סימן ו'

ספר כוכבי אור, חלק חמישי הנקרא בשם תפארת הליקוטים.

בראש מרומים אקרא ברחובות אתן קולי: בפתחי שערים בעיר אמרי אומר: ואדברה נגד מלכים ולא אבוש, בדבר נפלאות תפארת הליקוטים הקדושים של אדמו"ר זצוק"ל: ובעוצם ריחוקנו מלעלות ברום גבהי רוממותם עד אין גבול ואין חקר: בשנת האמ'ת נעד'רת וסר' מרע משת'ולל לפ"ק.

פתיחה לחלק חמישי מס' כוכבי אור הנ' בשם תפארת הליקוטים.

אברכה בקהל רב הנעלם מכל רב ומכל נוצר הסתום וטמיר בדרכיו והנהגותיו מכל רעיון ומכל חקר והוא אשר מרוב מצפוני סתרי' המטיר על הארץ גשם שוטף וזרם מים כבירים [כפירות ואפיקורסית] מאבותו השמים אשר פתחו בימים האלה (עיין בשיחות הר"ן באות רנ"ט) עד אשר נתכסו כל ההרים הגבוהים [הנכבדים ואנשי השם] אשר תחת כל השמים ועכ"ז ברוב חמלתו הקדים רפואה ותעלה למחלותינו ושלח לנו בדורות הסמוכים איש כלבבו אשר מצא חן בעיניו-ויקרא שמו לאמר זה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו וצוה לו לבנות תיבת האמת והאמונה, אשר כל הכתוב לחיים, להנצל מחבלו של משיח, בא יבא בחדריה ויסגר דלתותי' ויחבא ויחסות בצלה צל הכסף לה' ולתורתו צל החכמה והתבונה והדעת-כי מי יהלל מי ימלל גבורותיו ונפלאותיו-אשר הפליא להראות גם בהדר תפארת ליקוטיו הקדושים השתלוליטם ונטועים בגן ועדן ספרו הק' ליקוטי מוהר"ן הנלקטים ונחלקחים משדה החכמה והתבונה בנסתרות הטבעיות הרוחניות דרוחניות אשר הטביע הבורא כל עולמים בהעדר תכלית תעלומת חכמתו והפליא בפלאי נפלאותיו בכל דבר ודבר ובכל ענין וענין כנודע כ"ז למשכיל ומעמיק דבריו הנוראים אשר אין לבוא בשערי ארמנותיהם כ"א בהתקשרות האמונה הק' ולהאמין באמונה שלימה כי כפלים לתושי' ועוד תעלומות ונסתרות הרבה בכל ענין וענין אשר לא גילה לנו כלל שמחמת זה קשה מאדמ אד לראות ולהביט בהפעולות הנוראות של סגולותיו הק' [וכמובא מזה בלק"ה הל' סימני בהמה וי' טהורה ה"ד באות מ"ט ע"ש] אבל באמת כל דברי' נכונים וקיימים-נאמנים ומועילים לעד והם מסוגלים מאד גם בעניני הגוף 0לכל מאורע ותלאה שעובר על האדם שילמוד ויעסוק הרבה בהתורה המדברות מענין זה ובהתפילות וההלכות ממורנ"ת ז"ל שנבנו עליהם והעיקר היא האמונה כי עי"ז נתקשרים ונכללים בעת עוסקו בהם ברוחם ונשמתם השורה על אנפי דבריהם הקדושים וגם ע"י האמונה לא ימלט מכמה נקודות טובות של השתדלות בכל לב ונפש לקיימם ולעשותם שעי"ז יוצא מכח אל הפועל כח סגולותיהם לפעול פעולות גם בגשמיות) וכאשר שמעתי בזה כמה מעשיות מאנ"ש ועיקר תעלומת סגולותיהם היא להצמיח גאולתינו ופדות נפשינו שמחמת זה נשמע מפיו הק' שהספר שלו הוא אתחלתא דגאולה וכולם נמשכים ונובעים משרשי התורה שבכתב ובע"פ-אשר מחמת זה נשמע מפיו הק' שבכל תורה ומאמר שלו יכולים לילך ולעבור בו כל תנ"ך ותורה שבע"פ (כמובא בשיחות הר"ן באות כ') ומכ"ש וכ"ש הענינים בעצמם של המקראות ומאמרי חז"ל המובאים בכל תורה ומאמר) כנ"ל במהד"ב של ההקדמה ע"ש וכאשר הבאתי לעיל בחלק רביעי בדבר המקרא פתח פיך לאלם המובא בהתו' פתח ר"ש שנמצא שם בענין המקרא כמה רמזים מהמעשה הא' מהסיפו"מ השייכת לזה ע"ש.

והנה מדי עוסקי בשאר עניני המקראות ומאמרי חז"ל המובאים בהתו' פתח ר"ש הנ"ל ראה ראיתי שהיא נכללת ומקושרת למעשה הנ"ל בקשרים רבים ועצומים עד שהם נראי םגם לעיני שפלים כמונו, על כן אמרתי לחוקקם בספר כי בכ"ז יתנוצץ מרחוק לכל משכיל ומעיין בהם מעוצם נשגבות תעלומות כוונתו סיפורים חדשים אות י"ד ע"ש, ובעבור זאת קראתי להחלק הזה בשם תפארת הליקוטים, וה' ינחיני בדרך האמת והנכון אמן כן יהי רצון.

ויען כי כל דברי סובבי םעל דברי מורהנ"ת ז"ל שנבנו על יסוד התורה והמעשה הנ"ל ע"כ עציין לך בתחלה את כל המקומות אשר ידבר מזה. ואלו הם: הקדמה השני' של הספורי מעשיות-ה' תפילת ערבית הלכה א'.-ה' שבת הלכה א'-ה' יי"נ הלכה ב'-ה' כבוד רבו ות"ח הלכה א'-ה' נסדרים הלכה ה'- הלכות פדיון פטר חמור הלכה ב'-הלכות מלמדים הלכה א'-ה' גניבה הלכה ג' -ה' קידושין הלכה ב'-אות ג' נ"ד מהלכות שכירות וקבלנות הלכה א'.-גם הוספתי לבאר קצת כל הענינים של אדם ונח המובאים שם בהקדמה השני' הנ"ל של הסיפורי מעשיות.

(האותיות הם כפי המודפס בביאור הלקוטים).

אות א' טרם אפתח לדבר בעניות דעתי אמרתי לבאר קצת מקודם במה שכתב אדמו"ר ז"ל ששלימות היראה היא בבחי' שלש קוין-בחי' מורא שמים הכלולה מחב"ד, ומורא רבך הכלולה מאורייתא תליתאי, ומורא אב ואם הכלולה מג' חלקי העשירות וכשיש חכם הדור שזוכה לבנים הגונים ותלמידים הגונים אזי היראה בשלימות וכו' ע"ש. ונלפענ"ד בפי' דבריו הק' שהג' קוין האלה הוא מחמת שכל התגלות היראה והשתלשלותה הוא ע"י התיקונים המבוארים שם לקמן שהם כלולים משלשה ענינים היינו פקידות עקרות והתעוררות בני אדם מהשינה וסיפורי מעשיות של שנים קדמוניות וע"כ כשנשתלשל ונתגלה עיכ"ז היראה ממילא נמצא בה הג' קוין הנ"ל-כי ע"י שעוסק הצדיק האמת להמשיך הסיפמ"ע משנים קדמוניות שהם בחי' עתיק ובבחי' חב"ד [כמובא ע"ז בפרפראות לחכמה באות ח' ע"ש] עי"ז הוא זוכה אח"כ לקו הראשון שהוא מורא שמים הכלולה מחב"ד (כי גם בהסיפורי מעשיות של בקרב שנים מרומז ונעלם בהם הספ"מ של שנים קדמוניות [עין בה' נדרים ה"ה הנ"ל באות ה'] ובאמת הירידה נהפך לעלי' שדייקא בעת שנופלים מכל הע' פנים והצדיק מוכרח להמשיך עי"ז הארת הספמ"ע של שנים קדמוניות אז דייקא זוכה עי"ז למורא שמים בתכלית השלימות) וע,י ההתעוררות בני אדם מהשינה עם כל התיקונים הכוללים בזה שעלי ידי זה הוא זוכה לתלמדיים הגונים כמבואר שם, עי"ז נתהווה אח"כ הקו השני שהוא מורא הרב (גם בענין זה נמצא בחי' התהפכות הירידה לעלי' שדייקא ע"י שזה זמ רב שהי' אלמים מהחדושי תורה של הע' פנים עכשיו כשמיוצא החיבור של תורתם הוא יוצא בכח גדול ביותר [כמובא בפנים באות ח'] שעי"ז ממילא נשלם ביותר מורא הרב הכלולה מהג' חלקי הלימוד [עיין בפנים באות ד']) וע,י פקידות עקרות שנתהווה עיכ"ז הוא זוכה גם לבנים הגונים שעי"ז נתהוה הקו השלישי שהוא מורא אב ואם (וכן בענין זה שדייקא ע"י שהי' עד הנה עקרות [ואין יסורים בלא עון] והדמים הי' נעצרים כ"כ נתגלה עתה היראה ביותר ואזנשלם התגלות היראה גם בה קו השלישי שהוא מורא אב ואם).

אות ב' וע"כ ר"ש שזכה לכל השלשה בחינות האלה כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל בפירוש מאמר הזוה"ק---אישתיקו שמעו קלא---וארכובתן דא לדא נקשן--- מאי קלא קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי, (כי ר"ש זכה לכל הע' פנים שע"ש זה נקרא בשם עיר וכו' ע"ש התעוררות השינה כמובא במ"א והעיקר זכה לזה בהי"ג שנים שישב במערה כמובן בספרי אמת ושם חיבר את הספר תיקוני זוהר שהוא התגלות הע' פנים של תיבת בראשית וע"כ שם דווקא נמשך לו בדרך נס חרוב הגדל לעי"ן שנה ועינ"א דמיא. [ועיין לקמן בסימן ל"ח בדבר המקרא וכל הבארות וכ' שמביא אדמו"ר ז"ל באות ג']). וע"כ זכה עי"ז לבנים הגונים ולתלמידים הגונים שהם ר' אלעזר ור' אבא שעי"ז נשלם היראה בכל השלשה קוין שהם כללא דכלא כי עי"ז בעצמו זוכין גם להג' בחינות הראשונות המבוארים שם שהם אריכות ימים ועשירות והתבוננות.

אות ג' כי ע"י מורא שמים של הרב הכלולה מחב"ד שהם בחי' תיקוני עתיק כנ"ל נמשך ונתהוה האריכות ימים שג"ז בחינות עתיק עיין שם ומזה נשפע להבנים שיהי' נתהוה ממוראם-שהוא מורא אב ואם, הג' חלקי העשירות שזה בעצמו העשירות הנ"ל עיין בדברי מורנ"ת ז"ל בהל' מלמדים הנ"ל ומהם נשפע להתלמידים שיהי' נתהוה ממוראם שהוא בחי' אורייתא תליתאי שהוא כלל התורה והי' נתהווה מזה ההתבוננות של התורה שהוא בחי' הלוחות [עיין בפנים באות א'] שזה בחי' לב התלמידים. [עיין בפנים באות ט' ע"פ כתבם על לוח לבך].

אות ד' והשתא דאתית להכי יש לפרש עוד שע"כ גם כל א' מהג' קוין האלה-הוא משולש מג"ג-כי זה ידוע שכל בחי' כלולה מכל הבחינות ובפרט בענין זה- שמאחר שהלימוד להתלמיד צריך להיות כאלו עשאו וא"כ הוא נחשב אצלו גם לבחי' בן וממילא נכללת מוראו גם ממורא אב וממורא שמים בודאי נכללת כי הלא כל מורא הרב נלמד מפסוק את ה' אלקיך תירא לרבות וכו' וכן הבנים מחמת שהעיקר שצריך להיות בנים הגונים כמובן שם ע"כ הם נחשבים אצלו גם לבחי' תלמידים וממילא נשתלש גם אצלם היראה כנ"ל. והרב בעצמו שמורא שמים שלו הוא כלולה מחב"ד שהוא בחי' עתיק בחי' אבוה דאבא-ע"כ הוא נחשב ביותר להש"י לבחי' בן ותלמיד ממילא נשתלש גם אצלו היראה כנ"ל.

אות ה' ובזה יש לבאטר ביותר את הסיפור מתפלת הגשמים מחוני המעגל שמובא בדברי חז"ל אצל המאמר מחוני המעגל שמובא בפנים באות ט' ע"ש היינו כי אעפ"י שחוני המעגל זכה להיראה בשלימות ע"י השגת הע' פנים שלא הי' נסתרים ממנו עד שהוריד עי"ז את הגשמים בתפלתו [עיין היטב בפנים אות ג'] מכ"ז שגה קצת במה שדחק א"ע ע"ז ביותר מדאי-וע"כ שלח לו שמעון בן שטח אלמלי וכו' אבל מה אעשה לך שאתה וכו' כבן וכו' אבא הוליכני וכו' תן לי וכו' ועליך הכתוב אומר ישמח אביך וכו' ועיין לקמן בד"ה חייהו-מענין חבקוק-ובזה מכוון מאד מאמר הברייתא על חוני המעגל כדרך שעשה חבקוק, ע"ש.

אות ו' והנה בהמאמר חז"ל הזה לא כתוב בפירוש אבוה דאבא רק מדיוקא איתמר ממה שאמר האוכל את החרובין בר ברי' אנא וממילא נשמע שהנוטע הי' אצלו אבוה דאבא וכן המה תעלומות דרכיו של אדמו"ר ז"ל גם בכמה מקומות לבלי להזכיר את המקרא או המאמר חז"ל רק בלשון הנצרך לעניניו כידוע.

אות ז' ועתה נשוב לדברינו הנ"ל כי הנה המעשה הזאת של חוני המעגל נורא ונשגב מאד-ואמנם כי כל המעשיות אשר סיפרו חז"ל הם בסוד הסיפו"מ המסוגלים להתעוררות השינה כמובא בה' גניבה הנ"ל אבל בודאי המעשה הזאת אשר אדמו"ר ז"ל רימז בה התורה פתח ר"ש שהיא הקדמה למעשיותיו הק' [כמובא לקמן] בוודאי נמשכה ביותר מבחי' אבוה דאבא מבחי' זקן ועתיק-ועיין שם גם ברוממות דברי חז"ל שאח"ז אשר סיפרו ברוח קדשם עוד מעשיות מבחי' זקן של חוני המעגל היינו מנכדיו הק' [בר ברי' או בר ברתי'] שהוא הי' אצלם בחינת זקן ועתיק-גם הבט נא וראה בירושלמי תענית שמובא שם המעשה הזאת בנוסח אחר- ושם יספרו חז"ל את המעשה הזאת מאבוה דאבא של חוני המעגל-גם הוא נקרא שמו חוני ושם מבואר בנוסח המעשה שהשבעים שנה שמנה של חוני המעגל הם הם בעצמם השבעים שנה של גלות בבל כי בעת חורבן הבית הרא' נפל עליו השינה ובעת בנין הבית השני נתעורר משינתו ויען כי כל עיקר אמצעות הבנין של כל התיקונים המובאים בהתו' הזאת היא היראה כנ"ל-בסימן א' ובסימן ב' ובסימן ג' ע"ש. ע"כ לולא דמסתפינא הייתי אומר שזה מרומז גם בשמו הק' כי חונה המעגל [כן כתוב בירושלמי חונה בהא] במספר יראה עם הכולל.

אות ח' גם בענין מה שכתב אדמו"ר ז"ל באות ט' שבטחון דקדושה הוא בחי' שברים- נלפענ"ד לפרש שע"כ זלע"ז הבטחון דס"א גם הוא בחי' שברים [של כלי חרס] כמובא שם באות הקודם לזה-וזה תלוי בזה כי מחמת שהבטחון דקדושה הוא בסוד שברים ע"כ בכוחו לשבר ולבטל הבטחון דס"א שיהי' בבחי' שברים של כלי חרש כנ"ל.

עוד נלפענ"ד לפרש בדרך אחר, כי בטחון דקדושה אעפ"י שהוא בבחי' שברים כנ"ל אעפי"כ הוא בבחי' שלימות הכלי חרס-כי הכלי חרס נעשה ע"י מה שמתקנים א תהעפר במים ואש-וזה בחי' נתינת הדיבור הכלול ממים ואש כידוע להעדר הדיבור שהוא העפר כ"מ בפנים ומשם כל כח הבטחון בחי' יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה (עיין שם היטב בפנים באות ח') וזה ידוע שכל מה שמשתלשל ויורד מהקדושה כשמגיע הדבר להרשעים והס"א נהפך ונתערב אצלם הדבר וע"כ כשמשתלשל אל הס"א הפסולת מקדושת הבטחון שהוא בבחי' שברים ובחי' כלי חרש ממש שזה בחי' שינה ומיתה נצחית כמובן במ"ר ע"פ ויצר וכו' ע"ש.

אות ט' גם לבאר ביותר שאר הדברים הנאמרים שם נלפענ"ד לפרש בדרך זה היינו כי מי שזוכה להיות מהתלמידים הגונים אז יוצא מאתו הדיבור להבטחון דקדושה שהוא מחזק הלב כמ"ש בטח בה לב בעלה [ע"ש באות ח'] גם זוכין לאריכות הנשימה שמזה נתחזק הלב [כמבואר שם בפנים באות ג'] שע"י קיום ההתבוננות שהם הלוחות שהם בחי' לב התלמיד [כמובן שם באות ז'] [ועיין לעיל בסימן ג'] ולהיפך התלמיד שאינו הגון שפגם כ"כ ברוע לבבו מתאוותיו ומעשיו הרעים [עיין שם באות ו'] עד שנפל עי"ז לשינה כבידה כזאת עד שמי שעוסק לעוררו יכול להיות נדבק גם בו מהרע שלו [ע"ש באות ז'] ע"כ מדה כגד מדה הוא נענש בבחי' שכחה שהוא שבירת הלב שהם שבירת הלוחות [ע"ש באות ח'].

אות י' גם יש לפרש שע"כ זלע"ז הוא בבחי' בטחון דס"א כי ש'כ'ח'ה' ר"ת ש'בירת ה'כ'לי ח'רס. גם יש לפ' שזה בעצמו בחי' השברים של הלוחות, כי הלוחות כלולים מכל הכ"ד ספרים כמובא שהם בבחי' כד-וכלי חרס כמובא לקמן בד"ה חרס ע"ש.

אות י"א גם יש לפרש שהתלמידים שאינם הגונים הוא אותם שאין להם אתערותא דלתתא -וזה בעצמו מה שכתב שם שאי אפשר לעוררו בלא אתעדל"ת הוא מחת השכחה שמוכרח להפיל עליו שעי"ז נשאר בשינתו.

אות י"ב גם בענין השינה ונפילת הע' פנים שהם הע' שנים נלפענ"ד בפירוש דבריו הק' שמי שזוכה אז כל שנה ושנה שהוא חי על פני האדמה הוא בחי' הפנים של התורה הק' וכשאינו זוכה ואובד את הפנים אז נהפך אצלו משנה לשינה-וע"כ הבת מלך שהיא בחי' הפנים של התורה הק' כמובא לקמן-ע"כ צוותה על השני למלך שישב שנה וכו' ובסוף השנה-יום יציא תהשנה ישתמר מאד מאד מהשינה כי השינה מקלקלת מאד כל התקונים של השנה, וע"כ גם בר"ה שאז הוא עת יציאת השנה שמקודם ועת כניסת השנה שאח"כ צרייכם להשמר אז מהשינה כידוע.

אות י"ג עוד נלפענ"ד שנפילת הפני םשהוא השכל בעת השינה זה בעצמו בחי' התרחקות ונפילת התבוננות שהוא השכל שאז בעת השינה נאבדה מאתו לגמרי ומיד כשהצדיק מעוררו משינתו אז הוא בחי' החזרת ההתבוננות רק ששלימות החזרתו הוא כשמתחיל לדבר והדיבור יוצא ונעשה מזה בחי' פק"ע ושלימות היראה עד שיוצא מאתה הג' ענפים כנ"ל אז נתתקן ונתעלה אצלו ביותר ההתבוננות והשכל של התורה בכל התיקונים הנצרכים לזה המובאים בפנים ע"ש.

אות י"ד בענין מה שמובא באות ח' כי מקודם כשהוא בבחי' שינה וכו' הי' כחרשים ולא הי' שומעים כלל וכו' ועכשיו שמעוררו החכם ושמוע דברי' וכו' יתבאר הדבר ביותר עפ"י המשל מהחרש ששמעתי פ"א מאבי ז"ל ששייך גם לענין זה כי ממש כמו החרש המביט על השמחים ומתענגים בעונג נגינת הכלי זמן והוא אינו יכול לצייר כלל בדעתו איזה טעם יכולים להרגיש במה שהמנגן מוליך ומביא בידו על הכלי עם הנימין לכאן ולכאן עד שממלא את פיו בשחוק ולעג מכל זה, וכמו"כ ממש הם החרשים מלשמוע את דבריהם הק'-וכל דבריהם אך למותר אצלם עד שעוד הם מתפלאים ומתמיהים על כל המתענגים בהם ומרגישים את נועם מתיקות דברי' כנופת דבש ממש.

אות ט"ו עפ"י המובא באות ט' שתרועה היא בח'י הדיבור וכו' שברים זה בחי' בטחון וכו' בחי' כלי הולדה וכו' ובאות ח' שמקוד םמבואר שכלי הדיבור צריכים להיות קרובים וסמוכים אל כלי ההולדה וכו' וע"כ הווי' אחת לכלי הידובר ולכלי ההולדה כי אלו מלאים גידים ועצבים כמו אל וכי הם בחי' אחת ע"ש יש לבאר בזה קצת לפענ"ד-מה שמובא בספרי אמת שנעשים תיקונים נפלא יםהן ע"י תשר"ת הן ע"י תש"ת הן ע"י תר"ת אך מספיקא והתגברות השכחה אנו עושים כ"ז.-כמובא בדחז"ל ועפ"י הנ"ל ניחא קצת-כי מחמת שהם בחי' אחת לא נצטווינו לעסוק רק בתיקון הדיבור שהוא התרועה-והבטחון וכל יהולדה מעוצם טמורתם ואחדותם בהדיבור-הם ממילא נתתקנים עי,ז-אבל כשנתגבר ונתפשט כ"כ בעולם התגברות השכחה הנמשך משבירת הלוחות ושבירת הלב שזה ההיפך מדיבור שהוא בחי' תרועה עד שגרמו פגם בהתרועה בעצמה שנשתכחה מהלב ע"כ עתה הצריכו חז"ל לעסוק בתיקונים הכפולים-הן בתיקון הדיבור והן בתיקון הבטחון, וגם לכללם מקודם כאחד ולתקוע תשר"ת ולדקדק שיהי' השברים והתרועה סמוכים ותכופים זה לזה בלי שום הפסק שעי,ז הם נתתקנים ונתחברים לפעול פעולתם גם היום- באמת לנכון כיוונו חז"ל ברוח קדשם מה שקראו את התורעה שלנו [שהיא היללה] בשם תרועה וכמובן מספרי המקובלים.

אות ט"ז באות ז' בענין המאחז"ל שאסור לכתוב על עור בהמה טמאה וכ' שמביא זאת אדמו"ר ז"ל לענין התלמידים שאינם הגונים עי' בדברי מורנ"ת ז"ל בה' תפילין ה"ה באות ל"ה מה שמבואר שם גם מה שאמרו שמתוך לכתוב סת"ם אפי' על עור נבילות וטריפות ובלבד שיהי' ממין המותר לפיך ע"ש היטב כי בכ"ז מבואר כאן ביותר דברי אדמו"ר ז"ל היינו כי מי שהוא בבחי' שינה והדעת נסתלק מאתו הוא נמשל כבהמה ממש אבל אם הוא מכיר עכ"פ א תמקומו ומודה על האמת ומבטל את דעתו בתכלית הביטול נגד הצדיקי אמת אז הוא ע"פ בבחי' בהמה טהורה ואז אפי' אם הוא מונח במקום שמונח עד שהוא בחי' נבילה וטריפה אעפי"כ יכולים לעוררו בתשובה ולהמשיך עליו קדושת הספר תורה שהם הע' פנים שבה-שזה נתעלה לבחי' אדם כמ"ש זאת התורה האדם-אבל מי שהוא מבטל את דעתו נגד דעת הפילוסופים וכו' אז הוא בבחי' בהמה טמאה ואז א"א בשום אופן להמשיך אליו קדושת הספר תורה כי מזיק ומקלקל גם את מי שעוסק לעוררו שיהי' נדבק גם בו מהרע של...

אות י"ז באות ג' בענין חמדת הבל היופי-שהוא בחי' הפסק הנשימה הדברמבואר גם עפ"י מש"ש בסוף האות-שהמוח נמשך מנשימת הריאה והיא בסוד נר ה' נשמת אדם וכו'-וע"F ע"י החמדה שעי"ז באים לחימום ונפסק ויוצא באיס' הטיפה הבאה מהנשימה ע"כ הוא בבחי' הפסק הנשימה.

אות י"ח והנה בזה המאמר בנקל לחתור ולמצוא איזה פתח להבין קצת סמיכות הענינים של המקראות ומאמר חז"ל-כי כבר הדלו לנו חספא אדמו"ר ז"ל במה שרמז לנו שהתורה הזאת היא פירוש על המעשה הא' (המעשה הזאת היא כמו הקדמה לשאר המעשיות כמובן מצירוף דברי מורנ"ת ז"ל שבהקדמה עם מה שמובא בחיי"מ בסיפור נסיעתו לנאווריטש שבזה הקיץ של שנת תקס"ו שהי' אז קרוב לגמר הוצאת הבת מלך שמרמז על נפש משיח והבע"ד וחיילותי' התגברו לבטל ולסתור מחשבותי' ותחבולותיו הק' אשר השתדל בענין זה עד שנפל מחדש השני למלך שהוא כלל נשמות ישראל לשינה עצומה ונשגבה ביותר עד שהוכרח אדמו"ר ז"ל להמשיך לזה סיפורי מעשיו תשל שניםן קדמוניות כאלה, ואמר אז איך וועל שוין אן הויבען מעשיות דער ציילין וע"ז אמר אז התורה פתח ר"ש וסיפר את המעשה הראשונה שבה בעצמה מבואר כ"ז, גם היא מסוגלת מאד להתעוררות השינה [ואפשר עוד יותר] וכמובן ממאמרו הק' שהקדים לסיפורתה וענה ואמר אז בדרך סיפרתי מעשה שכל מי ששמעה הי' לו הרהור תשובה [כי הפי' הפשוט של התעוררות השינה כנ"ל התעוררות לתשובה כמובן בפנים בתחילת אות ט'] גם עפי"ז יש לרמז במה שאמר אחר אמירת התורה הזאת שהי' לו כח להחיזק אותם באמירת התורה ג' ימים רצופים מעל"ע שלא ידעו בין יום ללילה וכו' כי זהו התכלית שלימות התעוררות השינה כמובן במס' שבועות דף כ"ה לעניןהאומר שבועה שלא אישן ג' ימים שמלקין אותו [עיין ברע"ב פ"ב ממסכת נדרים, ובר"מ פ"א מהל' שבועות שר"ל ג' ימים רצופים מעל"ע] כי זה א"א להיות רק בדרך נס וכמובא ביבמות קכ"א מעשה בא' וכו' ועלה לאחר שלשה ימים, ומובא שם בברייתא אין מזכירין מעשה ניסים ע"ש) ומורנ"ת ז"ל במה שביאר קצת את המעשה הזאת בהקדמה השני' של הסיפומ"ע ע"ש היטב. (על אודות אשר יבאר שם בתחילת ההקדמה שכל רבותינו ז"ל כינו כלליות והתחברות העולמות בשרשן בשם חיבור חתן וכלה, אמרתי אגב אורחא להאריך בזה-כי כאש תבער בי חמתי על החזירים בדמות אדם, אשר ימלאו פיהם המטונף בחרופים וגידופים על הקדושים בקדושת קודש הקדשים אשר המשיכו עליהם טהרת וקדושת אדה"ר קודם החטא שאז נאמר עליהם ולא יתבוששו, וכמובא בראשית חכמה בשעה"ק פרק ט"ז עי"ש, אך ורק מזוהמת הנחש שנכנס באדם וחוה אז ותפקחנה עיני שניהם [זענין געווארין קלוג] וידעו וכו' ואלה המחרפים הנ"ל המושרשים בתאוותיהם מיום עמדם על דעתם עד יום מותם כבהמות ושרצים ממש, עד שנפקהו כ"כ עיניהם בערמת הנחש לפתות ולהסית גם שאר בני אדם וחוה שיהיו מושכלים כמוהם עוד הם משרבבים לשונם להלעיג על דבר הצדיקים אמתיים אשר השיגו ברוח קדשם ענינים רוחניים ומופשטים מייטשות ועוביות בתכלית ההפשטה, הלא המה מדותיו ואורותיו יתברך אשר המשיך בתוך כל העולמות להחיותם ולהנהיגם בהם. ואמנם כן שהם מכנים אותם בשמות המושאלים רחוקים מהמכוון בתכלית הריחוק כאלה למשל מדת החסד אשר יגמול חסדו עם בריותיו וכנו בשם יד ימין, מדת הגבורה יכנו בשם יד שמאל, אבל גלוי וידוע לפניהם שא"א לדבר ולהשמיע מפה לאוזן המגושם בענין התנהגותם והתחברותם רק בדרך זה ולך נא ראה בס' התיקונים מה שכתב שם המגיה בתקונא שבעין וז"ל אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה להזהירך באתי וכו' בראותך בתיקון זה שידובר בו משערא ומצחא וכ'ו השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא עלכל סתימיין שמץ דבר מזה אפי' בהרהור כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסה ביה כלל לית ביה לא דיוקן ולא צורה ולא דמיון ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידוע, אבל הוא ממלא כל שמהן, ראה גם ראה מה שכתב התנא רשב"י כשרצה לגלות סתרי תורה באידרא פתח ואמר ארור האיש אשר יעשהנ פסל ומסכה, וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק פן ח"ו יכשלו וכו' מאחר שהי' רוצה לדבר מראש ועין ואוזן ושאר איברים גשמיים הי' ירא שמא יתעו לייחס ולתאר לבורא ית' גוף ותמונה, ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה, וישעי' אמר ואל מי תדמיין אל וכו' שכולם יעידון ויגידון שאין דמיולן בינו ית' ובינינו מצד העצם והתבנית אלא שהאיברים שבנו הם עשוים כסימנים לדברים עליונים [שע"ז נאמר בצלם א' עשה את האדם וזה וזה כל ענין הכוים של מעשה מרכבה שביחזקאל כידוע] סתומים וחתומים שאין כח השכל שבאדם יכול להשיגם ואין שיח ואין שיג לו להבינם וקצר מצע דעתינו לרדת לעמק ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה וכו' רק מעי רתחו וכו' פן עובדי פשתים וכו' ויארגו בדעות כוזביות וכו' לך נא וראה מה שכתב ע,ז ר' יוסף בן גיקטליא בהקדמת שערי אורה וכו' ע"ש), כי מדבריהם הק' מובן ונראה שהבת מלך היא בחי' ההתבוננות שע"ז סובבת כל קשר התורה הזאת שע"י כל הבחי' המובאים בהתורה הזאת זוכים למצא אותה גם המובן לענ"ד בדבריו הק' שזהבעצמו בחי' האשה יראת ה' המובא שם באות ג'-כי הבת מלך היא בח'י השכינה כמובא בהקדמות המעשה הנ"ל והיא בחי' האשה יראת ה' כמובא בכל ספרי אמת ובתחילה מוכרחים להמשיך בסיפורי מעשיות והתעוררות השינה עד שנתקיים וה' פקד את שרה והיא האשה יראת ה' הנ" לשנפקדת ונתתקנת ביציאת הדמים והיראות והתגלות הפחד יצחק עד שנשלם עי"ז יראתה ביותר ויותר עד שנתתקנת עי"ז בהג' ענפים הנ"ל עד שנתעלית ונתהווית בבחי' ההתבוננות והלוחות שהם כלליות התורה שנאמר עליה ואהיה אצלי שעשוע יום יום שזה בחי' מה שסיפר אדמו"ר ז"ל בתחילת המעשה שהמלך הי' משעשע עמה מאד, והיא בחי' מלכו תכמ"ש בי מלכים ימלוכו וכמובא מזה בדבריו ז"ל במ"א וממנה נמשך גם שורש הנפש ששל כ"א והרפ"ח ניצוצין שנפלו בין הקליפות והם בחי' הדיבור כמובן בדבריו ז,ל במ"א ומחמת נפילתם נתהוה מהם אחיז תהקליפות שהם בחי' רחפה ששורש התיבה הוא חרף במספר הנ"ל ובזה תבין ביותר התקשרות הענין שמביא אדמו"ר ז"ל בסוף אות ח' ע"פ ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וכו' היינו כי חיי עולם זה בחי' תיקון הדיבור והרפ"ח ניצוצין (וכן מבואר בספרי אמת שמשבירת הכלים ונפילת הניצוצות נשתלשל גם המיתה בגשמיות וכשי' נשלם הבירור והתיקון של הרפ"ח ניצוצין אז יקוים המקרא ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו הנ"ל) שמזה כל התעלותה להפקד ולהתתקן עי"ז ולהיפך התלמדיים שאינם הגונים נמשך עליהם אחיזת הקליפות המסבבים אותה שהם בחי' חרפה כנ"ל שעי"ז חוזרים מיד גם לאחר הקיצם לבחי' שינה ומיתה.

אות י"ט כי הנה מחמת נפילתה כנ"ל נתהוה מזה בחי' עפר הארץ שהיא ההיפוך מהדיבור כמ' בפנים באות ח' [וכמובן בספרי אמת שהארץ היא בחי' מלכות] והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך וכו' שזה ההיפך מהאור והשכל של ההתבוננות המובא בפנים באות ו' ורוח אלקים מרחפ"ת אותית ר"פ מ"ת כמובא בלק"ה בשם האריז"ל וכדי לתקן כ"ז ברא ועשה את כל הבריאה מראש ועד סוף בהששת ימים שהם הששה ספירות שהם בחי' הששה בנים, [עיין לעיל בח"ב במהד"ב באות ט"ז] וביום הששי שהיא ר"ה [עיין לעיל סי' י"ב] שאז הי' איזה הארה ברוחניות ומכל התיקונים הנצרכים למציאתה [עיין בפנים באות יט' גם עיין לעיל בסימן י"ב] נמשך עי"ז ביצירת האדם מהעפר שזהבחי' העדר הדיבור כנ" לשזהבחי' נפילת הניצוצות ואחיזת הדינים שנאחזים העיקר בהגוף כמובן בספרי אמת שכ"ז הוא בח'י נפילת הבת מלך כנ"ל ובתוך הגוף הזה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי' הנפש חי' הנ"ל שזהבחי' נתינת הדיבור להעדר הדיבור כמובן בפנים באות ח' ע"ש היטב.

אות כ' והנה ידוע ששי לכ"א נפש רוח נשמה והנפש נמשכת מהמלכות שהיא השכינה והבת מלך והיא בחי' הדיבור כנ"ל, והנשמה היא בחי' השני למלך וכמובן מדברי מורנ"ת ז"ל בההקדמה שנשמת אדם הי' בח'י השני למלך וגם עיין בלק"ה ה' תפילין ה"ה אות ל"ח שמובא שם בשם כתבי האריז"ל שהמלכות שהיא המדרגה האחרונה של העולם העליון היא שורש של בחי' עתיק שהיא מדריגה העליונה של עולם התחתון ממנו, ובזה יש להבין גם מה שמובן בההקדמה שהבת מלך היא שורש נשמתו של כ"א ואם לא היו חוטאים אדם ואשתו הי' נזדכך הגוף שלהם שהוא בחי' אלם והעדר הדיבור להכלל בהנפש שהוא הדיבור בעודם בחייהם והי' נתהוה דוקא עי"ז כלים נפלאים לקבל על ידם השגת הע' פנים שעם הכולל בגי' אלם וכמובא בכתבי האריז"ל שלעתיד כשיתתקן ויתעלה המלכות והרפ"ח ניצוצין יקוים עי"ז ותרון לשון אלם שהוא בגי' שם מ"ה וכו' ע"ש (גם ע"י בפרפראות לחכמה על מה שכתב אדמו,ר ז"ל שתקיעה היא העדר הדיבור) כי קודם החטא זכה שדוקא ע,י השינה והתרדמה שנפלה עליו התחיל להתחבר איזה בחי' של מציאת הבת מלך שהיא האשה יראת ה' שנאמר עליה ויבן עשאה כאוצר כמובא בפנים באות ג' ע"ש כי זה ידוע שכל בחי' כלולה מכל הבחינות ובדרך כלל נחשב האשה לבחינה האחרונה מנפש רוח נשמה כי כלל נפש רוח נשמה שלה היאבחי' נפש בחי' בת מלך נגדו [כמובן בספרי אמת] והיא נגדה בבחי' השני למלך שהיא צריך לחפש אחר אבידתו כמו שאחז"ל כיהיא בחי' הבת מלך שנאבדה וההתקשרות והשידוך נקרא בשם מצא כידוע כמ"ש מצא אשה וכו'.

אות כ"א אבל לענין התיקון הזה הי' צריך להכניע את בחי' הבל היופי שבה [כמובן בהל' קידושין הנ" לע"ש היטב] שזהבחי' הפסק הנשימה וגם זה מול זה להגביר את בחי' הגשמים והעשירות שהם אריכות הנשימה וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל באות ג' ע"ש ובזה תראה נפלאו תמה שבפירוש מבואר בכתבי האריז"ל שלענין התיקון הזה הי' צריך שני דברים היינו על הגשמים להתפלל מיד ובזווגו להמתין עד הערב שהם הם השני בחי' הנ"ל הכנעת הבל היופי והגברת בחי' הגשמים שבכ"ז שמבררי םביותר את האשה יראת ה' שהיא הבת מלך מהקליפות כמובן מדבריהם הק' וכנ"ל.

אות כ"ב וע,כ היה צריך להמתין עד הערב שהיא שבת שהיא כנגד הספירה השביעית שהיא מלכו תואז איתיחדת עם דודה שזהתלוי ביחוד איש ואשה כידוע שהם בחי' שני למלך ובת מלך כנ"ל, וע"כ נמשכים בשבת כל התיקונים הנזכרים בהתו' הזאת כמובא בהלכות שבת ובה' יי"נ הנ"ל ע"ש גם שבת הוי שי"ן ב"ת כמובא בספרי אמת בחי' היחוד של השנ"י והב"ת כנ"ל, ואז הארת שדה תפוחים דקדושה כמובא שהם ההיפך מהתפוחים שנאבדת על ידם ואדרבא ע"י ההארה הזאת הי' זוכה למצוא אותה בשלימות.

כאן חסר הכ"י, ואי"ה נשלים כשנשיגו.

אות מ"ז וכדי לברר שאר הניצוצין הנשארים שם הוכרחו כל הע' נפש [שהם כנגד הע' פנים כמובא] לירד לשם בתוקף העבדות והשינה עד שלא שמעו אל משה שהוא קול החכם האמת מקוצר רוח שהוא הפסק הנשימה (כי זה תלוי בזה כמובן במ"א) ושם נזדככו עד שנמשך עליהם הארה מהשם אהי' שהוא בחי' הספורי מעשיות כמובא בה' נדרים הנ"ל ואז נצטווה מיד על קידוש החודש שהוא תיקון לפגימת הלבנה (עיין לקמן במהד"ב באות ל"ט) גם נצטוו מיד על מצות התפילין שהוא המשכת הזכרון בהעין פנים (ולזכרון בין עיניך) וע"י בחי' מן המותר לפיך גם הם כלולים משאר כל התיקונים הנזכרים בהתורה הזאת כמובא בה' פטר חמור הנ"ל, ואז נתעלה הדיבור בחי' פה סח כנודע עד שיצאו מעבדותם ושינתם ברכוש העשירות גדול שעי"ז נתקדש אז הולדה הראשונה של החמור כמובא שם בה' פ"ח הנ"ל ועיקר העשירות זכו בשעת קרי"ס (בחי' תורי זהב) בזכות יוסך ובזכות אברהם עי"ש, כי נמשך עליהם היראה וייראו העם את ה' ואז ישיר משה ובני ישראל את השירה שהיא בחי' הסיפו"מ כמובא שם בהל' פ"ח הנ,ל ושם נאמר מי כמוך באלים ה' שמובא זה הכתוב בפנים במאמר הזוהר [עיי"ש שהוא מרמז על התערותא דלעילא שהשי"ת וצדיקי אמת עוסקים לקיים פתח פיך לאלם ועיין לעיל שעי"ז נתתקן בחי' אלם דקדושה ועפי"ז יבואר מה שדרשו חז"ל על הכתוב הזה מי כמכה באלים שזה בחי' אלם, כי אלם כתיב חסר יו"ד] וסוף הכתוב נורא תהילות בחי' יראה עשה פ'ל'א' אותיות אלף כמובא שהוא ר"ת להתיר פה אלמים כמובא בפנים, וע"כ נשפע עליהם ההתבוננות עד שראתה שפחה [עצם העבדות] מה שלא ראה וכו' [עיין בהל' פ"ח הנ"ל], ואח"כ זכו לאכילת המן שהיא אכילה דקדושה גם הוא בחי' בטחון כמובא בהל' גנ' הנ"ל, גם זכו לשתיית מי הבאר בזכות מרים שהיא האשה יראת ה' בחי' הע' פנים שנמשכים מהשירה הנ"ל שזה בחי' ותען להם מרים שירו וכו'.

ועוד נלפענ"ד לבאר קצת בזה כי הנה בעת היותם במצרים שאז רצו הקליפות להתגבר על ההולדה כמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה ולהמית בחי' הששה בנים [בכ"א] ואת הבת יחיו להתאחז בה [כמובא בספרי אמת ע"י שלא יהי' לה עם מי להנשא כי ע"י הנישואין בקדושה היא נתעלית מהם כמובא לעיל בסי' כ' ועי"ז בעצמו היתה מתקיימת ממשלתם ח,ו לנצח. [עי' לעיל במהדורא אות כ"ה] בבחי' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו' לולי ה' שהי' לנו אשר הפיר מחשבות ערומים והמיילדות אשר שם האחת שפרה [בבחי' היופי דק' עיין בפנים באות ט'] ושם השנית פועה שהיא בחי' הדיבור כמובא וייראו את ה' ולא עשו כאשר דיבר להם מלך מצרים ועל ידיהם נולד משה (כי ע"י מרים חזר ולקחה כמו שאמרו חז"ל) שהוא בחי' משיח שנפשו היא ביותר מבחי' הבת מלך כנ"ל וע"כ נלקח ונתגדל בבית המלך דס"א ונשמתו הוא ביותר מבחי' השני למלך כי הוא שקול ככל הששים רבוא נשמות שהם בחי' כלליות.

גם כאן חסר כת"י ונשלים כנ"ל.

והקינה של ואני הגבר נאמר על העוסק לחפש אחריה כי על שניהם הרחמנות גדול ועצום מאד כמובא בהמעשה וע"כ גם בה נמצא שלש אלפא ביתות כנ"ל וזה בחי' אותי נהג ויולך חושך ולא אור כי נסתלק מאתו הע' פנים שהם בחי' שינה גם במחשכים הושיבני מרמז על הסמיות והסתלקות אור העינים כמובא במס' נדרים דף ס"ד ואומר אבד נצחי ותוחלתי וכו' זאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל כי לכ"ז צריך לחזק עצמו מאד בבטחון כמובא בפנים וזה בחי' חסדי ה' שהם הספ"מ (כמובא בפנים ובהלכות הנ"ל) כי לא תמנו ולא כלו-חדשים לבקרים רבה אמונתיך-זה בחי' התעוררות השינה ותחיית המתים (מובא במדרש איכה) טוב ה' לקוו- שהם בטחוני הדור-שמובא בפנים באות ח' כי גם כשנפגם הדיבור שזה בחי' ישב בדד וידום וכו' אז ממשיכים הצדיקי אמת בחי' יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה כמובא בפנים באות ח' הנ"ל ע"ש גם זה יש לרמז שזה בעצמו בחי' התקוה שיש עדיין למציאתה לחפש את ההר של עפרות זהב (עיין לעיל בסי' ל"ג) שכה כתוב זאת בתוך הקינות כמבואר בהמעשה ע"ש.

אות נ"ב והנה בסוף הע' שנה שכבר הי' מוכנים ועומדים לבנות מחדש את הבית נתגברה מחדש הס"א ביותר ויותר והכשילה אותם בחמדת הבל היופי של הנשים נכריות גם התגברה להכשיל אותם באכילה דס"א שהיא סעודות של אחשורוש כמובא ובשתיית יין מלכות דס"א שהוא שתיית היין של הע'י'ן' אומות (עיין בהלכות יין נסך הנ"ל) הכלולים בשבעה רואי פני המלך (שהם זלע,ז נגד העין פנים הכלולים בשבעת הנרות המאירים מול פ'נ'י' וכו' כמובא בה' קדושין הנ"ל ע"ש) והם עצם טומאת הע'י'נ'י'ם' להביט ביופי הנשים עד שרצו וכו' עד שהורידו גם בגשמיות את האשה יראת ה' לבית המלך דס"א ומזה הוסיפו לינק ולקבל כח (עיין בל"ה בהל' מגילה ה"ה אות י"א) כמובא בספרי אמת עד שנתגברה מאד מאד קליפת המן העץ שהוא קליפת השינה והמות [כמבואר לעיל בסימן כ"ג ובסוף סי' כ"ד ע"ש היטב] עד שהי' נעשה כלי ח"ו בכח הפור דס"א שהוא זה לעומת זה נגד קדושת יום הכיפורים כמובא (עיין לעיל במה"ב אות ל"ט) לולי ה' שהי' לנו להקדים רפואה למכה ושלח לנו את מרדכי שהוא מר דרור שממנו קדושת שמן המשחה שהוא בחי' ההבתבוננות [עי' פ"ח הנ"ל, וגם עיין בפנים בסוף אות ג'] והוא מבחי' משיח כמובא במ"א וזכה להספורי מעשיות שמשנים קדמוניות כמובא בפנים שהוא בגי' רב חסד ע"ש-וגזר על ישראל שיפרשו ג' יים מאכילה ושתי' (גם בכח מצות שקלים (עיין לעיל) ובכח העומר שהוא ע'י'ן' מ'ו'ר' עיין בה' גניבה הנ"ל) ועי"ז הציל אותם מהשינה והמות והמשיך קבלת התורה מחדש (עיין לעיל בסוף סי' מ"ז) וזכה לבחינות להיות שני למלך גם בגשמיות, והעלה את העשירות מהס"א [כמ"ש ותשם אסתר את מרדכי על בית המן] והמשיך לדורות סיפור המעשה של המגילה [עיין בה' קדושין הנ"ל] לענין ספור הנס של חנוכה בכל שנה ושנה והיא נקראת ע"ש אסתר, כי כ"ז בסוד מציאת אסתר שהיא הבת מלך כנ"ל (ועליה נאמר יעלה הדס כשאחז"ל כי הדס עם הכולל גימ' עין, כי היא בחינת העין פנים הנ"ל) וליהודים היתה אורה זו תורה ואור הע' פנים וששון זה מילה [עיין לעיל במהד"ב אות ל"ד] ויקר אלו תפילין [עיין לעיל בסי' מ"ד] עד שזכו מחדש לבנין הבית שזהבחי' מציאת ההר והמבצר כנ"ל.

אות נ"ג אבל מלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי גם אז לא נמחה זוהמתו לגמרי כמובא שמחמת זה גם אח"כ רבים עמדו במרדם בחמדת הבל היופי של הנשים נכריות כנ"ל ונחמי' הוכיח אותם הלא ע"ז חטא שלמה מלך ישרא לכי גם אז נתקלקל עי"ז התיקון של מציאת הבת מלך שהי' מוכן להיות ע"י בנין הבית כנ"ל עד שאח"כ בימי חשמונאי התגברה מחדש מלכות דס"א להפילם בשינה עצומה מאד, והשי"ת הי' בעזרם והמשיך עליהם הסיפורי מעשיות של שנים קדמוניות כמבואר מזה באריכות בה' קדושין הנ"ל ע"ש היטב וע"כ המשיכו אז מחדש בחי' חנוכת הבית.

אות נ"ד וגם זאת הפעם מעט לא עמדתי עד לקחני אדום וע'ש'ו' (סי' ע'ופות ס' ערות ו'חיות (כי שין שמאלית נחלף בסמ"ל כמובא) וזה קרוב לאלפים שנה שאנו הולכים וטועים במדבר ציה וצלמות וכל השרים עם כל אשר תחתיהם, הרצים והשטים בכל העולם, כולם בפה אחד לפתותינו ולהסיתנו בכל עת יותר ויותר- [זעסט דיא אז מע האט דיר איין ניירעשקייט איין גירעט] ואנחנו חזקים באמונתינו כחומת ברזל ונחושת [איך וויס אז סע איז בודאי יוא דא] שבזה נתפאר לנצח-שברנא ליה בשבין תוקף הימנותא-עד עת בא דבו בפתע פתאום להוציא מאתם בדרך גניבה וערמה את נפש משיח [ועיין בה' ברכת השחר ה"ג מה שמובא שם בשם האריז"ל] שהוא בחי' הבת מלך וההתבוננות כי רק מחמת זה נקרא בשם משיח ע"י המשחתו בשמן המשחה שהוא בחי' ההתבוננות [כמובא בה' פ"ח הנ"ל] ואז יקויים ועלו מושיעים בה'ר' ציון לשפוט את ה'ר' עשו והיתה לה' המל'ו'כ'ה' עש שיתקיים ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו המובא בפנים באות ח' והי' אור הלבנה כאור החמה וכו' והי' ה' למלך על כל הארץ וכו' אמן ואמן.

אות נ"ה והנה בכ"ז ביארתי כמה וכמה מקראות מהתו' פתח ר"ש ועתה בא נבא בעזה"י לבאר קצת בענ"ד גם שאר המקראות ומאמרי חז"ל המובאים שם וההכרח להציגה פה ראשי פרקים מכל הו' הזאת מראשה ועד סופה ואת כל אשר ישים א' בלבבי אותו אשמור לכתוב למטה בציוני התיבות שבסוף המקראות ושאר ענינים שנעמיק בהם קרא: לר' אלעזר בריה אותבי' קמי' ולר' אבא מסטרא אחרא ואמר אנן כללא דכולא וכו' אישתקו שמעו קלא וארכובתן דא לדא נקשקן מאי קלא קלא דכנופיא עליאה דמתכנפי.

פתח ר"ש ואמר עת לעשות לה' אמאי עת לעשות לה' משום דהפרו תורתיך מאי הפרו תורתיך (עי' בפרפראות לחכמה בסוף המאמר בפירושו על הכתוב הזה), עת לעשות וכו' שזה בחי' המעשיות, ועיין לעיל במהד"ב באות ה' מענין סתירת תחבולותיו באותו העת, וכל הקלקול והסתירה הי' ע,י התגברות החרופים מהצורר הידוע אשר באותו העת התגבר בזה ביותר ויותר עד שנתפתו עי"ז רובם ככולם של אחב"י והתרחקו מעוצם קדושתם עד היום הזה, (כן שמעתי מאבי ששמע ממהרנ"ת ז"ל), ועי' לעיל בסימן ל' בדבר התרופים שהם תכלית ירידת הרפ"ח ניצוצין והרחקת ואבידת נפש משיח כנ"ל, ובאותו העת אמר אדמו"ר ז"ל שיתחיל לספר מעשיות, ואז פתח את פיו הק' בפתיחת ר"ש ואמר עת לעשות וכו' ובכ"ז מבואר מאד פירוש הכתוב הזה היינו משום דהפרו תורתיך שהוא מה שנכשלו רבים מישראל שהם בחי' השני למלך כנ"לולא עמדו בנסיון שומעו בקול החרופים [שזה בחי' הורדת הרפ"ח שבמספר הפר עם הג' אותיות] שעי"ז נפלו מחדש בשינה ותרדמה עצומה ונשגבה מאד ע"כ אז העת להוריד שרש יהתורה שהוא אלקותו יתברך בעצמו [כי אורייתא וקוב"ה כולא חד] להורידם בבחי' עשי', ומעשיות שזה בחי' לעשות לה') דא תורה דלעילא דמיתבטלא אי לא יתעביד (כי מזה בעצמו אשר הפרו תורתך כ"כ וכנ"ל נתקלקל ונסתם עיניהם וכליהם לקבל האור הזה של התורה דלעילא שהיא שרשי התורה שזה רפואתם [עיין לקמן בפנים באות ו'] ואז נתקיים עי"ז בעצמו הפרו תורתך כפירוש הזוה"ק שהתורה דלעילא מופרת ומתבטלת מהם אי לא יתעביד בעבודת תיקוני המעשיות והלבושים האלה, וזה מה שסיים ולעתיק יומין איתמר, היינו שכל זה נאמר לענין שרש יהתורה שהם בבחי' זקן ועתיק כמובא) בתיקוני דא ולעתיק. (ס' ביאור הליקוטים, תפארת הליקוטים על תי' ס').

כאן חסר הסוף, ונשלים בע"ה כשנשיג הכת"י.