Fires of Israel - Part 19
אשי ישראל - Fires of Israel
זמירות שבת
This “Oaz <might/brazenness> vi'hudur <and splendor>” which he felt. The holy Rebbe said, one cannot be a Jew if one does not have “azoos dikidoosha <holy brazenness>”, just like azoos <brazenness> is a bad thing, so too one cannot be a Jew without azoos dikidoosha <holy brazenness>!
זמירות שבת ה'רבון כל העולמים' (מזמירות ליל שבת - הוא (רבי ישראל הכניס בי את האש שלו! - בתוכו בער אש! כל מילה - - 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'! ואת ה'רבון כל העולמים' - הוא הכניס בי נשמה, כזה! 'אדון כל הנשמות' - היה חדש - - 'רבון כל העולמים' היה ענין אחר - - ענין מיוחד, וכשהוא הגיע ל'אדון כל הנשמות' ראיתי שהוא גווע, אינו יכול להמשיך - - מה שהוא הרגיש בה'אדון כל הנשמות'! וכן; 'אדון השלום' - כשהוא הגיע ל'אדון השלום' היה ענין חדש!... וכשהוא התחיל להגיד; 'מלך אביר' 'מלך --' עם כזה מתיקות! עם כזה געגועים להשם יתברך - כמין 'התבודדות'! וככה כל 'מלך' - (מנגן בהתעוררות; 'מלך אביר', 'מלך ברוך', 'מלך גדול' - לא היה יכול ללכת הלאה! רבינו הקדוש אמר (חיי מוהר"ן ס"ז; 'גדול השם, ואין יודעים כלום'! כשהוא אמר; 'מלך גדול' - הייתי נכנס במין גן עדן כזה!... וכן כולם - כל הסדר; 'מלך גדול, מלך דובר שלום, מלך הדור, מלך ותיק, מלך זך, מלך חי העולמים' - זה היה - - הוא הכניס בי נשמות! כל 'מלך' היה נשמה חדשה!... (מנגן; 'מלך טוב ומטיב' - זה היה כאלה געגועים! הוא הרגיש בלב את ה'מלך טוב ומטיב'! 'מלך יחיד ומיוחד, מלך כביר, מלך לובש רחמים' - כל אחד מאלו היה עולם מיוחד! אחר כן, כשסיים 'מלך תמים דרכו' - אחר כך מתחיל; 'מודה אני לפניך' - מודה אני לפניך ד' אלקי ואלקי אבותי' - כשהוא הגיע למילים; 'על כל החסד אשר עשית עמדי' - הוא הרגיש את ה'חסד'! הוא היה הולך עמי להתבודדות במירון, אצלו היה מירון המקום קבוע שלו!... נו, כשהיינו במירון, והוא היה הולך להתבודד, הלכנו ביחד, אבל אחר כך הוא נפרד ממני לדרכו, יש לו את העסקים שלו, מה שהוא דיבר לא שייך לי. אבל קודם שנפרד ממני, הוא לימד אותי שבתחלה אתן הודאה להשי"ת על החסד שעשה עמדי - שזכיתי להתקרב לרבינו הקדוש - - הדבר ראשון 'תודה והודאה', להודות להשי"ת, ואחר כך אבקש כל מה שאני צריך, ככה הוא לימד אותי! וכשהוא אמר את ה'מודה אני לפניך על כל החסד' - לא היה יכול להמשיך הלאה, ואמר עוד הפעם (בתנועה של נוסח ראש השנה; 'על כל החסד' - 'על כל - -' הניגון של ראש השנה, הנוסח של ראש השנה - - הנוסח שלנו של ראש השנה הוא כזה געגועים, שאין אנחנו יודעים כלל מה זה. עכשיו מן הסתם לא רואים כזה, אבל מה שנעשה אז, מה שעשה רבינו הקדוש עם אנשיו - - גם תמיד נעשה. הוא אמר את הנוסח של ראש השנה; 'החסד, החסד', ככה - - הנוסח שלנו של ראש השנה, מין געגועים כזה, כמו שמדברים להשם יתברך. * אני זוכר, רבי נפתלי (כהן זצ"ל הוא היה מתפלל בראש השנה, ראיתי איך שהוא עומד אצל העמוד - התפלל לפני העמוד, אבל הוא לא התפלל לפני העמוד, רבי נפתלי - הוא התפלל לפני השם יתברך, לא לפני העמוד, לפני השם יתברך! הוא עמד לפני העמוד, והוא היה עושה תמיד בידים להשם יתברך, ככה - - תנועות, כמו שמדברים עם אנשים... אני זוכר את ה'ונתנה תוקף' שלו, 'ונתנה תוקף' - הוא קבע בי - - בה'ונתנה תוקף', כזה - - 'ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום', וכן הלאה - - איך הוא התפלל?! הוא היה נוסע על ראש השנה, הוא עוד היה על ראש השנה שהיה עוד הריח והנוסח של רבי נתן, של רבי נחמן טולטשינר! ה'ונתנה תוקף' - - איני יכול לעשות כמוהו, אבל היה - - 'ונתנה תוקף קדושת היום' - ראש השנה' - 'תוקף קדושת היום', וככה הוא הגיד את המילים - - היה עוד איזה חזן - רבי דוד חלדנקי, הוא עבד בבית חרושת של מנעלים, הוא היה מתפלל בראש השנה, היה לו קול יפה - - * [המשך זמירות שבת] 'אשת חיל' - (הוא שר - רבי ישראל כמו שאנשי שלומינו מנגנים אותו (מנגן במתיקות ובערגה בנוסח המקובל; אשת חיל מי ימצא - - זה היה - כל מילה עם כזה געגועים. 'מי ימצא' - אין יכולים למצוא אותה! 'אשת חיל' זה הוא התורה, רבינו הקדוש - התורה. (ממשיך; מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה. ככה שמעתי מרבי ישראל, גם מרבי נתן בייטלמאכר שמעתי ככה, כשהייתי אצלו על שבת. היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה. ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה, וחק לנערתיה. זממה שדה ותקחהו - - הוא לא היה יכול ללכת הלאה מה'זממה שדה' - ה'בעל השדה' - בליקוטי מוהר"ן תורה ס"ה. זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה. - - הוא היה רגיל לחזור על הרבה פסוקים כמה פעמים, הוא לא היה יכול - - הוא הרגיש את החיות שבו, הוא לא רצה ללכת מהחיות הזה... עם ה'זממה שדה' הוא הרגיש שיש 'שדה עליונה', שיש איזה 'שדה' ו'בעל השדה'... זממה שדה ותקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם. חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועתיה. טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה. ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני - - 'כפה פרשה לעני', הוא הרגיש עצמו באמת ל'עני' - - אז היה 'כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון'. כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון. לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים. מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכור, וחגור נתנה לכנעני. עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. - - זה גם כן היה מהפסוקים - 'עוז והדר לבושה', לא היה יכול ללכת הלאה - - עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. ב'עוז והדר' יש עוד ניגון (מנגן; עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. וככה עוד הפעם; עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון. - - איי, ה'יום אחרון' היה אצלו תמיד - ה'יום אחרון', הוא לא שכח מה'יום אחרון'! כשהוא אמר 'ותשחק ליום אחרון' הוא הסתכל איך הוא מאושר... שה'יום אחרון' יהיה 'ותשחק' ליום אחרון! וככה (ממשיך בניגון הראשון הנ"ל; פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. - - פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. - - אה, רבינו הקדוש אומר (תו' ל'; 'פיה פתחה' כשהצדיק פותח את פיו - יוצא ממנו חכמה. 'פיה פתחה' כשהוא רק פותח את הפה - יוצא חכמה! פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל. - - 'צופיה הליכות ביתה', רבינו הקדוש אומר; כבר הסתכלתי על כל אחד מאנשי... 'צופיה הליכות ביתה'... ולחם עצלות לא תאכל - - כמה שהוא רצה - אבל אין זה אפילו התחלה אל מה שהוא התגעגע! קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. - רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה. - - נו, גם מזה לא היה ללכת הלאה, הוא אמר עם כזה מין געגוע, עם כזה מין חיות. 'רבות בנות עשו חיל' - הוא קבע בי את המילים עמוק בלב, 'רבות בנות עשו חיל' - כל הצדיקים עשו טוב 'עשו חיל'! אבל 'ואת - עלית על כולנה'... את ה'עוז והדר' שהוא הרגיש. רבינו הקדוש אומר; שאין יכולים להיות יהודי אם אין לו 'עזות דקדושה', כמו שמדת העזות הוא דבר רע, ככה אין יכולים להיות יהודי בלי עזות דקדושה! 'עוז - והדר לבושה', 'הדר' זה הדרת פנים, תיקון הברית. - - שני דברים טובים; 'עוז' - 'והדר'... * [המשך סיפור הנסיעות לאנ"ש בירושלים] ברוך השם, אני רואה עכשיו למפרע - כבר עשיתי מה שעשיתי, אבל מה שאני זכיתי - מה שהתגעגעתי אל אנשי שלומינו לראות אותם. זה היה נקי, בלי שום פניה. אני ישבתי בטבריה, והלב שלי בער - לשמוע מרבי שלמה (וקסלר זצ"ל, ההדרת פנים שלו - לשמוע ממנו איזה דיבורים. ואחר שחזרתי, הייתי מונה הימים שכבר יהיה - - שיגיע - פורים וכדומה, שאחזור לירושלים! צריכים להאמין שכל זה יקר מאוד, זה היה באמת, בשביל השי"ת, אני רק חיפשתי שאדע מרבינו. אצל רבי ישראל - כשראיתי אותו אז ראיתי גדולת רבינו! העבודה שלו, עם הדיבורים שלו, עם החיים שלו. ראיתי את הכל - - הוא היה ה'יסוד' - כל מה שקיבלתי מאנשים שלומינו - וכל מה שנסעתי - הוא היה היסוד, העיקר ויסוד... כי זה היה 'אני והוא' - 'שתים'! בטברי' ובצפת גם כן. היה עוד חסידים, אבל לא היו - - סוחרים, בעלי בתים. אבל העיקר היה 'אני והוא', הָיִינו יחידים! וכל זה שעבר עלי זה היה 'טובות גדולות'! רבינו הקדוש אומר; כל מה שעובר - מה שמדברים על הצדיק ועל אנשיו - כל זה הם טובות גדולות! בשעה שעובר זה הוא כמו שאומרים 'טובות' 'טובות'... אבל עכשיו אני רואה ה'טובות' - שהטובות צומחים וגדלים! כמו שרבינו הקדוש אומר; שצריכים לחפור, 'דעביווען', 'לחתור למצוא המעיין'! כי כשמחפשים אחר מים צריכים מקודם לחפור עמוק מאוד כדי למצוא המים ואחר כך מוצאים! צריכים לחפור כדי למצוא המים, כל מה שיש יותר מים - צומח - - * (השואל; מאין היה לו פרנסה? רבי ישראל?! מאמונה ובטחון!... * [חסר ההתחלה, מדבר מהסיפור המובא לעיל שהמתנגדים רצו לזרוק אבנים על מוהרנ"ת ז"ל] - - הם עמדו עם המקלות והאבנים כדי להרוג אותו, הוא החביא את עצמו - - ורקד לפני השי"ת וניגן (מנגן; 'גדולתינו ותפארתינו - - כך שמעתי מרבי ישראל - - גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד לבוא... - המקלות עשו את הניגון!... אוי ויי - רבונו של עולם, מה יהיה מאתנו, מה יהיה מאתנו?! * ליקוטי תפלות - - - אין בעולם - עדיין לא היו בעולם תפלות כאלו! אנחנו צריכים לזה כמו שצריכים את הנשימה, זה כל החיות, זהו עיקר והיסוד של התורה ושל היהדות, הכל - הוא כאן! במקום הזה! כשרבינו הקדוש עשה רבי נתן כזה, וכשרבינו הקדוש ציוה אותו - - זה כל החיים שלו. זה לא סתם חיבור, כמו שעושים חיבור - זה האש שלו! הוא עשה 'טיפה מן הים' מהאש שלו, כדי שנראה מה שנעשה פה בעולם! כל מילה בוער כאש! ואם לא משימים על הלב - אז אומרים, אומרים... וככה כל מכתב, כל דיבור. ואנו צריכים להאמין בזה! * כבר אמרתי לכם - לא יהיה משמע מזה שאני כבר ה'בעל הבית' של כל זה, ושאני כבר עושה. רק מדברים שככה צריך להיות... אבל לדאבוני אני כל כך בחוץ, יותר מכולם, השם יתברך יודע האמת, אני מתבייש להגיד. אבל אני לא רוצה שאחרים יטעו... * [חוזר על סיפור מאנ"ש בירושלים] - - כל אחד הוא הוא עולם בפני עצמו, כל אחד יש לו ענין אחר - - כמו אבנים טובות, אבנים טובות - כל אבן יש לו מעלות אחרות. זה יש לו מין יופי כזה, וזה יש לו מין יופי כזה. *
(*See Likutay Moharan 20:8,11; 30:8; 147; 271. Practically summarized in Likutay Aitzoas, entry of Azoos (brazenness): “It is necessary to know, just like brazenness is a very bad vice, similarly a person precisely needs to have holy brazenness, because it is impossible to come to the true tzaddikim and to draw close to the holiness except specifically through brazenness, as the Rabbis said (Ethics of Our Fathers 5:20), 'be brazen like a leopard' etc..”).
“Oaz <might> vi'hudur <and splendor> li'vooshu <is her attire>,” “hudur <splendor>,” this is “hadras <majestic> punim <countenance>” - tikun (rectification of) habris <the bris – (circumcision)> - - two good things, “oaz <might, brazenness>” - “vi'hudur <and splendor – majestic countenance gained by sexual purity>...”
[Continuation of the travels to the Breslovers in Jerusalem]
Thank G-d, I see now in hindsight, I already did what I did, however what I merited to – that which I yearned to see our men, without any ulterior motive, it was only - - I was in Tiberius, and my heart burned – it desired to hear from (“what”) R' Shlomo (Wexler o.b.m.) - his majestic countenance – desired to hear from him words.
So when I traveled back, I was already counting the days – with the seconds, that it should already be - - it should already come – Purim – that I should come to Jerusalem!
One must believe that this is very precious – in truth, for Hashem Yisburach's matter, I only sought that I should know from Rebbe'n.
(* See Likutay Halachos, Laws of the Mincha – afternoon Prayer 7:8: “Just for this it is necessary to travel and to go by foot to the tzaddikim and their disciples, and to fulfill 'make for yourself a Rabbi and buy for yourself a friend', all in order to receive true advice, which is drawn from the very deep waters, through which this specifically there is good hope for one's end etc..”
And see there, Laws of Messengers 5??:6: “For even someone who merits to find a Rebbe or a true friend who received from true tzaddikim words of truth which are truly beneficial for his soul, nevertheless he still needs to search a lot every day etc., certainly he needs to go on his hands and feet, to seek him and search for him with all his strength, in the whole world from one end to the other, his entire life which he lives on the face of the earth, perhaps he can find eternal life for his soul etc..” See there and in 5:16 and 5:25 at length.)
By R' Yisroel'n – when I saw him, I saw the greatness of Rebbe'n! (*See Likutay Moharan 140 that the only way to have any comprehension of the tzaddik is via his men). His avoada (-devotion), with his words, with his heart. I saw everything – he was the foundation – that which I received from our men – and that which I traveled – it was all him, the foundation, “the fundamental and the foundation (Likutay Moharan 123, discussed earlier)….”
Because this was I with him – two! In Tiberius and in Tsfas (-Safed) also. There were some other chassidim, however there weren't (all out chassidim, just) - - merchants, regular folk (“bal haba-yis”). But the main thing was I and him, we were individuals!
And this that transpired (Hebrew: to me) was all great favors! The holy Rebbe said: all that transpires: “All that is said against the tzaddik and against his men – it is great benefits (Likutay Moharan 181)!” At the time it transpires it is as if one says “benefits, benefits”… (but) now I see the benefits – that the benefits sprout and grow.
Just like the holy Rebbe said that it is necessary to dig (-said in Hebrew), one needs to dig (-said in Yiddish), to tunnel to find the spring!
(* Likutay Moharan, vol. 2, 5:3, summarized practically in Likutay Aitzoas, entry of advice, article 5: “The rectification of advice is through screaming of the heart, for it is necessary to scream to Hashem from the depth of the heart, and through this one tunnels and reveals deep advice/remedies, and through this the holy faith is grown/raised and fixed and one merit to healing, and a lot of great rectifications are made.”
And see Ullim Litrufa, letter of Rabbi Nussun from Monday, Torah Portion of Chukas 5602, how one must scream to Hashem from the depth of the heart in order to get to the water which breeds the holy faith, and how he heard from Rabbi Nachman at the time when he revealed the aforementioned Torah, “that one must tunnel to the water from which the faith grows,” see there at length).
Because when one searches for water it is necessary to first dig very deep in order to find the water, and afterwards one finds! One must dig to find the water, the more water – it grows - -
[Someone asks: “From where did he have parnasa (a livelihood)?”]
R' Yisroel?! From faith and truth!…
(*See Likutay Moharan 76, summarized practically in Likutay Aitzoas, entry of Trust, article 2: “Through trust in Hashem Yisburach, that one gazes and looks expectantly to Hashem Yisburach alone, and trusts in Him, through this he makes a vessel for the shefa (bounty), and merits that the shefa (bounty) and the parnasa (livelihood, sustenance) will come to him at the time (and time) that he needs.”
And in Likutay Halachos, Laws of Business 4:1, “Therefore in truth, whoever's faith is overly strong in Hashem Yisburach, he overly unloads from himself the yoke of the labors of business, to the extent that there tzaddikim that have such strong trust that they don't need any involvement in business, and no dealing or travel whatsoever for parnasa, because when one's trust is overly strong in Hashem Yisburach, then he makes a vessel for the shefa, that is boundaries and time, just through the trust alone.” And similarly in the Laws of Interest 3, and elsewhere).
Loading comments…