ר ב צ׳דקה ת׳ציל מ׳מות ר״ת מ׳צ׳ת׳ (ל״ק רא). נראה מזה שצדקה מסוגל להנצל בפסח מאיסור חמץ שהוא סטרא דמותא ומזה מובן מה שנתייסד מקדמונים לתת מעות חטים לעניים קודם פסח (קל״ק רא בהגהה). ב צדקה תציל ממות, הרהורים של ניאוף הם בחי׳ אבי אבות הטומאה בחי׳ מת וצדקה מצלת מהם בחי׳ צדקה תציל ממות אך אעפ״כ אסור לסמוך ע״ז ולהיות מעורב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם ח״ו אבל אץ האיסור רק שלא ירבה אבל מה שמוכרח אץ מזיק לו וזה נעשה ע״י הצדקה (ל״ק רמב). ו וברכות לראש צדיק הצדיק וכנסת ישראל הם בחי׳ משא ומתן הצדיק נקרא משא כי הוא נושא את העולם והוא נושא כל הברכות ומשפיע לכנסת ישראל והיא נותנת לכל העולם בחי׳ מתן ויחוד של צדיק וכנסת ישראל נעשה ע״י מו״מ באמונה (ל״ק נד־ג) (ר׳ מו״מ באמונה י). יב על כל פשעים תכסה אהבה, ע״י תיקץ הברית יכול הלב להתלהב בשלהובין דרחימותא ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמיהץ של ישראל באהבה הזאת בבחי׳ על כל פשעים וכו׳ (ל״ ת פג) (ר׳ ת״ז כ״ א נ׳ ועשה). יב ע״י בושה ושפיכות דמים נתהפכין הזדונות לזכיות ונתעלין הנשמות הנפולות שהן בחי׳ פשעים ע״י כיסוי דם באהבה בבתי׳ על כל וכו׳ כנ״ל (ל״ת פג). יח מוציא דבה הוא כסיל, כח המדמה בא ע״י לשון הרע כי כח המדמה הוא כח הבהמיות כי גם בהמה יש לה כח המדמה וע״כ נתגבר עליו הבהמיות כי מוציא דבה היא כסיל וכהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת הש״י לאהבת הבהמיות שהם כל התאוות (קל״ק נד־ו) (ר׳ הושע ד׳ נדמו) (ר׳ לשון הרע א). כ כסף נבחר לשון צדיק, כסף נבחר זה בחי׳ תיקון הדעת בחי׳ מוחא חיורא ככספא לשון זה בחי׳ תיקון הדיבור שיהיה נשמע ונתקבל צדיק זה בחי׳ שבח הצדיקים בחי׳ תיקון הברית כי ע״י שבח הצדיקים היינו התקרבות לצדיקים הדיבור נשמע ונתקבל (ל״ק כט־י בה״נ). כב ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה בחי׳ ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳) תאוות ממון שרשו בלב וע״כ מפסיד היראה שבלב (ל״ת א־ד).

כה וצדיק יסוד עולם, הצדיק הוא בחי׳ עפר והוא יסוד העולם וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך להמשיך כל הדברים אליו והוא רק יחיד בעולם ואפילו כל הצדיקים הם ענפים ממנו והוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וכמו הארץ יש לה כח המושך כן הצדיק כל הדברים נמשכים ממנו והוא ממשיך כל ההשפעות לעולם (ל״ק ע) (ר׳ איוב כ״ ח עפרות). כז יראת ה׳ תוסיף ימים ע״י יראה זוכין לאריכות ימים דהיינו להאריך ולהרחיב ימיו בתוספות קדושה בכל יום שעי״ ז נתארכין הימים וזוכין לעשירות כי היראה שומרת מן העניות שבא ע״י בחי׳ שקר החן והבל היופי (ל״ק ס־ג) (ר׳ משלי ל״ א שקר). כז יראת ה׳ תוסיף ימים, היסורין שיש לאיש כשר מחמת הצער של חרטה כשנזדמן לו איזה פגם או אפילו אם ח״ו עבר עבירה ממש ר״ל כשווכה להתחרט אע״פ שיש לו צער גדול ויסורים גדולים שבא לידי עבירה ר״ל אעפ״כ אלו היסורין הם מוסיפים חיים להאדם בבחי׳ יראת ה׳ תוסיף ימים (ש״ה קב) (ר׳ צרות ויסורים כ״א). יא ח צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, כשרשע מכניע א״ע תחת הצדיק בידוע שנגזר על הצדיק איזה צרה ועכשיו לא יבוא עליו עוד הצרה (ם״ ה צדיק). יז גומל נפשו איש חסד (דאה תענית י״א היושב) ול״ק לז־ד). יח וזרע צדקה שכר אמת, מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת (ס״ה אמת). כא יד ליד לא ינקה רע, כשנוחניץ שלום להצדיק האמת ונוגע בידו הצדיק יודע כל מה שעבר אותו האיש (ש״ה קפד). יב ג ושרש צדיקים בל ימוט, ע״י התקשרות לצדיקים לא יפול ממדרגתו (ס״ ה נפילה).

