צב מה שדרך העולם לומר שעכשיו המצב גרוע מקודם ואין מרויחין כ״כ אבל האמת השי״ת מנהיג העולם בכל פעם יפה יותר ואפילו בעה״ב פשוט מוציא יותר ממה שהעשירים מזמנים הקודמים (ש״ה שז). צג ובאמת צריך האדם לידע בין אם יהי׳ עשיר או עני בוודאי יהי׳ לו עמל וכעס כל ימיו והעיקר לברוח לעמל תורה ועי״ז ינצל (ש״ה שח). צד אלה המסתפקים במועט להם טוב בערה״ז ובעוה״ב אבל הרוצה תענוגי עוה״ז חייו מרים מאד כי א״א שיתנהג הכל כרצונו (עיין אבות פ״א ו׳ פת) (ש״ה שח). צה העוה״ז טובה למי שרוצה לסבול אבל א״א לסבול כ״א כשמקבל עול תורה ומצוות (ש״ה שח). צו בכל דור נמצאים עולים ויורדים ונמצאים אנשים שהיו עניים ומשרתים ועכשיו נתעשרו וגם הם אומרים שהשנים אינם מתוקנות כמקודם מחמת שרוצים בכל פעם עשירות יותר ומנהיגים ביתם בגדולות יותר עד שהוצאתם מרובה ואומרים שעתה והלכתאנומשלת עכו״ם והלכתאנומשלת עכו״ם קכד אינם שנים טובות כמקודם ובאמת אנו רואים שבכל פעם העולם נתעשר יותר (ש״ה שח).

צז ובאמת מאי נ״מ בזה אדרבא אם עכשיו העולם בדחקות יותר צריכים לברוח להשי״ת ולעסוק בתורה ועבודה כי אין מקום לברוח מצרות ויסורי עוה״ז רק אל השי״ת ואל התורה (ש״ה שח). צח זה שאומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה ובגודל דאגתו על פרנסתו וממון בכל פעם יותר בזה לא יפעול כלום רק מבלה ימיו בצער ודאגה וכעס ומכאובות ומבטל עצמו מתורה ותפילה מחמת שטותים כאלה ולבסוף מאומה לא ישא בעמלו כי בהבל בא ובחשך ילך (ש״ה שח). צס כי באמת מי שיש לו עינים לראות ולב להבין האמת יראה שגם בימים הראשונים הי׳ העולם מלא דאגות וטרדות הפרנסה כמו שאנו רואים בכל הספרים שנתחברו לפני מאות שנים שרובם כותבים בהקדמותיהם שהיה להם צרות ודחקות הפרנסה ואעפ״כ חיברו ספרים קדושים הרבה (ש״ה שח). ק והכלל שגם בימים ראשונים הי׳ העולם מלא דאגות פרנסה וגם אז נדמה לכ״א שבצוק העתים כאלה צריכים לדאוג רק על פרנסה ועי״ז אבדו ימיהם והלכו מן העולם בלא חמדה ואעפ״כ נמצא בכל דור צדיקים ויראים שלא השגיחו על זה וברחו מן העמל של עוה״ז לעמל התורה ועבודה וזכו להם ולדורותיהם אשרי להם (ש״ה שח). קא לפעמים האדם רודף אחר פרנסתו או אחר שאר דברים שנדמה לו שהוא מוכרח מאד לרדוף אחריהם והוא רודף אחריהם כל ימיו ואינו יכול להשיג אותם ומחמת זה היא מלא כעס ומכאובים תמיד ובאמת אם הי׳ משים אל לבו הי׳ רואה בעצמו שהוא רודף רק אחרי העוונות שלו כי העוונות שלו הם מתעים ומוליכים אותו מענין לענין ומסיבה לסיבה עד שהוא רודף אחר ההבל ממש כל ימיו ובאמת אולי כבר קבל ענשו והגיע כבר זמן תיקונו ומנוחתו (ר״מ מעשה יא). קב צריכים ליזהר ביותר שלא להיות להוט אחר תאוות ממון כי יש שלהוטים כ״כ אחר הממון ומשוקעים בזה ביותר עד שכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון ומי שאין לו רק ממון מעט ובפרט מי שהוא עני אינו בכלל גדר אדם ונחשב בעיניהם כמו חיה ועוף וכן מי שיש לו ממון הרבה ביותר הוא בעיניהם למעלה מגדר אדם ונחשבים אצלם כמעט כמו אלקות וע״ז ח״ו (ר״מ מעשה יב), קג העניים וחסרי הממון נפלו בעיני עצמן ובדעתם כ״כ נגד העשירים ובעלי הממון עד שכמעט שמקריבין עצמן לקרבן אליהם מחמת ההתבטלות שיש להם בפני ריבוי הממון שלהם ובאמת לא כן הוא כי גם העני בכלל בנ״א יחשב כמו העשיר וגם העשירים הם רק בנ״א וכמו חציר ימלו ואין מלוין לו לאדם לא כסף וכר (ר״מ מעשה יב). קר באמת יש בנ״א שמשוקעים כ״כ בתאוות ממון עד שמי שבא להוכיח להם שתאוות ממון הוא שטות והממון אינו תכלית כלל אז לא די שאין דבריו נשמעין אצלו כלל אף גם הוא אצלם כמו מי שמדבר נגד האמונה כי הממון הוא אצלם עיקר התכלית והאמונה ח״ו ובאמת אלו הנופלים לתאוות ממון קשה מאד להוציאם מזה יותר מכל הנופלים לשאר התאוות ר״ל אם לא ע״י הדרך המבואר בפנים (ר״מ מעשה יב). קה יש מאכלים כאלו שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תיכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר וגם הקטנים במעלה וחסרי ממון מתביישים בעצמם ג״כ על שהיו קטנים כ״כ בעיני עצמם מחמת חסרון הממון כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה (ר״מ מעשה יב).

קו כוס נאה לקידוש מסוגל לעשירות (ש״מ ע״ה קכו), ממשלת עכו״ם א כל עבירה יש לה צירוף אותיות וכשעבר עבירה ח״ו עי״ז מכניס הדיבור של הלאו שעבר בתוך הטומאה היינו בתוך העכו״ם ונותן להם ממשלה וע״י ווידוי דברים יוצאים הצירופים הרעים מעצמותיו ונחקק בהם דיבורי הווידוי ובונה מלכות דקדושה (ל״ק ד־ה>. ב ובאמת מלכי עכו״ם אע״פ שמולכים עלינו אין במלכותם מבתי׳ מלכות ישראל כי מי שרוצה ליגע במלכות ישראל זה וזה לא נתקיימה בידם כי האמונה מפיל את חכמתם ועי״ז נופל מלכותם (ל״ק יח־ה) ועיין ישעי׳ י״ט נואלו). ג כשפוגם בתאוות אכילה עי״ז נפגם הכבוד ונופל המלכות והכבוד להעזי פנים והמלוכה והממשלה הוא אצל העכו״ם וע״כ כשישראל צריכין לפעול איזה תקיפות לצורך קיום דחינו הק׳ צריכים לקבל הכה והממשלה ממלכות עכו״ם וצריך להעלות הכבוד והמלכות מהם וזה נעשה ע״י צדקה (ל״ק סז־ד). מנהיגי הדור א כל זמן שאין לאדם אמונה בשלימות אין לו לקבל מנהיגות כי המנהיגות עיקרה ברחמים ועיקר הרחמים בהסרת עכו״ם אפילו שמץ עכו״ם (ל״ק יח־ג) (עיין סנהדרין ס״ה צבי הפסיקו). ב יש רועים דס״א והם ג״כ מפורסמי הדור וכופין אנשים לתהות שיעבודייהו ועיקר מלכותם הוא ע״י עזות וכדי להנצל מהם א״א רק ע״י עזות דקדושה (ל״ק כב־ד). ג יש מנהיגים שנקראים בשם רבי שלימודם מאלו המותרות ולא די שאינם יכולים להנהיג את עצמם מכש״כ את אחרים והם נוטלין גדולה לעצמן להנהיג העולם וצריך כ״א לראות שלא להסמיך אותם ושלא ליתן להם שום תוקף ועוז שלא יהיו מכונים בשם רבי כי הם אינם חייבים כ״כ כי יש להם יצה״ר גדול להנהיג העולם אך אלו הנותנים להם תוקף ועוז עתידים ליתן דין וחשבון (ל״ק סאב) (ר, עירובין כ״א הלועג) (שמואל א׳ כ״א ושם).

ד דע שקשה מאד להיות מפורסם כי מה שהוא מפורסם הוא מזיק לו מאד כי לפעמים צריך לסבול יסורין בשביל רבים רק שיש כמה בני אדם שצריכים להיות מפורסמים ועושים אותם דוקא מפורסמים (ל״ק עא) (ר׳ ישעיה נ״ג ובחבורתו). ה כשפרנסי ומנהיגי הדור נתגאים אז הקב״ה מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם (ל״ק צה) (ר׳ יומא כ״ב אין). ו צריך לידע ולהכיר מפורסמי ומנהיגי הדור כי יש כמה מפורסמים שהם בשקר והם רק ע״י עזות ולהכיר את המפורסמים איזה ע״י עזות הוא ע״י בנין ירושלים בחי׳ יראה שלם היינו שלימות היראה התלויה בלב (ל״ ת א־ג־ד). ז כשזוכה האדם לתפילה כשלימות אזי יכול להכיר המפורסמים שהם ע״י עזות כי עזותם נופל לפניו כי כשזוכה לתפילה שהיא בחי׳ דבר ה׳ שהיא שורש העליון שכל השרים העליונים וכל צבא השמים כולם מקבלים כוחם ממנו וע״כ יכול להכיר המפורסמים שהם ע״י עזות כי אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וע״כ עזותם נופל לפני הבעל תפילה שהוא המלוה הגדול כי כולם הם בחי׳ לוין ממנו (ל״ת א־יג). ח צריך לקשר עצמו עם כל מפורסמי ומנהיגי הדור כי הנשמות נחלקים תחתם כי כל מנהיג הדור יש לו כמה נשמות פרטיות השייכים לחלקו (ל״ ת א־ג). ט הגרים הם קשים ומזיקים לישראל כי הם מכניסין גאוה בישראל ועי״ז נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור כי יש מנהיגים שמתנהגים ברבנות ומושלים על עם דל והם מתגאים מעצמם על הדור בחנם כי לא ניתן להם גדולה מן השמים כלל ויש להם כח אפילו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם ובאמת אין זה נקרא מעניש אלא מזיק כי הם מזיקי עלמא וכל הכח הזה הם מקבלין ע״י חרב הגאוה (קל״ת ה־ה) (ר׳ חגיגה ה׳ במסתרים). י ע״י הגאוה של אלו מנהיגי הדור עי״ז הם מגבירים תאוות ניאוף בעולם ואי אפשר להנצל ממנה כ״א ע״י כח המגינים שבדור שהם הצדיקים והכשרים שנקראים מגיני ארץ והם מעלים מבחי׳ החתים בשרו חותם דס״א לבחי׳ חותם דקדושה שהוא בחי׳ תפילין כידוע (קל״ת ה־ז) (ר׳ איוב מ״א גאוה). יא מי שהוא רחמן הוא יכול להיות מנהיג וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים או על רוצחים אסור לרחם וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות אזי יוכל לרחם על תינוק של ד׳ ימים ליתן לו מאכל הצריך לגדול ע״כ צריך לידע שלקטן צריכין לרחם ליתן לו חלב דייקא ולגדול מאכל הצריך לו (ל״ת ז־א) (ר׳ משה רבינו טז). יב כבר מבואר באות ב׳ שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת ע״ כ צריכים לידע כי על רשעים גמורים ח״ו אסור לרחם כי הם בחי׳ ושחק ורוגז ואין נחת כ״ א יאיר להם גודל ריחוקם מהשי״ ת יתרחקו ביותר ואם יחזק אותם אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר ע״כ גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע גבר כ״כ עד שא״א להכריע אותם אל הטוב כמובן דבר זה בדברי רבותינו ז״ל רק שגם על אלו שצריכין לרחם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות (ל״ת זאב) (פל״ח־ב).

יג ע״כ צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג אמתי להתקרב אליו כי כל מנהיג יש לו בחי׳ רוח נבואה עי״ז כל המתקרבים אליו נתחזק ונתתקן אצלם האמונה האמתיות דקדושה כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג אמתי נתתקן אצלו המדמה ע״י בחי׳ רוח נבואה של המנהיג וע״י תיקון המדמה נתתקן האמונה ישרה דקדושה (ל״ת ח־ח). יד אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאד אחר מנהיג אמתי כזה וצריך לבקש מאד מהש״י שיזכה להתקרב למנהיג אמתי כדי שיזכה לאמונה אמתיות בשלימות כי כשמתקרבין ח״ו למנהיג של שקר עי״ז באין ח״ו לאמונות כווביות (ל״ח ח־ח), סו סכנה גדולה להיות מפורסם ולהנהיג העולם לא מיבעיא כשאינו ראוי כלל ולובש טלית שאינו שלו , רק אפילו עובדי ה׳ באמת גדולי הדור יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם כי בהנהגת העולם ובחידושין דאורייתא שמחדשים יכולים לעבור ממש גנב ונאף ורצח בכל פעם ובכל רגע ר״ל (קל״ת יה). סז מי שהוא פרנס או מנהיג והוא מנהיג בכשרות וביושר ורואה ומסתכל להטיל המשאוי של מסים וארגוניות על כל אחד כראוי לו ביושר ולהכביד על זה ולהקל על זה כראוי עי״ז מבטל הד׳ מדות רעות דהיינו ע״ז וג״ע וש״ד ולשון הרע (קל״ת כז) (ר׳ מד״ ר ויקרא ל״ז כי). יז המנהיג האמת של הדור צריך שיהי׳ פרוש גדול בקדושה גדולה מתאות המשגל ואז הוא ראוי להיות מנהיג ישראל כי ע״ י פרישותו וקדושתו הגדולה הוא יכול לחזות ולהסתכל בב״א מישראל ולחלק גדולה לכ״א כראוי להם ע״י ההסתכלות לבד (ל״ת עב). יח כי תאוה הזאת היא בחי׳ פגם העינים וע״כ צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה ואז יש לו עינים זכים לחזות ולהסתכל וליתן גדולה לכ״א כראוי לו ע״י הסתכלותו לבד (ל״ת עב). יט כשאין לישראל מנהיג ומשגיח כזה באמת כל העולם מעורב ומבולבל וכל הרוצה ליטול את השם נוטל כמו שמתנהג עכשיו בעו״ה כי ישראל צריכין שיהי' עליהם משגיח שישגיח ויראה בהם שיעמוד כ״ א על מקומו הראוי לו באמת והמשגיח הזה יהי׳ פרוש וקדוש גדול בבחי׳ קדושת ופרישות משה ואז יכול להנהיג את ישראל כנ״ל (ל״ ת עב) (ר׳ הבעש״ט). כ ועי״ז נעשה תשובה כי עיקר התשובה היא ע״י בושה ועי״ז המנהיג בחי׳ משה שהוא מסתכל בכל אחד ומתנוצץ מוחו וזוכה לחידושין דאורייתא עי״ז נמשך בושה על כ״ א וכשזוכין לבושה אזי רואה כ״ א את ריחוקו מהשי״ ת ונופל עליו בושה גדולה וע״י הבושה עושין תשובה (ל״ת עב). כא דורות הראשונים שהיו צדיקים היו רוצים בהתנשאות לשם שמים וכל מי שרצה לזכות בהתנשאות היהמנהיג הדוראבל עכשיו

שההתנשאות הוא בשביל כבוד עצמו התלוינו חכמים שלא ירדוף שום אחד אחר ההתנשאות (ל״ ת פ)(ר׳ יומא כ״ב בראשונה). כב התאוה שיש לכמה בני אדם להיות מפורסם ולהנהיג העולם ולנסוע על המדינה הכל הבל ורעות רוח והוא שטות גדול באמת כי באמת אין זה שום תענוג ונחת רוח אפילו בעוה״ז כי הוא מלא יסורים ובזיונות (ש״ה מז). כג הוכיח את אחד מאנשים כאלו שהתאוה להיות מפורסם ואמר לו הלא לא תוכל אפילו לברך ברכת המזון באמת כי תצטרך בכל מעשיך לכוין שיתקבלו מעשיך בעיני בני אדם ולא תוכל לעשות שום עבודה קלה לשם שמים (ש״ה מז). כד מן ההתנשאות וגדולה אין ראיה כלל כי הוא דבר בפני עצמו לפעמים עושים דבר שעי״ז זוכין לגדולה וכיון שעלה לא ירד ומצינו במלכי ישראל שבשביל דבר אחד זכו למלוכה עד דור רביעי ובאמת אין אנו מבינים דרכי ה׳ נמצא לפעמים אחד עושה דברים טובים הרבה ואעפ״כ אין לו גדולה ולפעמים זוכה לגדולה ע״י דבר אחד (ש״ ה סד). מניעות к א״א להנצל מכל המונעים והמתנגדים על האמת כ״א ע׳׳י עזות דקדושה ויהי׳ מצחו חזק לעומת מצחם (קל״ק כב־ד). ב כשרוצה ליכנס בעבו׳ השם צריך שילך מדרגא לדרגא ובכל פעם מתגברים עליו מחדש הקליפות שהם התאוות והבלבולים והמגיעות וצריך בכל פעם להתחזק הרבה עד שיתגבר עליהם (קל״ק כה־ג). ג כל המניעות שיש להאדם הם רק בשביל החשק כדי שיהי׳ לו חשק יותר להדבר שבקדושה וע״כ כשאיש הישראלי צריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בזה היינו לנסוע לצדיק אמת אז נותנים לו מלמעלה חשק והחשק הוא ע״י מניעה שמזמינים לו ע״כ ידע האדם שאין שום מניעה בעולם שלא יוכל לשברה אם ירצה וע״כ כשאדם חושק ביותר כפי המניעה ממילא נשבר המניעה (קל״ק סו־י) ר׳ נסיעה לצדיק ו). ד כלל הדברים האלה שכל מה שהאדם חושק באמת בוודאי יוכל לגומרו ולהוציאו מכח אל הפועל ולא יוכל למונעו מזה שום מניעה ואונס כי אין להאדם לפטור א״ע ולמצוא תירוץ לומר שהוא חפץ לעשות רק שאי אפשר לו מחמת המניעה והאונס וע״כ יהי׳ נחשב לו כאילו עשאה כי זה נאמר על מי שרוצה

לצאת בזה אזי יוצא בה כי יש לו אונס אבל מי שאינו רוצה לצאת בזה רק שהוא רוצה המצוה בעצמה אזי כשחושק מאד באמת בוודאי יגמור הדבר ויוציאו מכח אל הפועל (ל״ק סו־ד) זר׳ ברכות ו׳ חשב). ה כי מי שהולך בגשמיות כל ימיו ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השי״ ת אזי מדת הדין מקטרג עליו ואינו מניח אותו לילך בדרכי הש״י ומזמין לו מניעה והשי״ת חפץ חסד הוא ומסתיר א״ע כביכול בהמניעה הזאת ומי שהוא בר דעת הוא מסתכל בהמניעה ומוצא שם הבורא ב״ה ומי שאינו בר דעת כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו ול״ק קטו) <ר׳ יתרו כ׳ ויעמוד). ו הענין מה שהש״י בעצמו מסתיר א״ע בתוך המניעה כי השי״ ת אוהב משפט וגם הוא אוהב ישראל אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל היא גדולה יותר מאהבה שהוא אוהב משפט וע״כ כשמדת הדין מקטרג והשי״ת הוא אוהב משפט ע״כ הוא ית׳ מוכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות אבל הוא ית׳ בעצמו מסתיר א״ע כביכול בתוך המניעות ומי שהוא בר דעת יכול למצוא השי״ת בתוך המניעות (ל״ק קטו> <ר׳ ירושלמי תענית פ״א אם). ז. כל מי שיש לו מניעות רבות בתחלת ההתקרבות להשי״ת והוא צריך להתייגע ולטרוח מאד לשברם כל אלו היגיעות הם טובה גדולה להאדם כי עי״ז זוכה אח״כ לקבל הרבה קדושה וטהרה כי ע״י יגיעות נעשה הכלי וכל מה שיש לו יותר מניעות יש לו כלי גדול ביותר לקבל אח״ כ בתוכו שפע קדושה להתקרב להשי״ת (ל״ק קפה) (ר׳ ז׳ ויקרא ד׳ כד). ח כל הרוצה לכנוס בעבודת ה׳ א״א לו לכנוס כ״א ע״י בחי־ שיחשוב שאין בעולם כ״א הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו או המניעות שיש מהמלעיגים ומונעים מעבודתו ית׳ וצריך שלא יחוש ולא יסתכל עליהם כלל רק יהי׳ בבחי׳ אחד הי׳ אברהם כאלו הוא יחיד בעולם (התחלת הל״ת). ט ג׳ מדות הם מניעות ומפסידין שלימות היראה התלויה בלב והם תאוות ממון ותאוות אכילה ותאוות משגל כי ג־ מדות אלו הם בלב וע״כ הם מפסידין היראה שבלב (ל״ת א־ד). י צרכי הגוף ואפילו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאד אכילה ושתי׳ ומלבושים ודירות שיכולין לבלות ימיו ושניו אפילו על ההכרחיות והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא ית׳ ואע״פ שגם הם בעצמן עבודת הבורא ית׳ כי בעובדא דלתתא איתער לעילא כשעושה העסק כראוי כמו שצריך ועי״ז נותן חיות למעשה בראשית והוא קיום העולם נמצא שגם זה הוא עבודת הבורא אעפ״ב אם הי׳ שופע עלינו חסדו לא היינו צריכים לכל זה (ל״ת ד־ג) (ר׳ צדקה מח). יא בענין בני אדם שרוצין ומכינים עצמן כמה פעמים לנסוע לצדיק האמת ואח״ כ יש להם מניעות ונמנעים (ר׳ צדיק קפז) (ל״ ת מה). יב כ״א אין לו מניעות רק לפי כחו (ר׳ צדיק קפח) (ל״ת מו).

יג המניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המוח דהיינו מה שמוחו ולבו חלוקים מהשי״ ת או מהצדיק כי אפילו כשמשבר המניעות שיש לו לנסוע להצדיק אמת ובא לשם עכ״ז כשמוחו חלוק וקשה לו קשיות ויש לו עקממיות בלבו על הצדיק זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות (ל״ת מון. יד וכן בתפילה שבתחילה יש לו כמה מניעות על התפילה ואח״כ כשעובר עליהם ובא להתפלל כשלבו עקום ופתלתול מהשי״ת זאת המניעה גדולה מכולם (ל״ת מו) (ר׳ תהלים ל״ח לבי). טו כששוברין המניעות נעשה מזה נעימות אתווין דדין כאתווין דדין (בשם אנ״ש שמקובל ממוהרנ״ח זצ״ל) (שייך לל״ת מו). טז מי שמונח בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות מדרגא לדרגא משתטחין כנגדו ג״ כ מניעות בכל דרגא (ח״מ שה״ל יט). יז כל מה שרוצין לעשות עבור הצדיק יש ע״ז כמה מניעות לעכבו ולהיפך כשמקיים מקבלים מזה כמה וכמה והם מצפים שיהי׳ נגמר הדבר (ש״מ ג״ה יג). יח עיקר המניעות גם שם הם רק מה שהמקטריגים והמחבלים מבלבלין ומחלישין דעתו ודוברין על הצדיק כדי שלא יתחזק לבא אליו אבל אם האדם חזק בדעתו ואינו שומע לדבריהם ומתעקש עצמו אני רוצה דייקא לילך אל הצדיק הם מוכרחים להניחו ואינם יכולים למונעו בשום אופן (ח״מ ס״ח כא). יט גם אחר מיתתו צריכין התחזקות גדול להאמין בהצדיק כי יש נשמות הרשעים המתנגדים שרוצים להטעותו מהצדיק האמת כדי למונעו שלא יתחזק לבא אליו בשביל תיקון ומי שיהי׳ חזק באמונה לא יוכלו המונעים למונעו מלילך להצדיק לקבל תיקון לנשמתו וח״מ ס״ח כא). כ כשאדם רוצה לעשות איזה עובדא ודבר שבקדושה ומסתמא יש לו ע״ז כמה מניעות ועיכובים ומניעות מחמת ממון וכשזוכין לשבר כל הנ״ל ולגמור העובדא שבקדושה אזי נעשה מכל המניעות והבלבולים דברים עליונים למעלה בקדושה והכל נרשם למעלה לטובה אשרי כשזוכין לדלג ולקפוץ על כל המניעות וזוכין לגמור ולעשות איזה עובדא טובה (ש״ה יא) (מ״ב מניעות). בא בנ״א יש להם כח למנוע ולהסית את האדם לרחקו מעבודת הבורא ומצדיקי אמת יותר מהיצה״ר (ר׳ יצה״ר כא) (ש״ה פ).

כב בנ״א הם מונעים גדולים מאד ודע אם הי׳ האדם לבדו אע״פ שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אעפ״כ הי׳ מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם הי׳ עובר עבירה ח״ו ר״ל בוודאי הי׳ מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם אבל כשמתחבר לאיזה חכמים בדעתם או לכת לצים זאת המניעה והבלבול גרוע מהכל (ש״ה פא) (ר׳ חקירות כג). כג כשזוכין לעמוד בנסיון כשלימות להתגבר נגד כל המניעות אזי אח״כ נתהפכין כל המונעים לעוזרים ומסייעים ומכל המניעות עצמם נעשה אח״כ עזר וסיוע להאדם אל תכלית מבוקשו הטוב (סימ״ע א) (מ׳׳ב מניעות). כד כשרוצה האדם להתקרב אל הקדושה וכן להצדיק האמת אסור לו להעמיד על נסיון אם יתנהג עמו כסדר בעדן התקרבות אז ידע כי הוא מן השמים ואם לאו לאו כי אולי אדרבא זה הוא בעצמו הנסיון שלו שיתנהג עמו אז שלא כסדר ויזדמנו לו כמה מניעות והעיקר הוא מניעות המוח והוא לא ישגיח על זה כלל וישבר כל המניעות ואז דייקא עי״ז יזכה להתקרב כשלימות (סימ״ע ח) (מ״ב מניעות) (ר׳ צדיק שכו). מסירת נפש א הצדיק וכן כ״ א שממית א״ע ומוסר נפשו בתפילתו באיזה מקומות מן התפילה צריך לו למסור נפשו ביותר ידע כשנכנסים בו מחשבות זרות וצריך להעלותם שם צריך למסור נפשו ביותר ועי״ז מעלה ניצוצי הקדושה (ל״ק כו). ב לזכות לשלום הוא ע״י מסירת נפש על קידוש השם (ר׳ שלום כא) (ל״ק פ). ג אפילו הקל שבישראל אפילו פושעי ישראל כשרוצים להעבירם על דת ח״ ו הם מוסרים נפשם על קידוש השם כאשר ראינו כבר כמה פעמים ע״כ צריך האדם להזכיר א״ע בזה בכל יום שהוא מרוצה למסור נפשו על ק״ה כי זה עיקר קדושת איש הישראלי ועי״ז יזכה לשלום (ל״ק פ). ד ע״י מסירת נפש על ק״ה יזכה לקשר המחשבה אל הדיבור (ר, תפילה פט) (ל״ק פ). ה דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול רק שהמחשבה תהי׳ בביטול כל ההרגשות עד שאפשר למסור נפשו על ק״ה במחשבתו ממש היינו שירגיש צער המיתה ע״י שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרוצה למסור נפשו על ק״ה (ל״ק קצג) (ר׳ ק״ש ג).

ו כשיש אחדות בין הצדיקים עי״ז יכולים שיהי׳ להאדם מסירת נפש באמת ואעפ״כ לא יזיק לו וישאר בחיים (ל״ק רנב). ז כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על ק״ה בשביל יחוד קוב״ה ושכינתי׳ שעיקר היחוד ע״י מסירת נפש והם ראו באותן הדורות כי א׳׳א לעשות היחודים למעלה כ״א ע״י נשמותיהם ע״כ מסרו נפשם על ק״ה ולפעמים בא לצורך זה הריגה ח״ו כדי שיהי׳ יחוד ע״י נפשותיהם העולות למעלה וכן ע״י אבידת השם שמוסר נפשו על קידוש השם דהיינו מהפירסום שלו כי הכל דוברים עליו ובודים עליו כזבים ויש לו שפיכת דמים ממש מזה ועושה זה בכונה והוא מציל את ישראל ממה שהי׳ ראוי לבא אליהם וע״י מסירת שמו שהוא נפשו הוא מציל אותם (ל״ק רס) (ר׳ שם ג). ח מסירת נפש יש לכ״א מישראל בכל יום ובכל שעה כגון שנותן ממונו לצדקה והממון הוא הנפש דהיינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קודם שמרויח ממון ואח״כ נוטל הממון ונותנו בשביל הש״י נמצא מוסר נפשו וכן בתפילה איתא (במדרש הנעלם חיי שרה קכ״ד) שהיא בחי׳ כי עליך הורגנו כל היום כי צריך מלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים ותחבולות לברוח מהם נמצא שהיא מסירת נפש (קל״ת מו) (ר׳ ז׳ חיי שרה קכ״ד כי). ט יכול להיות שימצא אחד שיקדש השם אפילו אם יעשו לו כל היסורים והכאות שבעולם וכמו שמספרים מהדורות הסמוכים לפנינו כמה מיני עינויים שסבלו הקדושים בשביל קידוש השם (ש״ה מט) (ר׳ כתובות ל״ג אילמלא). י כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השי״ ת הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואעפ״כ השואל אין צריך לחיים דבריו (ש״ה ריד). קכט קכט זלכתא מעלת המתקרבים אליו — מעשר כנחמני מעלת המתקרבים אליו א מכל פסיעה ופסיעה שנוסעים להצדיק נברא מלאך (ש״מ מ״ה נא).

ב אמר העולם ראוי שיתמהו עצמן על האהבה שבינינו (ש״מ מ״ה נב). ג המקורבים להצדיק מכל עניני עבודה שעושים הוא בונה מהם בנינים נפלאים (ש״מ מ״ה נג). ד כ״א מאנשיו בוודאי יזכה בסוף לבא בזה העולם למה שצריך אשר בשביל זה נברא (ש״מ מ״ה סב). ה אמר מה אתם יכולים לעשות תשובה וכי מספיקים ימיכם וכחכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל מה שקלקלתם עד הנה רק העיקר מעתה לא תעשו עוד ואפילו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות ח״ו רק העיקר תשמרו עצמיכם ממזיד (ש״מ מ״ה סד). ו אמר בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשי״ת אבל איני יכול לקרב כ״א מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו (ש״מ מ״ה סז). ז דיבר עם איש פשוט ואמר לו רבינו שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת ה׳ כי עץ קטן יכול להדליק עץ גדול מאד (ש״מ מ״ה סח). ח המתקרבים להצדיק נשתנה פניהם ומקבלים צלם אלקים (ש״מ מ״ה ע). ט הפחות שבאנשי׳ אני מוליך אותו בדרך צדיק גדול (ש״מ מע׳ המ׳ עד). י אמר לאחד שנתרחק ממנו אם לא היית עובד ה׳ בוודאי הפסדת ואם כן עסקת בעבו״ה אם זה הי׳ בשותפות היו מרויחים על ידך גם אחרים (ש״מ מע־ המ׳ עהו. יא מי שמציית אותי ויקיים כל שאני מצוה בודאי יהי׳ צדיק גדול והעיקר להשליך שכל עצמו לגמרי (ש״מ מע׳ המ׳ פ).

יב מי שיתקרב לאנ״ש בודאי יהי׳ איש כשר באמת (ש״מ מע׳ המ׳ פב). יג המנין שהי׳ לאנ״ש בנעמעראב להתפלל ביחד ואח״כ נתבטל אמר המנין שלכם הי׳ בוקע רקיעים (ש״מ מ״ה צא). יר הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק״ל אמר אם היו העולם שומעים בקולי הייתי צועק בקול גדול ומזרזם שיתקרבו לרבינו זצ״ל (ש״מ מע המ׳ צג). טו לעתיד לבוא יהיו כל העולם חסידי ברסלב ונתתי לכם לב בשר אותיות ברסלב (ש״מ מע׳ המ׳ צט ר״פ ותבין). טז על שני כתות אנשים יש רחמנות על אלו שאינם יודעים בכלל ממנו ועל אלו המקורבים ואינם מקיימים כי אם היו מקיימים דבריו לא הי׳ שום דרגא שלא הי׳ מביאם (ש״מ מ״ת טו). יז אמר אם תחזיקו עצמיכם ביחד תהיו אנשים כשרים וצדיקים וגם מי שיתחבר לאנ״ש יהי׳ איש כשר וצדיק כמו שאני רוצה (ח״מ נ׳ לאו׳ לד). יח המקורבין שלי ההתקרבות לבר הוא דבר גדול מאד כי אעפ״י שהמקורב אינו כלום ואינו מתנהג בדרכי היושר כראוי אעפ״כ מאחר שהוא בתוך אנשים כאלו שהם מקורבים להצדיק לקדושה כזו זה בעצמו מועיל לו מאד ובמשך הזמן יתעו ־ר ג״ כ ויחזור בתשובה (ש״מ ג״ה לא). יט אמר כבר תמהתי על העולם שהיכן שנמצא איזה טוב אמיתי ראוי שיתקרב אלינו (וויא עס געפינט זיך עפעס רעכטש איז מחויב ציא מיר מקורב ציא ווערין) (ש״מ ג״ה מו). מעשים

א ע״י מעשים רעים וכסילות השכל דהיינו דעות נפסדות אין יכולין לראות אורו הגדול של הצדיק (עיין ירמי׳ ד׳ חכמים) (ל״ק יז־ב). ב ע״ י עכירת המעשים נתחשך שכלו ונדמה לו שאין להשי״ת שום התפארות ממנו מאחר שחטא כ״כ והתיקון לזה דיבורי אמונה של הצדיק שהוא מגלה שהשי״ת מתפאר אפילו עם פושעי ישראל (ל״ק יז ב׳ הנ׳>. ג כל יום יש בו מחשבה דיבור ומעשה (ל״ק נד־ב) (ר׳ ימים ב) (ר׳ הקב״ה ב־ב). ד עיקר חיזוק הלב הוא ע״י מעשים טובים אבל כשחכמתו מרובה ממעשיו אין כח בלבם להכיל את השכל ומחמת זה מחטיאים ביותר והן הן הפילוסופים שאין להם לב טוב וטהור (ל״ק נה־ו). מעשר א ע״י שנותנין מעשר השי״ת מושיט ידו ומכסה עליו בצל ידו ומצילו משונאים גם זוכין ע״י מעשר להסתפקות שיסתפק עצמו במה שיש לו (ל״ק רכא) (ר׳ שבת ל״ב הביאו) (בהעלותך י״א הצאן). ב מי שנותן מעשר מן מעותיו בניו נצולים מהחולי הנקרא (סמקא) (אסכרה) (ס״ה בנים). ג המעשר מסוגל לעשירות דוקא בארץ ישראל(ס״ה ממון). ד גדול כח המעשר שמהפך הקללה לברכה (ס״ה צדקה), מצות

к כשמתגברים העכו״ם ואינם מניחים לישראל לעשות מצות וכל דבר טוב זה בחי׳ חלקי נשמות ישראל והם כבושים תחת ידם וכשהצדיק מדבר דיבורי אמונה ונחקק בספריהם שעי״ז הם מוצאים ׳ היפך אמונתם ועי״ז משתוקק הטוב לחזור וע״י שהוא דבוק עם הרע תולש עמו גם מהרע ומזה נעשים גרים (ל״ק ידו) (עיין אסתר ו׳ וימצא כתוב). ב נעשה הם המצוות שאפשר לכ״א לקיים בחי׳ נגלות ונשמע היא בחי׳ נסתרות מה שנסתר ממנו למשל דיבורי התורה שסביבות המצוה כגון וידבר ה׳ וכו׳ ועבודה שיש בדיבורי תורה אלו אין אנו יודעים (ל״ק כב־ט). ג דע שאור אין סוף בבחי׳ תכלית הידיעה שלא נדע א״א להשיג אותו אפילו בבחי׳ מטי ולא מטי אלא ע״י עשיית המצוות בשמחה כי ע״י שמחת המצוה נשלם הקדושה ומעלה הקדושה שבקליפות (ל״ק כד־ב). ר כשאדם עושה איזה מצוה יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השי״ת ועי״ז נמשך ברכה לכל העולמות (ל״ק כד־ג). ה כפי מה שמרבה לעשות מצות בכל השנה כן זוכין לשמחה בשלש רגלים כי עיקר השמחה היא בלב והשלש רגלים הם הלב של כל השנה ע״ כ מתקבצים עליהם כל המצות גלל כן הם ימי שמחה וע״י מאיר אור הפנים וזוכין להשגת אלקית (קל״ק ל־ו). ו מצות חלה היא בחי׳ ירושת הארץ (ר׳ א״י כה) (קל״ק נה־י). ז כי מצוה גוררת מצוה ובוודאי יש איזה בחי׳ מה שהוא בין מצוה למצוה שמקשר מצוה אחת לחברתה אשר עי״ז המצוות נגררים אחת אחר חברתה ובאמת זאת הבחי׳ בעצמה מה שהוא בין המצוות היא ג״כ יקרה מאד ובחי׳ שבין המצוות הוא כגון וידבר ה׳ אל משה לאמר ובוודאי יש עבודה גם באלו הדיבורים שהם קודם המצוה כי עיקר המצוה נאמרה בתורה אח״כ ועשית וכו׳ אבל גם בפסוקים שבין מצוה למצוה יש בהם עבודה (ל״ת נט) (ר׳ פ״א ד׳ מצוה). ח כל המצות עיקרן ע״י שמוציאין מכל אל הפועל וכשמוציאה לפועל הוא בחי׳ בריאת עולם ממש והרי הוא מקיים עולם מלא (קל״ק סו־ד) (ר׳ עבירות ר״ל י).

ט ודע שאיש אמת דהיינו שעושה מצות כשלימות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו ' שמדקדק לעשות המצוה בפני בנ״א יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות כי יש צדקות שרשעים נותנין והיא עומדת רחוקה מהם כי דרך הצדקה למשוך עצמה לאמת ומחמת שהם רחוקים מאמת הצדקה רחוקה מהם ועי״ז הוא מבטל המחשבות של כפירות (ל״ק רנא) (ר׳ צדקה מ). י דע שכל מצוה שעושין נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה בעיני השי״ ת אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא וזה תכלית כל תענוגי עוה״ב ולחיפוש צריכין נרות והנרות נעשין מן המצות אבל יש צדיק שממית עצמו בחייו וגם בעודו בחיים מחפש בגנזי אביו (ל״ק ערה) <ר׳ פסחים י׳ חיפוש). יא כי יש תרי״ג מצות ואלו התרי״ג מצות יש להם ענפים רבים וכל דבר שיש בו רצון הש״י שעושין בו נחת לאביו שבשמים הוא בחי׳ מצוה וצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות איזה רצון ונחת להשי׳׳ת (ל״ת ה־טס (ר׳ אהבה מד). יב כשרוצין לעשות איזה מצוה ראוי שיהי׳ לו בושה גדולה כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואיך יעיז פניו ליכנוס בהיכל המלך לעשות מצוה ■ וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה וגם גודל מעלת המצוה בעצמה אשר אין לשער ובוודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשי״ת ואין לו שום זכות שיזכה לעשות המצוה אבל עיקר הבושה נמשך ע׳׳י המנהיג בחי׳ משה וע״י הבושה זוכין לתשובה (ל״ת עב) יג כשאדם לומד תורה או'שעושה מצוה בשמחה עד שמרקד ברגליו מחמת שמחה עי״ז נתעלים כל תמכי אורייתא ונתתקן הדיבורים רעים הנקראים רגל גם נתעלה בממון וזוכה לבנים גם זוכה לאמונה וכל הדברים הנקראים רגל נתעלים (ל״ת פא) (ר׳ בנים יז). יד כשהקב״ה רוצה לטעום ממ״ע של איש הישראלי שהוא צדיק אזי היא בחי׳ אבר מן החי שהוא אסור באכילה וצריך שחיטה להתירה ע״כ צריך שיבא עליו בושה שהיא שפיכות דמים בחי׳ שחיטה שהיא מטהרת האבר מן החי ואזי יוכל השי״ת לטעום מהמצוות עשה שלו (ל״ ת פג). טו כשנשפך דמו.ע״י הבושה צריך לשמור שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים ע״כ צריך כיסוי שהשכינה מכסה דמיהוץ של ישראל שנשפך באהבה (ל״ ת פג) (ר׳ שכינה יג). טז עיקר שם עשיה דקדושה היא צדקה (ש״מ ע׳׳ה קטז). יז המצוות שנעשין אפילו ע״י פושעי ישראל מתפאר בהם השי״ת הרבה בבתי׳ ישראל אשר בך אתפאר (ש׳׳מ ע״ה קמא).

יח גם אלו המצות שהשכל מחייב לעשותן איש הישראלי מקיימן רק מגזירת המלך הבורא ית״ש וזה דרך מצותך ארוץ דהיינו המצות שהם מצד ד״א איני מקיים רק ע״י מצותיך ארוץ שגזרת עלינו בתורה (ש״ה קטז). יט מכל מצוה שכ״א זוכה נעשה ממנה נר ועי״ז זוכה בעוה״ב לחפש בגנזיא דמלכא כפי הנרות שיש לו אבל הצדיק יש לו הרבה מצות והרבה נרות ועי״ז הוא זוכה תמיד לחפש בגנזיא דמלכא ונרות שלו לא יכבו לעולם ועד (ש״ ה קלד). כ ראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת ויקיים אותה עם כל החומרות והדקדוקים אעפ״כ לא יכנס בחומרות יתירות של שטות ומרה שחורה (ש״ה דלה). כא העיקר מה שנקרא עוסק במצוות הוא לאסוף צדקה ולעסוק בג״ח (ש״ה רנח). כב אמר החנווני דרכו להקיף אבל כ״א צריך להכין מצוות ומעשים טובים שיהי' לו לעת הצורך (ש״ה רעא). מצות מילה א מצות מילה הוא בחי׳ תיקון הברית וע״י נתמלל ונתבטל המדורה של שבעין כוכבים שהוא תאות ניאוף (ל״ק יט־ט) (עיין זוהר ויקהל ר״ג מדורה). ב כל ישראל ע׳׳י שהם נימולים נקראים צדיקים (ל״ק כג־ג) (ר׳ דברים ל״ג ויגרש). מצרים א מצרים הוא היפך הנסים כמ״ש ומצרים נסים לקראתו (שמות י״ד) ואין שם מקום התפילה כ״ש כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמות ט׳) וכל

הגליות מכונים בשם מצרים על שם שהם מצירין לישראל (ל״ק ז־א). ב בעת שהיו ישראל במדריגה קטנה דהיינו במצרים שהיו משוקעים במ׳׳ט שערי טומאה היו צריכים רבי גדול ונורא מאד דהיינו משה רבינו ע״ה כי כל מה שהוא קטן ביותר צריך מלמד גדול ביותר כי כל מה שהחולה גדול יותר צריך רופא גדול ביותר (ל״ק ל־ב). מקוה א ע״י טבילת מקוה נתבטל הצרות וישועה באה (ס״ה המ׳ הד,). ב ע״י ישיבה במקוה תחת המים נד שלא יוכל להחזיק בעצמו הרוח והנשימה נמתק הדין (ס״ה המ׳ הד׳). ג ליראה תלך למקוה (ס״ה יראה). ד בדרך צריכין ליזהר בטבילת מקוה ומסוגל להנצל מרוצחים (ש״מ ע״ה ל). ה טבילת מקוה מושיע מכל הצרות ומטהרת מכל הטומאות ומכל החטאים כי אין יסורין בלא עון וע״כ המקוה שמושיע מכל הצרות הוא מטהרת מכל הטומאות (ל״ק נו־ז) (ר׳ ירמי׳ י״ד מקוה). ו איש אחד שנחלש אמר אחד שחלאתו הכבידה בשביל שהלך למקוה ענה רבינו ז״ל למה אתם תולים הכבדת החולאת במצות טוב יותר שתתלו בעבירות (ש״ה רחצ). ז על אודות להרבות בטבילת מקוה (ר׳ תהלים ס״ה פלג).

ח אמר שמקוה אינה מזקת כלל והדאקטר שיאמר לו שמקוה מזקת אינו דאקטר כלל אדרבה טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף כי יש נקבי זיעה בגופו של אדם והם צריכין להפתח כי אם נסתמין יוכל ליפול לחולשה ח״ו וע״י טבילה במים נפתחין נקבי הזיעה רק שלא יהיו המים קרים ביותר כי אזי מיא מטרשי להנקבים אבל כשאין המים קרים מאד אוי הטבילה בהם טובה מאד (ל״ת קכג). ט צוה על רוב אנשים שיזהרו לילך למקוה לטבול בימים שאין אומרים בהם תחנון (ש״ה קפה). ט־א (עיין בשערי תשובה בסימן קל״ א (אות ב) וז׳׳ל ובכל בו כתב שצריך להיות מוטה על צדו השמאלית דרך חירות כי בנפ״א מוחלין לו על כל עוונותיו ע״כ אפשר לרמז מ״ש באות ט שבימים שאין אומרים תחנון שצריכין ליזהר בטבילת מקוה כי מבואר באות ה טבילת מקוה מטהרת מכל החטאים וע״י נפילת אפים ג״כ מוחלין לו על כל עוונותיו גלל כן בימים שאין אומרים תחנון צריכץ ליזהר ביותר בטבילת מקוה שיהיו עוונותיו נמחלין ע״כ, מהמ״ל). מקום א במקום שהולכים שם בני אדם ביום הרודפים אחר עוה״ז אעפ״י שכעת אינם הולכים שם הוא מבלבל ג״כ ההתבודדות ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו ית׳ ע״כ צריך שילך לבדו בלילה בדרך יחידי במקום שאין שם בנ״א ושם ילך ויתבודד ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עוה״ז עד שיזכה לבחי׳ ביטול באמת (ל״ק נב> ור׳ התבודדות ו). ב כשיש לאדם לב ישראלי אין שייך אצלו מקום כי האלקות היא בלב ואז הוא מקומו של עולם ואץ העולם מקומו (ש״ה קלט) (ל״ת נו). ג כל מי שגדול יותר צריך לבקש מבוקשו בריחוק מקום יותר כמו שאנו רואין שהצומח חיותו ומבוקשו סמוך לו מיד כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש ובהמה מבוקשה סמוך לה ג״כ על הארץ אך הוא בריחוק יותר מן הצומח אבל בן אדם צריך לבקש מבוקשו בריחוק יותר מן הבהמה וע״כ משה רבינו ע״ה שהיה גדול במעלה מאד הוצרך לבקש לו אשה ממדין כי מבוקשו היה רחוק מחמת גדולתו (ל״ת ע). מקיפין א מקיפין הם שהשכל הוא גדול מאד עד שאין המוח יכול לסובלו ואין נכנס במוח אלא מקיף את הראש כמו הידיעה והבחירה שאין מוח אנושי יכול להבין והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה (ל״ק כא־ד)

ב כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחי׳ פנימי אבל מה שאין יכול ליכנס לתוך שכלו דהיינו מה שא״א לו להבין זה בחי׳ מקיפים כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו וכשעוסק לדבר עם בני אדם ומכניס בהם דעתו נמצא שנתרוקן מוחו מהשכל והדעת שהיה לו עי״ז נכנס המקיף לפנים וזוכה להבין מה שלא היה יכול להבין מתחלה (ל״ת ז־ו). ג ויש כמה בחי׳ במקיפים כי מה שמקיף לזה הוא בחי׳ פנימי אצל חבירו שהוא במדריגה למעלה ממנו ויש שכל שהוא בחי׳ מקיף לזה ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפילו מבחי׳ פנימי מחמת שהוא במדריגה גבוה ממנו הרבה וע״י שמדבר אחד עם חבירו בי״ש ומכניס בו דעתו עי״ז כ״א לפי בחינתו ומדריגתו נכנס מקיף שלו בפנים (ל״ת דו). ד ולמעלה מן הכל הם המקיפים העליונים של חכם הדור שהוא הרבי שבדור שע״י שזה הרבי והחכם שבדור עוסק לדבר עם תלמידיו ומכניס בהם דעתו עי״ז נכנסים המקיפים שלו לפנים והמקיפים שלו הם בחי׳ אריכות ימים ושנים כי הם בחי' עוה״ב שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן וזה עיקר תענוג ושעשוע עוה״ב בחי׳ תכלית הידיעה אשר לא נדע (ל״ ת ז־ו) (ר׳ נצבים ל׳ כי). ה גם זה החכם הדור צריך לידע איזה מקיפים שהוא צריך להמשיכם ואיזה מקיפים שאין צריך ובשביל זה יש דברים שאין רשאי לגלותם בפני התלמידים כי אם יגלה אותן הדברים יכנסו מקיפים אחרים לתוך שכלו ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים כי הם בחי׳ מקיפים שהם למעלה מהזמן שאין צריך להשיג ול״ת ז־ח) (ר׳ מנחות כ״ט כשעלה). ו אעפ״י שכבר נתבאר למעלה באות ו שהמקיפים של החכם והרבי שבדור הם בחי׳ עוה״ב שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן אבל אעפ״כ גם שם יש בחי׳ סדר הזמנים ברוחניות בחי׳ תקופת הימים תקופת השנים וע״כ זה החכם אם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל להכנס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן גם לפי בחי׳ הזמן הארוך והרוחני שלו שהוא בחי׳ סדר הזמנים של עוה״ב (ל״ ת ז) (בפל״ח ב). ז וגם כי הלא החכם והרבי שבדור כל עסקו הוא להאיר הדעת בבנים ותלמידים שהשגתם עדיין הוא בתוך הזמן ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל להכנס בהשגת מקיפים כאלו שהם בבחי׳ למעלה מהזמן היינו שלא יכול להלביש אותם כ״כ עד שיאיר מהם גם לבחי׳ תוך הזמן בבנים ותלמידים שזה עיקר שלימות ההשגה של הצדיק (ל״ת ז) (בפל״ח ב) (ע״ש עוד תירוץ). מקרה לילה א עיקר פגם המקרה ר״ל היא ע״י שאץ שלימות לה״ק שאז הרוח שטות עולה ע״י תרגום שהוא בחי׳ תרדמה ושינה ויונק מלה״ק מברית קודש כי מי שיש לו שלימות לה׳׳ק מקרר חמימותו ע״י לה״ק וניצול ממקרה (ל״ק יט־ה).־ ב־א ע״י רבנים ודיינים שאינם כשרים שעושץ עוות הדין עי״ז בא טומאת המקרה ח״ו והתיקון לזה הוא קישור המרכבה והוא מה שנתייסד מהקדמונים

לומר קודם השינה מימיני מיכאל וכר שהוא קישור המרכבה והוא סגולה להנצל עי״ז מטומאה הנ״ל (קל״ת ה־יד). ב עיקר קדושת מחנה ישראל הוא ע״י שמירה מתאוות ניאוף וממקרה לילה ח״ו (ל״ת ח־יב). ג מה שמבלבל את האדם כשנכנס לקדושה גבוה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דייקא יקרה לו מקרה בלתי טהור ח״ו כי כל המצדיק א״ע מלמטה מצדיקין עליו הדין מלמעלה (תענית ח) נמצא כשאדם מצדיק עצמו ונכנס בקדושה מדקדקין עליו יותר ומתעוררין עליו קיטרוגים ודינים ח״ו ומהשתלשלות הדינים נעשה היצה״ר וע״כ אץ לו להתרעם כלל על זה (ל״ ת קיז). ד וע״כ חשבו חז״ל לנס גדול מה שלא אירע קרי לכהן גדול בױה״כ (אבות פ״ה) כי מחמת שנכנס הכה״ג ביוה״ כ לקדושה גבוה כזו לפני ולפנים היה בוודאי עליו קטרוגים והתגרות הרבה שמשם נמשך היצה״ר ע״כ נחשב לנס מה שניצול ממקרה ועתה ראה והבן איך יבלבל את האדם ענין הנ״ל וכי יש לו להתרעם על שלא היה לו נס כמו לכהן גדול ביוה״כ (ל״ת קיז). ה גם דע שלפעמים יש באדם טומאה טמונה שאין יודעין לה שום תיקון וע״כ זהו טובה מה שאירע לו כשמתקרב אל הקדושה כי יוצאת ממנו הטומאה הטמונה הנ״ל כי אזי יכולין למצוא לה תיקון מה שאין כן מקודם כשהיתה טמונה ומחמת זה לא הוליד אברהם את יצחק עד שהוליד תחילה את ישמעאל וכן יצחק הוליד את עשו ואח״כ את יעקב כדי להוציא הזוהמא תחילה כמובא (ל״ת קיז). משא ומתן באמונה א ע״י צדקה משברין תאוות ממון וזוכין למשא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר (ל״ק יג־ א). ב כל המשא ומתן הוא מהעדר השלום כי א״א שיהי׳ רצון המוכר והקונה שוה אבל כשזוכין לשלום הכללי בחי׳ השלום שיהי׳ לעתיד אז יתבטל המו״מ (ל״ק יד־יב). ג מי שאינו עושה משא ומתן באמונה והוא משוקע בתאוות ממון וגוזל את חבירו מעורר דמים דהיינו דם נדה להשכינה בבחי׳ פגם הברית ואין לו פרנסה (קל״ק כט־יא) (ראה יחזקאל ז׳ וזהבם). ד עיקר התיקון של המו״מ שיכוין בכל הילוך בשעת המשא ומתז שירויח כדי שיתן צדלוה וזה בחי׳