אות-ד
השתפכות הנפש - Hashtatfchus HaNefesh
עוֹד אָמַר לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְזָרֵז מְאד בָּזֶה: לִהְיוֹת רָגִיל מְאד בְּהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר כְּלָל אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְדַבְּרִין רַק דִּבּוּר אֶחָד גַּם כֵּן טוֹב מְאד וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וִידַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וַאֲפִלּוּ אִם יְבַלֶּה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים בְּדִבּוּר זֶה לְבַד גַּם זֶה טוֹב וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִפְתַּח פִּיו וְיוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ.
In addition, he said about hisbodidus – for his way, of blessed memory, was to encourage this very much, to be very accustomed to doing hisbodidus, to express one's words before Hashem Yisburach every single day – and he said, that even if one is unable to speak at all, even the utterance of a single word is also extremely good. And he said, that even if one cannot speak, only one word, he should have strong resolve to say that word many many times, without limit or bounds. And even if he spends many many days with this word alone, this is also good. And he should be strong and emboldened, and profuse to speak that word countless times, until Hashem Yisburach has mercy on him and opens his mouth, and he is able to express his words.
וְאָמַר שֶׁהַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל מְאד כִּי הֲלא יְכוֹלִין לִלְחֹשׁ עַל קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁלּא תּוּכַל לִירוֹת וְהָבֵן וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהִתְבּוֹדְדוּת וְהֶאֱרִיךְ מְאד בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וְחִזֵּק וְזֵרֵז אוֹתָנוּ מְאד מְאד בָּזֶה לְהִתְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְאָמַר: שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הִתְבּוֹדְדוּת וּלְבַלּוֹת כָּל הַיּוֹם עַל זֶה אַךְ לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זאת עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְצַוּוֹת לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי גַּם זֶה טוֹב מְאד אֲבָל מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בָּזֶה וְרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו על עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, (בְּרָכוֹת כ"א) וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ (שָׁם, סִימָן צ"ו).
And he said, that speech has enormous power, for behold it is possible to whisper (an incantation) on a gun so that it can't fire, understand (this). And at that time, when he spoke about this, he spoke a lot about hisbodidus, and he spoke at great length in a wondrous talk, with all types of expressions, and he strengthened and exhorted us very very much in this, to strengthen ourselves to profuse in hisbodidus and conversing between one and his Maker. And he said that he desires that we have the whole entire day for hisbodidus, to spend the entire day on this, except not everyone is able to fulfill this. Therefore it is incumbent to instruct them that in any case they should have some hours for hisbodidus, because this is also good.
עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כִּי עַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר כְּבָר יוֹדְעִים מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ הַתְּפִלּות מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מֵהֶם מִכְּבָר, כְּמוֹ לְמָשָׁל עַל הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה הַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לַכּל שָׁם אוֹרְבִים רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים תָּמִיד מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מִדֶּרֶךְ.
However someone who's heart is strong in this, and desires to truly accept upon himself the yoke of His service blessed He, he (Rabbi Nachman) desires that he (this person) should have the entire day for hisbodidus. And he mentioned then the homily of our Sages o.b.m. (Brachos 21), if only a person would pray the whole entire day (Likutay Moharan vol. 2, Torah 96).
זֶה כְּבָר אֲבָל כְּשֶׁהוֹלְכִים בְּנָתִיב וְדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁלּא נוֹדַע עֲדַיִן שָׁם אֵין יוֹדְעִים לֶאֱרב שָׁם כְּלָל כְּמוֹ כֵן לָעִנְיָן הַנַּ"ל כִּי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם מֵעַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הִיא דֶּרֶךְ חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ עַל כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים מְצוּיִים כָּל-כָּךְ לֶאֱרב וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְהִיר מְאד גַּם עַל אֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים (שָׁם, סִימָן צ"ז) .
For truly since the name of Israel — which is the name of Hashem — is called upon us, we are obligated to rejoice all our days forever, for we still have hope for all the good and all the salvations and for forgiveness of sins — which is the essential cause of worry and sadness — for "I fear for my transgressions" [Psalms 38:19]. But the moment one remembers the Name of Hashem and greatly revives oneself through the fact that the name of Hashem and the name of Israel is called upon him — through this one merits forgiveness of sins. For from there flows forgiveness and pardon and atonement for all sins — as it is said: "And forgive our transgressions for the sake of Your Name."
Loading comments…