אבא שאול-סימן נ"ה

אות א'.

בהמבואר מדבריו הקדושים, שארץ ישראל הוא בסוד השכינה [דהיא בחינת חלה וכו'], מבאר יותר במה שפני ה' מכוסה ומוסתר בעושי רע, כי היא התכסות הארץ [שהיא השכינה כנ"ל], תחת יד הסטרא אחרא, שאין יכולת בקדושתה להתגלות שכתב תחלה. וגם מבאר יותר בחיבור ואחדות התיקונים האלה, [מהכתוב בקשו פניו וכו'], כי לפי זה ממילא מבואר, שבהתגלות ארץ ישראל [בבחינת גם זאת כמוב"פ], נתגלה גם פני ה' הנ"ל:

אות ב'.

שגם בכל זה, מבאר יותר בהעלם והסתרת כבוד מלכותו ותהלתו יתברך, גם בתכלית ההיפוך שבחירופי הסטרא אחרא חס ושלום. ושבהתגלות ותהפכות החירופים לצירופי הכבוד שבתיקון התפלה, זוכים להתגלות פני שכינתא שבארץ ישראל כנ"ל:

אות ג'.

לעיין ולהעמיק בראייתו לעמידת האדם בהיכל המלך, מהכתוב אדני שפתי תפתח [ופי יגיד תהלתך]. כי גם בפשיטות, לשון הכתוב מורה ומבאר, על ביטול המתפלל, שמבטל את עצמו להשם יתברך, שהוא בעצמו יפתח את שפתיו ופיו בתהלתו:

אות ד'.

שיש לבאר בהתגלות פני ה' לעושי טוב הנ"ל, שהוא התגלות ומראה פניו בתפלתם שהזכיר תחלה, לקבל מאתו כח פיו שבתפלתו ותהלתו כנ"ל:

אות ה'.

שגם בביאורים הנ"ל, תבין ותשכיל בתבונת המתבונן איך לפרש לצירופי כבוד הנ"ל, שהוא באמצעות שמעו בעצמו. כי בביטולו וכלליותו בהמלך כנ"ל, יבא ויכנוס במעטה והסתרת כבודו והיכלו, הנמצא ונתלבש בתכלית ההיפך, שבפתיחת שפתי המחרף הנ"ל. ומחמת זה לבד, אינו רואה ושומע בביטולו, רק דברי תהלתו וכבודו יתברך. כי איך אפשר שיהיה בהיפוך חס ושלום, מאחר שגם הרשע בעצמו לא יבא וידבר רק בהיכלו וכוחו לבד יתברך. וכאשר יתגלה פני ה' וכבודו יתברך מתוך ההסתרה כנ"ל, יהיה נראה ונתגלה לעיני כל, כי פי ה' לתהלתו וכבודו יתברך לבד דיבר ויצא מהרשע הנ"ל, [כי זולת הביאור הזה, יש להתפלא בגרעון חוש השמע, מלהתבטל ולהכלל [בביטול וכלליות חוש הראות] בהמלך. אבל באמת, גם הוא יתבטל בביטולו. ומה שנתקדם תחלה הביטול והתיקון מחוש הראות, יתבאר לקמן באות נ"ג עיין שם]:

אות ו'.

יש לבאר בתהפכות הצירופים הנ"ל, בכבוד השם יתברך בעצמו. שהוא תכלית הלימוד זכות על הרשע, כי יד ה' עשתה זאת:

אות ז'.

שגם אם לא נזכה להבין את חידותיו והשגותיו עד לעתיד, אבל גם עתה, יש להשתדל בזה כל אחד עד מקום שידו מגיע. והנראה לעניות דעתי בחידת יד ה' שכתב בדבריו הקדושים, [שגם בזה מבאר יותר, בהתחלת המשכת התיקון הנ"ל]. כי מאמונת הצדיק [ביכלתו יתברך לשנות הטבע], יש לבאר, שהוא התגלות כוחו [שבידו] יתברך, המושל בכל, ואפילו בלב הרשע כנ"ל. כי כל מה שמצער לישראל, אין זה רק שבט אפו לבד יתברך, וזה עיקר הלימוד זכות שעליו כנ"ל:

אות ח'.

שעוד יש להתפלא בהמערכה והסדר שבדברי השגתו הזאת. כי הלא מראשיתם ואחריתם מבואר ענין אחד, שבתפלת הצדיק מחיזוק ראייתו מצל היד, הנעשה מלימוד זכותו שעל הרשע, נהפך הדבר לראות בהרשע, מה שהרשע רצה לראות בו. ולמה זה הפסיק הענין, בהודעת הכרח התפלה לעפר ואפר, ותיקון הג' קולות, מאחר שנראה מדבריו הקדושים, שסובב בה גם על שאר כל התפלות שבעולם [ולא לבד על התפלה הזאת שמתפלל הצדיק מחיזוק ראייתו הנ"ל], והיה לו לכותבה ולהציגה בפני עצמה, להודעה כוללת, ולא להרכיבה ולחברה לפרטיות התפלה הזאת. אבל ממכתבו שכתב בעת הזאת [בזאסלאוו, ונדפס בספר חיי מוהר"ן], ובלשון הכתוב ועיניהם לטושים וכו'. תבין ותשכיל, שכוונתו על הרשע שנתלבש בו הס"ם בעצמו, ושעל זה לבד יסובב בהכתוב, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו' [כנודע בזה בדברי חז"ל]. אשר גם על זה, תסובב ממילא כלליות התפלות שבנפשות ישראל, להוושע ולהנצל בכל יום, מיסורי וצרות הנפש והגוף שנמשך על כל אחד, מהתחדשותו והתגברותו שבכל יום, מלמעלה ומלמטה [כי הוא המסית והוא המקטרג וכו'], ואין זה נחשב כלל לפרטיות:

אות ט'.

שבכלליות שני הבחינות עפר ואפר שבתפלת הצבור. יש לבאר, [שזה] מחמת שהם מוכרחים זה לזה. כי בהתקשרות הצדיקים בכלל ובפרט, יש ביכולת להכנעת [הרע של] הרשעים, בכלל ובפרט:

אות י'.

שגם במכתבו והבאתו את הכתוב הנ"ל [ומשאר דבריו הקדושים], נראה מבואר, שאף על פי שיסובב בכוונתו על הרע והרשע הנעלם [שנזכר בדברי חז"ל]. אבל גם המן הרע הזה בעצמו, נפקת הע'ין שנמצא בכל אחד [בכלל]. ומכוון לפי זה ביאור מוהרנ"ת ז"ל [בהלכות פורים שעל התורה הזאת], שעיקר היזק האדם מהרע עין של הרשע, הוא על ידי שנזרק ומגיע הארס הזה של הרע והרשע בהאדם בעצמו. כי הרע עין, הוא כארס הדורסים, שמתפשט בבשר וגוף האדם, להתהפך גם הוא למהות הרע והאש הזה, עד שגם הוא יזיק אחר כך ברע עין חס ושלום גם לאחרים. ושבזה מבאר יותר בתיקון עין הצדיק, לבל יהרהר במדת הקדוש ברוך הוא להצלחת הרשע. כי זה עיקר התיקון והזיכוך המוכרח להצדיק גם בעיניו, שלא יהיה לו שום רע עין, אפילו בהרשע הצופה בו בעצמו:

אות י"א.

שגם בכל הנ"ל, תשור ותראה בצדק ועומק חכמתו הקדושה על אודות התפלה, שהוא מוכרח לאפר [בהעפר כנ"ל (באות ט')], כדבר הכתוב ועסותם רשעים וכו', להכנעת הרע והרשע שנמצא בהמתפלל בעצמו, [מלבד הכנעת הרשעות והרע של המתפללים עמו]:

אות י"ב.

שגם בביאורו למאמר אבא שאול [על אודות ע'ג' מלך הבשן]. מבאר יותר בהכרח תיקון הג' קולות להתפלות [המוכרחות בכל יום, להנצל מע'ין הצופה הנ"ל]. כי משם נראה מבואר, שגם כל ג' הקולות הנ"ל, יוצאות ונשמעות מהרשע הפליט, והעומד בע'ין הרע הזה:

אות י"ג.

שבענין הכתוב צופה וכו' הנ"ל, עוד מבאר יותר בביאור הכתוב, קוה וכו', שסובב עליו:

אות י"ד.

שבהבאת הכתוב ואף גם זאת וכו', מבאר יותר בענין הכתוב וזכרתי וכו':

אות ט"ו.

שאף על פי שמבואר מדבריו הקדושים, שגם זאת בארץ אויבינו ושונאינו הנ"ל, יש ביכולת להמשיך קדושת ארץ ישראל שבפני ה' כנ"ל. אבל ממילא מבואר, שבהשלמת התיקון הזה בכל דור ודור על ידי הצדיקים שבבחינת משה המוב"פ, נזכה להוציא לגמרי קדושת ארץ ישראל, לכריתות ומחיית הרשע הנ"ל:

אות ט"ז.

שגם בכל הנ"ל נראה מבואר, שהסתרת וכבישת משפטו [ודרכיו] יתברך בתהום מלהשיגו, הוא הוא בהסתרת פני ה' מהעושי טוב. ובהמשכת קדושת הארץ והאמונה, יזכו [בהשלמת התיקון שלעתיד הנ"ל], לבא ולהגיע מהאמונה והארץ, להתגלותם בהתגלות פני ה' ומשפטיו הנ"ל:

אות י"ז.

שגם בכל הנ"ל, מרמז יותר במציאות סוד הפרה אדומה, שבענין הזה. כי היא היא בתעלומות הסוד הנ"ל, אשר גם הצדיק לא ישיג בשלימות הסוד הזה, עד לעתיד. וגם מרחוק תבין, שבכל זה מבאר יותר בסוף ענין הכתוב הנ"ל, ועסותם רשעים וכו', ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו'. כי עתה, באמת אין ביכולת לעמוד על ההבדל שביניהם, מאחר שבאמת כל העזר והישועה בכל יום, בנפש וגוף, הוא מהשם יתברך בעצמו. וכן להיפוך, גם התגברות הצופה והיצר הרע שבכל יום, הוא גם כן מהשם יתברך בעצמו [ועיין בספרי כוכבי אור ח"ב, שביארתי בלשון המאמר חז"ל שבכתוב הנ"ל]. והוא כשני הפכים שבסוד הפרה הנ"ל, שגם אפרה אב הטומאה, ואף על פי כן מטהרת מאבי אבות הטומאה:

אות י"ח.

שגם בכל הנ"ל תבין מרחוק, שהן הן השני הפכים, של הידיעה והבחירה, העומדים גם בשני ההפכים של ההשגחה והטבע. כי באמת אין עוד מלבדו, והכל בידיעה והשגחה מהשם יתברך בעצמו, ואף על פי כן בדרך נפלא ונורא דלית מחשבא תפיסא וכו', הוא בעצמו מנהיג וממציא בעולם כח הטבע והבחירה, עד שבאמת ישוב לעתיד המשפט על מכונו, להכרית מארץ זכרם של הרשעים:

אות י"ט.

על אודות המסית והמקטרג הנ"ל, במדת דינו ומשפטו יתברך, שמוכרח עתה להיות נעלם, וכבוש, ונסתר כביכול בעושי רע, לקטרג ולדקדק עם הצדיקים בעצמם כחוט השערה. תבין מרחוק, מה שבכל הנ"ל מבאר יותר, במה שאף על פי כן נתכסה וניצול גם הצדיק מהרע עין בקיטרוגו של מעלה, מאחר שנתגלה יד ה', וידיעתו והשגחתו הנ"ל, לסלק בזה את הדין והמשפט, אפילו מהרשע [מחמת שאף על פי כן הכל מהשם יתברך כנ"ל], וממילא מבטלים ומחלישים על ידי זה גם קטרוג הרע עין שעל הצדיק בעצמו [בסיבת התערובות כנ"ל]:

אות כ'.

שגם בהמבואר בכל הנ"ל, שלעתיד באמת תתגלה אחדות השגחתו שבמשפט הבחירה בעצמו, שהוא אחדות השגחתו [שבמשפט פני ה'], שתתגלה בהתגלות השכינתא שבארץ ישראל. מבאר יותר בהבאתו על זה את הכתוב, תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו', [שהיא ההשגחה העליונה הנ"ל]:

אות כ"א.

בהמבואר מדבריו הקדושים, שבצל היד והשגחתו הנ"ל, נתכסה הצדיק מרוע עין הרשע. וגם זה לעומת זה, נתחזק מראה העין שבו. יש לבאר, שהוא מחמת שזה לעומת זה, תהיה ההשגחה, בסוד עיני ה' כנ"ל:

אות כ"ב.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר בענין הכתוב, פני ה' וכו' הנ"ל, שנתגלה ונראה לעושי טוב. כי כל זה, היא מעיני ה' הנ"ל, [המגיעים ובאים אל הצדיקים, והעושי טוב הנ"ל]. כי בהם לבד יזכו לחזות ולראות ה', [כי לא יראני האדם וכו']:

אות כ"ג.

שגם בכל זה, מבאר יותר במה שכתב תחלה על אודות התפלה בחיזוק שור עינים הנ"ל, שזוכים בה למראה פני המלך:

אות כ"ד.

שגם בכל זה, מבאר יותר בלשונו הקדושה, שהצדיק רואה בהרשע, מה שהרשע רצה לראות בו [וגם בלשון הכתוב, ושבתם וראיתם וכו' הנ"ל]:

אות כ"ה.

באמונת הצדיק, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה. נראה מבואר, שבזה לא יתפלא על הצלחת הרשע, [כי כל זה הוא לו על כל פנים בעולם הזה, שכר הטוב שנמצא בו]:

אות כ"ו.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר למה שקורא להמתפלל, בשם בינוני. כי לצדיק ממנו לבד בולע ומזיק, שעל זה יסובבו כל תיקוני התפלות כנ"ל. אבל בהשלמת תיקוני התפלה, והכנעת וביטול הרע ואפר, אין ביכלתו לבלוע ולהזיק. ולעתיד כשנזכה לזה בשלימות, נזכה באמת להכרית מארץ זכרם כנ"ל:

אות כ"ז. שגם בכל הנ"ל, תבין מרחוק בהפלאת חכמתו, להביא ראיה שהשור הוא לשון ראיה, מהכתוב אשורנו וכו' שנאמר בבלעם, שרצה להזיק ברוע עינו וכח פתיחת פיו, שבקבלתו מחזה פני שדי שנסתר בו כנ"ל. ושלבד ברוב טוב אהלי יעקב [והרחקתם בעצמם מרע עין כנ"ל], וכח משה לעלות לפני המלך יתברך דרך הקדושה והאמת, בירר והפך גם את פיו, בצירופים הטובים:

אות כ"ח.

בקול השלישי, שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים וכו'. שאף על פי שנראה לכאורה מלשונו הקדושה, שמדבר בשונאים אחרים, ולא ברשע הצופה הנ"ל. אבל בכל הנ"ל, [וממאמר אבא שאול כנ"ל], תבין מרחוק, שכל כוונתו, על השונא הזה לבד:

אות כ"ט.

גם לפי כל הנ"ל (נראה) [שנראה] מבואר, שאף על פי כן מוכרח הצדיק לזכך את עצמו לבל יהיה לו רע עין ושנאה, גם עליו, באופן שינצל ממנו על ידי זה, מבאר יותר בלשון חז"ל, ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, [ולא בבלתי שונאיו כנ"ל]:

אות ל'.

שגם בכל הנ"ל נראה מבואר, שקול המחרף הנ"ל, הוא עיקר אבי אבות הטומאה, שמוכרח עבור זה לאפר הפרה והתפלה, שמטהר מאתו:

אות ל"א.

שיש לבאר בביטול הישות [ומראה עינים הגשמיים], לבל יראה רק לפני המלך, הוא ההתפשטות הגשמיות וחומר הגוף שבתיקון האפר:

אות ל"ב.

שיש לבאר בכוונתו הקדושה, שגם בתוקף השגתו הזאת בעצמה, מרמז מרחוק במדת משפטו יתברך לרדיפת הצדיק כנ"ל. כי על ידי זה לבד זוכה לביטול היישות, שבתכלית הענוה והכלליות שבפני השכינתא:

אות ל"ג.

שגם בזכרון זכות אבות שזוכים בהתפלה, תבין ותתבונן בנועם חכו ולשונו הקדושה, להביא ראיה שהחלה הוא לשון תפלה, מהכתוב ויחל משה וכו', כי על זה סבב משה בתפלתו, לזכרון האבות הנ"ל:

אות ל"ד.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב קול ענות וכו', ובתיקון אפר הפרה, שהיא כעין התפלה [שבזיכוך האמונה], המוכרח לתיקון הנ"ל. [כי פרה אדומה, היא תיקון לחטא העגל, שנאמר בו קול ענות וכו']:

אות ל"ה.

בביאורו להכתוב שב לימיני, בבן ימין שבארץ ישראל. מבאר יותר ביראת משה מעוג, שאחיזתו היתה סמוך לימין, וארצו סמוך לארץ ישראל. ובמאמר הזוהר הקדוש, הא ימינא דילי וכו':

אות ל"ו.

שברגלי הכסא הנמצאים בהשלשה תפלות, מבאר יותר ברגל התפלה, מהכתוב רגלי עמדה וכו'. [ללשון הכתוב, ועסותם רשעים, כי יהיה אפר תחת כפות ר'ג'ל'י'כ'ם]. וגם בסוף לשון הכתוב הנ"ל, [שב לימיני] עד אשית אויביך הדום ל'ר'ג'ל'י'ך:

אות ל"ז.

שגם בביאורו ללשון חלה, במחלת הלב להרשעים, ובהבאתו לשון הכתוב מראשית עריסותיכם חלה וכו'. מבאר יותר בלשון הכתוב [להכנעת הרשעים במחלתם הנ"ל], ועסותם רשעים וכו', [שבלשון עיסה הנ"ל]:

אות ל"ח.

שבהנ"ל מדבריו הקדושים, שעיקר רדיפת הרשע הוא לזרוק ולהטיל באדם ארס הרע שבו, באופן שתתפשט בו חס ושלום. ובביאורו במאמר אבא שאול, שהרשעים נחשבים ברע הזה כמתים חס ושלום. מבאר יותר בלשון הכתוב, צופה וכו' הנ"ל, ומבקש להמיתו וכו', [שהוא מהתפשטות הארס כנ"ל]. ובענין הפרה אדומה שמוכרח לזה [כי היא שביכלתה לטהר ולזכך מטומאת המת הזה]. ובהכרח מיתת הצדיקים שוכני עפר, לתיקון התהפכות מטומאה לטהרה, שבתפלה ופרה הנ"ל:

אות ל"ט.

לשוב ולהתפלא בהפלאת תקוני ביטול היישות, והתגלות פני המלך וכו', אשר לא יסובב בכל זה, רק להמשיך קדושת ארץ ישראל גם בארץ אויבים. ואיך לא נזכה בתיקונים נוראים הנ"ל, [וביטול הג' קולות וכו'], לגלות קדושתה, ולצאת לגמרי מארץ אויבינו. וגם אם מכללא איתמר, שבכל התיקונים הנ"ל, נזכה גם לצאת ולבא לגמרי לארץ ישראל, כנ"ל באות ט"ו. ומה שאינו מפרש ומבאר את הדבר הזה, נראה כן בדרכו הקדושה גם בשאר מקומות. אבל באמת, מנוים וספורים כל דבריו כפנינים ומרגליות, גם בשאר מקומות, מה לפרש ומה שלא לפרש, וכן בתעלומות דבריו הנ"ל. כי מרחוק תבין ותתבונן, שזה לבד עיקר התיקון אשר יסובב עליו בדברי השגתו הזאת, להמשיך ולגלות גם בארץ אויבינו קדושת השכינתא שבארץ ישראל, באופן שתתהפך גם ארץ אויבינו למהות קדושתה. כי גם בכל זה מבאר יותר, בתהפכות הרע לכסא דקדושה, בפרט ובכלל, שמוכרח לכל זה, בתיקון התפלה הנ"ל. ובתהפכות הטומאה לטהרה שבתיקון הפרה, ומיתת הצדיקים. ובתהפכות החירופים לצירופי כבוד, שמוכרח בכל זאת, תביט ותבהל בהרגשת פניני דבריו הקדושים לכנות ולקרוא להשכינה בשם "גם זאת", כי היא עיקר התיקון הנ"ל, [שגם זאת הקדושה, שבשכינתא וארץ ישראל, יתגלה ויתמשך גם] בארץ אויבינו. וגם ממילא מבואר, שעל ידי זה לבד נזכה להכרית מארץ זכרם, ושבכריתות זכרם גם בארצם כנ"ל, תלוי ועומד גם גאולתינו לגמרי [הנ"ל באות ט"ו], ולצאת ולבא לשם בשלום, עדי עד כנ"ל:

אות מ'.

שגם בהכרח ביטול היישות הנ"ל, תבין מרחוק בהסתלקות הצדיקים שוכני עפר הנ"ל, שמוכרח להתקשרותם בתפלה כנ"ל. וגם בזה מבאר יותר בהבאתו תפלת משה ויחל, שנתקשר בתפלה הזאת לשוכני עפר, תלת האבהן הנ"ל בעצמם, [לביטול האמונות כוזביות, וביטול קול ענות וכו']:

אות מ"א.

שבביטול קול מחרף באבי אבות הטומאה הנ"ל מבאר יותר [בהכרח המשכת הקדושה זה לעומת זה], בהפרטת האבות שבכתוב, ממטה למעלה, מזכרון יעקב עד אבי אביו:

אות מ"ב.

שגם בכל הנ"ל, [ובדבר הכתוב אשורנו וכו'], מבאר יותר ברוב מלחמת משה עם הרשעים הנ"ל, מיום אל יום. כי אחר כל הגדלתו וגבורתו, לכבוש ולהכניע קולות [רגלי] עוג, העומדות זה לעומת זה, כנגד רגלי הכסא כמוב"פ. חזר וראה רשע אחר את כל אשר עשה, ועמד כנגדו בבלעם רע עין הנ"ל, שהיה מכוון זה לעומת זה כנגד משה בעצמו. ואחר כל גבורת משה, להפוך גם את פיו, ולסכך ולהסתיר גם מעינו כנ"ל. גבר אחר כך בעצתו הרעה וארס עינו, לפשוט ולהתפשט בהם, באופן שיסורו ויתורו גם הם אחרי עיניהם כנ"ל. עד שלא יהיה עוד יכולת וכח, גם בתפלת משה, לבטל ולהמתיק את משפטו יתברך, באופן שיהיה ביכלתו גם בעצמו להגיע לארץ הצבי. עד שהוכרח אחר כך לבטל את ישותו, [ולמעלה מהאבות, כנודע], ולא ידע איש. כי בפני שכינתו בעצמו יתברך, ירד ונסתתר דייקא בארץ האויבים [ולבטל בזה קול המחרף והפוער פיו הנ"ל]:

אות מ"ג.

במספר הג' תפלות, והג' אבות, וג' רגלי הכסא הנ"ל. נראה מבואר, שכל זה הוא לביטול הג' קולות, שמוכרח על ידי זה:

אות מ"ד.

שברוב אחדות משה משיח בשכינתא והארץ כנזכר לעיל. והפך בתכלית ההיפוך גם הקולות הרעות, שבעיקרם קול המחרף הנ"ל, להיות גם הם בקול תהלתו וכבודו יתברך. נראה מבואר, שהוא ברוב הפלאתו, יהיה ברגל [וקול] רביעי להכסא, [כעין המובא בספרים, לענין דוד משיח]. ועל אשר בו לבד נכפלים ג' [קולות] התפלות ביום, להפוך למהות תהלתם גם הג' קלות שבהיפוך כנ"ל. מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד, [כי כל זה, הוא בקול השביעי שבו לבד כנ"ל]. וגם מבאר יותר בהבאתו להשלמת התפלה, ענין הכתוב שבע ביום וכו'. [וגם מבאר יותר בענין הפרה וטהרתה, בשלישי ובשביעי]. וגם מבאר יותר בכפילת ההלל שבהצלת האדם מהעין הנ"ל, ונשאר גם הוא לאלהינו. כי באמת, מלא כל הארץ כבודו ותהלתו כנ"ל, וכל ההמשכה, היא להתגלות והכנעת הרע והקליפה שחופה על זה:

אות מ"ה.

שגם בתהפכות ארץ אויבינו לכפל ההלל הנ"ל. מבאר יותר במה שסובב על זה לשון הכתוב, כל הנשמה וכו':

אות מ"ו.

בהמבואר מדבריו הקדושים, שידו יתברך, אשר [תהיה תחלה במשפט] לצד הצופה [להצדיק], תהיה בזה גם למכסה [וצופה] להצדיק, להצילו מרוע העין. נראה מבואר מדבריו הקדושים פה אל פה, שזה ענין השפלות שבכלל ובפרט, נבזים ודווים וסחופים אנחנו, לבל יהיה שייך בנו כלל הקנאה ורוע העין. ובהעדר השפלות הזאת, לא יהיה ביכולת להתקיים כלל, [וכענין המובא במקום אחר, שהקללות והדברים שדוברים על הצדיק ואנשיו, הן הן המציבין]. וגם לפי זה מובן היטב במה שרמזתי לעיל בכפלי ביאורי דבריו על אודות הצופה, שהוא גם כן מלשון צפוי ומכסה [וממכה עצמה מתקן רטיה, כמובן מזה גם במקום אחר:

אות מ"ז.

שבכל הנ"ל, מבאר יותר גם בהבאתו לשון הכתוב, משכיות לב. כי המשכיות בעצמם, נהפכים למשכיות [וסוכות] על הצדיק, עד שיבואו למקדש היכלו יתברך, להפוך לצירופי כבוד, גם דברי פיהם אשר שתו בשמים כמוב"פ:

אות מ"ח.

שגם בכל הנ"ל, מבאר ומרמז בהסתרת והפלאת כבוד מלכות שכינתו בארץ שנזכה לעתיד, אשר מליביה לפומיה לא גלי, [וכענין הלוחות שמובא בדברי חז"ל], וכהסתרת פני תורתו בעצמה, שבתעלומות דרכו הנ"ל. כי כל זה, הוא מעוצם הריחוק לכל אחד, שמחייב מדת משפט הנ"ל. וכמובא מזה במקום אחר בדברי מוהרנ"ת ז"ל, על הפלאת מאמר חז"ל, בענין שאלת השטן, תורה היכן הוא וכו':

אות מ"ט.

שגם במפלת ושבירת האויבים הנ"ל, שזוכים על ידי התפלות. מבאר יותר בענין הג' תפלות [שבריצת אבא שאול], אשר כל הי"ח ברכות שבהם, יסובבו על ברכת שובר אויבים שנתוסף בהם, [כנודע, ומובן מזה במקום אחר]:

אות נ'.

שבקיווי הצדיק לה' לבד, [ולא לחייב את הרשע, וגם לא להתקנא בו כנ"ל]. מבאר יותר גם בפשיטות לשון הכתוב, קוה אל ה' וכו'. כי זה כל עצתו להרשע הצופה, עד שישמור דריכת קשת התפלה, ויתרומם לרשת הארץ, באופן שיראה בהרשע וכו' כנ"ל:

אות נ"א.

שגם בהנ"ל, מבאר יותר בכרח הקיווי הנ"ל. כי כנגד מה שהרשע צופה [ומקוה] לראות חס ושלום בהצדיק, מתגבר כנגד זה הצדיק האמת, להיות מקוה ומייחל בתכלית הקדושה, להשם יתברך לבד כנ"ל:

אות נ"ב.

שגם בההעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר בלשון הכתוב, תוחלת וכו'. כי גם לזה, מסוגלת מצות הח'ל'ה', להיות נהפך על ראשו לבד, כל התוחלה, שמח'ל'ה' ומצפה להחלותו ולהעסותו כחלה ועיסה טמאה, זה לעומת זה, עד כי יהיה אפר וכו' כמוב"פ:

אות נ"ג.

שלכאורה יש להתפלא מביאורו בדבר הכתוב והפרטתו, מי עוור כי אם עבדי, וחרש וכו', יותר משאר האיברים וכו'. אבל בדבריו הקדושים על אודות השור וההבטה שמגיע להצדיק, בלשון הכתוב אשורנו וכו'. תשור ותביט מרחוק בצדק והפלאת משפטו יתברך, לאחיזת ש'ר' ע'ין הר'ש'ע' הנ"ל. כי גם מזה לבד, יצאו ויתהוו כלי עיני הצדיק, לחזות בפני ה' לעד ולנצח, מרוב זיכוכם בו כנ"ל. וגם מזה מגיע לחוש שמעו ותבונתו כנ"ל באות ה'. וממילא מבואר, לזמן הזה שקודם התיקון, מי עור וכו':

אות נ"ד.

בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים על אודות המלחמה הכבידה והעצומה שנמצא להצדיק, בדבר התקוה וההבטה, שבחיצי הרשע הלוחם כנגדו בענין זה כנ"ל. מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב, יתן בעפר פיהו [אולי יש תקוה]:

אות נ"ה.

במה שיצא מפיו הקדוש על אודות תעלומות כחות הרוחניות לטוב ולרע שהמציא הבורא יתברך בכלל ובפרט [וחיבוריהם זה לזה. כי הולדת וגידול נפש הצדיק והחכם בפרטיות מהוה וגורם גם להולדת מדותיו בכלליות העולם. וכן להיפוך חס ושלום בהולדת וגידול נפש הרשע הנ"ל]. מבאר יותר בחיבור הרע שבכלל ובפרט הנ"ל. ובביאורו לתפלת דוד המלך ע"ה בדבר תפלתו על מפלת הרשעים, על מפלת כחות הרוחניות של הסטרא אחרא. כי זה מכוון גם לפירוש הפשוט שכוון בתפלתו, למפלת נפשות הרשעים, [שהם בעצמם מדותיהם וכוחותיהם הרעות הנ"ל, לקלקל ולהזיק בהם גם להכלל חס ושלום]. וכן להיפוך, במפלת מדותיהם וכוחותיהם בפרטיות, גורמים וממציאים גם מפלת נפשותיהם בכלליות:

אות נ"ו.

בהכלל הנ"ל בהקדמה, שכל תורה נמשכה יותר כפי התיקונים והפעילות הנזכרות בה. מבואר יותר, בסיפור האיש שנכנס לביתו שלא מדעתו, והביט וראה בכתב תורתו הזאת, קודם השלמת העת והזמן שבהכרח חיוב דעתו להתעכב ולהסתירה עדיין ממראה עיני האדם. ולא זכה גם כן זה האיש, להשלמת רצונו שבהתקרבותו כראוי:

אות נ"ז.

מה שכתב על אודות החלה, שהיא בבחינת ארץ ישראל, כי על זה המצוה נצטוו שיעשו תיכף. מבואר היטב בדברי חז"ל [עיין במסכת כתובות פרק שני] שהיא משונה משאר חיובי הפרשות [כמו תרומה ומעשרות] שנתחייבו בבואם אל הארץ. כי רק במצות חלה לבד, נתחייבו מיד בבואם אל הארץ, קודם י"ד שנה שבכיבוש וחילוק. ובכלל הנ"ל בהקדמה, שכוונתו על כל פרטי הענין שמזכיר בדבריו הקדושים. יתבאר לפי זה [דעת הראב"ד והטור ], שיש לה עוד שינוי משאר הפרשות בענין ארץ ישראל. כי לדעתם, אין מוכרח לשאר הפרשות מציאות קדושתה לכל ישראל [שיהיו כל ישראל נמצאים בהארץ], אבל לא כן במצות חלה, שגם לדעתם, מוכרח לחיובה מדאורייתא, התפשטות קדושתה על כל ישראל, כי בה לבד כתיב בבואכם. ולדעתם הנ"ל, רק עליה לבד יזהיר הכתוב בבואכם, שעל זה דרשו בביאת כולכם וכו'. ואף גם זאת, נפלא ונראה לפי זה, המשכת קדושתה שבארץ גם על ארץ אויבינו שמבאר בענין זה. כי בה לבד נמצא חיוב דרבנן בכל הארצות, ולא כן בשאר הפרשות, כנודע :