Siman 272

(לב) פעם אחת יצא מפיו הקדוש על עצמו ואמר בזו הלשון אני סבא דסבין. ואם תסתכל ותבין בהמעשה הנוראה של שבעה בעטלערס בהספור של הבעטליר הראשון שהיה עור שאמר לו הנשר הגדול שהוא זקן מאד, ואף על פי כן הוא יניק ולא התחיל לחיות כלל וכו' והיה זקן נגד כל הזקנים הנזכרים שם, תבין קצת ענין זה. וכן משאר עניני המעשה הנ"ל תוכל להבין קצת גדלת רבנו זכרונו לברכה ולחכימא ברמיזא: (השמטה) אפשר כך הוא הפרוש: אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת, הינו שלא יבוא על דעתם שכבר הוא (בא) ובאמת כבר הוא בא והנה הוא וכו', והודה לדברי, ואמר שכך כתוב (ירמיה ל) והיה אדירו ממנו, אחר כך נתעורר ואמר זה אמר רב נחמן במסכת סנהדרין אי מן חייא הוא - כגון אנא, שנאמר והיה אדירו ממנו במהרה בימינו אמן. (אמר המעתיק: מאמר זה הנ"ל אמר מורנו מוהרנ"ת ז"ל אל אדמו"ר ז"ל אחר שאמר המאמר המובא בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן כח דע שיש חלוקים בין התורות וכו' ומורנו מוהרנ"ת ז"ל מעצם הרגשתו בזכות לבבו את עמק נוראות דבריו הקדושים עד כי בערו בקרבו - שלהבת ממש לא יכול להתאפק ויתן את קולו בפני כל הנצבים עליו את המאמר הנ"ל אפשר כך הוא הפרוש וכו').