Siman sections
Siman 222
The Life of Our Leader Rabbi Nachman · חיי מוהר"ן
(לח) בראש השנה האחרון שאז התגבר עליו החולאת מאד כנזכר לעיל (סימן ריט). ובליל השני דראש השנה אחר אמירת התורה, אחר כך התגבר עליו ביותר החולאת שלו. ועמדו קצת אנשים אצלו והיו רצים והולכים במהירות להביא הדאקטיר ולא יכלו להביאו, כי היה באמצע הלילה. ענה ואמר טוב להודות לה' על שלא בא הדאקטיר. ואמר כל מי שרוצה לחוס על חייו, יתאמץ שלא יניח לבוא לשום דאקטיר אצלו, אף על פי שאחר כך יכול להיות שאני בעצמי אצוה להביא לי דאקטיר. אף על פי כן תראו אתם לבלי להניח שיבא אצלי שום דאקטיר, וכן הוה אחר כך שבעוונותינו הרבים לא קימנו דבריו. כי אחר כך בערב סכות שהתגבר עליו החולאת ביותר. והתחילו כמה אנשים לצעק להביא הדאקטיר, וגם הוא בעצמו צוה להביא הדאקטיר. ואנכי לא רציתי בשום אפן שיביאו דאקטיר אף על פי שנראה להאנשים שהוא בעצמו מסכים להביא דאקטיר, אף על פי כן ידעתי האמת שבאמת אין זה רצונו כלל, אף על פי שעדין לא ידעתי אז כלל מה שאמר בליל השני דראש השנה הנ"ל שהזהיר לבלי להניח לבוא אצלו דאקטיר, אף על פי שיצוה בעצמו כנ"ל כי אני בעצמי לא הייתי אז אצלו כשאמר זאת, אף על פי כן ידעתי בעצמי כפי השיחות הקדושות ששמענו מפיו הקדוש מקדם, שבודאי באמת אין חפץ בשום אפן את הדאקטיר. רק שהוא מכרח להסכים לקרא דאקטיר מחמת העולם שאומרים להביא דאקטיר ואינו יכול לשנות דעתם. כי כן היה דרכו, אף על פי שהוא ידע בעצמו שדבר זה אין טוב לפניו, אף על פי כן אם היו אנשים מפצירים לעשות אותו הדבר לא עבר על דעתם. וכן היה בכמה דברים. והוא בעצמו חשב פעם אחד כמה דברים שעשה בשביל רצון אנשים שהפצירו בו לעשות אף על פי שידע בעצמו שלא יועיל כלל וכו' וכן היה בענין הדאקטיר. ומחמת זה לא רציתי בשום אפן שיקראו דאקטיר, אבל לא היה אפשר להתגבר לבטל דעתם בפרט שגם הוא זכרונו לברכה היה נראה שמסכים עמהם, בפרט שהתגבר החולאת מאד, על כן אחר כך קראו דאקטיר בערב סכות וכו' והלואי לא היו קוראין אותו כי לא הועיל כלל, וכפי הנראה קרב הסתלקותו. ואז בליל השני דראש השנה בעת שהתגבר עליו החולאת מאד ענה ואמר להאיש שעמד לפניו אז. הלא מן המיתה כבר אין אני מתירא כלל. ענה ואמר הלא אף על פי כן עשינו איזה דברים בעולם (כלומר מה שתקן והחזיר בתשובה אלפים ורבבות נפשות. הן נפשות בני אדם המלבשים בגוף והן נשמות וכו' אלפי אלפים ורבי רבבות וכו' שעסק כמה שנים לתקנם. וכיוצא בזה שאר תקונים עליונים ונוראים שתקן, וכמה תורות נוראות ומעשיות נפלאות פלאי פלאות שגלה וכיוצא בזה וכו' וכו'). ותפס אז איש אחד וטפח לו בכתפיו ואמר לו בזו הלשון: "אברמיל (פרוש כך היה שם האיש שדבר עמו כי היה שמו אברהם) מיר האבן זיך פארט עפיס גיטאהן אויף דער וועלט" [אברהם, מכל מקום עשינו משהו בזה העולם] והבן:
(38.) On the final Rosh Hashana, the illness grew very strongly upon him, as mentioned above (#219). And on the second night of Rosh Hashana, after the saying of the Torah, his illness then grew even stronger. And some people stood with him and were running back and forth in great haste to bring the doctor — but they could not bring him, because it was in the middle of the night. He answered and said: "It is good to thank G‑d that the doctor did not come." And he said: "Whoever wants to have pity on his life — let him try hard not to let any doctor come to him — even though afterwards he may receive a doctor." [Meaning: even though he himself received a doctor afterwards, even so his general advice was to avoid doctors and medicines as much as possible.] And afterwards he became somewhat better, and those who stood before him then heard that he was speaking with someone — and it seemed as if he was speaking with a deceased person who had come to him. And one of those present asked him: "Who is this?" And he replied: "He is one of the important people here [in Uman]." And he spoke with him [that soul] for a while, and spoke several words of comfort to those standing before him about his passing. And afterwards Rabbi Aharon [one of his close disciples] came to him, and Rabbainu o.b.m. spoke with him and said several important things to him — things that have not been written down and are still not recorded, and I do not know them. And among those things, one matter stands out very much: that he spoke with him and said a parable about a king who had a servant who faithfully served him for many years, and at the time of the servant's death the king stood weeping at his bedside, and comforted the servant with great words etc. And among the words he spoke then — at the very end, just before his holy soul departed — was [in Yiddish]: "Abraham, we have nonetheless done something in this world!" [A man named Abraham was present, and he said to him:] [In Yiddish:] "Avraham, mir hobn zich fort epes gitohn oyf der velt" — "Abraham, we have after all accomplished something in this world." And understand.
💬 Comments
…Comments are currently read-only.
Loading comments…