אות-טו

בְּאוֹתוֹ שָׁעָה נִפְתָּח לָהֶם פֶּה לְפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְקַבְּלָם בִּתְשׁוּבָה וְלוֹמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי יֵצֶר הָרָע מְגָרֶה אוֹתָנוּ קַבֵּל אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, לְפִי שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחוֹת וּתְפִלּוֹת הֵם מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא נִכְנָס לְבֵית עוֹלָמוֹ ("תַּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ") .