ולהיות בבחינת בהמות וחיות ממש, [והעיקר בבחינת הרחלים והכבשים, כמובא מזה בהלכות ראשית הגז, שעל התורה הזאת]. שלפי זה מבואר יותר ענין הכתוב הנ"ל, תוצא הארץ נפש חיה המוב"פ, לענין נפשות ישראל, כי כל זה מערבובה וגלותה הנ"ל, שהתחיל מקודם בריאת העולם, על ידי הדיבור של השם יתברך בעצמו, שהיה בו משמעות המיעוט והערבוב. שבאמת גם זה היה מכוון גדול מאת השם יתברך [כמובא מזה במקום אחר ועיין היטב בפנים], כי על ידי זה יצא אל הפועל בחינת השמאל [של קומתה] המוב"פ, שסוף כל סוף, תאיר ותתמלא יותר על ידי זה.

כי כל עצם בחינתה, היא בבחינת הרחל, ועושר הצאן שבבחינת השמאל דייקא, כמובן בפנים [על הפסוק] ותרץ ותגד לאביה, [ש]הערמה השמאלית שבה, [בא] במהירות יותר כמוב"פ. אך אף על פי כן, כל תיקונה, היא כשמחבקים וכוללים אותה בהימין המוב"פ, שהיא בסוד החסד [אל כל היום] כמוב"פ. כי בחינת הלבנה שבה, השולטת בלילה המוב"פ, לית לה מגרמה כלום כידוע. שמחמת זה יונקים מאתה קליפות בר לילותא המוב"פ, וביניקתם מאור לבנינותה, יעשקו גם את הנפשות שבה, להיות נהפכים למהות הנוגה וה'ל'ב'ן' שבהם. ומטבע הטוב למשוך עצמו לשרשו, מוכרחת כל פעם גם הרע שנתאחזת בו, להמשך אל הקדושה. שעל זה נאמר הכתוב המוב"פ, ויהי כשמוע לבן וכו', חודש ימים, להתחדש כמוב"פ. ולפעמים להיפך, נכללים שניהם בהטומאה, ויאמר לו, הכי אחי אתה וכו'.

ואף על פי שבכל דור ודור, עוסק הצדיק האמת, לברר מאתו מה שצריך לברר. אבל לגמור הבירור בשלימות, לא יהיה עד לעתיד, כי מוכרח לזה תחבולות רבות ונעלמות לאין ערך. כי כל אשר נמצא בעולם, הכל היה מן הארץ והשכינה כידוע, שמחמת זה נקראה בשם "כל העולם" [כמובן בפנים בסוד החיבוק המרומז בהכתוב וירק את חניכיו וכו' שהוא קו הירוק, הנמשך מבינה, ומקיף את "כל העולם"]. שלפי כל זה תבין מרחוק בישוב פליאתינו הנ"ל, מה שמוכרחים הצדיקים להשתדל בטובת כלליות נפשות ישראל וכל העולם, המוכרחים להחיות הגשמי ופרנסת העושר והכבוד. כי אף על פי שמצד נשמתם, יעלו שמים כמוב"פ, כמו משה ברקיע [עיין היטב בפנים] לבל יהיו מוכרחים כל כך לאכילה ושתיה. אבל עיקר השלימות, הוא כשנתאחדים בהארץ והעולם, שהיא עולם הזה, בבחינת השכינה כנ"ל, שעיקרה בבחינת השמאל והשגיאה המוב"פ כנ"ל, הנמשכת מהשגיאה הראשונה שבדיבור השם יתברך, שהיה בו משמעות המיעוט והערבוב כידוע, ואף על פי כן היה באמת בזה מכוון גדול מאת השם יתברך, למסור וליתן אותה בהארץ לבני אדם דייקא, שהם יתקנו אותה [וכמוב"פ לענין העלאת השכינה, שאף על פי שגם בתחילה מעלה אותה יעקב הצדיק בבחינת וישק וכו'. אבל אחר כך, דייקא בהתגברות לבן, ויאמר הכי אחי אתה וכו', מעלה אותם גם בבחינת הזיווג].

