סימן ב

אות א גדולת תורת רבינו הק' ומעשיותיו את ד' אלקי השמים ואלהי הארץ אפאר וארומם, בכל לבי ונפשי אברכו ואהדרו בכל מיני הדורים. רנה ותודה יומם ולילה אביע ואערוך לפניו, גם הלול ושבח שירה וזמרה. כי מאד רבים וגדולים מעשיו ומפעלותיו אשר פעל והכין גם לעינינו הגשמיים, וכל הנפלאות האלה עוד כלא חשובים נגד עוצם ריבוי הנפלאות עד אין סוף ואין תכלית אשר הפליא והלביש בהתורה הק' אשר בה בעצמה ברא והמציא גם את כל הנ"ל וגם שאר כל העולמות עם כל הנמצא בהם ועל ידה מחי' ומקיים אותם מתחלה ועד סוף הכל ע"י תורתו הק' אשר מסר לנו בכתב ובע"פ בנגלה ובנסתר שבזה כלול גם כל אשר הופיע ברוח קדשו על הצדיקים האמתיים לחדש בה שעל זה מובא בזוה"ק ע"פ ולאמור לציון עמי אתה א"ת עמי אלא עמי מה אני בורא שמים וארץ במלולי אף אתה כן, וכמובא בלק"ת סי' ל"ז שהת"ח בוראים את הכל ע"י דבריהם וכידוע מאמר אדמו"ר זצ"ל בעת שובו מנסיעתו (אחר בואו מלעמברג) להרב ר"ר ברוך זצ"ל שאמר אז בתוךץ שיחתו הק' שאינו עושה שום דבר בלא תורה. וכמו שנראה לאנשיו גם בעיניהם הגשמיים כמה מעשיות ומופתים בענין זה. וגם כל מה שהי' נעשה בעולם בכלליות כ"פ הי' מרומז בתורתו הק' וגם כ"פ כשהי' רוצה להמשיך איזו רפואה לא' מאנשיו הי' מגלה תורה מעין זה ועי"ז המשיך לו רפואתו וכל מאמין אמיתי כשישים את לבו לכ"ז ישתומם ויתפלא על זה בכפלי כפלים אלפים פעמיכמו על כל הנ"ל. וכנודע בזה מאמר אדמו"ר זצ"ל שאמר פ"א בזה"ל "פון מיר קאן מען וויסען גאט'ס גרויסקייט".

ובזאת אנחנו חייבים להודות ולהלל כל ימי חיינו לעושה לנו אורים גדולים כי לעולם חסדו את השמש לממשלת ביום הוא אדמו"ר מוהר"ן זצ"ל (הנמשל בגבורת מאורו וזריחתו להשמש שעיקר יהי' ביום שמרמז על הגאולה שאז יתגלה גם ספרו הגנוז וספרו הנשרף, וגם עוצם הנוראות שבפרדס תורותיו ומעשיותיו של עכשיו) ואת הירח לממשלת בלילה הוא תלמידו הק' מורנו מוהרנ"ת ז"ל (הנמשל ללבנה על אשר זיכך וצירף את גופו עד שקיבל בעצמו את אור השמש להזריחו גם בעומק החושך שבדורתינו אלה, ולהחיות ולהשיב בזה גם את כל חלושי הראות שמחמת גודל כהיון עיניהם אין יכולים להביט באור השמש בעצמו והכוכבים שנתנו להלבנה להפיס דעתה, יש לפרש שזה מרמז על שאר אנשיו שהיו מקובים אליו והשתדלו להצדיק את הרבים. (זה בגופו וזה בממונו) כל אחד עד מקום שידו הגיעה. (ע"ש הכתוב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וכ'). (מהקדמת כוכבי אור).

אות ב אמר (מוהרנ"ת ז"ל) אמירת ספרי אדמו"ר ז, לשהם הלקוטי מוהר"ן וספר המדות ו"הסיפורי מעשיות" והשיחות שלו האמירה לבד מסוגלת להנשמה כמו אמירת ספרי הזהר והתיקונים. (כוכבי אור נ"ג סעיף כ"ו).

אות ג עוד אמר (מוהרנ"ת ז"ל) שגם בימי אלול הק' מצוה לאומרם מתחלתם ועד סופם ומועיל מאד מאד. (שם סעיף כ"ז).

אות ד על אודות המובא בחיי"מ בהסיפור של גדולת השגתו אות ג' בענין מילי דעלמא ואפי' מילי דשטותא שיכולים הצדיקים להעלות אותן דיבורים וכ' אבל הפלגת גדולת חכמתו ועוצם קדושתו והשגתו שהי' לרבינו ז"ל בענין זה בענין סיפורי שיחות חולין וכ' הי' מופלג ונשגב מאד וכ' נראה לפענ"ד הקלושה ששייך קצת כ"ז למה שמובא שם להלן בסיפור מעלת המתקרבים אות כ"ז שמכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם הולכים שלוחים מא' לחבירו וכ' עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאוזן הצדיק וכ' כי בכל דבר ודבר שבעולם יש בהם נצוצי חיות אלקותו ית' וכמובן בספרי אמת שזה בחי' השירה שאומרים ומכ"ש האדם המדבר הגדול ונפלא במעלתו על כלם שבוודאי יש בו יותר נצוצי חיות אלקותו ית' וכל דיבוריו וסיפורי ויכולים הצדיקים הגדולים להעלות אותם ולידע ולהשיג ולגלות מעין זה תורה נפלאה וחידושים נפלאים ונוראים. ובזה תבין אלפי אלפים ור"ר ק"ו גודל ועוצם רוממות נוראות דברי הצדיקים הק' בעצמם אשר זכו להסיר מעצמם כל הקליפות החופים וסובבים את הפרי שהוא החלק אלקי ממעל אשר בקרבם וטהירו וזיככו וקידשו א"ע בכל כחם ויכלתם עד שזכו כאו"א כפי מעלתו לאיזה בחי' של שכינה מדברת מתוך גרונו כידוע עד שכפטיש יפוצץ סלע וכ' וכן כל דיבור ודיבור מדברי תורתם המתפרש ומתבאר כמה וכמה פנים מפנים שונים שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ועיין לעיל בחלק א' בהדיבורים של מהורנ"ת ז"ל באות ז' ובאות י"ב ותבין ותדע פחות מטיפה מן הים הגדול מאשר לא נדע. (כוכבי אור ע"ג סעיף י"ג).

אות ה ועיין בכוכבי אור חלק ששון ושמחה דף ק"ד מה שמרבה לבקש מהש"י שילביש אותו מחלצות בגדים נקיים באופן שלא אחמוד ואתווה רק לשמך ולזכרך לשמחתך וחדותך להשגתך והשגת תורתך ודברי צדייקם האמיתיים שהם אחדותך. ועיי"ש בהג"ה י"ד זאת צריך לכפול ולשנות שאעפ"י שרצונו ית' שיתקן האדם בתפלתו אתעדל"ת כלים לקבל השפעתו ית'. וגם יש לבקש ולהתפלל מאתו ית' על האתעדל"ת והתפלה בעצמה שנהי' נתעוררים לתפלתו ועבודתו ושיקבלם ברחמיו שכ"ז הם כמו כלי אומנות לעשיית הכלים כי הוא תיקון הכלים לקבל השפעת עוזו ויכלתו ית' להעשי' בעצמה של הכלים לקבל כל ההשפעות אעפי"כ אם רואה אדם שאחר כל טענותיו ותפלותיו אין נתמלא בקשתו אל יבהלוהו רעיונותיו ע"ז כי אם לעתיד בעולם ההשגות של דעתו ית' ותבונתו ית' בטעמי הנהגותיו בפרטי פרטיות באדם ומקום וזמן ובטעמי מצותיו ואזהרותיו עלינו ע"י הצדיקים האמתיים (שבכלל זה גם אזהרת התפלה כנ"ל) ובשאר פליאות למעלה מהדעת כאלה ואעפי"כ עד א"ס גדולתו למעלה מגדולתינו ועצם אמתת ידיעתו מעצמו למעלה מידיעתינו בו. מאחר שהוא א,ס ועתה איך יעלה על הדעת שגעון ועקשות עמלקי כזהלשאול (ולהקשות קושיות ולרצות להביטן בדעתו המגושים אפילו) משהו דמשהו כי הלא גם כל מה שמובן בזה ע"י דבריו בעצמו ית' אשר הודיענו מרוח שכינתו ית' המדברת מתוך גרונם של הצדיקי אמת בחי' משה כנ"ל את כולם צריכין לקבל באמונה פשוטה בתכלית הפשיטות באופן שכל א' כפי ערכו יתבונן על ידם בעצמם בתכלית הידיעה דלא נדע שאין יודעים כלל ושאי אפשר לדעת כלל. (כ"א ששון ושמחה ק"ד סעי' י"ד).

אות ו הן אמנם שהלואי שאבין ואדע עכ"פ עשרת אלפים שנה לאחר התחי' דיבור אחד מדבריו הנוראים כפי שידע אותו אדמו"ר ז,ל עוד בזה העולם אבל עכ"ז מחמת שאדמו"ר ז"ל בעצמו הזהיר לכמה וכהמ שיתדלו לחדש בתורתו (כמובא בלק"ת סי' ק"ה וע"ש מה שאמר לאחד בפי' שאם יזכה לכוין אל תוכן כוונתו בתורתו מה טוב ע"ש) מזה מובן שהי' לו גם כמה כוונות בדבריו הנוראים שגם אנחנו נוכל לידע ולהבין בהם קצת כן נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו באהבה ובשמחה כרצונו הטוב אמן (כוכבי אור שו"ש ק"ד סעי' י"ז).

אות ז כבר הודיענו רבינו ז"ל שגם המצוות שיש עליהם טעמים הגשמיים. יש להאמין שהעיקר הוא טעמים רוחניים לאין סוף שנמצא בה כי אורייתא וקב"ה כולא חד.

וכן במצות תלמוד תורה העולה עלכל המצוות המבואר מזה גם בספר המדות בזה,ל הרגל הלימוד עולה על קיום כל המצוות). אעפ"י שבפשיטות כל טעם הנגלה הואלמען דעת איך להתנהג בכל דבר. את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה וכ' אבל גם בזה כל עיקר המצוה הוא בלשון סגולה להצלחת הנפש כפי טעמים הרוחניים אשר בה (ועיין בספר המדות בזה"ל כל ידיעה במשפטי התורה וכ' הידיעה הזאת בעצמה הוא הצלחת הנפש) וכן מבואר מדחז"ל במס' זבחים לענין הלימוד שבהלכות קדשים שהוא הילכתא למשיחא, אבל דרוש וקבל שכר.

והנה כאשר יצא מפיו רבינו ז"ל כמה דברים נראים בהכרח למוד ספרו כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזוה"ק תהי' בזה לבד הסגולה להצלחת הנפש כמבואר בזה מדברי האריז"ל. גם לענין הלימוד בכל חכמת הקלבה שנתגלה על ידו [רק שלא כ"א ראוי לזה הלימוד שבקבלת האריז"ל מלשונות ההגשמה אשר בה. ולהבלתי ראוי מגיע קלקול ח"ו כמובא מזה בס' חיי"מ, אבל להראויים לזה, מאד מאד מוכרחים דבריו והשגותיו הק'] ורבינו ז"ל קרא פ"א לספר עץ החיים בשם ספר מוסר ואמר בזה"ל סע אַ טייער מוסר ספר סע איז. והפליג מאד ביקר מעלתו.

ועתה כפי המובן המובן-ברוממות רבינו ז"ל, יש גם מזה בעצמו להבין מרחוק מרוממות לימוד תורתו והצלחת הנפש שזוכים ע,י כל דיבור ודיבור שבה. ואגב אורחא הנני להזכיר מה שמובא מזה קצת בהשיחות שאחר הספו"מ [וגם בלק"ה מובא מזה] שרבינו ז,ל הפחיג מאד לפני מוהרנ"ת בעוצם כח התורה להוציא את האדם מכל מיני טנופת, ואמר לו רבינו ז"ל [שמובא בחיי"מ] אני נחל המטהר וכו', מבואר ג"כ מדברי מוהרנ"ת שסובב העיקר על דברי תורתו הק' ובס' המדות באות צדקה, מבואר מעלת יקר הלימוד כי התורה והמעשר והשבת נותנים חיים גשמיים ג"כ.-ועוד הנני לספר אשר ראיתי בבית אבי: איש זקן אשר בימי נעוריו התחיל לנסוע לרבינו ז"ל עם דודו שהיה מאנשי רבינו ז"ל. ודודו שיבח אותו קצת לפני רבינו ז,ל שהוא בר אוריין והתחיל רבינו ז"ל לעוררו על התמדת הלימוד ואמר לו בזה"ל: דיא ליפען זאטלין דיר ניט צו שטיין [כי עדיין הי' סמוך על שולחן חותנו] וגם אמר לו רבינו ז"ל בזה"ל: דיא תורה וועט דיך קוויקען, דיא תורה וועט דיך שטארקען, ועוד כמה וכמה שבחים חשב אז, ובסוף הרים את קולו ואמר לו בזה"ל: דיא תורה-מאכט רייך. וגם מבואר מדברי רבינו ז"ל: לענין הצדיקים יחידי הדורות שקודם ירידת הצדיקים לזה העולם יש ביכולת להיות איש כשר ועובד את ה' גם זולת זה הצדיק ותורתו-ומשבא לזה העולם, אין ביכולת כלל לזכות זולתו וזולת תורתו למה שצריך לזכות, וכפי הנראה מדבריו הק' שזה נמשך מדרכי הש"י בהנהגת העולם, זה לעומת זה.

ובירידת הצדיק הרופא נפשותץ לזה העולם ברפואות ותחבושות יקרות ונפלאות שלא נתגלו עדיין מעולם, נתחדשים כנגד זה מחלות ומכאובים חדשים שלא היו עדיין בעולם ושאין ביכולת לעמוד כלל נגדם אם לא בסגולות ורפואות הצדיק שנתחדשו וירדו כנגדם באלו העתים, והבלתי מתרפא בהם אבדה תקוותו ח"ו.

ולפי כ"ז תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד בהתורה שבנסתר שזכינו ע,י רבינו ז"ל, כי הן המה התבלין המוכרחים להיצה,ר שבעת הלימוד, שע"ז אמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין (מס' קידושין דף ל' ע"ב) והעיקר הוא לימוד העיון שבה. כמבואר מדבריו הק' בליקו"א סימן ק"א, שזההוא הלימוד המסוגל להנצל על ידו מהתאוות והמדות רעות.

ובספר המדות אות סוד, מבואר שבעיון עמוק בסודות התורה יכולים לפקוד עקרות ולרפאות חולאת חזק (שגם מזה מובן גודל ועוצם מעלת זה הלימוד) וכאשר נקראים בשם סודות התורה, וכל דברי רשב"י בהזוה"ק והתקונים שנפתחו ויצאו ממקור החכמה דעתיקא סתימאה, וכן גם כל דברי הנחל הנובע משם ע"י רבינו ז"ל, שמחמת זה מבואר מדבריו הק' שגם הקובע לעצמו בכל יום. שיעור הלימוד בספריו הק' לא יסתפק א"ע בשיעור לימוד פשוט. אבל יחלק את העתים, ויוסף לקבוע לעצמו שיעור לימוד העיון בספריו הק'. (כוכבי אור שו"ש י"ח י"ט כ' כ"א סעיף י"ב).

אות ח מבואר צירופי דברי מהרנ"ת בכתב ובפה [ששמעתי מאבי ז"ל] שברוב הפלאות הסברות דברי רבינו ז"ל שיתגלו בהעברת רוח הטומאה יקוים על ידם מאמר הכתוב כי עין בעין יראו בשוב וכו' והמובן בדברי מורנ"ת בפירוש קריאת הלוחות בשם עדות שגם לעדות נפלא תחשב תורת רבינו ז"ל אשר תעיד על אמתתו ואמתת כל הצדיקים שהי' מעולם בלי הכרח כלל לאותות ומופתים. (שו"ס ביאור הליקוטים מ"ד סעי' י"ד).

אות ט בדבר המאמרים הפליאים וסותרים זה לזה הנמצאים באגדות חז"ל נראה ומבואר מצירופי דבריו הק' ומשאר ספרי אמת שכמו בדבר ההלכה יש מי שאומר לעובדא ולמעשה בנגלה ובפשיטות דעתינו, ויש מי שדבריו בתכלית ההיפך (כי זה אוסר וזה מתיר), ואעפ"י שגם דבריו דברי אלקים חיים אבל רעם גבורותיו מי יתבונן, כי בפשיטת לתבונתינו ודעתינו שבנגלה אין הלכה כמותו, כן גם באגדות חז"ל יש מי שאומר ומאמריו כנים ונכונים בנגלה ובפשיטות דעתינו.

ויש מי שמאמריו ג"כ כנים ואמתיים ודברי א"ח כנ"ל) אבל לא בפשיטות דעתינו.

גם מבואר מדברי רבינו ז"ל בליק"א סי' ר' שהצדיקים שבזמן הזה הם הצדיקים שהי' בזמנים הקודמים בסוד הגלגול, ובמ"א מבואר מדה"ק שהוא משנת רב נחמן הנזכר בדחז"ל אשר עליו כפלו חז"ל את דבריהם הלכה כרב נחמן והלכה כרב נחמן, ויש ללמוד מדה"ק בירורים וחלטים באגדות חז"ל. (שו"ס מ"ט סעי' ל"א).

אות י פ"א אמר מוהרנ"ת ז"ל בזה"ל. העיקר מה שהכרתי את רבינו ז"ל היתה משיחותיו הק' אשר בחול (כפי אשר בכמה עתים וימים לא מש מתוך אהלו, ושקד על דלתותיו יום יום, ובהלבשת רבינו ז,ל אור תורתו והודעת גדולתו בשיחותיו הק' אשר בחול, (ונקרא אצלו בשם שיחות חלין). (שו"ס נ' סעי' ל"ד).

אות יא וכן הבנתי גם מאבי ז"ל שעיקר הכרתו בגדולת ורוממות מורנ"ת ז"ל וידיעותיו שזכה על ידו לידע מגדולת ורוממות רבינו ז"ל, היתה ג"כ ברוב שקידתו על דלתי מוהרנ"ת ז"ל ונסיעותיו התמידיות שני פעמים בכל חודש. שבת א' בביתו בטולטשין ושבת א' בבית מוהרנ"ת ז"ל עם קצת ימים קודם השבת וכן לאחריו, וחוץ נסיעותיו אשר נסע אתו לשמשו לעת זקנתו והנסיעה נתארכה כ"פ הן בקיץ והן בחורף. (שו"ס נ' נ"א סעי' ל"ה).

אות יב העתקה מספרי כוכבי אור חלק ג' הנקרא בשם חכמה ובינה, ובשינוי לשון קצת, מודעת זאת בדברי האריז"ל אשר יבואר לקמן באות... כי אמנם אשר לא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל הוא בעצמו עוד יקום לגאלינו גם מהגלות הזה, כי משיח הוא משה ומה שהי' הוא בעצמו שיהי' ביתר שאת, (ואם מדברי הא"ח ז"ל לא משמע הכי אבל כבר נודע שכל היראים והחרדים לדבר ה' תפסו בעניינים כאלה לעיקר גדול ועצום, דברי האריז"ל אשר קיבל מפי אליהו זל"ט) כי בא יבא גם בשער החמשים וישיג אותו בשלימות עצום ונשגב עד שלא ירד עוד מאתו (ועל אודות שאחז"ל שלח נא וכו' שאיני גואלם לעתיד הבט נא וראה מה שמובא בשיחות הר"ן בסי' נ"ד בענין גלגולים, ומובא גם בשאר ספרי אמת שאין הנשמה מתגלגלת כמו שהיתה, רק זה הנפש עם זה הרוח וכו') כי בזה תבין שלא סתרו זא"ז מאמרי חז"ל האלה).

ועתה כפי אשר נודע הדבר אשר דיבר רבינו ז"ל בעת שגילה את המאמר שבליקו"ת סי' כ"ח דע שיש חילוקים בין התורות וכו' ומוהרנ"ת ז"ל מעוצם הרגשו בזכות לבבו את עומק נוראות דבריו הק' עד כי בערו בקרבו כלהבת שלהבת ממש לא יכול להתאפק, ונתן את קולו בפני כל הנצבים עליו, אולי כך הוא הפי' מה שאחז"ל אין בן דוד בא אל מהיסח הדעת, היינו שיהי' בעולם ולא ידעו כי כבר הוא, ובביאור יותר שמעתי מאבי ז"ל שאמר בזה"ל מע וועט שמיסען משיח משיח צום סוף האט איז ער. ורבינו ז"ל גילה את עינינו והראה לו כי גם רב נחמן אמר כן, אי מן חיי אנא (בסנהדרין פ' חלק, איתא כגון אנא, אבל כמדומה לי מאשר שמעתי מאבי ז,ל שרבינו ז"ל סיים אז טנא הוא) ועיין בחיי"מ בשיחות השיכים להתורות צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו וכפי הנראה ומבואר מדבריו הק' בע"פ שאלה הדברים סבבו על רבינו ז"ל בעצמו. ושאעפ"י שנמצא בו גם מנשמת בן דוד הי' העיקר מצד משיח בן יוסף, ושאעפ"י שגם האריז"ל ועוד מיחידי הדורות היו מצד משיח בן יוסף, אבל בו נתקיים מאמר הכתוב (שבשבח הת"ח שנקרא בשם אשת חיל) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. (שו"ס נ"א נ"ב סעי' ל"ו).

אות יג והנה כבר מובן מדברי מורנ"ת ז,ל היוצאים מדברי רבינו ז"ל המצורפים לדברי הזוה"ק וכתבי האר"י ז"ל שעיקר רעת הגלות ולהיפך יטובת הגאולה הוא ברוחניות להכרת החיים נצחיים בדביקות המוחין בעונג התורה שבנסתר המיוסדת על התורה שבנגלה, ושמחמת זה לא היתה כלל השלמה בגאולתינו ממצרים קודם קבלת התורה וגם אח"כ מקבלתה עכ"פ בנגלה נתקלקל מחמת חטא העגל שלא זכינו אח"כ לקבל את הנסתר שבה (שבזה היינו זוכים לחירות ממלאך המות) וכאשר בארתי מדברי רבינו ז"ל בסי' כ"ב לקו"א חותם בתוך חותם ע"ש. ועתה בירידתינו לזה הגלות האחרון בחורבן בית שני דחמיר לן להשתקע בשער הנון ושבר הים דס"א יותר ויותר הקדים הש"י רפואה למכה, שנתעורר ר' עקיבא בערך עשרה שנים קודם החורבן ללמוד וללמד, (עד שהי' ראוי שנתנתן התורה על ידו), עד שנתייחד בו אח"כ תלמידו רשב"י, שנמצא בו פי שנים ברוחו כי הוא שניתן לו רשות להוציא על פני תבל התורה שבנסתר (שהוא מצד שער הנון דקדושה, כי הי' בו מנשמת משה. ועתה עלה יותר והתפאר בהאידרא... בלשון הכתוב ומשה לא ידע וכו', ואנא ידענא) ואעפ"י שמרוב קלקולי הדורות נסתתרה אח"כ תורתו בעצמה כמה מאות שנים, אבל בכל זאת גמר הש"י להוציאה שנית מתערה והסתרתה, עד שבאה וירזסדה אח"כ נשמתו ברבינו האריז"ל, להתחיל ולגלות יותר תורה שבנסתר (ועיין לקמן).

וזאת אשר העתקתי מספר של"ה מפרשת ואתחנן וז"ל, ומשה עלה אל האלקים שהיא הבינה והשיג אף שער החמשים עכ"ל. ועוד מבואר שם בתחלת הענין מה שמצא כתוב בשם המקובל מהור"ר חיים תלמיד מובהק של האר"י ז"ל... בכל דור בא משה בסוד העיבר... וקודם שחטאו ישראל הי' משה בתכלית השלימות והי' משיג שער החמשים... וכשחטאו ישראל נעלם ממנו וזש"ה לך רד, כנ"ל רד ממנין לך וזהו שאמרו רז,ל נ' שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חסר א'. פי' מעקירא כולם נתנו לו ואח"כ חסריהו א' וזהו שכ' ותחסרהו מעט מאלקים... ויעל מערבות מואב אל הר נבו נ' בו, ונכנס הנון בשמו ונעשה נשמה וידוע כי נשמה בבינה... וזה נרמז בפסוק נביאאקים להם מקרב אחיהם... הנה ישכיל עבדי הוא משה והוא משיח, וארז,ל כגואל הראשון כך גואל האחרון, וכן הדור שהולך הוא הדור שבא... ואמר הנה ישכיל וכו' כי המעלות יהיו בהדרגה בתחלה ישכיל ואח"כ ירום ואח"כ ונשאו ואח"כ יגבה וכו' והולך הפסוק ומגלה בתחלה ישכיל ואחו"כ ירום ואח"כ ונשאו ואח"כ יגבה וכו' והולך הפסוק ומגלה מה שיעבור עליו באלו הדורות, עד שבשביל כך ראוי לעלות לכל אותה מעלה ואמר כאשר שממנו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו... ותראו... ועליו מדברת כל הפרשה ואמר מי האמין וכו' וזרוע ה' על מי נגלתה עכ"ל.

והנה בדבר הפסוק הנ"ל המגלה מה שיעבור עליו באלו הדורות, וענין כל הפרשה הנ"ל הסובבת עליו כל אשר יעיין בהם היטב יראה בעיניו שמבואר מהם כל אשר עבר על רבינו ז"ל מענין המריבה והמחלוקת, ולעתיד בהתגלות האמת יאמר כ"א לחבירו מי האמין לשמועתינו וכו'. ויעל יונק לפניו וכשורש מארץ ציה, לא תאר לו, ולא הדר, ונראיהו ולא מראה ונחמד יהי', וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתיר פנים ממנו... ואנחנו חשבנוהו נגוע וכו'. גם אם תוסיף לעיין שם בשל"ה אשר יסובב עליו גם הכתוב שבסוף הפרשה הנ, לוז"ל לכן אחלק לו ברבים: ר"ל שיקח שכר כנגד כולם... ואת עצומים יחלק. פי' הוא יקבל חלקו מהקב"ה ממש, ושאר הצדיקים יקבלו על ידיו, ותראה בעיניך, שיש לבאר שזה זה מאמר רבינו ז"ל שיש לו ניגון לשיר אשר יהי' העוה"ב של כל הצדיקים והחסידים, (ושזה ענין מה שאחז"ל שר לא נאמר אלא ישיר) כי כבר נודע ומובן... שכל שכר המקווה להצדיקים הוא באמצעות הניגון שיתער לעתיד וגם מכל דברי השל"ה הנ"ל ובשם האריז"ל נראה מבואר ג"כ בפירוש הכתוב ולא קם וכו' כ"ל שבכל דור (הולך שהוא דור שבא עד כל הששים רבוא נשמות ישראל) לא נמצא ולא קם עוד בישראל כמשה, אבל הוא בעצמו נתעלה מדור לדור יותר ויותר ממדרגה למדרגה (ואם (חסר).

ואגב אורחא הנני לפרש קצת דברי השל"ה המרכבים בדברי מהרח"ו והאריז"ל בענין השם אלקים הנזכר בהכתוב הנ"ל (ומשה וכו') שהיא הבינה (שנמצא בה נ' שערים כנ"ל) כי זה מבואר מדברי חז"ל בעצמם בענין הכתוב ותחסרהו וכו' אשר פרשו וסבבו את השם אלקים על הבינה (הנחלקת לנון שערים כנ"ל) אשר מזה למדו שנחסר קצת ממשה. (שו"ס נ"ב נ"ג נ"ד סעי' ל"ח).

אות יד גם כבר כתבתי במ"א שכפי המבואר בדברי האריז"ל שכל שער (הנ' שערים הנ"ל) נחשב ונקרא בשם מוח מיוחד בבניה (והשגה באלקותו ית') אותיות בולטות ומצטרפות בשמו הק': נ'מ'ח'ן' (אותיות הנרגשות במבטא) אורבדרך זה מ'ח' נ'ן' שהנון כפולה כנגדה, ובהתאחדותו עם משה ממילא מבואר שהוא הנ'ש'מ'ה' שבכלליות העולם אשר העיקר שבהם הוא כלליות ישראל והצדיקםי אשר בהם. (שו"ס נ"ה סעי' מ').

אות טו והנה כבר הבאתי לעיל משיחות רבינו ז"ל (שארח הסיפו"מ) שבגלגולי הנשמות מדור לדור מחליף השי"ת צירופי הנפש רוח ונשמה, שלא היו בצירוף הראשון לבוא באיש אחד כנ"ל כי כאשר תרד הנפש באיש אחד נצטרך לה כרטוח מאיש אחר, וכפי הנרא לעניות דעתי מצירופי דברי רבינו ז"ל בכתב ובפה שאעפ"י שגם רבינו ישראל הבעש"ט זצוק"ל נחשב בין יחידי הדורות כרשב"י והאר"י ז"ל הנ"ל אבל בו נמצא עיקר גדול מנשמת יעקב אבינו, שנקרא אח"כ בשם ישראל, כאשר זכה תחלה בעבודתו להמשיך בעולם נשמת יוסף' ואח"כ נשמת משה' רבינו ע"ה (שאחר כמה דורות נצטרך להם דוד' על ידו פ'ד'ה' ה' את יעקב בפדיון העליון שברעווא דרעווין וגאלו וכו' כי בבנין בית דוד האירו יותר המוחין שביציאת מצרים וקבלת התורה הנ"ל, כן גם עתה שנפשות ישראל מוכנים לקיום הכתוב כי פדה וכו' וגאלו וכו' בגאולה נצחיות הקדים לנו הש"י נשמת ישראל סבא כנ"ל להשמיך בעבודתו ומזרעו הק' נשמת מוהרנ"ן זצוק"ל [בנין מוחין מח נון הנ"ל] המוכרח והעיקר בנשמה הכלליות שבמ'ש'ה' הנ"ל כי תורותיו ומעשיותיות הן הן סתרי תורה ופנימיותו הנמצאים מצד הנון (כאשר הבאתי במק"א) והמוכרחים לגאולתינו הנצחיית. (שו"ס נ"ו סעי' מ"א).

אות טז הרב ז"ל מטשערין ששמע מאבי אביו הרב ר' אהרן ז"ל מברסלב שנכנס פ"א לרבינו ז,ל ואמר לו (קצת בלשון תוכחה) למה לא תקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה על דעתך איזה קשיא, ואח"כ תוסיף ותעיין בו עד שתבין ותדע את התירוץ שע"ז, וכשמוע הרב את דבריו חזר לביתו ופתח את הספר ליקוטי מוהר"ן והתחיל לעיין בו עד שעלה על דעתו קשיא ופליאה בדבריו, ואח"כ הוסיף ללמוד ולעיין בו עד שעלה על דעתו התירוץ והתשובה שעל הקשיא הזאת. וחזר אח"כ לרבינו ז"ל ואמר לפניו את הקשיא והתירוץ. והוטבו דבריו בעיני רבינו ז"ל ואמר לו אני יודע מאחד שחיבר פירוש על הזוהר ולא ברוח הקודש, ואעפ"כ כיוון אל האמת, (כ"ז שמעתי מאיש אחד ששמע זאת מפי הרב ז"ל מטשערין ובצירוף כ"ז והנ"ל באות י"ב תבין גם כן ברוב ההכרח וחיוב והסגולה שבלימוד העיון אשר בתורתו וגם בפשיטות ולא בדרך דרש. (שו"ס נ"ח סעי' מ"ג).

אות יז אתפשטותא ואצילת רוח משההוא בכל דור ודור (כמובן בזוה"ק) להמטיר ולהשפיע נפלאות חידות והקדמות יקרות לאורייתא דעתיקא אשר בבואו לשער הנ' יחבר ויאחד זה הנסתר כנ'שמה בגוף הנגלה שבתורה (מהקדמה לספר ביאור הליקוטים).

אות יח בדבר השגותיו והודעתיו ברוממות הצדיק ותורתו. סובב כוונתו על יחידי הדורות (כרשב"י והאריז"ל) (ובעיקר לא יהי' כוונתו ברובם ככולם זולת על משה משיח בעצמו שאנו מחכים אליו. (באה"ל בהק' כלל ט').

אות יט כלל החמשה עשר: מה שנודע בחכמתו העמוקות אשר להסברתם מוכרח לחלק ולהפירד, את החכמה וההמצאה לחלקים ואברים, ואחד באחד יוגשו וישולבו בחיוב והכרח זה לזה. ולפעמים גם בחלק אחד כנחסר ונאבד אין ביכולת להביט ולראות את המטרה והמכוון אשר בה. ומרגלא בפומא דאינשי, שאין להראות להסכל והכסיל את המלאכה והעבודה הנחלקה ובלתי נשלמה, כי בתכלית ההיפוך ימלא את פיו בשחוק ולצון מהעובד ומשתדל בה. ואולם תורת משה שבחכמת האין סוף בעצמו ית' אשר אין סוף ותכלית להסיבובים והצמצומים [הנחשבים כעין אברים וחלקים הנ"ל] המוכרחים להסברתה והבאתה בלב המוגבלים והגופניים, נחשבים ועומדים כנגדה, גם החכמים והמשכילים שבהם. כעין הסכל והכסיל הנ"ל, אשר בתכלית ההיפך נשפלה ובלתי נחשבה כלל בעיניהם, ובאמונה לבד שי ביכולת לבא ולכנוס בסיבוביה ובצמצומיה וגם כפי האמונה בדברי הרופאים ועצותיהם להשמר ולרפא את המוח והדעת מיום ליום, ומשנה לשנה. כן זוכים לעשות ולקיים את דבריהם, עד שיזריח גם עליהם אור הדעת הבלתי נודע להם בתחלה. ואם גם ע"ז מרגלא בפומא באינשי: שבסיבת הכוזבים ושקרים אין מאמינים גם לאיש האמת. אבל בסיבת השני הפכים בנושא חאד, שנחשב לדעתו ית', הבאת דעתו האין סוף בלב המוגבל (בהעדר התרופה ועצותיו הנ"ל) אין שום יכולת ואפשרות בענין אחר (ותרופה כלל באופן אחר).

אות כ על אודות ההסבה הנ"ל בכלל החמשה עשר יש להאריך קצת כי יכולת ההסברה ללמד ולהביא בלב כל אשר זולתו את התבונה העמוקה נוראה ועצומה לאין ערך כי כפי עומק המושג וקוצר המשיג כן מוכרח כנגדו לסבב בהקדמות וסיבובים להמשיך במשלים ולחלק מערכת התבונה לחלקים ואיברים ולבלי להוציאם שלא כסדר וגם להפסיק וליתן רווח בין כל ענין וענין ומרוב שינויי הדיעות (כשינויי תמונותיהם) קשה וכבד באין ערך לכוין ולברר בעצתו מה שמוכרח בכ"ז כפי האדם והזמן גם כאשרא ידובר פנים אל פנים שנמצא יכולת להמסביר להבין בכל עיכוב ומניעה שנמצא למוח השומע מלהבין לקבל את דבריו ואולם חכמת האומות רב ועצום התורפה והתועלת לדעת השומע מרוב תבערת הלב לתאות הכבוד (או העושר שנמצא על ידה כי הלב והמוח שבכל איש ואיש מקושרים ומשולבים זה לזה.

אבל בתלכית ההיפך לחכמות התורה הבלתי מסכמת לתאוות הנ"ל נכפל וניתוסף למניעת המוח הנ"ל גם מניעת הלב להדיח ולרחק מאתה וכמאמר הכתוב לקנות חכמה ולב אין. ועכ"פ בחכמה הנגלה והמוגבלה שבה אין דור יתום ונמצא גם עתה מאחינו ב"י רבים ועצומים המופלגים וחריפים בחכמתה. אבל לא כן בחכמה הנסתרה והפנימית שבה אשר מצידה ובסיבתה ארוכה מארץ מדה ורחבה לאין ערך וגבול כלל, נחל נובע ושוטף ממקום החכמה נקודה העליונה לנקודה התחתונה פלא יועץ בעצותיו ותקנותיו העמוקות להשקות ולמלאות כל הארץ בחכמה ודעה את ה', ותורתו כמים לים מכסים ועד אשר יאיר ויופיע נהי כעוטיה ונחשב כעדים זוממין ואלפי אלפים ק"ו לעוללים ומלוכלכים כמונו גם אם זכינו להבדל ולהתרחק מהטועים והתועים [בחשך ואפילה לבל יראו ויביטו מרחוק באור צדיקים אשר כאור נוגה הולך ואור] אבל להסבירם ולהאירם על פני תבל אין לנו לא תבונהולא עצות וכל אשר הרביתי לחקור ולדרוש באיזה סדר ובאיזה אופן להציעם ולהוציאם לזולתי לא עלתה בידי מאומה ובתכלית ההיפוך ונתוסף ונתרבה אצלי מחמת זה כמה דילוגים ומחוקים ושינויים ולא סדרתים (וגם לפעמים באתי מחמת זה בארוכה וכפל דברים) עד כי לא רבים יחכמו לבוא על ידם להמכוון אשר סבבתי עליו, אבל בכל זה אמרתי ויהי מה ארוצה ואביא גם מנחת דלי דלותי, כי גם שערה דשערה, מהברקת האור שמגיע מאתה לא' מני אלף ג"כ כדאי וכדאי הכ"ד.

נואם ה'מ'ב'א'ר והמבוער מבינת אדם: שפל ונבזה ולא בלשון ענוה אברהן בן ותלמיד לאבי ומורי רבי נחמן ז"ל.

אות כא הנה אמרתי להאריך קצת בדברי רוממות תורתו הק', כי האמנם אשר הנסתרות לה' אלקינו לית מחשבה תפיסה כלל, בעומק כוונתו הק' והנוראה בכל דיבור ודיבור (עיין בס' חיי"מ בסיפור מעלת תורתו באות כ' שנראה שם מדבריו הק' שכמו שספר מעשיותיו הן תורות כן תורותיו הם מעשיות כי לפעמים הלביש השגותיו הנוראות בסיפורי מעשיות כדי לעורר מהשינה ומשאר טעמיו הנוראים.

ולפעמים הלביש את השגותיו בהתגלות התורה כדי שיהיה לנו איזה תפיסה בהם.

[ועיין בלק"ה או"ח הל' ק"ש של ערבית ה"ד באות ב' ובאות ג' עיי"ש]. אבל מי יפאר ומי יהדר אחת מני אלף וגם מהנגלות לנו ולבנינו שבדבריו הק', גם המעיין היטב מתחלה ועד סוף בעניני המקראות ומאמרי חז"ל המובאים בהם יראה עפ"י רוב שהם מתבארים ומתפרשים לאסמכתות דבריו הק' בכמה טעמים וענינים שאינם מוזכרים שם כלל כי אינם מוזכרים רק כמאן דמחוי במחוג שהקורא יבין מעצמו רמיזותיו הק', אם ישים כל לבו ונפשו עליהם וכמובן קצת מזה להבקי בספרי לק"ה ובס' פרפראות לחכמה שיצא בסמוך. כי כל תיבה ותיבה שיצא מפיו הק' של אדמו,ר ז,ל או מפרי עטו הק' כלם היו בפלס ומשקל גדול ונורא כפי הנגלה לו ברוב השגתו העצומה. וכ"פ גם אחר שכתב את התורה ונתנה להעתיקה מחק אז באמצע איזה תיבות אעפ"י שהיו נצרכים מאד להענין וזולתם אין מבינים כ,כ פירוש דבריו הק' אעפי"כ לא הביט על זה, כמובא אחר התורה שאלו את ריב"ק ליקו"א סי' נ"ז עי"ש. וכן במה שמביא לפעמים איזה דבר בדרך משל המעיין שם היטב יראה בעיניו שהי' לו כוונה ודיוק גדול במה שתפס רק את הדבר הזה למשל ולדוגמא (כאשר יבואר בהכרך הזה) כאשר אציג לפניך לדוגמא מה שמונח עתה בזכרוני בסי' ד' אות ה' שכתב שם ועונותיו של אדם הן על עצמותיו וכו' וכל עבירה יש לה איזה צירף אותיות, וכשעובר איזה עבירה אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו. ועי"ז מכניס בחי' הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה, היינו שמכניס בחי' מלכות שהוא בחי' דבר א' לדור הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם ונותן להם ממשלה. למשל אם עבר על דיבור של הלאו לא ייה לך, אזי מחרבי וכו', ע"ש. לכאורה נראה שעפ"י פשוט אין בזה שום כונה מה שתפס את השמל בזה הלאו, אבל כשתתבונן במה שכתוב שם למעלה, שמה שנקראים ע"ז שלהם בשם אלהים כי יונקים מבחי' מלכות הנקרא אלקים וכו', וע"י וודוי דברים שעי"ז מעלה בחי' המלכות בחי' אלקים מביניהם, עי"ז בעצמו הוא זוכה שגם באלקים יהלל דבר ולברך על כל הדברים הטוב והמטיב. וגם במה שכתוב שם בסוף וז"פ אנכי ה' א' פי' הן ה' הן א' תבין שכל זאת אנכי היינו כולו הטוב והמטיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', כי עי"ז עולה מתוכם מלכות דקדושה ע"ש היטב. וגם כאן בהלאו הזה תתבונן ותדקדק היטב כי ??? מה שבהלאו הזה מבואר לא יהי' לך אלהים אחרים אף גם ידוע ומובא בספרי אמת שהלאו הזה הוא מקור כל הלאוין שבתורה, והוא כולל את כולם והעשה של אנכי הוא הכולל והמקור מהעשין שבתורה ובכ"ז ותראה בעיניך גם עפ"י פשוט שבדיוק גדולת המשל מהלאו הזה אשר מהמשל הזה בעצמו מבואר ביותר שכשעוברים על איזה לאו אז מכניסים המלכות בתוך הטומאה ונותן להם ממשלה כי הלא גם ע,י כל לאו ולאו שהוא עובר-הוא עובר על לא יהיה לך אלהים אחרים שזה בעצמם (ע"א שלהם) הוא בחי' ממשלתם ויניקתם מהמלכות דק' כאשר כפל למעלה, וכן להיפך כשמקיימים איזה מ"ע הכלולה בהעשה של אנכי וכו' אזי אדרבא מחבר שברי עצמותיו ומעלה מלכות דקדושה מביניהם וזוכה לדעת שכל מאורותיו הם לטובתו ולברך על כולם הטוב והמטיב.

