חדי ר"ש-סימן ס"א

אות א'.

במה שכתב שעל ידי אמונת חכמים יכולים להוציא משפטינו לאור, שלכאורה יש להתפלא קצת, כפי המובן בזה מלשונו הקדושה, שכוונתו על המשפט שלמעלה. כי זה סותר לאשר מובן ונראה אחר כך ממה שהולך ומבאר בזה, שכוונתו על המשפט שלמטה, שיש לכל אחד להוציא לעצמו מלימודו ותורתו. אבל אם תוסיף ותבא אחר כך בסוף דבריו הקדושים, תביט ותראה שמבאר בהם גם לדבריו הראשונים הנ"ל, שבאמת כפולה ומכופלת כוונתו, על המשפט שלמעלה ועל המשפט שלמטה יחדיו. כי בבירור ההנהגות ועצות המשפט שלמטה בתיקון אמונת חכמים הנ"ל, ממתיקים ומוציאים בזה גם הדין והמשפט שלמעלה לאור [השמחה, בכלליות הנפשות שזוכים בתיקון הזה]:

אות ב'.

שבמה שכתב על אודות קבלת אור השכל מידי הסמיכה [והיפוכה בהתגלותה והסתלקותה], שזה [וזה] מבואר בהכתוב הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח וכו', ובדבר היפוכה סובב גם בהכתוב בסוד עמי וכו' [שגם הוא ענין הסוד והאור הזה]. תביט ותראה גם על ידי זה, באמתת מסילותינו שבביאור דבריו הקדושים. כי מצירופיו הנ"ל נראה מבואר, שסוד השכל של המנהיג, הכולל לשאר שכליות אורות הגלגלים, שמהם כל שינויי והשתנות הנהגות העולם, שהוא סוד עמי הנ"ל, זה אור החכמה והשכל אשר ה' ביד המנהיג [הכלול בו] השכיל, בשינויי החכמות, ותמונות אותיות יד הכתב, להנהגת כלליות העולמות שהזכיר תחלה בענין הכתוב בדבר ה' שמים וכו'. כי כאשר יקרא בדבר הזה אל השמים וכל צבאם, כן יעשה וינהג בהם בעצמם גם אל הארץ מלמטה, כמבואר ומובן בזה מכותלי דבריו הקדושים שבענין הכתוב יקרא אל השמים וכו':

אות ג'.

שבמסלת ביאורינו תבין מרחוק, שגם החכמה עילאה, ושכל קודש הקדשים, הכולל לכל החכמות והשכליות הנמשכים משם, הוא הוא שכל [הנשמה של] המנהיג, הכולל לכל השכלים [ה]פרטיים של האותיות והגלגלים הנ"ל, שנמשכים מאתו:

אות ד'.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר במה שכתב, שהאותיות מחכימות מקדשים האויר גם בחוץ לארץ [כמקדש מעט]. כי הן הן חכמות הקדשים [שנמשכים משכל העליון והקודש קדשים הנ"ל]:

אות ה'.

שנראה מדבריו הקדושים, שהמסמיך בידו להבלתי ראוי לזה, נחשב בקלקולו כמגלה סוד העיבור לכל העמים והגוים הבלתי ראוים לזה. כי כהבדל ורוממות נפשות ישראל מכל העמים, כן נבחר בנפשות ישראל בעצמן, המנהיג הכולל הנ"ל, בהבדל ורוממות שלמעלה מכולם:

אות ו'.

שנראה מדבריו הקדושים בענין התיקונים הנ"ל, שהם חוזרים חלילה, ותלוים זה בזה. כי בזכות המזון ונקיון הגוף לבירור המוח בחכמת אמת, לעשות משפט האמת הנ"ל, זוכים לקבל ולהמשיך אור השכל מידי הסמיכה ליד הכתיבה באותיות מחכימות, ומטהרות את האויר לטהרות וזיכוך המזון והגוף שבה, לקבל נשמת המנהיג הכולל בסוד העיבור הנ"ל שלמעלה מכולם:

אות ז'.

שיש להתפלא בהבאתו ענין הכתוב מי מריבה, על אודות המריבה והמחלוקת שמוכרח לטהרת הגילולים הנ"ל. כי כפי דרכו הקדושה להבין משל ומליצה, נראה לכאורה בהיפוך ממליצה ופירוש הפשוט שבמי מריבה הנ"ל, כי באמת נתרבה ונתגבר מזה הקלקול, עד שנסתלק מזה לגמרי משה רבינו. אבל מרחוק נראה ומבואר בכוונתו הקדושה, כי מאד מאד נשגב ונורא התיקון הזה, כי הוא המתקת הדינים בשרשם [שהזכיר אחר כך בענין זה], שנחשב לדעתינו האנושה כשני הפכים בנושא אחד [כאשר נבאר מזה לקמן], עד שגם משה בעצמו, לא היה עדיין ביכלתו לגמור בחייו את התיקון הזה, ולא יהיה נגמר עד לעתיד בקיום הכתוב וזרקתי וכו' שיסובב על זה:

אות ח'.

שבהשלמת וקבלת תורה שבכתב מתורה שבעל פה, מבאר ומרמז יותר בקבלת אותיות הכתב מיד הסמיכה [אשר סמכו מדור לדור זה את זה, להוצאת המשפט והתורה מפה אל פה, שהשפיעו זה לזה]. כי דייקא בתורה שבעל פה, נתעלים לחכמה עילאה, שהוא רוח החכמה והשכל העליון שביד הסמיכה [כנ"ל בצירוף אות ב' ואות ג']:

אות ט'.

שבתיקון אמונת חכמים לריבוי תורה שבעל פה ורוממותה בקודש הקדשים הנ"ל, מבאר יותר בענין הכתוב לא תסור וכו' שהזכיר בהתחלת דבריו הקדושים. כי אף על פי שנראה לכאורה שלא הזכיר זאת רק להביא ראיה למשפט עמודא דאמצעיתא, שזוכים באמונת חכמים. אבל באמת, מבאר אגב אורחא בענין הכתוב, גם להכרח תורה שבעל פה ורוממותה בקודש הנ"ל, שזוכים באמונת חכמים. כי כל ענין הכתוב לא תסור וכו' הנ"ל, הוא ההודעה והאזהרה מדור לדור, שכאשר יפלא דבר למשפט, מוכרח לקום ולעלות אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ומקומו ומדריגתו הוא בקודש [בית הבחירה] כנ"ל, ושלא לסור מן הדבר אשר יגידו ימין ושמאל, [כי הוא לבד זוכה לבירור המשפט במשקל הממוצע כנ"ל]:

אות י'.

שיש להתפלא קצת, בהמבואר מדבריו הקדושים שבפגם וחיסרון אמונת חכמים, אין ביכולת האדם לברר ולהוציא מהלימודים משפטי אמת והנהגות ישרות. כי מאחר שאין מאמין ורוצה בהם, לא יהיה כלל רצונו לבררם ולהוציאם, מאחר שאין לו בזה שום יתרון כלל. ואם יש לפרש שסובב בכונתו, על אשר בכל זאת נמצא לפעמים, שהאדם רוצה לברר לעצמו את המשפט מלימודיו, אף על פי שאין מאמין ורוצה בהם. אבל העיקר נראה לפי עניות דעתי [מדבר הכתוב הנ"ל], שכל כוונתו בענין אמונת חכמים הנ"ל, הוא על תורתם בעל פה שמוציאים בכל דור ודור. כי זה מבואר מלשון וענין הכתוב הנ"ל, שסובב בכוונתו על השופט והכהן העליון, שנמצא בכל דור ודור, [שזה עיקר תיקון האמונה, לבל נסור מן הדבר אשר יגידו מפה לפה כנ"ל]. ולא כן בדבר הלימודים הנ"ל, שבזה סובב בכוונתו על כל ספרי התורה שבכתב, שהם הלימודים שנתנו ונמסרו ללמוד ולהגות בהם גם לכל אחד בפני עצמו. אבל אם ילמוד, [וגם אם יאמין בזה, וירצה לעשות ולהתנהג בהנהגות למודיו], ולא יאמין בדברי החכמים הנמצאים בכל דור ודור, [וריבוי ספריהם שמחדשים ומוציאים בדבריהם הקדושים], אין לנו טועה ותועה מדרך האמת יותר מאתו. [וכענין דואג המוב"פ, שאף על פי שנחשב בעיניו ללעג ולקלס מה שדרשו חז"ל עמוני ולא עמונית וכו', ובאמת לא היתה זאת, רק מגילוליו וטינופיו שהעלה על לבבו]. ועוד יש לבאר, שגם כל הספרים הנכתבים מהחכמים שבדורות הקודמים, אף על פי שהן הן דברי תורתם בעל פה [מיום שניתנה ליכתוב], אבל באופן אחד, נחשבים גם הם לתורה שבכתב, כנגד הדיבורים והספרים הנתרבים ונמצאים לכל איש ואיש מהחכמים שבדורו לבד. כי זה עיקר ההכרח והתיקון שבכל דור, להאמין ולהבחין באמתתם וחמדתם, אשר הם חיינו והצלחתינו, להוציא ולברר על ידם לבד, הנהגות ישרות ומשפטי אמת, מכל התורה והלימודים הנמצאים בספרי החכמים הקודמים להם:

אות י"א.

שגם בכל הנ"ל תבין ותתבונן, שבהכרח תורה שבכתב לתורה שבעל פה הנ"ל, מבאר יותר אגב אורחא, גם להשלמת תורה שבכתב מתורה שבעל פה הנ"ל, שהזכיר בסוף דבריו הקדושים:

אות י"ב.

שנראה לפי עניות דעתי בדבר הצמצומים אשר להשכליים, שהן הן שינוייהם שנשתנים זה מזה, כל אחד ואחד בצמצום ואופן אחר:

אות י"ג.

שנראה לפי עניות דעתי מכותלי וצירופי דבריו, [אשר בתחלה כתב שהשכל נקרא קודש, ואחר כך כתב על אודות הנפשות, שכל אחד ואחד בא עם קדושתו וצמצומיו אל הצדיק הדור]. שגם חכמות הנפשות, יהיו בחכמות האותיות ושכליות המלאכים והגלגלים, שנמשכים מנפשותיהם ונשמותיהם, [כמבואר גם זה מדבריו הקדושים, שמחמת זה יהיו חכמות תהלוכות הגלגלים בסוד עמי, כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג. והנשמה לבד, שופע השכל והחכמה שבתהלוכותיהם והנהגותיהם]. ושלפי זה ממילא מבואר, שגם צמצומיהם הנ"ל, הן הן הצמצומים והדינים שבשינויי השכליות והחכמות האלה. ושהמנהיג והנשמה שתתעלה על כולם [להנהיג גם לנשמות ישראל בעצמן], הוא הצדיק הדור שבקדשי קדשים [ואבן שתיה] הנ"ל:

אות י"ד.

שגם בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר בהכרח פרי הגוף מארץ הקדושה להשראת הנשמה העליונה הנ"ל. כי לפי זה ממילא מבואר, שזה מחמת שנמשך קדושתה מקדושה העשירית העליונה, באבן שתיה שבה:

אות ט"ו.

שממילא מבואר, שהנסיעה והכלליות בהצדיק המוב"פ, הוא עיקר המכוון של האמונה שבו הנ"ל. ושלפי זה מבואר גם כן, שאם זוכין להכלל [ולהאמין] בהצדיק כנ"ל, יש להם להכלל ולהאמין גם זה בזה, [וכמובן מדברי מוהרנ"ת שעל התורה הזאת]:

אות ט"ז.

מה שמבואר מדבריו הקדושים בדבר תלמידי רבי עקיבא [שכתב בענין הנפשות המקורבים להצדיק הנ"ל], שעיקר הכלליות הנ"ל בהצדיק, וזה לזה, הוא השלום והאהבה שביניהם, ושקשה וכבד מאד התיקון הזה. כי בסיבת צמצומיהם ושינוייהם הנ"ל, שבאמת משונים ומחולקים נפשותיהם ודיעותיהם זה מזה, יש שמתגבר כל כך ההשתנות והמחלוקת, עד שאין זוכים כלל להאהבה והכלליות המוכרחים מאד בסופה כנ"ל, ועומדים ונשארים לגמרי חס ושלום בהמחלוקת הזאת:

אות י"ז.

שגם מצירופי דבריו הנ"ל נראה מבואר, שברוב ועוצם החכמה עילאה של הצדיק בעצמו, תשתנה כמו כן ברוב ועוצם ריחוקה ורוממותה שמהם, עד שקשה וכבד מאד, בכל דור ודור, להתקרב אליו כלל, ורובם ככולם מריבים וחולקים עליו לגמרי חס ושלום:

אות י"ח.

שגם ברוב שינוי וריחוק חכמתו ודעתו הנ"ל, ממילא מבואר, שמחמת זה בעצמו אין שום אופן ויכולת כלל לידע ולהבין בדעתו ותבונתו, זולת באמונה לבד, והוא הכרח האמונה הנ"ל שכתב בתחלת דבריו הקדושים:

אות י"ט.

בהבאתו מאמר הזוהר הקדוש בענין הכתוב הולך רכיל וכו' לדבר הקלקול הנ"ל, יש לבאר, שיסובב לזה גם בפירוש הפשוט של הכתוב, לענין המחלוקת, שהוא עיקר הקלקול כנ"ל:

אות כ'.

שבביאורינו הנ"ל באות י"ג, שהצמצומים הן הן השינויים של המחשבות והשכליים [שמצומצמים ומשונים זה מזה]. יש לבאר במה שכתב מהזוהר הקדוש, שכולם במחשבה אתברירו. כי זה מחמת שבאמת אין שום ממש בהדין, זולת השכל. ואדרבא, הוא השינוי והצמצום [שנחשב כחסרון] של השכל:

אות כ"א.

שבהכלל זה לעומת זה הנ"ל בהקדמה, נראה מבואר [כמובא במקום אחר], שעצם השכל והדעת, הוא באמת כולו רחמים [אף על פי שנמשך מאתו גם הדין והשינוי כמוב"פ]:

אות כ"ב.

שגם בכל הנ"ל יש לבאר בהבאתו את המאמר חז"ל בדברי הכתוב יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף, שמה שנמצא גם בגוף הארץ קודש הקדשים שבחכמה עילאה, הכוללת לכל החכמות שנמצאים בכל הארץ, [כמו שבצבא השמים, נמצא מנהיג הכולל, ושכל נשמתו הכוללת לכל השכליים העליונים], אין זה רק מחמת שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, וגם לגודל אחדות הנשמה והגוף, אין להפריד כלל ביניהם. כי מחמת זה, תהיה גם נשמת המנהיג בעצמו, בקודש הקדשים. אבל בכל זאת, ממילא מובן, שהנשמה לבד, תהיה בעיקר החכמה עילאה, וכלליות הארץ זה הגוף, תחשב למדריגת החכמה תתאה כנגדו:

אות כ"ג.

שיש לבאר במדריגת החכמה תתאה הנ"ל, שגם היא תחשב לצמצום הנ"ל, כנגד החכמה העליונה מאתה. כי גם לפי זה מבואר מה שכתב לענין תלמידי רבי עקיבא, שהיו בבחינת גבורות וצמצומים, ולכאורה יש להתפלא מאד בזה, כי הלא מבואר מצירופי דבריו, שכל אחד מישראל יהיו בסוד [עמי], השכל והנשמה, שבהיפוך [והמתקת] הצמצום. אבל באמת נראה מבואר, שאין זה רק מחמת שכל בחינה כלולה מכל הבחינות. ובפרטיות, נחשבו ועמדו כל נשמות תלמידיו הראשונים וחכמותיהם, במדריגות שלמטה, והצימצומים הנ"ל [כי בסיבת הנסיון, מורידים לפעמים גם לגדולי גדולים, במוחין דקטנות, כמובן מזה במקום אחר [:

אות כ"ד.

שכמו שבפרטיות כל איש ואיש מוכרח לחיבור גופו ונשמתו, חיבור צמצומו ושכלו, [שהוא חיבור החכמה תתאה ועילאה] כנ"ל. כן גם בכלליות הנפשות הבאים להמנהיג, שכל אחד בקדושת שכלו, כנגד חבירו שבמדריגת השכל שלמטה מאתו, נחשב נשמה כנגד הגוף והצמצום הנ"ל, מוכרחים מפני זה, להזהר מאד בשלומם ואחדותם, כי בזה לבד, כל עיקר החיים שבעולם הזה ושבעולם הבא. וכפי שממילא מבואר, שבהיפוך חס ושלום, נתהווה ממחלקותם מיתה ופירוד חס ושלום, בין הנשמה והגוף, מבאר יותר בכל זה, בהבאתו על אודות תלמידי רבי עקיבא, שמתו מחמת זה שלא היה בהם אהבה:

אות כ"ה.

שגם בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, תבין מרחוק על אודות המריבה והתחלקות הנפשות מהצדיק בעצמו [שהוא הנשמה והשכל הכולל שלמעלה מכולם], שבזה גורמים גם כן להסתלקותו:

אות כ"ו.

בהמבואר מדבריו הקדושים שאין המתקת הדינים רק בשרשם. ושאף על פי שהשכליים הם שרשי הדינים כנ"ל, אבל העיקר וההכרח לההמתקה הוא השורש העליון של השכליים בעצמם, והוא חכמה עילאה הנ"ל שלמעלה מכולם. ולכאורה יש להתפלא, כפי המובן בזה מדבריו הקדושים שברוב הפלא ופלא, נמצאו בחיוב דעתו יתברך כל מדה ומשקל שבדעת ורחמים הנ"ל, בכל הצמצום שבתכלית ההיפוך והדין הנ"ל, עד שאין שום יכולת ואופן כלל שימתיק ויכריע משקל השכל והרחמים שבכל מדריגה לתכלית ההיפך והדין שבו. ועתה, מאין יבא עזר וישועה אפילו בשכל העליון הנ"ל, מאחר שבחיוב דעתו יתברך הנ"ל, נמצא בלי ספק גם אליו, שורש הדין ותכלית הצמצום המכוון ועומד גם כנגדו, בתכלית ההיפוך. אבל מרחוק יש לבאר בדבריו הנ"ל, שזה שאין ביכולת השכל שלמטה להמתיק את צמצומו שבמדת הדין, הוא מחמת שאין ביכלתם להתנהג במזג השוה והכרעת השלום הנ"ל, שמוכרח שיהיה ביניהם, וזה מחמת שגם בהשכל בעצמו, לא נמצא עדיין שלימות אמיתי, וגם הוא יהיה כצמצום וגבורה במחלוקת, כנ"ל בענין תלמידי רבי עקיבא. אבל מרוב האהבה והשלום במדת השכל והחכמה עילאה הנ"ל, תתמזג ותתאחד גם בתכלית צמצומה והסתרתה שבשורש הדין הנ"ל [כי הוא תכלית הידיעה דלא נדע המובא במקום אחר ]. ומרוב אהבתו ושלומו עם מדת הדין, נהפך [ונשלם אתו] גם הוא, להיות כמוהו במדת הרחמים. ואם שאר הנפשות ושכליותיהם, זוכים להכלל בו גם כן, באהבה ושלום, נמשך מאתו ההארה הזאת גם למדריגות השכליים שבהם, עד שנמתק גם מהם, כל דין וכל צמצום, להתהפך למהות השכליים והרחמים, בפרטיות כל איש ואיש, וזה עם זה כנ"ל:

אות כ"ז.

שבהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, שהנשמה הוא השכל, ובצירופי וביאורי דבריו הנ"ל, שגורמים בקלקול הולך רכיל [והמחלוקת] הנ"ל, להיות נסתלק חס ושלום נשמת הצדיק. מבאר בכפלים לדבר הכתוב מגלה סוד, שנתגלה ונסתלק אור השכל, [כי הוא מכוון ממש, כהסתלקות נשמת הצדיק הנ"ל]:

אות כ"ח.

שיש להתפלא במה שכתב שבהמחלוקת שעל הצדיק מתקן האמונת חכמים אצל המון עם. כי הלא כל המחלוקת שעליו, הוא מקלקול אמונת המון העם, שאינם מאמינים בו. אבל בהמתקת הדינים בשרשם הנ"ל, תבין מרחוק, כי [מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא] שמשורש הדין, שנתעורר על ידי המחלוקת והמריבה שמריבים עליו בעצמו, נתרומם ונתעלה לחכמה עילאה [שבשלום הנפלא] יותר, עד שבתכלית ההיפך, מתקן ומחזק בהם האמונה, להתהפך אליו בשלום ואהבה, ושלימות האמונה כנ"ל:

אות כ"ט.

שבביאורינו הנ"ל באות כ"ו, תבין מרחוק, שאף על פי כן נמצא בדבר המחלוקת שעל הצדיק, מלחמה גדולה וכבידה ועצומה מאד מאד. כי מעוצם תעלומתו והסתרתו מדעת הנפשות שתחתיו כנ"ל, מתגבר עליו בכל עת המריבה והמחלוקת, עד שמוכרח לעוצם התעלותו והסתלקותו לשכל העליון הנ"ל, להסתלקות נשמתו [ושכלו] לגמרי חס ושלום, ומשם דייקא, ישוב ויופיע לתקן אמונתם, ולהשיבם אליו כנ"ל מהמוב"פ:

אות ל'.

שגם בכל הנ"ל מדבריו הקדושים, יבואר לך יותר מה שנזכר לעיל אות ז', ותבין בעמקי חכמתו להביא ראיה שהמים הם בחינת מחלוקת, מהכתוב מי מריבה. כי הוא ענין המריבה הנ"ל שעל משה בעצמו, אשר גרמה גם אליו הסתלקות נשמתו בעצמו כנ"ל:

אות ל"א.

שגם מענין מי מריבה הנ"ל תבין מרחוק, שהצדיק בעוצם רחמיו, תולה כל החטא והחיסרון בעצמו, על אשר לא נתעלה בזה גבוה מעל גבוה, להשכל העליון הנ"ל, גם בחייו, ולהמשיך את האהבה, והכרעת השלום, לכל הפלוגתא והמחלוקת, שמהם ריבוי הספרים שבתורה שבעל פה כמוב"פ, באופן שלא יהיו מוכרחים עוד בכל דור להתייגע ולטרוח כל כך, לבירור ההלכה והכרעת השלום שבה. וגם אגב אורחא תבין בפליאת העולם על הסתלקות הצדיק בקלקול הדור [שמובא מזה בדברי חז"ל], כי כמו שבפרטיות, גורם כל אחד בקלקולו, שנפרד ונחלק מאתו נשמתו ורוחו לעלות למעלה. כן גם בכלליות, נחשב הצדיק לנשמה לכלליות הדור, והם נחשבים אליו לגוף כנ"ל, והוא בקלקול הגוף הכללי שבהם, נפרד ונחלק מהם להתעלות לשמים, ששם מקומו כנ"ל [ואשרי לו ואשרי חלקו לעד ולנצח]. וכל אחיו וכל הדור שזולתו, ימותו ויאבדו אחר כך ממילא, כאבידת הגוף וכליונו שבהעדר הנשמה כנ"ל [כי היא המכה אשר לא כתובה בתורה וכו']. אבל כל התקוה, הוא מה שבכל זאת מחשבים הצדיקי אמת כמשה ואהרן הנ"ל, את העונש והקלקול, על אשר לא נתעלו כל כך בקודש הקדשים, עד שיתתקן בזה האמונה בלב החולקים והמריבים שעליהם, גם בחייהם כנ"ל. וסוף כל סוף יהיו גומרים התיקון במותם והסתלקותם, עד שנזכה להחזרתם לעתיד, בקיום הכתוב וזרקתי עליכם וכו', שיסובב בו על זה, [וגם ממילא מובן, שהוא ענין כפרתם המובא בדברי חז"ל, שמכפרים בהסתלקותם]. שגם במיתה והסתלקות הנפש בפרטיות הנ"ל, נמצא מעין זה, כי גם היא מכפרת, עד שנזכה בהמנהיג שלעתיד, הכלול מהם, לחיים הנצחיים בגוף ונפש, בפרטיות וכלליות יחדיו, שזה עיקר החיים כנ"ל:

אות ל"ב.

בהמבואר מביאורי וצירופי דבריו הנ"ל והמוב"פ על אודות מימי המחלוקת, שהן הן מימי העצות, ושכל התיקון הוא בהאהבה והשלום שנתהוה בסופה. מבואר יותר בהבאתו לשון הכתוב, ולא יחצו לשתי ממלכות וכו', לתיקון מימי העצות, [שהן הן מימי המחלוקת הנ"ל, שכל התיקון הוא בהאחדות והשלום, שנמצא מעין זה גם בפרטיות כל נפש וגוף, כשנזדכך הגוף בעצמו להתהפך למהות הנפש שבו, ולא יבלבלו עוד בחלוקת העצה, שנמשך מהעדר זיכוכו כמוב"פ]:

אות ל"ג.

שבמחלוקת הדין, וסופה באהבה ורחמים הנ"ל, מבואר יותר בהבאתו ענין ראש השנה שהוא יומא דדינא, והכניסה לקודש הקדשים [שהוא התיקון שבסופה הנ"ל], שעל ידי זה נתקבלים לוחות האבן, וריבוי הספרים שבמקום האבן שתיה כמוב"פ. וגם אגב אורחא, תבין מרחוק בהפלאת תיקון חז"ל לתפלת נעילה שביום הכפורים הנ"ל. כי לפי הנ"ל ממילא מבואר, שנעילת השער שבקודש הקדשים וסגירתו בכל השנה [מאזהרת התורה לבל יבא לשם גם הכהן הגדול], הוא סגירת שער התורה והרחמים הנ"ל, שנסגר וננעל בכל השנה, בסוד [הנעלם שבשם כבוד מלכות] העצות המוב"פ. ולהיפך פתיחתו שביום הכפורים, הוא הוא פתיחת שערי התורה והרחמים הנ"ל, והתגלות שם כבוד מלכותו, אשר על זה מתפללים אחר כך בעת נעילתו, שיהיה נשאר על כל פנים מהפתח הזאת מעט רשימו גם לכל השנה, עד שבסוף ימי העולם, יהיה נפתח לגמרי עדי עד, באור התורה עד אין קץ וסוף כלל כמוב"פ [שמזה יהיו כל השכר והעונג כמובא במקום אחר], וגם בפרטיות הרשימה שבכל שנה הנ"ל, נמשך מזה שמחת התורה כמוב"פ:

אות ל"ד.

שבדבר הסתלקות משה לחכמה עילאה שביד הסמיכה [הנ"ל מצירופי וביאורי דבריו הקדושים]. תבין גם כן בהפלאתו להביא ראיה שהסמיכה בידים, מהכתוב ויהושע בן נון וכו', שהוא בענין הסתלקות משה הנ"ל:

אות ל"ה.

שהעצות שאין ביכולת להתייעץ, בסיבת הקלקולים הנ"ל. נראה לעניות דעתי מדבריו הקדושים, שגם הם בענין ההנהגות הישרות הנ"ל, שאין ביכולת להוציא לעצמו ולאחרים, בסיבת הקלקולים הנ"ל. ושלפי זה יש לבאר כוונתו בכפלים, במה שכתב על אודות העצות שהם בחינת מלכות, כי הוא מלכות המנהיג הנסמך הנ"ל, המגיע להזוכה לבירור העצות האלה. כי אף על פי שנמצא מענין המלכות הזאת, גם לכל אחד מנפשות ישראל, על עצמו, ועל בני ביתו, כי כולם בסוד עמי הנ"ל, אבל העיקר מכולם, הוא המנהיג והמלך הכולל כנ"ל:

אות ל"ו.

שעוד בהמבואר הנ"ל, שהנשמה הוא השכל, מבאר יותר בביאור הכתוב רשע מכתיר את הצדיק וכו'. כי מהכלל זה לעומת זה הנ"ל בההקדמה, ממילא מבואר, שכמו שעצם נשמת הצדיק, הוא השכל והמחשבה הטהורה המוב"פ, כן להיפך, גם עצם נפש הרשע, הוא המחשבה שבעשן הריח רע. [וכן מובן מכתבי האריז"ל , שחלקי הנשמה [והשכל הקדוש] הנ"ל, לא יגיע להאדם, כי אם בקדושת לבבו ומדותיו, בעבודתו שזוכה בכל עת]. וגם לפי זה מבאר כוונתו בכפלים, כי במה שזוכה האדם לדחות מעצמו טומאת הריח רע, ולהעלות ולהגביר זכות השכל שבו [שהוא המשפט האמיתי המוב"פ], יעלה ויגיע על ידי זה בעצמו, לחכמת אלקים, לעשות משפט אמיתי גם בכלליות, להכתיר ולהעלות את הצדיק, ולדחות ולהפיל את הרשע:

אות ל"ז.

