ואת העורבים צויתי לכלכלך-סימן ד'

אות א

נמצא שגם זה היא עבודת הבורא, אף על פי כן, אם היה שופע עלינו חסדו, לא היינו צריכים לכל זה, ואפילו ההכרחיות וכו'. טרם נבא לבאר בזה, תעיין בהשיחה הנדפסת אחר הסיפורי מעשיות, באות י"ז, שהיא הנאמרת בהלילה שקודם אמירת את התורה הזאת [שהיא ליל א' של שבועות], והם שייכים זה לזה, כמובן אז מדבריו הקדושים.

גם עיין בהלכות, על אודות הפליאה שהתפלא מוהרנ"ת ז"ל, במה שהבאתי בהנסמן לעיל. כי מאחר שגם זה היא עבודת הבורא, למה נשתדל כלל, לבלי להצטרך לכל זה, [ומה שמיישב בזה, נכלול בדברי ביאורינו שלקמן].

גם לכאורה יש להתפלא, על אודות ענין ההכרחיות הנ"ל. כי כפי יכלתו יתברך להחיות ולקיים העולמות זולת האתערותא דלתתא, אין שייך שום הכרח כלל בעשיית צרכי הגוף, ולמה זה יהיה הכרח עשייתינו, אפילו על ידי הזרים המוב"פ. ובפרט [יש להתפלא על] שמבואר מדבריו הקדושים במקום אחר, שגם מהעדר האתערותא דלתתא מתחלת הבריאה, נתקלקל מה שנתקלקל, ושדייקא בהאתערותא דלתתא נתהווה [כלליות העולם, ופרטיות] הגוף של כל אחד, לכלי וצנור המוכשר לקבל שפע הארתו יתברך, שזה זה ענין ההכרח בעשיית צרכיהם בגוף הנ"ל והמובן בפנים:

ולבאר ולרמז לך בישוב הפליאה הזאת, סוב נסוב למסלת הקשרים שבדבריו הקדושים, כי לפי זה נבין מה שכתב, שלקבלת רב טוב החיות והקיום הזה [היוצא מיכלתו יתברך הבלתי סוף], מוכרח לזה בעצמו, חקיקת ועשיית הכלי והצנור מרגלי היראה, שנתהווה מהתגלות הרצון והאמונה בזה בעצמו, שכל החיות והקיום והבריאה הוא ברצונו ויכלתו יתברך. וכאשר תבין ממה שנרמז לקמן מהמוב"פ, לענין רגלי הסיבות וסיבובי טבעי דמי הגוף, שהם הם בסוד החגים והרגלים, שמהם היראה כנ"ל:

[ועיין בספר כוכבי אור חלק שני אמת ואמונה באות ו', על אודות השני הפכים וכו', ותבין משם לכאן שאינו סותר את עצמו בדבריו הקדושים, כי הן הן השני ענינים של הטבע ושידוד הטבע [והמשפט, שהוא טבע הרוחניות כמובא במקום אחר]:

שאף על פי שגם כל סיבות הטבע, הוא במערכות אלקים חיים, אבל אלו ואלו דברי אלקים חיים. כי עיקר יתרון האמונה והיראה הזאת, היא כשזוכים אליה דייקא בהתגברות כח המונע והמדיח על ידי ההכרחיות הנ"ל בסיבות צרכי טבעי הגוף וכלליות העולם המטעה אותנו ברצונות ותאוות רעות, החוצצים ומבדילים מהתגלות הרצון והאמונה הזאת, כי הם המתעים והמטעים כל אחד במבוכת הטבע המוב"פ, שבזה נמשל האדם כהבהמות והחיות הרעות כמוב"פ, וכאשר תבין מרחוק, ממה שדיבר אחר כך לענין החיות הרעות וחכמי הטבע, שהם האוחזים בזה להנאתם ורצונם ותאוותם [להתיר עריות בפרהסיא]. שלפי זה מבואר יותר עצתו להכנעתם.... כובד.... [לכאן שייך מה שכתבתי בכרך השני]:

כי גם כל כוחו בהתגברות הטבע.... ממדת היראה [של אביו], המוכרחת לחקיקת הכלי כנ"ל מהמוב"פ, אבל בהתגלות הרעווא דרעווין של אחיו יעקוב המוב"פ, בנחלה בלי מצרים, ששם ספון חלקת ה'מ'ח'ק'ק' מבין רגליו שהיה ושיהיה [עיין הענין היטב בפנים], נמתק מדת היראה והדין שבשרשו, להיות נהפך להתגלות החסד שבזקנו [אברהם הבא בכל הימים שלו] המוב"פ, עד שיתחדש כל מעשה בראשית, ועולם חסד יבנה כמוב"פ, כבנין מעשה המשכן שבכהונתו ועבודתו יהיה לרצון על מצח אהרן הכהן, אשר מטהו יפרח לתיקון הלוי והיראה, בשלום הנפלא שבין ישראל בעצמן.... יהיו גורמים לעצמן השלום הנפלא גם בכלליות.... עד שיכירו וידעו גם הם שכל חיותם הוא.... (כלווה) [כלוי] בעבודתם לכהני ה' ונפשות ישראל כנ"ל.... ודו"ק

והבן בכל זה לעובדא ולמעשה, באופן שתנצל מקיצור הימים ושביעת הרוגז הנ"ל. כי כל המזכך את עצמו מרוגז זוהמת הנחש הנאחזת בגופו, על ידי זה בעצמו שמאמין ומבין מרחוק שכל אשר יתנהג עמו הוא ברצונו יתברך, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ואפילו כל הרעות והמרירות הנ"ל על ידי בעלי הבחירה, [כמו בכלליות גלות העכו"ם המוב"פ], גם זה מאתו [כמובא מזה במקום אחר ], לטובתינו ולרפואתינו ולהצלחתינו בהעונג והשמחה אשר לעתיד ישמח הצדיק והירא את דבר ה', לאין סוף ותכלית. ועל ידי האמונה והדעת הזה בעצמו, יש ביכולת להמשיך על עצמו גם היום, משמחת יום הטוב הזה שלעתיד. ובמקום שביעת הרוגז הנ"ל, יהיה דבוק בשובע שמחות, באור פני רגל, כהתוספות והתחדשות שנתחדש במעשה בראשית הנ"ל בכל יום בהאור כי טוב, שעל זה יסובב הכתוב ויקרא אלקים לאור יום כנ"ל מהמוב"פ....