סימן ד

מעשה א' מאבידת בת מלך במעשה א' מאבידת הבת מלך כבר כתבתי קצת רמזים בביאור המאמר שבליק"א סי' ס' (פתח ר"ש) ועי"ש.

אות א במה שכתב על אודות אברהם ויצחק שבמקומות שלא הי' שם יראות (כמ"ש אמרתי רק אין יראת וכו') הרגישו זאת ע"י שהתחילו להרגיש לפי ערך גודל קדושתם יופי הנשים (מביא ע"ז) הכתוב שאמר אברהם לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את [שנמצא ע"ז ברש"י ובפירושים שונים] כי מלשו הנה נא ידעתי משמע שעד הנה לא ידא [כי גם ירידתו למצרים היתה (כמו ירידתו) לפלשתים בסיבת הכנעת הקליפות והמשכת היראה ושניהם בסוג הנ"ל ליתן בזה את האמור בזה].

אות ב בהשלשה דברים המוכרחים ויוצאים להמשכת היראה [תיקוני עתיק שבסיפו"מ והתעוררות השינה ופקידת עקרות] מבאר יתר בהשתלשלותה בזה לשלשה קוין מורא שמים בחב"ד [שנמצא בתיקוני (עתיק) הנ"ל כמובא בפרפראות לחכמה] ומורא הרב [שבתמידים הגונים הנתעוררים על ידו בהתעוררות השינה] ומורא אב ואם [של הבנים הנולדים בפחד יצחק שבפקידה הנ"ל] ואמנם כן שגם בכל לימודי הרב [שבו (הע') שנים והע' פנים] נצמחים ונגדלים משרשם שהם השנים קדמוניות הנ"ל להיות נתגלה עי"ז הג' קוי (היראה) אבל בוודאי העיקר הוא ע,י הרב והזקן שבכוחו להפוך כל הירידות לעליות דייקא בהתיקוני עתיק וחב"ד של השנים קדמוניות שממשיך ומאיר משם בלבושים שונים להתלמידים היורדים הנ,ל להעלות גם אותם מירידתם (ונפילתם) ממילא נשלם יותר מוראו שמים שבחב"ד וגם התלמידים דייקא ע,י שזה זמן רב שהיו אלמים (וחרשים) מלימודי התורה של הע' פנים, עכשיו כשיוצא מהם הדיבור של תורתם ולימודם הוא יוצא (בכוחות) וגבורות יתירות כמוב"פ. ועי"ז ממילא נשלם יותר מורא רבם שבלימודיהם האלה, וגם עכ"ז נהפך לתיקון גם הקלקול מעיכוב ההולדה שהי' עד הנה מחמת עיכוב הדיבור [כי כל ההולדה הוא ע"י כח הדיבור כמובן לקמן בפנים בענין זיווג הנשיקין שקודם לזיווג הגופני] ודייקא ע,י שהיו מחמת זה עקרות בהמשך הזמן והדמים והגבורות נעצרו. נתגלה עתה ביותר בחי' הפחד והיראה בהבנים הגונים במורא שלהם הוא מורא אב ואם כנ"ל.

אות ג' שבביאורו להכתוב חיהו [ופירש"י עוררהו] להתעורר השכל והחכמה מהשינה מבאר יותר במה שכתב תחלה על אודות התDKU< השל והחכמה שהיא אשר תחי', וגם מבאר במה שכתב על אודות השינה שהיא [זלע"ז] בחי' השינה באדמת עפר לגמרי ח"ו.

אות ד' בדבר המעשיות שהזכיר בהתורה הזאת יש לבאר קצת [מהנראה מדברי מורנ"ת ז"ל שכל מעשה היתה במקום שהיתה] כפי המובן ומבואר בדרך כלל מספרי התיקונים וזוה"ק [ודברי האריז"ל שמבאר בהם] שהארץ וכל אשר עליה בפרטי פרטיות [קומת העולם והנפש והשנה שבה] מצוינים ומסומנים לפרטי פרטיות צבא השמים [הרוחניים והשכליים ממדות ואותיות התורה] שבעולם העליון שעלי' נשתלשל מאתו בבריאתו והנהגתו מתחילה ועד סוף ושכן גם הם כסימנים ורמזים יחשבו לפרטי צבא השמים [הרוחניים והשכליים ממדות ואותיות התורה] שבעולם העליון שעלי' נשתלשל מאתו בבריאתו והנהגתו מתחילה ועד סוף ושכן גם הם כסימנים ורמזים יחשבו לפרטי צבא הרוחניים והשכליים שבשמי השמים והעולם העליון יותר וכן למעלה עד מספר השבעי שבגוף פני התורה ועד גבורת הדרת פני הזקן שקנה ועלה גם בשרשיהם שבשנים הקדמוניות והעליונות מהם כנ"ל, אבל בתהלכותם וירידת השתלשלותם נחלפים ונשתנים מאד משנה לשנה ומקומה לקומה ומפנים לפנים, ובסיבת ההשתוות והמשכת הגשמיות והפשיטות מהרוחניות יש לפרש בכל היכולת כל דיבור (ודיבור) שבסיפורי התורה והמעשיות הנ"ל בפירוש הפשוט וכנראה ונמצא מעין זה גם בפני קומת האדם שנמשכים משם כנ"ל. [שהם נשתלשלים ונמשכים זמ"ז מדור לדור] שאעפ"י שנשתנים למשונים זה מזה בתמונותיהם ובדעותיהם וכו' נמצא בכ"ז השתוות זל"ז [ברמ"ח איברים ושס"ה גידים] וכן מבואר מכותלי דבריו הק' בכמה מעשיות שדיבר אחריהם (בפירוש) הכתובים שיוצא מהם אבל מחמת שבכ"ז קשה למצוא בהמעשיות את הפירוש הפשוט ונראה מחמת זה דברי (קרוע) ראשון דרוש גם בהתורה שמורכבת בה הבדלתי והפרשתי אותה והצגתי אותה לבדה [בתחילת הכרך].

אות ה' (ידוע) שהתורה הזאת מצורפת להמעשה הראשונה שבספר מעשיותיו [כמובא בהקדמת הסיפו"מ ע"ש] ושניהם כאחת כהקדמה לשאר המעשיות שהתחיל לספר בקיץ תקס"ו בסיבת השינה שנתחדשה אז על השני למלך. [שהוא כלליות נפשיות (ישראל) שנגנז ונאבד מהם פני הנשמה בסתרי תורתו שהיו ראוים ומוכנים להאיר ולהזריח על פני תבל וע"ז הוכרח (להתעלות יותר)ברוממות השנים קדמוניות הנ"ל ולהמשיך מהם לבושים וסמים יקרים אשר בלי ספר ינצחו ויתגברו להקיצם ולהחיותם ולעוררם גם עתה משנתם הנ"ל [והוצאתי כ"ז מצירופי דבריו שדיבר אז בענין זה].

אות ו' על פי הנזבכר לעיל באות () נראה מבואר מחמת זה בעצמו היא מסוגלת ביותר להתעוררת השינה שעפי"ז מבואר שדייקא על המעשה הזאת הקדים ואמר שכל מי ששמעה היה לו הרהור תשובה [כי אעפ"י שההתעוררת היא (משנית הע') פנים וכו' כמוב"פ וע,ז נקרא גם בפשיטות ההתעוררת לתשובה בשם התעוררות מהשינה כמובן זאת (בסעי' ט') עורו ישנים וכו', וכמובן מהתפילה שעל התורה הזאת] גם על פי זה יש לרמז במה שאמר אחר אמירת התורההזאת שהי' לו כח להחזיק אותם באמירת התורה שלשה ימים רצופים מעת לעת שלא ידעו בין יום ללילה וכו', כי זהו תכלית שלימות התעוררת השינה [כמובן במס' שבועות דף כ"ה לענין האומר שבועה שלא אישן ג' ימים שמלקין אותו ועיין ברע"ב פ"ב ממס' נדרים, וברמב"ם פ"א מהל' שבועות שרצה לומר ג' ימים רצופים מעל"ע] כי זה א"א להיות רק בדרך נס כמובא במס' יבמות קכ"א מעשה בא' וכו' ועלה לאחר שלשה ימים ומובא שם בברייתא אין מזכירין מעשה נסים ע"ש.

אות ז' שהר הזהב ומבצר המרגליות שבמציאת הבת מלך היא העשירות שבמציאת התבוננות התורה שהזכיר בדבריו הק', כמבואר גם זה מדברי מורנ"ת שבהקדמת הסיפו"מ הנ"ל.

אות ח' שבצירוף הנ, לוצירופי שאר דבריו הק' שבההשגה הנ"ל נראה מבואר שגם בעת החיפוש והבקשה שמבקשים ודורשים אחר הר הזהב ומבצר המרגליות מוכרח להשמר מאד מתאוות אכילה ושתיה שמביאה את השינה וגורמת אבידתה יותר (כי כל בחינה כלולה מכל הבחינות כנ"ל בהכללים).

אות ט שבשלשה השרשים (הנ"ל באות ב') שצומחת מהם היראה המושלשת בקוין שבה כנ,ל מבאר יותר בהשלשה ענפים היוצאים אח"כ מאתה ענף א' הוא האריכות ימים שבתיקוני עתיק כי הוא מעין הקו הראשון שבמורא שמים הנמשך בחב"ד שבתיקוני עתיק כנ"ל. ענף ב' הוא העשירות המוכרח להתבוננת שהוא מעין הקו שבמורא אב ואם הנמשך בחלקי העשירות [וזה מבואר גם מכותל דבה"ק בביאור הכתוב כי כל העושר וכו' שבאמת עיקר העשירות הוא רק בשביל ההתבוננות] עף ג' הוא ההתבוננות התורה והלוחות שהוא כעין הקו של מורא רבך הנמשך באורייתא תליתאה של התלמידים כמוב"פ.

אות י' שבהמכוון כפי הנ"ל ענף התלמידים שבדבר הלוחות לצאת ולצמוח משורש התעוררת שינתם שנמצא בין השלשה שרשים כנ,ל באות ב', מבאר יותר בהבאתו בענין ההתעוררת שבלב התלמידים את הכתוב כתבם על (לוח) וכו', ושמחת זה יהי' שכחתם בשברי הלוחות.

אות יא שבצירוף המעשה מהבת מלך הנ"ל מבאר יותר בדבר היראה [הממוצע בין השרשים והענפים הנ"] (ומבאר) בהכתוב אשה יראת ה' וכו' ושזה נמשך מתיקון הגבורות שבפקידתה ושבזה נכנע ונתבטל האשה זונה (הבל היופי) שמשם העניות כי בעד אשה זונה וכו' כמוב"פ.

אות י"ב שבדבר הכתוב כי ילדתי בן לזקוניו מבאר יותר בזקנת אברהם שכתב תחלה, ובדבר היראתו הנ,ל (שהוכרח) להצלת שרה מקליפת הבל היופי הנ,ל כי עיקר המשכת היראה הזאת היתה מפקידתה כמוב"פ.

אות י"ג שבהתהפכות (לפי א. בורשטין) הקלקול לתיקון הנ" למדה,ק מבאר יותר במה שכתב אח"כ על אודות הקלקולים שעמדו ונתחדשו כנגד צתיקוני אברהם הנ, לעד שחזר והתגבר עליהם יצחק להפוך גם אותם לתיקונים וכאשר (נבאר לקמן) כי באבידת בת מלך למקום הרע והקליפות מבאר יותר לפי הנ"ל בהתגברות הפלישתים שבקליפות הבל היופי (נגד שרה [ורבקה] הנ"ל ורצו להתאחז ח"ו גם בהם.

אות י"ד שבביאורו הנ"ל באות י"א מוסיף לבאר שאע"פ שעיקר התיקון והפגם תלוים ועומדים ביחידי הדורות וכו' נמצא בכ"ז מענין הזה גם בכל איש ואשה [כי היא אבידתו שמחזר אחריה כמובן בהמעשה].

אות ט"ו שגם בהמבואר הנ"ל מבאר יותר בהבאתו ע,ז ענין ההתקשרות והשידוכין וגם בהכלל הנ, לבהקדמה שכל (בחי' כלולה) מכה"ב נוכל לפ' שגם בכ"א מהם בפרויות תחשב הנפש שבחיות הגוף כבת מלך האבודה ונמצאה תמיד (בגלות) של הבת מלך דס"א שבשינה ועפר כנ,ל מהמוב"פ, ושאעפי"כ מצד הבת מלך הנסתרה בהם אין שום נפתל ועיקש ובתכלית ההיפוך תהי' נקודתה שנטבעה בהגוף הנ"ל כעטרה ונזר לבעלה לאור הנשמה נר ה' נשמת אדם שהוא החופש ומחפש תמיד למוצאה ולהעלותה אתו להמלך העליון ית' כי דייקא בהנשמה נמצא לפעמים שנסתר פניה מ'ש'נ'ה כמוב"פ עד שמבשרי לבד אחזה אלקי להעלות ולהשיבה למדרגתה כמובא מזה לקמן באות...

אות ט"ז מה שכתבתי לעיל בג' קוי היראה שהם בבחי' הבת מלך הוא ג"כ ע"י הכלל הנ"ל כי כפי הנ,ל ובאות ז' בביאור מורנ"ת ז"ל שעיקר בחינתה מכוון לדבר ההתבוננות שנמצא בג' ענפים הנ,ל נראה מבואר שכמו כן בגוף היראה שבשלשה הקוין שמתפשטים ויוצאים משם הע' הא' מכוון יותר לבחינתה הארת ויראת התלמיד שבאורייתא תליתאה.

אות י"ז כפי המבואר בדה"ק במעשה הנ,ל עד אודות העליונות הנאצלות בהמלך העליון ית' [הנחשב בהם כביכול כאב לבנים] שעל כולם תתעלה ותתרומם האור והצמצום הנפלא שבסוד הבת להיות מאתה לבד כל השעשוע והחיבה לאביהם שבשמים תבין מרחוק שהוא בעצם אלקותו וטובו ית' יותר מכולם ושגם בכוונה מכוונת הפליא עבורה במדת הרוגז והדין והסתרת הדעת להרבות במיעוטה וצמצום הדעת כדי להטיב ולעדן דייקא באור הנפלא הזה לכלליות נפשות ישרא לשבסוד השני למלך כנ"ל כי בכל עבודתם ויגיעתם לחפש אחירה מהפכים ומהווים שהמיעוטים והצמצומים בעצמם כלים וידים נפלאים אשר תתקבל בהם לנצח האור הנפלא הזה וכל אשר יתרבו ויתארכו יותר העיתים שמחפשים ומבקשים את ה' באורו הנפלא הזה [שהוא בסוד דוד מלכם כמובא לקמן מהמובן בפנים] ואעפ"י שיתרבו ויתגדלו כמו כן הכלים האלה לעד ולנצח, אבל לרוב העוני ולהחץ והמכאובים שסובלים בכל דור מים הולדתם עד יום מותם, ולרבו הסכנה ופחד השינת עפר לנצח ח"ו שנמצא בענין זה, אשרי מי שלא יחטא ומי שחטא יחיש וימהר מאד מאד להמלט על נפשו ממצודת הקליפות האלה שבשינה הנ"ל העומדים זלע"ז בבת מלך דסט"א (אשר) רבים חללים הפילה לחרפת ודראון עולם ועצומים כל הרוגיה להיות מהבלתי יודעים כלל מהטוב הנצחי הזה [כמובן בפנים בצירוף ביאורי הנ"ל] וגם לפי"ז תבין ותתבונן בהכרח תחיית הגוף ועונג הנשמות [שנמצא להם גם עתה תיקון] כי אור עונג אלקות שבכלי הגוף יעהל להנשמה כפלי כפילים כשתתחבר עמו בתחייתו ומציאתו שלעתיד.

אות י"ח כפי המבואר בכל הנ"ל שעיקר הדרת פנים והנשמה שבשרשי התורה יבקש וימצא הרב דייקא בתלמידו [וגופו] בהתבוננותו שבאוריתא תליתאה עצם האלקות וסוד האשת חיל שנמצא בו לא ינום ולא ישן כלל כי היא בעצמה תהיה בבחי' הרב והעתיק המשתדל לעורר ולהקיץ אותו משינתו ולהכרח הוצאתו שלא יכירו ולא ישיגו בהם החיצונים והבלתי הגונים המוב"פ משנים את פניהם בלבושיהם יש לבאר בכ"ז (בדבר) התמורות והשינויים שנמצא בענין זה כי באופן אחד נחשב מדרגת התלמיד [שלמטה ממדריגת הרב] לשני למלך ומדריגת הרב נחשב למדריגת הבת מלך שלמעלה מהשני למלך כנ,ל וכמבואר מדבריו הנ,ל שכל החטא והקלקול הגורם לשינה הי' מצד השני למלך, ולא מצד הבת מלך כי היא באמת לא חטאה כלל.

אות י"ט ומפי' המעשה והתורה הנ"ל נראה מבואר שהיא מדריגת התלמיד והקטן במעלה הנ"ל כי מצד הרב אין נפתל ועיקש ואעפי"כ במה שהוצאתי מכותלי דה"ק בביאורי הנ"ל נראה מבואר גם להיפוך שעיקר רוממות ועומק (סתרי) התורה ובת מלך שנמצא בהתלמיד בעצמו וזה לבד כל המכוון שהרב בתיקוני עתיק ושרשי הע' פנים שבה (מתייגע) ומחפש אחריה והוא כמברדכי השני למלך שמחפש ודורש ומבקש להתבוננת הבת הנ"ל אשר בהסתר נסתרה בין הקליפות מצד הדיבור שנזרק מאביה שבשמים ית' כי כל גדולת הרב והשגת תורתו הנסתרה הזאת לא תהי' כ"א בסיבת נפשות תלמידים כנ"ל.

אות כ' בדבר הששה בני םובת אחת יש לבאר בהמבואר מדברי הזוה"ק והאריז,ל שד' אותיות השם יהיו בסוד אב ואם בן ובת סוד העשר ספירות [כי חוץ היוד וכו'] ואות הואו רומז להאו ספירות חג"ת נה"י והא אחרונה לספירת המלכות, כי לפי זה תבין ותתבונן שהואו ספירות יהיו כל א' בסוד בן כנ,ל להמלך העליון ית' וכפי הנ,ל נראה מבואר שבתכלית השלמתה לשם הוויתו ית' תהי' כמו כן מחמת זה גםבהשלמת השגת הווייתו יתברך שבכל מדרגה [כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכנזכר באות הקודם לזה].

אות כ"א שגם לפי הנ"ל נראה מבואר שהיא בפני הלבנה [השביעית הנראים לעיני אדם בלתי כלי מחזה] שמיום שעלה במחשבתו להתצמצם במדת הדין כעין שגיאה שנזרק כביכול מפי השליט העליון יתברך ומעטי וכו' שהיא מיעוטה והסתרתה בין הקליפות בבואה בלילה בחדר ממשלתה כנודע שמוכרח השני למלך שהוא כלליות ישראל לכפר ולחפש ולבקש מציאותה ותיקונה כמוב"פ.

כ"ב) מה שרמזתי בס' כוכבי אור ח"ד מדבר הכתוב פתח פיך וכו' המוב"פ, שבסיפור המעשה הנ,ל על אודות החן אשר בהם סוד האשה [שהיא בת השבכע] הנ"ל וצעקה ובכתה על שנשקע בשינה משתיית היין ונשא ונתאחז זלע"ז בבת המלך דסט"א והוא בהתעוררותו נתחרט ואמר אשר חיל מי ימצא וכו' כי נתרחקה למבצר הפנינים [שבהר הזהב] כי בכ"ז מבאר יותר (בכל הכתובים אשר) בעניןהכתוב הנ"ל פתח פיך וכו' ובהבאתו אח"כאת הכתוב בטח בה וכו' [שזה המוכרח לתיקונה כמוב"פ] ובענין הכתוב שקר החן וכו' אשה יראת ה' וכו'.

אות כ"ג שבהנ"ל אות כ' נראה מבואר שאבידת הבת גרמה קלקול גם להבנים [והוא שבירתם כנודע] וממילא מובן שכמו להיפוך בתיקונה מוכרחים וממוצעים ג"כ לבוא בדבר התיקון והמציאה הזאת, ולפי"ז יש לבאר שזה ענין הבנים העומדים בקו היראה מאב ואם בפקודתם הנ"ל [ובנחלת עשרם כמוב"פ] כי התלמיד הוא בסוד הבת ששם נאחז השכחה והאבידה עד שמוכרח לברר ולדחות מהם למי שראוי לדחות לגמרי לבל יספו גם הנותרים באבידתם לגמרי ח"ו.

אות כ"ד בדבר החיצונים האוחזים באדם בעת שניתו עד שאין ביכולת להוציאו מאתם כ"א בהשתנות פניו [כעין ערמה וגניבה] לבל ידעו ויכירו כלל ביציאתו מאתם וכפי המבואר בעצת הבת מלך [להוצאתה מהחיצונים האוחזים בה] שלא להלכד במצודת השינה [ע"י האכילה ובפרט ממשתה היין], נראה מבואר שהחיצונים הנ"ל האוחזים בהבת מלך בעצמה ובהכלל של זלע"ז הנ"ל בהקדמה נראה מבואר שהם זלע"ז בקליפת בת מלך דס"א השורים על האדם בשינתו [ויבואר לפי זה אגב אורחא בהפלאת המאמר חז"ל מענין זה].

אות כ"ה שבדבר הערמה הנ"ל תבין מרחוק בסוף דבריו שמוכרח לחכמה ושכל איך להוציאה.

אות כ"ו שגם בכל הנ"ל מבאר יותר בהבאתו ענין רחל ולאה על אודות הכתוב כי כל העושר וכו' שאז באמת הוכרח יעקב להוציאם מאתו בערמה וגניבה על בלי הגיד לו וכו'.

אות כ"ז שלכאורה יש להתפלא בענין העושר שבשליש הקרקע אשר בקו יראת הבנים הנ" לכי הלא מבואר מדבריו הק' שעושר הקרקע עולם [שהיא האשה] לא יהיה כלל בכלל העושר אשר יאמר אלקים בקדושת התבוננות אבל לפי הנ,ל בסוד האשה שבאמת תמצא בעצם ההתבוננת דקדושה ומהתגברות הקליפות לבד שנאחזים סביבה תהי' בבחי' קטנות הדעת [והעשירות תתהפך עי"ז שלא בקדושה ח"ו] תבין מרחוק בעמקי דבריו הק' שבהפלאת מעשיו בעצמם אשר יעשה ככל אשר יאמר אלקים להוציא אותם ואת עשרם מהס"א יגיעו ויבואו עי"ז להיות גם הם בעצם קדושת התבוננותו עד שיזסכה בזה לבד לשליש בקרקע הרומז על האשה כנ"ל.

אות כ"ח לפי הנ"ל מבאר יותר דבריו הק' על אודות הבל השופר שהוא מלשון יופי [כמ"ש שפרו וכו'] כי לכאורה יש להתפלא גם בזה כי מאחר שהוא מכניע להבל היופי למה יקרא גם בעצמו בשם הבל השופר [שהוא כעין הבל היופי מלשון שפרו וכו' כנ,ל] אבל לפי הנ,ל תבין מרחוק שבהכנסת קליפות הבל היופי דסט"א תצא זלע"ז מהם בעצמם בת מלך בהבל השופר והיופי דקדושה.

אות כ"ט שגם בכל הנ"ל מבאר יותר בהבאתו ענין המאחז,ל שעשאה כאוצר שיסובב על האשה.

אות ל' שגם בכל הנ"ל מבאר יותר בהוצאתה שהבל היופי והשופר מן המיצר והמצרים שהיתה בהם תחלה ע"י אור פני הזקן כמוב"פ אות... שאם תוסף לעיין באגודת השרשים ואגודת קוי היראה ואגודת ענפיהם [שמכוונים הם זל"ז במספר שלש] כנ"ל תביט ותראה שגם בכל אגודה ואגודה משולבים שנים מהם כאיש אל אחיו והשלישי מכריע וממוצע בין שניהם כי תיקוני עתיק וחב"ד שלפני התורה [ושרשיה בהזקן] הנמצאים באגדות הנ"ל משולבים ומצורפים להתבוננת התורה ואורייתא תלתיאה והתעוררת התלמידים שבאגודת הנ"ל וכתרי פלגא גופא שבסוד הב"מ והשל"מ נחשבים הם זה לזה כנ"ל כי אור פני התורה והעיקר הדרת פני התורה [שבזקן מרדכי המוב"פ] מכוון ועומד כעין השופר והיופי שבאור פני הבת וההתבוננות הנ"ל שנמצא בהתורה והוא בן שבנחלת עשרו וממונו המוב"פ ממוצע ומייחדם בהתחברותו שלזה ולזה.

אות ל"א בדבר הכתוב ואברהם זקן וכו' על אודות האריכות ימים בכל שעה ושעה שהוסיף בעבודת ה' מבאר זאת יותר ממה שהכפיל הכתוב את לשונו זקן בא בימים וכמובא מזה בזוה"ק שכוונת הכתוב בכפילתו הוא שבא בכל הייים שלו מתחלתם ועד סופם. ולא איבד אפילו שעה אחת.

אות לב שלכאורה יש להתפלא בהרכבתו שבאמצעות דבריו על אודות שקר החן שנכשלים בהבל היופי כי לכאורה לא תתחבר יותר אזהרת השמירה הזאת משקר החן לשאר קשרי תורתו הזאת, ואין זה דרכו הק' הנ"ל בהכללים אבל מרחוק תבין ותתבונן בענין האריכות ימים הנ,ל לכל שעה ושעה ממש כמבואר בזה מלשונו הק' שזה א"א בשום אופן כ"א כשזוכה האד םלהתקדש גם בכל צרכי גופו שעוסק בהם בעמידתו ובאכילתו ובדיבוריו וכו' כי בכולם תהי' חופפת על פניו יראת ה' לבל יעסוק בהם רק ברצונו ית' לבד ולא בשום פניה וכוונה אחרת בשבי לבני אדם ולהנאת ולכבוד עצמו שזה ענין שקר החן הנ"ל ומצירוף וכפולת לשון הכתוב שקר החן והבל היופי יתחבר גם כן הענין הזה כי מפשטיות לשון הכתוב יסובב גם שקר החן בדבר הקלקול שבאשה אשר יתהפך אח"כ לתיקון היראה כהתהפכות הקלקול שבהבל היופי להבל השופר הנ"ל, וגם עיין לקמן באות ל"ה.

אות ל"ג בהפסק הנשימה שבחמדת הבל היופי מבואר כונתו בכפלים מאחר שהא בהא תליא ושגם בזה ההפסק מוכרח להפוך את הקילקול בעצמו לתיקון מאחר שגם הולדת הבנים דקדושה הוא בהבל ובהפסק הנשימה.

אות ל"ד מה שפטרבענין זה על אודות הנשים שנמשך יופים מהבל היופי והפסק הנשמיה נראה מבואר עפ"י הנ"ל שהאשה נמצאת תמיד בקליפת הבלי הגוים מצד שרשה בהבת מלך כנ"ל, אבל בכ לזאת נמצא מעין זה גם באיש כי גם יפיו ואור פניו נמשך מההבל וההפסק הזה וכאשר יבאר אח"כ מדבר הכתובים אד םלהבל דמה אך הבל וכו' שיסובבו גם על בריאת האיש.

אות ל"ה שמכותלי דבריו הק' על אודות אור פני התורה שבעין שנים והדרת פני הזקן השנים קדמוניות שמאיר ומזריח באור פני האדם שזוכה לזה כמובן ומבואר במפשיטות לשון הכתוב חכמת אדם שיסובב ע"ז כפי הנ,ל מהמוב"פ שהעיקר הזוכה לזה הוא הרב בחכמה בינה דעת שבו. [שהוא כעין הזקן בתיקוני עתיק כנ"ל] תבין מרחוק על אודות יראתו אשר יתיירא תמיד מאור פני תורתו ואלהותו ית'.

[שזוכה לקבל פב"פ כנ,ל] שזה לבד הוא עיקר ההכנעה ותכלית ההיפוך מהבל היופי שבפני האדם שלא בקדושה ובזה לבד יחדל להחניף בשקר החן לפני כל אדם בדיבורו ובעמידתו וכו', שלפניהם כי אדם להבל דמה, והפסק הנשמיה לבד הוא באפו כי במה נחשב הוא.

אות ל"ו שיש להתפלא לכאורה בהכרח מורא רבך ואב ואם לאריכות הימים שעי"ז, מאחר שמבואר מהבאתו את הכתוב יראת ה' וכו' שגם מורא שמים של הרב לבד תוסיף ותאריך את ימיו, אבל כפי המבואר בכל הנ"ל שגם [מרדכי] המשנה למלך שהוא הזקן [אשר בא בימים] הנ"ל יתברך ויצא יותר בהתבוננת שבילי תורתו בצמצומי קטני המוחין שכנעין האשה והבת הנ"ל, תבין מרחוק בהכרח צירופי מוראם הנ"ל למורא שמים שבזקן עצמו כי בתיקוניהם לבד נשלם ונתעלה גם הוא בתיקוני היראה והוארך יים והעושר להתבוננת הנ"ל שמוצא בהם לבד כנ"ל.

אות ל"ז שגם בהכרח תיקוני התלמיד והבנים הנ"ל עדיין יש להתפלא בהכרחם להאריכות ימים שיהי' להם מורא הרב לבד ולמה לא יסתפקו גם הם ביראת ה' אשר זה לבד מבואר בהבאתו ע"ז את הכתוב יראת ה' תוסף וכו'. אבל עוד מרחוק תבין מדבריו וביאוריהם הנ"ל שאמתת היראה והפחד [לתכלית ביטול שקר החן שמהבל יופי פני האדם] הוא הנשלם בדעתו להביט ולחזות תמיד פני תורתו ואלקותו לבד שהוא הרב הנ"ל[והעיקר בהתעלותו להדרת הפנים העליון שלמעלה מכולם כנ"ל מהמוב"פ וכל אשר יהי' גם ביכולת התלמיד והבן לביטול השקר וההבל שבפחדם ויראתם הוא כשזוכים עכ"פ לפחוד ולהתירא מרבם [ואביהם] עד שבזה לבד נשלם מצות המורא [שנצטוינו בהכתוב את ה' אלקיך תירא לרבות וכו'].