שגם בכפלי כוונתו הנ"ל, מבאר כמו כן בענין הכתב ובדבר הכתוב לעשות בהם משפט וכו'. כי כמו שבמשפטי המעוקלים והרעים בעצמן, מגבירים ומכתירים את כתב ידיהם, עד שעולים ושולטים על ידי זה גם על שארית הפליטה שבמשפטי ישראל, להיות גם כן בכתב ידם, שעל ידי זה חוזרים הקלקולים חלילה, ומבטלים לגמרי לנפשות ישראל ומשפטיהם כנ"ל. וכן להיפך, במשפטי אמת המבוררים בשכל אמיתי, וזכות הצדיק וישראל הנ"ל, מכניעים ומבטלים גם כתב ידי הגוים שנמצא ונשאר עדיין במשפטיהם הרעים, עד שמכניעים ומבטלים על ידי זה בכל עת גם נפשותיהם ומשפטיהם בעצמם, וזוכים לעשות בהם משפט כתוב:

אות ל"ח.

שלכאורה יש להתפלא באיסור ואזהרת התגלות הסוד הנ"ל, כי הלא באמת ראוי ומוכרח לכל אחד להיטיב לזולתו, ולמה נהיה נזהרים לבלי להשפיע ולגלות את הסוד הנ"ל לכל העמים, ושיהיה נמצא מעין זה גם בין ישראל בעצמם, להיות נאמן רוח מכסה וכו' כנ"ל. אבל בכל הנ"ל תבין מרחוק, שבהורדת חלקי השכל והסוד להבלתי נזדכך כפי הראוי להם, מכריח ומוריד על ידי זה חלקי הנשמה בעצמם למקומות העכורים והמטונפים, ואין שום אופן לכל אחד לשמוע ולקבל חלקי התורה וסודותיה, כי אם כפי שנתקדש תחלה במעשיו ובמדותיו הטובים כנ"ל [וכמובא מזה במקום אחר]:

אות ל"ט.

בדבר העצות וחכמת ההנהגה שבעצם תיקון המלכות הנ"ל [שהוא בנפש דוד כנודע], מבאר אגב אורחא, בהבאתו ראיה לענין המשפט שהוא מן המוח והחכמה, ממה שנאמר בבן דוד ויראו וכו':

אות מ'.

שבביאור וכפלי כוונתו שבדבריו הנ"ל, מבאר גם בהפלאתו להביא ראיה מדואג שנכתב אצלו בלשון נעצר [שהוא הגברת הרע על הטוב] שהיתה במוחו ולימודיו, להפוך את המשפט לנפש דוד, לבלתי לקרבה ולהעלותה לנצח חס ושלום, ממה שנסתרה וירדה בעוצם הרע [מתחלת הבריאה כנודע], וכאשר ביארתי לעיל אות ל"ו עיין שם:

אות מ"א.

שגם בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, מוסיף לבאר בענין הכתוב וזרקתי וכו', ולא יחצו וכו', שזה נאמר על השלמת מלכות דוד בעצמו שנזכה לעתיד:

אות מ"ב.

שבתיקון מלכות דוד להתיקון [והבנין] המוכרח לקודש הקדשים הנ"ל, תבין מרחוק בהפלאתו להביא ראיה להמשכת כח הכתב [משכל יד ה'], מדבר הבנין המוכרח להקודש הנ"ל, שבזה לבד כל ציורי השכליים שקיבל מיד ה', להאיר את הכל בכתב הנ"ל:

אות מ"ג.

שעוד יש לבאר על אודות הארת הקודש בשכל העליון, להמתקת והתמלאות הצמצומים [והחסרונות שבכל מדריגה], הנשתווה להארת שכל השופע בשכליות הגלגלים הנ"ל [וכעין הארת יד הסמיכה להכתובים כנ"ל], הוא הוא סוד עמי וחכמתם, לעבר ולהשוות ולהשלים העתים והימים שבחסרוני תהלוכי פני הלבנה, באור פני החמה, [שזה עיקר סוד העיבור כנודע]. אשר לפי זה תבין אגב אורחא, בהפלאת קדושתה על פי הראיה, שאין זה כי אם במנהיגים הנסמכים באוירא דארץ ישראל זה מזה, עד פני משה לפני יהושע הנ"ל והמוב"פ. [כי הוא הוא קבלת מלכות [המנהיג, ופני] הלבנה מפני החמה הנ"ל]. כי בהשלמת פני הלבנה ופני המנהיג, להיות כפני החמה בעצמה, נכלל ונתאחד גם הוא וידו, ביד ה' וקודש הקדשים שבפני החמה כנ"ל, עד שגם הוא, יש בידו להסמיך ולהאיר לפני הצמצומים וחסרוני הלבנה שבתלמידיו הנתקרבים בימיו גם אליו כנ"ל:

אות מ"ד.

שבהכרח הסתלקות העולה ביד ה' לבנין בית הקדשים הנ"ל, ובסיבוב הכתוב הכל בכתב על דוד המלך ע"ה, תבין אגב אורחא בהפלאת גזירתו יתברך, לבל יהיה נבנה הבית עד שישכוב תחלה עם אבותיו, כי הוא עיקר העולה ביד העליונה הנ"ל [וכמובא מזה רמזים נפלאים במקום אחר]:

אות מ"ה.

שבתעלומות סוד השלמת פני הלבנה שבמלכות בן דוד הנ"ל, תבין מרחוק בהפלאת גזירתו יתברך, להיות בזה כביכול גם הוא, נאמן רוח מכסה ובלתי מגלה כנ"ל, אפילו מליבא לפומיה:

אות מ"ו.

שבמדת האמונה הנ"ל, שנמצא למכסה הזאת, מבאר יותר ללשון הכתוב הנ"ל, נאמן רוח מכסה וכו':

אות מ"ז.

מהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר בענין דואג הנ"ל, שברוב קלקולו במותרות, חטא בחטא הולך רכיל ממש [דלית רוחיה רוחא דקיומא וכו', כי נידון במותרות כמוב"פ]:

אות מ"ח.

שבהסתלקות משה לתיקון כתב התורה הנ"ל, נראה שמבאר במצות כתיבת ספר התורה אשר צוה לעת הסתלקותו וכנ"ל. ומחמת שנמצא בענין זה מלחמה כבידה ועצומה מאד, הוכרח גם ר' שמעון [שהיה התיקון שבתלמידי רבי עקיבא הנ"ל, ובא בסוד התורה למעלה מכולם, ואף על פי כן הוכרח] אחר כך גם הוא, להסתלק בפל"ג [ומחלוקת המוב"פ], ויום כ'פ'ו'ר'י'ם, בקודש הקדשים הנ"ל. וכן אדמו"ר ז"ל, גילה והמשיך תיקון ההשגה הזאת, בראש השנה הראשון כשהגיע עליו המחלה שנסתלק מאתה, והפליא להמשיך בה סמיכה לתלמידו מוהרנ"ת ז"ל [כמובא מזה בספר פרפראות לחכמה], ותיקון הכתיבה וההדפסה לספרו שנדפס בשנה הזאת. וגם אחר כך ביום הסתלקותו, סיבב השם יתברך שנשמע לתלמידו מוהרנ"ת ז"ל הנ"ל, בצעקתו ותפלתו הושענא אבן שתיה וכו'. וכן אחר כך כשנמלאו ימי תלמידו הנ"ל היתה הסתלקותו בהשגת התורה הזאת, והרבה להזהיר אז מאד על מצות ההדפסה והכתיבה, כמאמר הכתוב הנ"ל, עשות ספרים הרבה אין קץ, [גם נראה ומבואר מדבריו בעל פה, שהוא הצדקה, אשר גדלה כמו כן חיובה ורוממותה וכו']:

אות מ"ט.

בענין השמחה שזוכין בתיקון הראש השנה ויום הכפורים [שבלוחות התורה הנ"ל], יש לבאר מדבריו הקדושים, שזה שנגמר התיקון הזה בשמחת התורה [שביום השמיני, שהוא החכמה עילאה הנ"ל כידוע]:

אות נ'.

בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, בענין הכתוב מגלה סוד, שנתגלה ונסתלק השכל וכו' [ובביאורינו הנ"ל תבין ותתבונן בכפולתו הזאת, שבהתגלות והשפעת האור (למקומו המ"ט) [למקומות המטונפים] חס ושלום נסתלק ונתעלם לגמרי על ידי זה]. יבואר לנו בהיפוך, לענין התיקון, שדייקא בהתכסות האור וצמצומו, זוכים אחר כך על ידי זה בעצמו לגלותו מעט מעט. [כי דוקא בסיבת הנסיונות הגוברים על האדם מהתכסות אור הדעת והשכל, ולא ימלט כל איש מישראל מכמה נקודות ומצוות שמתגבר גם אז לעשות ולקיים, כי אפילו פושעי ישראל מלאים וכו', זוכים לפי זה כל אחד במדריגתו מהנקודות הנ"ל, שיתגלה להם האור, כאשר כבר כתבתי מזה בקצרה, וכפלתי בכאן את דברי, לבא מהם בתוספות הביאורים שאחרי זה]:

אות נ"א.

שבכל הנ"ל יש לבאר, שכעין זה נמצא גם בתשובתו מהמחלוקת [שהוא התהפכות הקלקול לתיקון] הנ"ל. כי אף על פי שהמחלוקת הוא קלקול מגלה סוד הנ"ל [כי במחלקותם, וקלקול אמונתם, נתעשן ונפגם דעתם בסרחון ועכירות, עד שכל מה שיודעים ושומעים נסתלק ונתעלם מהם ההרגשה ועיקר הידיעה, לבל יתעכרו ויפגמו חלקי הנשמה שבהם כנ"ל]. אבל בכח הצדיק הנ"ל, חוזר ומהפך ממכסהו, ומכסה דבריו שבמחלוקת הנ"ל, להמשיך מחדש דוקא על ידי זה תיקון ההתגלות מעוצם הניסיון שהתגבר עליהם במכסה והעלמה הזאת כנ"ל:

אות נ"ב.

שנראה מקשרי דבריו הנ"ל והמוב"פ, שהתגברות עכירות הגוף על המוח, הוא הוא מהתגברות ומחלוקת הצמצום כנגד השכל שבו. ואולם, מהמתקת הדין בשרשו הנ"ל, מבאר יותר בהתהפכות הקלקול לתקון הנ"ל, שדייקא בסיבת המחלוקת, יש גם כן ביכולת לטהר ולהגביר זכות המוח ועצתו האמתיית, באופן שיהיה נדחה ונופל מאתו העכירות שנמשך מהגוף:

אות נ"ג.

בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, שגם כלליות הנפשות, והמנהיג שעליהם, נחשבים כצמצומי ואברי הגוף כנגד אחדות הנשמה והשכל שעליהם הנ"ל. מבאר ומפרש למה שכתב במשא וסבל הצדיק לחטא הרבים [על אודות הכתוב והוא חטא רבים נשא וכו'], ושבפגם אמונת הנפשות, מתגבר עליו המריבה והמחלוקת. כי הוא מכוון ממש, כהתגברות צמצומי הגוף ועכירותיהם על המוח והשכל הנ"ל, ושכהתהפכות הקלקול לתיקון בפרטיות הנ"ל, כן מתגבר ומתעלה חכמת המנהיג והצדיק, להפוך גם בכלליות את הקלקול לתיקון, ולתקן ולהאיר בהם את האמונה, באופן שיהיה נדחה ונופל גם מהם עכירותיהם וגילוליהם, ולהמשיך גם עליהם טהרתו וקדושת מוחו, ועצותיו האמתיות כנ"ל:

אות נ"ד.

שאף על פי שדרשו חז"ל בענין הכתוב כי הוא חכמתכם וכו', שזה יסובב על סוד העיבור. אבל גם מפשיטות הלשון וענין הכתוב [אשר אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודברי תורה כפטיש וכו'], נראה מבואר בקשרי דבריו הקדושים [ומבואר מזה גם בשאר ספרי אמת], שסוד העיבור הנ"ל, הוא הכולל גם לשאר החוקים והתורה הקדושה, אשר [היא חכמתינו לעיני העמים לבד כמוב"פ, אשר] ישמעון את החוקים האלה ואמרו וכו':

אות נ"ה.

בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, שכמו שבכלליות יושבי תבל, אינם ראוים לסוד העיבור והתורה הנ"ל זולת נפשות ישראל, כן גם ביניהם, מוכרח עדיין לברר וללבן בזה, עד לעתיד כנ"ל. ובצירוף (כל זה) העולה מדבריו הנ"ל, שכל התגברות עכירות הגוף הוא בענין המשפט והעצות הרעות, שמתגברים ועולים בקלקוליהם לבא ולהגיע גם להמוח בעצמו, עד שגם הוא נלכד בהם, ואין ביכלתו לברר ולעשות משפט אמיתי כנ"ל. יש לבאר, בהשתוות כלליות [נפשות ישראל] ופרטיות [כל נפש בפני עצמה] הנ"ל, שבהתגברות קלקולי העצות שבעכירות הנפשות הנ"ל, מגיע ועולה הקלקול הזה, גם להצדיק בעצמו, להיות גם הוא נסתפק ונחלק בעצתו העליונה [והשופע לכולם את עצותיהם]. וגם יש לבאר, שהוא מחלוקת [ומלחמת] דעתו ועצתו [אשר ביארנו לעיל], להתיעץ ולהתחכם באיזה אופן לגלות ולכתוב לעיניהם, כי מאחר שהם חולקים ומריבים עליו, נעכרים ומלאים בלי ספק בצואת תאוותיהם, עד שאין שום אופן ויכולת כלל לגלות ולהשפיע להם מסוד תורתו ועצותיו, מלבד בפלאי הפלאות החכמה שנמצא בענין הזה בעצמו, לבלתי להראות ולגלות להם נפלאות תורתו כי אם לעיניהם לבד, באופן שעדיין באמת לא יבינו וידעו מאתה כלל, [זולת מה שנודע ונראה להם על כל פנים מרחוק, בתכלית הריחוק, שהוא באמת נתעלה ונכלל במקור החכמה הנ"ל, להיות מצד עצמו כנחל נובע ושופע לכולם כנ"ל, וכל העיכוב הוא מצידינו לבד]:

אות נ"ו.

שבהמבואר הנ"ל תבין מרחוק גם בהתקרבות כלליות הנפשות לקבל לוחות התורה, ושבצאתינו ממצרים על ידי המנהיג הנפלא משה בעצמו, לא נתברר אצלו עדיין עצתו העליונה הנ"ל, וערבב בהם ערב רב מהעמים [והמלאים גילולים] הנ"ל, לעמוד עמהם גם כן בהתגלות לוחות האבן והתורה, עד שגרמו אחר כך בגילוליהם הנ"ל להיות נשברים ונסתלקים מהם לגמרי סוד הלוחות הנ"ל, זולת מה שבכל זאת נהפך בהפלאותיו קלקול השבירה ומחלקותם, לתיקון ההעלמה והמכסה והשבירה הנ"ל, באופן שיהיה ביכולת אחר כך על ידי זה בעצמו לעלות ולקבל אותם שנית ביום הכיפורים הנ"ל, וכן מאז והלאה נמשך הארתם שביום הזה בכל שנה ושנה, עד שסוף כל סוף יהיה נגמר התיקון לעתיד כנ"ל:

אות נ"ז.

שאגב אורחא מבאר ומשיב לשאלת ותמיהת כל יושבי תבל, על אודות תורה שבעל פה הנ"ל, למה באמת לא ניתן כל התורה והחוקים בכתב בפרטי פרטיות, באופן שלא נתבטל ונכשל בכמה חטאים, בסיבת הספיקות שנמצאים בדבר ההלכה [שאין הלכה ברורה ומשנה ברורה]. ובפרט שעינינו הרואות, שעמד רבינו וביטל גזירת הכתוב שבאיסור הכתיבה לתורה שבעל פה הנ"ל, בסיבת השכחה והמכשולות הנ"ל. ואחרי זה עמד רב אשי, והוסיף לכתוב ולבטל הגזירה הנ"ל. אבל לא יצא הביטול והתיקון הזה, עד שתחלה נתרבה הקלקול והמחלוקת וספיקות העצות שבסיבת השכחה הנ"ל, וטוב טוב היה לחכמים והנביאים שבדורות הקודמים לזה, באופן שלא יגיע מזה כלל שום מכשול גם למיעוטי הלבבות שבדורות שאחריהם. אבל מרחוק תבין בהפלאת והכרח הסוד הנ"ל, שאין שום אופן ויכולת כלל להשפיעה ולהורידה, זולת בהשלמת טהרת וזיכוך המקבלים, כפי הראוי לקדושה כזאת, ועל זה באמת היו קטרוגים גדולים בעת קבלת התורה, וכמבואר בדברי מוהרנ"ת ז"ל שבביאור הפלאת מאמר חז"ל משאלת השטן תורה היכן היא וכו'. ושבאמת לא ניתנה כי אם להמאבד וממית את עצמו וגופו, לטהרם ולזככם כנ"ל, אשר אליו לבד לא יאונה כל און גם היום, [רק שנמצא בענין האבדון והמות הזה, כמה מדריגות. עד שלפעמים מוכרח להסתלק לגמרי, וכאשר נדבר מזה לקמן עיין שם]. וכלליות הנפשות שאינם זוכים בחייהם לאבד ולזכך את גופם, אף על פי שהצדיקים מרחמים ורוצים וחושקים בכל יכלתם לשמרם ולהצילם ממכשולים ומטנופים, אבל מאד מאד מוכרח להמתין ולהתעכב וללקוט ולברר מהם בכל דור ודור מעט מעט נקודות האתערותא דלתתא, לגמור ולהשלים התיקון לעתיד כנ"ל:

אות נ"ח.

בהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, שכל מי שמוחו ודעתו מסובבים עדיין בסרחון התאוות, ישפוט וידין לעצמו ולאחרים משפטים ולימודים הרעים ונבוכים מהאמת האמיתי. וגם כל הזוכה למשפטי אמת ועצות אמיתיות בנקיון וזכות הדעת, עד שיש ביכלתו להוציאם ולהשפיעם גם לאחרים, עדיין מוכרח אודות השפעתו הזאת להבין ולברר בפני מי לגלות [כי הלומד לשאינו הגון כזורק אבן וכו'], ומה לגלות [כי גם ההגון בזכותו, ואתערותא דלתתא כנ"ל, מובן ממילא שעדיין נמצא בענין הזה אלפים ורבבות מדריגות, באדם ובזמן, ואין ביכולת לגלות גם לההגון הנ"ל, כי אם במדת זכותו ואתערותו שזוכה מיום אל יום]. ומכל שכן לכתוב [ולמסור] גם לעיני כולם, בודאי מוכרח מאד מאד לעצה ברורה וישרה כנ"ל. ולכאורה זה סותר להמבואר מדבריו הקדושים, שמוכרח להרבות בכתבי הספרים, ושנתעורר מחלוקת על המתרשל ובלתי מחדש ומרבה בזה. אבל מרחוק תבין בכל הנ"ל, בקשרי כוונתו הקדושה שבכל דיבור ודיבור [פשוט כפול שלוש רבוע], כי לא מטעם אחד, יוצא ונתעורר המחלוקת והמריבה שמפגם האמונה כנ"ל. כי כמו שהבלתי זוכים עדיין לתכלית האמונה, המוכרחת לבירור הלימודים ומשפט האמיתי הנ"ל, יגיע עליהם [המחלוקת] כדי לטהרו ולזככו מהעכירות שנמצא בו מפגם האמונה, ושישוב ויאמין ויעמיק מאד בכל דיבור ודיבור מהצדיקי אמת, עד שבהמשך הזמן יגיע על ידי זה גם הוא לחכמת אלקים לעשות ספרים במשפט האמיתי הנ"ל. כן גם אז, מרוב קשרי הכלליות והפרטיות הנ"ל זה לזה, מוכרח בכל עת ועת להוסיף זיכוך על זיכוך, וקדושה על קדושה, עד שיתברר לו העצה העליונה [שבהשפעת העצות והמשפטים] הנ"ל, מה לגלות, ובפני מי לגלות, ומה לכתוב, ובאיזה אופן לכתוב, באופן שלא יהיה הכתב רק לעיני כל ישראל [ומכל שכן לעיני העמים] הנ"ל, ובגוף החכמה עדיין לא ידע ויבין רק התלמיד ההגון הנסמך מאתו, למסור ולגלות לו מפה לפה כנ"ל. ולהכרח ותוספת הזיכוך העצום והנשגב, נתעורר עליו גם אז מריבה ומחלוקת, משני טעמים הכפולים ומאוחדים זה בזה. טעם אחד, הוא לתוספות האמונה. וטעם ב', הוא לתוספת הזיכוך והכתיבה. שעל ידי זה לבד, יש להם באמת במה להאמין בחידושה, עד שמוכרח בסופו, מעוצם המלחמה, להמית ולבטל לגמרי את גופו בהסתלקותו הנ"ל, ובזה לבד זוכה להשלים ולגמור כתיבת ספרי תורתו [כענין משה רבינו הנ"ל]. וכן בחייו הקדושים, מוכרח בכל עת ועת להמית ולזכך ולקדש את עצמו בקדושה על קדושה, אשר כפי זיכוכו וקדושתו הזאת לבד, זוכה כמו כן להרבות בחיבור ספרים הנ"ל [אשר באמת ובודאי, מוכרח להרבות בהם ולעשות ספרים הרבה אין קץ כנ"ל, אבל לא נזכה לזה עד לעתיד. ובכל שנה ושנה ובכל דור ודור אין ממשיכים בענין זה רק מעט מעט כנ"ל, וכן מבואר כל זה מדבריו הקדושים, שמוכרח הצדיק לברר ולידע מה לגלות ומה לכתוב ושכל התורה שבעל פה הוא כדי להעלימה ולהסתירה מהעמים והרחוקים]:

אות נ"ט.

שבכל הנ"ל נראה מבואר, שגם התגברות צמצומי הגוף בעכירותיהם על המוח בפרטיות מפגם האמונה, להיות בעיניו דברי חכמים ללעג ולקלס, הוא כהתגברות המחלוקת בכלליות. שאף על פי כן יש ביכולת האדם להבין ולהשכיל מהמחלוקת והתגברות הזה בעצמו, את עוצם ריחוקו [כמבואר מזה במקום אחר ], עד שישוב בתשובת האמונה, ולהזדכך מעכירתו הנ"ל. [כי העכירות ופגם האמונה תלוים זה בזה]:

אות ס'.

שגם בקשרי דבריו הקדושים אשר ביארנו לעיל באות א', שלמטה ולמעלה מוכרח להוציא המשפט לאור, בתיקון האמונה הנ"ל. יבואר לנו בענין המחלוקת הנ"ל, שגם בזה כוונתו הקדושה גם על המחלוקת והאויבים שלמעלה [כמבואר מזה במקום אחר], העומדים מצד הצמצומים והדינים המוב"פ, ומהם לבד נמשך גם למטה התגברות החולקים והאויבים, שבצמצומי הגופים ופיתויי התאות הרעות ועכירות הנ"ל, [כי יורד ומסית ועולה ומקטרג]. רק שבכל זאת יש ביכולת להפוך כל הקלקולים לתיקונים, בכח הצדיק והמנהיג הכולל הנ"ל:

אות ס"א.

אגב אורחא הנני להציג מה ששמעתי מאבי ז"ל בשם מורנ"ת ז"ל, שלא נמצא לו בירור ההלכה והמשפט הנ"ל, זולת בג' דברים. חיוב ללמוד הפוסקים בכל יום ויום. וחיוב התפלה והבקשה, לחדש בה בכל יום כפי מה שעובר עליו. וחיוב אסיפת הנפשות בראש השנה למקום גניזתו הקדושה, עד כאן לשונו. והנראה לעניות דעתי, שהן הן הג' דברים המוכרחים בכל איש ואיש, לבקש ולחפש עליהם לכלליות עצותיו והנהגותיו המוכרחים לו. כי לימוד הפוסקים, הוא מה שעסקו [של] כל אחד עד מקום שידו מגיע, לברר ולמצוא גם עתה, בירור ההלכה שבכללות המשפטי אמת וההנהגות והדינים הנ"ל. והתפלה, היא הסגולה העיקרית להזדכך מהתאוות ועשן עכירות הגוף, העולה אל המוח לבלבלו ולהתעותו מבירור המשפט והעצה הנ"ל [גם אם ירצה ויתאוה לפעמים לעשות רצונו יתברך]. וכן נמשך ועולה העשן הזה מהגוף אל המוח, שבכללות הנפשות [שהוא המנהיג שבהם כנ"ל], להיות גם עליו בעצמו, קשה וכבד בעת הזאת, להבין ולהשכיל בעצם בירורי ההנהגות והמשפטים המוכרחים לכל איש ואיש, בכל יום ויום כנ"ל. ועם כל זאת, גדול ועצום מעלת ראש השנה הנ"ל, שמשם כל המשכת תיקוני היום כפורים, לבא בקודש הקדשים שבביאור ההלכות הנ"ל. [וכבר ביארתי במקום אחר, שמחמת זה מוכרח שיהיה כל עיקר הבקשה והתפלה הנ"ל, לבקש ולחפש ולהתפלל להתגלות ומציאות הצדיק והפלא יועץ הנ"ל בעצמו. כי על ידו לבד, יהיה ביכולת להזדכך מתכלית התגברות הטנופת שבאחרית הימים האלה, ולהתעלות זה לעומת זה לתכלית הבירור והוצאות המשפט לאור הנ"ל]:

אות ס"ב.

שבקשרי הכלליות והפרטיות הנ"ל מדבריו הקדושים, יש לבאר בכוונתו הקדושה גם על אודות ההמתקה והבירור של מדת המשפט והדין מהשם יתברך בעצמו, שיוצא לאור מזיכוך עכירות הגוף [שבכלליות הנפשות] שלמטה כנ"ל מהמוב"פ. כי לפי הנ"ל יש לבאר, שגם כל החיבור הזה מלמטה למעלה כנ"ל, הוא מחמת שגם בכלליות הנפשות [ומנהיגיהם, שהם העיקריים גם משאר כלליות] הבריאה [כמוב"פ], נחשב כמו כן לגוף וחומר, כנגד השם יתברך בעצמו. וכל העשן אשר יחרה באפו ובחמתו שבמדת דינו ומשפט חכמתו הנ"ל, הוא העולה ונמשך בסיבת העכירות ותאוות גוף האדם [שבכלליות הבריאה] שלמטה כנ"ל. אשר לפי זה ממילא מבואר, שכשזוכה האדם להזדכך מרעתו וממשובתו בתאוותיו ועונותיו הנ"ל, גורם כמו כן בפרטיות ובכלליות, להוציא לאור משפט המוח וחכמתו, להמתיק ולבטל מעצמו גם כל התוכחה ומוסר העונשים, אשר על חטאיו ועונותיו הקודמים. [כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה והזיכוך הנ"ל, כמבואר מדברי חז"ל, וכעין אשר כתבתי לעיל מביטול התגברות האויבים שלמעלה, שנמשך מביטול התגברותם שלמטה]:

אות ס"ג.

שגם אם נשים את לבבינו להמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, שכל עונש העיקרי והכללי שנוגע ועולה להמנהיג, עד שמוכרח לגמרי להסתלקות וביטול גופו, [ובזה נתהפך הקלקול לתיקון כנ"ל]. נראה מבואר, שכמו כן בפרטיות כל הנפשות, והעונשים לא יהיו רק לסיבת הזיכוך והתיקון הזה. ויש לבאר לפי זה, בכפלים לכוונתו הנ"ל [שבקשרי הבירור מלמטה למעלה], כי מלבד מה שנפסק ונכלה עשן האף והחימה שבמשפטו יתברך, מכליון והפסק עשן עכירות הגוף בהכנעתו ותשובתו כנ"ל, עוד לסיבת הזיכוך בעצמו, לא נמצא ממילא שום הכרח כלל להעונש והתוכחה שיגיע להאדם חס ושלום, מאחר שהוא בעצמו זיכך ורחץ את גופו כנ"ל. [זולת הצדיק והמנהיג בעצמו, מאחר שהוא נתעלה עליהם במדריגתו להיות גם נפש וחיות גופו במדריגת הנשמה והמוח שבכלליות, מוכרח לזיכוך כפלי כפלים, וכחוט השערה אם ישגה, אין עוד ביכלתו להנצל מהיזק העשן שבכלליות גופו, מכלליות הנפשות כנ"ל, מעוצם התגברות העשן וטבעו [בתעלומי הבורא יתברך], לעלות בהיזיקו וקלקולו למעלה במוח הכללי והפרטי כנ"ל]:

אות ס"ד.

שבהמבואר הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר בענין קודש הקדשים הנ"ל, שאין ביכולת להגיע לשם זולת ביום הכנעת ועינויי הגוף מתאוותיו הנ"ל, ומכל שכן מתאות אכילתו שמזה מתגבר יותר הריח רע והעשן כנ"ל:

אות ס"ה.

שגם אם נשים את לבבינו לתחלת דבריו הקדושים, שבאמונת חכמים יכולים להוציא משפטינו לאור [כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא שזה בחינת לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל], ונראה ונתבונן שכוונתו מכופלת, מאחר שממילא מבואר, שהחכמים אמיתיים בחכמתם ודעתם בשלימות האמת, מבררים ומוציאים את המשפט לאור האמת. ואנחנו הרחוקים מאמתת חכמתם ודעתם, אף על פי שדעתינו נבוכה ומקולקלת לבל יהיה בכחה לברר ולהוציא בעצמינו את המשפט לאור, אבל בהאמונה שאנו מאמינים ומכירים על כל פנים באמתת חכמת החכמים הנ"ל, יש ונמצא גם ביכולתינו להוציא על ידם את משפטינו לאור, כי אוזן מלין תבחן וכו'. ואחר שיוצא אל הפועל חכמת החכמים בדבריהם הנעימים, קל ונקל יותר להרגיש ולהבחין באמתת בירור משפטם, מאם היה מוטל עלינו בעצמינו לברר את הבירור והאמת הזה. אך בכל זאת כופל ומביא על זה ראיה, ממשקל הממוצע, שזוכים בסגולת האמונה בעצמה, כלשון הכתוב לא תסור וכו' ימין ושמאל. [וגם מענין הכתוב הזה בעצמו מבואר כפלי כוונתו הנ"ל, שאף על פי שלכאורה לא הזכיר את הכתוב הזה, רק להביא מאתו ראיה שהאמונה הוא במשקל הממוצע, המוכרח להמשפט, שהוא בעמודא דאמצעיתא, ומענין הכתוב נראה ומבואר גם כן ראיה הראשונה הנ"ל, שכאשר יפלא מאתנו דבר למשפט, נקום ונעלה להחכמים שבמקום הקודש [כנ"ל באות ט' י'], אשר הם לבד יודעים ומבררים את המשפט באמת האמיתי, ושבאמונתינו נקבל ונשמע על כל פנים לדבריהם לבלתי נסור מהם ימין ושמאל, אשר על ידי זה ממילא זוכים אנחנו על ידם להוציא את המשפט לאור]. אבל בכל זאת מבואר ונראה מכותלי ראייתו השניה הזאת, שהאמונה מסוגלת ומביאה למשקל הממוצע שמוכרח להדעת במשפטו, עד שאנו זוכים אחר כך על ידי האמונה הזאת, להיות גם ביכלתנו ובעצמינו, לברר ולהוציא את המשפט לאור, ושזה ענין הסמיכה הנ"ל שהזכיר אחר כך, שזוכים על ידי האמונה הזאת להיות נסמך, ונרשה גם בעצמינו לשפוט ולדון את הדינים והמשפטים. ועוד גם ראייתו זאת בעצמה, מכופלת היא במשל ומליצה יחדיו, כי מלבד הפלאת הלשון ממאמר אליהו הנ"ל, משפט עמודא דאמצעיתא, שהוא ענין רוחני שאין ביכלתינו להבין ולהשיג כלל, [זולת מה שהוריד לנו בתעלומות השגותיו לסגולת האמונה הנ"ל, שהיא גם כן נפלאה ונשגבה בסוד האמצעית והממוצע הזאת]. עוד גם בפשיטות דעתינו, מורה ומבאר למשקל הממוצע, שמוכרח להדעת במשפטו והתחלקות עצתו לשנים הנ"ל, שההתחלקות היא כשני אנשים וכשני כתובים המכחישים וסותרים זה את זה, ובפלס מאזני הדעת והחכמה האמיתית הנ"ל, מכריעים ומכוונים לאמצעות המשקל שביניהם, באופן שישתוו ולא יריבו ויתחלקו ויתגברו עוד בכובד הדעת זה מזה. [וגם מהורדתו לתבונתינו הפשוטה הנ"ל, נראה מכותלי דבריו הקדושים, שהוא מבאר אגב אורחא גם לשאר ענין המאמר הזה. כי צדק הוא תיקון מלכותא קדישא, שבסוד העצות הנ"ל כמוב"פ. ומאזני צדק תרין סמכי קשוט שבמדת האמת הנ"ל. והין צדק הוא תיקון אות ברית, שבענין זה עיקר ההכרח לזיכוך ונקיון הנ"ל מעצת הנשים המוב"פ]:

אות ס"ו.

בהמבואר לפי הנ"ל, שכאשר לא נשתוו כל התלמידים כפי המוכרח לקבלת אור הסוד שנשפע בהם, נחשב בזה הרב המשפיע למגלה סוד הנ"ל, והקלקול מתגבר לפעמים עד שמוכרח להסתלק על ידי זה. מבאר אגב אורחא, במה שנשמע מדבריו הקדושים לענין הסתלקותו, והסתלקות האריז"ל, שנגזרו בסיבת הסודות שהרבו להוציא ולגלות. ועוד מהתהפכות הקלקול לתיקון הנ"ל, ובצירוף עוד כמה דברים ששמעתי והבנתי בזה מדברי תלמידו הקדוש מורנ"ת ז"ל, נראה מבואר, שגם בקלקול ההתגלות הנ"ל בעצמו, מוכרחים הם בגזירת הבורא יתברך כתעלומות דרכיו בגזירת הסתלקותם הנ"ל, שמוכרחים אחר כך לקבל על עצמם, כי זה וזה הוא להכרח ההתהפכות לתיקון הנ"ל. כי אף על פי שנסתלק ונתעלם יותר אחר כך, אבל מסמיכת תלמידיהם הקדושים, מתגברים ביד כתיבתם החזקה והנשגבה לעיני כל ישראל כפלי כפלים יותר מלעיני העמים הנ"ל, שנשאר ונראה לדעתם גם אחר הסתלקותם מראה וזריחה נפלאה, לבא כולם בסוד עמי כנ"ל. וכן מדור לדור, לא יסור מחקק הכתב, עד כי יבא שילה בהשלמת התיקון. כי לולא מה שנתקדם מחוקק הכתב, מעט מעט מדור לדור השארת הרשימה והזריחה נפלאה, לא היה ביכולת גם אחר כך לנצח ולהתגבר במלחמה כנגד האויבים הנ"ל. כי אף על פי שמתגברים כנגד זה בכל דור ודור יותר בכח הקלקול כנ"ל, אבל מדה טובה מרובה, ועצתם הפר תופר ועצת ה' לבד תעמוד ותקום לעולם:

אות ס"ז.

שבהכרח הקלקולים והתהפכותם לתיקון הנ"ל שנזכה לעתיד, נראה מבואר, שמחמת זה לבד, מוכרח להעולם כל הספרים שהיו ושיהיו בדרך פלפול ודרישה שדורשים ומבקשים על כל פנים למשפטי האמת הנ"ל. כי גם מהרצון וההשתדלות בעצמו, יתהוו לעתיד כלים נפלאים, בקבלת אור האמת מהפלא יועץ הנ"ל, לכל איש כפי מדריגתו ויגיעתו בהשתדלות ורצון הזה. [וגם ממילא מבואר, שעוד מוכרח על כל פנים שיהיה כל הרצון והשתדלות בספרי האמונה שבחכמינו הנסמכים הנ"ל מדור לדור עד משה רבינו ע"ה, ולא בזולתם חס ושלום]:

[סעיף זה מסובב בסוגריים, ואפשר שהוא המשך ממה שכתב על ביאור המעשה י' בסיפורי מעשיות, והכניסו זאת לכאן כי מבאר בזה ענין הנאמר בפנים התורה ודו"ק]

[אות ס"ח.

על אודות ההמתקה והטהרה בפלג אלקים מלא מים, נראה ממסילתו להבין משל ומליצה, שגם בפשיטות, כוונתו להרבות בטבילה מקוה מים, ומאלו המים זוכים למימי התורה והלוחות המובאים במאמר זה, כנזכר בביאורי שבמעשה הזאת. וגם יש לבאר עוד על אודות הטבילה במים, שמטהר מכל הטומאות [כאשר הרבו לדבר בזה אדמו"ר ומוהרנ"ת זצ"ל]. כי היא המכסה וההסתרה מהרודפים הנזכרים במעשה הבערגיר. ועיקר הכרח הטהרה היא להאשה, שבה נאחזים חיילות הקליפות, ומוכרחת לברוח ולהתחבא מהם [ביום השביעי] להטהר ולהנצל מהם:]

[אמר המעתיק, מצאתי מכתב יד, וחסר ההתחלה]:

....שלא יצאו לאור עד לעולם שכולו ארוך, ובזה העולם אף על פי שמוכרח על כל פנים לצמצם האור בספריהם הנ"ל, אך גם הוא להנשלמים בכלי האתערותא דלתתא שבתשובת האמונה כנ"ל מהמוב"פ, וההכרח לקבל מהם הרמזים שבהם פה אל פה כנ"ל מהמוב"פ, כי אור השכל הזה [שבידי סמיכתם כנ"ל], הוא בסוד העיבור המוב"פ, אשר להעמים והרחוקים לגמרי מהאמונה הנ"ל, אין לגלות אותו כי אם בלבוש הכתב, העומד לעיניהם, באופן שעצם אמתתו יהיה בהעלם מאתם, שלא להיות חס ושלום בכלל הכתוב המוב"פ הולך רכיל מגלה סוד, שסובב על זה כידוע . וגם ממילא מובן, שכמו כן נמצא מעין זה גם בין ישראל בעצמן, וכעין אשר בכלליות אסור למסור איזה בחינה מידי הסמיכה להבלתי זוכה באתערותא דלתתא, להיות זך בתכלית הזכות כמוב"פ, וכמו כן אין למסור גם מהחכמה שבהם, כי אם להנתעוררים לזה על כל פנים באיזה אתערותא דלתתא, שבתשוקת האמונה הנ"ל, היורדת עד תחתית הארץ והגוף, להעביר משם כל הגילולים שבזרות עבודתם, בתכלית ההיפך הם מאמונתו ואחדותו יתברך, הנעלם ונפלא בחכמת רוממות הצדיקים והכהנים הגדולים, בעבודת קדשי קדשים המוב"פ, שהם הם מצוקי ארץ בתכלית הצמצום שבציון האבן שתיה, אשר מהם תצא התורה, שהיא בלוחות האבן המוב"פ, אשר כפי שינויי הנהגות הנפשות וגופי הארצות הנמשכים משם, כפי קבלתם משם להזדכך מסרחון העשן ועכירת האויר והמזון, עד שיהיו על כל פנים למקדש מעט, בכח האותיות מחכימות הנמשכים משם, עד שגם מתחלה יתרקמו גופי בניהם וזרעם [בברכת התורה הזאת], באופן שיהיו להתלמידי חכמים ובני הצדיקים, שיסובב עליהם הכתוב ופרי הארץ וכו' כמוב"פ. כי להיפך חס ושלום, גם הקלקולים חוזרים חלילה, עד שנתגבר בכל פעם יותר קלקולי המשפטים והדינים המוב"פ. ואף על פי שיוצאים ונשתלשלים.... המחלוקת ופלג אלקים של הצדיק הנ"ל, המלא על כל גדותיו בזכות טהרת מימי תורתו הנ"ל, אבל בהשתלשותם למטה, צדיקים ילכו בם והפושעים בקלקוליהם ותהפוכותיהם מקלקלים ומהפכים גם אותם להיות [על ידי זה בעצמו], במחלוקת ומריבה על הצדיק הנ"ל, מהעדר אמונתם בו, עד אשר יסובב עליהם הכתוב המוב"פ תשתפכנה אבני קודש וכו' [בראש כל חוצות, הרחוקות לגמרי מקדושת ארץ ישראל הנ"ל], ועוונותם הוא יסבול [כפי אותיות דברי המחלוקת בעצמם], לשוב בתשובה והתעלות יום הכפורים בחכמה עילאה יותר המוב"פ. וגם מעוצם התגברות מי המריבה הזאת מוכרח להסתלק ולהתעלות לשמי השמים, בחכמה עילאה דעילאה יותר ויותר, עד שישפיע משם בשארית פליטת נפשות תלמידיו [שבבחינת יהושע], הנסמכים בידיו המוב"פ, להתמלא יותר ברוח חכמה הנ"ל והמוב"פ, עד אשר בתוי שדי והצמצומים הנ"ל, יענינו גם עכשיו ביום הצרה אשר כמוהו לא נהייתה, בהתפשטות ספרי האפיקורסות [אשר זה לעומת זה הם מתגברים, להרחיק לגמרי מאמונת ספריו הקדושים, והרגשות נועם אמתתם, עד שנחשבים אצלם למותר לגמרי חס ושלום], כי בכל זאת, ישלח עזרינו מקדש הקדשים הנ"ל. כי אף על פי שדעת הרע והטוב [של הדינים והמתקתם הנ"ל], שניהם יחדיו יוצאים משם כמוב"פ, אבל בעוצם כח העולה לשם אחר הסתלקותו, יסעדיך מציון האותיות, לבירור המזון מהרע והעכירות, בתכלית הזכות, עד שיתגלה פרי הארץ לגאון ולתפארת, בחכמת השלום המוב"פ, לבירור העצות והמשפטים מתכלית האחדות שבמלכות בן דוד בעצמו [ולא יחצו לשתי ממלכות עוד כמוב"פ], כי חכמת אלקים בקרבו, להוציא הדינים והמשפטים למטה ולמעלה, לאור השמחה הנתגלה מאחדות השלום כמוב"פ, שבקודש הקדשים הנ"ל אשר יבנה. כי הכל בכתב מיד ה' אשר עליו, להשכיל ולהשפיע אור ידי הסמיכה, לכלליות אבני אותיות יד הכתב שבשאר נפשות ישראל תלמידיו, עד שנזכה לעשות בהם משפט כתוב המוב"פ, והיתה ידו על הנביאים החוזים שוא וכו', לזרוק גם עליהם מימיו הטהורים כמוב"פ, להיות העצה בלב כל איש ואיש, להתנהג בבחירתו כרצון השם יתברך במלכו ועצתו אשר ישפר עליו לבד, במימי חכמתו העמוקים בלי סוף, שזוכה להם החכם העליון הנ"ל, שמעוצם הפלאת ועומק חכמתו [למעלה מחכמות ותבונות כל אחד כנ"ל], אין ביכלתם בשום אופן לקבלם, כי אם באמונה לבד [אפילו נדמה להם ברור בדעתם וחכמתם העצמי שאומר להם בהיפך, על ימין שמאל כמוב"פ]. וכל הדעת והתבונה שנתן להם הבורא יתברך, הוא להכיר ולידע שיש להם להתבטל כנגד דבריו ותבונתו בתכלית הביטול, כי גם כל תבונותיהם והשגותיהם האמתיות שלעתיד, לא יהיו רק על ידי האמונה והכלליות והביטול לתבונת החכם והמנהיג הכולל, בן דוד הנ"ל, שנשמתו היא העיקרית בסוד המלכות והעצה שבמשפט המוח המוב"פ. רק מפגם האדם בראש השנה, ויומא דדינא המוב"פ, להמיר ולהחליף טוב ברע [מהשתלשלותם ממקום אחד כמוב"פ] מאכילתו מפרי הארץ קודם גמר בירורה והזדככותה המוב"פ, עד שנתקלקל בכל הולדותיו להיותם כולם במותרות העשנים הסרוחים, שעל זה יסובב הכתוב רשע מכתיר את הצדיק כמוב"פ, ובכיתורים וסבובים כאלה עד שיצא מדואג [העוצר וכו' כמוב"פ] משפט מעקל שאין ראוי כלל לבא בקהל כמוב"פ, והגדיל להיות הולך רכיל מגלה סוד, שעל ידי זה נתגלה ונסתלק לגמרי האור הזה כנרמז לעיל. אבל נאמן רוח מכסה דבר, ומלביה לפומיה לא גלי, עד שיצא משפט חכמתו ונשמתו לאור עיני כל, ואף על פי כן יהיה מכוסה ומלובש בגופו, עצם רוח חכמתו ונשמתו, באופן שלא יהיה ריבוי אור כמובן מכל זה גם במקום אחר. כי גם לפי כל הנ"ל, תבין מרחוק על אודות המחלוקת והמריבה שעליו [מהעדר אמונתם של החולקים], שעל ידי זה בעצמו, משתדל בתעלומותיו לתקן את האמונה בלב כל הבלתי מאמינים בו, על כי אין הדין נמתק אלא בשורשו, ושם בשורש מי המריבה האלה, לית מחשבה תפיסא כלל, כי אף על פי שישתלשל משם בעצמו גם הטומאה להעוסקים בהמריבה הזאת, כן זה לעומת זה, נמשך משם הכח להמים האלה לטהר בזריקתם גם מתכלית הטומאה והגילולים כמוב"פ, וזאת חוקת התורה בהפלא ופלא, שעולים לשם החכמים [המכוונים באצבעי ידיהם, לקדש את מקומם בקדושת המקדש כמוב"פ], שאי אתה רשאי להרהר אחריהם, ולסור מדבריהם, אפילו אם אומרים לך על ימין שמאל, עיין היטב בפנים. ואם בפלג אלקים, נמצא גם ביניהם פלוגתות ומחלוקות רבות מאד, אבל אינם זזים עד שנעשו אוהבים זה לזה, לבל יהיו ניזוקים חס ושלום בטומאת מת [כתלמידי רבי עקיבא המוב"פ] שנשתלשל גם כן משם כנ"ל מהמוב"פ. כי כל עיקר טהרת המחלוקת הזאת, אין זה רק מהמתקת הדינים בשרשן, להתהוות מזה בעצמו, תשובת השלום והאהבה והכלליות יחדיו בהאבן שתיה כמוב"פ: