כא וזה בחי׳ ה׳ דלת עם יו״ד, דלת זה בחי׳ דלת כנפות בחי׳ תכלת דאכלי כלא ושצי כלא יו״ד זה בחי׳ עשרה מיני נגונא כי ע״י התגלות מלכות דקדושה יתבטל מלכות דס״א בחי׳ המתקת הדינים בשרשן (ל״ק מט־ז) (ר׳ ר״ה כ״ה דוד). כא ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, כל העושה מו״מ באמונה מקיים מ״ ע של ואהבת שהוא שורש לכל מ״ע וכיצד מקיימין מצות ואהבת כשמשאו ומתנו באמונה נמצא ש״ש מתאהב על ידו (ל״ק צג) (ר׳ מו״מ באמונה יב). כא־נ ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפיקודין דעשה, כשהקב״ה רוצה לטעום ממ״ע של איש הישראלי שהוא צדיק אזי היא בחי׳ אבר מן החי שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה ע״ כ צריך שיבא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחי׳ שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי ואזי יוכל השי״ ת לטעום מהמצוות עשה שלו וכשנשפך דמו צריך כיסוי שהשכינה מכסה דמיהון של ישראל שנשפך באהבה הזאת בחי׳ אשר אהבתי וזה בחי׳ כיסוי הדם (ל״ ת פג) (ר׳ מצוות יד). כא הצדיק הוא קוצא דאות ד׳ וכשנפרדין ח״ו מהצדיקים כאלו עובדין ע״ז כי מפרידין קוצא דאות ד׳ דאחד ונעשה ח״ו אחר שהוא אל אחר כפירות כי עיקר אמונת היחוד הוא ע״י צדיקים אמתיים (ש״ה רפב). כב ובהאי כח ישראל מתתקפין על אדום ועוד (שם) צריך לסלקא להאי כח לגבי חכמה כי ע״י מחאת כפיים בתפלה מגרשין אויר הטמא של חוץ לארץ ושואב אוירא דא״י כי נתעורר כ״ח אתווין דעובדא דבראשית כנגד כ״ח פירקין דידים ונחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקב״ה ומעלה הכח לגבי חכמה כמ״ש כולם בחכמה עשית (ל״ק מד) (ר׳ ברכות ז׳ כל הקובע). ל־עא וירא אלקים את האור וכו׳ ויבדל בין האור דא אהרן ובין החשך דא קרח, ע״י מחאת כפים נתבטל הרג ואבדון ומחלוקת מן העולם כי כל המחלוקת נמשכים מבחי׳ קרח על אהרן וע״י מחאת כף נכללים שמאל בימין ונעשים אחדות כי הידים הם בחי׳ יהי אור ויהי אור ואהרן בחי׳ שלום (ל״ק מדמו). נח ולא יתבוששו אין בושת אלא במקום עריין כי חרפות ובזיונות הבאים לאדם הוא ע״י פגם הברית (ל״ק יט־ג). סט וכד תב בתיובתא ויעש להם כתנות עור דא תפיליז, כי תפילין הם בחי׳ יראה בחי׳ בושה שעי״ז עיקר התשובה (ל״ק לח־ו). סט־עא היא שמלתו לעורו דא עור של תפילין שבה נכנס בחי׳ תפילין, כי מבואר שע״י תפילין בחי׳ אמת בחי׳ יעקב שזוכין ע״י שבירת תאוות אכילה עי״ז ניצולין מהדלות והעניות כי מקרא זה נאמר על העני כי הוא כסותה וכו׳ ומרמז על עניית השכינה בגלותא שמשם עיקר העניות של ישראל וז״פ היא שמלתו לעורו דא תפילין היינו שהתפילין הם עיקר השמלה המגנת על עניית השכינה וכנס״י כי תפילין מבטלין הדלות (ל״ ק מז).

ע רצוא דא נוריאל ושוב דא מטט שר הפנים, נוריאל דא נור דלוק בחמימות תאות ממון ושוב דא מ׳טט ש׳ר ה׳פנים ר״ת מ׳ש׳ה׳ גימ׳ שככ״ה שהוא משכך אלילי כסף וזהב (ל״ק יג־ג) (עיין יחזקאל א׳ והחיות). להבין איך בנוריא׳ מרמז חמימות תאות ממון כי מובא בליקוטי תורה להאריז״ל והנה בנוריא׳ יש לפעמים אחיזה אל החיצונים והוא גימ׳ רמון וכו׳ ע״פ ומזה משתלשל תאות ממון כי ממון דקדושה נמשך ממקום גבוה וכו׳ (ע״פ פל״ח ל״ק יג־ג). ע שערא בעיגולא, כמו שהשערות הם שההארות המוחין יוצאין בהשערות כן השכל העליון שהוא השגת אלקות מתלבש בהשכל התחתון וזה שערא בעיגולא שהם הסיבובים דהיינו ההקדמות עד שבאים למכוון (ל״ק ל־ג). ע וזה שערא אוכמא, כי השחרות מקבץ הראות ומצמצם אותו כדי לראות היטב כן השכל התחתון מצמצם בו יופי שבשכל העליון (ל״ ק ל־ג). ע ואלו השערות הם בחי׳ שיעורין דאתוון דאורייתא, כי המצוות הס שיעורים וגבולים שצומצם בהם חכמתו ית״ש וכל אות שבתורה וכל מצוה הוא בחי׳ צמצום שהוא בחי׳ שכל תחתון ע״כ ע״י התורה והמצות משיגין את השכל העליון שעי״ ז זוכין להשגת אלקות (קל״ ק ל־ג). ע שערא אוכמא שהוא בחי׳ השכל התחתון הוא בחי׳ מלכות וכן שונא בצע הוא בחי׳ מלכות (תיקון ע) וזה תלוי בזה כשישנא הממון בתכלית השנאה יכול לבוא להשכל התחתון (ל״ק ל־ד) (ר׳ שמואל־א ח׳ ויטו). ע־קיח מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא הה״ד זרע אברהם אוהבי, פירוש ממדת אהבה נעשה שכלו צח ככסף, ע״ י שעושה תשובה מאהבה יכול להתפלל בשכל צח הה״ד זרע אברהם אוהבי כי המוח נקרא זרע אברהם אוהבי שהיא מדת אהבה שממדה זאת בא לשכל צח (ל״ק עו). ע שבת הוא שין בת שין תלת גוונין דעינא בת בת עין, וע״כ בשבת יכול לראות שפלותו היינו תחת מדריגתו שפל ממה שהוא ועכ״פ אל יצא איש ממקומו למעלה ממדריגתו ואימתי יכול לראות שפלותו בשבת כשעושה תשובה שלימה שהוא שבת (ל״ק עט) (ר׳ בשלח ט״ ז ראו). ע שבת שין בת שין תלת גוונין דעינא בת עין, כי שבת שמא דקוב״ה (ז׳ יתרו סח) בחי׳ כח הראות גם הצדיק הוא בחי׳ שבת כמ״ש (ז׳ נשא קמד) אנת הוא שבת דכולהו יומא (וע״כ ע״י הצדיק ושבת נפתחין העינים וזוכין להסתכל על עצמו בכל המדות איך הוא אוחז בהם (ל״ה ה׳ שבת ה׳ א) (ל״ת סז).