אות ל"ח שבצירופי דבריו הק' מהתורה והמעשה הנ,ל על אודות קליפת השינה שנתגברים ונאחזים בהאדם ע"י המאכלים הבלתי מבוררים [מהרע והקליפות] ובהעלתו מדבריו הק' שהתלמידים שאינם הגונים הם אשר גברו עליהם כ"כ קליפות השינה באדמת העפר עד שמוכרח להשכיח ולהעביר מעליהם לגמרי המעשיות המעוררות כדי שלא יתגבר הרע שבהם גם על המעוררים כמוב"פ מבאר יותר בראייתו להעדר התקרבותם מהמחז"ל והכתוב למען תהי' וכו' מן המותר לפיך כי מכלל הן אתה שומע לאו שהמשוקעים בקליפת השינה עד שאין ביכולת לדחותו מהן ישחבו ויהיו כהמאכלים האסורים שהם עיקר המאכלים הבלתי מבוררים שאין ביכולת האדם לדחות מהם את הרע לבל יתאחזו בו.

אות ל"ט שבהמבואר הנ,ל מדבריו הק' שגם כל אשר מזקנים אתבונן בהתבוננותם הוא ממה שמשלשים ביראתם ומצרפים ומעלים לעצמן גם בניהם ותלמידיהם שהיו נמצאים תחלה בקליפות השינה הנ"ל, מבאר יותר בהשתוות העלתם הנ"ל להעלאת חיות הק' שנמצא בכל מאכל שכמו כן יאיר פני האדם בחכמתו ותבונתו מהטבת לבבו שבחיות מאכלו שבהיתר ובקדושה שיש ביכלתו לדחות בזה מה לדחות ולהעלות מה שצריך להעלות כנ"ל.

אות מ' בדבר הכתוב הפרו תורתיך שמפרש ר"ש אותו על התורה דלעילא והתבוננות הנ"ל תבין מרחוק שבצירופי דבריו [אשר ביארנו בהם לעיל יעמיק ויכפיל את הפירוש הזה לייחד אותו בפירוש הפשוט על אותם שהפרו תורתיך ממש ונתהוו בזה לישיניאדמת עפר הנ"ל כי בהתעוררותם ותיקונם לבד יבא וימצא לתורה דלעילא, והתבוננותה כנ"ל.

אות מ"א הוא בדבר הכתוב ה' פעלך וכו' כי בענין היראה שזוכים על ידי זה מבאר יותר בענין הכתוב שהקדים לזה ה' שמעתי שמעך יראתי וכו'

אות מ"ב שגם בצירופי דבריו כפי ביאורינו הנ"ל שאור פני התורה שמתלבש בהם יהיו כביכול באור פני אלקותו ית' שנתלבש בהם מבאר יותר בענין הכתוב ולא יכנף עוד מוריך שיסובב בו על ההלבשה הזאת.

אות מ"ג שגם בענין הסיפורי מעשיות הנ"ל שהם בדבר העשיה ופעולה ממש [אשר ע"ז יסובב הכתוב ה' פעלך וכו' כנ"ל] יש לבאר בכונתו הק' בפי' מאמר הזוה"ק שבענין הכתוב הנ" לעת לעשות לה' וכו' כי הכונה הוא על אודות עשיית המעשיות הנ"ל שעוסקים להלביש ולעשות אלקותו ותורתו ית' כאשר הפרו תורתיך ואין ביכלתם לקבל כלל באופן אחר שאז ממכה עצמה מתקן רטיה ויעלה וימצא בזה לבד את התורה דלעילא והתבוננותה כנ"ל.

אות מ"ד מכותלי דבריו הק' שכל הזוכה ללמוד וללמד לאחרים מוכרה לשמור א"ע [מתלמידים שאינם הגונים], ע"י שזוכה לעשות להדברי תורה וחבירו כמוב"פ מבאר אגב אורחא בלשון התפלה הזאת (שנתתקן מאנשי כנה"ג בברכת אהבה רבה) ללמוד וללמד לשמ'ור ולעש'ות.

אות מ"ה בביאורינו הנ"ל יש להוסיף ולבאר בכוונתו הק' שכמו שמוכרח לעשות בהלבשת העשיה הנ"ל לאור פני תורתו ואלקותו ית' שנמצא בישיני אדמת עפר (שהפרו תורתיך כנ"ל) שלא יתאחזו בהם החיצונים ולא יניחו אותם לצאת כמוב"פ כמו כן גם הרב בעצמו בעת ירידתו בהם שמתיירא ג"כ מאחזיתם מוכרח כמו כן להגין גם בעד עצמו ולעשות לאור פני הדברי תורה ונפשות הישינים הנ,ל, בהלבשת העשיה ופעולה הגופנית ממש כנ"ל עד שנמשך לו כמו כן באיתערותא דלעילא מסך ומגן הש"י מאחיזת החיצונים שבאמצעות המשוקעים בהם יותר מדאי כמוב"פ כי גם לפי כ"ז יתבאר לנו יותר לשון המאחז"ל אפילו שיחתן של ת"ח וכו' לפי ביאורו הק' שמבאר בזה שכונת המאחז"ל לבחי' העשיה (ולעשות) שמוכרח אפי' לשיחתן כמוב"פ כי לכאורה אינו מיושב לפי"ז לשון אפילו כי אדרבא בשיחתו וסיפוריו שהוא ממשיך בזה הע' פנים של התורה גם להרחוקים והירודים שבבחי' השינה בוודאי מוכרח להשמיך בחי' העשיה אל בחי' לעשות לבלי להכשל באותם שאסור לקרבם אבל כפי אשר ביארנו לעיל שגם בחי' העשיה הזאת דומה קצת לבחי' העשיה של המעשיות השומרת מהחיצונים וממילא מובן שהייתי יכול לומר שדי בהלבושים האלה בעצמם לשמור א"ע גם מהתלמידים הרעים [הנכללים בהחיצונים להיות כמותם כנ"ל] וע"ז באו חז"ל להשמיענו שאפילו בשחיחתן צריכה הבחינה הזאת כי אעפי"כ אינם דומים לגמרי וההכרח דוקא לכפול ולהכפיל בלבוש הזה באופן שישמור גם מהנפשות בעצמם שנפלו ביניהם.

אות מ"ו שלכאורה יש להתפלא קצת במה שנראה מכותלי דבריו הק' שכשיש מי שאי אפשר לעוררו בפנים שלו ואז דייקא צריך להראות לו פנים הגבוה, שלכאורה כפי המבואר מלשון המאחז"ל שמביא בענין זה שכל המונע ואין משפיע דברי התורה להתלמיד דומה למס מרעהו חסד היה צריך להראות להאדם פנים הגבוה הנ,ל גם בעת שיש ביכולת לעוררו בפני המדריגה שלמטה מאתה אבל באמת מבואר הטעם לזה מכותלי דבריו הק' בהטעם הראשון שהביא בדבר ההלבשה שהוא כדי שלא יזיק להאדם התגלות האור בפתע פתאום כי ממילא מובן שגם מחמת זה בעצמו טוב יותר לצמצםג"כ ולהראות לו האור מעט מעט במדריגה אחר מדריגה שעי"ז ממילא אינו צריך להרבות עבורו בהלבושים כ"כ ולפי"ז מוכרח ג,כ לדקדק בדבריו הק' שכשעוסקים הצדיקי אמת להראות להאדם את פניו ולעוררו משינתו צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות [לשון רבים] דייקא (רק סיפור מעשה בלשון יחיד) כי בוודאי כמ ושאינו דומה מדריגת השינה מאחד לחבירו כמו כן גם באדם אחד אינו דומה מדריגתו בהשינה מזמן לזמן כי יש שבתחלןה לא ירד רק מפני אחד ובזמן הסמוך הוא יורד יותר וממילא מובן שמחמת זה מוכרח בהתעוררותו להלביש לו בתחילה בסיפור מעשה את הפנים הסמוך לו שנסתלק ממנו בשעת השינה הזאת שהוא נמצא בה מקודם מוכרח הצדיק האמת לשוב ולעוררו ולהלביש לו את הפנים שנסתלק מקודם מאתו בעת נפילתו במדריגת השינה הזאת וכל אופני ההתעוררות כאלה אינם אלא באותן שעדיין לא נתרחקו ביותר וכשנופל ונתעה האדם מפני רבים כאלה עד שבפלס מאזני דעתו של הרב הזה אין עוד ביכלתו להוציאו מהחיצונים השרוים שם כ"א ע"י שמאיר עליו מיד את המוחין ממדריגת פנים הגבוה ממנו כמוב"פ, ממילא מובן שאז בודאי מוכרח להרבות גם במהות המסכים ולהבושים שהוא מלביש אז את הפנים הגבוה הזאת באופן שאעפי"כ לא יזיק לו האור וזה בוודאי קשה וכבד יותר הן מצד המשפיע הן מצד המקבל לקבל מלבושים מסכים כאלה ומכ"ש וכש"כ מי שנפל וירד מכל השבעים פנים כולם שמירידה כזאת אי אפשר להוציא ולהעלות כ"א ע"י הארה נפלאה מתיקוני עתיק בעצמו שאור זריחתו הדרת פני י"ג תיקוניו המוב"פ יעלו שבועי שבעתים בלי שיעור מאור השבעים פנים כולם היוצאים מאתו כמובן במ"א ולסתום ולהבליש ולכסות קירון הדרת פני שרשי התורה וההשגות האלה במסוה על פני מסוה ובלבושים רבים ושונים באופן שאעפי"כ לא יתגדלו להיושבי חשך בשום ריבוי אור ח"ו, באמת גם אח"כ קשה בלי שיעור לקבל מצד ריבוי מהות הלבושים כנ"ל שעבור זה כל אריכות הגלות הגשמי של נפשות ישראל בין החיצונים כי הכל א' כידוע כי בסוג הנפילה הזאת נכלל כל באי עולם מיום שאכל אדם [כלל כל הנפשות כידוע] את המאכל המוב"פ שאינו מבורר הטוב מהרע שבו שעי"ז נפלו כולם בבחינת השינה באדמת עפר המוב"פ וזעירין אינון בכל דור ודור שיזדככו מנעורם מתאוותיהם ועוד יזכו לאכילת לחם הפנים המוב"פ באופן שיתקן לבבם ויתבקש פניהם באור השכל וחכמה בהע' פנים לתורה כי גם קצת היחיד סגולה הזוכים לזה עוד כבדה עליהם המלחמה בכ"פ מעוצם תערובת הטוב והרע ביחד שנתערב בכל הנטיעות והצמחים מאז ועד הנה כידוע עד שגם הם כל תכליתם ותקוותם הוא ע,H היחיד באלף דור הנוטע נטיעות חרובים בתיקוני עתיק משנים קדמוניות כאלה באופן שיהיו ביכלתו להחיות את לבבם בכ"פ מחדש עד שיאירו פניהם בהדרת פניו הק' בהי"ג תיקונים המוב"פ שמהם ממילא נדרשים ונמצאים כל השבעים פנים שנאבד מהם וגם אז כשנמצא היחיד מופלא הזה עוד קשה מאוד מצד המקבלים לקבל מריבוי הלבושים שהוא מוכרח להלביש את אור תורתו כנ"ל.

אות מ"ז בהתרת פה אלמיםוהתרת פה עקרות המוב"פ שגם במה שנדרשים מתיבה אחת [לתרופה] מבאר יותר בהכרח סמיכתם זה לזה.

אות מ"ח בביאורו את הכתוב פתח פיך לאלם ומכותלי דבריו הק' בענין הכתוב יתן בעפר פיהו וכו' נראה מבואר בכונתו הק' שהחכם יורד ונותן פתיחת פיו הק' בעצמו בעפר התלמידים ושינתם עד שבזה עצמו נפתח גם פיהם ללמוד ולשמוע.

אות מ"ט שבתיקון חוש השמע שנתהווה בהתעוררות תבונת והשכלת התלמידים מקטנות מוחן ושינתם אשר תקפה עליהם תחלה מבאר יותר בדברי הבקשה הנ"ל להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וכו'.

אות נ הוא במה שכתב שצריך לראות שיהיו כלי הדיבור סמוכין וקרובין אל כלי ההולדה כדי שיוכלו לקבל כח הדיבור וכו' כי בזה מחזק ומוסיף להביא ראי' ב' למה שכתב תחלה שכשעוסקים לעורר וכו' צריך לשמור עצמו מתלמידים שאינם הגונים ע,י בחי' לעשות כי שם לא כתב רק טעם א' שלא יהיה נדבק בו מהרע שלהם וכו', וכאן מוסיף והולך לחזק זאת בתעלומות השגותיו שצריך לראות שיהי כלי הדיבור סמוכין וקרובים וכו' ובצירוף הקדמתו תחלה לבאר מהתיבה הזאת לתרופה בהכרח ההיתר פה הנ"ל לשמור א"ע מתלמידים שאינם הגונים נראה מבואר שזה ת בזה כי כל התיקון לתרופה שבסמיכת התרת פה אלמים ופה עקרות הכל תלוי ועומד בהיתר הפה ושמירתו מתלמידים הרעים שהם בחי' הריחוק (כי קרוב אתה בפיהם ורחוק בכליותיהם) ואם יש בזה קלקול נתקלקל ממילא גם התיקון התלוי בזה ועי' לעיל בהפתיחה מה שהבאתי מהקדמת מוהרנ"ת ז,ל שכן דרכו של אדמו"ר ז"ל הבילא ב' או ג' ראיות לדבר אחד ומרהיטת הלשון נדמה שלא הביא רק ראי' א' מחמת שהם באמת אדוקים זה בזה שקשה לחלקם ע"ש וגם כאן שני הראיות אדוקים זה בזה כי עי"ז בעצמו שהרע של פתיחת פה האלמים המקולקלים מזיק ומתדבק בפתיחת פיו הק' (כמו שפוגם ח"ו את פיו בדבר אסור) נתקלקל גם פתיחת פיו בעצמו להיות בבחי' הריחוק הזה וממילא מגיע ומזיק הריחוק הזה גם לתלמידיו ההגונים שאע"פ שיוצא מהם הדיבור בהתעוררותם נתרחק הוא מכלי ההולדה לבל יהיה ביכלתם לקבל אותו כמוב"פ [גם לפי כ"ז תבין ביותר בענין הכתוב אל תבטחו באלף וכו'] ובמה שכתב שם שא"א שיהיה הבטחון (היינו כלי ההולדה) סמוך אל הדיבור כ"א ע"י שמור פתחי פיך כנ,ל שלכאורה אין לתיבת כנ,ל שום פירוש כמבואר למדקדק שם היטב וכבר הרגיש בזה הרב מטשערין ז"ל בפרפראות לחכמה וע"ש מה שפירש בזה אבל ד"ת כפטיש יפוצץ סלע ובפירושינו הפשוט הנ,ל אין לפליאה הזאת שום מקום כלל.

אות נ"א שלכאורה יש להתפלא בביאורו לבחי' התקיעה שהוא בהעדר וקלקול הדיבור כי הלא מבואר מצירופי דבריו הק' שקולות השופר יהיו בתיקון הדיבור, אבל בהתהפכות הקגלקול לתיקון הנ"ל (שזה לבד כל העיקר והמכוון כנ"ל) ממילא מבואר שגם בזה תתעלה ותתרומם קול השופר להפוך ולהיות גם קול התקיעה בהעדר הדיבור כקדושת התורעה והדיבור שנמצא באמצעותה כנ"ל.

נ"ב) שבתכיפת וסמיכת הדיבור לכלי הבטחון וההולדה הנ"ל מבאר יותר בענין התרועה והשברים (שהם הדיבור ובטחון ההולדה כמוב"פ) שמוכרח מאד לתכפם ולסומכם זה לזה.

אות נ"ג הוא מה שיש לבאר בענ"ד על אודות התהפכות הקלקול לתיקון הנ"ל שאעפ"י שנראה מדבריו הק' שזה כל סוד הצמצום הנפלא שבבחי' הבת מלך שאעפ"י שתהיה בחי' הצמצום וההסתרה נהפכת היא בקדושתה לרוממות יותר בהשגת ומציאות אלקותו ותורתו ית' כנ"ל אבל בכ"ז נמצא בענין הזה באמת סכנה גדולה וזה כל ההסתרה לגמרי הנ"ל עד שלא תתהפך לתיקון בשלימות קלקול ההסתרה הזאת עד לעתיד כנ"ל כי לפי כ"ז יש לבאר על אדותו ההולדה שבבחינתה שמחמת זה תחשב באמת לשברים ומשבר אשר יסובב עליו בהכתוב האני אשבור וכו' וכן גם הבטחון שבבחינתה תחשב מפני זה לשברים (רק אעפי"כ בקדושת ההולדה והבטחון שבזיווגי דקדושה נמשך הארה מהתהפכות הקלקול לתיקון שלעתיד אשר ע"ז באמת יסובב הכתוב בלשון תימה האני אשבור וכו' ושבכ"ז מבאר אגב אורחא שמיד כשפוגמים ומקלקלים את הבטחון והשברים הזה יהיו בשברים ממש ח"ו ומבאר בזה יותר מה שכתב תחלה שהבטחון המקוקלקל דסט"א ח"ו יהיה האטד םלשברים שבלוחות לב התלמידים שאינם הגונים אשר מוכרח בזה לדחותם לגמרי כמוב"פ.

אות נ"ד בהמבואר הנ,ל מדבריו הק' על אודות הפלאת אלקותו ותורתו ית' שנמצא בבחי' הבת והצמצום הזה ושכל אשר תתגבר יותר השינה והאבידה והעדר הדיבור שבבחוי' אלם כמוב"פ יותר תתהוה מזה יותר מציאת הבת וצמצום הנפלא הזה שבהעלת אלקותו ית' הנ"ל מבאר בזה יותר גם בהבאתו ענין הכתוב מי כמכה באלים ה' (אשר יתפרש גם באלמים כנודע) וגם מבאר יותר בענין האשה.(שבבחי' הבת הנ,ל) שגם בתחילת הבריאה נחשבה לאבידה שבסיבת השינה (כמובן בזה בלשון חז"ל).

אות נ"ה שהמבואר מדבריו הק' שכמו כן גם קלקול החרש מוכרח להפך לתיקון מבאר יותר בדבר הכתוב שבשבירת הכלי חרס כי חרש כתיב בשין ועל פי הנ"ל ממילא מבואר ש בהתקשרות וזיווג דקדושה נהפך החרש ושבריו בעצמם אל הקדושה (וממילא אינם נחשבים בזה להשברים ח"ו).

אות נ"ו בביאור המעשה מחוני המעגל שלכאורה ידלג [ואוכסי מיעיניו הקד' בביאורו] לתיבת ואוכסי מעינא המובא שם אבל מהמבואר מדברי והק' שבהתגברות השינה על חוני המעגל נתעלם ונתכסה בזה מעין הפנים לבל יהיו בו מבאר ממילא גם לזה.

אות נ"ז שגם בנפילת חבלי השינה על העין פנים להסתירם כנ,ל מבאר יותר במשל העוור שמביא ע"ז.

אות נ"ח בהמבואר מדבריו הק' שכל שנה מהע' שנים נחשב לפנים מיוחד מהעין פנים שבה [ובכלל הנ,ל שכל בחי' כלולה מכל הבחינות] מבאר ג"כ בעצת הבת מלך למציאתה שישב ויתעכב בזה השני למלך שנה תמימה.

אות נ"ט שבענין הלבנה והתהפכות הקלקול והמיעוט למולד ותיקון הכל ובקומת השנה הנ"ל שמוכרח לכ"ז מבאר יותר בתיקון ר"ה שיסובב ע"ז ושזה מה שמבואר שם בהמעשה הנ"ל שביום האחרון מהשנה אם היה עומד בנסיון היה זוכה למצוא אותה [והיינו ברגע האחרונה ממש] כי שם נהפםך המיעוט להמולד וראשית השנה] ואז דרשו ה' בהמצאו כנודע].

אות ס' שלפי הנ"ל נראה מבואר בכוונתו הק' שכל ההכרח וההמתנה שבכל השנה הוא בסיבת פרטי הצמצום והכלים שנמצאים בבחינתם להפלאת אלקותו ית' שזה עיקר המכוון שבה כנ"ל, ושלפי"ז יש לבאר שגם בפרטיות נמשך ונמצא יחוד הש'נ'י' והב'ת' בכל שבת (שהוא אותיות שי"ן ב"ת שהיא צירוף שני בת) שהוא יום השביעי להששת ימים שקדמו אליו ואז ברוב תיקון האשה והבת והגוף וצרכי מאכלם יתפרדו מהם כל פועלי און והחיצונים הנ"ל ושבזה קלקל האדם בר"ה הנ"ל אשר אכל את הפרי שנתערב הטוב שבה עם הרע והחיצונים ולא נתפרדו ונדחו עדיין מאתה מה שמוכרח לדחות וכן לא המתין לליל שבת בזיווגו שבהבל היופי ומיעט בתפילה על הגשמים שבאריכות הנשמיה כמוב"פ עד שנתגבר עליו השינה שעיקרה הוא השינה לגמרי בסיטרא דמותא ח"ו כמבואר בהבאתו על ענין ההתעוררות ענין הכתוב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו'.

אות ס"א שגם בהמבואר המ"ל שמדבריו הק' מבאר יותר בענין לחם הפנים שיסובב בו על דבר האכילה דקדושה כי הוא עיקר אכילת שבת דקדושה הנ"ל [ונסדר בשש המערכת אשר עליהם לבנה וכו'].

אות ס,ב שגם בסיפור המעשה מבאר יותר בענין לאה הנ"ל שיצא מאתה ששה בנים ובת אחת אשר ירדה אח"כ למקום הקליפות ולא הי' אפשר להוציאה כ"א בערמה כנ"ל (כפול לקמן אות ס"ז).

אות ס"ג בהמבואר הנ,ל מדבריו הק' מוסיף לבאר אגב אורחא דבר נפלא בענין השנה כי כפי שנודע בתקופת החמה שזה לבד נתכוין בחשבון ימי השנה ולא כן בתקופת הלבנה וסיבובה שזה לא נתכוין רק לימי החודש [כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים] ועתה אם במספר הי"ב מזלות מחשבים וכופלםי בחשבונה למספר הי"ב עד שנתמלאים ימיה למספר שנ"ד ומחצת היום ח' שעות ותתע"ו חלקים שנחשב ככולו ונראה מבואר ומכוון שמחמת זה נקרא בשם שנה. יש להתפלא קצת על אשר לא תיקרא בשם שס"ה ומספר ימי החמה אשר זה לבד מגיע לה כפי התקופה והסיבוב שבה ולא בשם שנה שבמספר הלבנה אשר לא יהיה כל סיבובה ותקופה רק בחשבון ימי החודש לבד כנ"ל. אבל בכל הנ"ל תבין מרחוק שבאמת לא יהי' גם כל תיקון השנה רק למילוי ותיקון הלבנה והיא לבד עיקר המכוון אשר כם על תקופת החמה וסיבובה (מהתחלת הבריאה ועד סופה) לא יהי' רק לחפש ולמצוא ולמלאות שנת הלבנה שלא תהיה בשינה וחסרון לגמרי ח"ו כי אדר בא כל שנה ושנה תתהפך ותתהוה לפני החכמה וההתבוננת שלמעלה מכל רעיון וחקר עדי עד כנ"ל.

אות ס"ד שבהמבואר הנ"ל מדבריו הב' בעוצם כובד הדבר הזה להמתיק את הרוגז ומדת הדין הנ"ל שנתעורר בכל שנה עד שיתהפך לאור פני המלכות בחיים כנ,ל בעוצם סכנת האדם בהשלמת כל השבעים שנה שאז אם לא יזכה להדרת הפנים שבשנים הקדמוניות והארוכות לגמרי עדי עד מוכרח זה לעומת זה להיות בשינת אדמת העפר לגמרי הנ"ל ושמעוצם קלקול האדם וכל הדורות מי גבר יחיה וכו' עד התיקון שלעתיד שאז באמת יוציא ויהפך תכלית הקלקול ושינת העפר הזאת בעצמו לתיקון החים נצחיים בשנים הקדמוניות כנ"ל.

אות ס,ה במה שכתב שעפר הוא העדר הדיבור ובהמבואר מדבריו הק' שהוא קלקול היראה שהמשיך אברהם בארץ פלשתים מבאר יותר בביאורו ענין הכתוב וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים וימלאום עפר שזה מורה על התגברות הפלשתים לקלקל את היראה והדיבור כנ"ל.

אות ס"ו בהמבואר נ"ל באות ה' מדבריו הק' שבנפ מלכות דוד [שנמצא גם בזרעו לדורות כנודע] היא העיקר באור התורה וההתבוננות והבת מלך הנ"ל מבאר אגב אורחא גם במנין חייו שבמספר ע' שנה ובהכרח שמירתו מהתגברות השינה [ס' נשמי כמובא בדרז"ל] ובירידת נפשו זה לעומ תזה בקליפת מואב (אשר ע"ז נאמר מצאתי דוד עבדי והיכן מצא אותו בסדום שנאמר ואת שתי בנותיו הנמצאות כמובא מזה במדרש שזה בחי' מיאת הבת מלכה בחי' נפש מלכות דוד).

אות ס"ז בהמבואר מצרופי התורה והמעשה הנ,ל על אודות נפש התבונה [ומלכות בן דוד] הנ"ל שירדה מיום הבריאה למקום הקליפות בסדום הנ" לונסתרה ונתעלמה ביניהם עד שלא נודע כלל מאין תמצא ואיזה מקום אבנים טובות ומרגליות ועפרות הר הזהב שבמשכנה כי לא תמצא כלל בישוב ארץ החיים וכל עושר המרגליות והפנינים הנ,ל אינם נחשבים כנגדה רק להקדמות ופסולת וגם כל חית הארץ ועוף השמים השיבו ואמרו שלא דרכו בה ולא ראו אותה ואינם יודעים כל למאתה [זולת באסיפת הרוחות שאז נודע ברוח אלקים אשר הגיע אליו בקץ האחרון ברוב התחזקות אמונתו אשר איבד והמית עצמו ברוב יגיעתו והתחזקותו לחפש אחירה תבין מרחוק ברוממות כל ענין וכל כתוב שמביא מאתו בדבריו הנ"ל כי במה שמזכיר בקלקול סדום הנ"ל הנשכחים מני רגל הפרקמטיא שמוכרח בהעושר תביט ותראה בהפלאת לשון הכתוב שנמצא שם בענין הזה מכל הנ"ל מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו (שהוא הר ומצבר הנ"ל] נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתהו עין איה [שהם העופות הנ"ל] ולא הדריכוהו בני שחץ [שהם החיות הנ"ל] והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה לא ידע אנוש וכו', ולא תמצא באטרץ החים וכו' לא יערכנה זהב וכו' ומשך חכמה מפנינים [כי א ינם נחשבים רק לפסולת כנגדה] ונעלמה מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה כי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה וכו', [כי זה עיקר הפלאת מציאתה להפוך קלקול אבידתה ושינת המות בעצמו לתיקון והתגלות מציאתה כנ"ל.

אות ס"ח מה שלא סיפר סוף המעשה מבואר מדברי והק' שזה מחמת מליבא לפומא לא גלי בתיקון שם כבוד מלכותו הנמשלת לבת מלך כנ"ל כי אין ביכולת לגלות ולהוציאה כ"א בסוד ובערמה כביכול.

אות ס"ט שגם בכ"ז מבאר יותר בהבאתו ענין לאה שילדה ששה בנים ובת אחת אשר ילדה ונלקחה למקום הקליפות ולא היה ביכולת להוציאה כ"א בערמה ובחכמה כנ"ל.

אות ע' שכפי הכלל הראשון הנ"ל בהקדמה תבין מרחוק שגם סיפור המעשה מחוני המעגל הוא מענין המעשה הנ"ל שסיפר אדמו"ר ז"ל מהשני למלך.

אות ע"א שבדבר הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון וכו' שנזכר שם בענין המעשה דחוני המעגל הנ"ל נראה מבואר שגלות בבל ע' שנה הוא הגלות והשינה ע' שנה שהזכיר אדמו"ר ז"ל בהמעשה הנ"ל.

אות ע"ב שבביאורו והבאתו הפלאת חז"ל להזכיר ולפרט לענין המעשה הזאת אודות ההידורים והסיבובים שמסבבים בשינה (הדרא עליה משוניתא) יש לבאר בכוונתו הק' שגם בזה מבאר יותר בהכרח סיבובו (במושניתא) אבני הלוחות שכתב תחלה שאע"פ שהם בבחי' פסולת מוכרחים הם מאד בתיקון הזה (כי הוא העשירות ששם כל מקומה כנ"ל) כי זה הכרח תהפוכות האבידה והשינה לתיקון שמבאר מדבריו כנ"ל ושבכל סיבובי השני למלך שמסבב ומחפש מחמת זה נהפכים ונתהוים מהם אח"כ הקדמות וכלים נפליאם לקבלת ומציאות האור הנפלא הזה (וכמובן מכ"ז בדבריו הק' במ"א).

אות ע"ג בהמבואר מצירופי דברי התורה והמעשה הנ"ל שבתיקון הזקנה זוכין לעושר המרגליות וזיווג הבת שבהתבוננת התורה ונמשכת בתיקון הבאר והעין פנים של תורה מבאריותר ענין הכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל, שע,ז דרשו חז"ל בת היתה לו וכו', ורשב"י אומר מרגליות היתה לו (כמבואר בנוסחת עין יעקב מסכת ב"ב דף ט"ז) וגם אח"כ שלח בסיבת הברכה הזאת לבקש ולמצוא זווג ליצחק ומציאתה היתה בה'ע'י'ן' והבאר כנ"ל.

אות ע"ד שבביעאורי וצירופי דבריו הנ"ל על אודות העין והבארות שמזכיר בהתורה הזאת מבאר יותר בדבר העין ובאר היין אשר לא זכה השני למלך ונעשה מאתו רש ועני [ולא בעושר ופני ראש המוחין שבמספר השבעים הנ"ל (א"ה כוונתו כי זכה נעשה ראש היינו כשזוכה לשתות יין בקדושה לא מפסיד העשירות שזוכין על ידו לראש ומוחין והתבוננת התורה, לא זכה נעשה רש היינ ושמפסיד העשירו תשזוכין על ידו להתבוננת התורה שהוא בחי' מציאת הבת מלך כנ"ל).

אות ע"ה מהמבואר בדברי התורה הנ"ל שבדרך כלל נמצאים ב' מיני שינה, שינה אחת אשר לא תגיע למטה מכל הע' פנים ולזה נמצא עדיין יכולת לעוררו בהשנים הבלתי קדמוניות. ושינה אחת שגברה למטה מכל הע' פנים אשר לעורר מאתה אין שום אופן כ"א בהשנים קדמוניות שלמעלה מכל הע' פנים ולמרחוק תבין כי הן הם השני מיני שינה שהזכיר בהמעשה הנ"ל, שינה אחת מאכילת התפוח אשר לא הזכיר בה אדמו,ר ז"ל כ"א מספר כמה שנים ולא במספר שבעים הנ"ל ושינה אחת ממשתה היין אשר בה לבד נפלו עליו [ועל עיניו] חבלי שינה העיריות שמכל הע' פנים ושנים הנ"ל [וגםכפי הנודע במספר השבעים הנ"ל שהם הז' ספירו תשבכלליות הבריאה אשר כ"א כלול מעשר ולפעמים אינם נחשבים רק למספר מ"ט ז' פעמים ז' (מרוממות הג' ספירות העולות למעלה מהבריאה) וממילא מבואר שהנפילה למטה מכל הע' פנים הוא הנפילה שבשער הנו"ן למטה מכל המ"ט שערים הנמצאים זה לעומת זה כנודע].

אות ע"ו בהמבואר מדברי הכתוב בשוב וכו' שבענין חוני המעגל הנ" לשהגלות הוא השינה והגאולה היא התעוררת השינה וכפי שנודע [ומובן מדברי חז"ל] שבדרך כלל לא יחשב מספר הגאולות רק לשנים גאולה הראשונה ממצרים וגאולה האחרונה מגלות [ומראה] האדמוני שאנו נמצאים בו כי גם בשוב ה' א תשיבת ציון הנ"ל בימחי עזרא לא לכולם השיב והביא כמבואר מדברי הכתובים ומאמרי חז"ל שלא שבו מהם רק מקצתם וממילא לא נתעילה ונתברר מפני זה גם להשבים מהם נפלאות הגאולה שהי וראויים להיות להם כבימי צאתם וגאולתם הראשונה מארץ מצרים הנ"ל] וגם נחסר להם העשרה דברים מבנין הבית] אשר עבור כ"ז נחשבים אנחנו כמ ובגלות אחד מיום החורבן הראשון והוא שכבד וקשה יותר מהגלות הראשון שבמצרים הנ"ל כי בחורבן וגלות הזה ירדה ונפלה בתולת ישראל בשער הנון הנ"ל כי גדוך כי'ם' שברה ומ'י' לבד ירפא לה (כמובא מכ"ז במ"א) בבנין השלם וגאולה אחרונה שאנו מקוים ומחכים לה: יש לבאר מכ"ז בכוונתו הק' שהן הן השני מיני שינה [שהזכיר בהתורה והמעשה] הנ"ל כי מפגם הדיבור [שיצא מפיאברהם אבינו במה אדע] שנחשב כפגם המאכל והאסור לפה הנ"ל נתחדש ונתגבר על הבת מלך אחיזתה וירידתה בשעבוד מלכות דסט"א [מהדיבור הראשון שיצא בשגגה כביכול מלפני השליט והמלך העליון בעצמו ית' כנ"ל] ותרדמה נפלה על אברהם בגלות מצרים שנתהווה ונחשב משעה הזאת (כמבואר בדחז"ל בביאור הכתוב ומושב ב"י וכו') אבל עדיין לא היה הגלות והשינה במשתה היין הנ"ל, שהיא היתה מכל הע' פנים (ר"ל בימי אחשורוש) עד שהיה ראויים מפני זה להיות נכלה ונאבד בשינת אדמת עפר לעולם ח"ו לולא מה שהקדים השי"ת רפואת מרדכי השני למלך הנ"ל אשר האיר עלינו גם אז מההארה שלעתיד קבלת סתרי תורת ההתבוננת ומעשה [אסתר] הבת הנ"ל הנסתרה בבית המלך דס"א.

אות ע"ז בהמבואר מדבריו שלהזהר ולהשמר מתערובות התלמידים האסורים לפה מוכרח לגרום שכחה מבאר יותר בהפלאתו להביא ע"ז ראיה מהכתוב אלה לחרפות [בחרפת שבירת הלוחות להתהוות השכחה הנ"ל]כי היא השכחה והשבירה שהיתה ברוב ערב התלמידים האסורים שבגלותם ממצרים הנ"ל.

אות ע"ח בהמבואר הנ"ל מדבריו הק' שזה לעומת זה יהיו התלמידים ההגונים בזכרון הע' פנים הנ"ל מבאר יותר בראייתו מהכתוב [בדרשת חז"ל] [לזכרון בין עיניך] למען תהי' תורת ה' בפיך.

אות ע"ט בהמבואר הנ"ל מדבריו הנ"ל שהלוחות מעשה א' בסוד הבת הנמצאה בפסולת העושר והשני מיני שינה הן הן בכלליות גלות מצרים וגלות בבל [שמאתו עדיין לא שבנו כולנו כנ"ל] מבאר ומרמז קצת גם בפרט סיפורי ההתעוררות מהשני מיני שינה כי בהתעוררות השני למלך מהשינה הראשונה [שהיא הגאולה הראשונה] הלך אח"כ מיד ומצא אותה [שהיא מציאת הלוחות] רק בסיבת השינה שגברה עליו ביום האחרון שכבר הי' מוכן ומזומן בו לגמור את מציאתו ובירור ההלכות שבלב לוחותיה הנ"ל [וכל שינתו ירידתו היתה מהתגברות מאכל התלמידים האסורים לפה] נתקלקל הדבר ונתעלמה ונתערבבה עוד הפעם בהתגברות השכחה שגרמה ערבוב הלכותיה בהפסולת לגמרי של החיצונים שתשכון ביניהם (כמובן מכ"ז גם במ"א) אבל בשניה השניה נאבדה מאתנו לגמרי ולא ראינו ולא מצאנו אותה גם בהתעוררותינו וצאתינו מבבל ע' שנה הנ"ל עד שממילא נחשבים אנחנו מפני זה גם עתה בשינה וגלות הנ"ל לבקש ולסבב אחריה בסיבובים הנ"ל וכל השרים והמשוטטים בכל הארץ ימלא פיהם בשחוק ולעד מאתנו ויענו ויאמרו כולם בפה אחד שאין שום מיאות כלל ח"ו לסתרי התורה הזאת, אבל לה' התקוה...

אות פ' שבהכלל הראשון הנ" לבהקדמה נראה מבואר שגם סיפור המעשה שבדברי חז"ל מחוני המעגל הוא מעין המעשה הנ"ל שסיפר אדמו"ר ז"ל ומהמבואר בדבריו הק' שכל הסיפור הזה הוא מאבוה דאבא תבין מרחוק בנפלאות מעשה חוני המעגל הנ"ל כי בירושלמי שנו ושינו חכמים לספר אותה מחוני המעגל אבוה דאבא של חוני המעגל הנ"ל: ושכל הע' שנה שבשינה שלו הן הן הע' שנה בעצמן שבגלות בבל הנ"ל.

אות פ"א בצירופי דבריו שבהתורה והמעשה הנ"ל מבאר יותר גם בענין הלוחות שחזר משה והמשיכם ליום התענית והכפורים שבסוף זמן הארבעים יום שהיו מיוחדים לזה בדוגמת זמן השנה הנ"ל וגם הוא גמר התיקון שבראשית ואחרית שנה הנ"ל כידוע.

אות פ"ב בהמבואר הנ"ל מדבריו הק' שבהפלאת השכחה והבאבדון שבבת התבוננת התורה יתאחדו לפני התורה ושרשם שבי"ג תיקוני דיקנא ועתיק הנ"ל (שהן הן הי"ג מדות שבביאורי התורה כנודע) מבאר לפענ"ד גם במה שבפשיטות סובבים ומוכרחים כל הי"ג מדות לסיבות השינוים הנמצאים בתוכה אשר נכתבה מפי הגבורה בחסירות ויתירות ותמורות והכחשת הכתובים זה לזה כי כל אלה השינוים (הנראים לשכל האנושי כשגגה ושכחה ח"ו) הן הן תעלומות תהפוכות השכחה וההכחשה הנ" לעמקי ההתבוננות והחכמה הנ"ל ומלבד מה שגם בזה בעצמו נמשך התיקון לרחק למי שצריכין לרחק כמוב"פ כי באמת ובוודאי אין שכחה לפניו ית' אבל במקום גדולתו ורוממות דעתו לאין סוף מצמצם וממעט את עצמו בכוונה לרוגז והעלמת הדעת שבשכחה ושגגת הדיבור הנ"ל [לכי ומעטי וכו'] וכל הסתירות שנמצאים מדברי יחזקאל לתורת משה וכן כל הסתירות והמחלוקת שנמצאים בדברי חז"ל שמחמת השכחה שבשברי לוחות הנ"ל יהיו באמת האמיתי דברי אלקיחיים שאי לבוא ע"ז בביאור השכל הפשוט [כי רעם גבורותיו מי יתבונן] וכמבואר מדבריו הק' בכמה מקומות ובפרט בספר חיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות: ועיין בתוספות, וגם בזוהר הקדוש... וגם בשאר ספרי אמת נמצאים לרוב פליאות כאלה אשר רבים מתרחקים מפני זה כנודע וגם לולא דמיסתפינא הייתי אומר שזה מבאר בדבריו הק'...

אות פ"ג בהמבואר הנ"ל מדבריו הק' שתיקוני דיקנא המובאים בכונת הכתוב מן המיצר וכו' והם י"ג מדו תשל הרחמים שמהם י"ג מדות לדרשות פני התורה הנ"ל נתהוים ונחשבים להתבוננת תורת הלוחות [שבדבר הכתוב פסל לך] שנמשך משם כתרי פלגי גופא שבסוד המשנה למלך והבת מלך הנ"ל מבאר יותךר ענין הכתוב פסל לך וכו' [ויפסול וכו' ויעבור ה' על פניו וכו'] בתיקוני דיקנא הנ"ל כי ז לבד הוכרח למעשי הלוחות כנ"ל.

אות פ"ד על אודות הז' ספירות שנמצאים בדבר הבת והששה בנים הנ"ל נראה מדבריו הק' שהם הז' ספירות שיוצאים [ונמצאים] מספירות המלכות בעצמה כי הוא סוד המלך שהיו לו הששה בנים ובת שבע הנ"ל וממילא מבואר ג"כ לפי"ז שספירת הבת תהיה לחיבה ושעשוע להמלכות יותר מכל הבנים כי היא לבד מלכות שבמלכות וגם בהמבואר הנ"ל מדבריו הק' תבין מרחוק במה שגם להיפוך גברה עליה לבד הרוגז ומדת דינו להורידה זלע"ז בבית המלך דס"א כי היא מציאת תורתו ואלקותו יתברך שנמצא בנפש וחיות הגוף כשני הפכים בנושא א' כי באמת יתחשב ויהיה כפסולת לבד כנגד הנשמה אשר גם מזה לבד כל אחיזת וההתגברות הרע והפסולת לגמרי של המלך דס"א הנ"ל.

אות פ"ה שגם במבוע מעיינו וביאוריו הנ"ל [שיוצאים ונובעים מדבריו הק'] מרמז ומבאר גם לעצת הבת מלך וסגולת הוצאתה אשר פקדה והודיעה להשני למלך שיתענה ויזכך את הגוף מאחר שכל בחינה כלולה מכל הבחינות וגם בו נמצא גוף כנ"ל ובהעדר התענית והזיכוך ומכש"כ במשתה היין הנ"ל מתגבר הרע והפסולת לאחיזתה בהרע והפסולת לגמרי הנ"ל ולבטל ח"ו בזה את השכל והמוח בשינה ומיתה לגמרי ח"ו וגם אעפ"כ עצת ה' לעולם תעמוד כי סוף כל סוף יבוא ויתעלה כ"כ מ'ש'ה' בוום שער הנו"' כ'מ'ש'נ'ה' ו'נ'ש'מ'ה' הנ"ל [לחם לא אכל וכו'] עד אשדר יקיץ ויהפך גם פסולת הישינים לגמרי באדמת עפר הנ"ל לכלים הנפלאים ומוכשרים לקבלת אור הלוחות וההתבוננת הנ" לבחיי עולם ונצחיים עדי עד.

אות פ"ו בהמבואר הנ"ל מדבריו הק' שעיקר סתרי תורתו ואלקותו יתברך הוא בסוד הבת הנ"ל וכפי שנודע ומובא במ"א שבתחלה מוכרח לעבור ולעמוד בנסיונות הג' קליפות טמאות ומרחיקות לגמרי את האדם כרעש ורוח ואש שנזכר במראה אליהו (שעמד ג"כ...) ואח"ז קליפת נוגה כקול דממה דקה שהיא הרביעית אשר בה ציאת אלקותו והם משתלשלים זה לעומת זה מהארבע פנים שבכסא רעש האריה שהוא המלך והממונה על כל החית ואש השרפים שבכנפי נשר הממונה על כל העופות ומרוח השלישי הנ"ל [שהוא כעין רוח הבהמה המבו"א במ"א] נתברר ונפרד רוח פני האדם למציאת סוד האדם העליון ית' אשר בכסא מכוסה ומופלא בכתבר מלכותו הנ"ל: ואיה מקום כבודה. סתום ונעלם מעין כל. כי גם משם כל אחיזת הקליפות הנ"ל כצמובא במ"א עד שלא דרש ולא גילה כלל בביאור מציאותה שבסיפור המעשה הנ"ל.

אות פ"ז (אמר המעתיק [זהו הקדוש ר' אלטיר מטעפליק בעל השתפכות הנפש ז"ל הי"ד] בהמבואר הנ"ל באות י"ד ובאות ט"ו ובאות ע"א שמציאת האדם את זיווגו הוא בבחי' מציאת הבת מלך, ובאות כ"א מבואר שגם מיעוט הלבנה והתמלאותה נוגע לסוד הזה תבין מרחוק בטעם דבריו הק' מה שכתב בספר המדות אות חיתון, קידוש לבנה סגולה שימצא האדם את זיווגו כי זה וזה אחת הוא כפי העולה מהביאורים הנ"ל): א"ה מצאתי מכ"י מהחכבר ז"ל בעצמו וכנראה חסר ההתחלה.

ומה שלא זכה האדם הראשון לאריכת הנשימה בהבל השופר ותפלת קריאתו [מן המיצר וכו'] על הגשמים המוב"פ שאז [נתבררה ויתפרדו מאתה כל פועלי און) הי' זוכה להזיווג והאכילה בתכלית הקדושה ואכל וחי בחיי עולם המוב"פ ולהתענג לנצח בחוט זוהר הא"ס [בלי מצרים הנ"ל] דייקא ע"י חיבור נשמתו [שהיא חלק אלקי ממעל] לחיות גופו העפרי והארצי שבתכלית הגבול והמיצר הנ"ל [כי בל"ז אין ביכולת לקבל כלל מעוצם ריבוי האור כידוע] אבל כשלא זכה לכל זה נתגבר זלע"ז הרע [שבצמצומי הדינים הנ"ל בעונש העניות] ושינה עולמית המוב"פ עד גמר התיקון והתחי' שלעתיד שע"ז יסובב הכתוב המוב"פ ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכו', וכמו שבפרטיות הגיעו עיקר הקללות לקיסטא דחיותא של הנפש הנמצא בעצם הגוף שבו, כן גם בדרך כלליות הגיעו עיקר הקללות להאשה [הנחשבת כנגדו לנפש וחיות הגוף כנ"ל] שהיא שנתוסף להתקלל בצער ועיכוב ההולדה המוב"פ, והיא שעלולה לקבל עי"ז טומאת עפר ארץ מצרים המוב"פ כנרמז לקמן [ששם זוהמת הבל היופי בתכלית ההיפך מהגשמים ואריכות הנשימה הנ"ל] שהתחלת המצר והגלות הזה הוא מסיבת השברים של הכלים [קודם בריאת העולם] כנ"ל שזה בעצמו מוכרח לתיקונם שיתתקנו אח"כ ביתר שאת [כמבואר בכתבי האריז"ל], וכאשר תבין מרחוק על אודות השברים שבכלי החרש [שאינו שומע וכו' וזלע"ז בבטחון דס"א שיסובב בזה לתיקון ההולדה והבטחון שע"י.) (:).) מיוחדם דייקא יוצא ונתגלה כל הולדת הבן והעושר') נחלתו כנ"ל המוב:פ [וכן מבואר מהל' מלמדים הל' ג'. בן הבן הוא בבחי' התלמיד ובהל'... מבואר שהוא גם בבחינת הבת עיין שם] כי הוא בן הבן והתלמיד הגון הזוכה להזכרון כמוב"פ עד שלא ימושו ולא ישכחו דברי התורה מפי זרעו ועד עולם ברוך שם כבוד בת מלכותו בלחש וסוד [מפני המינין והקליפות שלא יתאחזו בה יותר] כנ"ל מהמוב"פ כי גם מליבא לפומא לא נגלה ונמסר מפתח ספונת אוצר יראת ה' המוב"פ שעל ידה גם כל גבורות הגשמים ותחיית המתים ופקידת עקרות כנ"ל המוב"פ.

ולמרחוק תבין לפי"ז גם בכפולת דבריו הק' [לענין העשירות שע"י הגשמים] וכן כך האוצרות וכו' יפתח ה' לך את אוצרות הטוב וכו' גם לפי כ"ז עוד נבוא לדבר קצת בפלאות המעשה הנוראה מחוני המעגל ובענין שינתו בכל העין שנה שזה מרמז על כל העין פנים כמוב"פ, שלכאורה יש להתפלא קצת בזה כי אעפ"י שמבואר בפנים שלפעמים יכולים ליפול לתוך שינה ע"י אכילה הבלתי מבוררת אבל אעפי"כ איש גדול ונשגב כמוהו שלא היה שום פנים של תורה נסתר מאתו כמוב"פ ואיככה יזדמן ויאונה לצדיק נורא כזה מכשול עצום כזה שיזדמן לתוך פיו אכילה הבלתי מבוררת שירד ונפל על ידה בשינת כל הע' שנה (הרמוזים על גלות בבל וירידת שער החמשים של הטומאה שמאז גדול שברינו כמצר הים הנ"ל ולא ירפא לנו כ"א במי כמכה וכו' כנ"ל מהמוב"פ) אבל מרחוק תבין לפי כל הנ"ל שכעין זה היתה ירידת יעקב למצרים עפ"י הדיבור באופן שיתהפך ויתהווה מזה בעצמו מצרים וצמצומים לקבל האור בלי מצרים כנ"ל, כול שהשינה והגלות יתארך ויתגבר יותר אשריך ישראל עד אשר מי כמוכה לכלול על ידי זה יותר במי כמכה באלים ה' כנרמז לעין מהמובן בפנים, וכמו כן בענין הנורא של חוני המעגל הנ"ל כי גם פקח עיניך וראה תעלומת דברי חז"ל וסיפורי מעשיותם הנורא בירושלמי מובא המעשה הזאת בעצמה מאבוהי דאבא דחוני המעגל [שגם הוא יה שמו של חוני המעגל]. (ביאור הליקוים סימן ס' פתח רשב"י).