י רחמי רשעים אכזרי, עיקר הרחמים תלוי בדעת ולפעמים כשהס״א יונקת מן הרחמנות אזי נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות כי רחמי רשעים אכזרי וע״כ גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו הוא בבחי׳ אכזריות כי נתקלקל ע״י שהם יונקים מן הרחמנות ח״ר (ל״ת ח־ב) (ר׳ איכה ד׳ גם). יט שפת אמת תכון לעד וע״כ לעתיד לבא יהי׳ כולו אחד כולו טוב כי אמת הוא אחד (ל״ק נא) (ר׳ פסחים נ׳ ביום). יט שפת אמת חכון לעד (ר׳ ז׳ תשא קפ״ח שפת) (ל״ק סו־ג). יג ט אור צדיקים ישמח, ע״י שבאים כמה נפשות ישראל להצדיק אמת על ר״ ה ונכללין יחד באהבה רבה עי״ז באה שמחה גדולה וחדוה רבה כי הנפש היא בחי׳ נר וכשנכללין יחד נעשה מהם אור (ל״ק סא־ח). יא הון מהבל ימעט, ע״י הבל היופי נתמעט ההון כי תאוות ניאוף היא הפסק הנשימה וע״י יראה זוכה לאריכות הנשימה שהיא בחי׳ עשירות (ל״ק ם־ג) (ר׳ משלי ל׳ אל). יג בז לדבר יחבל לו, בז לדבר היינו בזיונות היפך הכבוד עי״ז יחבל לו היינו המוחין של חו״ל שהם בחי׳ חובלים כי ע״ י פגם הכבוד בחי׳ פגם הבריח נשארין המוחין בבחי׳ חובלים (ל״ ת עא) (ר׳ תהלים ט״ז חבלים). כה צדיק אוכל לשובע נפשו הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את הנפש דקדושה רע״כ אסור לו להתענות אבל מי שצריך להתענות בוודאי מצוה היא (ל״ ק נ). כה צדיק אוכל לשובע נפשו (ר׳ משלי ג׳ מארח) (ל״ק נד־ב). כה ובטן רשעים תחסר (ראה משלי ג׳ מארת) (ל״ק נדב).

כה צדיק אוכל לשובע נפשו, כשמשברין תאוות אכילה עי״ז הוא נשיאות פנים ואזי אין שום פקידות ושררה להעזי פנים כי יניקתם הוא רק מהסתרת פנים ע״י תאות אכילה (ל״ק סז־ג)(ר׳ אכילה יח). כה צדיק אוכל לשובע נפשו, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה כ״ש צדיק וכו׳ ושביעת הנפש זה בחי׳ הצחצחות שמצחצח נשמתו ע״י אכילתו ואזי הוא איש תבונות ועי״ז נתגליץ העצות ומשם גדילה האמונה (ל״ ת ה־ג) (ר׳ ישעיהו נ״ ח והשביע). יד י לב יודע מרת נפשו, כשנופלץ לאיזהו צרה ח״ ו אזי עיקר הצרה בלב כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר ואזי בשעת צרה מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב ואח״כ כשױצאיץ מהצרה אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף וע״כ התודה שהיא באה כשיוצאין מהצרה היא מכונה בשם הלכה ע״ש תהלוכות הדמים שהולכין כסדר וע״י הודאה להשי״ת וכן ע״י לימוד הלכות ניצולין מכל הצרות (ל״ת ב־ב) (ר׳ תודה והודאה ג׳). כ ואוהבי עשיר רבים, כל הנפשות מתאוים לממון ולא לממון בלבד אוהבים אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשוך אליו ולאהוב אותו וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון בחי׳ גבורות וגם הממון בא ומשתלשל משם אך צריך לבלי להתאוות להממון רק לאהוב המקום שהממון משתלשל משם שהיא בחי׳ קדושה ושפע קודש (ל״ ק סח)(ר׳ ממון לג). כג בכל עצב יהיה מותר, כי הקליפות הם בחי׳ מותרות והם בחי׳ עצבות (ל״ק כד־ב). לד צדקה תרומם גוי ע״י צדקה מתנשא (ס״ה התנשאות). טו יג לב שמח ייטיב פנים, ע״י שהלב ניזון מהחנוצצות האותיות עי״ז מתנוצץ פניו עד שאחר יוכל לראות פניו בפנים שלו כמו במראה ולהתחרט ולשוב בתשובה (ל״ק יט־ט) (עיין דברים ה׳ פנים). יג לב שמח ייטיב פנים, עיקר אור הפנים היא שמחה ועיקר השמחה שהיא בלב נמשך מן המצות (ל״ ק ל־ה) (ראה שלש רגלים א׳).

כט ותפלת צדיקים ישמע, התפילה שאדם מתפלל בהתקשרות הצדיקים הוא נענה (ס״ה צדיק). ל ושמועה טובה תדשן עצם, אין יכול לטעום מחיקות בתפלה אלא כשתיקן פגם הברית כי מיין מתיקין זה בחי׳ זרע קודש שמירת הברית, ואזי דיבוריו מתוקין וטובים וכשמשמיע לאזניו אזי נכנסין מתיקות המייץ לתוך עצמותיו(ל״ק נ)(ר׳ תהלים ל״ה כל). ל שמועה טובה תדשן עצם, שע״י בחי׳ שמועה טובה שהיא בחי׳ רעמים שמשם בחי׳ מים קרים שהם מחיץ ומבריאין הנפש עי״ז נתתקנין העצמות כי תיקון הנפש הוא תיקץ העצמות (ל״ק סז־ח) (ר׳ נפש יב). לא אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, צריך להאמין כי כל המחלוקת שבין הצדיקים השלימים אץ זה אלא לגרש הסט״א ח״פ בקרב חכמים תלין כשאתה שומע תלונה ומריבה שבץ הצדיקים תדע שמוכיחץ אותך על שפגמת בטיפי המוח ואתה דבוק בס״ א כי אם לא היה נפגם מוחך לא היית שומע המחלוקת ואץ המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב (ל״ק ה־ד). לג ולפני כבוד ענוה, ע״י ענוה זוכץ לכבוד דק׳ כי עיקר התעלות הכבוד ע״י גרים ובעלי תשובה ווה זוכץ ע״י תורת חסד ולתורה א״א לזכות כ״א ע״י ענוה (ל״ ק יד־יג). לג ולפני כבוד ענוה, עיקר כבוד וגדולת המלכות הוא ע״י ענוה וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר מתפשט מלכותו ביותר (ל״ ת טז). לג ולפני כבוד ענוה, ע״י ענוה בא כבוד (ס״ה כבוד). טז יד חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, כי חמתו של הקב״ה בשביל המלכות שהשפיל ע״י עוונותיו ואיש חכם יכפרנה היינו הת״ח שנקרא איש חכם ע״ש החכמה מאין תמצא וכתיב ועובר על פשע לשארית למי שמשים עצמו כשיריים ובזה יש כח לת״ח לכפר (ל״ק דיז). יד ואיש חכם יכפרנה עיקר החסרון מחמת העוונות כמ״ש חז״ל (שבת נ״ה) אץ מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עץ וע״כ כשמקושר להצדיק הממשיך רוח חיים ומשלים החסרון נתכפר העץ (ל״ק ח־ד). יד באור פני מלך חיים, פנים דקדושה הם בחי׳ אנפין נהירין בחי׳ חיים ושמחה (ל״ ק כג־א)(ר׳ פנים ב).

יד באור פני מלך חיים, חיים הם המוחץ עיקר המוחין שמקבלץ ע״י אמונה אץ מקבלץ אלא מאור הפנים של התורה ויש מקבלים מאור פני הצדיקים (ל״ק לה־ה)(ראה אמונה כג) (בראשית א׳ את המאור). יד ואיש חכם יכפרנה, יש צדיקים אמתיים שיש להם כח כזה כששותץ יץ לפעמים זוכין לקבל חכמה ומוחץ קדושים עד שיכולץ עי״ז למחול עוונות ישראל כי עיקר הסליחה ע׳׳י חכמה בחי׳ ואיש חכם יכפרנה (קל״ק קעז) (ר׳ תהלים כ״ג דשנת). טו באור פני מלך חיים, עיקר החיות היא מאור הפנים המאיר בשלש רגלים שהיא בחי׳ שמחה ועיקר השמחה היא בלב והשלש רגלים הם הלב של השנה (ל״ק ל־ה). יח לפני שבר גאון, כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה ר״ל וכן כשהוא שפל סימן שיבוא לכבוד גדול (כמ״ש שם טו) ולפני כבוד ענוה (ל״ק קסח). יח לפני שבר גאון, גאוה הוא סימן על שבר ח״ו( : ס״ה גאוה}. כח ונרגן מפריד אלוף, כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו שהוא בחי׳ ח״ת ממקום שהוא להתורה ולהשי״ת שהוא בחי׳ ח״ע אבל אם מפריד שכלו וחכמתו מהש״י זה בחי׳ ונרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם וגורם ח״ו פגימת הלבנה ע״י שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשי״ת ולהתורה (ל״ת צא) (ר׳ ע״ז י״ט שיחתן). יז טז לקנות חכמה ולב אין, כל שחכמתו מרובה ממעשיו עי״ז כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם אין כח בלבם להכיל את השכל כי עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים ומחמת זה השכל הם מחטאים ביותר (ל׳׳ק נה־ו). יט אוהב פשע אוהב מצה, הבעל מחלוקת בידוע שהוא אוהב פשע (ס״ה מריבה).

כה כעס לאביו בן כסיל, הבנים שוטים כשאביהם כעסן (ס״ה בנים). כו גם ענוש לצדיק לא טוב כי העונש שמעניש את אחד הוא נוגע להצדיק בעצמו כי האדם נתהוה מד׳ יסודות אש רוח מים עפר והד׳ יסודות נמשכין מיסוד הפשוט שהוא בחי׳ צדיק בחי׳ (משלי י) צדיק יסוד עולם שהצדיק הוא יסוד פשוט שממנו נמשכין כל הד׳ יסודות וע״כ אם הוא מעניש את אחד נוגע את הצדיק בעצמו וע״כ הצדיק מוכרח לעשות תשובה בעד ישראל (ל״ח סו) (ר׳ בראשית ב׳ ונהר). יח י מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב ואיתא בז׳ בראשית לז׳ שם ה׳ דא ספר כי ספר במספר שם כמובא כי הספר הוא בתי׳ שמי שנכתב בקדושה ונתפשט בעולם ועושה שם (ל״ת לב). טז מתן אדם ירחיב לו ע״י צדקה שהיא תיקון הכללי של המו״מ זוכה לתיקון הברית ונתרוממין המוחין ויש לו פרנסה (ל״ק כטיט) (קל״ק כט־יב). טז מתן אדם ירחיב לו, ע״י צדקה יהי׳ לן הרחבה (ס״ה ממה). טז מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, ע״י צדקה זוכה להתקרבות לצדיקים (ס״ה צדיק). יח מדנים ישבית הגורל, גורל זה בחי׳ עונג שבת כי ע״י אכילת שבת מבטל ממין וצרים וזה ובן עצומים יפריד בין התעצמות והתחברות קנה החית לגג החית הוא מפריד ונעשה הא מחית מחמץ מצה כי חית היא בחי׳ חית השדה שלום שאין לו פה ומצה היא בהא בחי׳ הא מוצאות הפה שלום שיש לו פה שיכולים לדבר זע״ ז (ל״ק נז־ח) (ר׳ חמץ ב׳). כב מצא אשה מצא טוב (ראה קהלת ז׳ ומוצא אני) (ל״ק כג־ג). . יט

ב גם בלא דעת נפש לא טוב, נפש הוא הדיבור כשהדיבור בלא דעת דהיינו ע״י פגם הברית אזי אין בו טוב ודיבורי התפלה אץ נתקבלין(ל״ק כט־ א) (ראה דעת י). ב גם בלא דעת נפש לא טוב, כי עיקר גידול הנפש הוא ע״י השכל שמגדלה ומתקנה כמו שכתוב גם וכו׳ וכשהשכל כשלימות אזי הוא עושה פירות אבל כשנפגם השכל אזי היא בחי׳ ארץ פרי למלחה והמליחות היא בחי׳ יסורין שמרגישין ע״י שאין השכל בשלימות וע״י התחדשות התורה מקררין היסורין ומכבין הצמאון (ל״ ק סה־ד). ג אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו, אם מקבל עצת הצדיק אף שאח״כ לא עלתה לו יפה עצתו אזי יודע שהי׳ רק מהש״י אך אם לא היה מקבל עצת הצדיק הי' אפשר שתגיע לו רעה בלי גז״ד שלמעלה רק שהוא בעצמו משך על עצמו כמ״ש אולת וכו׳ (ל״ק קמג). ג אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו היינו שהאדם ע״י אולתו כל עבודתו היא רק בבחי׳ תסלף דרכו כמו מי שמסלף ומעקם עצמו אחר חבית והטעם כי ועל ה׳ היינו להצדיק שהוא בחי׳ על ה׳ כי מי מושל בי צדיק יזעף לבו היינו שחולק על הצדיק עי״ז תסלף דרכו כי אין ממש בעבודה כ״א ע״י הצדיק האמתי (ש״ה קיא). ד הון יוסיף רעים רבים ע״י שנותן צדקה לת״ח נעשה האויר נח וזך ונשמע דיבורי הצדיק למרחוק עד שהעכו״ם מוצאים בספריהם היפך אמונתם ועי״ז מתגיירים (ל״ק יז־ה 1 )(עיין אסתר ו׳ וימצא כתוב). כא רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום היינו שיש מחשבות ובלבולים הרבה בשעת התפילה אבל עצת ה׳ היינו הנקודה שבלב שמתכוון לחשי״ ת לבד היא תקום (ש״ ה עב). כג ושבע ילין בל יפקד רע, כשמשברין תאוות אכילה בחי׳ צדיק אוכל לשובע נפשו עי״ז בל יפקד רע שאין שום פקידה והתמנות להרע דהיינו להעזי פנים (ל״ק סז־ג) (ר׳ ישעיה נ״ו והכלבים). כ ה מים עמוקים עצה בלב איש, מי שכבר נשקע באלו המותרות יש מים שהוא מטהר מזאת הטינופת והמים הם בחי׳ מחלוקת שמקשין ושואלין עליו הוא שב בתשובה ומתקן אמונת חכמים וזוכה לעצה שלימה (ל״ק סא־ה) (ר׳ מותרות ה).

ה מים עמוקים עצה בלב איש, כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת האמונה אזי צריכים לצעוק מן הלב לבד בלי קול רק מעומקא דלבא ועי״ז נתגלין העצות שהם בחי׳ מים עמוקים וכו׳ וע״י העצות שנתגלין בעולם עי״ז גדילה האמונה (ל״ ת ה־ב). ה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה, ולדלות ולגלות מים הנ״ל דהיינו העצות לזה צריכים איש תבונות ואיש תבונות הוא מי שיש לו נשמה וצריך לזכך ולצחצח הנשמה ואזי הוא איש תבונות (ל״ ת ה־ג) (ר׳ האזינו ל״ב כי גוי). יג אל תאהב שינה פן תורש, הרבה שינה מביא את האדם לידי עניות (ס״ה ממון). כז נר ה׳ נשמת אדם, עיקר וקיום ותיקון נר ה׳ שהוא השכל הוא ע״י נשימה שמקבלת הריאה רוח קר מבחוץ לקרר הלב ועי״ ז קיום השכל שיוכל לדלוק בהתבוננות (ל״ק ם־ג). כז נר ה׳ נשמת אדם, כי הנפש הוא בחי׳ נר וכשנכללין יחד כמה נפשות ישראל נעשה מהם אור (ר׳ משלי י״ג אור צדיקים) (ל״ק סא־ח). כז נר ה׳ נשמת אדם (ר׳ פסחים ז׳ חיפוש) (ל״ק ערה). כא יד מתן בסתר יכפה אף, דע כי בהא׳ב׳ יש ששה פאין דהיינו (א׳ כ׳ ך׳ פ׳ ף׳ ק׳) וששה פעמים פ׳ גי׳ ת״ פ כמנין לילית והנה ח״ו כשאירע לאדם מקרה בלתי טהור הוא ע״י קליפה הנ״ל והנה הקליפה הנ״ל יונקת מן הא״ב כמנין שמה היינו מן הפאין הנ״ל ונעשה מן הפא אף וכשנותן צדקה בסתר פודה הניצוצות מן הקליפה ונעשה מן האף פא וזה מתן בסתר יכפה אף מלשון כופה עליו כלי לשון הפיכה שכופה והופך האף ונעשה פא (והוא פלאי) (ל״ק פג) (ר׳ סוטה י״ז איש). יד מתן בסתר יכפה אף, הצדקה ממתיק הדין (ס״ה המתה״ ד). כג שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, לרוב בא הצער לאדם ע״י דיבורו (ס״ ה עצבות).

כב ד עקב ענוה יראת ה׳, ע״י מזונא דגופא דהיינו ע״י תאוות אכילה ושתיה עי״ז מגדילין את בחי׳ עקב דסט״א ואז כשנתגדל ח״ו עקב דסט״א עי״ז נחלש ח״ ו בחי׳ עקב דקדושה שהוא בחי׳ עקב ענוה יראת ה׳ שהיא בחי׳ ריח בחי׳ מזונא דנשמתא (ל״ת ח־א) (ר׳ תהלים מ״א אוכל). בג וקבע את קובעיהם נפש, כל הנפשות שרשם בעשירות בשביל זה הכל תאבים לקרב א״ע לעשיר וע״י כעס פוגם בנפשו ומקלקל העשירות כי עשירות וכבישת הכעס הם בחי׳ אחת (ל״ק נט־ה) (ר׳ משלי כ״ה עיר). כט חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, איש מהיר במלאכתו זה בחי׳ מי שיש לו מוח מהיר וחריף במלאכתו היינו במלאכת בנין ביהמ״ק כי מי שהוא עוסק תמיד להגדיל מוחו ודעתו זה בחי׳ עוסק בבנין ביהמ״ק ועי״ז לפני מלכים יתיצב היינו שזוכה לגדולה בחי׳ מלכות כי הגדולה היא כפי התנוצצות המוח (ל״ ת עב) (ר׳ מוחין כז). כט למי מדנים למי שיח, ש׳י׳ח׳ ר״ ת ח׳כם ש׳ד י׳הודי, על ידו מדנים, על ידו בא התנגדות כי כשלומד תורה מת״ח שאינם כשרים נופלים לכפירות ומחרפים ומבזים יראי ה׳ וכל ההתנגדות בא מהם (ל״ק כח־ג) (ר׳ קל״ק) (ראה הושע ט׳ וינזרו). לא אל תרא יין כי יתאדם (ראה סנהדרין ע' אל תרא) (ל״ק כט־ח). כד ג בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו, כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל ואזי ראוי לבנות בית כי יש מקום להכניס השפע אבל כשבונה בלא שכל אזי מזיק לו וע׳׳כ מתמסכן שזה בחי׳ פגם החכמה בחי׳ חכמת המסכן בזויה (קהלת ט) וע״כ ע״י מצות סוכה שהיא בחי׳ שכל עי״ז יכול לבנות בית בחי׳ בחכמה וכו׳ (ל׳׳ק רסו) (ר׳ סוכה ו). טז שבע יפול צדיק וקם, היינו שהצדיק הגדול הולך דרך אלו השבע חכמות ואע״פ ששם יכולין להחליק וליפול ע״י האבן נגף בחי׳ עמלק אבל הצדיק שבע יפול וקם ע״י אמונה חה שבע׳ יפול׳ צדיק׳ וקם׳ ס״ת ע׳מ׳ל׳ק׳ שהוא האבן נגף אך הצדיק שבע יפול וקם ע״י אמונה (ל״ ת יט) (ר׳ בשלח י״ ז ויהי).

כה ג שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר (ר׳ שבת י״א אם) (ל״ק קצא). ט וסוד אחר אל תגל, עיקר הנסיון שמנסין לאדם אין מנסין אותו אלא בניאוף שהיא כלולה מעין אומות מסוד אחר אל אחר וזה אל תגל כי עכשיו התורה סתומה בקליפין כי הקליפה קדמה לפירי וכשצועק לאלקים וצועק עין קלין לא פחות אזי נפתחין לו סודות התורה (ל״ק ל״ו בה״ש). כא אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו׳ גחלים אתה חותה על ראשו, המפרנס את שונאיו עי״ז נידון השונא בדין שריפה (ס״ה מריבה). כה מים קרים על נפש עיפה, לפעמים יש עייפות אל הנפש ע״י שנתרחקה מאמה דהיינו הכבוד היינו כשמתפללין בלא לב עי״ז נתרחק הנפש מהכבוד וצריך להבריאה ע״י מים קרים ומים קרים מקבלין ע״ י בחי׳ רעמים ורעמים נעשין ע״י מה שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו (ל״ק סז־ח) (ר׳ ברכות ח׳ הזהרו). כה עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, עשירת וכבישת הכעס הם בחינה אחת ונקראים חומה כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות ולוקח לעצמו כעס וחימה ומחומה עושה חימה מקלקל החומה של עשירות ופוגם בשמו ונפשו אבל כששומר עצמו מכעס זוכה לעשירות אזי כל הנפשות תאוים להכלל בנפשו כי כל הנפשות שרשם בעשירות (ל״ק נט־ה) (ר׳ כעס ח). כו א כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד, היינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון שזה בחי׳ נותן לכסיל כבוד שנותן כבוד התורה לכסיל עי״ ז מקלקל הגשמים וזה כמטר בקציר כי בשעת הקציר אזי אדרבא מזיק המטר כן לא נאוה לכסיל כבוד כי עי״ז בעצמו הוא קילקול הגשמים (ל״ת ס). טז שבעה משיבי טעם, היינו ע״ י תפילין מוחין שהם בחי׳ שבעה רועים בחי׳ תיקון הברית על ידם נעשץ שבעה משיבי טעם היינו בחי׳ דיבורים כשרים שבהם משיכים הנשמות שנפלו שהם בחי׳ (שם כד) שבע יפול צדיק וקם (ל״ ת ה־ח) (ר׳ תהלים י״ב אמרות). כז

ו נעתרות נשיקות שונא, כשאדם לומד בקדושה איזה דין של התנא או צדיק זה בחי׳ נשיקין התדבקות רוח א ברוחא אבל כשלומד להתייהר ולקנטר בחי׳ ת״ ח שד יהודי אז התנא אינו יכול לסבול לנשק א״ע אם נבילה כ״ש שנבילה טובה הימנו (מ״ר ויקרא א) ועליו כתיב נעתרות וכו׳ (ל״ק יב־א). ט קטרת ישמח לב, הקליפות הם בחי׳ מותרות בחי׳ עצבות ועיקר עליית הקדושה מעמקי הקליפות היא ע״י קטורת בתי׳ שמחה ע״כ צריכין לומר קטורת בכונה (קל״ק כד־ד). כו וכבשים ללבושיך, (ר׳ חגיגה י״ד וכבשים) (ל״ק מט־ ו). כח יג ומקשה לבו יפול ברעה, כי צריך לעבוד את ה׳ בשני יצרין שיהיה יצה״ר כפוף להיצ״ט ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב״ ה עומד ושומע התפילה וודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו כן התלהבותו והידיעה היא מהיצ״ט והסתרת הידיעה היא מהיצה״ר שבלב והן האפיקורסות וקשיות שהיצה״ר מקשה לבו ליפול ברעה (ל״ ק סביב) (ר׳ לימוד הפוסקים ג). טז שונא בצע יאריך ימים, מי ששונא ממון זוכה לאריכת ימים (ס״ ה ממון). כ איש אמונות רב ברכות, צריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל כי אין לסמוך על השכל בעצמו כידוע (ל״ק כד־ו) (ר׳ אמונה טז). כ איש אמונות רב ברכות אמונה היא מקור הברכות (ל״ק לא־ב) ר׳ אמונה יח), כ איש אמונות רב ברכות, ע״י אמונה נתברך (ס״ה אמונה).

כד גוזל אביו ואמו הם המוחין כי ע״י פגם הברית נפגם המוח והדעת וע״י תיקון הכללי הוא מעורר המוחין מבחי׳ שינה (ל״ק כט־ד) (ראה האזינו ל״ב כנשר). כט ג ורועה זונות יאבד הון אל תקרי מהונך אלא מגרונך שהיא בחי׳ לה״ק כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקודש (ל״ק יט־ג). ג רועה זונות יאבד הון, הון זה בחי׳ קול וכשפוגם בברית נפגם קולו וע״י תיקון הברית זוכה לקול ועי״ ז זוכה לשלום (ל״ק כז־ו). ד מלך במשפט יעמיד ארץ, ע״י משפט ששופט כל עסקיו דהיינו התבודדות מעלה את היראה (ל״ק טוב). ד מלך במשפט יעמיד ארץ משפט הם החכמים על ידם תיכון המלכות לכן יש לכל מלך חכמים ויועצים (ל״ק יח־ד). ד מלך במשפט יעמיד ארץ, במשפט דייקא שהוא משפטי ודיני התורה דהיינו לימוד הפוסקים עי״ז נעשה מלך ומושל ועי״ז יוכל להעמיד ארץ ואז מגלה השערים שטבעו בארץ שעי״ ז זוכין לגן עדן בחי׳ חכמה עילאה וחכמה תתאה (ל״ק רפו) (ר׳ לימוד הפוסקים ד). י אנשי דמים ישנאו תם, כי מתחילה כשאדם בצרה והדמים שוטפים על הלב הוא בחי׳ פגם האמת בחי, אנשי וכו׳ ע״כ צריך לשמור עצמו אז ביותר שלא יהיה נלכד באיזה טעות ושקר ע״י הצרה ח״ו (ל״ת ב־ד). יא כל רוחו יוציא כסיל, דהיינו שמוציא כל הרוח בבת אחת כי המנגן צריך שיהי׳ יודע נגן וגם שיהי׳ הכלי שמנגנין עליה שלם כי עיקר נעימת הניגון נעשה ע״י בירור רוח טובה מן הרוח רעה וכשיוציא כל הרוח בבת אחת מעורב טוב ורע אזי אין נבנה הניגון והשמחה ואין נכנע המדמה (ל״ק נד־ו) (ר׳ נגינה יא). יב מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, אדם ניכר ע״י משרתיו אם הוא אוהב שקר כי זה תלוי בזה (ס״ה אמת).

ל ד מי עלה שמים וירד, זה בחי׳ המנגן כי הוא עולה ויורד בנגינה כפי משקל השיר כדי לברר הרוח טובה מן הרוח רעה וזה מי אסף רוח בחפניו שהם הידים כי שם שורש הרוח ששם פקדונות הרוחות וזה מי צרר מים בשמלה מים בחי׳ לב שעי״ז שמלקט הרוח היינו הנקודות טובות שבו הוא צורר מים בשמלה ששומר הלב שלא ישלוט עליו המדמה וזה מי הקים כל אפסי ארץ שעי״ז הוא מקים בחי׳ רגלין המלובש בזה העולם כי ע״י ניגון ביד נכנע המדמה וזוכה לזכרון שהוא בחי׳ שיודע כל הרמזים שיש בכל דבר שבעולם (ל״ק נד־ו) (ר׳ נגינה יא) (תהלים קמ״ו תצא). יט דרך הנשר בשמים, ע״י תיקון הברית שהיא כחי׳ נשר זוכה לפרנסה בלי טורח בחי׳ לחם מן השמים כי פרנסה שהוא בטרחא ובכבידות הוא מחמת שלא תיקן תיקון הכללי (ל״ק כט־ה). יט דרך הנשר בשמים נשר דא רחמי היינו צדקה, כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע כי ע״י שעושין צדקה וחסד ממשיכין שפע אור החסד מלמעלה להכוכבים ועי״ז הם משפיעין למטר (ל״ק לא־א) (פל״ח). לא ה פן ישתה וישכח מחקק, ע״י השכרות שוכחין כל המצוות שצוה משרע״ה כי משה מלובש בכל אחד מישראל בכל אבר ומזכיר כל אבר שיעשה המצוה השייכה לאותו אבר וע״י השכרות שוכח אותם בבחי׳ פן וכו׳ שע״י השתיה והשכרות שוכח רמ״ח מצות של משה (ל״ת כו). יא בטח בה לב בעלה, וזה בחי׳ שבירת כלי חרס ששוברין בשעת התקשרות הזיווגים להורות שעכשיו שנעשה ההתקשרות שהוא בשביל הולדה שהוא בחי׳ בטחון בחי׳ כליות שהם כלי הולדה עי״ז נתבטל ונשבר בטחון דס״א וגם מרמזין להם שאם לא יתנהגו בקדושה ויבגדו ח״ו בבחי׳ הבטחון בבחי׳ הולדה אזי יהיו בבחי׳ שבירת כלי חרס שזה נעשה ע״י מבטח בוגד (ל״ק ס־ח) (ר׳ ישעיה ל׳ ותבטחו). יד היתה כאניות סוחר, היינו ע״י מו״מ באמונה פשטא אורייתא כי א״א לעסוק במו״מ באמונה כ״א בקי בדיני ממונות שלא יכשל בהם אזי ממרחק תביא לחמה אזי ממשיך שכל חדש מאור הפנים כי השכל נקרא רחוק (ל״ק לה־ו) (ראה מוחין ו). טו ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, יחוד של צדיק וכנסת ישראל הם בחי׳ משא ומתן הצדיק נקרא משא כי הוא נושא העולם והוא נושא כל הברכות ומשפיע לכנסת ישראל ועש״ז נקרא כנסת ישראל מתן כי הוא נותנת לכל הייולם ויחוד זה נעשה ע״י מו״מ באמונה (ר׳ מו״מ באמונה ו) (ר׳ תהלים קכ״ו נושא) (ל״ק נד־ג).

יח טעמה כי טוב סחרה, תיכף כשטועמין כי טוב סחרה שהוא התורה של הצדיק שהסחורה שלו טעמה טוב אזי שוב לעולם לא יכבה בלילה נרה כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו אפילו בלילה היינו בעת ההתרחקות שהיא בחי׳ לילה אעפ״כ לעולם יאיר לו אור התורה שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו (ל״ ק רפה). כג נודע בשערים בעלה (ראה זוהר וירא ק״ג נודע) (ל״ק ל־ח). כה עוז והדר ל׳בושה ו׳תשחק ל׳יום א׳חרון, 'ר״ת א׳ל׳ו׳ל׳ חדש אלול הזמן המסוגל יותר לזכות להמקיפין של השכל ולעשות ממקיף פנימי עד שיהיה לו מקיפים אחרים ועי״ז עושה לבושין חדשים לנשמתו וניצול מכל הצרות כי מ׳ל׳ב׳ו׳ש׳ גימ׳ ח׳ש׳מ׳ל׳ ומהחשמל בורחים כל המשחיתים (קל״ק כא־יא).■ כו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה עיקר התגלות החסד הוא ע״י תוכחה כי ע״י פתיחת פה של המוכיח נתגלה חכמה וע״י זאת החכמה נתגלה חסד (ל״ק ל־ז). כו פיה פתחה בחכמה, שע״י חכמה ודעת שהיא ע״י עסק התורה מגלין ההסתרות ועושין מהם תורה עי״ז התורה בעצמה פותחת פיה ומוכיחה אותם עד שישובו כולם אל ה׳ (ל״ק נו־ג). ל אשה יראת ה׳ היא תתהלל כי עיקר התפילה ע״י היראה (ל״ק יד־ח) (עיין שמואל א״א וחנה). ל שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל, שקר החן והבל היופי תלוים זה בזה כי ע״י תאוות ניאוף והבל היופי נלכד בחן של שקר כי יש כמה מיני חן של שקר שעושים בנ״א בעמידה באכילה ובדיבורם וכר ועי״ז בא לעניות והיראה היא ההיפך מזה כי אשה יראת ה׳ וכר וזוכין על ידה לעשירות דקדושה (ל״ק ס־ג) (ר׳ משלי ר אל). איוב א

כא ה׳ נתץ וה׳ לקח, דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהש״י אין לו שום יסורין ואינו מרגיש שום צער כי ה׳ נתן וכר (ל״ק רנ)((ר׳ דעת מו). ד ב עצור במילין מי יוכל, מי שהוא עצור במילין לא יוכל אותו שום אדם (ס״ה מריבה). ו הלא יראתך כסלתך, בחול אפשר שיהיה היראה עם כסילות ועיקר הכסילות היא מחמת השעבוד שיש בחול כי ע״י שעבוד אין הדעת שלם (ל״ת יז) (ר׳ שבת לג). . ה ז אדם לעמל יולד (סנהדרין צט) אשרי מי שעמלו בתורה פירוש מאחר שאיך שיהיה אם יהי׳ עשיר או עני וכר אעפ״כ בוודאי יהי׳ לו עמל וכעס כל ימיו כי צרות ויסודי כל אדם רבים מאד כמ״ש גם כל ימיו כעס ומכאובות, וכמובא בשל״ה אץ רגע בלא פגע ע״כ בוודאי אשרי מי שבורח מזה העמל של פגעי העוה״ז אל עמל התורה ואז בוודאי אשרי וטוב לו בעוה״ז ובעוה״ב (ש״ה שח). יג לוכד חכמים בערמם, חכמות אין צריכין כלל רק אמונה ותמימות ופשיטות בלי שום חכמה כלל כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה עד שנלכד ונתעה בחכמות עצמו בחי' לוכד חכמים בערמם בערמם דייקא היינו בערמומיות וחכמות שלהם בעצמם הוא לוכד אותם אשרי ההולך בתמימות (ל״ת עח). ו ד כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שוחה רוחי ביעותי אלקי יערכיני, חצי מספר משם שדי גימ׳ זקן משמו ז״ל, מי שמקורב אל הזקן וסובל כעסו עי״ז זוכה ליראה (ס״ה יראה).

יג למס מרעהו חסד (ר׳ כתובות צ״ ו כל) (ל״ ת ב־ב). יג טז גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבא, מי ששומר א״ע מחנופה עי״ז בא לו ישועה (ס״ה חנופה). בו ותורישנו עונות נעורי, מי שלא תיקן חטאות נעורים נעשה רש (ס׳׳ה ממון). יד א קצר ימים שבע רוגז ע״י כעס נתקצרו ימי 1 ו(ס״ה כעס). א קצר ימים שבע רוגז, קצר ימים זה בחי׳ הזקנים שאינם כראוי שאץ מוסיפץ קדושה ודעת בכל יום שזהו עיקר הזקנה וכשהזקנים פוגמים את ימיהם זה בחי׳ קצר ימים ומזה יונק מצח הנחש חכמת הטבע שהוא היפך מצח הרצון וזה שבע רוגז היפך הרצון אבל כשהזקנים כראוי בחי׳ זקן זה קנה חכמה עי״ז מתגבר התגלות הרצון (ל״ת ד־ח). ד מי יתן טהור מטמא לא אחד אשה ששופעת דם תכתוב אותיות לא אחד ותשא עליה (ס״ה נדה). ד מי יתן טהור מטמא לא אחד, פ׳ שעיקר אחיזת הטהרה והטומאה הוא מבחי׳ התרחקות מאחד וע״כ לעתיד לבא אז יהיה ה׳ אחד ושמו אחד שהוא כולו טוב כולו אמת יתבטל הטומאה (ל״ק נא) (ר׳ יחזקאל ל״ו וטהרתם). כ משנה פניו ותשלחהו ע״י שלימות הדעת שנעשה משכל המקיף פנימי ועושה מקיפים חדשים בחי׳ לבושין אחרים עי״ז ניצול מכל אורב ומסטין(ל״ק כא־יא) (עיין דעת ח).

טו ד אף אתה תפר יראה, ע״י שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו ית׳ ואץ שום חיוב הטבע כלל עי״ז נעשה יראה אבל כשנופלץ לכפירה כאלו הכל מתנהג ע״פ הטבע אין שייך יראה ח״ו(ו ' זה שאמר אליפז לאיוב שתלה הכל במערכת השמים אף אתה תפר יראה) (קל״ ת ד־ו) (ר׳ רצון ט). יח ד טורף נפשו באפו, עיקר שמירת השם שמירת הנפש אינו אלא שישמור מכעס כי הכעס פוגם בנפשו אבל כששומר עצמו מכעס אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו (ל״ק נט־ה) (ר׳ משלי כ״ ה עיר). יח ומתבל ינידוהו, ע״י שאין שומעין למוכיחי הדור נתקלקל שלום העולם ונעשה גירושין ומחלוקת היפך השלום (ל״ק כב־א). יט כו מבשרי אחזה אלוקי, ע״י תיקון הברית מאיר לעצמו אור פני מלך חיים (ל״ ק כג־ב). כו מבשרי אחזה אלוה, מבשרי דייקא היינו ע״י בשר הגוף יחזה אלוה היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד (ל״ק כב־ה). כ

טו חיל בלע ויקיאנו כשהתפילה של הבעל כח עומדת בצוארו בבית הבליעה שלו אזי הוא מוכרח ליתן הקאות היינו שהס״א מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת שבלע בחי׳ חיל בלע ויקיאנו ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדושה שבלע אף גם הוא מוכרח להקיא עצמות חיותו ממש בבחי׳ מבטנו יורישנו אל וזה בחי׳ גרים שמתגיירץ שהם היו מעצמות הס״א ועכשיו חוזרין אל הקדושה (ל״ת ח־ג) (ר׳ איוב ל״א כי). כז יגלו שמים עונו, קודם התיקון דהיינו ע״ י פגם הברית אז יגלו שמים עונו אבל ע״י תיקון הכללי מטהר ומזהיר הרקיע (ל״ק כט־ד)(ראה ברית כב). כז יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, ארץ היינו בחי׳ ארץ ישראל היא מתקוממה לו ושם נתגלה עונו כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה שעי״ז הוא מבין לפשפש במעשיו ולשוב מתשובה (ל״ק קפז) (ר׳ ארץ ישראל לב). כא ז עתקו וגם גברו חיל זרעם נכץ לפניהם וצאצאיהם לעיניהם, עתקו וכו׳ זה עשירות עי״ז זרעם נכון וכו׳ כי הגוזל את חבירו נוטל ממנו נפש בניו ובנותיו (ל״ק סט) (ר׳ נפש יד). יד ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, ע״י הכפירות אין לאדם חשקוח ללמוד (ס״ה לימוד). כב יט יראו צדיקים וישמחו, מי שיש לו עצבות יסתכל עלצדיקים ויבא לו שמחה בלבו (ס״ה עצבות). כה והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך שע״י כסף תועפות ע״י צדקה לח״ח נעשה אויר מעופף אויר מזוכך עי״ז נעשה בחי׳ שדי תשובה וגרים (ל״ק יזו) (עיין השם ש־ד־י ב). כה והי׳ ש־ד־י בצריך ע״י מצות מזוזה וכסף תועפות לך עי״ז פרנסתו מעופפת לך גם ש־ד־י מרמז על תיקון הברית ג״כ פרנסתו בניקל (ל״ק כג־ד).

כה והיה ש־ד־י בצריך, כי שם ש־ד־י הם האבות כי ש׳ תלת ענפי אילן שהם האבות והם שלשה שמות היחוד ה׳ אלקינו ה׳ שהם י״ד אותיות והם י״ד של ש־ד־י ור״ת של א׳ברהם י׳צחק י׳עקב הם ר״ת של ׳ה׳ א׳לקינו ׳ה׳ כי השכינה בחי׳ קשת והאבות הם תלת גוונין דקשת והם לבישין‘ דנהירין של השכינה שע״י נמתקין הדינים (ל״ק מב). כה והיה ש־ד־י בצריך, ש־ד־י הוא בחי׳ תיקון הברית ששדי ויורה תיקונים לכל המקומות הצרים לכל פרט כפי צרכו (ל״ק כט־ד). כה והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך (ר׳ ברכות ס״ג כל) (ל״ת ה־ג). כד כב ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמץ בחיים, כי ע״י שאין מאמץ בתלמידי חכמים הנקראים חיים אפילו במיתתם עי״ז הוא נופל בחולאת שאץ שום אדם מאמץ שיחיה מחולי זה ותיקונו שיקום אמונה הנפילה ויאמין אמונת חכמים וזה יקום ולא יאמין בחיים היינו זה שלא האמין בחכמים הנקראים חיים יקום האמונה ועי״ז יקום מהחולאת כי ע״י אמונת חכמים מתקן ידי המלאכים והם מקבלים ומשפיעים כוחות לעשבים לרפאותו וזה ומשך אבירים בכחו היינו המלאכים הנקראים אבירים כ״א ואחד נחזר לו כחו (ל״ק נז א) (ר׳ שבת קי״ט המבזה). כה ב עושה שלום במרומיו, (ר׳ ז׳ ויקרא י״ב עושה) (ל״ק פ). כו ט מאחז פני כסא, כי איש הישראלי נברא שיהי׳ לו ממשלה על המלאכים אך צריך לשמור עצמו מאד שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח״ו והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל וע״י ההתקשרות ניצול מהם וזה 'בחי׳ מאחז פני כסא שצריך לאחוז עצמו בשרשי הנשמות החצובות מתחת כסא הכבוד שהיא בחי׳ אם כל חי( ( ל״ת אב) (ר׳ שבת פ״ח בשעה). יג ברוחו שמים שיפרה חוללה ידו נחש בריח הן אלה