א המחשבות רעות והרהורים רעים הם בחי׳ סטרא דמותא בחי׳ חמץ וכשהמחשבות זרות רודפים אחר המוח ליכנס בו והאדם גוער בהם ועושה מצה ומריבה עמהם ואינו מניח אותם ליכנום לתוך המוח עי״ז ניצול מבחי׳ חמץ סטרא דמותא וזוכה לקבל מוחין גדולים שהם בחי׳ מצה בחי׳ חיים וממילא מובן שמצוות ביעור חמץ ואכילת מצה בפסח מסוגל לזכות לכל הנ״ל (ל״ק ה־ד) (מ״ב פסח). ב המחלוקת שיש בין הצדיקים השלימים הוא ג״ כ רק בשביל זה בכדי לגרש סטרין אוחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדושה וע״כ זה המחלוקת שביניהם הוא בחי׳ מצה (ל״ק ה־ד) (ר׳ צדיקים מחלוקת שביניהם א). ג וזה בחי׳ אכילת מצה בפסח כי מצה הוא לשון מחלוקת ומריבה היינו בחי׳ המוחין והדעת של בחי׳ מחלוקת לשם שמים שהוא בחי׳ שלום וע״כ היא בבחי׳ אכילת מן שהיא בחי׳ דעת וע״כ ארז״ל כי מצה היא אסוותא כי שלום הוא רפואה (ל״ק נו־ח) (מ״ב פסח). ד הפיכת השלחן בשבת הגדול מרמז כי עדיין לא יצא הדיבור מהגלות עד פסח שאז יצא הדיבור מהגלות בחי׳ פה סח והשלחן הוא בחי׳ הדיבור בחי׳ וידבר אלי זה השלחן וכו׳ וידבר אלי דייקא כי עיקר הפרנסה שהוא בחי׳ שלחן הוא מבחי׳ דיבור בחי׳ כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם וכשאין הדיבור בגלות אז הוא בחי׳ וידבר וכו׳ לפני ה׳ בחי׳ פנים וע״כ בשבת הגדול שאז הוא קודם יציאת מצרים אזי הוא בחי׳ הפיכת השולחן שמרמזין שהדיבור היה בגלות מצרים (ש״ה סח). פקידת עקרות א ובשביל זה ביד צדיקים לפקוד עקרות כי הם שלימים בדעת וקרובים לדעת עליון ואין בין דעתם לדעת השי״ת אלא ה׳ דברים וה׳ דברים היא דעת השי״ת שמשם ההולדה (ל״ק נג) (ר׳ בראשית מ״ז הא לכם). ב התגלות היראה הוא ע״י פקידת עקרות כי כל מה שנפקדין עקרות ביותר נתגלה היראה ביותר וע״כ בר״ה היה פקידת יצחק שהוא תוקף התגלות היראה מאד בחי׳ פחד יצחק וע״י יראה זוכין לאריכת ימים (ל״ק ס־ה) (ר־ וירא כ״א כי ילדתי). ג פקידות עקרות נעשה ע״י שמעוררין את בני אדם משינתם כי יש בני אדם שישנים את ימיהם ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה׳ ועוסקים בתורה ותפלה אעפ״כ אין להשי״ת נחת מהם כי כל עבודתם נשאר למטה (ל״ק ס־ו) (ר׳ עבודת השי״ת כא). פרנסה

א ע״י פגם הברית הוא העדר הלחם (עיין חגי ב׳) הן ישא איש (ל״ק ז־ה). ב כשאינו שומר הברית הוא מקלקל הטל אורות וממשיך על עצמו עול הפרנסה היינו ט״ל מלאכות ט״ל מלקות (ל״ק יא־ד). ג כל אדם הזוכה לשלום אמתי ביז גופו ונפשו אז בודאי לא ירצה לעסוק בשום עסק בעוה״ז רק עבור נשמתו אפילו התפילות המפורשות לצורך גשמיות ג״כ הוא מכוון לרפאות נשמתו כי כשנתתקן ברוחניות ממילא נתתקן בגשמיות ומשפיע לו השי״ת כל צרכיו (ל״ק יד־ט) (קל״ק). ד מה שאנו רואים שיש צדיקים שתיקנו הכל ברוחניות ואין להם שפע גשמיות זה נמשך מצד גלגולין דנשמתין (ל״ק יד־ט) (עיין תענית כ״ה אי בעית). ה ובזה תלוי פרנסה בלי טורח בחי׳ לחם מן השמים היינו ע״י תיקון הברית כי פרנסה שהיא בטרחא ובכבידות היא מחמת שלא תיקן תיקון הכללי (ל״ק כט־ה). ו צדקה הוא תיקון הכללי של המו״מ בחי׳ תיקון הברית כי ע״י צדקה נתרוממין המוחין ויש לו פרנסה (קל״ק כט־יב). ז כשיש לו פרנסה ואין נצרך לבריות יוכל להתפלל באמת כי כשנצרך לבריות אז נופלים עליו פניות ושקרים שעושה בשביל בני אדם (ל״ק סו־ג) (ר׳ תהלים קמ״ו אשרי). ח מי שרוצה להמשיך פרנסה להתלויים בו צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפך (שקורץ שלימיזלניק) כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה ועי״ז יוכל להמשיך פרנסה (קל״ת ז־י). ט וע״כ כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו ומחייב עצמו לפרנסה כמ״ש בכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון וכר אז נותנים לו קצת ממשלה כמ״ש והוא ימשול בך (בראשית ג׳) כי ע״י הממשלה הוא יכול להמשיך פרנסה וכן כל השרים כל מי שצריך ליתן פרנסה לאנשים רבים התלוים בו הוא צריך שיהיה לו יותר ממשלה כדי שיוכל להמשיך פרנסה ע״י המלכות (ל״ת ז־י) (ר׳ דניאל ד׳ אילנא).

י ע״י הרמזים שהרב האמת מרמז לתלמידיו בידיו כי כשהרב לומד עם תלמידיו ומכניס בהם דעת ויראת שמים יש דברים שא״ א להסביר להם בפירוש ועושה סיג לדבריו ומרמז להם הדברים ע״י הרמזים שהם בחי׳ ידים שמרמז להם ונוטה להם בידיו ע״י אלו הרמזים נמשך פרנסה (קל״ת ז־ט) (ר׳ תהלים קמ״ה פותח). יא פ״א דיברו לפניו מדאגת פרנסה גער בהם ואמר מה לדאוג על פרנסה הלא לחם עם איגערקיס הוא מאכל טוב (שי״מ ע״ה פב). יב על פ״ר היראים פרנסתם בא ע׳׳י טלטולים (ס״ה טלטול) (ר׳ ב״ר מ׳ טרף). יג יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דוחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם ודע שיש דיבורים יקרים שיוצאים ע״י בלבולים דייקא (ש״ה יג) (ר׳ דיבור נג). יד לענץ הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים או דירה צריכין להמתין לישועת ה׳ ולבלי לדחוק את השעה למלאות החסרון תיכף ומיד וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות וכ״ש במלבושים ודירות ולא להיות בעי׳ח ומוטב שיהיה בע״ח לעצמו מלהיות בע״ח להחנוני או לאחרים כי בכל עניני פרנסה צריכין להמתין עד שיבא עתו (ש״ה קכב). טו מה יש לדאוג על פרנסה כי חושש שמא ימות ברעב אם לא יהיה לו פרנסה ומה בכך כי ימות כי גם בלא זה צריכים למות (ש״ה רנ}, טז דרך העולם לומר שעכשיו אינם עתים טובות ובשנים הקודמים הי׳ טוב יותר והיה הכל בזול יותר משל עכשיו ענה ואמר הלא אדרבא השי״ת מנהיג עתה העולם יפה יותר וכל הדיבורים של העולם הכל הם מן היצה׳׳ר שמכביד הצער ולהגדיל דאגת הפרנסה ובאמת הוא שקר וכזב כי השי״ת מפרנס העולם תמיד (ש״ה שז־שח). אות צ צדיק א צריך כ״ א לכוין בתפלתו לקשר עצמו לצדיקי הדור ועי״ז יתקרב ביאת המשיח (קל״ק ב־ו).

ב כל צדיק שבדור הוא בחי' משה משיח והוא בחי׳ מאור הגדול והוא מזהיר ומאיר את התפילה שהיא בחי׳ מאור הקטן זל״ק ב־ו) (מ״ב צדיק). ג יש שלוש בחי׳ בהתקרבות לצדיק: ע״י ראית פני הצדיק נתבטלין עצבות ותאוות רעות ע״י שנותן צדקה נתבטלין המדות רעות דברים בטלים וגאוה וע״י שמתודה לפני ת״ח עי״ז מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו (ל״ק ד־ח). ד בחי׳ הווידוי היא לתקן העבר ולהחריב הבניינים והצירופים רעים ולבנות מלכות הקדושה (ל״ק ד־ח פל״ח). ה מי שמקושר להצדיק כשהוא מתאנח ממשיך הרוח חיים מהצדיק שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח חיים (ל״ק ח־ב1. ו הצדיק נקרא איש אשר רוח בו (במדבר כז) כי הצדיק משלים הרוח חיים של כ״א (ל״ק ח־ב). ז הצדיק שאינו גמור אף שאין לו שום עבירה אבל לא הבדיל הרע לגמרי אסור לו להתגרות ברשעים כי הרוח סערה של הרשע יוכל להזיק לו (ל״ק ח־ה). ח צדיק גמור אינו בולע (עיין חבקוק א׳ תחריש) (ל״ק ח־ה>.

ט הצדיק שומע כל האנחות של הדביקים בו ומשלים חסרונם (ל״ק ח־ח). י צריך כ״א לקשר תפלתו להצדיק שבדור כי הוא יודע לכוין השערים ולהעלות כל תפלה לשער השייך לשבטו (ל״ק ט־ד). יא ע״י הצדיק שהוא בחי׳ רוח שבלב נתגלה הארת הידים והרגלים בחי׳ ריקודין והמחאת כף ונתבטל הגאוה והכפירות ונתרבה האמונה (ל״ק י־ו). יב ע״י התקרבות לצדיקים כדי לקבל מהם הרוח עי״ז נשבר הגאוה בחי׳ ע״ז ואז מכירין אפילו אלו שהם מסטרא דמותא את גדולת הבורא ית״ש (ל״ק י־ט). יג עיקר התפילה אינם יודעים כ״א צדיקי הדור כי הקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ומשגר תפילה סדורה בפיו כדי שיהנה מתפילתו (ל״ק י־ד). יד יש בעלי גאוה שאינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם וחושבים שהם בעצמם צדיקים אבל באמת תאוותם עוד קשורים בגופם ועומדים במדריגה שפילה (ל״ק י־ד) (ר׳ מקץ מ״ב ויאמר). טו הצדיק נקרא איש אשר רוח בו וע״י נכנע רוח גבוה א־ל אחר ונעשה מאחר אחד כי הוא קוצא דאות ד׳ (תיקון כא) (ל״ק י־ה). טו־א הצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צירופין של תורה שבע״פ נעשו הצירופין שהלמדן דובר עליו ומקבל היסורין באהבה ולומד אלו הצירופין ועושה מהם הלכה שהיה קודם הקלקול ומעלה אותה לשרשה (ל״ק יב־ד). טז הצדיקים הגדולים בבחי׳ משה משיח ממשיכים תורתם מבחי׳ התגלות התורה של לעתיד לבוא ע״כ יכול כ״א להחיות עצמו בכל עת אפילו לאחר הסתלקותם ולחדש את נפשו לטובה ע״י תורתם כמו בחיים חיותם (פל״ח ל״ק יג־ז). יז הצדיק לוקח אלו הרצונות וכיסופין לעבודת השם של אלו בנ״א הבאים אליו ומעלה אלו הנפשות ומוריד התגלות התורה (ל״ק יג־ג).

יח צריך לבקש מאד ולחזור אחר חכם כזה ולבקש מהשי״ח שיזכה למצאו כי הצדיק מקבץ הנפשות ומעלה אותם ויורד עמהם תורה וזה נעשה בשני שכליים א׳ קיבוץ הנפשות ב׳ מה שמעלה אותם ומוריד תורה עי״ז (ל״ק יג־ו). יט כל צדיק יש לו חלק גדול בהתוה״ק וכשנסתלק הצדיק ר״ל אזי נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתוה״ק וע״כ קשה אז גם לשאר צדיקים לומר תורה (ש״ה קלב) (שייך לל״ק יד) (מ״ב צדיק). כ לפעמים צריך הצדיק לעסוק בדברי העולם כי א״א להיות דבוק תמיד בחכמות עליונות וזה בגלל השתי אומות עשו וישמעאל שהם תרי עננין דמכסיין על עיינין אבל לעתיד לבוא ע״י תרין משיחין שיפוצו מעיינותיהם חוצה ויהפוך לכולם שפה ברורה ואז לא יצטרך הצדיק לבטל מדביקותו (ל״ק טז). כא עי״ז שהצדיק מגלה התפארות של השי״ח עם עמו ישראל נתגלה היראה והאהבה כי התפארות בחי׳ תפילין בחי׳ יראה (ל״ק יז־א). כב ע״י שהצדיק מגלה ההתפארות שמתפאר בישראל שזה בחי׳ יום הולדת המלך שנולד בחי' מלכות כי אין מלך בלא עם ואז לובש המלך בגדי התפארות אז נתגלה היראה יותר (ל״ק יז־א). כג לפעמים נחשך אצל אחד אור הצדיק ואינו זוכה לראות אורו הגדול שהוא מאיר בכל העולמות מכש״כ בעוה״ז ואעפ״כ אצלו אינו מאיר זה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל (ל״ק יז־ב). כר הדיבור של הצדיק הולך למרחוק ונכתב בספריהם היפך אמונתם ועי״ז מתגיירים (ל״ק יז־ה) (עיין אסתר ו׳ וימצא כתוב). כד־א שנאה הוא בחי׳ רוח רעה בלבול האויר שעי״ז אין יכולים לשמוע דיבורי הצדיק (ל״ק יז־ה). כה הצדיק מבקש תמיד לגלות רצון השי״ ת הן בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות של הבריאה ומוצא אותם ע״י ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות כי זה תלוי בזה כי כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל (ל״ק יז־א).

כו הצדיק מחפש ומוצא התפארות שיש בכ״א מישראל אפילו בכל אבר ותנועה של כ״א (ל״ק יז־א). כז צדיק אמת יכול לתפוס במחשבתו תכלית עוה״ב וכ״א לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק מקבל ג״כ זה התכלית כפי הפרת הכעס ברחמנות (ל״ק יח־ב) (עיין כעם א). כח הצדיק הבורח מהכבוד ושררה זאת בא להם מהסתרת פני ה׳ ע״י מיעוט אמונה שיש בישראל והסתרה הזאת היא בחי׳ כעס וחרון אף אבל כשנמתק החרון אף והרוגז לרחמנות נמחק ג״כ החרון אף של הצדיקים ומתרצים להנהיג העולם (ל״ק יח־ב) (עיין חבקוק ג׳ ברוגז). כט הצדיקים מסתירים פניהם ואינם רוצים להנהיג העולם ועושים עצמן כשיריים ואומרים שאינם ראוין להנהיג העולם אבל באמת זה בא מהסתרת פני ה׳ ע״י חסרון אמונה .שבישראל (ל״ק יח־ב). ל הצדיקים מנהיגים את העולם והם אוחזים במדת המלכות (ל״ק יח־ו). לא הצדיקים הם עושים ובונים הדיבור של הקב״ ה היינו ע״י מעשיהם הטובים זוכין לשמוע דיבורים מהקב״ה (ל״ק יט־ט) (עיין תהלים ק״ג עושי). לב מי ששומע מפי הצדיק מקבל דיבור לה״ק בשלימות היינו ביראה אבל מי ששומע מפי אחר הוא רחוק מזה השלימות כי כבר ירד ממדרגתו (ל״ק יט־ט). לג יכול להיות שיהיו כמה צדיקים כשיבואו בעוה״ב על השגות שהשיג צדיק גדול מהם בעוה״ז יהיו אצלם דיבורים נוראים ויכוו מהם ואצל הצדיק הגדול היו השגות עוה״ז (ל״ק כא־י) (ראה בבא בתרא ע״ח כל צדיק). לד כששומעין קול צדיקי אמת זה ג״כ עזות דקדושה שעל ידו משברין עזות הגוף (קל״ק כב־ה).

לד־א וע״כ אשה שדמיה מרובים ואין לה וסת אף שיין מזיק לה עם כל זה רפואתה ע״י יין שהסתכל בו צדיק אמתי (קל״ק כט־טו). לה ע״י שבח הצדיקים היינו התקרבות לצדיקים והם יקרים וחשובים בעיניו ומשבח אותם תמיד זה בעצמו בחי׳ תיקון הברית ועי״ז נתתקן דעתו ונתקבלה תפלתו (ל״ק כט־א) (בה״נ). לו הרב צריך שיהיה לו שני כחות שיש להתורה סם חיים וסם וכו׳ באופן שיהיה אפשר להמתקרב אליו לקבל כרצונו אם משתוקק לעבודת ה׳ יוכל לקבל מהרב דרך ישרה ואם לאו וטינא יש בלבו יוכל למצוא בהרב דבר שיקצץ בנטיעות (ל״ק לא בה״ש) (ראה חגיגה י״ד ד׳ שנכנסו). לז כי כל צדיק צריך שיהי' למדן בתורה וחסיד כמעשים טובים כי אם אינו למדן ארז״ל ולא עם הארץ חסיד ולמדן בלבד בוודאי אינו כלום כי אפשר להיות למדן ורשע גמור ולא זכה וכו׳ כך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום (ל״ק לא בה״ש). לח ע״י הצדיקים הנקראים שלום זוכה לאהוב אותו ית׳ ושיהי׳ שלום לכ״א במדותיו ובמאורעותיו ויאמין שהכל לטובתו הנצחיית (קל״ק לג־ב). לט יש תורה צפונה וצדיקים גנוזים שאין העולם כדאי להשתמש בהם ולעתיד לבא כשיתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה אזי יתגלה שלום רב בעולם (ל״ק לג־ה) (ראה חגיגה י׳׳ב וירא). מ כשהצדיק האמת מגלה איזה דבר תורה אזי מוריד נשמות חדשות לב״ א מאנשיו השומעין תורתו לכ״א לפי בחינתו ותפיסתו (ל״ק לחה). מא כי התורה יש לה שני כחות כך התורה של הצדיק יש לה שני כחות להמית ולהחיות יש אדם שנעשה לו •נשמה חדשה ויש אדם שהוא ח״ו להיפך הכל כפי תפיסת המוחין שלו (ל״ק לחה). מב זה כלל גדול שא״ א לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אות ברית קודש כראוי ואזי המוחין שלו בשלימות וכפי התיקון של כ״א כך השגתו (ל״ק לחה) (ראה יומא ע״ב ושמתם). מג הצדיק האמתי נקרא ארז בלבנון ועובד ה׳ בדביקות גדול ובשכל וכשהוא נופל לאיזה מדריגה פחותה אע״פ שזאת המדריגה גם היא מדריגה גדולה לערך שאר הצדיקים אבל הצדיק הדור הוא מתבייש במדריגה זאת כאילו חטא איזה חטא ועושה תשובה ובא לבושה גדולה ונתוסף בו הכרה וידיעה חדשה בהשגת אלקותו ית׳ (ל״ק לח־ז).

מד יש שני מיני זיווגים זיווג דקדושה הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל השי״ת זה נמשך מדעת דקדושה בחי׳ משה וזיווגים של עבירה נמשכים מדעת דקליפה בחי׳ בלעם (ל״ק מג) (ראה ספרי ברכה ל״א קם). מה אפילו איש צדיק שכבר יצא מהתאווה ונפל ממדריגתו ונפל לתאוות אכילה סימן שיצא שקר מפיו וכן מוחה ג״ כ שיש דין עליו מלמעלה וגם הוא סימן עניות (ל״ק מז). מו והנה כשהצדיק אוכל לשובע נפשו ולא מחמת תאוה גשמיות אזי הוא בבחי׳ נשיאות פנים וניזון ממדת האמת ובכח אכילה זו עומד להלל לה׳ אזי יוצאין ממנו דיבורי אמת עי״ז יכול לברוא שמים וארץ חדשים אזי משנה הגלגלים ועושה טבע חדש וע״כ בוודאי הוא יכול לעשות מופתים שהם שנוי הטבע (ל״ק מז) (ראה הקדמת הזהר ה׳ ולאמר). מז ע״י קדושת א״י זוכין לידע מרבי אמת שבדור (ראה א״י יח) (ל״ק מח). מח ע״י מצות סוכה נדחה השקר ונתגלה הרבי האמת שבדור (ראה סוכה ג) (ל״ק מח). נ ע״י דיבורים שאינם קדושים מתגבר השקר ומתרחקים מקדושת א״י ונתעלם הרבי האמת אבל ע״י דיבורים קדושים שהיא תפלה בכח מתגבר האמת (ל״ק מח) (ראה דיבור כ). נא עיקר השגת הצדיק אינו אלא ע״י ישראל וכשישראל ח״ו נכנסין בחכמות של האומות אזי נופל הצדיק ונתכסה מהשגתו וכשיוצאין מהחכמות של האומות אזי יוצא הצדיק מהמכסה ומתגבר לתקן ומן הקורם בעת שהיו ישראל ניוופים (ל״ק מט־ז) (ר׳ תהלים ק״ג גבורי). נב הצדיק שלבו פתוח בחכמה בבחי׳ ולבי חלל בקרבי עי״ז יוכל לחדש מעשה בראשית ולעשות נסים ונפלאות בעולם כי לב הצדיק הוא בבחי׳ בריאת העולם ממש (ל״ק מט בה״ש) (מ״ב צדיק). נג הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את הנפש דקדושה וע״כ אסור לו להתענות אבל מי שצריך להתענות בוודאי מצוה היא (ל״ק נ) (ר׳ תענית י״א צורבא).

נר ובשביל זה ביד צדיק לפקוד עקרות כי הם שלימים בדעת וקרובים לדעת עליון ואין בין דעתם לדעת השי״ת אלא ה׳ דברים וה״א דברים היא היא דעת השי״ת שמשם ההולדה (ל״ק נג) (ר׳ בראשית מ״ז הא לכם זרע). נח אפילו צדיק והחכם שיש לו מוח גדול עד שיכול להבין הרמזים שהש״י מרמז לו בכל דבר בכל יום אפילו בעסקי חול ויכול להתקרב לעבוה״ש על ידם וא״כ ירצה לעסוק רק בעסקי חול אבל באמת אינו כן כי אסור להרבות בעסקי עוה״ז מחמת שני טעמים א׳ מחמת שהעוה״ז הוא מקום מסוכן מאד והב׳ מחמת שיש קדושה גבוה מזו היינו התורה והמצוות (ל״ק נד־ב) (ר׳ הסתפקות א). נו משא ומתן היא יחוד צדיק וכנסת ישראל שהוא יחוד קוב״ה ושכינתיה כי הצדיק נקרא משא כי הוא נושא את העולם והוא נושא כל הברכות והוא נושא הטפה זרעיית של כל הנשמות ומשפיע לכנסת ישראל והיא נותנת לכל העולם ויחוד זה נעשה ע״י מו״מ באמונה (ל״ק נד־ג) (ר׳ מו״מ באמונה י) ותהלים קכ״ו נושא). נז־א ע״י לשון הרע מסתלק הדעת דקדושה ומתגבר כח המדמה שהם בחי׳ כלל התאוות ואהבות הבהמיות והתיקון לזה הוא ע״י הצדיק האמת שזכה לרוח הקודש רוח נבואה (ל״ק נד־ה> (מ״ב צדיק). נז הקב״ה מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע כי ע״י לימוד זכות נעשה צל ועי״ז נחשך מאור עיניו ואין ארס שלהם יכול להזיק (ל״ק נה־ג) (ר׳ ישעי׳ כ״ח שגו בראיה) (תהלים כ״ב המה יביטו). נח וע״י חיזוק הראיה של הצדיק שרואה צדקת ה׳ אע״פ שהרשע זוכה בדין נתחזק אמונתו ויכול להתפלל כי מתחילה היה נדמה לו שעיוות ח״ ו הקב״ה את הדין אבל עכשיו נתיישר לבו ומתפלל על צרכיו (ל״ק נה־ד) (ר׳ תהלים ל״ז צופה). נט יש אחד שבאיתגליא אין לו שרם ממשלה ואעפ״כ באתכסיא ובהעלם גדול הוא מושל על כל הדור ואפילו על כל צדיקי הדור כי כל נשמותיהם הם תחת ממשלתו וכולם נכנעים אליו רק שהוא בהעלם גדול (ל״ק נו־א). ס בכח צדיקי אמת יכולין להתקרב להשי״ת תמיד בכל עת איך שהוא ובכל מקום שהוא כי מה שאין שומעין קול הכרוז של התורה הוא מחמת ריבוי עוונות כי השי״ת נסתר עתה מאתנו בעוה״ר אבל ע״י עסק התורה מגלין ההסתרות עד שפועלין שגם הרחוקים מאד ישמעו קול הכרוז של התורה עד שישובו כולם אל ה, (קל״ק נו־ה) (ר׳ דברים ל״א ואנכי). סא ע״י תאות ממון מתגבר ח״ו מלכות הרשעה שהיא רודפת תמיד אחר מלכות דקדושה שחיותה היא ע״י הדעת שהיא התורה ומלכות הרשעה היא ההיפך כי מתאוות תמיד לאסוף ממון ובולעת ניצוצות הקדושה הנעלמים בממון וכ״א כפי שמשבר תאות ממון ומושך עצמו אל התורה כן מוציא הנה״ק והכל בכח הצדיקים אמתיים שעוסקים בתורה באמת שיש להם כח להכניע מלכות הרשעה (קל״ק נו־ח).

סב הצדיק האמת הוא בחי׳ משה והוא כלול בג׳ אבות וממשיך כל השלשה השפעות שהם בחי׳ באר ענן ומן בחי׳ אכילה ושתיה ומלבושים והוא לוחם תמיד מלחמת ה׳ כנגד קליפת עמלק שהוא פג□ הברית והצדיק מכניע אותו ואת כל הרודפים אחר חלושי כח שבישראל ומחזק אותם ומכניס אותם לעבוהש״י וממשיך אותם לבחי׳ תיקון הברית ועי״ז זוכה לשפע כפולה משנה תורה שזוכה לחדש בשבת חידושין דאורייתא על חד תרין (ל״ק נח) (ר׳ זוהר בראשית ל״ב תלת). סג עיקר שלימות היראה ווכין ע״י הצדיק באמת שיכול לעורר בני העולם משינתם ע״י סיפורי מעשיות של בחי׳ שנים קדמוניות שעי״ז הוא פוקד עקרות ועי״ז נמשך יראה גדולה (ל״ק ס־ה־ו) (ר׳ אהבה ויראה לג). סר עיקר המחלוקת שבא על האדם הוא מחמת פגם אמונת חכמים על שלא האמין בצדיקים שהם החכמים ודבריהם וספריהם הק׳ היו בעיניו כלא מכש״כ אם ח״ו היה מלעיג עליהם וע״י תשובה על פגם אמונת חכמים חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים (ל״ק סא־ה) (ר׳ איוב ל״א וספר). סה יש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בוודאי ואעפ״כ יש עליהם מחלוקת הוא בחי׳ שסובלין צער המחלוקת בשביל פגם אמונת חכמים של העולם וע״י המחלוקת מתקנין פגם אמונת חכמים אצל ההמון עם (ל״ק סא־ה). סו ויש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בודאי ואעפ״כ יש עליהם מחלוקת מחמת שאין להם אמונה בעצמם ואינם מאמינים שיש להשי״ת שעשועים מחידושי תורתם שהם מחדשים ועי״ז בא עליהם מחלוקת ועי״ ז הם שבים בתשובה ונחשבים אצלם חידושים שלהם וכותבים אותם ונעשה מזה ספר ול״ק סא־ה). סז בכל פעם שנוסע להצדיק צריך שיראה שיבא בכל פעם מחדש לא כמו מי שכבר היה ועכשיו בא פעם שנית כי עיקר היא ההתחלה כי כל התחלות קשות ע״כ צריך להתחיל בכל פעם מחדש כי אולי לא היתה התחלתו כראוי וא״כ גם כל עבודתו אינה בשלימות וכן בכל פעם צריך לחשוש חששא זו (ל״ק סב־ה). סח כשהצדיק מבטל בתפילתו איזה חיוב של מערכת המזלות אזי נתיידע מהגלוי על הסתום שיש אלקי נמצא שהוא שומע תפלת הצדיק ומשדד המערכות ומשנה הטבע וכל זה יהי לעתיד (כשארז״ל פסחים סה) עתידים צדיקים להחיות מתים ושאר נפלאות (ל״ק סב־ו). סט הצדיק שהוא בחי׳ ברית הוא כלול מבחי׳ הששה טפחים בחי׳ שרפים בשש כנפים שנחלקים לשלש בחי׳ של שתים היינו שכל בחי׳ מהשלש הוא בחי' מגלה טפח ומכסה טפח כנגד עצמו הוא בחי' בשתים יכסה פניו וכן הוא מגלה ומכסה כנגד העולם וזה בחי׳ בשתים יכסה רגליו וכן הוא מגלה ומכסה כנגד השי״ת בחי׳ ובשתים יעופף (ל״ק סג). ע כי לפעמים הצדיק הוא אצל העולם בחי׳ מגלה שמקרב עצמו עליהם ולפעמים הוא בחי׳ מכסה שנתכסה ונתעלם מהם ואינם יכולים להתקרב אליו ונופלים עליו קושיות ותמיהות וזה בחי׳ מכסה טפח וזה בחי׳ ובשתים יכסה רגליו רגלין לשון המשכה שממשיך העולם אליו בזה הוא מגלה ומכסה כי מחמת שממוח הצדיק בעצמו א״א לקבל ע״כ הוא צריך ■להתכסות ולהתלבש עצמו כדי שיוכלו לקבל ממנו (ל״ק סג).

עא וכן אצל השי״ת צריך להיות מגלה ומכסה כי צריך לקרב עצמו להש״י וכל מה שמתקרב יותר צריך לידע שהוא רחוק מאד ממנו ית׳ כי אם יחשוב וידמה בדעתו שכבר נתקרב ויודע בידיעות השי״ ת זה סימן שאינו יודע כלום וזה בחי׳ ובשתים יעופף כתרגומו משמש שמשמש ועובד השי״ת יש בחי׳ מגלה ומכסה (ל״ק סג) (ר׳ ישעיה נ״ז שלום). עב ובשתים יכסה פניו זה בחי׳ מגלה ומכסה אצל עצמו כי פנים לשון כעס וגם פנים לשון רצון והשגחת הש״י והצדיק לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם ומחליף ההשפעה שהיה צריך לבא אליו ביסורין כי הוא בוחר בהשפעה רוחנית ואותה השפעה נתפזרה בין העולם וזה לפעמים מגלה פנים של רצון ומכסה פנים של כעס ולפעמים מכסה פנים של רצון (ל״ק סג). עג יש נחש שהם החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות ונמלה בתוך פיה היינו הצדיק הדור ומחמת שהוא חכם גדול דקדושה אזי כשאלו חכמים נכנסים בחקירתם יש לו צער ומלחמה גדולה עמהם כי מתגברים עליו בלבולים ואמונות כוזביות וצריך לו תמיד מלחמה עמהם ובין כשהנחש הולך ובין מעופף יש לו צער גדול רק בעת שהחכמים נייחים כגון בעת שינה אזי יש נייחא להחכם (ל״ק סג) (ר׳ ז׳ משפטים צ״ה וזה). עד דע אם יש צדיק גדול שהוא בחי׳ משה הוא צריך דוקא לעיין בדברי האפיקורסית אלו ואף שאי אפשר ליישבם על כל זה ע״י עיונו שמעיין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת (ל״ק סד־ג) (ר׳ חלל הפנוי ז). עה מרוב קדושת הצדיק כשמעיין בחכמות אלו מכניע כח החקירות הבאים משם ומחמת שכל דבר חושק לשרשו ע״כ כשהצדיקים עוסקים בחכמות אלו אז כל הנשמות שנפלו בהם חושקים ונתלהבים להתדבק בנשמת הצדיק והוא מוציא אותם משם (קל״ק סד־ ב). עו ודע שע״י הניגון של הצדיק שהוא בחי׳ משה הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של חלל הפנוי כי כל חכמה יש לה זמר וניגון מיוחד ומהזמר נמשכת החכמה הזאת וחכמה שמדריגה יותר עליונה יש לה ניגון יותר עליון לפי בחינתה וכן למעלה למעלה עד ראשית נקודת הבריאה ואין מקיף לאותה חכמה כ״א אור אין סוף אך החכמה שיש שם א״א להשיג כי א״ס הוא השי״ת בעצמו ואין שם רק בחי׳ אמונה שמאמינים בו ית׳ שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל (ל״ ק סד־ה). עז כמו שאסור לאדם לעיין ולהרהר כלל בחכמות ומבוכות הבאים מבחי׳ חלל הפנוי כי יוכל לבא עי״ז לאפיקורסות גמור ר״ל וע״ז נאמר כל באיה לא ישובין כמו כן מי שרוצה לעיין ולהבין בשכלו דייקא ענין המחלוקת שיש לפעמים בין גדולי הצדיקים יוכל לבא עי״ז לאפיקורסות ח״ו כי זה המחלוקת הוא ג״כ סוד חלל הפנוי ע״ כ צריכין להתחזק רק באמונה לבד כי אלו ואלו דא״ח רק שא״א לנו להבין זאת (ל״ק סד־ד) (מ״ב צדיק). עח אמונה יש לה ג״כ זמר מיוחד לאמונה ואותו הזמר המיוחד לאמונה הנ״ל היינו האמונה בהאור א״ם עצמו אותו הזמר הוא ג״כ למעלה מכל הנגינות שבעולם וכל הניגונים של כל החכמות נמשכין מזה הזמר והניגון שהוא למעלה מן הכל ולזה הזמר אין מי שיזכה כ״א צדיק הדור שהוא בחי׳ משה בחי׳ שתיקה וע״כ ע״י ניגון של הצדיק עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפקורסות של חלל הפנוי כי ניגונו הוא בבחי׳ ראש אמונה היינו אמונה העליונה על הכל שע״י ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסות ונכללים בתוך הניגון הזה שממנו נמשכים כל הניגונים (ל״ק סד־ה) (ר׳ שמות ד׳ כבד פה). עט יש שדה עליונה ששם גדילים כל הנשמות וכל מי שרוצה לרחם על נשמתו שלא תהיה ערומה צריך לבקש לפני השי״ ת שיזכה להתקרב לצדיק הזה שהוא בעל השדה כי א״א לבוא אל התכלית הטוב והנצחי כ״א ע״י הצדיק הזה (קל״ק סה־א).

פ ע״י צדיקי אמת נמשכין בחי׳ מים קרים מימי הדעת ומחיים נפשו העייפה ואז זוכה להתפלל בכל לבו עד שכל עצמותיו שומעין דיבורי בתפלה שזה עיקר שלימות התפלה (קל״ק סז־יא). פא זה החילוק שבין לומד מחוך הספר ובין השומע מפי צדיקי אמת כי הלומד מתוך הספר אינו יודע השיעור שצריך ללמוד להחיות נפשו אבל כששומע מפי הצדיק אזי משפיע לו בחי׳ מים קרים לפי הראוי לו לפי מדריגתו (קל״ק סז־יב). פב כל אדם יש לו מותרי מוחין מהם יוצאים השערות והצדיק אף שיש לו ג״ כ מותרי מוחין בחי׳ שערות אבל הם בחי׳ שער בימין על השין שמותרי מוחין שלו הם בחי׳ שערים שפותח בהם שערי החחכמה לעבודת השי״ת כי מחמת שממוחו אי אפשר להעולם לקבל מאורו הוא צריך להתלבש עצמו בדברים קטנים כדי שיוכלו העולם לקבל ממנו (קל״ק סט־י). פג המוחין של הצדען הם בחי׳ תפילין ומה שהצדיק משפיל עצמו לדברים קטנים כדי שיוכלו העולם לקבל ממנו שזהו אצלו בחי׳ מותרי המוחין זה בחי׳ רצועות של תפילין (קל״ ק סט־יא). פד יש צדיק אמתי שהוא יסוד העולם והוא רק יחיד בעולם וכל הדברים נמשכים ממנו אפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו יש שהוא בחי׳ ענף ויש שהוא בחי׳ ענף מן הענף וזה הצדיק הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר ועי״ז יש לו כח המושך להמשיך כל העולם אליו לקרבם להשי״ת ולתורתו הק׳ וזה הצדיק ממשיך כל ההשפעות להעולם (ל״ק ע). פה והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק שהוא בחי׳ עפר שיש לו כח המושך אך ע״י כח המכריח מפסיקין ומרחיקין ממנו היינו שיש בנ״א שע״י דיבורם ומעשיהם מפסיקים ומכריחים להתרחק מהצדיק האמת ואח״כ כשיפסיק כח המכריח יחזור וימשיך עצמו להצדיק וע״כ יש בנ״א שרחוקים מאד מהצדיק מחמת שהם בכח המכריח המרחיק אותם (ל״ק ע) (ר׳ גיאות יט). פו וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק וכל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר יש לו חשק יותר מחמת שמתקרב יותר לכח המושך (ל״ק ע). פז המשכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כן הצדיק יש לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהוא שם (קל״ק ע־ב). פח כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם כולם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחי׳ עפר בחי׳ משכן כי במקום השפלות והקטנות שם שורה כל הכבוד והגדולה וכן התחדשות כבוד הוא הכל עי״ז הצדיק כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד כן נתחדש כל הכבוד והראשיות (ל״ק ע) (ר׳ כבוד כ״א).

פט יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורין עליהם בשביל ישראל ובזה מחליפין השפע כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחנית (ל״ק עא) (ר׳ תורה סג). ע לפעמים בא לאדם הרהור תשובה ונעשה באותו שעה איש כשר ואח״ כ רוצה לנסוע להצדיק וכשנוסע נופל מתשוקתו ואח״כ כשבא להצדיק מתגבר עליו הצה״ר עוד יותר ואובד כל חשקו אל יקשה בעיניך זאת כי דע כשבא לו הרהור תשובה מחמת הטוב שהתעורר בתוכו המית יצרו ואח״כ כשרוצה לנסוע לצדיק מתגבר עליו יצה״ר אחר גדול מבתחילה ונופל מתשוקתו ע״כ צריך התחזקות חדש בכל פעם נגד היצה״ר״החדש (ל״ק עב) (ר׳ סוכה נ״ב כל). צא וזה בחי׳ מעלת התקרבות לצדיקים כי יש בני אדם שהם תמיד בבתי׳ צמאון ולומדים ועובדים עבודתו תמיד ונפשו שוקקת תמיד לעבודת השי״ת אך שהוא בלא זמן ושכל כי לפעמים ביטולה של תורה היא קי^מה וזה מעלת התדבקות בצדיקים כי הם עושים מבול וזמן לבל יהי׳ בבחי׳ צמאון (ל״ק עו) (ר׳ תהלים מ״ב צמאה). צב בכל צדיק אמתי יש בו בתגלות משיח ועכ״פ יש בו מדה של משיח שהוא בחי׳ משה דהיינו שהוא עניו מאד ויודע שפלותו באמת וחשיבות ישראל עד שמוסר נפשו בעד ישראל וכל זה זכה ע״י שעשה ■תשובה שלימה עד שנדחה הרע לגמרי ונעשה כולו טוב שזה ג״כ בחי׳ משה משיח (קל״ק עט) (ר׳ ז׳ בראשית ב״ה משיח). צג כשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה נקרא א״י והדיבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חולין הוא נקרא פסולת א״י ולמה מדבר שיחת חולין כדי לקשר את המון עם אל הדעת כי ע״י תורה ותפילה א״א לקשרם אל שרשם מחמת שהם רחוקים מן האמת כ״א ע״י שיחת חולין שהצדיק מלביש בהם את התורה (ל״ק פא) (ר׳ שלח י״ג עלו). צר לפעמים הצדיק נופל ממדריגתו וכשבא אחד מן המון עם ומדבר עמו דברים של הבלי העולם והצדיק נהנה ממנו אז הוא מחיה להצדיק והצדיק בא למדריגתו ואח״כ יכול הצדיק להעלותם לבחי׳ דעת (ל״ ק פא). צה הנה ידוע כי ההשפעות והברכות א״א להם לבוא לעולם אלא ע״י הצדיק כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם דהיינו אהבה ויראה וצריך הצדיק כזה לגנוז האהבה והיראה שלו כדי שלא יקטרגו המקטריגים עליו ויגזלו ממנו ההשפעות (ל״ק פח) (ר׳ תהלים קמ״ז המכסה). צו אך כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי המקטריגים משגיחים עליו היטב ואינם מניחים לו להוריד השפע והקב״ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו ושיוכל להוריד השפע (ל״ק פח) (ר׳ אבות פ״ה מחלוקת). צז לפעמים ע״י מה שהאדם צדיק נע ונד בתוך ביתו

יכול לשכך את האש שהוא בחי׳ דינים ויכול להחיות מתים שיהיו חיים (ל״ק צב) (מ״ב צדיק). צח האדם אינו רואה עד היכן פגמי עוונותיו מגיעים והצדיק יש לו עיני ה׳ וכשהצדיק רוצה להעניש את אחד נותן עיניו בהאדם שיראה ג״כ עד היכן הפגמים שלו מגיעים ואין עונש גדול מזה כשאדם רואה מה שפגם (ל״ק צח) (ר׳ תהלים ל״ד עיני). צט הצדיק אשר השיג מאור גדול בתורה ומעשיו ג״ כ בשווים עכ״פ לפי השגתו בהתורה אוי צדקתו ותורתו שניהם מתיישבים לפיכך דעתו נוחה עם הבריות אבל הצדיק שאור התורה שהשיג גדולה ממעשיו אז התורה מרתחת בו וא״א שתהא דעתו נוחה עם הבריות כמו הצדיק הראשון(ק ן ל׳׳ק ק)(ר׳ תענית ד׳ האי). ק כל צדיק הדור הוא בחי׳ משה שהוא בחי׳ משיח וכשמחדש דבר בתורה אלו הדברים הם בבחי׳ משה משיח ואמרו חז״ל כי משיח סביל מרעין עבור כל ישראל וכן כל צדיק הדור סובל ג״ כ בשביל כלל ישראל להקל מעליהם גם מה שאין אנו זוכים להשיג הדברים של הצדיק כמות שהם רק צריכים לפרשם לנו בלשון חול שרגילין לדבר בו זה ג״כ בחי׳ והוא מחולל מפשעינו דאיתעביד חול בגינייהו דסביל מרעין לכפר על ישראל (ל״ק קיח) (ר׳ ז׳ תצא והוא). קא הענין מה שצריכין לנסוע להצדיק ולא די בספרי מוסר כי כשלומד מתוך הספר שהוא בחי׳ נעשה אין בזה כח כל כך לעורר אותו כי ישראל בעת שעשו את העגל אבדו את הנעשה אבל כששומע מפי הצדיק הוא בחי׳ נשמע שזה הכתר נשאר להם לישראל (ל״ק קכ> (ר׳ בשלח י״ז ויאמר). קב העיקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה ולבלי לנטות ח״ו מדבריו ימין ושמאל ולהשליך מאתו כל החכמות ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב האמת וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו אינו כשלימות ואינו מקושר להצדיק (ל״ק קכג) (ר׳ האזינו ל״ב עם). קג לפעמים כשהתלמידים מתענגים מאד בתורת רבם ומתפעלים עי׳׳ז כ״ב עד שמשבחים אותו בפניו עי״ז הוא מגלה להם אח״כ עוד חידושי תורה כמובא בזה בזוה״ק מענין החברייא עם רבם הקדוש רשב״י (ל״ק קכו) (מ״ב צדיק). קג־א יש צדיק שהוא מפורסם גדול במקומו ובמקום אחר הסמוך לו אינו מפורסם ואינו חשוב כלל ושוב במקום אחר הוא מפורסם 1ביותר אך באמת אפילו במקום שאינו מפורסם ואינו חשוב כלל גם שם עיקר הקיום והחיות על ידו רק שהוא בהעלם (ל״ק קלב) (ר׳ ז׳ תצא ר״פ מעין). קד באמת התורה הק' והצדיקי אמת הם מאירים בכל העולמות ואורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העוה״ז והבליו אבל מחמת שבני אדם משוקעים מאד בהבלי עוה״ז והוא כמו אם תחזיק מטבע קטנה נגד עיניך לא תוכל לראות הר גדול אבל אם יסלק המפסיק מנגד עיניו דהיינו שיגביה עיניו ויסתכל למעלה מן העולם אזי יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים (ל״ק קלג) (ר׳ הבעש״ט זצ״ל).

ק ה כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות וע״כ כשמקורב להצדיק נתבטל הגדלות כי ע״י אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי (ל״ק קלה). קו אם הוא מקושר להצדיק יוכל להרגיש קדושת יו״ט והסי׳ על זה אם הוא מקושר להצדיק הוא אם יש לו שפלות ועיקר התקשרות הוא אהבה שיאהב את הצדיק אהבה שלימה ואהבתו את הצדיק יהי׳ יותר מאהבת נשים אזי יכול לקבל קדושת יו״ט כי עיקר יו״ט תלוי בצדיקים (ל״ק קלה) (ר׳ שמואל ב׳ א׳ נפלאתה). קז הצדיק בעצמו א״א להשיגו כי אין בו שום תפיסה כי הוא למעלה לגמרי משכלנו רק ע״י אנשיו המקורבים אליו שהעולם אינם רחוקים עדיין מהם כ״כ ובהם יש להם תפיסה והשגה על ידם יכולים להבין מעלת הצדיק (קל״ק קם) (ר׳ איוב ל״ז וביד). קח הצדיק שמשבר תאוות אכילה עד שאפילו בימים שהותרה אכילה ושתיה כשרז״ל ביו״ט חציו לה׳ וחציו לכם אוחז ג״כ תאוותו בידו אצל הצדיק הזה אין חילוק בין מיתה לחיים כי תמיד הוא עובד ה׳ (ל״ק קמד) (ר׳ פסחים ס״ח חציו). קט ע״י מסירת נפש שמוסר נפשו בשביל לנסוע ולהתקרב להצדיק עי״ז אפשר לדבק עצמו אליו (ל״ק קנב) (ר׳ נשמה יא). קי התלמיד והרב הם בחי׳ חמה ולבנה כי הלבנה אין לה אור מעצמה רק היא כמראה מלוטשת עי״ז מקבלת אור מהשמש ואם התלמיד יש לו אנפין נהירין בחי׳ מראה מלוטשת אזי יכול לקבל אור פני רב ואז ראוי שהרב יתראה עצמו בתוך פני התלמיד כמו במראה וזה קבלת פנים היינו קבלת פנים ממש אך אם אין לו פנים בחי׳ אנפין חשוכין ע״י שהוא משוקע בתאוות ממוז אזי איז יכול לקבל פנים ובוודאי אין מתראה בתוכו פני הרב (ל״ק קנג) (ר׳ ממון מה). קיא מה שהאדם אינו נוסע להצדיק הוא מחמת עצבות ועצלות היינו מחמת חסרון אמונה כי אם היה לו אמונה שלימה בהאמת כראוי בוודאי היה רץ ומזדרז מאד להתקרב להם ואינו ירא משום אדם ושום דבר ומתפלל בחיות כראוי (ל״ ק קנה) (ר״• סבלנות ב). קיב מי שמדבק עצמו באמת לדברי תורה ה-וצאים מפי הצדיק ונהנה מהם באמת בוודאי א״א לו,1 אח״כ לסבול ולחפוץ כלל חיי עוה״ז (קל״ק קנז) (ר׳ אבות ד׳ הנהנה). קיג יש שבא אל הצדיק הדור שהוא רופא חולי נפשות ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות היינו הנהגות כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות יקרים אחרים שצריך לרפואתו האמתיית ולפעמים א״א להצדיק לגלות לו פנימיות התורה בכדי שלא יהי' נעשה אצלו סם מות ח״ו ע״כ ההכרח להלביש לו פנימיות התורה בדברי תורה אחרים ולפעמים גם זה אינו יכול לקבל ע״כ מלבישין התורה בסיפורי דברים חיצונים למען יוכל לקבל רפואה ההגונה (קל״ק קסד) (ר׳ יומא ע״ב זכה).

קיד כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה (ל״ק קסו) (ר׳ ז׳ בשלת מ״ד כשהעולם). קטו דע והאמין כי השבתים ששובתים אצל הת״ח האמת הם כמו תענית (ל״ק קסז). קטז כשהשי״ת מראה פנים שוחקות חיים וטובה לעולם ולהיפך להיפך ח״ ו וכן הצדיק כשמראה פנים שוחקות הוא טוב וכן להיפך (ל״ק קעב) (מ״ב צדיק). קיז ע״י הכתב יוכל הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והאמונה ושורש האמונה שלו והדיבור שמדבר עם הצדיק הוא במעלה גדולה מהכתב כי הכתב אינו רק פעולת הנפש והדיבור הוא הנפש בעצמו (קל״ק קעג) (ר׳ אמונה מז). קיח צריך למהר מאד לגרש מלבו הרוח שטות שדבוק בו וזה ע״י שנתקשר להצדיק האמת והתקשרות היינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק ועי״ז נכלל לבו בלב הצדיק ומגרש במהירות גדול את הרוח שטות מלבו ועי״ז זוכה ללב נשבר (קל״ק קעו). קיט יש צדיקים אמתיים שיש להם כח כזה כששותין ייז לפעמים זוכיז לקבל חכמה ומוחין קדושים כאלה עד שיכולין עי״ז לכפר ולמחול עוונות ישראל (ל״ק קעז) (ר׳ משלי ט״ז ואיש). קב כל הדברים שדוברים על הצדיק האמת ועל אנשיו הם טובות גדולות מאד בגש׳ ורוח׳ והן הן המציבים אותם (ל״ק קפא) (ר׳ תנחומא נצבים אתם). קנא דע שהצדיקים שבדור הם יושבים על סדר העיגול והם בחי׳ ב״ד והשי״ ת הוא ראש ב״ד שלהם ומהם יוצא המשפט לכל או״א הן לזכות הן לחובה וכן הם מחלקים הפרנסה לכל או״ א והעיקר הוא שיהיה אהבה ביניהם עד שיהיו בבתי׳ רואין זה את זה (ל״ק קפג) (ר׳ סנהדרין ל׳ סנהדרין). קבב עיקר השלימות הוא היראה ויש שני מיני יראות יש מי שהוא ירא מה' בגין דאיהו רב ושליט וע״י יראה זאת אישתלים שמא דקוב״ה ויש יראה למטה ממנה ע״י שירא מחיה או משר עי״ז נזכר ובא ליראת ה׳ וע״י יראה זאת נמשך השפעות בעולם וכשנמשך השפע צריך לעשות כלי שלא יינקו החיצונים וע״י הרצון לנסוע להצדיק נעשה רושם הכלי ואח״כ כשבא אליו נעשה הכלי (ל״ק קפה) (ר, שמואל א׳ ט״ז אדם).

קכג. ע״י אמונה שמאמין בדברי הצדיק הוא רואה ממנו מופתים גדולים בכל עת והוא מבין למפרע בדברי הצדיק בכל מה שיארע לו שזה היתה כוונת הצדיק וכל מה שנעשה אח״ כ הכל היה מרומז בדבריו (ל״ק קפו) (ר׳ אמונת חכמים טז). ק כד דע שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו כי קודם שיוצא האדם לאויר העולם מראין לו כל מה שצריך להשיג בזה העולם וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו והשכחה בחי׳ אבידה והאבידה שלו היא אצל הצדיק כי הצדיק חוזר על אבידתו עד שמוצאה וחוזר ומבקש אבירות אחרים עד שמוצא אבידות כל העולם אך הצדיק אינו משיב עד שידרשנו אם אינו רמאי (ל״ק קפח) (ר׳ בבא מציעא כ״ז עד). קכה הצדיק האמת שהוא בחי׳ משה במה שיצא הדיבור מפי ה׳ לעשות אין לו שום בחירה על זה רק עיקר בחירתו הוא לכוין רצון השי״ ת במה שאינו מגלה רצונו בפירוש בבחי׳ משה הוסיף יום אחד מדעתו (ל״ק קצ) (ר׳ שבת פ״ז משה). קכו עיקר הרגשת תענוג עוה״ב וכל הש״י עולמות שעתיד הקב״ ה להנחיל לכל צדיק הוא רק בלב כי הלב יכול לתפוס במקומו המועט עד אין חקר וע״ב אפשר שישב אחד אצל חבירו בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים וחבירו לא ירגיש כלום כי לבו חסר מכל הטובות והשעשועים שיש לחבירו הצדיק בתוך לבו (ל״ק קצא) (ר׳ שבת י״א אם). קכז דע שדיבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במילי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל הדיבור היוצא מפי הצדיק האמת אין בו שום תערובות אין יקר ממנו (ל״ק קצב). קכח מי ששומע דיבור מפי הצדיק האמת בפרט כשרואה אותו אז הוא מקבל בחי׳ הפנים של הצדיק ובחי׳ שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדיבור שמחדש והנשמה היא בחי׳ השכל וכן מקבל הפנים שלו כי הדיבור שהוא מדבר הוא אמת ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדושה ונצטייר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק (ל״ק קצב) (ר׳ ישעי׳ ל׳ והיו). קכט הצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קיימו התורה מעוני ע״כ זוכים עתה לקיימה מעושר (ל״ק ר) (ר׳ אבות ד׳ כל). קל כל הדיבורים הם בחי׳ גבורות ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות ר״ל והם באים לגדולי הדור שיש להם דעת גדול ויוצאים מהפה ונעשה מהם דיבורים וצריך להמתיקם וכשאין ממתיקין הדיבורים אזי מתחילין לדבר דיבורים רעים או שמדברין על צדיק הדור והצדיק צריך לראות להמתיק אלו הגבורות שהם הדיבורים הנ״ל וע״י שהוא דן אותם לכף זכות בזה ממתיקם (ל״ק רז). קלא אבל אם אין כח ח״ו בצדיק הדור להמתיקם אזי יוכל ליפול ממדריגתו ע״י אלו הגבורות שבאים עליו או שיסתלק ח״ו עי״ז ואז ע״י הסתלקותו נשמתו ממתקת אלו הגבורות הקשות (ל״ק רז).

