תקעו ממשלה-סימן א'

אות ב

[וחלקתי את התורה הזאת למאמרים קטנים, אשר קראתי אותם בשם ענפים, על אשר נשפעים ויוצאים וצומחים גם באתיגליא, מיבול ושיח הזאת, ולא ממקום אחר, כנ"ל בהקדמה]:

ענף א'.

שעצתו לכל איש הישראלי להנצל מהקנאה, בממשלתו שעל המלאכים, על ידי ההתקשרות לכל הששים רבוא נשמות ישראל שבכסא, מכופלת היא בביאורה מיניה וביה. כי מאחר שכל נפש מהששים רבוא יהיה כל בריאתו להממשלה הזאת, ממילא יש לבאר, שדייקא באגודתם והתקשרותם יחדיו, נבנה ונשלם בנין וקומת ממשלתם ומלכותם שעל כל צבא השמים, להיות מוכרחים להכנע תחתיו, ולבל יהיה עוד ביכלתם להתגבר עליהם. מה שאין כן בעת הפירוד וההתחלקות חס ושלום, שכפי שנחלק ונחסר מהם חס ושלום איזה נפש, נחלק ונחסר כמו כן חלק ואבר מכח הממשלה וקומתה הנ"ל, [שהיא בסוד קומת הצלע בכלליות כמובן בפנים]:

ענף ב'.

מה שיש לבאר בדבר הידיעה הנפלאה והנעלמה, לידע ולהשיג בשרשי כל הנשמות ומקור חיותם המוב"פ, שהוא הוא השגת מעשה המרכבה והכסא בעצמה. כי ממילא מבואר, שהיא שרשם ומקורם הנ"ל, [וזה הוא פירוש האמיתי של ענין האחיזה בה שאמר השם יתברך למשה, כי למעלה בוודאי לא נמצא שום גשמיות חס ושלום]. וגם ממילא מובן, שהם בהשגתם בה בפרטיות, יהיו מעיקר ההתאחדות בה, להיות גם כן במרכבתו של מקום ומקומו של עולם, המובן בפנים מענין הכתוב וכסא כבוד וכו' וישת עליהם תבל:

ענף ג'.

שגם בהבאתו על אודות המתקיים בממשלתו [בהיותו ואחיזתו לכסא כבודו יתברך], את הכתוב ותקעתיו יתד וכו', מבאר כדרכו הקדושה, גם שאר ענין הכתוב, בסיום שבחו שיהיה לכסא כבוד:

ענף ד'.

שבהמבואר ויוצא מדבריו הקדושים [על פי הכלל השישי הנ"ל בהקדמה], בענין המפורסמים והמנהיגים בעזות מלכותא דסטרא אחרא על נפשות ישראל, שבתכלית ההיפך יהיו כנגדם המנהיגים דקדושה, במלכות וממשלה דקדושה, להנהיג ולמלוך בה על נפשות ישראל בעצמם. מבאר יותר בהודעתו השניה, לדבר ההתקשרות ואחיזת פני כסא שהוא מה שמתקשרים אליהם. כי לפי כל זה ממילא מבואר, שמאחר שהם הזוכים בנפשות ישראל בעצמם למלוך ולמשול, נמצא ונתחבר אצלם גם חלקי המלכות שבכל אחד מפרטי נפשות ישראל [בני המלכים] שתחתם. ובהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל, נשלם גם כן בנין קומת המלכות וכוחה, עד שלא נמצא יכולת בהרודפים להפילו חס ושלום:

ענף ה'.

שלכאורה יש להתפלא קצת, בהכרח הודעתו הראשונה לדבר ההתקשרות, שצריך לידע מקור כל הנשמות וכו', ולא הסתפק עצמו בהודעתו השניה הנ"ל, לקשר עצמו עם המפורסמים והמנהיגים שבהם, מאחר שגם בזה יתעלה האדם באחיזת הכסא כבוד ושאר התיקונים עד שישית עליו תבל וכו', ועוד קל ונקל יותר לזכות לזה, כמבואר בלשונו הקדושה. ולולי דמיסתפינא הייתי אומר, שהא בהא תליא. כי כל ההתקשרות הנזכר בהודעתו השניה, הוא להתקשר להמנהיגים במלכות וממשלה הנ"ל, המתקיימת על פי הודעתו הראשונה, שהם מתקשרים בפרטיות לנפשות ישראל שתחתיהם, ברוב ידיעתם והשגתם שבמעשה המרכבה והכסא שבפרטיות הנפשות שתחתם. וגם יש לפרש, שכנגד המתקשרים בהם מלמטה, נחשבים גם הם בסוד האדם העליון, היושב על הכסא, לעוצם כלליותם בו, [וכמבואר מדבריו הקדושים, שמהם יוצא המשפט שבראש השנה, שהוא משפט היושב על הכסא בעצמו יתברך], ועל ידי זה לבד, נמצא יכולת גם באדם התחתון, לזכות על ידו לכל זה:

ענף ו'.

וגם לפי הנ"ל יש לבאר, שאף על פי שהעיקר הוא ההתקשרות הראשון של המלך והמנהיג העליון, שמתקשר לכל אחד מנשמות ישראל. אבל גם לזה בעצמו, מוכרח תחלה שנפשות ישראל יתקשרו אליו מלמטה, באתערותא דלתתא, כי אז דייקא, עיקר ההשלמה של ההתקשרות הזאת:

ענף ז'.

מה שמבואר מהשתנות מהות השפע היורדת משמשא לסיהרא, להיות לאור ודבר רוחני, כנגד גשמיות השפע שנשתלשל משם למטה בהצמחים. שכן גם למעלה, מהמדריגה של הכוכבים להמלאכים וכו', גבוה מעל גבוה, תהיה בהשתנות ליותר צחות מהרוחניות. וממילא מובן, שבמדריגה העליונה שבדבר ה' בעצמה, תהיה כמו כן גם השפע במהותה ממש:

ענף ח'.

שגם בהנ"ל, מבאר יותר בהתהוות כל תיקון התפלה [שבהשפעותיה הנ"ל], על ידי התיקון של השפעת הנבואה וניב דבר ה' הנ"ל. כי שני התיקונים האלה, יהיו כאחים ותאומים ממש, אשר לא יתפרדו כלל. וגם ממילא מבואר, שכל זה הוא כעין הממשלה בעצמה על העליונים שמבאר אותה במאמר חז"ל עתידין וכו', כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שהמלאכים יקבלו שפע ההשגות, מנפשות ישראל. והוא כהשגת וקבלת התורה של משה, אשר נתקנאו על זה המלאכים כמוב"פ. וגם לפי זה מוסיף לבאר, שהקלקול בעצמו נהפך לתיקון כפלי כפלים. כי דייקא מקלקול הקנאה, וקטרוגי המלאכים, מתגברים לאחיזת פני כסא בבנין ירושלים, והשפעת הנבואה ודבר ה', והתפלה בגאולתה, עד שכל המלאכים שבצבא השמים מוכרחים להשתחוות [כעבד לוה] לאיש המלוה הזה, בקבלתם מדבריו כנ"ל:

ענף ט'.

הוא על אודות שני הפליאות הנמצאות בדבריו הקדושים. פליאה א'. הוא בהרכבתו ענין המשכת אלקותו יתברך לבית המקדש [בסיבת הדברים נאים], באמצעות ענין יכולת המשפט של המושל הנ"ל, [כי אין זה דרכו הקדושה כנ"ל בהכללים]. וגם מחמת זה, יש להתפלא בפליאה ב'. על אודות ההתכנות לשלימות היראה בשם בנין ירושלים, כי גם זה הוא לכאורה כענין המיוחד בפני עצמו, ולא לראיה ותוספות כלל לגוף התיקונים המוכרחים לענין זה. כי מרחוק תבין ותתבונן, ממאמר הג' משמרות שהביא על זה, שבאמת כוונתו בבנין ירושלים, להבין משל ומליצה [כמסילתו הקדושה שאנו סוללים בה בכל הכרך הזה]. כי כל התגלות האמת [לרחק מי שצריכין לרחק, ולקרב ולהתקשר למי שצריכין להתקרב ולהתקשר], לא יהיה בכלליות [שזה העיקר], עד בנין ירושלים [בביתו יתברך] בעצמה. ועוד אגב אורחא תבין מרחוק, שגם בזה מבאר יותר בתיקון השלשה מועדים המוכרחים להתעלות בהם לתיקון הבנין הזה. ובהשפעת קול הנבואה להכרובים, שיוצא בבנין הזה. ושגם ברכת גאל ישראל, שמבאר בפירוש הדרש לענין גאולת התפלה, מבאר על פי הנ"ל, גם בפירוש הפשט, לענין גאולת ישראל ממש. ושגם בזה מבאר יותר בדבר התנוצצות משיח העומד בתיקונים האלה. ושגם בזה תתישב גם הפליאה הראשונה הנ"ל. כי עוד תבין מרחוק, שכעין המשכת אלקותו, לישיבה כביכול על כסא כבודו יתברך, תתרומם כמו כן גם מקום מקדשינו הנ"ל [כמאמר הכתוב, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו]. אשר לפי זה, מבואר יותר בהכרח בנין ירושלים הזה, לאחיזת כסא כבודו יתברך, מאחר שגם היא, מכוונת ועומדת כעין המקדש והבנין שלמטה בירושלים ממש כנ"ל:

ענף י'.

במה שכתב בביאור המאמר חז"ל אנא בשרא וכו', שבשרא ראשי תיבות ששים רבוא בכרס אחד, [על אודות ההתקשרות לששים רבוא נשמות, שמוכרח לההצלה מאש קנאת המלאכים]. שאף על פי שלכאורה כל הוספתו את שני התיבות האלה "בכרס אחד", ולקרא עבור זה את הששים רבוא נשמות כהזכרתם בדברי חז"ל, הוא להשלמת שני האותיות ב' א', שבתיבת בשרא. אבל אין זה דרכו הקדושה, ובפרט שלא הזכירו חז"ל את הענין הזה, רק כדברי צחות, שיתפלא על זה כל השומע, ולא כוונו בכוונתם רק על משה רבינו בעצמו, שהוא השקול כנגד כולם עיין שם [במדרש רבה שיר השירים]. אבל מרחוק תבין ותשכיל בהפלאת דבריו הקדושים ודברי חכמינו ז"ל, כי לפי זה ממילא מובן, שחציבת הששים רבוא נשמות [שנחצבו משם קודם הבריאה], היתה בסוד ההולדה, שנולדו ויצאו משם. וגם כפי שנזכר ענין הכסא [בהמראה שסיפר אז על זה, המובאה בחיי מוהר"ן ], על אודות הכתוב כרסיה וכו', מבאר בכפלים את הענין הנפלא הזה, כי בכרס אחת מהאם כל חי [שהיא הכרס והכסא כנ"ל], נולדו ונחצבו משם כל הששים רבוא נשמות קודם הבריאה כנ"ל:

ענף י"א.

שגם בבריאת המלאך מבנין ירושלים והכסא כנ"ל, ובצירופי דבריו הקדושים על אודות הכתוב כי אין מחסור ליראיו, שנמצא בראשי תיבות שם מלאך בלשון סתם, הכולל לכל מלאכי מעלה. נראה מבואר, כעין המובא בדברי חז"ל בענין הכתוב כרסיה וכו' הנ"ל, שגם כל האלף אלפין ורבוא רבבן מלאכים העומדים קדמוהו, יוצאים ונבראים מנהר דינור, דנגיד ונפיק מזיעת החיות שבכרסיה הנ"ל. ויתרון נפשות ישראל שעליהם, הוא מחמת שהם עמוסים כביכול מני בטן בפנימיות הכסא, ולא כן המלאכים הנ"ל, כי הם הנשתלשלים ויוצאים רק מחיצוניותיה, כמובן בכתבי האריז"ל. ונראה מבואר, שהוא סוד הזיעה הנזכרת בדברי חז"ל על אודות הכתוב הנ"ל:

ענף י"ב.

שלכאורה יש להתפלא בהשמירה מהתמנות המוב"פ, מאחר שהממשלה בעצמה הוא ההתמנות, וכמבואר מתרגום יונתן ואמניניה וכו' שהביא לענין הממשלה. אבל מהעלאת דבריו הקדושים שלעיל ושלקמן, נראה מבואר, שזה לא נאמר כי אם בעת השראת הנבואה לגאולת התפלה, שיהיה ביכולת לעסוק בתפלה כראוי. ולא בגמר התיקון והשלמת התפלה, כי אז נכלל כמו כן הצדיק במקומו של עולם יתברך, עד שאין שייך כלל לחלק מלכותו והתמנותו וישיבתו בכסאו, ממלכות וישיבת השם יתברך בכסאו, כי הוא בעצמו יושב כביכול על כסא השם יתברך, למלוך גם על העליונים כמוב"פ, ואין זה התמנות למלכות שלו כלל:

ענף י"ג.

שבדבר הכתוב כי אין מחסור ליראיו, מוסיף לבאר במה שדקדק לקרא למדת היראה דייקא בענין השלימות, שגם מחמת זה לבד, היא נקראת בשם ירושלים כמוב"פ:

ענף י"ד.

שגם במה שהאריך וכתב על אודות השפעת הנבואה שינבאו אפילו קטנים [ונבאו בניכם וכו'], מוסיף לבאר כפלים לתושיה, מברכת הנערים ואנפי זוטרי, שנשפעים בנבואה מזה המלאך. כי ממילא מבואר, שבהתהוותם אחר כך על ידי זה לעצם כלי הנבואה, יוצא ונשפע אחר כך גם מהם הנבואה ודבר ה', באופן שתגיע ותבא עד הקטנים [ואנפי זוטרי] הנ"ל:

ענף ט"ו.

שממה שכופל אזהרת שמירת הברית שני פעמים, נראה מבואר [כפירוש מהרנ"ת ז"ל בהלכות ערלה], שאין דומה כלל אזהרתו הראשונה שבתיקון השלשה תאוות, לאזהרתו השניה שבדבר הג' עבודות דסטרא אחרא. כי (מ)השלשה עבודות שהם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, יהיו לגמרי באיסור ורע חס ושלום. ולא כן השלשה תאוות הנ"ל, שבהם אין מוכרח רק התיקון והבירור, לבררם באופן שיהיו בהיתר ובתכלית הקדושה. כי גם בהעלאתו כל זה, מבאר יותר בדבר הכתוב ברכת ה' היא תעשיר וכו', שמביא בענין תאוות ממון. וגם לא תתפלא על ידי זה, בהבאתו על אודות הרחמים והאש של תאוות המשגל, את הכתוב חם לבי וכו', שגם זה אמר דוד כמאמרו את הכתוב ולבי חלל וכו'. כי לפי הנ"ל יבואר לנו, שגם הזוכה ללב החלל וזך מהחמימות הזאת, מוכרח בכל זאת בקדושה גם הוא, לבחינת חם לבי וכו' הנ"ל:

ענף ט"ז.

שגם בפרי דבריו הקדושים הנ"ל [בענף י"א], מענין המלאכים הרודפים את האדם [במשפט הדין והקנאה שבהם], שגם הם מצד הכסא. יש לבאר, שמחמת זה בעצמו, אין הדין נמתק אלא בשרשו והאחיזה שבהכסא בעצמה, להתהפך לכסא רחמים, להיושב עליה בראש השנה ודן את כל אחד לכף זכות כמוב"פ:

ענף י"ז.

שגם במה שכתב במראה הנ"ל, בענין הנפשות שבכסא, אשר כל אחד חקוק עם בת זוגו, [ובצירוף הענפים הנ"ל], מבאר יותר אודות הכתוב ויבן וכו' הנ"ל, כי גם בזאת יבא ויתעלה אל הקדש, כל העולה במעלות העליונות שבענין זה. [כי כמה וכמה נדחפו, ונפלו יותר, בעלייתם, בגין דלא אנסיבו, כמובא מזה במקום אחר]:

ענף י"ח.

הוא היוצא מענף ח' הנ"ל, שהתפלה היא מעצם סוד [כסא] הצלע, והאדם העליון יתברך. כי מרחוק תבין, שגם בזה מצמיח ומבאר יותר בדבריו הקדושים, על אודות השלשה עבודות העומדים בתכלית ההיפך, מהמתאחז שם באמונתו וקדושתו ושמירתו דם כל אדם הנמשך משם, כמובן מדבריו הקדושים בביאורים הנ"ל:

ענף י"ט.

שלכאורה יש להתפלא, בהכרח הכרת המפורסמים של שקר. כי כפי הנראה לכאורה מדבריו הקדושים, שאין מוכרח ההכרה הזאת, רק לתועלת ההתקשרות לכל הנשמות, שזוכים בהתקשרות לכל המפורסמים שבדור. ומה לי בזה שמעורב בהם גם המפורסמים שאינם מוכרחים לזה. וליישב את הפליאה הזאת, שוב נשוב לשיח וצמחי דבריו הקדושים הנ"ל, שגם בריאת והשתלשלות כל מלאך, [שבראשי תיבות כי אין וכו'], הוא מבנין [ירושלים], כסא ה', [שבסוד הצלע, ואם כל חי כמוב"פ]. ולצירופי דבריו הקדושים, שבעת הקלקול נהפך מאיכות המלאך בעצמו לכלאם. כי לפי כל זה, יש לבאר, שכמו כן, כל רדיפתם והתגברותם על נפש ישראל בקנאתם שבהם, הוא מה שזורקים בו ארס גופיהם שבמדת קנאתם בעצמם, שגם הוא יתקנא וישנא כמו כן את חבירו ורבו הגדול מאתו, [כי קלקול רדיפותיהם, ותיקוני ההצלה שמהם יראה ונבואה וכו', יתנגדו וילחמו זה כנגד זה]. ושמחמת זה, נמשך מהם גם קלקול האמונה בהיושב על הכסא בעצמו יתברך, בסיבת השנאה והריחוק הנ"ל מהרב והאדם העליון שעליו הנ"ל, [וכעין המבואר גם מדברי חז"ל , שכל החולק, ואפילו מהרהר, אחר רבו, כחולק ומהרהר ומתרחק משכינתו בעצמו יתברך]. ועל אשר נראה ונצמח בענף ט"ז הנ"ל, שגם הג' תאוות שחושב תחלה, יהיו כעין הג' עבודות הנ"ל, [ובסבכי ענפיו הנ"ל, שגם בנין הלב ירושלים, הוא מבנין הכסא שמשם גם המלאכים כנ"ל], עוד מצמיח ומבאר יותר לפי זה בדבריו הקדושים, שגם [ה]שלשה תאוות האלה בעצמם, הם בלב, ושמחמת זה, מקלקלים חס ושלום [להבלתי זוכה ומתקדש בהם], את היראה שבלב. וכן מבאר יותר בכל זה, גם בהבאתו את המאמר חז"ל, אנא בשרא ואנת אש וכו', על אודות רדיפות המלאכים הנ"ל, כי משם לבד, כל חום הלב להתאוה הזאת, אשר יסובב על זה בהכתוב חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש וכו', [וכמו כן, גם בתפלת מהרנ"ת שעל התורה הזאת, שמבאר כן בדבריו הקדושים]. ועוד מבאר לפי זה, בעמקי שפתיו, על אודות המאמר חז"ל ג' משמורות וכו', שכל חום התאוה, מקבל ויונק כל אחד מחלב אמו, כפי מה שהיא, אם לקדושה אם להיפוך חס ושלום. [כי במצודת לבבה, בארס הדמים הרעים, אשר גם עיקר אחיזתם היא מצד הצלע ואם כל חי כנ"ל, נתהווה ונמשך מזה ממילא, גם לבניה ודורותיה היוצאים מאתה]. וגם ממילא מבאר יותר לפי כל זה, בעוצם קלקולי המפורסמים, המתגברים בקנאתם ועזותם, לחלק לעצמם את המלכות והממשלה [שתגיע באמת להמפורסמים דקדושה ולא להם], שבזה לבד תצא יותר אל הפועל רדיפת המלאכים בקנאתם להפריד ולחלק את הממשלה מהמגיע אליו, [כי ממילא מובן, שעיקר רדיפתם ומלחמתם, הוא כנגד העומד בראש המלכות וממשלה שבנפשות ישראל בעצמם הנ"ל]. וגם בצירוף הנ"ל ללשונו הקדושה על אודות הכתוב ואדעך וכו', עוד מבאר יותר במה שנקראים גם השלשה תאוות הרעות [שבהיפוך בנין ירושלים ויראה שבלב], אנשי השם. ובאחדות (הפירוש) [הפשט] והדרש שבהכתוב קרואי מועד וכו' שמביא על זה, כי הם העומדים בבעלי ואנשי השם המפורסמים, ונתפשט להם בהעלמה והסתרה חס ושלום לשם ומלכות משה שבכל דור, אשר באמת היו צריכין להתקשר אליו כל חלקי המלכות שנמצא בכל אחד מנפשות הששים רבוא, אשר יסובב עליהם בהכתוב נפש חיה וכו'. כי לפי כל הנ"ל, מבאר יותר בעצם ההתקשרות להראש וכו', שיהיה נפשו נקשר וחביבא ליה כנפשו, שהיא ההצלה ותכלית ההיפך ממדת הקנאה והמחלוקת חס ושלום, שנמשך מקנאת המלאכים. גם לפי כל זה, יתיישב לנו בטוב טעם ודעת גם הפליאה הנ"ל, כי כפלים לתושיה בכוונת דבריו הקדושים להכרת המפורסמים דסטרא אחרא, כי מלבד מה שעל ידי פירסומם וממשלתם נופל ויורד חס ושלום הממשלה והמלכות ממי שמגיע לו, [עד שאותו דייקא אין ביכולת להכיר ולידע מגדולתו ומלכותו], כי כמו כן, נקטן ונתמעט אז פירסומו מכל הנפשות שנתרחקו מאתו, ונפנו וסרו להשקרנים הנ"ל. עוד ממילא מובן, שכל המתקשר ונאחז בהם, נתקשר ונאחז חס ושלום בארס הקנאה שבהם, ובהתאוה [והכבוד] שנמשך מזה כנ"ל:

ענף כ'.

הוא במה שעדיין יש להתפלא, כפי הנראה לכאורה מדבריו הקדושים, שכל הכר המפורסמים הוא כדי להזהר ולהנצל מלהתקשר חס ושלום גם בהם, כי סוף כל סוף מה הועילו חכמים בתקנת ההתקשרות לכל אחת מהשששים רבוא נשמות, שהוא עיקר המכוון הנ"ל והמוב"פ, מאחר שנחסר מהם המפורסמים הנ"ל, אשר על כל פנים יהיו בפשיטות בכלל הס' רבוא נשמות. [שגם כל ההתקשרות לראשיהם ומפורסמיהם דקדושה, הוא מהכרח התקשרות הפרטיות הזאת לבד כמוב"פ]. ואולם, מלבד אשר מרחוק תבין ותתבונן בעומק והפלאת דבריו הקדושים, שעל זה בעצמו יסובב כל ההכרה וההבחנה שבהם, כדי לדחות ולהפיל על ידי זה חלקי המלכות והממשלה דסטרא אחרא שנתערב בהם מארס המלאכים הנ"ל, [כי עזותם נופל לפניו כמוב"פ], אשר ממילא מבואר, שגם על ידי זה בעצמו נטהרים ונזדככים, להיות ביכולת להתקשר בהם על כל פנים באמצעיות הראשים והמנהיגים דקדושה, שמושלים אחר כך גם עליהם [בסיבת נפילת מלכותם כנ"ל]. עוד יש לחתור ולבא בעומק ביאורי דבריו, שמחמת זה מוכרח באמת להתעכב בתיקון זה, ולעסוק בו בכל שנה ושנה בראש השנה יום הכיפורים סוכות [הנזכרים בהמראה הנ"ל שעל זה], וכמבואר בזה מדברי מוהרנ"ת ז"ל. כי התיקונים חוזרים חלילה, ודייקא על ידי זה שעולה הצדיק בעוצם כוחו להתאחז בכסא, עד שיהיה גם הוא מקומו של עולם, ידין וישפוט לכף זכות גם את היורדים בעזות מלכותא דסטרא אחרא הנ"ל. עד שיתעלו ויתהפכו גם חלקי המלכות שבהם, לתוך הקדושה בעצמה. עד שנשלם יותר על ידי כל זה, בכל שנה ושנה, גם בנין ואחיזת הצדיק בכסא, לקרב ולהעלות גם את הנופלים והרחוקים יותר. עד שסוף כל סוף, יהיה נגמר ונשלם בנין המפואר הזה שבירושלים, וצמח דוד היושב בכסא מלכותו ותפלתו כנ"ל:

ענף כ"א.

שגם מגזעי דבריו הנ"ל על אודות ההתקשרות והשלום המגיע גם להרחוק, [שהוכרח תחלה להתרחק מאתו כנ"ל], שלכל זה זוכים ומקבלים מבריאת המלאך המשפיע את הנבואה, שמשם גם ניב שפתי התפלה, עד שזוכים לרפואה כמוב"פ. מבאר יותר, בענין הכתוב בורא ניב וכו', שמביא לכל זה:

ענף כ"ב.

הוא היוצא מדבריו הקדושים בביאור הנ"ל, שכל שפע החלב היוצא מאמא דמקננא בכורסייה, הוא הוא כעין השפע שמקבלים אחר כך בתיקון התפלה והממשלה שנמצא בה ובכחה כמוב"פ. כי גם בכל זה מצמיח פרי הדעת והתבונה, בביאור הכתוב חם לבי בקרבי, שיסובב לפי פשוטו בדברי התפלה, שמשם כל חום החלב שנמצא מזה גם בקדושה כנ"ל בענף ט"ו. ואם בכל זאת, סתם בלשונו הקדושה, לבל יזכיר את הכתוב הזה רק על אודות הפגם שנמשך גם כן משם כנ"ל בענף הנ"ל, יש לבאר, שזה מחמת שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא וישגה מעט, מעוצם הרדיפות הנמשכים משם כנ"ל, וכמבואר מדבריו הקדושים בענף י"ט הנ"ל, שגם אחי יוסף פגמו מחמת זה. וגם ממילא מתפרש יותר, גם בהבאתו ענין הכתוב כלאם וכו', שהשיב משה ליהושיע בלשון תמיה המקנא וכו'. כי אף על פי שבכל זאת זכה דוד להוליד ולהמשיך בתפלתו [לש'ל'מ'ה'], את האחיזה והישיבה בכסא ה', ה'מו'ש'ל' ומולך גם על העליונים, [ועל] כל המתאחז בה כמוב"פ. אבל לשלימות התיקון הזה, לא יזכה רק רוח אפינו משיח ה', שיהיה לעתיד, עד שינצל ויציל וירפא גם לכולנו על ידי זה, בהצלה ורפואה נצחיות, שאין עוד אחריה שום מחלה חס ושלום, ואשרי המחכה ויגיע וכו':

ענף כ"ג.

שגם בהעלאתו מכל הנ"ל, שזה לעומת זה יעמדו אנשי השם והמנהיגים דקדושה בשלשה ראשי המוח והדעת, לתיקון השלשה תאוות כמוב"פ, מבאר יותר בהבאתו ענין הכתוב של המלאך הגואל וכו', כי הוא אשר יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי [אברהם ויצחק], שהם עיקרי (הראשונים) [הראשים] ואנשי השם דקדושה כמובא במקום אחר, אשר על ידי זה לבד כל תיקון התפלה כמוב"פ:

ענף כ"ד.

שגם בכל הנ"ל, מבאר יותר בהפלאתו לדבר אחר כך מענין הקשיא והשאלה על אודות השכינה שבמדת המלכות [והממשלה] העומדת למטה מנצח והוד שבמקום הנבואה. כי גם בזה, מבאר יותר בענפי ביאוריו הנ"ל, שהשאלה והקיטרוג על אודות המלכות והזוכה אליה, נוגע ועולה עד מדות הדינים של העליונים שבכסאו בעצמו יתברך, [ולשאול ולהתפלא בכל עת, על אשר גם הוא יהיה בנביאים, ועוד למעלה מהם]. ושבכל זאת, תתעלה בעלייתה ואחיזתה שם, להמתיק ולבטל כל הדין והקטרוג בשרשו ומקומו שבכסאו הזאת בעצמו יתברך כנ"ל, כי הוא הוא התירוץ והתשובה על הקטרוג והשאלה הזאת, מה שאף על פי כן תזכה בעלייתה ואחיזתה שבשרשה, להיות משם לבד כל ההשפעה כנ"ל:

ענף כ"ה.

על אודות גלות התפלה המוב"פ, מה שחפצים לפטור אותה. כי בכל זה, מבאר יותר במה שכתב שהתפלה בעצמה היא בסוד עבודה, ושמחמת זה נפגמה מעבודות דסטרא אחרא. כי בזאת נראה מבואר, שזה עיקרי הפגם שגורמים להתפלה בעבדותם, להיותה גם היא נחשבת להאדם כעבודה ממש שהאדם חפץ להפטר מאתה, [וכימי שכיר יקוה פעלו וכו']:

ענף כ"ו.

שגם בהיוצא מהענפים הנ"ל, שגאולת התפלה הוא גאולת הנפשות, ושזה לעומת זה בגלותה שבשלשה כתי עבדות תהיה גם היא בעבדות ממש. מבאר יותר בהבאתו על אודות העבודות שבקלקול האמונה, את הכתוב אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:

ענף כ"ז.

הוא מבואר [מדברי מוהרנ"ת ז"ל] בביאור דבריו הקדושים, שלכאורה יש להתפלא במה שמכנה התיקונים לקבלת הכוכבים זה מזה בשם הלואה, ולא בשם קבלה ממש, [וגם בשם הזה לא היה שייך עוד רמז הראשי תיבות מלוה מהכתוב וצבא השמים וכו']. מרחוק תבין ותתבונן, שבהודעתו על אודות החוב והחיוב של כל שיח השדה [וכן ממעלה למעלה], להחזיר את הכח לתוך התפלה, מבאר ומיישב ללשון התיקונים הנ"ל. כי באמת, לא תהיה קבלתם משם, רק בתורת הלואה המוכרחת להחזיר אחר כך, ולא בתורת קבלה ומתנה לגמרי הנ"ל:

ענף כ"ח.

מהנזכר לעיל על אודות מלכות הכסא [להיושב עליה בראש השנה], שאף על פי שבתחלה תהיה בכסה והתכסות עצום [להיות נקרא בשם עבד שהוא תכלית ההיפך כנ"ל]. אבל דייקא מזה, תתגבר ותתחדש להתמלא ולהתנשא על כסא מלכותה ביתר שאת. ומהנראה בדרכי ספרו הקדוש, שנמצא כוונה מדוייקת במה שתופס איזה דבר לדוגמא [כנ"ל בהקדמה], תבין מרחוק, גם להפלאת כוונתו להבאתו תפיסת הדוגמא שבלשון התיקונים על אודות הלואת סיהרא משימשא. ושגם בזה כופל בטוב טעם ודעת לענין הכתוב תקעו בחודש וכו'. ובמה שמכנה וקורא גם לתיקון המועדים על שם חידוש הירח, ובהבאתו אגב אורחא ענין התיקון של מיעוט הירח, שדייקא בזה אנו רואים גודל רחמנות השם יתברך. כי לפי כל הנ"ל, תבין מרחוק, שכאשר ישכיל ויתעלה עבדי דא סיהרא הנ"ל, בראש החודש וראש השנה המוב"פ, תמלוך ותתנשא במלכות השם יתברך, שבצמיחת קרן משיח המוב"פ, להיות למלוה ולא ללוה. כי הוא שיר'י'ח' [אותיות י'ר'ח'] ביראת ה', להמשכת הדעת מהראש הנ"ל אל הלב, בשלש המועדים הנ"ל. כי גם כל מיעוטה שבקנאתה תחלה, הוא כמיעוט נפשות ישראל הנ"ל שבתאוה וקנאה הנמשכת ונשתלשלת ממלאכי ומדת הקיטרוג שבכסאו בעצמו יתברך. וגם בכל זה, מבאר אגב אורחא עוד בטעם שלישי, למה שיש ביכלתינו וטענתינו לבקש כפרה מהשם יתברך, מאחר שגם כל חטאינו שבאש הקנאה והתאוה הנ"ל, נמשכת כביכול מאתו בעצמו יתברך כנ"ל:

ענף כ"ט.

הוא הנצמח מהענפים הנ"ל, בענין העלאת המלכות והתפלה מתכלית ירידתה למצרים, עד תכלית עלייתה, להתהפך למלכות דקדושה. שגם בכל זה מבאר יותר, בסוד קול השופר שמרמז על התפלה, על שם הכתוב מן המצר קראתי יה ענני במרחב וכו':

ענף ל'.

מורכב ויוצא גם כן מהענפים הנ"ל, שהעלאת התפלה מזילותא דגלותא, הוא העלאת המלכות שבה. כי בזה מבאר יותר, בפשיטות ענין הכתוב כרום זולות וכו' שמביא על זה [באמצעות המאמר חז"ל], כמבואר שם בפירוש רש"י, שיסובב על דוד במלכותו, שנתרומם על ידי זה:

ענף ל"א.

הוא שגם ענין מאמר יחזקיהו שמביא על זה, נתבאר בכפלים, כי הוא שנאמר בתפלתו שהתפלל על אודות רפואתו:

ענף ל"ב.

יוצא גם כן מהענפים הנ"ל, כי מהם תבין מרחוק, בעומק ביאורו בכפלים, לכח הממשלה בעליונים, שנמשך מכח הפלת עזות המפורסמים. כי לא זו בלבד, שזוכה בכח הזה להתקשר עם המפורסמים האמיתים, באופן שיתאחז בפני הכסא, ולא יתיירא מרדיפת המלאכים המתקנאים בו. עוד גם בכח הזה בעצמו, מתגבר ומפיל עזות וקנאת המלאכים בעצמם, שרצו תחלה לרודפו, כי גם הם, לווים ומקבלים מאתו, כעבד לוה המוב"פ:

ענף ל"ג.

מסובך בענף הנ"ל, שהכח שמקבל האדם מהמנהיג [והמושל האמיתי והעליון שעליו], לעמוד גם הוא בהממשלה הזאת, הוא כעין קבלת הכח של המנהיג בעצמו מהאדם העליון, שסובב עליו בהכתוב ועל הכסא וכו'. ואם לכאורה לא יסובב בדבר התיקונים הנשגבים [שבבנין ירושלים וכו'], רק על אודות האדם שלא נמצא בו ידיעה העיקרית הנ"ל והמוב"פ. אבל ממילא מבואר, שגם להתיקונים הנפלאים האלה בעצמם, מוכרח מתחלתם ועד סופם לכח המושל העליון הזה. כי מיד כשישים האדם תוקף רצונו וכוספו להתקשר אליו, נמשך עליו הארתו בכל עת, להעלותו ממדריגה למדריגה, עד שיזכה על ידו להיות למלוה ומושל על כולם, ועד שיזכה גם הוא, להיות למרכבתו וכסא של מקום:

ענף ל"ד.

מה שיש לבאר, שהידיעה האמיתית במקומו של כל אחד מתחלה וכו', הוא הוא בידיעת שרשם ותחלת מקומם שבמקום חוצבם מהכסא המוב"פ. ושיזכה לזה גם האדם התחתון, מוכרח להשלמת תיקונו והתאחדותו שבו הנ"ל:

ענף ל"ה.

ענין המלכות הזאת, שהוא המלכות והממשלה אשר בהתנוצצותו ואורו של מלך המשיח כמוב"פ, מבואר ממילא, שאין זה רק להוציא כבוד מלכותו בעצמו יתברך מההעלם אל ההתגלות, וכאשר דברנו בזה בכמה מקומות, שכבוד ומלכות אין שייך רק מזולתו [כי אין מלך בלא עם], והוא האדם אשר הפליא הבורא יתברך בבריאתו, להיות נחשב כזולתו, בכח הבחירה אשר יבחור בהנהגתו לעצמו ולאחרים, כרצונו ואוות נפשו. ומשה משיח, הוא ראש הזוכים בכל דור, להיות בכל זאת מרכבה וכסא כביכול למלכותו יתברך, ולבל ינהיגו בעצמם ולאחרים רק במשפט התורה, והלימוד שמקבלים מאתו:

ענף ל"ו.

שמבאר בדבריו הקדושים, גם כל ענין הכתוב ויבן וכו', שמדבר בבריאת האדם [כלליות הנשמות כידוע], להיות רודה ומושל גם בהעליונים [והמעופפים] שבשמים, [וכמבואר על זה בלקוטי הלכות מדברי חז"ל שהיו צולין לו בשר וכו']. ושמתאוות האכילה [והמשגל וכו'], קלקל בתיקוני ראש השנה המוב"פ, ולא זכה לקול התפלה, שהוא כענין הקול השופר [כמוב"פ על אודות הכתוב מן המיצר וכו']. וגברה עליו רדיפות המתקנא העליון [שנתלבש בהנחש כמובא], להיות שופך את דמו ודם זרעו ודורותיו. והעיקר, מרוב תערובת הטוב והרע שנמצא במדת העזות לכל נפש ונפש, עד בנין ירושלים שבהתנוצצות משיח הנ"ל, לגמר הרפואה, ואכל וחי לעולם:

ענף ל"ז.

מה שנראה לפי עניות דעתי בכוונתו הקדושה על אודות הממשלה [שבעיקר האדם ואיש הישראלי שבעולם הזה], שהוא ממשלת בחירת הלב, שנתנה לאדם התחתון, לעשות ולהתנהג בכל דבר כרצונו, [אשר לא נמצא כח הבחירה והממשלה הזאת, בכל נברא שנוצר אפילו בעליונים כידוע]. ולפי זה נראה מבואר, שגם התקשרות הלב לדעת הראש, באופן שלא תהיה ממשלת הלב כתאוותיו ורצוניו העצמיים חס ושלום, רק בממשלת אלקותו וידיעתו בעצמו יתברך, הוא מעין ההתקשרות בעצמה שמתקשר האדם התחתון לדעת היושב בראש השנה, וידיעה העליונה בכסא משפט מלכותו בעצמו יתברך כמוב"פ, ודו"ק ודו"ק, כי קצרתי, ואי אפשר לבאר כלל ברוממות נעלמות כאלה:

[מצאתי בנייר בפני עצמו]

ממה שמבואר מדבריו הקדושים על אודות ראש השנה, שהוא הראשון והעיקר לתשובה, בסיבת החרטה והתשובה מהשם יתברך בעצמו, אשר בכסה ומיעוט הירח ליום הזה, ינחם ויתחרט, ויבקש הביאו עלי כפרה וכו', [וכבר נודע, מה שיצא מפיו הקדוש, שכל ענינו הוא ראש השנה, גאר מיין זאך איז ראש השנה]. תבין מרחוק, כי הוא שמצא חן בעיני ה', להודיעו בכלליות כל נפש חיה, להתעלות בתשובת וחרטת ונחמת השם יתברך הנ"ל. כי הוא שמו נחמן [וחרטן], בנחמה וחרטה על העבר, באופן שמעתה ישוב למלאותה. [אמר המעתיק (ר' שמעריל מבארדיטשוב ז"ל) נראה לפי עניות דעתי, מרומז בפרשת בראשית בסוף, אצל נח, כל הענין, ודו"ק, כי מתוק מדבש ונופת צופים]:

[אמר המעתיק מצאתי כתב יד מניירות קרועים]

.... הראש השנה והראש חדש הראשון כנ"ל על ידי האדם ואשתו.... ה להיות כנגדו בארץ ומדריגה התחתונה הנ"ל, ששם עיקר אחיזת המצר ומצרים כנ"ל, אשר כל רודפיה משיגיה שם, בהסתות וקטרוגים להתקלל יותר מאתו. אבל לעתיד, בהתעלותה בשורש מלכותה שבאימא עלאה [בשרא מבשרו אשר לקח מהאדם העליון כמובן בפנים], תתעלה לשמי השמים יותר מאתו, כמובא מזה גם במקום אחר . אבל ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים [באתערותא דלעילא כמוב"פ], וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, כי לא המטיר וכו' [מי רות כמוב"פ], והאדם אין לעבוד את האדמה [כיציאת י'צ'ח'ק' למרחב, לשוח ב'ש'ד'ה'] בעבודת קול התפלה מן המיצר, בקול וקן ה'י'ו'ב'ל', מתתא לעילא [נרמז לעיל מהמובן בפנים ובסימן י"א השייך לזה עיין שם], ששם בשרשם נכללים ונתאחדים באחדות אחד. ואך ביציאתם אחר כך כל אחד למינהו, קשה וכבד מאד להבין ולהתבונן, כפי האדם והמקום והזמן, את הטוב להחיותו, ואת הרע בהיפוך חס ושלום. אבל מרחוק תבין, אם תחתור עצמך תחת כותלי דבריו הקדושים בענין העלאת כוחות היבול הנ"ל, שהוא המקבל הראשון מן הארץ לעלות מתתא לעילא [והעיקר בכוחות הריח כמוב"פ], באמצעות התפלה אשר יתפללו דרך א'ר'צ'ם', לביתך נאוה קודש, ביחוד הכרובים פנים בפנים, שהוא שער השמים, להתעלות ולהכלל בו יתברך לעולם שכולו אורך ימים, למעלה מהזמן והמקום, שבצירוף עבודת תפלת [הקרבן] המנחה הזאת, שתיקן יצחק ביציאתו לשוח בשדה המוב"פ, גם העלאת החי לריח ניחוח לה', עד שנתעלה לשם גם רוח האדם המדבר בעצמו [כאלו הקריב את נפשו] כידוע, עד שנופל מאתו עזותו הרע [שנמצא בכל אחד מהמפורסמים כנ"ל מהמוב"פ]. וכמו שבכלליות, נופל לפניו עזות נשמת אנשי השם השקרנים הנמצאים בתוך הששים רבוא, עד שגם הם בעצמם מתקשרים ונכללים בו להתהפך לכולו טוב כמובן בפנים, עוד תבין מזה, גם לענין כחות הצמחים של השדה הנ"ל, שבעלייתם לשורש האחדות הנ"ל, נופל ונהפך הרע שבהם להיות לכולו טוב, באופן שלא יבא כלל לכל מחלה אשר שמתי במצרים, ואכל וחי לעולם שכולו שבת מהעבודה בנחלה בין המצרים הנ"ל, על שגם בזה בעצמו, היה נכלל בשלימות עבודת המקום, ומצר תוקף הדין [אשר בתחלתו, כשמשמש לבוא, סמוך לג' משמורות הלילה הנ"ל והמוב"פ, מתגבר יותר בראשיתו כבראשית השנה אשר יתגבר יותר המצר והנסיון הנאחז אחר הדברים החמים כנ"ל], להתהפך בשלימות לרעווא דרעווין, באופן שלא יעלו ויתאחזו כלל, כלבי הרועים החצופים בעזותם הנ"ל. כי ביום אכלו מתערובת הטוב והרע הזה, קודם תיקון הדברים החמים של התפלה, וכניסת השבת הנ"ל [כי איחר וגם מיעט בה כידוע], נאחז רוע יצר החם הארור וכו', בו ובזרעו, עד שגם הגדול שבגדולים מוכרחים להתעלות לשם לגמרי בתשובת והחזרת כוחותיהם וחיותיהם, כקרבן עולה אשה ריח ניחוח לה' כידוע. וכן גם אחר כך, בהיותינו בעיבור ולידת האם במצרים כנ"ל, ששים רבוא בכרס אחד כבתחלת הבריאה הנ"ל, שהעיקר הוא נשמת משה משיח בעצמו כנ"ל מהמוב"פ, שעליו יסובב עיקר כוונת המאמר חז"ל הנ"ל, ובו דיבר ענין הכתוב [וילך איש וכו' כידוע], על אודות הנקת החלב המוב"פ, שזה זה סוד השפע הנ"ל שאנו יונקים ומקבלים מדדי האם דקדושה, שבכסא ושורש האחדות הנ"ל, כמובן מזה במקום אחר, עד שנתגבר להוציא מטומאת מצרים גם שאר כל הנפשות בהלוואת ושאלת שפע ברכת....

....לידע ולהשיג בשרשי כל הנשמות ומקור חיותם המוב"פ, שהוא הוא השגת המעשה המרכבה והכסא בעצמה [מאחר שנחצבו משם], כי ממילא מבואר, שהוא שרשם ומקומם הנ"ל [והוא פירוש האמיתי של ענין האחיזה בה, שאמר השם יתברך למשה, כי למעלה בוודאי לא נמצא שום גשמיות חס ושלום]. וגם ממילא מובן, שהם בהשגתם בה בפרטיות, יהיו עיקר ההתאחדות בה להיות גם כן במרכבתו של מקום ומקומו של עולם המובן בפנים מענין הכתוב וכסא כבוד וכו' וישת עליהם תבל:

שגם בהבאתו על אודות המתקיים בממשלתו, באחיזתו לכסא כבודו יתברך, שמתקשר.... וכנ"ל מהמוב"פ, שגם הוא לא ניתן לו הגדולה כי אם בשביל נפשות ישראל שמתקשרים אליו מלמטה, שכפי התקשרות הזאת נמשך לו בכל פעם יותר הידיעה והשגת שרשם וכל חיותם [שבהכסא הנ"ל], שהעיקר לידע כל מפורסמי הדור כנ"ל [וכאשר יבואר לך בכל זה מכל אשר נרמז לקמן מהמובן בפנים], ואז באמצעות ההשתדלות בהעצה המכפלה הזאת, כשיוצאים מבית עבדים שבמצרים הנ"ל, וזוכין לעבודת התפלה, ממילא נתאחז ונכלל בכסא מלכותו יתברך [עבד מלך מלך וכו'], למלוך גם על העליונים כבן דוד משיח המוב"פ, עד שכל צבא השמים משתחווים [כעבד לוה] לאיש המלוה הזה, [ועיין לקמן בענין אחי יוסף המוב"פ]. גם ממילא מובן, שמלמעלה עדיין השפע רוחניית בדעת והשגת קדושת אלקותו יתברך.... שיקבלו מאתו להשפיע זה אל זה, ואם גם הם [נחשבים] לשרים ומלווים זה לזה כמובן בפנים, אבל כמו כן הם לווים ומקבלין דין מן דין עד.... [התגשמות השפע להיות לאור] הכוכבים, שהתחתון שבהם [ובתכלית העבדות כנגד כולם], הוא הסיהרא כמוב"פ, אבל בכל זאת ישכיל עבדי [דא סיהרא כידוע ], בחודש וחידוש המוחין שבשלש רגלים, שעל זה עשה ירח וכו' כמוב"פ. [ועיקר התיקון הזה יהיה לעתיד] להתעלות לשרשה בכסה וכסא מלכותה, עד שהיא תהיה המשפיעה לכולם, השגת ושמיעת קול אלקותו יתברך, שעל זה יסובב הכתוב, וישמע את הקול וכו', [כמוב"פ מסוף דבריו הקדושים על אודות הקשיא והתירוץ כנ"ל],שזה זה עיקר השפע וההלוואה היוצא בממשלת ומלכות שלמעלה, שעבור זה כל קנאתם של המלאכים והשרים ההם, וכמבואר מהמאמרי חז"ל שמביא לזה [עתידין צדיקים וכו', כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, וכשעלה משה למרום לקבל תורה וכו']. גם עצת האחיזה בכסא כבודו יתברך המובא שם בדברי חז"ל, ממילא מובן שהכוונה הוא על האחיזה בהשגת כבודו יתברך, אשר בכסא מכוסה ונעלם, למעלה מכל השגות המקטריגים שקטרגו עליו. והנה, טרם נגמור דברינו בזה, עוד תעיין נא בלקוטי הלכות, על אודות הפליאה שמתפלא מורנ"ת ז"ל, בענין מה שחישב אדמו"ר ז"ל גילוי עריות בהג' עבודות המפסידין עבודת התפלה, מאחר שכבר כתב שכל עיקר עבודת התפלה הוא בשפע ה', שמהתהוות המלאך על ידי תיקון.... מהם הוא משג"ל, כמובן בפנים. ושמסיבת הפליאה הזאת....

....מר כל הן הגדול שבהם, שהוא אשר.... נתקע במקום, הוא.... בכסא כבוד] המוב"פ. אבל זה לעומת זה, כשנתגברו אנשי השם שבעדת קרח המובא לעיל, דבעי לאחלפא שמאלא בימינא [בקשר הכלליות והפרטיות הנ"ל], נסתכן מזה משה בעצמו [כנ"ל מהמובן בפנים והמבואר במקום אחר], לולי מה שביקש על זה יעקב בעצמו, לבל יתאחז ותחד בקהלת מריבתם אחדות כבוד כסאו, אשר בכסה ובסכה שלום, והתקשרות דקדושה. כי בכל זאת, יתגבר כח הראש הנ"ל, בהארתו לשלושת המועדים והרגלים דקדושה, עד שיעשה ירח [השכינה והמלאך] להוולד כבראשית, בבריאה חדשה, כי מאז נכון כסאו יתברך, אשר ימלוך ויתאזר בעוז ועזות ראש השנה דקדושה, לבטל עזות הפנים דסטרא אחרא בתכלית הביטול [כתחלת ענין הכתוב לביתך נאוה וכו', שגם לפי פשוטו יסובב כוונת הכתוב ה' מלך וכו'.... ראש השנה כמובא שם בפירוש רש"י עיין שם]. וכפי שיזכה כל אחד לפרנס ולזון את שורש נשמתו שבאלקותו יתברך, בהעלאת.... כח הריח להתפלה [הנחשב על ידי זה כקורבנא סעודתא דמלכא.... כן זוכים להשפיע לו פרנסת החכמה והדעת.... יתרפא אותו גם בגשמיות ארציות גופו שזה.... עבודת הארץ והאדמה שהיתה מוטלת על האדם הראשון, שהיה כלול מכל הנפשות כידוע, וגם עכשיו אחר קלקולו הנ"ל, היה נתתקן השמים והארץ [מעילא לתתא בשפע המטר, ומתתא לעילא בסילוק כח היבול כנ"ל], אם שמוע תשמעו בכלליות קומת הנפשות יחדיו, מאחר שכל האברים מקושרים זה בזה, ומחלת הנפש ואבר אחד, יגיע גם לחבירו שיהיה בריא מצד עצמו. ובפרט הראש הנ"ל, ששם יפגיע הרגשת מחלת עון כל האברים יחדו כמובא במקום אחר. כי גם בפרטיות נחשבים הנפשות בשינויי מדריגותיהם זה כנגד זה כשמים וארץ הנ"ל, שהתיקונים [כמו להיפך בענין הקלקולים] סובבים מזה לזה בכל פעם יותר.... מאד כל אחד מישראל, להשתדל ברצונו ותפלתו, לזכות את הרבים בכל אפשרותו. אך ורק לה.... היצר הרע במצות התוכחה, באופן שיסתובב מזה....

.... [כנ"ל בהכללים] ובהיותינו במיצר העברה שבארץ מצרים בעצמו, ילדה האם הנ"ל ששים רבוא בכרס אחד, שהעיקר הוא משה [כפירוש הפשוט של המאמר הזה], שהוא אשר [יהיה כמו שהיה] בעיקר ממשלת ומלכות משיח ה' המוב"פ [שהתפשטותיה בכל דרא ודרא כמובא במקום אחר], ועל אשר גם הוא מוכרח להלשמת קומת נשמתו ומלכותו להתקשר עם כל הששים רבוא נשמות שנתחלקו מאתו כנ"ל מהמוב"פ, מוכרח להתעלות עבור זה, בהבינה והידיעה בשורש הנשמות וחיותם מכורסא דאימא עלאה הנ"ל, שעל ידי זה בעצמו נאחז ונכלל ב.... [אילו ידעתיו הייתיו], שזה כל העצה הראשונה והעיקריית המוב"פ. וגם לפי כל זה יבואר לך העצה השניה הנסמכת לזה, שעיקר עיכוב התיקון שבכל דור, הוא מחמת שכמו כן גם הם מוכרחים באמונה פשוטה על כל פנים להתקשר אליו באתערותא דלתתא (ועלאי בכל) [ודלעילא, ובכל] דור עיקרי התלבשותיו בהמפורסמים והמנהיגים האמתיים [שגם הנהגתם הזאת, היא בסוד המלכות והממשלה דקדושה, כאשר יבואר לך מכלל לאו אתה שומע הן, לענין העומדים זה לעומת זה בהנהגה ופרסום של שקר, שהנהגתם הוא בעזות מלכותא דסטרא אחרא כמוב"פ], מוכרחים כל הנפשות הנעדרים מידיעתם הנ"ל, להתקשר אליהם בתכלית שלימות האמונה, [שגם היא כראיית עיני הידיעה עין בעין תחשב], שעל ידי זה עולים ונכללים בהתקשרות משה משיח בעצמו שעליהם בידיעתו שאתערותא דלעילא להתקשר בהם למטה. וגם הוא, עיקר התקשרותו והתלבשותו הוא בהמפורסמים ואנשי השם [שעל זה יסובב הכתוב כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם], שעל ידי זה בעצמו ידע ויתקשר בשם כל נשמות והנפשות שבהם נמצא, מניצוצי השם והמלכות הזה, שעל זה יסובב הכתוב....

.... [עבור זה היתה] השבירה וירידת ניצוצי מלכות [עד תחת הרגלין, שהם נצח הוד יסוד כידוע, [וכנרמז מזה לעיל על אודות הקשיא והתירוץ ששאל והשיב בזה].... בה הדינים והקטרוגי המלאכים בקנאתם המוב"פ.... כאשר יבואר לך לקמן מקשרי דבריו הקדושים, לעצת הממשלה בבחינת אשר בחיצונותיה [ולא כנשמות ישראל העמוסים מני בטן כנ"ל].... נעשה ונבראו בתחלה השמים וכל צבאם, כי היא גם בסוד המלאך הגואל וכו' כמוב"פ, ומקנאתם וקטרוגם הזה שנתאחז בה, נתקנאה היא בעצמה במלכותא דשמשא הנרמז לקמן מהמוב"פ [אי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר ותגא אחד], עד שגרמה לעצמה באתערותא דלעילא, להתמעט ולהתכסות לגמרי במלכותה וממשלתה הנ"ל, אשר במשמרות הלילה והחושך המוב"פ, לעוצם התגברות אש התאוות כנורא בי עמרם המוב"פ, אשר יבעירו בנפשות קומתה המלאכים הנ"ל, היוצאים באש הקנאה וכבוד כסאה די נור הנ"ל, להסית למטה ולקטרג למעלה כידוע. אבל משם בעצמו, כל המתקתם, על ידי אתערותא דלתתא של הצדיקים הנ"ל, לעמוד ולהזדכך בתוקף הנסיונות הנתהוות מכל זה, כמובן ממה שמביא לזה המאמר חז"ל [אנא בשרא ואנת אש ואנא עדיפנא]. והעיקר, בצעקתם בקול התפלה והשופר בראש השנה המוב"פ, היוצא דייקא מן המצר [וגבולי המקום] כנ"ל, לקשר ולאסוף לעצמו על ידי זה גם שאר כל הנפשות, באופן שלא יהיה נאבד ונדח שום נפש מהם שם [בארץ המצרים הנ"ל], מעוצם הלימוד זכות שמלמדים עליהם על ידי זה בעצמו כמוב"פ. כי לפי כל זה תבין מרחוק, בדבר תוקף הדין והעברה שמתעורר בראשית השנה, כבראשית וקודם הבריאה כנ"ל, ואחר כך המתקת הלידה, והתגלות מלכות נפשות ישראל, נתהווה ויוצא מהיותם במיצר עיבורם הזה בעצמו, כנ"ל מהמוב"פ שנמצא בכל זה אופנים שונים לאין ערך, הן באדם, והן במקום, והן בזמן, הן בפרטיות, והן בכלליות וכו', [כאשר נרמז עבור זה לקמן מהמוב"פ], ושכל בחינה כלולה מכל הבחינות כנ"ל....

[חסר וקרוע ומטושטש הרבה מאד]

ונתהוה מדור.... חלב כמוב"פ.... לבד כידוע.... כמובא.... לצחק בעבודה זרה.... בקול הנבואה.... בקול ענות דסטרא אחרא.... של הג' תאוות הרעות מכוונות.... בזה בדברי מורנ"ת ז"ל.... גרמו מה שגרמו, וההכרח לה.... מחדש את התיקון הנ"ל בראש השנה, בקול תפלה שהוא כקול השופר המוב"פ, שאז במשוך קרן היובל.... במתן תורה [עיין.... נקרא דרור, לצאת גם כן ממיצר למרחב כמוב"פ.... על ידי זה בסוכות וחג האסיף [המוב"פ ובמראה הכסא], לאסוף ולהוציא את השפע מהעזי נפש, שהמה הרועים ואנשי השם דסטרא אחרא הנ"ל [עיין בענין הכתוב והכלבים עזי נפש הנ"ל], בכח הרועים שזוכים אז להארתם כידוע , עד שנעלה אחר כך.... המוב"פ, ובהמבואר בהמראה הנ"ל [שהוא רגל רביעי להכסא.... לזיווג ויחוד התפלה הנ"ל, עד אשר יערוף כמטר לקחי בשמחת קבלת התורה, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים [שהוא זה לעומת זה בית עבדים דסטרא אחרא כמבואר בפנים מהכתוב הזה], וביתר שאת מבעצרת הראשון נגמר תיקון הנצחון [והתהפכות לזכיות קטרוגי המלאכים] שהתחיל מראש השנה, שלפי עוצם התיקון הזה, היה ביכלתינו לזכות בגאולה שלימה ממש כי לפי....