ד רם על כל גוים ה׳, כשהעכו״ם מודין ומשבחין לו אזי על השמים כבודו נתעלה הכבוד מן החשך (ל״ק יד־ג) (עיין משלי ה׳ יפוצו). קיד ב ישראל ממשלותיו, כי קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש״י ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל כי מצות התורה הוא רצונו ית׳ ועכשיו שהתורה מסורה בידינו גם רצץ הש״י מסור בידינו (ל״ק לד־ד) (ראה תפילין ד). ב ישראל ממשלותיו, היינו מי מושל בי צדיק כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר מה שאין בחבירו וחבירו צריך לקבל זאת ממנו ועי״ז הוא בחי׳ צדיק מושל (ל״ק לד־ד) (ראה ישעי׳ ס׳ ועמך כולם צדיקים). קטז י האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, ע״י ענוה תזכה לאמונה (ס״ה אמונה). קיז נ כי גבר עלינו חסדו, שהגבורות הם חסדים באמת כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו כדי שיתקרב עי״ז יותר להשי״ת (ל״ק עד). קיח ה מן המצר קראתי י־ה, ע״י תיקון הדיבור מתקנין האדמימיות בחי׳ פגם הברית ונעשה ממ׳צ׳ר׳ צ׳מ׳ר׳ בחי׳ בגדים לבנים (ל״ק כט־הש).

ז ואני אראה בשונאי כי לכאורה תמוה הלא דוד המע״ה ידע ששאול הוא שונאו ואיך רצה לראות בנקמתו הלא השי״ת אמר לו אלמלא אתה שאול והוא דוד וכו׳ אך כך אמר דוד רבש״ע תן לי עינים שאוכל לראות בשונאי איך הוא עומד באיזה מדריגה הוא עכשיו ועי״ ז אדע בבירור מדריגתו (ח״מ נס׳ לא״י יח). כד ז׳ה ה׳יום ע׳שה ׳ה׳ ר״ת ז׳י׳ע׳ה׳, ע״י זיעה טובה כגון שמזיעין ע״י דבר שבקדושה עי״ז נעשה שמחה בחי׳ שמחה של יו״ט ולאו דוקא יו״ט ממש אלא כל יום שהוא בחי׳ טוב נקרא יו״ט (ל״ח ו) (ר׳ רפואה כח). קיט א אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳, אשרי לשון הסתכלות לזכות להסתכל אל השכל דקדושה תמימי דרך הוא ע״י תמימות ההולכים בתורת ה׳ כי ע״י שלומד תורה בכח עי״ז נותן כח למלכות דקדושה שהוא היצר טוב (ל״ ק א). ו אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, בחי׳ אמונה כל מצותך אמונה, תצייר לפניך אותיות אמונה ובזה לא יבוא עליך שום בושה (ס״ה בושה). ז אודך ביושר לבב, ע״י שרואה צדקת ה׳ אע״ס שהרשע זוכה בדין נתיישר לבו בשלימות אמונה ואז מחזק עצמו ומתפלל על צרכיו כי עיקר התפילה היא ע״י אמונה (ל״ק נה־ד) (ר׳ תהלים ל״ז צופה). ז אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך, לבב דייקא בשני יצרין שיהיה לבו שלם עם אלקיו אימתי כד למדי משפטי צדקך היינו ע״י לימוד הפוסקים נתקשר להשלום דקדושה ואז נתבטל מחלוקת היצה״ר שבלב (ל״ק סב־ב). ז אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך, ע״י לימוד ארבע שו״ע יתבטלו הפניות (ס״ה הרהורים). יא בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים אבל כל שחכמתו מרובה ממעשיו והן הן הפילוסופים שאין להם לב טוב וטהור מחמת זה השכל מחטיאים ביותר (ל״ק נה־ו).

לב דרך מצותיך ארוץ, אפילו המצות שהם מצד דרך ארץ והיושר מחייבם אמר דהע״ה איני מקיים רק מחמת מצותיך ארוץ שגזרת עלינו בתורה (ש״ ה קטז) (ר׳ יבמות ס״ א ישראל). נז חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך, היינו שהחלק אלקי ממעל שיש לי אומר לי ומלמד אותי לשמור דבריך (ל״ק קלז). סב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, חצות הוא מסוגל כמו פדיון כי הוא המתקת הדינים כי צדק דינא ומשפט רחמי וזה על משפטי צדקך היינו שצדק גובר על המשפט התיקון לזה חצות לילה אקום (ל״ק קמט) (ר׳ תיקון חצות ט). פה כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך, שהם משיחין וחולקין עלי שלא ע״פ התורה כלל בחי׳ מחלוקת של רשעים כי מחלוקת הצדיקים נמשך מהתורה (ל״ק רפג). פו כל מצותיך אמונה, צריך להיות לאדם אמונה כ״כ עד שיתפשט בכל האיברים כי בלא אמונה אינו כלום כמ״ש כל וכו׳ וכשיש לו אמונה כזו בא מן האמונה אל השכל כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה מבין הדבר הראשון בשכל (ל״ק צא) (ר׳ אמונה מג). פט לעולם ה׳ דברך נצב בשמים, כל הדיבורים מקבלין מן השמים ע״כ אין לגנות את המקבל אף אם אין הלכה כמותו מאחר שקבלם מן השמים וע״כ באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים ומה שאין הלכה כמותו זה א״א לנו להבין ולהשיג כי זה דרכי ה׳ שא״א להשיג כי זה בחי׳ מחלוקת לשם שמים (ל״ק נו־ט) (ר׳ ברכות ז׳ צדיק). צא למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך, כשאין אדם דן ושופט את עצמו אז דנין אותו מלמעלה אז הכל עבדיך לעשות דין בזה האדם (ל״ק טו־ב) (עיין מ״ר שופטים פ״ה כשיש דין). קג מ׳ה נ׳מלצו ל׳חכי א׳מרתך, וזה אותיות א׳ל׳מ׳ן׳, שע״י שמרגישין מתיקות בהתורה ניצולין מהעונש הזה שלא תמות אשתו ח״ו וגם הכתוב מסיים מדבש לפי שעי״ז המתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו ח״ו כי דבש בגי׳ אשה כמובא בכתבים (ל״ק קצט). קח נדבות פי רצה נא ה/ שהצדיק מקבל דיבור פיו מנדיבי לב דהיינו בעלי צדקה (ל״ת טו) (ר׳ ר״ ה ו׳ בפיך).

קט נפשי בכפי תמיד, נפש בחי׳ דיבור היינו בחי׳ תפלה בכסי היינו בחי׳ מחאת כף אל כף עי״ז ו׳תורתך ל׳א ש׳כחתי ר״ת ש׳ל׳ו׳ גימ׳ ג׳ הוויות וג׳ אלקים היינו המתקת הדינים (ל״ק מו) (ראה מחאת כפיים ה). קיג סעפים שנאתי ותורתך אהבתי, ע״י הלימוד נשברים כל הכסירות (ס״ה אמונה). קל פתח דבריך יאיר מבין פתיים, כשזוכין לדבר באמת אז הדיבור מאיר לו לצאת מהחשך וזה מבין פתיים שהסתיים יבינו ויראו הפתח (ל״ק קיב). קלח צוית צדק עדותיך ואמונה מאד, כל מצוה שאדם עושה ואינו רוצה להפסיד ממון עבורה נקראת צדק אבל כשחביב אצלו המצוה עד שאין מרגיש בהפסד ממון זאת הבחי׳ נקראת אמונה כד אתחבר בה אמת דהיינו כשמשבר תאוות ממון כי מאד זה הממון (ל״ק כג ה) (ראה ואתחנן ו׳ ובכל מאדך). קלט שכחו דבריך צרי, ע״י מחלוקת על הצדיק שוכחין את התורה (ס״ה צדיק). קמא צעיר אנכי ונבזה פקודיך לא שכחתי, ע״י שפלות תזכה לזכרון (ס״ ה זכירה). קמא פקודיך לא שכחתי צדקתך צדק, מי שהוא שכחן יתן צדקה (ס״ה זכירה). קמב צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת, ע״י צדקה לשמה תזכה לתורה לשמה (ס״ ה לימוד). קמז קדמתי בנשף ואשועה לדברך יחלתי, מי שאין לו בטח ק יקום קודם אור הבוקר ויאמר בקשות בקול רם (ס״ה בטחון). קמח קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך, ע״י קימת חצות יזכה להבין את התורה ולדרוש אותה (ס״ה לימוד).

קנב קדם ידעתי מעדותיך, לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות ח״ש קדם ידעתי שאני יודע מקודם מה שיהיה ומהיכן מעדותיך דהיינו מן התורה (ל״ת ל״ה). קבה רחוק מרשעים ישועה, מי שמרחק א״ע מרשעים הקב״ה עושה לו ישועה (ס״ה הרחקת רשעים). ק בז רבים רודפי וצרי מעדותיך לא נטיתי, כשיש מחלוקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך הש״י ולהפילו ממדריגתו ח״ו וזה שהתפאר דהמע״ה רבים רודפי וכו׳ שאף שהיה עליו מחלוקת רבים עכ״ז לא נטה מדרך השי״ ת (ל״ק רנח). קנז רבים רודפי וצרי מעדותיך לא נטיתי, מי שיש לו שונאים ואינו יודע אם יפול בידם אם לאו יסתכל אם נופל ממדריגת עבודת השי״ ת בידוע שיהי׳ נמסר בידם (ס״ה מריבה). קט ראש דברך אמת, התחלת עליית הדיבור הוא מראשו כי קודם התיקון לא היה יכול לדבר שום דבר אמת מחמת שרוח סערה בלבל אותו דהיינו דברים בטלים ולשה״ר ופגה״ב וכשמדבר ומפרש כל שיחתו לפני הש״י זהו ראש ומובחר האמת שיש בהדיבור ותיקונו (ל״ק לח־ג) (מ״ה לח). קסא שרים רדפוני חנם ומדברך סחד לבי, הסימן שחולקים עלי בחנם כי אינני נופל ממדרגתי ביראת שמים (ש״ה ריג) (ר׳ דוד המלך ז). קסג שקר שנאתי ואתעבה תורתך אהבתי, מי ששונא את השקר כמו תועבה יהי׳ לו חשק ללמוד (ס״ה לימוד). קעו תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי, והוא כמשל הרועה שכאשר שה תועה מהדרך אזי תיכף הוא קורא אותו וכשהשה לא תעה הרבה אזי הוא מכיר הקול והולך אחריו אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך אזי כבר שכח את הקול וגם הרועה מייאש עוד מלבקשו וזה תעיתי כשה אובד מדרך הישר ע״כ אני שואל מלפניך בקש עבדך שתמהר לבקשני תיכף כי מצוותיך לא שכחתי ועדיין אני מכיר את הקול של התורה והמצוות (ל״ק רו). קב

ה אויה לי כי גרתי משך, היה דרכו לכוין בתפילתו שמצטער על שהיה מתיירא מיראות הנפולות שהם באים מש״ך דינים וזה כי גרתי משך (ל״ק רעז). ז וזה שאמר דוד אני שלום כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כולם ועכ״ז וכי אדבר המה למלחמה, היינו שאף שאני שלום עם כל זה א״א לדבר ולהתפלל מחמת המלחמה והמחלוקת שהם חולקין עלי (ל״ק רלט) (ר׳ קדושים י״ט ואהבת). קכא א אשא עיני אל ההרים, ההרים זה בחי׳ צדקתו של הקב״ה ע״י הצל נתחזק מאור עיניו של הצדיק ויכול לראות מרחוק ולהבין כי ה׳ הצדיק אע״פ שהרשע זוכה בדין ואין זה ממדת הצדק (ל״ק נה־ג) (ר׳ ישעי׳ נ״א ובצל) (תהלים ל״ז צופה) (לו צדקתך). קכב ב עומדות היו רגלינו (ראה מכות י׳ אמר) (ל״ק לח־ד). ד שבטי י־ה עדות לישראל (ראה פנחס כ״ ו החנוכי) (ל״ק לרה)■ ח אדברה נא שלום, ע״י מחלוקת א״א לדבר כי עיקר הדיבור הוא משלום כמ״ש אדרבה וכר וע״כ צריך כ״א קודם התפילה לקבל על עצמו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך כדי שעי״ז שיש אהבה ושלום עי״ז יוכל לדבר בתפילה וע״כ אפילו אס אחד רוצה שלום רק שהם חולקץ עליו עכ״ז אין השלום כשלימות על כן א״א לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום (ל״ק רלט). קבי

ב אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה הגדי^1 לעשות עמנו, היינו כל הגדולה שהגדיל ה׳ לעשות עמנו (עם העכו״ם) בעוה״ז הגדיל ה׳ לעשות עם אלה כי הכל היה גדולתם של ישראל כי לעתיד גם העכו״ם ידעו את ה׳ וזה יהיה השגתם וזה אז ימלא שחוק פינו כי השגה הזאת יהיה אצלנו לשחוק ודבר פשוט כי דעתינו יהיה גדול מאד (ל״ק כא־י). ב אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה וכר, היינו שמחים כ״א ואחד מהעכו״ם יביאו בידם את בית ישראל מהגלות וע״י שמחה יתבטלו הקליפות (ל״ק כד־ח). ו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, שמצטער בעשיית המצות יבא ברנה נושא אלומותיו שישמח לעתיד כשיקבל שכר המצות (ל״ ק ה־ב). ו נושא משך הזרע, משא ומתן היא בחי׳ יחוד צדיק וכנסת ישראל הצדיק נקרא משא כי הוא נושא את העולם והוא נושא כל הברכות והוא נושא הטפה זרעיית של כל הנשמות ומשפיע לכנסת ישראל והיא נותנת לכל העולם ועש״ז נקראת כנסת ישראל מתן ויחוד זה נעשה ע״ י מו״מ באמונה (ל״ק נד־ג) (ר׳ מו״מ באמונה י). קכח ב יגיע כפיך כי תאכל וכו׳ בניך כשתילי זתים, מי שאינו מקבל ממון מאחרים יגדל כל זרעו (ס״ה נהנה מאחרים), ו וראה בנים לבניך שלום על ישראל, מי שרודף שלום עי״ז יזכה לראות בנים לבניו (ס״ה בנים). קכט ג על גבי חרשו חורשים לשון שתיקה כי ע״י מחלוקת עי״ז נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים והתיקון לשתוק להם רק לסמוך על ה׳ אך כשגם הם שותקים וזה על גבי וכו׳ ששתיקתם עולה על גביו, וזה האריכו למעניתם בחי׳ צדקה היינו שע״י צדקה הם יכולים להתגבר ששתיקתם יעלה ח״ו על שתיקתינו ומחמת זה אין מועיל העצה הנ״ל למסור המלחמה לה׳ אך האיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות ונתבטל כח הצדקה שלהם ונתבטל מחשבתם הרעה ונתבטלים כל הכפירות (ל״ק רנא). ו יהיו כחציר גגות וכו׳ שלא מלא כפו קוצר וכו׳ ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ וכו׳, בשם צדיק אחד שמה שאומרים כשעוברים על הקוצרים ה׳ יעזור כי יש רשעים שהם מגולגלים בעשבים הגדילים על הגגות ואין להם עליה כי אין קוצרין אותן ואין אומרים עליהם ברכת ה׳ אבל אותה תבואה שקוצרין אומרים העוברים ברכת ה׳ ועי״ז יש לה עלייה (ל״ק רכז).

קל א ממעמקים קראתיך ה/ מעומקא דלבא ועומק הלב זה בחי׳ עצות וע״כ כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת אמונה אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד ועי״ז נתגלין העצות שיודעים לתת עצה לנפשם כאו״א מה שצריך ועי״ז גדילה האמונה (ל״ת ה־ב). קלה ד כי יעקב בחר לו י־ה, כשהלימוד היא בבחי׳ יעקב בחי' עיבור בלא מוחין זה הלימוד בחר לו הקב״ה ואין לדרוש אותה לרבים אבל י׳ש׳ר׳א׳ל׳ אותיות ל׳י׳ ר׳א׳ש׳ התגלות המוחין שפע אלקי לסגולתו זאת התורה יכול לדרוש ברבים (ל״ק כא־ח). ה כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלקים, כי מי שיש לו שום דעת ויודע מעט מגדולת אדונינו הבורא ית״ש וא״א להסביר זה לא בכתב ולא בע״פ כי גדולת השי״ ת הוא רק לכל חד לפום מה דמשער בליביה בודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון ואין צריך שום התגברות על זה (ל״ק עב) (ר׳ יצה״ר י). ה כי אני ידעתי כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלקים, אני ידעתי דייקא כי גדולת הבורא ית׳ א״א לומר לחבירו ואפילו לעצמו א״א לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו באותו יום אינו יכול לספר לעצמו ליום שני ההתנוצצות של גדולתו ית׳ שהי׳ לו אתמול כי גדולת הבורא א״א לספר כלל (ש״ ה א). קלי כג שבשפלינו זכר לנו, ע״י ענוה הקב״ה זוכר אותו (ס״ה ענוה). קלז א על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, זה בחי' תלמוד בבלי שנעשה אצל הישיבות שמהם נעשין נהרות וזה גם בכינו כי מי שרוצה לחדש חידושיץ דאורייתא צריך לבכות מקודם וע״י הבכי׳ מתקן הנהרות ומשם שותין די סיפוקם כל הקליפות והס״א ואח״כ כשעושה נהרות מחידושין דאורייתא שמחדש אח״כ אזי יכול להמשיכם רק למקומות שצריך שלא ישתו ממנו זרים (ל״ק רסב) (ר׳ חידושי תורה ט).

קלח ח כי הגדלת על כל שמך אמרתך, אמרתך זו הפעולה כי במאמר נברא העולם היינו לפי פעולות של הקב״ ה למעלה מכל העולמות הוא גדול מכל השמות שיש לו ית׳ כי למעלה מכל העולמות אין לו שם כלל וזה כי הגדלת על כל שמך אמרתך (ש״ ה צה) (ר׳ ישעיה ס״ב וראו). קלט ה אחור וקדם צרחני זה בחי׳ כסדר ושלא כסדר קדם הוא בחי׳ אדם א״ב כסדר ואחור הוא בחי׳ תשר״ק שלא כסדר בחי׳ חוה, והוי־ה במילוי אלפין גימ׳ מה אדם וחוה היא בחי׳ מלכות פה כי חוה לשון דיבור וזה שאנו רואים שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר כי כשהמלכות בחי׳ חוה מקושרת לאדם לבחי׳ מה היינו להקב״ה אזי יש לה שלימות ומי שמחלק בחי׳ חוה מלכות לעצמו שאומר אנא אמלוך בזה הוא מפריד אותה מהקב״ה אזי הולך לו שלא כסדר (ל״ת פב). ובחי׳ כסדר נקרא יוד שהמלכות נקרא דלת דלית לה מגרמה כלום והקב״ ה ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יוד וזה ותשת עלי כפיך א״ת כפיך אלא כפיך היינו יוד גימ׳ כף וכשמחלק את הד׳ לעצמו היינו המלכות ואומר אנא אמלוך וממשיך לעצמו חיות ממנה אזי נעשית לו שלא כסדר מיוד נעשה דוי בחי׳ כל לבב דוי (ישעיה א) כי כשהולך לאדם שלא כסדר זה לו מחלת לב (ל״ת פב). וכשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחי׳ מה ואז נחזר חוה לבחי׳ אדם בחי׳ מה ונעשה כסדר היינו אחור וקדם וכו׳ כפיך היינו יו״ד (ל״ ת פב). ה אחור וקדם צרתני, יש שכל שאדם משיג ע״י הקדמות זה מכונה בשם אחור ויש שכל שמשיג בלא הקדמה אלא ע״י שפע אלקי זה מכונה בשם קדם וע״י קדושת שבעת הנרות משיג השפע אלקי ועי״ז שלהבת הלב עולה תמיד מאלי׳ (ל״ק כא־א) (ראה בהעלותך ח־ב). ח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, עיקר התשובה תלוי בזה אס הוא בקי בשני בקיאות שיחזק עצמו תמיד בין בעלי׳ שהוא בחי׳ אם אסק שמים ובין בירידה שהיא בחי׳ ואציעה שאול אז נקרא הולך בדרכי התשובה (ל״ק ו־ד). ח אם אסק שמים שם אתה, דוד אמר אפילו בשמים שם יש הקב״ ה בכל עליה ועליה צריך למצוא שם הקב״ה כי בגשמיות אנו רואים שיש אדם שהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד ה׳ ומכיר אותו וכשהוא נתעלה למעלה שנתעשר אזי הוא שוכח בהקב״ה (ל״ ת סב) (ר׳ חגיגה יד מצינו). טז גלמו ראו עיניך וכו׳ ימים יוצרו כל יום הוא יצירה בפ״ע ולו אחד בהם זה יום הכיפורים שהוא התענית שמחיה כל הימים כי יום הכיפורים הוא כללות כל הימים ונתבטל רצונו מפני רצון השי״ת ע״כ נתבטל רצון אחרים מפני רצונו ונתבטל המחלוקת ונעשה שלום (ל״ק קעט) (ר׳ תענית י).

קם ג אשר חשבו רעות בלב כל היום יגורו מלחמות, שע״י מלחמות היינו מחלוקת על ידו חשבו רעות בלב עי״ז באים מחשבות רעות היינו כפירות והתיקון לזה בחי׳ שתיקה היינו שצריך לשתוק להם רק לסמוך על ה' שהוא ילחם בשבילנו וע״י שתיקה נתעלה המחשבה כי נתבטלין מחשבות רעות של כפירות (ל״ק רנא) (ר׳ מנחות כ״ט שתוק). ג חשבו רעות וכו׳ כל היום יגורו מלחמות, מי שעושה מריבה עם הצדיקים בידוע שמחשבותיו רעים (ס״ה מריבה). י ראש מסיבי עמל שפחימו יכסמו, ראש מסיבי היא בחי׳ נוגה שהוא ראש המסבבין את הקדושה עמל שפתימו יכסמו העמל והרע שבו יתבטל והטוב שבו יהיה נכלל בלה״ק (ל״ק יט־ה). יד ישבו ישרים את פניך ישרים הם פקודי ה׳ ע״י המצות שהם משמחי לב הם מיישבים ומאירין אור הפנים (ל״ק ל־ה) (ראה אור הפנים א). קמא ה יהלמני צדיק חסד ויוכיחני וכו׳ ותפלתי בדעותיהם, ע״י תוכחה נתגלה חסד אע״פ שתוכחה של הצדיקים היא לפעמים דרך בזיון צריכין לדון אותם לכף זכות כי אין אדם נתפס על צערו כי סובלים צער גדול מאתנו כי אפילו התפלה שהיא בערכנו טוב הוא רעה אצל הצדיקים בחי׳ ותפלתי ברעותיהם (ל״ק ל־ז) (ראה יבמות ק״ג כל טובתן). קמג י רוחך טובה תנחנו, כי יש עצבות רוח, רוח נכאה רוח רעה ויש רוח טובה והוא בחי' רוח נבואה רוה״ק אך כשהוא מעורב טוב ורע אינו יכול לקבל נבואות אמת (ל״ק נד־ו) (ר׳ טוב ורע ה).

קמר ח אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, מי שהי׳ שקרן מגלגול העבר עי״ז כשנתגלגל נעשה איטר יד (ס״ה אמת). קמה א תהלה לדוד תהלה לשון ערבוב דוד תורה שבע״ פ היינו שהתורה נפלה לצירופים אחרים ארוממך אלוקי המלך התרוממות שלה אלו־ה בחי׳ חסד המלך בחי׳ בינה ליבא ואברכה שמך ואח״כ מעלה התורה שבע״פ לבחי׳ חכמה ומהפך הצירופים להלכה (ל״ק יב־ד) (ר׳ בהמפתח עניני התורה ותבין). ט טוב ה׳ לכל זה בחי׳ תפילה שמאמין בה׳ שהוא טוב לכל לרפואה ולפרנסה וכר ואז לא ישתדל אחר תחבולות רבות וע״י חפלה זוכה לשלום הכללי וזה ורחמיו על כל מעשיו היינו שיתמשך רחמי השי״ת על כל הברואים שירחמו אחד על חבירו ויהיה שלום ביניהם אז ירוחם הוא ג״כ ואח״כ מפרש איך יזכה לתפילה ע״י שלום בין נפשו וגופו יודיך וכו׳ מעשיך בחי׳ הגוף וחסידך היא הנפש ואח״כ מפרש איך יזכה לשלום בית ע״י שיעלה הכבוד ליראה כבוד מלכותך יאמרו שיתגלה כבודו וגבורתך ידברו זה בחי׳ יראה (ל״ק יד־יא). יא וגבורתך ידברו, כל הדיבורים הם בחי׳ גבורות וצריך להמתיקם וההמתקה הוא ע״י לימוד התורה ודיבורים טובים שמדברים (ל״ק רז)(ר׳ צדיק קלב). יא וגבורתך ידברו, דהיינו ע״י כח וגבורה שזה בחי׳ אל ע״ש הכח כי ע״י תפילה מבטלין גזירותיו ואזי ישראל נקראיץ אל מאיר הדיבור ע״י אמת כי התפילה רק ע״י אמת כמ״ש קרוב ה׳ וכו׳ באמת (ל״ת ב־ד) (ר׳ מגילה י״ ח מנין). טו עיני כל אליך ישברו כי ע״י הסתכלות בבטחון עושה כלי דהיינו גבול וזמן כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד אך שהיא בלא זמן כי לפעמים דבר שצריך לו עכשיו יבא בב׳ או ג׳ שנים אך ע״י בטחון תבא השפע בעת וזמן שהוא צריך וזה ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתו דייקא דהיינו בזמן שהוא צריך (ל״ ק עו). טו עיני כל אליך ישברו, עיני זה בחי׳ השכל ולפי השכל כן הוא הבטחון כי יש כמה מעלות ומדריגות בבטחון והכל לפי השכל ועיקר השכל ע״י הלחלוחית העולים על המוח שהם בחי׳ השמן והמוח היא הפתילה והנשמה הוא האור והלחלוחית הוא ע״ י הריאה נמצא ששלימות הבטחון הוא ע״ י שלימות הריאה (ל״ ק רכה).

טו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בעתו זה בחי׳ הארת הרצון דהיינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה וישתוקק ויכסוף מאד אליו ית׳ ברצון מופל : ג(ל״ת די) (ר׳ ירושלמי שבת פ״ב עתיז־ין). טו עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בכל עניני פרנסה צריכין להמתין עד שיבא עתו ולא להיות דוחק את השעה וללות מאחרים ומוטב שיהי׳ ב״ח לעצמו ולצפות לישועה (ש״ה קכב). טז פוחח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, עיקר הברכה שנשפע מהידים היא השכל וזה נעשה לכ״א כפי רצונו יש אחד שרצונו בברכה גשמית ויש אחד שרצונו בברכת השכל להשיג אור אין סוף (ל״ק כד־ה) (מ״ה). טז פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, היינו שהפרנסה נמשכת מבחי' הידים שהם הרמזים שיש בים החכמה וזה ומשביע לכל חי רצון בחי׳ הארת הרצון שמתגלה בתוך הפרנסה (ל״ת די). יז צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, מתי יכול הצדיק לעבוד ה׳ בכל דרכיו כשחסיד בכל מעשיו כשאנ״ש עושין לו כל צרכיו (ש״מ ע״ה פ״ה). יט רצון יראיו יעשה, ע״י הרצון שהוא הכיסופין נעשה נפש בכח ואז נעשה בקשתו בכח ואחר כך ואת שועתם שמדברים בפיהם ההשתוקקות עי״ז ישמע ויושיעם כי ע״י הדיבור יוצא ונגמר הנפש מכה אל הפועל ונעשים כלים לקבל טוב (ל״ק לא בהש׳) (ראה השתוקקות ג). יט רצון יראיו יעשה, כי מבואר בספרי יראים כי היראים באמת אין להם שום רצון לשום דברי גשמי אך הש׳׳י בעצמו כביכול עושה להם רצון שיהיו רוצים איזה דבר בכדי שיתפללו ע״ז ואז ואת שועתם ישמע ויושיעם ונתגדל ש״ש עי״ז (פל״ח קעז) (ל״ק). יט רצון יראיו יעשה, שע״י התגלות הרצון נעשה יראה היינו ע״י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואין שום חיוב הטבעי כלל עי״ז נעשה יראה כי אזי יש שכר ועונש ושייך להתיירא מפניו אבל כשנופלין לכפירה כאלו הכל מתנהג ע״פ הטבע אין שייך יראה ח״ו (קל״ח ד־ו) (ר׳ ברכות ד׳ ויירא). כю תהילת ה׳ ידבר פי, בשם הצדיק בעל יסוד ושורש העבודה אם תהילת ה׳ ידבר פי ז״א שפל כמוני זוכה לדבר תהילות ה׳ אז בוודאי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ז״א שכ״א יכול כבר לברך (ש״מ ע״ה עו).

קמו ב אהללה ה׳ בחיי, בחיי דייקא היינו שאני חי מחיים שלי שאינו נצרך לחיות שום אדם שאינו נצרך לבריות בשביל פרנסה או כבוד אזי אוכל להללו .ולהתפלל לפניו באמת (ל״ק סו־ג). ב אזמרה לאלקי בעודי, בעודי דייקא היינו ע״י בחי׳ העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחי, עוד מעט טוב איזה נקודות טובות ומחיה ומשמח א״ע עי״ז אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה׳ וזה אזמרה דייקא היינו זמירות וניגונים שנעשין ע״י שמלקט הנקודות טובות (ל״ק רפב) (ר׳ עצבות יא). ד תצא רוחו ישוב לאדמתו, לאדמתו היינו בחי׳ המדמה כשמוציא כל הרוח בבת אחת ואוי בוודאי אין נבנה הניגון אזי חוזר ושב אל המדמה מאחר שאינו יכול לברר הרוח טובה היינו הנקודות טובות מתוך הרע (ל״ק נדיו)(ר׳ נגינה יא) (משלי ל׳ מי). ה אשרי שא־ל יעקב בעזרו שברו על ה׳ אלקיו כי כששכרו על ה׳ אלקיו ואין נצרך לבריות דהיינו כשיש לו פרנסה אזי א־ל יעקב בעזרו א־ל יעקב הוא בחי׳ אמת שיוכל להתפלל באמת (ל״ק סדג). ו השומר אמת לעולם, ע״י אמת העולם נשמר מכל הזיקות (ס״ ה אמת). ז נותן לחם לרעבים ה׳ מחיר אסורים, מי שמאכיל לחם לרעבים הקב״ה מציל אותו מבית האסורים (0״ה פדיון שבוים). קמז ב בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס, תיקון למקרה לילה ח״ו לומר עשרה קפיטל תהלים כמבואר בל״ק סי׳ רה ואלו העשרה קפיטל תהלים הם תיקון גדול מאד ובזכות תיקון חטא זה יבא משיח צדקינו לקבץ נפוצותינו כמ״ש בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס במהרה בימינו אמן חזק (ל״ ת צב). ו מ׳שפיל ר׳שעים ע׳די א׳רץ ר״ ת א׳ש ר׳וח מ׳ים ע׳פר, הצדיק שהפריש הרע שבד׳ יסודות מן הטוב

הוא יכול להתגרות ברשעים כי יכול לרדת להצנור שלהם דהיינו המדות רעות שהגבירו ולהכניעם בחי׳ משפיל רשעים עדי ארץ (ל״ק ח־ה). ח המכסה שמים בעבים, היינו כשהצדיק יכול לכסות שמים היינו אש ומים היינו האהבה והיראה שלו אוי המכין לארץ מטר היינו שיכול להמשיך כל הברכות שהם בחי׳ מטר (ל״ק פח) (ד צדיק צה). יג בירך בניך בקרבך השם גבולך שלום, המחלוקת זה סימן רע לבנים ושלום זה סימן טוב לבנים (ס״ה בנים). יד השם גבולך שלום ם חלב חטים ישביעך, , כשאדם מרגיש איזה רעבון שמתגבר עליו תאות אכילה ידע שיש לו שונאים וכשמשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכול זוכה לשלום ואזי יש גם למעלה שלום במרומיו ואזי נתגלה שובע גדול בעולם (ל״ ק לט) (ראה סנהדרין ק״ג מי). יד ו השם 1 גבולך שלום: חלב חטים ישביעך, , כל מה; שמתרבה הדעת מתרבה הרחמנות והשלום ועי״ז הפרנסה בנקל (ל״ק נו־י) (ר׳ תורה נג). יח ישב רוחו יזלו מים, ע״י ישב רוחו שמלקט ומאסף הרוה בידו שמלקט הרוח טובה מן הרוח רעה דהיינו שמחפש הנקודות טובות שנמצאים בו עדיין מתוך הרע עי״ז יזלו מים בחי׳ לב שזוכה לשפוך לבו כמים לפניו ית׳ (ל״ק נד־ו). קמח ח ו רוח ם׳ סערה עושי דברו, שעושים:1 ומתקנים £ את ז הדיבור ומעלים אותו מבתי׳ רוח סערה כי פגם הדיבור בחי׳ דברים בטלים ולשה״ר עי״ז בא עניות וע״י שלומדים תורה בצר לאדם מעלין הדיבור ונתבטל העניות (ל״ק לח־ב) (ראה דיבור ד). קמט ר רצה ה׳ בעמו יפאר ענוים, בענוה מרצין את הקב״ה (ס״ה המה״ד).

קנ ו כל הנשמה תהלל בכל נשימה ונשימה צריך להלל את ה׳ וע״י עין רע נכפל הנשימה כנראה בחוש כשיש לאדם עין רע אזי מגהק לקבל נשימה כפילה וכשהנשימה כפילה גם ההלל צריך לכפול בחי׳ חיזוק התפלה ביותר בפרט כשזוכה להנצל מעין הרע הזה ורואה בהכרת רשעים וע״כ כופלין הפסוק כ׳ל ה׳נשמה ת׳ הלל כי היא ר״ ת השם כ׳ה׳ת׳ שבכח השם הזה הצדיק מסתכל על הרשעים ומענישם (ל״ק נה־ט) (פל״ח). משלי א* ו יראת ה׳ ראשית דעת, אל תלמוד אלא אצל ירא שמים (ס״ ה לימוד). ח שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך התגלות התורה בא ע״י יחודא דקב״ה ושכינתיה (זוהר יתרו פה) ויחודם ע״י העלאת נפשות בבחי׳ מ״נ ולחדשם לטובה (ל״ק יג־ב). כא בראש הומיות תקרא וכר עד מתי פתיים תאהבו וכר, כי באמת התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה מחמת ההסתרות ע״י ריבוי עוונות אבל ע״י עסק התורה זוכה לדעת ונתבטלין כל ההסתרוח וזוכה לשמוע הכרוז של התורה עד שישוב אל האמת ויתקרב להשי״ת (קל״ק נו־ג־ה). כא בראש הומיות תקרא עד מתי פתיים תאהבו פחי, השי״ת דרכו לקרות את האדם כשרואה שהוא תועה מדרך השכל יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש ויש שבועט בו ומכהו וזה הקריאה שלו כי התורה. מכרזת עד מתי וכר והתורה הוא השי״ת בעצמו ע״כ כשעדיין לא נטה הרבה מדרך הישר אזי אפשר לו בקל לשוב כי זה סמוך היה אצל הש״י אבל כשכבר נטה הרבה מדרך הישר קשה לו לשוב (ל״ק רו) (ר׳ תהלים קי״ט תעיתי). ב ה אז תבץ יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא שורש היראה היא דעת כי היראה היא בלב והדעת היא בלב היינו שידע ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות (ל״ק טו־ג).

ה אז תבין יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא, ע״י בינה יתירה שיהיה בהכרת הבורא היינו ע״י תשובה מסיר ממנו הטפשות ונחוסף בו שכלו עי״ז יראת ה׳ יראה היא הבושה היינו שנתגלה הבושה על פניו (ל״ק לח־ה). אופן ב׳. אז תבין יראת ה׳ בזה אנו יכולין להבין אם יש לאדם יראת שמים כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה וזה דעת אלקים תמצא שימצא גם לך דיעה בגדולת הבורא היינו בושה ויראה (ל״ק לח־ה) (ראה כי תבוא כ״ח וראו). אופן ג. אז תבין יראת ה׳ כי העבירה מכניס רוח שטות וע״י בושה בחי׳ יראת ה׳ מחזיר המוחין בחי׳ אז תבין (ל״ק לח־ו). ה אז תבין יראת ה׳ ודעת א לקים תמצא, דע כי יש יראת נפולות וכל היסורין והדינים שיש לאדם כולם הם מהיראות הנפולות וצריך להעלות היראות הנפולות לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב והיראה צריכה להיות עם דעת וכשמחבר הדעת שבלב עם היראה ששרשה ומקומה בלב אזי אז תבין וכו׳ (ל״ק קנד) (ר׳ שבת ע״ז ה׳). ו מפיו דעת ותבונה, הדיבור הוא התגלות הדעת שהדיבור מדבר מה שבדעת וע״י התגלות הדעת נתפשט נאמנות הש״י וניכר שהוא נאמן מבטיח ועושה (ל״ק נו־ז) (ר׳ שבת ק״ד מאמר). ו מפיו דעת ותבונה, כי עיקר התגלות המוח הוא בהדיבור כמ״ש מפיו וכו׳ וע״כ כשהמוחין זכים ע״ י תיקון הברית נעשין דיבורים כשרים ובהם משיבין את הנשמות הנפולות (ל״ ת ה־ח). יט כל באי׳ לא ישובון, כי האמת מה שהגביל השי״ ת לשכל אנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין ויש קושיא שאין באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ רק לעתיד יתגלה התירוץ אסור לאדם לעיין בהם וכו׳ ומי שסומך על שכלו ומעיין בה ע״ז נאמר כל וכו׳ כי על קושיא כזו אסור לסמוך על שכלו רק להעמיד על אמונה (ל״ק סב־ב) (ר׳ אבות ב׳ ודע). יט כל באיה לא ישובון, יש מץ אפיקורסות והם חכמות שאינם חכמות אלא מחמת שהם עמוקים נראים כחכמות כי יש כמה מבוכות אצל המחקרים מחמת שאין בשכל אנושי ליישבם עי״ז נדמים לחכמות וקשיות ובאמת א״א ליישב אלו הקושיות כי הם באים מחלל הפנוי אשר אין שם אלקות כביכול וע״כ א״א למצוא להם תשובה מאחר שבאים מחלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו כביכול וע״כ על אפיקורסות הזאת נאמר כל באיה וכו׳ (ל״ק סד־ב) (ר׳ אפיקורסים ז). ג

ג כתבם על לוח לבך בלב העליון כתובים כל ביאורי התורה ומי שרוצה ליקח איזה ביאור צריך ליקחו משם בתפלה ובקשה (ל״ק כ־ב). ג כתבם על לוח לבך, לב הוא בחי׳ לוחות ושכחה ע״י שברי הלוחות נמצא שעיקר השכחה היא ע״י רע עין שהוא בחי׳ מיתת הלב וכדי לשמור הזכרון לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי צריך לשמור עצמו מרע עין (ל״ק נד־ד). ג כתבם על לוח לבך, כשלומד עם אחר הוא בחי׳ כתיבה שנחקק ונכתב על לב התלמיד וע״כ צריך שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים (ל״ק ס־ז)(ר׳ תלמידים א) (סנהדרין צ״ט כל). ו בכל דרכיך דעהו, שיוכל אדם להשיג התכלית בכל דבר כי כל דבר נברא באותיות ובכל אות יש בו שלימות שהיא התכלית המשלים תמונת אות (ל״ק יח־ו) (עיין דיבור ח). ז אל תהי חכם בעיניך ירא את ה׳, מי שאינו חכם בעיני עצמו יכול לבוא ליראה (ס״ה יראה). ט כבד את ה׳ מהונך היינו בגרונך שהוא בחי׳ לה״ק תיקון הברית בו תלוי בחי׳ כבוד (ל״ק יט־ג) (עיין ברית ט). טז אורך ימים בימינה ובשמאלה וכו׳ כשאין לימודו עולה להשכינה אזי כשהתורה יוצאת כל גרדיני נימוסין מכים עליה ומתפזרת למטה לכל העולם כי אדם כשר וירא שמים כשמקבל מהתורות אלו נעשה אצלו טל תורה ומגיע להם התעוררות חדש וחשק נמרץ להתורה וכשמגיע לבנ״א שאינם כשרים אזי נעשה היפך מזה שמגיע לו חשק ליגיעות וטרחות העוה״ז שהוא היפך מטל תורה הייינו ל״ט מלאכות וזה בחי׳ ימין ושמאל שיש בהתורה (ל״ק קנט) (ר׳ תורה פד). טז אורך ימים בימינה וכו׳ (ר׳ קידושין ל״ט אורך) (ל״ק קנט). טז אורך ימים בימינה (ר׳ שבת ס״ג אורך) (ש״ה ד). יז וכל נתיבותיה שלום, ע״י התורה הנקראת שלום זוכה לשלום במדותיו ובמאורעותיו וידע שהכל לטובתו הנצחיות ועי״ז יזכה לאהוב אותו ית׳ ולאהוב את חביריו ויכול להיות שלום בין כל ישראל (קל״ק לג־ב) (ראה תהלים נ״ו בה׳ אהלל).

יז וכל נתיבותיה שלום, ע״י תורה תזכה לשלום (ס״ה לימוד). לג מארת ה׳ בבית רשע, זה כלל גדול כי מפי עליון לא תצא כ״א אור פשוט אך לפי בחי׳ כלי המקבל האור כך נצטייר האור בתוכו אם הכלי בשלימות היא בחי׳ מאורות מלא ואם אינו בשלימות אזי הוא מקבל בחי׳ מארת חסר ואו (ל״ק לחו) (ר׳ הושע י״ד כי ישרים). לג מארת ה׳ בבית רשע, אלו שאין להם מדת ההסתפקות ומנהיגים את ביתם בגדולות דוקא כנהוג עכשיו בעוה״ר בהרבה אנשים עליהם נאמר מארת ה׳ וכו׳ כי לעולם חסר להם הרבה בחי׳ ובטן רשעים תחסר (שם יג) אבל צדיקים שיש להם הסתפקות במה שחננם ה׳ (כ״ש יג) צדיק אוכל לשובע נפשו אצלם הוא אור מלא ונשפע על ידם כל השפעות טובות (ל״ק נד־ב). לג ולענוים יתז חז (ע׳׳י ענוה בא חז) (ס״ה ענוה). לה כבוד חכמים ינחלו, כל החסרונות שיש לאדם הכל מצד האדם עצמו כי ע״י מעשיו הרעים עושה צל שאין מגיע עליו אור השי״ח ומזה באים כל החסרונות וע״כ החכמים שהם בחי׳ אין שאינו כלל מזה העולם אז אינו עושה צל וזוכה לקבל אור השי״ ת בשלימות בחי׳ כבוד ונשלמים כל החסרונות (ל״ק קעב) (ר׳ חסרון ד). ד ה קנה חכמה, יש קנה בקדושה חכמות קדושות ולעומת זה יש קנה בקליפה חכמות חיצוניות וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקודש מחשבות חיצוניות אזי נתמעט קדושת שכלו כפי תפיסת המקום של חכמה חצונית ומחסר מקום הקדושה ועל זה הקנה מתחברים כל המדות רעות (ל״ק להא) (ראה תהלים ס״ח גער). ח תכבדך כי תחבקנה, חיבוק הס״ת מסוגל לכבוד (ס״ה כבוד). יח ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, כאור נוגה ממש כמו השמש שמאירה תמיד רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש כן הצדיקים מאירים תמיד רק שהארץ היינו העוה״ז מפסיק מלראות אור הגדול שלהם אבל אם יסלק המפסיק מנגד עיניו ולא יסתכל על העולם אזי יזכה לראות אורם הגדול (ל״ק קלג) (ר׳ תורה פ). יט דרך רשעים כאפילה, היסורין שיש לאדם בדרכים היא בסבת גלגלי רקיע כי במקומות שאין כוכבים ומזלות מאירין להם עי״ז נכשלים והכל תלוי בשמירת הברית וע״כ צריך ליתן צדקה קודם צאתו לדרך כי צדקה היא תיקון הברית (קל״ק לא־ח).

כב כי חיים הם למוצאיהם (ר׳ עירובין נ״ד כי חיים) (ל״ק נו־ג). כב ולכל בשרו מרפא, כל הרפואות תלוים בתורה כי התורה נותנת כח למלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נז־א) (ר׳ ב״ר יו״ד אין לך עשב). ה טז יפוצו מעינותיך חוצה, אי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי תשובה אלא ע״י התורה להשקות אותם שהם מבחוץ (ל״ק יד־ג). טז אי אפשר לבוא להתעוררות התשובה הן לגרים ולרשעי ישראל אלא ע״י התורה שמאירין להם במקום שהם שם בחי׳ יפוצו וכו׳ חוצה דייקא (ל״ק יד־ג). יט באהבתה תשגה תמיד, שבשביל אהבת ה׳ צריכין לעשות דברים הנראיץ כשגעץ כדי לעשות מצוותיו ורצונו ית׳ כי צריכין להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה׳ ומצוותיו ית׳ (ל״ת ה־טו). ו כב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, היינו שהכל שוה אצלו ואין שום חילוק בין בעוה״ז ובין הקבר ובין העוה״ב כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר ובכולם הוא דבוק רק בהש״י ובהתורה כי מי שמקושר בעוה״ז יש חילוק בין העוה״ז שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר אבל מי שנזדכך מוחו ואין לו שום שמרים במוח הכל שוה אצלו (ש״ ה נא) (ר׳ עבודת ה׳ פה). כג ותורה אור, וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות ולהמתיק הדין שבא ממוחין דקטנות ועיקר ההמתקה הוא ע״י חכמה בחי׳ מוחין דגדלות דהיינו ע״י ידיעת התורה כי התורה נקראת אור היפך החושך שהוא בחי׳ דין כי ע״ י ידיעת התורה נמתק הדין (ל״ק עד). כג נר מצוה, דע שכל מצוה שעושץ נעשה ממנה נר וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא וזה תכלית כל תענוגי עוה״ב ולחיפוש צריכין נרות והנרות נעשין מן המצות (ל״ק ערה) (ר׳ שבת קנ״א במתים).

כה אל תחמוד יפיה בלבבך כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי מי שאין לו יראה ואינו נשמר מבחי׳ הבל היופי עי״ז בא עניות כי עשירות והבל היופי הם שני הפכים כי עשירות היא מאריכת הנשימה ותאות ניאוף והבל היופי הוא מהפסק הנשימה (ל״ק ס־ג) (ר׳ ניאוף יא) (ירמיה י״ד היש). כו ואשת איש נפש יקרה תצוד, שע״י גאוה מתגבר תאוות ניאוף וע״י הגאוה של אלו מנהיגי הדור שמתגאים על עם דל בחנם עי״ז הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם (ל״ ת ה־ו) (ר׳ ניאוף כד). לב נואף אשה חסר לב, הנואפים העוסקים בחכמת הפילוסופיא מאד מזיק להם כי לבם חסר כי עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר ומחרפים ומגדפים כלפי מעלה בחכמתם (ל״ק נה־ו). ח יב אני חכמה שכנתי ערמה כשאדם לומד תורה נכנס בו ערמימיות והערמימיות בא בניקל אבל הקדושה צריך סיוע מלעילא (ל״ק יב־ב). יב אני חכמה שכנתי ערמה, שכונת התורה אצל הבר דעת ע״י דעת זוכה לתורה (ל״ק טו־ד). כא להנחיל אוהבי יש, אוהבי דייקא בחי׳ אהבה ושלום כי ע״י שלום ואהבה שעושה הצדיק בין חילוקי אבנים ומחברם ומסדרם יחד זה על זה עד שבונה מהם בית ומהבתים נעשה עיר עד שנעשה מהם הש״י עולמות שעתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק (סוף עוקצין) (ש״ה צו). ל ואהי׳ אצלו אמון (ראה זוהר שמיני ל״ה ע״ב ואהי׳) (ל״ק לג). ט יז ולחם סתרים יונעם, כל מה שהדבר נמנע ונסתר מן האדם ביותר הוא חושק אליו ונעים לו ביותר שמזה בא התגברות החשק אל עבירה ח״ו ר״ ל מחמת שהעבירה נמנעת מאד מן האדם כי אנו מצווים שלא לעשותה ע״כ יש התגברות החשק אליה כמו כן בקדושה כל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר המניעה יותר גדולה והחשק משבר המניעה (ל״ק סו־ד) (ר׳ מניעות ג).