תפלה אודות קדושת ארץ ישראל

שכאשר לא היה אפשר למשה רבינו ע"ה לבא בידיעת הבורא יתברך זולת בבואו אל הארץ, כן [לבא] להידיעה והכרה במשה משיח ותורתו בעצמו, מוכרח קדושת הארץ בעצמו. והידיעה, הוא המאמר שנזכר בדבריו הקדושים לענין הארץ. וארץ הקדושה שבהיפך הוא זה לעומת זה [ממדריגות] הטומאה בכל החמשים שערים, אבל העיקר לכסוף בה בעצמה בכל פעם מחדש לעלות [למעלה]. ואף על פי שגדולים הצדיקים אחר ההסתלקות יותר, אבל הלא לאור הצדיק בעצמו מוכרח וכו'.... שדבריו שבאמת אי לאו האי יומא לבד כמה יוסף וכו'.... עצמו ופנימיותו הוא באלקותו בעצמו יתברך כביכול ומשם לבד השפיע את התורה הקדושה:

ובכל הנ"ל יש לבאר גם בלשון הכתוב תספרו חמשים יום, אשר לפי פירוש הפשוט היא פליאה נשגבה עד שרש"י ז"ל דחק את עצמו מחמת זה ופירש לפי פשוטו שהיא מקרא מסורס. אבל בכל הנ"ל תבין מרחוק שהוא בעוצם תעלומתו ורוממתו באין ואין סוף, נתצמצם ונתלבש הוא בימי הספירה שבע שבתות כנפש בתוך גוף, עד שאף על פי שמצד עצמו מרומם ונשגב הוא למעלה מהספירה והמספר, עד שמחמת זה בעצמו לא היתה כלל כוונת הכתוב לספרו ולמנות גם אותו, נתכנה ונקרא בכל זאת גם הוא על שם גופו וכל גווייתו שהם חלקי הימים הבאים ועומדים בעצם המספר, עד אשר כללו וייחדו הכתוב עמהם יחד בלשון תספרו הנ"ל: