ויהי נא פי שנים ברוחך-סימן ס"ו

[שערים ופתחים לקשרי התורה שבסימן ס"ו ליקוטי א'-ויהי נא פי שנים ברוחך]

פתח הראשון.

הוא הודעת ההודעה אשר יציע לפנינו כדרכו הקדושה, שיש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול, ואצל בני אדם, וכשיש חרון אף חס ושלום, הוא בחינת עשן שיוצא מנחיריו וכו', מזיק לפרנסה וכו', כעשן לעינים וכו'. וצריך לשבר וכו' העשן ולבררו, עד שיהיה נעשה ממנו וכו', רוח אוירי וכו', רוח אפינו משיח ה'. וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים, עדיין הוא קודם ההויה וכו', בידך אפקיד רוחי וכו', ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפועל, אז הוא גמר הבריאה וכו', ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [עד כאן לשונו הקדושה בפנים]. ואם נדקדק קצת בדבריו הקדושים האלה, לא נדע ונבין כלל לכאורה, ממה הוא מדבר. כי לכאורה מובן קצת מדברי הסיפור הזה, שסובב בכוונתו על כלליות בריאת העולם, שהוכרחה להשתלשל וליצא ממחשבתו ואלהותו יתברך לסוף המעשה והפועל הנ"ל, ואף על פי כן מבואר ונראה לעיני כל מדבריו ועצותיו שבענין הזה, שהוא מדבר בלשון הוה ועתיד, איך להתנהג ולהוציא גם עתה מכח אל הפועל. אבל מסיבת הסתירה הזאת, נראה ומבואר גם כן, שהוא מדבר מהכלל והפרט יחדיו, כי הם משולבים ואחוזים זה בזה, וכאשר נבאר לקמן מהמובן בפנים:

פתח הב'.

הוא בענין הפרט הנ"ל, שכפי המובן ממה שכתב על אודות חסרון אותיות הדבור, שזה מחמת שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדיבור. וכפי שמבואר לקמן מהמובן בפנים, שהדיבור הוא החתך והפתח, שיוצא על ידו שפע וחיות רוח החכמה והמחשבה דלעילא למעשה ופועל הרוח דלתתא. וממאמר הכתוב אשר בידו וכו' שמביא בענין זה, יבואר לנו שנפש כל חי ורוח וכו', נחשב כקומה אחת. [כי כמו שכל אחד ואחד, יהיה בפני עצמו לקומה שלימה, ובמחשבה ודיבור ומעשה הנ"ל, כן יהיו גם כן בכלליות]. והצדיק העולה ברוחו יתברך דלעילא, שהיא במחשבה תחלה המוב"פ, יהיה ליוד שבראש הקומה הזאת, ושאר מאמרי הבריאה [ופועל הרוח דלתתא] שיוצאים משם, נמשכין ומגיעין עד סוף המעשה והקומה שביוד התחתונה. וזה מה שהקדים גם כן בתחלת דבריו הנ"ל וכתב, שיש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול ואצל בני אדם:

פתח הג'.

הוא בדבר המאמר חז"ל המוב"פ, כיון שנצרך אדם לבריות וכו', אף על פי שנכלל ונחשב בסוג הזה גם הנצרך לחשיבות וכבוד הבריות ולא בשביל פרנסה כמוב"פ, אבל מהנלמד סתום מן המפורש, שכוונת אדמו"ר ז"ל בכל המקראות ומאמרי חז"ל שמביא להבין משל ומליצה, [וכאשר מרחוק תבין ותביט בזה כל פעם על פי מסלת הקשרים שבהכרך הזה]. יבואר לך גם כאן, שעיקר השתנות פני האמת המוב"פ, הוא על העני והנצרך ליד בשר ודם בשביל פרנסתו כפירוש הפשוט. וכאשר יבואר לך זאת גם מקשרי דבריו הקדושים לענין היזק העשן להפרנסה הנ"ל בפנים, אשר מוהרנ"ת ז"ל בעצמו, הציג שם בין שני חצאי עיגול, נפלאות הקשר הזה [דמסייע גם כן לכל מסילתנו שבהכרך הזה]. וגם כי לפי זה מבואר גם כן, מה שהרכיב ענין ההיזק הזה, באמצעות דבריו הקדושים לענין הכתוב פותח את ידיך ומשביע וכו':

פתח הד'.

הוא הזמן והמקום והציור של הבריאה [שעיקרה הוא גוף האדם], אשר על פי הדוגמא מציור בנין הבית, העולה במחשבה לבנותה בזמן ומקום וציור, בהרצון והטעמים הנפלאים שנמצא בזה לכל אחד, יבואר לנו באלפי אלפים קל חומר עד אין סוף, להבונה העליון יתברך, באותיות ונקודות המאמרות והדברות הנ"ל, אשר מאוד מאוד רבו ועצמו טעמיו ונפלאותיו בכל גבול וגבול, ובכל מספר ומספר, שבפרטיותיהם וכלליותיהם ותמונותיהם ושמותיהם, ועל פי רזי וסודי האותיות והנקודות הנ"ל הנעלמים מאד בשמותיהם ותמונותיהם, וכמובן בפנים בסוד תמונות האלף, ונקודות הפתח בתמונתה [כאות ו'], ובשמה [על שם הפתיחה], וכן נקודת (הקמל"ו) [הקמץ] על שם הקמיצה כמוב"פ:

פתח ה'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים על אודות נקודות הכסף והרצון, העולים במחשבת החושב, שבתחלה מוכרח להתגבר מן המיצר ואונס המניעה בהכסף והרצון, לגלותו על פי הדיבור בנקודות ואותיות, ואז יוצא ונגמר על ידי זה גם הפועל והמעשה, ושעל כן תפס זה למשל לכלליות הדיבור והמעשה:

אחר החמשה פתחים האלה הנני להציג לפניך עוד י"א פתחים, והם י"א פליאות שיש להתפלא בדבריו הקדושים.

פתח הפליאה א'.

הוא על הכרח הקדמת [רוח המשיח, בהתלבשות] תערובת העשן אשר יעלה במדת חרון אף והדין לפרטיות וכלליות המחשבה תחלה המוב"פ, [ועיין לקמן בישוב הפליאה הזאת, שתסובב גם על המאמר חז"ל, שמבואר כן משם על אודות הכלליות הנ"ל]:

פתח הפליאה ב'.

הוא בענין התגלות תפארת הצדיק, ומפלת הרשעים המוב"פ. שבתחלה מבואר מדבריו הקדושים, שמזה ומזה יהיה לעתיד התהפכות העמים בשפה ברורה. ואחר כך בדבר המשכת ההארה משם גם עכשיו להתהפכות העמים, לא ישית את עצתו [עצת האמת], רק למפלת הרשעים לבד. [בדבר הפליאה הזאת קצרתי, אך לקמן בתשובתה הוספתי לרמז כפי אריכותה שיש בלבי]:

פתח הפליאה הג'.

הוא בענין העצה הנ"ל בעצמה, שמבואר מדבריו הקדושים שעיקר האמת הוא כשאין האדם נצרך לבריות, ולכאורה מה יעשו הצדיק ותלמידיו בעצמם, אשר גם באומנות תורתם נצרכים ומתפרנסים מידי אחרים, [כדברי ר' שמעון בן יוחאי שהלכה כמותו, רק שאין מורין כן, מפני שהרבה עשו כן ולא עלתה בידם, וכאשר נדבר לקמן בישוב הפליאה הזאת, וכנשמע מדברי מוהרנ"ת ז"ל בעל פה שדיבר לענין זה]:

פתח הפליאה ד'.

הוא באזהרתו שעל עצת האמת הזה [ושלא לפגום בו מרוב קנאות ותאוות הממון והכבוד כמוב"פ], אשר כפי עינינו הרואות, כי רובן בגזל ושקרים והוראות היתר בכמה מיני אמת לחפות ולכסות את השקר, עד שגם הירא קצת את דבר ה', יש שמרוב תאוותו ועניותו, מרמה ומטעה גם את עצמו, לדמות בנפשו שהאמת אתו, ואדמו"ר ז"ל צווח על זה ככרוכיה, וכמבואר מזה גם בשאר ספרי אמת. ועתה מה זאת שהפליא כאן בדרכו הקדושה, לבלי לתפוס בענין זה רק פגם האמת שבתפלה שנצמח על ידי זה:

פתח הפליאה ה'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים לענין המסכים המפסיקים בין החושק להנחשק, שהנקודות שמקמץ עד שורק, הם בחינת הרקיעין והמסכים הנ"ל, אשר בתהפכותם יהיו בכל מדרגה לחשוקי כסף, בנקודות הו' והפתח, להתחבר על ידי זה בסוד תמונת האלף המוב"פ. כי תחלת המחשבה תהיה לי"וד הכח שלמעלה, והמעשה והפועל הוא היוד שלמטה, ופתח החרטה והשתוקקות החשק שבתיקון הדיבור יהיו בקו הצנור שנפתח ויוצא על ידו, מהמחשבה [של החושק], להמעשה [של הנחשק] הנ"ל. ואחר כך מבואר מדבריו הקדושים, לענין נקודת הקמץ [העליונה שבכל הנקודות הנ"ל], שהנחשק בעצמו, הוא בסוד נקודת אור הקמץ והסתום הזה:

פתח הפליאה ו'.

הוא במה שלא ישתווה מספר הנקודות רק כמספר מדריגות המניעות והמסכים שהם בבחינת הרקיעין שלמעלה, ולא יהיה נמצא עוד נקודה אחת למדריגת רקיעת הארץ המוב"פ. ובפרט כפי שממילא מובן, שארציות רקיעתה תפריש ותבדיל במניעה עצומה ונשגבה יותר מכולם. ועתה, למה לא יהיה לה מפני זה גם נקודה הנפלאה יותר מכולם:

פתח הפליאה ז'.

הוא גם על עצם ההכרח של המניעות והמסכים הנ"ל מהטעם המוב"פ שיש חשק וחושק וכו', כי מאחר שעינינו הרואות כי לא כל אחד זוכה לשברם [עד שעובר עליהם מה שעובר כידוע], ולכאורה מעיקרא דדינא פירכא, כי מה איכפת לנו ומה נפסיד אם נקבל את הנחשק בלתי התגברות החשק אשר ישתווה למהותו ממש. וגם אם באמת עצם הדבר נחשק ונחמד מאד לרוב הטוב והעונג שנמצא בו, בודאי ובלי ספק יתגבר בהאדם החמדה והחשק [כהכרחתו למהות הנחשק], מצד הטוב והעונג שנמצא בו בעצמו:

פתחהפליאה ח'.

הוא על אודות הארת פי שנים שמקבל התלמיד מפני רבו בהתעלותו למדריגה יתירה. שלכאורה אין שייך כלל לקרוא זאת פי שנים בחייו הקדושים, כי בהסתלקותו לגמרי, שלא נשאר למטה באחדות שני הרוחות האלה רק תלמידו, שייך לומר שהוא היורש ומקבל מאתו פי שנים בכוונת התפלה ועובדות וצדקות כמוב"פ. אבל כל ימי חייו הקדושים, אשר בכל דרגא ודרגא כפי מהות וכמות הרוח דלעילא שהגיע אליו, יתגדל ויתעלה גם הוא בעצמו להיות באחדותם ובשניהם יחדיו במדריגה ובמעלה יתירה, ואיך שייך לכנות אז להתלמיד בשם הכינוי הזה. ואם תאמר, שאף על פי כן שייך גם אז לכנות להתלמיד בשם פי שנים למדריגת הצדיק הקודמת. אבל עוד יש להתפלא, במה שנראה מדבריו הקדושים, שגם בימי חייו ובריאותו הנ"ל, אם יאחר ולא יבא אלא אחר התעלותו באחדות רוחו דלתתא למהות ומדריגת הרוח דלעילא שהגיע אליו עבור התעלותו הזה, לא יקבל עוד הארת פי שנים. כי לכאורה, מאחר שגם אז מקבל באתגליא את פני רבו שבאחדות שני רוחותיו הנ"ל [ולא כאחר מותו והסתלקותו ממש, שלזה בודאי לא חיישינן כידוע]. ולמה לא יתדבק ויתקשר בו על ידי זה גם אז, חיות הרוח דלעילא שנתעלה בו, באופן שיחשב ויתכנה התלמיד גם אז בשם פי שנים כפי מדריגת הצדיק הקודמת כנ"ל:

פתח הפליאה ט'.

הוא בתהפכות הסדר שנמצא ביניהם, כי בתחלה מבואר מדבריו הקדושים, שהרב הוא אשר בכל עת יתרומם ויתנשא בסערת ואחדות שתי הרוחות, לעלות עמהם לעולם המחשבה והכח שלמעלה מהואו, שהוא הרקיע כנ"ל מהמוב"פ, וכמובן מזה גם במקום אחר, [כפי מדת ומשקל הזריחה שהאיר והגיע בו מרוח העליון כמוב"פ], ומשם יוצא ונשתלשל השפע והחיות לעולם המעשה והפועל, שבמקום יוד הרוח דלתתא, ששם נשאר התלמיד גם אחר כך ביניקת השפע והחיות שהגיע אליו בכפלים, מאשר נזדמן לו כמה פעמים לקבל פני רבו בעת עלייתו לשמים בסערה הנ"ל כאליהו המוב"פ. ואחר כך בסוף דבריו הקדושים, נהפך זה הסדר לגמרי, כי משם מבואר שהתלמיד הוא אשר יהיה לחושק בכח המחשבה, להוציאה על ידי אותיות ונקודות הדיבור, אל הפועל ומעשה הנחשק, שבקבלת פני רבו הנ"ל:

פתח הפליאה י'. הוא במה שמבואר מדבריו הקדושים, שהארת הרוח דלעילא שנמשך להמקבלים מאתו, יאריך ויגדיל יותר מדת הזמן שבימי חייהם [ולתלמידיו הדבוקים בו יותר, יוסיף ויאיר בהם עד משנה וכפל בפי שנים ברוחו כמוב"פ]. ולכאורה, כפי העדר יכולת הרוח דלעילא לסבול את העולם הזה, היה צריך בהורדתו [את יניקותיו להמקבלים מאתו], לקצר חס ושלום יותר מדת הזמן שבהם. ואם מדת הזמן [שעל פי רצונו יתברך] גדלה ועצמה יותר מכח וטבע הרוח למשוך את עצמו למעלה, אבל למה ואיך ישתנה ויתהפך עוד להגדיל ולהאריך יותר מדת הזמן:

פתח הפליאה י"א.

הוא על אודות חיסרון אותיות הדיבור וחיסרון הנקודות [שנשתוים חסרונותיהם זה לזה כמוב"פ]. שלכאורה רחוק מאד הענין הזה מהדעת והחוש, כי איך שייך לומר שניחר גרונינו, ואנוסים אנחנו במיצר שבהגרון, מלהוציא את המבטא והדיבור, בהאותיות והנקודות שאנו צריכים לדבר עמהם:

ועתה, על ידי הפתחים האלה, בא נבוא כפי עניות דעתינו, בחדרי הקשרים שבהתורה הזאת, על פי המסלה וההקדמה שבכרך הזה:

חדר א'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי שכל השראת הרוח דלעילא שאצל התלמיד, הוא מאחדותו ודביקותו לרוחו דלתתא. אבל בכל זאת, מוכרח גם בענין הזה בעצמו, להמשיך בחינת החיתוך והפירוד, כי דייקא על ידי זה, יהיה במשנה וכפל שתי רוחות, יודיו וידיו, להתגלות הבריאה והפועל, שבסוף המעשה. ועוד מכל זה יש לבאר, שזה גם שבהיות הצדיק בהתגלות הבריאה שבחייו הקדושים, נחתכים ונתחלקים שני רוחותיו זה למעלה וזה למטה, אף על פי שנתאחדים ונתייחדים בכל פעם להחזרתו לשרשו [קודם הבריאה, שהוא] במדריגת רוחו דלעילא כמוב"פ:

חדר ב'.

הוא מה שמבואר מדבריו הקדושים, שכמו בהסתלקותו לגמרי, נתקבל ונמשך כל השגתו ותורתו, ממה שנתייחד עליו שמו ורוחו ונשמתו דלעילא [חלק אלקותו יתברך שנקרא בשם הצדיק כמבואר מזה במקום אחר, בשם הזוהר הקדוש לענין אברהם וכו']. כן גם בחייו הקדושים, שנמשך גם כן בכל פעם כהארת ההסתלקות ויחוד השם הנ"ל [נח לעילא נח לתתא המוב"פ], מקבל ומשיג על ידי זה דברי תורתו יתברך:

חדר ג'.

הוא מה שיבואר לנו גם בישוב הפליאה השמינית הנ"ל, לפי האחדות והחיתוך הנ"ל והמוב"פ. כי מה שמוכרח התלמיד לכוין שעת עליית הצדיק באחדות והשראת רוחו דלעילא שעליו. הוא מחמת שגם אחר כך, חוזר ונתחתך ונתפרד קצת מאתו, [לבל יתייחד עליו שמו לגמרי], כדי שלא יגרום לו על ידי זה גם ההסתלקות לגמרי כמוב"פ. ועוד אם תחקור ותחפש את כוונתו הקדושה, יבואר לך, שאינו דומה כלל אחדות וחיתוך הרב, לאחדות וחיתוך התלמיד. כי אף על פי שגם מהרב נתחתך ונתפרד בכל פעם רוח שכינתו יתברך. אבל מחמת שבכל זאת, נמשך בכל עת גם בחייו הקדושים מעין ההארות שבהסתלקותו לקודם הבריאה לגמרי, נמשך אצלו יותר על ידי זה בעצמו גם בחייו הקדושים האחדות והדביקות שבין שתי רוחותיו, לבל יהיו נחשבים רק כרוח אחד [שביד ויוד העליונה כמוב"פ]. ולא כן מדריגת התלמיד העומד כנגדו להיות עיקר מקומו ומשכנו בהתגלות הבריאה, ומדריגת הרוח דלתתא, שמחמת זה מתגבר אצלו החיתוך וההתחלקות לפי שנים [בשני רוחות הידים], יותר מבחינת האחדות והדביקות שנתדבקים ונתאחדים גם אצלו כמוב"פ:

חדר ד'.

הוא מה שיבואר לנו לפי כל הנ"ל, שגם זה החתך והפירוד, הוא העומד בין הרב ובין התלמיד. כי התלמיד במדריגתו שלמטה בפעולות הבריאה ועולם הזה [להנהיגם כרצונו כמוב"פ], נחשב בשתי רוחותיו יחדיו למדריגת הרוח דלתתא לבד של הצדיק הנ"ל. והצדיק והרב, הוא שנתעלה עליו במדריגת רוחו דלעילא, שמקבל יותר בכל עת כנ"ל, ולהיות נחתך ונתפרד בכל פעם מהתלמיד גם בחייו הקדושים, לבל יבא ויסע אליו רק ברצוא ושוב, וכאשר נוסיף לבאר בזה לקמן מהמובן בפנים:

חדר ה'.

הוא מה שנראה לעניות דעתי, מעוצם ועומק ביאורי וקשרי דבריו הקדושים מזה לזה, לדלג בהם מענין לענין, ולהפסיק את דברינו הנ"ל, ולשוב וליישב את הפליאה השלישית, שבענין הצדיק ותלמידיו הנ"ל. כי כפי הנראה לעניות דעתי מכותלי וצירופי דבריו הקדושים על אודות הכתוב אשרי וכו', ועל אודות המאמר חז"ל כיון שנצרך אדם לבריות עולם חשך בעדו במניעות וכו', וממה שמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי כן אין שום מניעה שלא יהיה ביכולת לשברה. שעיקר כוונתו הקדושה, הוא לבל ישים האדם את עיני שברו, רק על ה' אלקיו, וכמבואר מדבריו הקדושים גם במקום אחר. שבזה לא יהיה חס ושלום צדיק נעזב ומבקש ונצרך לבריות, על שבאמת אינו נצרך כלל ליד שום בריה ונברא, כי כל הטוב וההנאה שמקבל כל אחד מפרטי הבריאה [אפילו מדומם צומח], אין מקבל ונהנה רק מטוב ידו העליונה יתברך שלמעלה וקודם הבריאה. ועל אשר יבואר לנו, שגם לפי כל זה, לא יהיה כל רצונו ובקשתו ותפלתו, רק באחדות אמתת נועם ונחשק מחשבתו ואלקותו יתברך, שנתצמצמו באותיות דברי המאמרות, להתהוות פרטי הבריאה, השייכים להשלמת נפשו ורוחו דלתתא כנרמז לקמן מהמוב"פ. יבואר לנו לפי זה, גם בישוב הפליאה הרביעית הנ"ל, מה שתפס אזהרתו על בירור האמת בדברי התפלה, על כי זה הוא הדיבור והשפה ברורה המוכרח ליציאת הפועל, [וכמבואר לפי זה מה שלא יהיה שלימות הדיבור רק כשיתפללו ויקראו כולם בשם ה']. כי גם מה שסתם וכתב בדרך כלל, שאי אפשר להוציא אל הפועל כי אם על ידי הדיבור, יש לבאר בזה, מהשתוות חלקי כלליות הקומה שבציור [האדם, עיקר הבריאה] ומקום וזמן הנ"ל מהמוב"פ. כי כן באמת מוכרח ליציאת הפועל, שלא יהיה כל הדיבור שבאריכת חלקי קומת הזמן, רק בקריאה בשם ה' ותפלה והלל [על כל נשימה ונשימה], כמו בכלליות חלקי האדם, לא יהיו עיקר תיקון הדיבור [להוציא אל הפועל מציאות נחשק אחד של עלמא דאתי], רק אם כל נשמה ורוח הנ"ל תהלל ותקרא בשם ה' כמוב"פ:

חדר ו'.

הוא כי השתא דאתית להכי, יבואר לנו לפי כל זה, גם בישוב הפליאה השביעית, על הכרח המניעה להשתוות החשק הנ"ל. כי כפי כל הנ"ל, שעיקר כוונתו הקדושה הוא שיהיה עצם האמת שבתפלה, על נחשק אלהותו יתברך בעצמו שנתלבש בכל פרטי הבריאה, ובפרט בעיקרי דעיקרי קומת האדם והבריאה הנ"ל, שהם הרב ותלמידיו בעצמם, אשר בחבה יתירה נודע ונרגש להם בכל בקשתם וחשקם זה לזה, רק להשם יתברך לבד, השוכן בתוך כל אחד מהם [כבמשכן ציור הבית הנרמז לקמן מהמשל המובא בפנים]. וכבר נודע, שלעוצם העונג והעדן [ו]הנחשק הזה בלי תכלית, הוכרח כביכול לצמצם ולחלק את האור בצמצומי המניעות והרקיעין המפסיקין ומחלקים אותו בשינויי המדריגות המוב"פ, ומלבד מה שעל ידם ישתווה בכל דרגא כלי החשק והאתערותא דלתתא כפי כמות אור הנחשק שנמצא בהמדריגה הזאת, עוד מוכרח בכל מדריגה שיתקדם החשק על ידי המניעה בעצמה, קודם שבאים ונכנסים כלל לטרקלין הנחשק שבה, על שאין אופן כלל לקבל ולבוא בהרגשת העונג הזה בלי הכלים האלה:

חדר ז'.

הוא מה שנבוא מכל הנ"ל גם לישוב הפליאה השנית הנ"ל, מה שנראה לכאורה שאינו מדבר רק ממפלת הרשעים שמוכרח להמשיך גם עכשיו, [ומה שביכולת להמשיך ההארה הזאת גם עכשיו]. כי מדבריו הקדושים על פי המאמר חז"ל והמוב"פ עולם חשך וכו' [שנבאר בחדר ח' שאחרי זה], וכפי המסלה העולה בקשרי דבריו הקדושים, נראה לפי עניות דעתי, שמה שמתגברים בעצם האמת [שהוא פני יעקב שקראו הקדוש ברוך הוא כאל כמוב"פ], זה זה הוא מתפארת פני א'ל'- י'ה'ו'-ה'-נביא, והרב הנ"ל, שנתגלה באמיתתו ליום הדין הגדול והנורא המוב"פ. וגם לפי הקשר [והכללים הנ"ל בהקדמה], יבואר לנו שזה לעומת זה חלקי נפשות הרשעים והרחוקים לגמרי, הן הן מעצמות חלקי הרע, ומניעות השקר החופה ומכסה על פני האמת ליעקב הנ"ל. ועוד [לפי הכללים הנ"ל בהקדמה] יבואר לנו, שעל זה בעצמו כל התפלה [והתהלים], להכניע ולבטל את האויבים והרשעים האלה, כי הם העומדים בראשית כל הגוים והעמים, [והרחוקים הנמצאים גם בנפשות ישראל בעצמם], לצרף גם אותם בכלל המניעות מאותיות התפלה, כמובן ומבואר ממה שזה לעומת זה, אחר המחיה והמפלה של עיקרי הרשעים הנ"ל, נהפכים כל שאר העמים והרחוקים בעצמם לבירור אמיתת השפה והדיבור [כהתהפכות מניעות הרקיעין לנקודות ואותיות דברי התפלה] והקריאה בשם ה' כמוב"פ, כי גם כל עיכוב התיקון בכלליות [לקבלת שכר מצוה בהאי עלמא, שאי אפשר] עד לעתיד בבוא רוח אפינו המוב"פ, הוא מחמת שאין שום אופן לקבלת עונג הנחשק שבפניו הקדושים, עד שיתקדמו וישובו ויפתחו כלי המניעה ורקיע הואו, עד שתתהפך היא בעצמה לפתח [והשפעת האור], שעל ידו דייקא נתייחדים הכח והפועל כיחוד ואחדות האלף המוב"פ. על שבכלי המדות [וגבולי הציור ומקום וזמן שבה] בעצמם, נכנסים בפתח האולם הבית הנרמז לקמן מהמוב"פ. והבן היטב דברים אלו לעובדא ולמעשה, כי לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא, ובהשלמת התיקונים בפרטיות, להמשיך על עצמו עצם האמת מסוף התיקון שלעתיד, לשבירת ומפלת שינויי השקר החופים ומסבבים על זה, יהיה נצמח גם בכלליות שבירת והכנעת הרשעים והדוברי שקרים החופים ומעלימים כעת לגמרי פני אמתת הצדיק והרב, הנכלל בפני השם יתברך בעצמו כנ"ל מהמוב"פ. כי אף על פי שלא יכונו לנגד עיניו, ואין ביכלתו לסבול אותם כלל, אבל כביכול הוא אסור בזיקים עד גמר התיקון שבכלי הקומה הכלליות, שכל תיקונה והתהוותה הוא דייקא ממניעות הרשעים והדוברי שקרים האלה:

חדר ח'.

הוא מה שיבואר לך לפי כל הנ"ל, גם מה שדקדק כאן בלשונו הקדושה לענין המניעות מלהתקרב לצדיקים, שיש נקודת האמת בין הצדיקים. כי זה זה נקודת האמת שבתפלה הנ"ל, אשר המניעות והמסכים מבדילים ומפסיקים בפניות, וכמובן ומבואר צירופי המניעות זה לזה, מהמאמר חז"ל הנ"ל עולם חשך בעדו וכו':

גם כפי המוב"פ שהמשכת הדיבור בשפת האמת שבעולם הבא לתוך עולם הזה [שבו מניעת הרשעים הנ"ל], הוא בבחינת המשכת הדיבור של שבת לחול ימי הואו [שהוא כלליות המניעות כנ"ל]. יבואר לנו [מה ששמעתי בעל פה מאבי ששמע ממוהרנ"ת ז"ל], שתפס מקודם לדוגמא מהמניעה הנזדמנת בדרך כשנוסעים לשבות בביתו בשבת. כי אף על פי שאחר ירידת והתאחדות הנשמה דלעילא לנפש וחיות הגוף דלתתא, על ידי אמצעות התגלות רוח הדיבור והשפה ברורה המוב"פ, מוכרח גם אחר כך לחתוך ולהבדיל ימי הואו מנשמת השבת, [כי כמו שכל האחדות הוא מצד השבת ורוח הרב דלעילא, כן גם להיפוך, כל ההבדלה והחתך הוא מצד הואו בעצמה כנ"ל]. אבל מתוספות הרצון שעל ידי האבידה ומניעת הואו הזאת [כיון ששבת וכו'], נמשך על ידי זה פני א'ל'-י'ה'ו'-ה' [נביא וכו'] ביצירה כמוב"פ. כי מהתגלות הרצון, ברוח הדיבור והתפלה שבכל ימי הואו הנ"ל, נמשך ביתר שאת אור השבת השני [שאלמלא שמרו וכו']:

חדר ט'.

הוא כפי הנרמז לקמן מהמוב"פ, שאף על פי שהרשעים יהיו גם בחייהם כמתים ממש מרוב חיתוך נפש וחיות גופניותם מהנשמה והרוח דלעילא המוב"פ. אבל מעוצם חיבור הדיבור [שהוא התגלות הרוח] לתווך ולהמשיך בהעלם נפלא גם על הרחוקים הנ"ל, איזה חיות מהנשמה והמחשבה [ששם עליית הצדיק והרב הנ"ל], דופק בכל עת גם בהם פתח החרטה המוב"פ, ואם מתגברים ברשעתם עד שנחתך ונעקר מהם לגמרי קול דודי הדופק בפתח החרטות האלה, מוכרחים מיד להיות נאבדים ומתים לגמרי כמובא מזה גם במקום אחר, [גם עיין בפתח ב' הנ"ל]. ויש לבאר מדבריו הקדושים, שזה לעומת זה, נפש וחיות גוף הצדיק הנ"ל, אף על פי שמקלקולי שאר חלקי קומה הכלליות הנ"ל, אין שום אופן גם אליו לחבר לנצח אחדות הנשמה בחתך הגוף כבעלמא דאתי המוב"פ, כי בהתעלותו בכל עת במדריגותיו הנ"ל, יש שיתגבר ברצונו שברצונות להשגת ורוח לעילא דלעילא, עד שגם זכות ובירור נעלי גופו הקדוש מוכרח להשיל ולהפשיט לגמרי [מעטיו של נחש הנרמז לקמן מהמוב"פ]. אבל בכל זאת, לא ידע איש, ואין שום תפיסא כלל בקבורת והסתלקות מבחר האמת ברעוא דרעוין הנ"ל, כי אז דייקא יוסיפו עצמותיו [ברשימת הנפש שנשאר בהם] להתחבר ולהתאחד יותר בחיי נשמתו ורוחו דלעילא כנ"ל מהמוב"פ, [שמחמת זה יש לקבל על כל פנים פני ביתו וציונו הקדוש בכל פעם, וגם היום יש שמכוונים את השעה וכו'], ופרי ענפיו אשר דר באילנו משנה לשנה, לבל ימיש מהרגשת עליותיו וירידותיו המוב"פ, נ'ת'ן יתן ויגלה על ידו בכפלים וכפלי כפלים מראה וריח וטעם הנחשק והנחמד שבו. שלפי זה תבין מרחוק, גם בישוב הפליאה התשיעית [שבסתירת סדר כח החושק ופועל הנחשק] הנ"ל, כי כמו שהתלמיד יהיה בכח החושק לבא בנחשק הרב, כן גם להיפוך יהיה גם הרב בכח החושק לפרי התלמיד והבן שנחשב לנחשק אצלו, כי הוא הפועל וסוף המעשה העולה תחלה בחשק ומחשבת הרב והאב, הנכלל ונתאחד יותר באחדותו יתברך בעצמו כנ"ל מהמוב"פ. ולהורדת הפרנסה והדעת היוצא ויורד מכח הרב לפועל התלמיד, מוכרח לזה כלי החשק וההתעוררות שלמטה כידוע. כי חיות התלמיד העומד כנגדו בתהפכות הסדר הזה, מוכרח שיהיה רצוא ברצונו ובקשתו מתתא לעילא לנסוע ולבא אליו. ושוב אחר כך מעילא לתתא בקבלת והמשכת שפע יניקתו מעץ החיים והדעת הזה, ואכל וחי לעולם:

חדר י'.

הוא מה שמעוצם וקשרי דבריו הקדושים וביאוריהם הנכללים בהם, הנני לדלג מכל זה ולשוב וליישב את הפליאה החמישית, בדבר הנחשק הקמיץ והסתום הנ"ל, שמכנה וקורא בשם הזה לעצם נקודת הרקיע, המונע ומבדיל בפניו. כי מלבד מה שנראה לעניות דעתי מכותלי דבריו הקדושים בדבר התעלות והתפשטות הרקיעין והמניעות [כפי מעלת הנחשקים], למנוע ולהעלים [ולקמוץ] בכל פעם יותר את האור, שזה מה שכתב ומסיים, עד שיש נחשק קמיץ וסתום מאד. כי המובן מזה, שכוונתו הקדושה הוא [כמבואר במקום אחר], שמניעת והעדר הדעת והשגת [היוד, שבראש וכתר הרב] הקמץ הזה, הוא הוא גם מעצם הדעת הסתום והקמץ הזה. וכאשר תבין מזה גם מהמבואר לעיל, מה שהמניעה וקו האמצעי הזה, הוא בסוד הכלים וגבולי הואו [בציור ומקום וזמן], היוצא ונתהווה מתחלת המחשבה שביוד העליונה והקמץ הנ"ל. עוד לולא דמיסתפינא מלדבר בדברים סתומים וקמוצים כאלה, הייתי מבאר לפי עניות דעתי, שגם מאגודת היוד לתמונת נקודת הפתח [שבחשק המניעה], וכפי תהפכות סדר תמונת האלף בפועל וכוח הדר פרי התלמיד, שבו עיקר נחשק אלהותו יתברך במשנה וכפל, לפני תמונת אלופו ורבו העומד כנגדו כנ"ל. וגם לסיבת החתך שבאמצעות הקו [והכותל אחד שבשניהם כידוע ], נחתך וננסר מאתו, לבל יבוא ויסע אליו רק ברצוא ושוב כנ"ל. יש לבאר לפי זה, גם סוד תמונת הקמץ בנקודת היוד, וקו הפתח האגוד בה למעלה. וגם אגב אורחא יש לבאר [כפי סדר הידוע של הנקודות קמץ פתח צירי וכו'], מעליית כפילות יוד התלמיד [בפי שנים כתמונת צירי וציור ה'ב'י'ת' המוב"פ]. גם באחדות אלף ה'א'ב' והרב הנ"ל, מאגודת ואו, רקיע השמים, לאחדות נקודות ספירת הג' רקיעין הראשונים, וכלי נסירת רוח התלמיד, העומד כנגדו בנפש הגופני [והארצי] כנ"ל, תבין מרחוק, גם בדבר הכתוב המוב"פ אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים:

חדר י"א.

מה שנראה לעניות דעתי על אודות הפליאה א' הנ"ל, בהכרח תערובות הקטרוגים ומדת הדין והעשן אשר באפו יעלה בראשית המשכת רוח [האדם שבכלליות קומת] הבריאה, ובראשית המשכת רוחו דלעילא שבמחשבתו והשגת תורתו [שהיה ושיהיה לעלמא דאתי, כאשר נרמז על זה לקמן בחדר עיין שם]. כי כל זה, הוא בהכרח כלי המניעות הנ"ל, בתערובות אמת ושקר הנצרך לבריות כמוב"פ. אשר לסיבת ה'ח'ש'ק'י'ם', ישית את סתרו וקמיצתו, בחשכת עבי ש'ח'ק'י'ם', ורקיעי הקטרוגים, ומניעות העליונות, שגם מהם בעצמם נשתלשלים ויוצאים כל כדורי וגלגלי רקיעי הארץ והשמים בכוכבים ומזלות המחייבים בטבעם בכל יום להתגברות רשע היצר, גם בחייהם למתים ושוכבי קבר נחשבו כנ"ל מהמוב"פ. וכאשר נגזרו ונחתכו ונשתלשלו מקו החתך דקדושה, שהוא במניעות העשן ואש חרון אפו כנ"ל מהמוב"פ, כן גם באש וחיתוך [חרבו הקשה] יעלה באפו ביום הדין, לכלות ולהאבידם על ידי זה בעצמו כנ"ל מהמוב"פ, וכמובן מזה גם במקום אחר :

חדר י"ב.

הוא מה שנשוב מכל זה לישוב הפליאה השישית הנ"ל, אשר כתבנו בדבר מניעת רקיעת הארץ במסך מעשי וגשמי שאין יותר מאתו, ואיה רוח וכסף נקודתה, אשר נכלה ונחסר עוד ממספר הנקודות הנמצאות במוצאות כלי הדיבור [שהוכנו לזה מתחלת הבריאה כמוב"פ]. אבל מרחוק תבין ותשכיל כשתחפש ותחקור בדבר המניעות האלה, אשר מתחלתם ועד סופם לא המציאם הבורא יתברך רק בשביל נקודת הכסף והחשק שיתהוה מהם כמוב"פ. ואף על פי כן יש להתפלא בהם כפליאתינו הנ"ל [בדבר השמים והארץ אשר יהיו בבחינתם], כי הלא כבר נודע לכל, ומבואר כל פעם בדבריו הקדושים, שהעיקר שבכל המניעות הוא מניעת המוח, כי היא העצומה והנשגבה יותר מכולם. ואף על פי כן, זה לבד כל עצם גדולתה, מה שעל ידה נחסר (ל)[ו]נעדר לגמרי, נקודת הכסף והחשק דקדושה. כי גם מכבידת וערלת לב כל אחד לפנות את ערפו לגמרי מניצוצי אור האמת המתנוצצים לו מרחוק, מתחדש ומתגבר בו בכל עת ועת התאוות והחשקים שבתכלית ההיפוך מהחשקים דקדושה, כי גם בהם נמצא כמה מדריגות עצומות ושונות זה מזה. וכמו שבקדושה כל בחינה כלולה מכל הבחינות, והראש לכל החשקים והנחשקים הוא החשק והרצון שברצונות, לנחשק נועם אלהותו ומחשבתו והשגתו יתברך, שבאור הקמץ והנסתר כנ"ל, אשר לשמו ולזכרו לבד תתאוה נפש המשכיל האמיתי. כן גם להיפך, ברע המניעות, שהראש והעיקר שבהם, הוא מניעת המוח והמחשבה ויצר לב האדם בתכלית ההיפך והחשקים דסטרא אחרא, וגם היא כלולה במספר שאר המדריגות דסטרא אחרא העומדים זה לעומת זה. שלפי כל זה מבואר גם כן, שהראש והראשון לכולם, הוא הדוגמא מנועם הלחם סתרים אשר הציג כנגד זה, והוא עיקר מניעת רקיעת יסוד הארץ [זה הגוף] הנ"ל, שנחתך וננסר ויוצא לגמרי מכלל שאר הרקיעין והמניעות [כנ"ל בחדר י']. כי בשאר מניעות הרקיע, אף על פי שנאצלים ויורדים מעצם קמיצת נחשק יוד העליונה שבאלהותו ומחשבתו יתברך, עדיין נשאר בהם גם כן איזה קשר ואגודה להיות גם הם נכללים בסוד קמיצתו. שלפי זה מבואר גם כן, שאף על פי שגם הם מתפשטים כל אחד בפני הנחשק השייך לו, כפי מהות וכמות אור עצם נחשק הקמץ העליון בעצמו שנשתלשל בו. אבל על ידי קשריהם ואגודתם, קל ונקל יותר להפוך אותם לנקודת פתחי החשקים, מהקדמת פתח קומץ ידו יתברך העליונה הנ"ל, להשביע ולהשפיע לכל חי רצון וחשק וכסף באיזה הארה וזריחה בעלמה על כל פנים, וכמובן ממשל הקטן המוב"פ, שדייקא על ידי שמקדימין להזריח ולהראות לו דבר הנחמד, רק שאחר כך חוטפין אותו מידו וקומצין ומחביאין אותו בפניו ורץ אחר זה בנקודת פתח הנ"ל. שלפי זה יבואר לנו, מה שלא נמצא באתגליא, יותר מט' נקודות ורקיעין. אבל עוד מרחוק תבין לפי הנ"ל בחדר ו' וחדר י"א, שגם מקשר אגודתו הזאת, עדיין לא נשלם על ידם תכלית תחלת מחשבתו יתברך להוציא ולהפליא פועל הנברא, בהתהוות כלי הרצון וההתעוררות מצד רוחו דלתתא בעצמו, על ידי תוקף החיתוך והמניעה שבמדת הדין הנ"ל, שמשם נשתלשל גם בפרטיות, תחלת מחשבת כל אחד בתכלית הקטנות ומניעת הדעת והמוח, בירידתו לארציות הגוף, [ועל ידי התאוה הנ"ל, שנאחז בה רע החטא גם בהיתר, מפגם אדם הראשון כידוע]. וגם בגידולו והשלמת [שנת י"ג] בחלקי הזמן הנ"ל, שנשתתף ומגיע לו זריחת יצר טוב הנ"ל מאור י"ד הנ"ל שבמצוות תורתו יתברך [כנרמז לעיל מהמוב"פ], שזולת השיתוף והעזר הזה לא היה העולם מתקיים כלל, אבל מחמת שבכל זאת עצם היצר שבגוף האדם נמשך כבהמה בדמיונה הנ"ל, כי עוד גם בפרטיות כל עת ויום מתחדשים ומתגברים סתרי חושך המניעה [וקרי התאוה] הנ"ל, רבים ועצומים הם כל המתים ושוכני קבר בחייהם הנ"ל. כי גם מעוצם תהפכות רקיע [קבר הארץ] הזה, מתאוות וחמדת מחשבתו ואלהותו יתברך כנ"ל, יסור ויתור לב האדם על ידי זה בעצמו גם בספיקות וכפירות לגמרי חס ושלום, עד שלא ישובון כל באיה, [כמשל ומליצת שלמה הנרמז לקמן מהמוב"פ]. כי גם אם נתבטל יצר העבודה זרה שהיה בדורות הקודמין, אבל כדוגמתו גם יצר הכפירות והמניעות המח הנ"ל, הוא היוצא ונשתלשל זה לעומת זה דייקא מיחוד ציור בית הפנימי והעליון שבנקודת רקיעת הארץ הנ"ל. ועיקר התיקון, הוא על ידי מבחר הבית [כמשה ואהרן כהניו], הזוכה ומזכך את עצמו, לבל יהיה נשאר בו גם רוח כל שהוא מהתאוה הזאת. ומלבד מה שנתעורר מאליו ומעצמו גם בקטנות ותחלת מחשבתו ומוחו [טרם יגיע אליו מלמעלה הסעד ויצר הטוב לתמכו], עוד מתגבר בתיקוניו ונפלאותיו עד חלקי עקבות [רוח משיחו שבקומה] הכלליות הנ"ל, ולזכך ולטהר גם אותם על ידי שרשם הנ"ל עצמם, שנשתלשלו משם. כי ביום ה'י'ו'ד' הזה, יכפר ויטהר ויתקן ויהפך כל חתך וכרת העריות הנ"ל, לעוצם כניסתו ויציאתו בכל פעם [מחוץ לפנים ומפנים לחוץ] מתחתיות יוד יום הקמץ והכסא והמיעוט כהעדר וכריתות הנקודה לגמרי הנ"ל, לקבלת אחדות פני הכתר וקמץ בפנים מפרוכת המסך והמניעה העשירית הנ"ל, אשר כל אדם לא יהיה שם [ואפילו הוא בעצמו כידוע], לעוצם הביטול לגמרי המוכרח לזה, מאחר שאף על פי כן קמץ ונמנע ונעדר מהדעת והמוח לגמרי השגתו יתברך העליונה הזאת. רק לעוצם נשגבות ורוממות הפתיחה, ופתח החרטה, ותשוקת הדיבור והבקשה והתפלה הנ"ל, יחתור ויפליא [בפלא אלף הנ"ל], להתעלות בזה מתחת כבוד כסאו וקמיצתו בעצמו, באחדות נפלא ונורא דלית מחשבה תפיסה בזה כלל, וכמובן מרחוק מסוד מעשה החסיד המוב"פ, אשר בלילה וחושך ראשית השנה והבריאה הנ"ל, הקניטתו חרון האף, מהיורדים ונחתכים מאתו הנ"ל, להיות נכרת ונעקר לגמרי מהרצון דקדושה כנ"ל. ואף על פי כן בעוצם כחו ונפלאותיו מוריד את עצמו ודופק להם גם בבית קברותיהם הנ"ל, להשמיע לה[ם] תוכחה על ידי זה בעצמו [כמובן מזה במקום אחר], ולהודיע ולרמז להם בתוקף ועוצם הסכנה שבמניעות ומבוכת דיעותיהם הנ"ל, להיות אובד ונשרף לנצח חס ושלום כנ"ל מהמוב"פ, עד שגם בהם ישים כל אחד עם לבבו, שאין מניעות שלא ביכולת לשברה, ודייקא בתוקף רקיעת הארץ הנ"ל שנסתכנתי וירדתי בעונותי, א'ר'ץ' וארצה ואכסוף ואבקש בבקשה וצעקה עד כלות הנפש, כצעקת ענין הכתוב המוב"פ נחשבתי עם יורדי בור, וכמו חללים שוכבי קבר וכו', והמה מידך נגזרו כנ"ל, עד שיזכה לעתיד, לבוא גם לפני ולפנים מפרוכת המסך ומניעת ספיקות מוחו בהתערובות הרחוקים והנמשלים כבהמות הנ"ל. כי עצם אמתת משפט פני אלהותו יתברך בעצמו, שיתעלה על ידו, יהיה נדחה ונופל ממילא כל הרע והרשע גמור בבהמיות תאותו וכפירתו הנ"ל, באופן שיתעלה לה' הנשאר בהם, להפוך גם אותו וקדושת בירור שפתיו שבשבת שבתון הנרמז לעיל מהמוב"פ:

חדר י"ג.

כי גם עוד תבין מרחוק לפי כל הנ"ל, לענין תהפוכות העמים בכלליות המוב"פ, יסובב גם בפרטיות נפשות ישראל בעצמם. וגם הבלתי מתאוים וכופרים חס ושלום לגרום את מסירות נפשו והסתלקותו לגמרי הנ"ל, אבל גם מהם רבים הגורמים לזה ממילא, על ידי מסירת שמו המוב"פ שגורמים על ידי מחלקותם וחיתוכם מאתו הנ"ל. ובענין זה נלכדים גדולי גדולים [כמובן מזה במקום אחר ], עד שגם הם [ברבוי ומספר יוד התחתונה שבהם כנ"ל], מוכרחים לסבול בכל דור, עונשים קשים ומרים, על שגרמו זאת. ואף על פי כן אלקים חשבה לטובה, כי גם לפי תהפוכות הסדר הנ"ל, יש לבאר ולהשכיל מרחוק, שהוא לבד זוכה לירושת פי שנים שבנחלת רקיעת הארץ הנ"ל, ובתעלומת הסתלקות [קבורת עצמותיו] ברצון שברצונות הנ"ל, יוציא גם אותם בשפע וביזת נקודת הכסף והרצון, מפתח יד קמיצתו הנפלא הנ"ל. כי גם אם הם חשבו לרעה בהתהפכותם וחיתוכם מאתו, וגרמו גם אליו ירידתו בנסיון מצר הגרון הנ"ל והמוב"פ בכפלי כפלים, אבל הוא כמשל העץ המוב"פ, דייקא בירידתו [ומסירת שמו שבמחלוקת הנ"ל והמוב"פ] והתייבשות גופו שבהסתלקותו לגמרי חס ושלום, י'ו'ס'ף ויתעלה במדריגתו שבראש הקומה שעליהם כנ"ל, וכן מדור לדור. כי גם מול בית פעור התאווה והכפירות הנ"ל, סתום וקמוץ קבורתו והסתלקותו ברצון שברצונות הנ"ל, והיפך סדר האלף [בעליונים למטה ותחתונים למעלה] כתמונתה האמיתי והנפלא ב'פ'ל'א העליון הנ"ל, ויום המיתה ונחמת הגאולה והשפעת הכסף הנ"ל כהלולא דיום החופה וכפרת העוונות הנ"ל יחשב לו, וכמאור הקטן הנרמז לעיל, שדייקא ביום הכסה ותכלית הירידה, ישוב ויתמלא עד שלימות ואות (יום) יום הכיפורים, שבעצם שם המוח והמחשבה תחלה המוב"פ:

חדר י"ד.

שכפי היוצא לנו מכל הנ"ל, תשמע ותבין מרחוק בנועם קול דבריו הקדושים היוצא מאתו בשיר פשוט כפול וכו' [כמובא קצת מזה בהקדמתי עיין שם], כי לא זה בלבד שנגלה לעיני כל בדבריו הקדושים, שלהוציא אל הפועל מוכרח שלימות הדיבור [שפה ברורה] באותיות ונקודות. ולשלימות האותיות מוכרח התהפכות העמים. והתהפכות העמים הוא מפני האמת שנתגלה לעיניהם [ושבתם וראיתם וכו']. כי עוד צפון וטמון תחת לשונו הקדושה טעמים נפלאים בכפלים לתושיית דבריו הקדושים, כי מתהפוכות חושך מניעות תערובות השקרים, ולהתגלות דברי הבקשה והרצון בשפת האמת הברור הנ"ל, יהיו גם על ידי זה בעצמו תהפוכות העמים והרחוקים [המונעים מאותיות הדיבור כמוב"פ], להיותם גם הם בעצמם בכלל התלמידים והמתקרבים, העוסקים בהתגלות הרצון שעל ידי הדיבור והתפלה והקריאה בשם ה' כמוב"פ. וזה האמת הנ"ל שמוכרח למפלת ושבירת האויבים והרע לגמרי שבכלל ובפרט, הוא ההארה שנמשכת לזה גם עכשיו על ידי התשובה הנ"ל מקץ וסוף המעשה ופועל נחשק הרב שלעתיד, שעוסקים עבורו בהתגלות הרצון והדבור הזה, ולהיות ביכולת על ידי ההארה הזאת בעצמה, לבוא ולהגיע בשלימות להפועל והנחשק הזה, כי הוא התיקון של עלמא דאתי, אשר נזכה לזה על ידי רוח אפינו משיח ה' שיצא מגזעו וענפיו הנ"ל:

חדר ט"ו.

הוא מה שמכל הנ"ל יבואר לנו גם בישוב הפליאה העשירית הנ"ל, מה שנתהפך הארת הרוח דלעילא להנפשות הבאים אליו להגדיל ולהאריך ימי חייהם שבעולם הזה, כי על פי הקשר הנרמז לעיל, שהעדר יכולת הרוח דלעילא לסבול את העולם הזה, זה ענין חרון האף ומדת הדין העולה בתחלת המחשבה וראשית הבריאה. ולהיפך המתקת העשן [ובירורו] במדת הרחמים, יתייחס להרוח דלתתא שבעצם הבריאה. ואם באמת יהיה מדריגת מדת הדין שלמעלה מאתו באור האחדות ועדן ועונג השבת שכולו טוב וארוך למעלה ממיצר הזמן לגמרי כנ"ל מהמוב"פ, אבל מחמת שדייקא מעוצם הטוב והרחמים רבים וגדולים [בלי שום מיצר כלל] לאין סוף כנ"ל, אין שום אופן לקבל זאת, כי אם כשמשלימים בתחילה לזה בעצמו כלי הזמן וימי המעשה ידי המצוה, בנסיוני צמצומי המניעות [המרחקים מזה לתכלית ההיפך], ישית את סתרי טובו ותורתו, באש ותערובות העשן שבחשך ערפל מניעות הדין הנ"ל, בכל פעם יותר. כי גם נסיון מניעה העשירית הזאת, כלולה מעשר וכו'. וקודם שמגיע השלמת הזמן להתלמידים, אין מקבלים את האור הזה לגמרי, עד שיעמדו עדיין בתהפוכות הסדר הנ"ל, להיות אחדות הסתלקותו בעצמו חותך להם חיים בשם החתך הנ"ל. ואם גם הצדיק המוסר על זה בכל פעם את נפשו ורוחו דלתתא [כעין הסתלקותו ממש כמוב"פ], שכך ויעקוד על ידי זה במדת הרחמים והאהבה שבו, להפוך למהותו לגלות על ידי זה גם מדת הרחמים רבים וגדולים שבתוקף מדת היראה והדין בעצמו שברוחו דלעילא ולמעלה מהזמן באורך הנצחי הנ"ל, עד שמגודל האחדות תוסיף ותאריך יותר למדריגת הזמן שבימי חייו וחיי תולדותיו ותלמידיו כנ"ל. אבל מחמת שכל מציאותו לרוחו יתברך דלעילא, הוא דווקא בתלמידיו ותולדותיו הנ"ל, והם מעוצם מבוכותיהם ומותעותיהם וקלקוליהם, [שמיום הקלקול הראשון והלאה, והעיקר ממחלקותם וחיתוכם מאתו], יתגבר כל כך מדת הדין והחימה במניעות המוח וספיקות עצומות למי לקרב ולתקן ולמי לרחק ולדחות ולהאביד, כתערובת טפי עשו שבתולדותיו הנ"ל, מוכרח בנסיון היו"ד [בפרטיות ובכלליות, כמו עשרה הרוגי מלכות], לייחד ולהוריד את עצמו במיתת הנחתכים מאתו לגמרי כנ"ל [ואז מגודל היחוד והקשר אחדות הזמן ללמעלה מהזמן, שהוא אחדות ושיתוף הדין ברחמים כנ"ל], נמתק ונתברר אש המשפט, ותערובות העשן והספקות למי לדחות לגמרי [כי רבים אשר המית במותו וכו'], עד שעל ידי זה בעצמו, יהיה ביכלתו לסבול את הנשארים, ולהתהפך ולהתגלות עליהם ברחמיו הרבים [ורצונו שברצונות] הנ"ל, ולהוריד להם על ידי זה בירורי תערובות השגתו ותורתו באורך ימים בימינה, מלמעלה מהזמן, לתוך עצם הזמן שבימי חייהם בעולם הזה. ואין דומה כלל מיתת הרב והחכם למיתת הכסיל והרחוק מאתו, כי מיתת החכם והאדם האמיתי, הוא אשר גם ברוחו דלתתא, יעלה למעלה באחדות רוחו דלעילא יתברך, עד אשר ישקהו מנשיקות פיו ויתאחד בו כהסתלקות והלולא דרשב"י המוב"פ. וגם זאת הוא מתערובות והתגברות מדת הדין והאף אשר יתאנף ה' בגלל הכסיל והרחוק הנ"ל, אשר הוא באולתו ימות ויחתך בחתך וכריתה לגמרי. וכדי לחפש ולמצוא את הטוב שבהם, מוכרח גם הצדיק להיות עולה ויורד מהאחדות דלעילא להחתך דלתתא, וכן להיפוך מהחתך דלתתא להאחדות דלעילא שנמשך משם, עד אשר יברר על ידי זה למי לחתוך ולהפיל לגמרי, ולמי לקרב ולהוריד אליו גם למטה ולעולם הזה, את רוח החכמה והחיים הארוכים כנ"ל:

חדר ט"ז.

הוא כפי כל הנרמז לעיל מהמוב"פ, שכל האותיות ונקודות הדברות והמאמרות לפעול פעולת ההויה כאשר יצאו ויתהוו משם ה' שבתחלת המחשבה, כן מוכרח לאוגדם ולכוללם בו גם היום כאות הוא"ו וניקוד הקמץ וחיתוך יוד הרוח דלעילא [לשני ההין] הנרמז לעיל מהמוב"פ. עוד תבין מרחוק גם בישוב הפליאה הי"א הנ"ל, בענין החיסרון והעדר השלימות שבהנקודות והאותיות האלה. כי לולא דמסתפינא הייתי מבאר בכוונתו הקדושה, שעיקר מיעוטינו וחסרונינו בזה, הוא מנקודת ואותיות השם הזה בעצמו. כי אין שום אופן ביכלתינו להוציא את הנקודות והאותיות האלה מהמחשבה להדיבור עד מפלת ומחיית הרשעים והרע הגמור [שעל זה יסובב דרשת המאמר חז"ל בתיבת והי כמוב"פ], כי אז דייקא יתהפכו כל העמים בשפה ברורה ושלימות הדיבור הנ"ל לקרוא בשם ה' [כעצמו ואמתתו הנ"ל], כי הוא הנקרא על שם הפועל וה-ה'ו'י'ה' המוב"פ, שזוכים להוציא ולהשלים על ידי זה:

חדר י"ז.

הוא במה שרמזנו לעיל על אודות כריתות ומחיית החטאים בחתך ה' התלמיד שנרמז בתיבת והי הנ"ל [כי הוא"ו הוא לשמוש התיבה], וגם בעצם השם לא נכרתה כל כך מיוד העליונה כנרמז לעיל מהמוב"פ. כי לפי כל זה, יבואר לנו גם בישוב פליאה ב' הנ"ל, שלא יסובב בעצתו רק למפלת הרשעים, כי במפלתם ומחייתם [לסופם האמיתי המובא לקמן], נתגלה ממילא פני שם ה' והרב הנ"ל באלף הקמיצה והמכוסה בהכסא הנ"ל. וכאשר מדור האב לדור הבן והתלמיד מוכרח להלחם ולהמשיך את מחייתם מעט מעט, כן גם בפרטיות כל יום ויום. כי מכוון ממש כאור נחשק הדעת [שבכפולת וא"ו שניה] שצריך לזכות בכל יום, נתקדם לזה חושך המניעה בכפולות וא"ו שניה, עד שמוכרך למסור את הנפש ולהעלותה בפקדון היד העליונה יתברך, שעל זה יסובב הכתוב המוב"פ בידך אפקיד רוחי וכו'. וכמו שגדולים הצדיקים במיתתם [ומסירת נפשם לגמרי] יותר מבחייהם, כן קצת מעין זה גדולים הן בשינתם [ומסירת נפשם בכל לילה] יותר מבהתעוררותם, כי דייקא בחתך וחצות אמצעית כפולות הוא"ו שעות הנ"ל, ממתיקים ומבטלין מדת הדין בפדיון ה'-אל אמת, שממשיכים לזה כנ"ל מהמוב"פ:

חדר י"ח.

הוא מה שיוצא לנו מכל הנ"ל, שכמו שאף על פי שמכובד המניעות של הנצרך לבריות טוב יותר להתפלל ביחיד, אבל אשרי שאל יעקב בעזרו וכו' [כי אין שום מניעה שלא יהיה ביכולת לשברה], ואז דייקא על ידי רבוי מניעות העם [ולפחות במספר יוד הנ"ל], כל הדרת המלכות פה בתיקון הכלים [שנהפכים מהמניעות האלה], לקבלת השפע שמתפללים עליה. כן כדוגמא הזאת אף על פי שהרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם מכובד המניעות כנ"ל, ומחמת זה גדול יותר הנהנה מיגיע כפו, אבל גם עיקר הנהנה הוא הפועל פעולת הנחשק לנפשו בידי ויוד הדברות והתפלות הנ"ל [מה אנא עבדי וכו'], מעוצם בירור אמתתו בתכלית התגברות גם על מניעות הנצרך הנ"ל, להתעלות בנקודת האמת הזה על כל הצדיקים ויראי שמים [וכמבואר מזה גם במקום אחר שהוא לבד הנהנה לנצח מיגיע כפו בלי שום כסופא חס ושלום]. כי דייקא בענין וכליון נקודת הכסף [מן הכיס] יהפוך כל המניעות, עד שיוכללו על ידו גם שאר נפשות ישראל במחשבתו יתברך, להיות גם כל הארץ ומלואה, ועמדו זרים ורעו צאנם וכו', ולא יהיו נחשבים על ידי זה לנצרכים לבריות, כי כל פירוק עול אנשי השדה מלהיות עבדים גם עכשיו להיושב באהל עבודתו הוא [כאשר תריד] מפגם האמת שנמצא בהיושב אהל בעצמו כמובן בפנים:

חדר י"ט.

הוא מה שרמזנו לעיל בהפלאתו להביא מאמר האריז"ל אל הויה ביצירה, [כי לכאורה יש להתפלא קצת, במה שהכריחו לתווך את המאמר הזה באמצעות דבריו הקדושים], שלפי זה תבין מרחוק, גם בענין הכתוב ושבתם וראיתם וכו', כי הנה היום בא בוער כתנור וכו', והנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום [הנקם והקמץ והסתום אשר מלבא לפומא לא גלי], והשיב לב האבות והבנים זה על זה מתוקף מדת הדין שבראשית המחשבה, עד שישוב ויתעלה כל הבריאה ליום ה' הגדול והנורא הזה, שהוא יום חתונתו וקבלת תורתו לכל, אשר יזכו בכלי מניעת הדין הזה אשר רמזנו לעיל בתשובת הפליאה א' הנ"ל. ואם מאחדות השגותיו ומאמריו הקדושים כבר דברנו בכמה מקומות כדוגמת הפליאה והתשובה הזאת [שתסובב גם על המאמר חז"ל שמבואר כן משם], אבל גם מחיתוכי ושינויי אנפי תורתו ומאמריו הקדושים, לא יהיה שנים מתנבאים בסגנון אחד [אף על פי שבעצם אמתתם יהיו גם כולם בתכלית האחדות כנ"ל]:

חדר כ'.

נעתק לקמן בהכרך הזה, בקונטרס מיוחד אשר נקרא שמו "ספר אמונה בידיעה רוחניות":

[הדברים שמכאן עד חדר כ"א היו מוצגים במהדורא הקודמת לפני תורה א' חלק א'. במהדורא זו העברנו זאת לכאן למקומו אשר שייך]:

[והוא חדר העשרים, המחובר לסוף ביאורי שבסימן ס"ו בליקוטי א' [אשר קראתי לחלקיו בשם חדרים]. והרוצה לעיין בו, יעיין תחלה בחלקים וחדרים הראשונים]

ולרוב עומק ודקות והפלאת הדברים אשר כתבתי בחדר הזה, יראתי ונפחדתי פן יהרסו הקוראים והמעיינים בו לדרוש ולחקור על ידי זה גם במופלא ומכוסה לכל אדם יותר מגבול דעתו. אצלתי ויחדתי אותו להיות לחבור וספר בפני עצמו, ולמשמרת מדור לדור, לבל יתגלה וינתן לדפוס עד כי יבא שילה.

[וגם מה שחלקתי אותו בחבור המיוחד בפני עצמו, הוא מחמת שיצאתי בו קצת מדרכי ביאורי שבספרי, ועירבתי והרכבתי דבריו הקדושים ממאמר לחברו כמבואר מזה לקמן בפנים]:

בהפלגת הזקנה הנזכרת ביום הראשון מהז' בעטלירס, שלכאורה הוא תכלית ההיפך מהפלגת ינקותו שעדיין לא התחיל לחיות כלל, וזה מהפלגת הזכרון והדעת שבו למעלה מכולם. כי הוא המבטל ומאחד כל הזמן לעולמי עד, עד שגם בתכלית ההיפך לא נמצא בו אפילו כרגע [מציאות הזמן והמקום, שנמצא ונרגש בדעתינו וחושינו], כמובן מרחוק בעומק דברי המשלתו בענין זה, מהזמן העובר בשינה, אשר בעינינו נחשב ונראה באמת שהוא כרבע שעה. ובמדריגת הדעת שלמעלה מאתנו [ממילא מובן שלא נחשב ונראה בהם יותר מרגע קלה, יען אשר] גם השבעים שנה שנמצאים לעינינו, אינם נחשבים ונראים יותר מרבע שעה וכן ממדריגה למדריגה עד אין סוף. ויותר תבין בכל זה, כפי המבואר מסיפורו בדברי צחות שאינו זוכר כלל עיין שם, וגם בהשיחות השייכים להמעשה הזאת, כי מאד מאד נפלא ונשגב הענין הזה. גם בפירוש "הנשר הגדול", שזוכר את האין והאפס שלא היה עדיין כלל, וכאשר הפליא זאת אדמו"ר בעצמו למורנ"ת ז"ל בקיץ שאחרי זה, שבאמת לא נמצא כלל מה לזכור לפי זה, והוא סוד הכתר [אשר מהעדר תכלית הפלאת חכמתו וכוחו יתברך שבמדה הזאת, תחשב ותהיה בתכלית ההיפך, ולא נדע ואין. ובקשרי הזמן והמקום שבחכמתו [וכוחו] הנ"ל, ממילא מבואר] שאף על פי שהוא סתום ונעלם בכל זה למעלה מכל המקום והזמן, [וגם בזה בעצמו, הוא מקומו וזמנו של עולם, כמובן מזה בליקוטי תנינא סימן פ"ג, ועוד בכמה מקומות שבדבריו הקדושים], נמצא באמת תכלית ההיפך במקום גדולתו ענוותו ומציאותו במשכן את דכא, ולגמרי תחת הזמן [והמקום], וכמובן מזה בדבריו הקדושים שבסימן ו', אודות הכתוב ואציעה שאול הנך ועיין שם בדברי ביאורי שעל זה. [כי מחמת שהלא נדע והאין, הוא ידיעתו וכחו הנתפשטים לאין תכלית כנ"ל, לא נמצא אליו כלל [שם] הזמן [והמקום], אפילו נקודה אחת מהם, כנ"ל לענין הזקן]. גם מבואר מדבריו הקדושים [בצירופי דברי מוהרנ"ת ז"ל], על אודות הכתוב כי אלף שנה וכו', שהוא חכמת הבורא יתברך שנתגלה ונמצא בה לבריאת העולם שבששת ימים לשתא אלפי וכו' כנודע, שגם זה הוא כעין ירידה והלבשה שנתלבש וירד בה מהפלאת פ'ל'א' עליון, אשר בעצם מציאותו וידיעתו [דלא נדע ואין] הנ"ל, שאין שייך כלל היום והזמן גם לאלף אלפים שנה:

חדר כ"א.

הוא שרמזנו לעיל על אודות מפלת ומחיית ראשית גוים והרשעים [עמלק], שזה מחמת שבאמת יהיה בעצם החתך והחיסרון והאין והאפס האמיתי הנ"ל, ושגם במפלתו ומחייתו דייקא יתגלה פאר והוד והדר המלך שהוא התלמיד ו'ה'ב'ן', ה'בו'נה' בנין הבית המוב"פ בציור מקום וזמן, שעלה תחלה במחשבת ה'א'ב'. כי ה'א'ב' לעוצם אחדות האלף שבו כנ"ל, אף על פי שגם בנין ה'ב'י'ת' תעלה ותצטרף לאלף המחשבה שבו, אבל עיקר התהוות וכפולות אור אחדות לבית בהתגלות, הוא דייקא בה'ב'ן הזה, ואז דייקא יעלה בזה לאור ה'נ' שבאחדות הנפלא יותר:

[אמר המעתיק מצאתי מכתב יד וחסר ההתחלה והסוף]:

....של הרב א'ל'י'ה'ו'-ה'-נביא, [שבסוד הב' שמות הנ"ל כידוע] שטבעו אינו יכול לסבול כלל את העולם הזה [מהתגברות השקר והרשעים שבו כנ"ל], והוא נסתלק ועולה בבחינתו שלמעלה בכל פעם יותר גם בחייו הקדושים, עד שיבוא בסוף ימי המעשה שבחייו הקדושים בעיקר השגתו שבמחשבה תחלה כמוב"פ, שלעוצם קמיצת וסתימת אור האחדות הזה, יעלה באפו חרון יום הדין המוב"פ, עד שאין ביכולת להתקיים כלל. ועיקר הקיום, בנקודת הפתח שנשתתף בו מלמטה, ימי מעשה עולם הזה [ממדריגה למדריגה], כי גם בחינת הארץ בעצמה, נחשבת לנחשק וקמץ באחדות הרקיע ושמים, כנגד המדריגה שלמטה מאתה הנחשבת כנגדה לבחינת הארץ לבד, והיכר בין ימין לשמאל, שהם שני היודין, שעליהם יסובב הכתוב המוב"פ פותח את ידיך ומשביע לכל ברצון וכסף הפרנסה, שזה ענין השפעת הכח אל הפועל כאשר ישברו אליו בתיקון העינים מבירור העשן, המוב"פ בשני חצאי עיגול ממורנ"ת ז"ל בעצמו שרימז על אודות הקשר הזה. גם לפי כל זה תבין מאליך ליישב את הפליאה שיתפלא המעיין על אודות ההכרח בחתוך והפרק והבדל בין הכח והפועל [שהם הרוח דלעילא והרוח דלתתא] כמבואר בפנים, ולכאורה זה סותר למה שכתב שמה שזוכה התלמיד לפי שנים הוא דייקא מהחיבוק והאחדות שנתאחדים אצלו שני הרוחות האלה זה לזה. אבל לפי כל הנרמז לעיל, אם תעמיד ותחתור יותר בפתח הבדלה והשם חתך הזה, תראה מבואר, שגם כל עצם התהוותה הוא מאור האחדות שלמעלה בכלליות [שני פעמים רוח] המחשבה והמעשה, שבזה ג' אותיות ובזה ג' אותיות, להיות מהארת אחדותם דייקא לבחינת הואו שהוא הפתח הנ"ל. וכמו כן, על ידי החתוך וההבדלה הזאת בעצמה, נשפע ונתקבל החיות לענפי התלמידים שבואו ימי החול מאור אליהו והשבת הנ"ל, כי גם אם יסתלק ויתעלה [במזון השבת] ברצון שברצונות להשגת הנחשק כפלי כפלים ממה שהשיג....: