ויאמר בועז אל רות-סימן ס"ה

אות א'.

מה שסיפר מוהרנ"ת מאדמו"ר ז"ל, שבאמירתו ההשגה הזאת, הפליא ברוח קדשו וחכמתו [בכל תנועה ותנועה] להיות מראה באצבעו עצימת מראה העינים שעל ידי האצבע, בעת שדיבר מזה:

אות ב'.

בהבאתו מאמר חז"ל עדן עין לא ראתה, ומאמר חז"ל עתיד וכו', מבאר יותר להכרח עצימת העינים באצבע, להמשכת תורת אצבע אלהים מתכלית עדן הזה, כי אף על פי שהעינים בעצמם יהיו בכלי המוחין ומשרתיו למראה והבטה הזאת, אבל לעוצם וריבוי ריחוקו מגשמיות העולם הזה, לא תראה ולא תביט בו כלל העין שבגשמיות הזה [כי עין לא ראתה וכו']:

אות ג'.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר במה שזוכים הנשמות בתיקונם (ואתערותם) [והתעוררותם] הזאת דלתתא, לתקן ולרפא בהתערותא דלעילא גם לעיני בעל השגה והמשגיח העליון שעליהם, להיות צופים ורואים ומביאים אותם בכל עת להביטול הנפלא יותר, והתיקונים חוזרים בזה חלילה כמוב"פ:

אות ד'.

במה שכתב שהדיבור הוא מהנפש, מבאר בכפלי דבריו הקדושים לענין הגידולים והצמחים [היוצאים מהשדה] שהן הן הנפשות והן הן הדיבורים. גם נראה מבואר, שזה מחמת שנמצא ענין השדה לפרטיות נפש כל אחד, בשושני דיבוריו הנ"ל, כמו בכללות הנפשות שנחשבות כולם לעשבים וגידולי אילנות בשדה אחת, לבעל השדה ומנהיג העליון שלהם כנ"ל:

אות ה'.

שבמליצת ומשל הכתוב על אודות השכל בפרטיות שנמצא בכל אחד, ושמאתו כל גידולי הנפש ותיקונו, ארץ פרי שבו. מבאר בדבר הפרטיות והכלליות הנ"ל, כי כמו שבפרטיות שדה הגידולים של כל אחד, נמצא בעל השדה בעוז החכמה, שהוא השכל והמוח שבכל אחד כנ"ל, כן גם בכלליות, מוכרח בעל השדה להיות בו עוז ותוקף וגבורת חיל [גם זולת צדקו כמוב"פ]:

אות ו'.

גם במראה זריחתו הנ"ל, תביט ותראה בהשקאת המים לארץ פרי הנפש בפרטיות הנ"ל [מצימאון המליחות שבה], הוא כהשקאת גידולי השדה בכלליות שהזכיר בתחלה:

אות ז'.

שנראה מכותלי דבריו הקדושים, שגם העינים הגשמיים, נמצאים ועומדים באמצעות עיני הדעת, להביט ולהסתכל בהתכלית:

אות ח'.

מה שמבואר מדבריו הקדושים, שמלבד הרב טוב הצפון בעצם העדן והתכלית הנ"ל, גם כל היסורים נהפכים לטוב להמביט בו בעיני דעתם. שאף על פי שמוכרחים היסורים לכל אחד כדי להתבטל מהם אל התכלית, אבל גם היסורים והמכות בעצמם, נהפכים לרטייתם ורפואתם, בסיבת הרשימה והשקאת המים ששואבין ומקבלין מהתכלית בביטולם אליו. עוד גם היסורים של המתקלקלים בדעתם מלהביט בו, עד שמתגבר עליהם יותר היסורים והמכאובים וכל מיני צער שיש להם, אבל גם ריבוי ועוצם היסורים והצער [שמקלקול הדעת והסתכלות הנ"ל] מתגבר בתכלית ההיפוך לגרום ולפעול גם בהרחוקים והמקולקלים הנ"ל, הסתכלות והבטה בעינים אל התכלית [עד שבפשיטות נטבע בנפש כל אדם שבעולם לעצום את עיניו בעת הצער כמוב"פ], עד שמחמת זה בעצמו, נהפך גם ריבוי הצער לכולו טוב, ולא יהיו שום רע בעולם כלל [ברוב טוב העדן והתכלית]:

אות ט'.

שגם במראה זריחתו הנ"ל, מבאר ומפרש יותר, בכיבוי וקירור הצימאון וצער היסורים שזוכים ברשימת התורה והדעת שנמשך מהעדן. כי באמת, אין מוכרחין עוד גם להכלליות והעליה החדשה שמוכרח אחר כך, מאחר שנתחזק ונתתקן עיני השכל ובעל השדה בפרטיות, להיות צופות ורואות בתכלית הריחוק יותר:

אות י'.

שמהכרח המים להשקאת ותיקון השדה בפרטיות, מהביטול להתכלית, בסיבת היסורים כנ"ל. מבאר יותר בריבוי ועוצם היסורים והדברים קשים המוכרחים לבעל השדה בכלליות שכתב תחלה. כי ממילא מובן, שלרוב ועוצם מימי התורה המוכרחים לכלליות הנפשות בהשקאתם וגידולם כנ"ל, קשה וכבד גם על הגדולים והגבוהים בדעתם, לזכות תמיד לרוב הביטול המוכרח לזה, ובאופן שיעמדו אחר כך במלחמת הבעלי דינים שמתגברים בעת ששבים משם בכל עת:

אות י"א.

שגם במלחמת כח המים כנגד צמאון היסורים של הבעלי דינים בעת ששבים משם, נראה מבואר, שנמצא בזה עבודה גדולה. שעוד במראה זריחתו וצירופי דבריו הנ"ל על אודות הנפשות הגדלים שם, מבאר יותר בביאורו בדבר הקצירה [כי הקצירה הוא התכלית וכו'], כי לפי הנ"ל יש לבאר, שגם זה ענין קצירתם והסתלקותם הנ"ל:

אות י"ב.

שגם מדבריו הקדושים בסוד משה ואהרן שבגן ועדן, ובהשתוות הפרטיות והכלליות הנ"ל, נראה מבואר, שגם כל אחד מהם, נחשב לקומה מיוחדת, ושנמצאים הם בכל אופני הפרטיות והכלליות בדרך נפלא ונורא [אשר עין לא ראתה וכו']:

אות י"ג.

שגם בכל הנ"ל יש לבאר בהכרח כולו אחד לגידולי ודיבורי התפלה, כי הוא מהכרח השלמת הקומה, והכלי של הגן והשדה, להיות ברזא דאחד, בסוד קומת העדן העליון הנ"ל [אשר על ידי זה לבד, יסובב בהבאת הכתוב ביום ההוא וכו' ה' אחד ושמו אחד], כי עד דלא איתעבידו גם למטה בכולו אחד הנ"ל, לא ישכון ויתקבל בהם הארת תורתו כנ"ל:

אות י"ד.

שעוד מרחוק תבין בענין משה ואהרן הנ"ל, העומדים בגן ועדן הזה, שמעוצם המלחמה הנ"ל, הוכרחו גם הם להסתלק בשאיבות המים להשקאת העדה הנ"ל:

אות ט"ו.

מדברי החידה והמעשה הנוראה [המובאה בחיי מהר"ן], שהתחיל לספר [עזות היה לו בת וכו'], תבין מרחוק, בביאורו להכתוב הנ"ל, ויאמר בועז וכו', שאף על פי שמפרש זאת על החכמה אשר תעוז לחכם, עוד תסובב כוונתו במשל ומליצה לבועז הנ"ל, שבו מדת העוז והעזות ממש:

אות ט"ז.

שגם מדבריו הקדושים בסוד משה ואהרן שבגן ועדן, נראה מבואר, שגם כל אחד מהם, נחשב לקומה מיוחדת, ושנמצאים הם בכל אופני הפרטיות והכלליות הנ"ל בדרך נפלא ונורא [אשר עין לא ראתה וכו'[]סעיף זה כבר הובא לעיל באות י"ב]:

אות י"ז.

בהמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי שכל ההצלה מהיסורים הוא על ידי המוח והדעת שנתבטל לעדן התכלית, אבל זה לעומת זה יהיה גם להיפך, עיקר (ה)התגברות הצער והיסורים, (הוא) על המוח והדעת [כי מהמוח יוצאים צינורות וכו']. ובהשתוות הפרטיות להכלליות מצירופי דבריו הנ"ל [שגם בפרטיות נחשב השכל לבעל השדה], מבאר יותר בהפלגת היסורים והדברים קשים העוברים על בעל השדה בכלליות:

אות י"ח.

שגם ברוב אופני הגן ועדן שנמצא לכל נפש במדריגתו, נראה מבואר, שמה שנחשב במדריגה העליונה לשדה וגן, נחשב במדריגה שלמטה משם לעדן התכלית בעצמו:

אות י"ט.

שגם בדבר המלחמה והתגברות הצער הנ"ל בכל פעם יותר חס ושלום, נראה מבואר, שאף על פי שהתגברות הצער גורם יותר ביטול להכולו טוב, אבל מעוצם ותוקף מלחמת הרודפים בעת השוב והחלישות, מסוכן מאד כל אחד להישאר לנצח חס ושלום בכולו רע, עד שלא יהיה עוד ביכלתו חס ושלום לשוב ולעלות לשם ביתר שאת על ידי התגברות בעצמו כנ"ל, אם לא בכח בעל השדה העליון הנ"ל, שמשתדל ועוסק בזה:

אות כ'.

שגם ברוב האופנים הנ"ל שנמצאו בפרטיות ובכלליות, מבאר יותר בענין הנשמה שתלויה בה כמה נשמות, כי גם הם נחשבות עמה לקומה אחת, והיא תתעלה עליהם (בעין) [כעין] בעל השדה שבכלליות כולם הנ"ל:

אות כ"א.

שגם בביאורו להכרח השוב והריחוק, וענין המלחמה שנמצא בעת הזאת לרחק לגמרי את האדם, מבאר יותר במה שנמצא לפעמים גם לנשמה עליונה הנ"ל, שתצא ותתרחק מן השדה עד שקשה לה לשוב ולהתעלות לשם, כי אם בכח המנהיג העליון הנ"ל שלמעלה (מאחד) [מכולם]:

אות כ"ב.

שגם בהכרח חלקי הקומות הנ"ל, מבאר יותר את תפיסתו לדוגמא בענין צער המוח מחיתוך וריחוק האיברים שמאתו, כי היא היא כריחוק הנשמות מהשדה הנ"ל, מחמת שבכלליות נחשבים כולם לאיברים ממש כנגד המשגיח העליון שעליהם, והוא לבד עיקר המוח והדעת העליון השוכן בכלליות קומתם:

אות כ"ג.

שגם בכל הנ"ל יבואר לנו, שבהכרח אחדות הדיבורים המוכרח להמשכת מראה התורה מעדן העליון, מוכרח כמו כן גם לאחדות ושלום כלליות הנפשות:

אות כ"ד.

שגם בכוונתו בפשיטות צער ויסורי הגוף שמתגבר חס ושלום בכלליות ובפרטיות, נראה מבואר, שעיקר תיקון השוב שבעבודת הגן הנ"ל, הוא לתכלית תחיית ורפואת קומת הגוף ממש, שנזכה לנצח [על ידי המשגיח ועובד העליון הנ"ל]. כי הנשמה, הוא המוח שבהשתדלות הרצוא כנגדו, אשר בה לבד אין שלימות כלל כנ"ל מהמוב"פ:

אות כ"ה.

שגם באצבעות ידיו הנ"ל, על אודות המלחמה שנמצא בזה מדור לדור, בעת השוב, מבאר יותר בענין הסתלקות ועליית הצדיקים ברצוא לבד, שנמצא לתיקון הזה. כי ממילא מובן, שאף על פי שאין ביכלתם לשוב בעצמם מעוצם ההתגברות שעליהם בעת השוב, אבל מחמת שנחשבים כולם לקומה אחת, חוזרים ומאירים על כל פנים אחר הסתלקותם על ידי תלמידיהם, וזריחת הרשימו להמשכת התורה הנ"ל:

אות כ"ו.

שבכל הנ"ל נראה מבואר, שאין דומה תיקון הנשמות לאחר מיתתם שעוסק בעל השדה, כתיקון הנשמות החיים ונמצאים עוד בגופותיהם כנ"ל. כי התיקון שלאחר מות האדם, הוא להעלות אותו ברצוא לבד, והשוב לא יהיה עד עת התחיה. ומה שבכל זאת מוכרח להם גם עתה העין התיקון של השוב, אין זה רק על ידי בניהם ותלמידיהם כנ"ל:

אות כ"ז.

[מדברי בעל פה, ששמעתי על זה מאבי ז"ל], במה שכתב על אודות הגדול והמופלג, שביכלתו לגמור [ה]תיקון בחייו, לא היה כוונתו רק על שר השלום ואחדות הנ"ל, שאנו מחכים עליו [אשר יצא מגזע ושורש בועז ורות בעצמם]. כי לעוצם מלחמות הבעלי דינים הנ"ל, אשר עיקר רדיפתם לבעל השדה בעצמו, ומתלבשים בנפשותיו שבחלקי איבריו בעצמם להחלק מאתו במחלוקת ומריבה חס ושלום, הוכרח גם משה ואהרן להסתלק משאיבת המים להשקאת העדה הנ"ל:

אות כ"ח.

שגם מכל הנ"ל תבין מרחוק, בדבריו הקדושים שדיבר מענין זה, ואמר לתלמידיו, שיעסקו בתיקון החיים, ושהוא מוכרח לעסוק בתיקון המתים. כי מרחוק תבין בכל הנ"ל, שלעוצם מלחמת הלוחם הנ"ל מדור לדור, והפלגת המריבה ומחלוקת נפשות ישראל מאתו שגרם בעצתו, הוכרח גם הוא להתעלות במיתתו לתכלית העליון הנ"ל, והתחבר עצמו בעלייתו גם לשאר כל הנשמות שסבבוהו עבור זה, להעלות בעלייתו גם אותם, לכל אחד על מקומו. אשר בכל התיקונים האלה בעצמם, מאיר ומזריח בתלמידיו, להתחבר לנפשות החיים, בעיקר תיקון השוב הנ"ל שמוכרח בעולם הזה. וגם מתכלית העדן העליון הנ"ל, עין לא ראתה וכו', ישוב ויאיר בקץ הפלאות [כי גם מלביה לפומיה וכו'] לגמור התיקון בבעל השדה הנ"ל, שאנו מחכים אליו:

אות כ"ט.

מה שמבואר ברשימת זריחתו הנ"ל, במה שלכאורה יש להתפלא בביאורו להמאמר חז"ל, שהצופים תיקנו איזו בתחלת תיבה וכו', ממה שמבואר מדבריו הקדושים, שהעומדים בתחלת התיבה גם בסוף התפלה (בביאורו) אין צריכים לתיקון כלל. כי בכל זה תבין ותשכיל בכל הנ"ל, שבכל ימי ריחוק שאר הנפשות העומדים בסוף התיבה, מחוסרים משלימות התיקון על ידי זה בעצמן גם אותם שבתחלת התיבה:

אות ל'.

מה שמבואר מדבריו הקדושים, שהתיקונים חוזרים חלילה, כי בסתימו דעיינין [ודחיקו דאצבע שעליהם] להמשכת התורה מאחדותו יתברך, זוכים אחר כך לשירות ותשבחות התפלה, שגם בזה לבד זוכין יותר לתפלות העדן, עד שנמשך משם יותר אור התורה הנ"ל:

אות ל"א.

בלשונו הקדושה על אודות הבעל השדה, שעיניו צופות ורואות בכל אחד אם זכה להסתכלות, כי לכאורה הוא דבר המסור ללב ולמוח כל אחד, ואין ביכולת לידע בזה, כי אם ברוח הקודש, ואיך שייך לכנות ולקרות למראה רוחנית כזאת, על שם העינים. אבל כל זה יבואר לך, במראה זריחתו הנ"ל, כי באמת נתאחדים עיני הגופניים בעיני הדעת והרוחניים, ולהכרח כפלי תיקוני הרצוא ושוב, צופות ורואות עינו ברצוא ומעלה, באופן שיתקבל בהם המראה ורשימת התורה. ואחר כך חוזר ושב בעיניו, להיות צופות ורואות למטה בכלליות הנפשות [שהן המה הכלים [והאיברים] של המוח בכלליות], לעסוק בתיקונם ברשימת התורה שבמראה עיניו בעצמם כנ"ל. וזה מבואר גם כן בלשונו הקדושה שכשעיניו מאירות וכו' יכול להסתכל בכל אחד להביאו אל התכלית. וכן אחר כך כפל וכתב, שבעל השדה מסתכל בו ומביאו וכו'. וכן מבואר מהבאתו על זה בלשון המאמר חז"ל שהצופים תיקנו וכו':

אות ל"ב. שגם בהנ"ל (באות) מבאר יותר בענין הכתוב שמע וכו':

אות ל"ג.

שגם בתעלומות דבריו הנ"ל על אודות המים של התורה שממשיכין מביטול התכלית להשקאת גידולי הנפשות שבשדה בפרטיות ובכלליות כנ"ל, מבאר יותר לזה, ענין הגן והעדן, שהוא השדה והתכלית עליון הנ"ל. כי מהעדן הזה לבד, נמשך ויוצא נהר המים הנ"ל להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה מינים שנמצאים בנפשות הצומחים הנ"ל, שמוכרח לייחדם בשמחת השואבה שבנהר הנ"ל:

אות ל"ד.

שיש לבאר ביתרון התגברות הרודפים להעייפים [במרוצתם ושובם] מתכלית האחדות הנ"ל, כי אף על פי שבסיבת האחדות נתאחד ונתהפך גם הרע למהות הטוב, אבל [ה'מ'ן העץ] בשרשו שבאחדות הנ"ל, מקבל יותר כח הרע, ותפקחנה בזה יותר עיני האדם בהרע שבעולם הזה, עד שמגרש ומרחק אותו לגמרי חס ושלום מהשדה ומהגן. והתיקון הוא ברשימת השמחה, ומראה באצבע כלי התורה, שנשאר בכל פעם להאדם בשובו וירידתו, עד שיתאספו בהשלמתם לעלות בהם לקבלת הטוב מהעדן והאחדות, שלא יהיה עוד ביכולת הרודף לרחקם ולהדיחם מהאמת והטוב הזה בשום אופן בעולם, כי לעולמי עד ששון ושמחה ישיגו וכו' והיתה נפשם כגן רוה:

אות ל"ה.

מהמובן בדבריו הקדושים, כפי אשר ביארנו שהשדה הוא הגן, יש לבאר ברדיפות הבעלי דינים להבעל השדה, שהן הן הרדיפות לכל הבאים בהגן [המובא בהמעשה של הבנים שנחלפו], שהוא השדה, ושעל זה עיקר התיקון הוא למקור האחדות והשלום, [בחינת האדם שהיה שלום בימיו המובא בהמעשה הנ"ל]. ובחינת כולו אחד וטוב המבואר במאמר זה: