(יב) ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל הוא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה.
והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג, קטנות דקטנות, עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ ישראל להשגה מפלגת עצומה ועליונה כזו, עד שעלה למעלה ומדרגה עליונה גבוה מאד. וחלילה לנו לדבר מזה שלא לפגם ולמעט בכבודו חס ושלום, כי אין לנו כלים ודבורים לכנות בהם עצם השגתו ומעלתו כי רבנו זכרונו לברכה היה חדוש מפלג מאד אשר לא היה חדוש כזה אפלו בדורות הקודמים.
ואמר בפרוש על עצמו שאלו לא היה דור כזה כאשר יודע כל אחד בעצמו פחיתות הדור הזה, ולולא זאת היה הוא זכרונו לברכה חדוש גדול בעולם, אך בעוונותינו הרבים מחמת שלא היה הדור כדאי נתעלם האור מאד ולא נתגלה ממנו אפלו כטפה מן הים:
1
(12.) And I heard in the name of Rabbainu o.b.m. that he said — for before one comes to greatness one must first fall into smallness. And the Land of Israel is greatness of greatness — therefore one must first fall into the smallness of smallness. And he merited to come to the Land of Israel through the great smallness he descended into with his wisdom — smallness of smallness — until he merited to come to the Land of Israel which is greatness of greatness. And the immensity of the attainment he merited in the Land of Israel — were all the seas ink etc., there is not enough to explain — the like of which was never heard of nor seen, of one who would merit through entering the Land of Israel such a wondrous, immense, and supreme attainment. Until he ascended to a level and degree immeasurably high. And it would be profane to speak of this — lest we diminish and belittle his honor, G-d forbid — for we have no vessels and words to name with them the magnitude of his attainment and his level. For Rabbainu o.b.m. was a wondrous novelty, exceeding all bounds — the like of which never existed even in previous generations.
And he said explicitly about himself that if it were not for such a generation as this — as every individual knows from himself the lowliness of this generation — were it not for this, he o.b.m. would have been a great novelty in the world. But in our many sins, because the generation was not worthy, the light was greatly concealed and not even a drop from the sea was revealed from him.
1
(יב) ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל הוא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה.
והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג, קטנות דקטנות, עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ ישראל להשגה מפלגת עצומה ועליונה כזו, עד שעלה למעלה ומדרגה עליונה גבוה מאד. וחלילה לנו לדבר מזה שלא לפגם ולמעט בכבודו חס ושלום, כי אין לנו כלים ודבורים לכנות בהם עצם השגתו ומעלתו כי רבנו זכרונו לברכה היה חדוש מפלג מאד אשר לא היה חדוש כזה אפלו בדורות הקודמים.
ואמר בפרוש על עצמו שאלו לא היה דור כזה כאשר יודע כל אחד בעצמו פחיתות הדור הזה, ולולא זאת היה הוא זכרונו לברכה חדוש גדול בעולם, אך בעוונותינו הרבים מחמת שלא היה הדור כדאי נתעלם האור מאד ולא נתגלה ממנו אפלו כטפה מן הים:
1
(12.) And I heard in the name of Rabbainu o.b.m. that he said — for before one comes to greatness one must first fall into smallness. And the Land of Israel is greatness of greatness — therefore one must first fall into the smallness of smallness. And he merited to come to the Land of Israel through the great smallness he descended into with his wisdom — smallness of smallness — until he merited to come to the Land of Israel which is greatness of greatness. And the immensity of the attainment he merited in the Land of Israel — were all the seas ink etc., there is not enough to explain — the like of which was never heard of nor seen, of one who would merit through entering the Land of Israel such a wondrous, immense, and supreme attainment. Until he ascended to a level and degree immeasurably high. And it would be profane to speak of this — lest we diminish and belittle his honor, G-d forbid — for we have no vessels and words to name with them the magnitude of his attainment and his level. For Rabbainu o.b.m. was a wondrous novelty, exceeding all bounds — the like of which never existed even in previous generations.
And he said explicitly about himself that if it were not for such a generation as this — as every individual knows from himself the lowliness of this generation — were it not for this, he o.b.m. would have been a great novelty in the world. But in our many sins, because the generation was not worthy, the light was greatly concealed and not even a drop from the sea was revealed from him.
Loading comments…