סימן ז

פירוש על המעשה הראשונה מאבידת בת מלך נעתק בקצרה מספר ביאור הליקוטים על התורה פתח ר"ש אשר הוא פירוש על המעשה הראשונה מאבידת בת מלך.

כפי המובן מדבריו הק' אשר נפש מלכות דוד היא בחי' הבת מלך שנאבדה והיא גם בחי' אור התבוננות התורה, כמובן בההקדמה השניה לסיפורי מעשיות, מובן ממילא (מה) אשר מעת הבריאה ירד נפשו למקום הקליפות היינו לסדום בקליפת מואב, וע"כ נאמר עליו מצאתי דוד עבדי, ודרז"ל במדרש רבה והיכן מצאתי בסדום שנאמר ואת שתי בנותיך הנמצאות היינו בחי' מציאת הבת מלך, גם מובן ממילא לפי זה מה שמספר שנות ימי חייו ע' שנה והכרח שמירתו מהתגברות השינה כמובא בדברי חז"ל אשר מעולם לא ישן שתין נשמי, גם מובן ממילא לפי זה אשר לא סיפר אדמו"ר זצ"ל איך שהוציאה כי מלבי לפומי לא גליתי, ואין ביכולת להוציאה כ"א בסוד ובחכמה ובערמה כביכול, והנה ענין החכמה והערמה שצריכין כדי להוציאה אולי הוא ענין המובא בהתורה פתח ר"ש, שכשמעוררין את האדם מהשינה אז צריכין להראות לו הפנים לתורה שנאבד ממנו בעת שינתו וצריכין להלביש לו הפנים למען לא יתאחזו בו החיצונים ולא יניחו אותו לצאת בחי' משנה פניו ותשלחהו המובא שם בהתורה הנ"ל, גם כפי המבואר בהתורה הנ"ל אשר ע"י היראה זוכין לאריכות ימים דק' שעי"ז כנ"ל מובן ממילא אשר הבת מלך היא בחי' אשה יראת ה' המבואר שם, זוכין לעשירות דק', שעי"ז זוכין להתבוננת התורה שהיא בחי' הבת מלך ועי"ז נכנע ונתבטל האשה זונה בחי' הבת מלך דס"א שבקליפת הבל היופי, שעי"ז בא עניות בחי' אל תחמוד יפיה בלבך וכו' עד ככר לחם המובא שם, שעי,ז אין זוכין למציאותה ותיקונה, כי עיקר מציאותה היא ע"י ההר של זהב ומבצר של מרגליות שהם בחי' העשירות דק' כמבואר בהקדמה הניה, וממילא מובן לפי זה ענין שרה ורבקה שהתגברו עליהם הפלשתים בקליפת הבל היופי שלהם, שזה הוא ענין אבידת הבת מלך למקום הקליפות עד שאברהם ויצחק הוכרחו לעסוק בכל התיקונים הק' המבוארים שם בהתורה הנ"ל עד שזכו להוציאם משם, גם מובן לפי"ז מה שדרשו חז"ל (בבא בתרא דף ט"ז) על פסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל המובא שם בהתורה הנ,ל בת היתה לו וכו' (בחי' מציאת הבת מלך) ר' שמעון בן יוחאי אומר מרגליות היתה לו (בחי' המצבר של מרגליות הנ"ל שעי"ז זכה להמציאתה), ואע"פ שעיקר התיקון תלוי ביחידי הדורות, אעפ"כ נמצא בחינות מענין התיקונים האלה בכל איש ואשה, וצריך כל אדם לעסוק בהתיקונים האלה כל אחד ואחד לפי מדרגתו עד שימצא את זיווגו כי היא אבידתו שמחזר אחריה, כמו שאחז"ל בעל אבידה מחזר על אבידתו, ומובן ממילא לפי"ז ענין התקשרות השידוכים שמבאר שם בהתורה פתח ר"ש, וגם מובן לפי זה מה שיצחק ויעקב נזדמן להם זיווגם על הבאר והעין והשני למלך לא זכה ושתה מהמעיין ונעשה רש ועני מהעשירות דק' ונתעלם מאתו עי"ז יותר הבת מלך והם זכו ונעשה להם הבאר והעין ראש ומוחין בביאורי העי"ן פנים לתורה בהתבוננותה שהיא בחי' הבת מלך, גם מובן לפי"ז מה שהוכרח יעקב אבינו להוציא את רחל ולאה שהם בחי' הבת מלך דק' ממקום הקליפות מבית לבן בערמה וגניבה וחכמה, וממילא מובן גם לפי"ז ענין לאה שהי' לה ששה בנים ובת אחת, שירדה ג,כ למקום הקליפות לבית שכם ולא הי' יכולת ג"כ להוציאה כ"א בערמה ובחכמה, והנה בעת התגברות השינה על האדם שאז אבודה ממנו הבת מלך דק' והתבוננת התורה כמבואר בהתורה והמעשה הנ"ל, וכפי הכלל של זה לעומת זה שורה עליו אז הבת מלך דס"א, ולפי"ז מובן מה שאחז"ל לענין נט"י ג"פ בסירוגין בהתעורר האדם משינתו בת מלך היא ומקפדת וכו'.

גם בהמבואר מצירופי התורה והמעשה הנ"ל על אודות נפש התבונה ומלכות בן דוד הנ"ל שירדה מיום הבריאה למקום הקליפות כסדום הנ"ל, ונתעלמה ביניהם עד שלא נודע כלל מאין תמצא, ואיזה מקום אבנים הטובות ומרגליות ועפרות הר הזהב שבמשכנה כי לא תמצא כלל בישוב ארץ החיים וכל עושר המרגליות והפנינים הנ"ל אינם נחשבים כנגדה רק להקדמות ופסולת, וגם כל חיות הארץ ועוף השמים השיבו ואמרו שלא דרכו בה ולא ראו אותה ואינם יודעים כלל מאתה זולת באסיפת הרוחות שאז נודע ברוח אלקים אשר הגיע אליו בקץ האחרון ברוב התחזקות אמונתו אשר איבד והמית עצמו ברוב יגיעתו והתחזקותו לחפש אחריה, תביט ותראה בהפלאת לשון הכתוב (איוב כ"ח) הנשכחים מני רגל שמביא אותו אדמו"ר ז"ל לענין קלקול סדום שרצו לבטל המשא ומתן ושליש עושר הפרקמטיא למען יתגברו ביותר על נפש התובנה ומלכות בן דוד הנ"ל ותבין מרחוק רוממות כל הענין הנמצמא שם (באיוב קפיטל כ"ח) מכל הנ"ל, וזה לשון הכתוב שם תיכף אחר הנשכחים מני רגל הנ"ל, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו (שהוא הר ומבצר הנ"ל) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (שהם העופות הנ"ל) ולא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (שהם החיות הנ"ל) והחכמה מאין תמצא מקום בינה, לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים וכו', לא יערכנה זהב וכו' ומשך חכמה מפנינים (כי אינם נחשבים רק לפסולת כנגדה) ונעלמה מעיני כלל חי ומעוף השמים נסתרה וכו' אבדון ומות אמרו באזנינו וכו' היינו כנ"ל.

גם ענין המקרא פתח לאלם המובא שם בהתורה הנ"ל לענין כשמעוררין את האדם מהשינה אז פותח פיו ומדבר דיבורים קדושים לפני השי"ת בכח גדול וכו' עד שזוכין עי"ז לבוא להתבוננת התורה שהיא בחי' הבת מלך תבין מרחוק במה שהמקרא הזה נאמר בצעקת ב"ת שב"ע על שלמה המלך שהוא בחי' השני למלך (כי מלך על עליונים ותחתונים כשדרז"ל) ואמר' אל למלכים שתו יין (כי נשא אז בת המלך פרעה דס"א וישן עד ד' שעות ביום כשדחז"ל) ועי"ז נעלם מאתו יותר הבת מלך דקדושה כי כשזה קם זה נופל והיא עוררה אותו בצעקתה ובכייתה ואמרה לו פתח פיך לאלם המרמז על תיקוני מציאתה כמב"פ והוא תיכף נתעורר ונתחרט וצעק אשת חיל, (שנסעה עם החיל למקום המצבר פנינים) מי ימצא אותה עתה אחרי אשר ורחוק מפנינים מכרה, אבל ע"י בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גם היום יש תקוה למצוא אותה כי זה המקרא מרמז על הבטחון דקדושה שהיא בחי' התקשרות בבת ישראל הנמשכת בשרשה מבחי' הבת מלך דקדושה כמבואר בהתורה פתח ר"ש והיא בבחי' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל שסיים שלמה בסוף הענין ומובא זה הפסוק בתחלת התורה הנ"ל לענין מציאת התבוננת התורה גם בדבר הכתוב בשוב ה'את שיבת ציון וכו', הנזכר בגמרא בתחלת המעשה מחוני המעגל נראה מבואר שגלות בבל ע' שנה הוא השינה ע' שנה שהזכיר אדמו"ר ז"ל בהמעשה הנ"ל והגאולה ובנין הבית הוא בחי' התעוררת השינה מזה מובן שמרמז רבינו ז"ל ג"כ בדבר הבית המקדש שנבנה על ההר ששם היה כל העשירות דקדושה של ישרא לשהוא בחי' הרהזהב, וקדשי קדשים הוא בחי' פנינים הנ"ל כשדחז"ל על פסוק יקרה היא מפנינים, ושם דייקא היו מונחים לוחות העדות שהם בחי' התבוננות התורה הנ,ל כמוב"פ ודוד המע"ה זכה למצוא הר בית ה' ע"י נידוד השינה דייקא בחי' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו' גם במה שמבואר בהתורה הנ"ל שכל שנה מהע' שנים נחשב לפנים מיוחד מהע' פנים של התבוננת התורה (שהיא בחי' הבת מלך כנ"ל) וכפי הכלל הידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות מובן לפי"ז עצת הבת מלך למציאתה שישב ויתעכב השני למלך שנה תמימה.

גם במה שמבואר בהמעשה הנ"ל שביום האחרון מהשנהא םהיה עומד בנסיון הי' זוכה למצוא אותה היינו ברגע האחרונה ממש כי אז נהפך המיעוט של הלבנה (שנמשך ג"כ מחמת הדיבור שנזרק מפי המלך העליון בשגגה לכי ומעטי את עצמך וכו') למולד וראשית השנה שאז דרשו את ה' בהמצאו כידוע, בהמצאו דייקא בחי' מציאת הבת מלך שנמצא מבואר מזה אשר בראש השנה נתתקן קלקול אבידתה אם זוכין לעמוד בנסיון ומובן ממילא לפי"ז מה שמבואר בהתורה הנ"ל בתיקון ראש השנה שיסובב על כל התיקונים האלה (רמזי המעשיות בהשמטות).

השמטות למעשה הנ"ל.

עיין ביאור הלקוטים סימן נ"ה סעיף א' ב' ט"ו ט"ז י"ז כ"ב ל"ט מ"ח.

תפלה על המעשה הנ"ל רבש"ע עזריני לקבל דיבור המוחין של ההתעוררות השינה באופן שתתחזק אצלי האמונה והבטחון [גם בקטנות מוחי] שבוודאי ובלי ספק ח"ו תצליחני בהולדות הדורות להתגלות היראה בתיקוני עתיק והעושר המוכרח להתמלאות כל הארץ בהתבונות ועמקי דעת תורתיך ואלקותך כמים לים מכסים, כי כבר הודעתנו שגם עצם מדת האמונה והבטחון הזה מסוגלת ומוכרחה להולדה הזאת, אשר ע"כ מחוייבים אנחנו בכל יום ויום לבטוח ולקוות ולצפות לישועתך והלדת והתגלות מלכותך הזאת לכל יושבי תבל, וגם בכל זאת הוציאנו והצילנו מבטחון דס"א של הבוטחים ומדמים שאין מוכרח כלל להתפלל ומכש"כ להרבות בתפלה ע"ז כי באמת נמצא בזה שני הפכים בנושא א' ואין לנו רק לשמור ככל אשר הזהרתנו במאמר נביאך לבל ניתן פוגת לב ולבל תדום בת עינינו מלרונן ולקום בכל לילה ולילה לשפוך לפניך את לבבינו כמים שתקום ותרחם עלינו להמצא ולגלות לנו הולדת הנשמה [שבתבונת אור תורתיך] הק' שאנו מחכים ומקווםי עליה [וזה לבד כל הבטחון והאמונה להאמין ולבטוח בך שאיך ואיך שעובר עלינו אתה שומע ומאזין ומקבל גם תפלתינו ותחנונינו] וכאשר עינינו הרואות בתפלות הסדורות מאנשי כנה"ג שגם בתפלתינו על הדעת אנו מברכים מיד בשמך שבאמת אתה חונן הדעת, ותפלתינו על התשובה והגאולה והרפואה וכו' ובכולם אנו מברכים ובוטחים בך שבאמת אתה עוסק ומשתדל ברפואתינו וגאולתינו, רק שאעפי"כ מוכרחת התפלה להתקדם לזה.

עזרינו מעתה לפרש לעצמי על אודות הקמת שכינתך מעפר כביכול שהוא עפר צדיקיך אשר נפשם כעפר לכל תהי' ובתכלית הבזיון... ושתצמיח דייקא מהעפר והארץ הזאת את הענף והשורק הנפלא שבכולו זרע אמתתם הנ"ל, ובכ לתנועה ותנועה שבכל חוש ובכל אבר מחושיי ואבריי בכל רגע ורגע לא נתכווין רק בשביל זה ומכ"ש בתפלתנו ולימודינו שע"ז לבד אפרש ואכווין, כי הוא לבד חיינו ואורך ימינו ושנותינו לנצח ולדורי דורות ועל ידו לבד נזכה למצוא מקור השלום, באופן שלא נתגרש עוד בגירוש וגלות ח"ו כי בתכלית ההיפך יוסף בכפלים לזכך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ (תפלות מר"א ז"ל מס' ליק"מ ח"ג דף י"ז).