גם בדברי אלה תבין ביותר מה שמובא שם אח"כ באות ז' עיי"ש כ' ע'' כל הנ"ל ממילא מובן שכשעשו ישראל את העגל ועברו על הלאו הזה בעצמו של לא יהי' לך וכו' וגם עשו ההיפך מהעשה של אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי אז אמרו על העגל אלה וכו' אשר העלוך מארץ מצרים אז בוודאי נשפל ביותר ויותר המלכות ע,י העון והעבירו עי"ז ביותר חמת מלכו של עולם להשליט עליהם המלאכי מות (כי בעת קבלת התורה שאחזו במדרגה כזו עד ששמעו מפי הגבורה אניכ ולא יהי' לך אז נאמר עי"ז אני אמרתי אלקים אתם אבל בעשותם את העגל נאמר ע"ז אכן כאדם תמותן שהחזיר השליטה והמלכות להמלאך המות כמ"ש בהתורה אבל עכ"ז איש' חכם' יכפרנה'. גם בעון הזה כמשה רבינו שהתחלל ע"ז ואמר אם תשא חטאתם וכו' ע"ש היטב באות ז' ויונעם לך לעד). וכן בסי' ל"ג אות ד' מובא שם וזה בחי' תרי"ג מצות וכו' צמצם את אלהותו באלו המצות למשל ששיער בדעתו מצות תפילין וכו'. גם בזה נראה לכאורה שאין בזה שום דיוק מה שתפס למשל מצות תפילין כי הנה באמת גם שאר המצות הם צמצומים לאלקותו.

וכן בסי' ל"ד אות ד' מובא שם כי רצונו של השי"ת יהיו כך וכו'. למשל מצות תפילין. ונראה לכאורה גם בזה שאין בזה שום דיוק כלל. אבל הבט נא וראה אחר כמה דפים בסוף סי' ל"ח מובא שם השני תורות האלה בין התורות שחשב שם שהן סוד כוונת תפילין ובזה נראה לעינים שיהיה לו כונה נוראה ועצומה במה שתפס בהם את המשל ממות תפילין, וכמו בכל המקומות בספרו הק' תדקדק בהם היטב, ותראה פלאי פלאות עד אין שיעור וערך... נאום המבאר הנ"ל.

השמטות לגדולת תורותיו ומעשיותיו הקדושים עי' בה"ל סימן ח' אות ל"ה ל"ו ס"ו ס"ז ס"ח. שם דף כ"א סעי' ל"ז.

עי' שם סימן י"א דף ל"ג ל"ד.

עי' שם סימן י"ג דף לד,ל"ה.

עי' שם סימן ט"ו דף ל"ו.

עי' שם סימן י"ז דף ל"ו ל"ז.

עי' שם סימן כ' דף מ"א. ובהשמטות ובדף מ"ב, מ"ד ד"ה ובתחלת הימים.

עי' שם סי' כ"ב מפתח י"ט כ"א כ"ז ועיין בסי' ס"ז. ועיין על התורה ל' ידיעה כ"ד ושם דף ס"א: ובדבר המתחיל תורת ה' תמימה ועי' סי' נ"ד אות ד' ו' י"ז י"ח כ"ה ובסי' ס"א אות י' ט"ו ט"ז י"ז י"ח מ"ח מ"ט ס"א ס"ז ובסי' ע"ד ובסי' רפ"ב. ובלק"ת סי' ע"א סעי' ג' ד' ה' ו' ז' כ"ד ל"א ל"ז ובסי' קנ"ה.

ועי' קונטרס לקוטי מוהר"ן ח"ג עמוד י"ט ט"ו תפילות מר"א ז"ל.

ועי' כוכבי אור עמוד מ' מ"א מ"ד סעי' ה' ז' ח' ט' עמוד ע"ח סעי' מ"יח עמוד פ"ג סעי' ס"ד ובשיחות וסיפורים סעי' י"ז י"ח י"ט.