קלב כי כשמדברים על תורה שבע״ פ או כשמדברים על הצדיק הדור הוא דבר אחד ממש כי עיקר תורה שבע״פ הוא תלוי בצדיק הדור וכן הת״ח הוא בעצמו התורה אבל כשהצדיק ממתיק דיבורים שלהם אזי הוא חוזר ועושה מהדיבורים תורה ומלמד לאחרים שהוא תורת חסד ובזה ממתיק□ (ל״ק רז) (ר׳ והר ויצא קנ״ג שכינתא) קלג מה שהרשעים עושים יסורים ורודפים את הצדיקים זה סיבה מאת השי״ ת כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו והס כמו שומרים לשמור אח הצדיק מליפול בגשמיות (ל״ק רח). קלד גם הוא טובה לצדיקים מעט המחלוקת שיש עליהם כי המחלוקת הוא כמו מכסה להם שלא יתגלו יותר מכדי הצורך אך החולקים רוצים להעבירם מן העולם ח״ו אבל השי״ת לא יעזבם בידם (ל״ק רח) <ר׳ תהלים ל״ז צופה). קלה כח הדיבור בא ע״י התקשרות לצדיקים (ל״ק ריב) (ר׳ דיבור מ). קלו דע שיש כ״ד מיני פדיונות כי יש כ״ד בתי דינים ויש פדיון אחד שכולל כל הכ״ד בתי דינים ואפילו הצדיקים לאו כ,׳ א יודע זה הפדיון ולא נמצא כ״ א חד בדרא ולפעמים אפילו כשזה הצדיק עושה פדיון אעפ״כ אינו מועיל וזה מחמת כי גם למעלה תאבים לפדיון כזה שיוכל להמתיק כל הכ״ד בתי דינים ומשתמשים עם זאת ההמתקה לצורך דבר אחר שיהיו נעשים גרים (ל״ ק רטו). קלז לכאורה אינו מובן הענין כי הלא זה האיש שהוא בצרה ר״ל ומביא מעות להצדיק לעשות פדיון והצדיק עושה פדיון הגדול הממתיק כל הכ״ד בתי דינים ולבסוף משתמשים עם הפדיון שיהיו נעשים גרים והאיש ישאר בצערו אעפ״י שהצדיק עשה הפדיון עבורו וביאר שם שבוודאי ע״י ההמתקה הנ״ל יהיה טובה גדולה גם להאיש הזה רק צריך להמתין קצת ובאמת ההמתקה שמשתמשין לטובת הכלל הוא לטובת זה האיש ג״ב שהביא הפדיון כי בההמתקה הגדולה כלולין כל מיני ישועות (ל״ק רטו בפל״ח) (בשם ל״ה ברכות השחר ה״ה אות ה) (ר׳ ספרי ראה כל). קלח דע שלפעמים כשנגזר על האדם ח״ו איזה גזירה ומחמת זה רוצה להסתיר א״ע ומזה בא שלפעמים פתאום האדם נוסע לאיזה מקום רחוק אך כשנתפרסם שם יוכל להזיק לו ח״ו ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאום רצה לנסוע לא״י והוא היה יורע מזה שצריך להסתיר א״ע ונסע על המדינה והיה פרסום גדול ונסתלק באותו הדרך ה׳ יצילנו (ל״ק ריח). קלט לפעמים יכול להיות שלא ימלאו בקשת הצדיק כי זימנין דשמע וזימנין דלא וכר אבל יש צדיק שיכול לגזור ולומר אני אומר שיהיה. כן (קל״ק רכג) (ר׳ זהר וירא ק״ה זימנין). קמ אפילו הרחוקים מן הצדיק הם מקבלין חיות והארה מן הצדיק ע״י שמכסה עליהם כמו האילן שיש לו ענפים ועלים ויש עשבים שרחוקים מן האילן ובאמת גם הם מקבלין חיות ממנו כי האילן מגין עליהם ומצילן מן השמש כן יש אצל הצדיק בחי׳

עלין וענפים ואפילו הרחוקים מקבלין חיות ממנו ע״י שמכסה עליהם (ל״ ק רכד). קמא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו בשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו וע״כ כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי רבו ובלבד שראה רבו פעם אחת (ל״ק רל) (ר׳ קהלת ח׳ חכמת). קמב כל ההשפעות הם באים רק מהצדיק האמת וע״כ מי שרחוק מהצדיק אז בא לו בקושי גדול השפע שלו עד שאפילו כשממשיך איזה עשירות הוא מת עי״ז ולפעמים גם העשירות נאבד ואינו נשאר אפילו לבניו (ל״ק רט). קמג מה שאנו רואים לפעמים שאדם מתקרב לצדיק אמת ואובד העשירות זה מחמת שרואה דבר יקר מאד היינו אור הצדיק מכש״כ כשװכה להרגיש גם כעצמו שההתקרבות להצדיק הוא יקר מכל העשירות שבעולם בוודאי אין משגיח כלל על הממון ואינו רוצה בעשירות כלל (ל״ק רמ> (ר׳ מזל א). קמר כשיש דינים ח״ו אזי מדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי אבל האדם יש לו כח ע״כ מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתיקון העולם הוא חולק לפעמים על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כי יסמכו עליו שהוא ינקום יותר אבל אח״כ הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורים לאותו צדיק (ל״ק רמא) (ר׳ פנחס כ״ה פנחס). ♦ קמה דע שיש צדיק גדול מאד שאין העו^ם יכול לסבול קדושתו ע״כ הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שוט קדושה ופרישות (ל״ק רמג) (ר׳ שה״ש א׳ שיר). קמו הצדיק הגדול אף כשזוכה להשיג השגות גדולות של הקדושה באמת אעפ״כ אינם נחשבים בעיניו לכלום לגודל עוצם הכרתו את גדולות הבורא ית׳ ע״כ הוא משתדל בכל פעם שיתחיל הש״י להראות לו אור התורה כאלו לא התחיל להשיג כלל מימיו (ל״ק רמה) (ר׳ חידושי תורה ח). קמז כשיש אחדות בין הצדיקים אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו אבל ע״י האחדות שבין הצדיקים יוכל ליתן צדקה ולא יחסר כלל (ל״ ק רנב). קמח כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו ליפול מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר ליפול אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי א״א לו ליפול (ל״ק רנה). קמט הצדיק מוסר נפשו על קידוש השם דהיינו המפורסם שלו שהוא בחי׳ שם שהיא בחי׳ נפש ומחמת זה אע״פ שהוא מפורסם אעפ״ב אינו מפורסם כלל כי אדרבא הוא להיפך כי הכל דוברים עליו ובודים עליו כזבים שלא עלה על דעתו ויש לו שפיכות דמים ממש מזה ועושה זה בכוונה והוא מציל את ישראל בזה ממה שהיה ראוי לבא עליהם ח״ו בשביל היחוד וע״י מסירות שמו שהוא נפשו הוא מציל אותם (ל״ק רם) (ר׳ ישעיה מ״ו העמוסים).