והמלחמה בזה כבידה מאוד, כי גם הצדיק האמת, כשיורד בהשגיאה הזאת, שב[הכאת] יד שמאל, הוא מסוכן מאוד מאוד, ושוור מהאי להאי כמוב"פ, [לכוללה בימינא] לבל תהיה בבחינת שגיאה ממש. ומעוצם המלחמה שיש בזה, גם משה רבינו ע"ה לא זכה לכוין תכלית נקודת משקלה, ושגה כשערה דשערה בהכאתה [שהיא בבחינת צור כמוב"פ] שאז ניתוסף כח להקליפות הנתאחזות בה, שמאז צריכין לטרוח מאד מאוד בליבון כשמלה הנ"ל. ובכל דור ודור, עומד עלינו קליפת הלבן המוב"פ, המבקש לעקור את הכל. כי נ'ב'ל' הוא [כמובא מזה בדברי מהרנ"ת שעל התורה הזאת בשם האריז"ל] ונבילה שהיא בהמה מתה, אינה מסרחת בריחות רעות כמוהו. כי הוא תכלית ההיפך זה לעומת זה מבחינת יעקב, הזוכה לאורך ימים בהחיות הרוחני, גם אחר מיתתו. כי גם אז, נחזר נפשו לגופו, להתענג מזיו השכינה, בנישוק שפתותיו שושנים המוב"פ, וגם בזיווג הדודאים נתנו ריח טוב וערב לאין גבול עיין היטב בפנים.

ועיקר התיקון, יהיה על ידי משיח בן דוד המוב"פ, שגם כל תהילת וערבובי דבריו, קדושים בתכלית שלימות הקדושה, כי שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר כמוב"פ. ולא נטפא מנייהו, להארעא של הסטרא אחרא, שהיא זה לעומת זה כנ"ל. כי הוא אשר יעלה בשלימות להחכמה והבינה, שבה עלמא סתימא המוב"פ, להתייחד משם בהעלמא דאתגליא, שהיא השכינה כנ"ל, עד שתעלה אצלו בחינת שמאל ושלא לשמה [לשם טובת העולם] להיות בבחינת לשמה [לשם השכינה כידוע ] יותר ויותר כנ"ל, [כי אני חכמה שכנתי ערמה כמוב"פ] שהחכמה הזאת, היא מקור כסא דברכתא, בחיים ועושר, שעל זה יסובב הכתוב הנ"ל, ואברכה שמך לעולם:

[העתק מכתב יד המחבר וכנראה שחסר הרבה]

....תבין מרחוק, שגם כל חלקי העושר שלה, יחשבו [כי הכל היה....] להשלימה ולבנותה בהם.... לחסרון יחשב [כאיכות נפשה הנ"ל.... בשלמתה כהשלמת הלבנה תתייחד באור החמה המאיר בה להתהפך בהשלמתה לבד כנ"ל:

בהכרח החיסרון הנ"ל תבין מרחוק, שזה זה הכרח גדול בצירוף העושר והכבוד הנ"ל:

בדבר החסרון בעצם השכינה הנ"ל, יש לבאר ענין השמאל הנ"ל [הכהה ומחוסרת [משלימות] האמיתי [לשמה] שהיא הגשר שלא לשמה הנ"ל, ושם העושר והכבוד, אשר באיכות נפשה ועצמה יהיו בשמאל וחסרון כנ"ל [כי על זה לבד סבבה כל כוונתו יתברך בכלליות הבריאה כנ"ל], וכל כוונת חז"ל בתשובתם מכל שכן עושר וכבוד, הוא מצד התיקון, וכלליות תחתון בעליון:

אות י"א.

שבכל הנ"ל תבין מרחוק בהכרח הורדת הצדיק לגשר שלא לשמה, שכל שם הגשר שלא לשמה, הוא מצד הקליפות שבכל ימי עולם, ובסיבת הקליפה, והשד יהודי הנ"ל שמתגבר ועולה על ידה להתאחז ביניקתו וקבלתו [מצד] הימיני בעצמו כנודע. עד אשר נכרח גם הצדיק בכל עת יותר להשלים בזה.... יותר לכוונתו יתברך הנ"ל. כי בהשוורתו גם בהתפשטות החסרון שלא לשמה.... ביחודו לשמה ותיקונה לבד....:

אות י"ב.

שעוד בכל הנ"ל תבין מרחוק בישוב הפליאות, כי כל הריצה לשמאל, וגשר שלא לשמה הנ"ל, הוא מחמת שזה לבד כל איכותה ועצמה, ושגם כל טובת העולם [הוא] טובת השכינה, ושמצד היחוד וכלליות התחתון בעליון [כנ"ל וכמובא מזה בספרי אמת], נזכה מכל שכן גם בעושר וכבוד, כתשובת חז"ל הנ"ל: