סימן ה

אות א' עיין כ"א חלק שו"ש המביא שם גודל ועוצם קדושת השמחה ומעלתה וכ' וכתבה בלשון תפלה וכו' וכו' עד כאן כתבתי בלשון תפלה. והנה מפחד האורב במסתר כארי' בסוכה בכל פינה ופינה ובכל מסילה ומסילה כי באורח זו אהלך טמנו פח לי מחויב אנכי להזכיר את הקורא בדברי מעוצם יקרת הסם המרפא הזה לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה למשוך ביין את בשרו כי מאד מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומורנ"ת ז"ל על הדבר הזה באזהרה כפולה ומכופלת עד מאד כי כאבן מושך (מאגנט) הוא דבר הזה ולך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב כי אעפ"עי שמעט השתי טובה להרחיב הדעת אבל דייקא מעט (נאר אביסעל כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בע תשכיבד למורנ"ת ז"ל ור' נפתלי ז"ל במעט יי"ש בכוס קטן ורחב כאצבע שישתו שניהם מאתו) כי מאד צריכין ליזהר למעט בשת שתיית משקין המשכרין בכל האפשרות (לפי א. בורשטין) גם בשבת ויו"ט (ואפי' בשמחת תורה ולא כטועים בזה (מלבד בפורים שאז מצוה לקיים את המאחז"ל חייב איניש לבסומי וכו' כפשוטתּ (כן שמעתי מאבי הכ"מ בשם אדמו"ר ז"ל ובשם שאר צדיקי אמת שלא כדעת המפרשים בזה בענין אחר) (א"ה שמעתי בשם אדמו"ר ז"ל שהשכרות בפורים הוא תיקון לפג"ה) ומכ"ש וכ"ש בימי החוןל כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל כי ע"ז נאמר ולשמחה מה זה עושה, כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות.

אות ב' ואיידי דאתא לידן הענין של שתיית היין נימא ביה גם מילתא חדתא מה שהאיר ד' את עיני בהמעשה ראשונה מהספמ"ע מהשני למלך שנכשל בשתיית הייין ע"ש היטב כל המעשה מראשה ועד סופה.

כי הנה עיינתי בהמקרא (כי המעיין היטב בהענין של כל מקרא ומאמר חז"ל שמביא אדמו,ר ז"ל בדבריו הק' נראה עפ"י רוב שהם מתפרשים ומתבארים לאסמכתות דברי והק' בכמה טעמים וענינים שאינם מוזכרים שם רק כמאן דמחוי במחוג) פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף, שמביא אדמו"ר ז"ל בהתורה פתח ר"ש בסי' ס' שהיא פירוש על המעשה הזאת. וראיתי שזה המקרא נאמר בצעקת ב'ת' ש'ב'ע (כי ספירת המלכות היא בסוד בת והיא השביעית להסרות הקודמים לה שהם במספר שש ובסוד בן המובא כ"ז בספרי אמת ועיין היטב בתחלת המעשה הזאת ויערב לנפשך). על ש'ל'מ'ה (שני למלך ד' כמובא בדחז"ל ע"פ וישב שלמה על כסא ד' שמלך על עליונים ותחתונים) על ששתה מהיין ונשתקע בשינה ונשא בת המלך פרעה שהיא בת מלך דסט"א (שעי"ז נתעלם מאתו ביותר הבת מלך דקדושה כי כשזה קם זה נופל כידוע). והוא תיכף נתעורר ונתחרט אח"כ וצעק מאמר אשת חיל (כי היא שוכנת בין החיל כמובן שם בהמעשה עיי"ש שדייקא עם החיל נסעה ובאה למקום המבצר פנינים העומד בהר וכו'). מי ימצא היינו כי מי הוא זה שיכול למצוא אותה עתה אחרי אשר רחוק מפנינים (מם של תיבת מ'פנינים ר"ת מ'במר פנינים פירש"י (משלי ח') מרגליות ובלשונינו פעריל) מכרה. אבל ע"י בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר (א"ה נלפענ"ד שזה מרמז על הכלי שנתנו להשני למלך שיקח ממנה מעות כמה שירצה שלא יהי' לו עי,ז שום מניעה להוצא אותה ע"ש בהמעשה) גם היום יש תקוה למצוא אותה, כי זה המקרא מרמז על הבטחון דקדושה כמובא שם בהתורה הנ"ל שהיא בחי' ההתקשרות בבת ישראל הנמשכת בשרשה מבחי' הבת מלך שהיא השכינה, כי גם קצת משאר הבחינות המובאים שם בדברי אדמו"ר ז" לכום הם בבחי' הבת מלך וע"כ על ידם זוכים למצוא אותה כמ והבחי' הראשונה שמביא שם אדמו"ר ז"ל בתחלת המאמר מענין ההתבוננות בהתורה והיא בבח'י האשת חיל כמובא שהתורה היא בחי' בתו של השי"ת שהשתעשע בה עוד אלפים שנה קודם בריאת העולם כמבואר בדברי חז"ל על פסוק ואהי' אצלו שעשוע יום יום (ובזה תבין ביותר גם מה שמובא שם בהתורה הנ"ל אות ד' שהשליש שבקרקע הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה וכו' כי באמת עיקר העשירות הוא רק בשביל ההתבוננות אבל בלא זה העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת וכו' ע"ש היינו שמזה בעצמו שבקדושה עיקר העשירות היא בשביל ההתבוננות בתורה שהיא בסוד אשה כנ"ל מזה בעצמו נשתלשל ונמשך גם העשירות שבשביל הנשים וכו' שע"ז אמרו כי כל העושר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו וכו' ע"ש).

אות ג' וכן מדת היראה המובא שם היא בסוד הבת מלך שהיא האשת חיל הנ"ל שנאמר עלי'ה אש'ה י'ר'את ד' (אותיות השניים הם אותיות ש'ר'ה' ועיין היטב באות ג' שם). היא בסוד חוה שנאמר עליה עשאה כאוצר שהוא בחי' יראה בחי'ירא תד' היא אוצרו כמובאשם ובסוד ש'ר'ה' שנלקחה לבי תהמלך דס"א והקליפות מעוצם התגברותם בההיפך של מדת היראה בבחי' רק אין יראת אלקים במקום הזה ואז דייקא כשנתגבר אברהם זלע"ז והמשיך לשם יראה ואריכות ימים אז דייקא נפקדה שרה בר"ה בבחי' וד' פקד א תשרה הנסמך לזה (עיי"ש היטב באות ה' וגם בכל המאמר מראשו ועד סופו) ואז נתהווה עי"ז בעצמו ביותר שלימות היראה שהיא בבחי' שלש קוין כי מקודם לא הי' להם רק תלמידים ואח"כ שזכו לבן הגון כזה אז דייקא נשלמה היראה בבחי' שלש קוין המובא שם.

אות ד' ומה שכתב מוהר"ת ז"ל בההקדמה של ספמ"ע שהר של זהב ומבצר של מרגליות מרמז על העשירו תשצריך להתבוננות התורה ע"ש נראה לפענ"ד לבאר עוד בזה כי עיקר העשירות דקדושה של ישרא להי' בבי תהמקדש (כמובא בלק"ה פטר חמור ה"ב אות ד') שנבנה על ההר שזה בעצמו בחי' הר הזהב ומבצר של מרגליות וע"כ בקדשי קדשים שהוא בחי' פנינים (כמובן בדחז"ל ע"פ יקרה היא מפנינים) ע"כ היו מונחים לוחות העדות שזה בחי' ההתבוננות של התורה כמובא שם בהתורה הנ"ל אות א' ע"ש.

אות ה' כי זה ידוע שכל בחי' כלולה מכה"ב וכולם הם בכלליות ובפרטיות ובכל דור ודור ובכל אדם ואד וגם בעת החיפוש אחר הר של זהב ובמצר ש"מ צריכים להזהר ולהשמר מתאוות אכילה ומכ"ש משתיית היין ומלהשתקע בשינה כמובן כ"ז בדברי ובמ"א וכל צדיק לפי בחינתו כן הוא מוצא אותה ודוד (שחי ע' שנה) שממנו יצא משיח (שהוא יהי' גמר התיקון של מציאותה כמובא שם בההקדמה של הספמ"ע) ע"כ הוא אשר זכה למצוא את מקום הר ד' בי תד' דווקא ע"י נידוד השינה בבחי' נשבע וכו' (עיין בלק"ה נדרים ושבועות ה"ה באות ב' שמביא שם זה הפסוק לענין המעשה הזאת שבחי' שבועה הוא מבטל השינה), אם אתן שנת לעינינ לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לד' וכו' וגם צוה והזהיר את שלמה בנו שיבנה ויתקן אותו בשלימות וע"כ דייקא בעת שבנה שלמה א תהבית שאז היה צריך להיות גמר התיקון של מציאותה אז דייקא נתגבר עליו השטן זלע"ז עד שנשא אז דייקא את בת פרעה שזהגרם חורבן הבית (כמאחז"ל ע"פ כי על אפי ועל חמתי וכו' (א"ה וע"כ כשנשא את בת פרעה היה ישן שלמה עד ד' שעות ביום כמו שאחז" לכי אז התגבר השטן להכשילו בשינה דייקא) וע"כ גם יעקב אבינו כשהלך אחר זיווגו ויפגע במקום הזה ואז אמר מה נורא המקום הזה ואיח"כ נסתכל על חורבנו ויאמר אין זה כי אם בי תאלקים (ועי' במדרש שתיבות אלו מרמזים על הבית שיבנה לעתיד ששם ימצא בשלימות ועליו נאמר מקדש ד' כוננו ידיך שלא יחרב עוד לעולם). (כ"א שו"ש קיד-קיט סעי' א-ו).