קנ מדירת הצדיק ניכר מעשה הדור (ר׳ מגילה י״ד והיא) (ל׳׳ק רסט). קנא ע״י שעושה ועובד הרבה את ה׳ זוכה לעזות דקדושה לדבר עם הרב והצדיק וע״י שהוא מדבר עמו עי״ז נתעורר ביותר לעבוד את ה׳ נמצא שזה תלוי בזה ואין יודעים מהיכן ההתחלה כי כ״א מתחיל מחבירו (ל״ק רעא) (ר׳ עזות טז). קנב יש צדיקים בני עליה גדולים מאד שהנשמות שממשיכים לבניהם הם בבתי׳ למעלה מששים רבוא נשמות ישראל (ל״ק רעג) (מ״ב צדיק). קנג דע שכל מצוה שעושין נעשה ממנה נר אחד וכשנסתלק האדם אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השי״ת אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא ויקח לו מה שירצה וזהו תכלית כל תענוגי עוה׳׳ב ולחיפוש צריכין נרות והנרות נעשין מן המצות אבל יש צדיק שממית עצמו בחייו וגם בעודו בחיים הוא מחפש בגנזי אביו(ל״ק ערה)(ר׳ משלי ו׳ נר). ק נד כשיש מחלוקת על האדם והחולקים עליו הם צדיקים בוודאי כוונתם הוא רק לטובה שמרימין ומנשאין אותו עי״ז וממתיקים דינים מעליו והוא כמו אחד שחופר עצמו תחת בית חבירו ומשליך לו מתנה טובה כן זאת המחלוקת של צדיקים הוא שנותנין לו טובה בהעלם והצנע (ל״ק רעז) (ר׳ חהלים צ״ב בקמים). קנה יש צדיק שהוא גדול במעלה כ״ כ עד שאינו מקנא שום צדיק לא בעוה״ז ולא בעוה״ב רק אותו לבדו ית׳ בחי׳ בקנאו את קנאתי (ל״ק רעח) (ר׳ שוחט ה ותבץ). קנו יש אומרים תורה שהיא למטה רחבה מאד שמרחיבין הדבר ומגדילין אותה מאד אבל למעלה היא קצרה מאד כי למעלה בקדושה לא נשאר ממנה רק איזה ניצוץ בעלמא אבל יש להיפך כי הצדיקים האמתיים אומרים תורה שהיא למטה נראה קצרה אבל למעלה היא רחבה וגדולה מאד מאד אשרי להם (קל״ק רעט). קנז מי שיכול לעשות ניגונים דהיינו שיכול לדון את כל אדם לכף זכות אפילו את הקלים והרשעים כי משתדל לחפש ולבקש ולמצוא בכולם נקודות טובות שעי״ז נעשין ניגונים זה הצדיק שאוחז במדריגה זאת הוא יכול להיות חזן ושליח ציבור דהיינו להתפלל לפני העמוד כי הוא יש בו בחי׳ זו הצריכה להש״ץ ההגון באמת שצריך שיהיה בו בחי׳ שיהיו כל הנקודות טובות תאבים אליו ויהיו נכללין בו כי הוא יכול לקבץ כל הנקודות טובות שנמצא בכ״א מישראל אפילו בפושעי ישראל (ל״ק רפב). קנח ודע שיש בכל דור ודור רועה ישראל בחי׳ משה רעיא מהימנא וזה הרועה ,הוא עושה משכן שמהמשכן הזה מקבלין התינוקות של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא ועל כן התינוק כשמתחיל לקרות ולהכנס בתורה הוא מתחיל מן ויקרא אל משה שהוא אלף זעירא כי ויקרא מדבר מגמר הקמת המשכן ומשם מתחילין לקרות ולהכנס לתוך התורה (ל״ק רפב).

קנט ודע שכל הצדיקים שבדור בכ״א ואחד יש בו בחי׳ משה וכאו״א הוא בחי׳ רועה ועושה בחי׳ משכן כמו כן יש לו תינוקות שמקבלין הבל פיהם משם אך לידע כל זאת היינו לדעת כל צדיק איזה הם התינוקות השייכים לו וכמה הם מקבלין ממנו ולידע כל הבחי׳ שיש בזה והדור שיבוא מהם עד הסוף דע שמי שיכול לדון את כל אדם לכף זכות ולמצוא נקודות טובות אפילו בפושעי ישראל שעי״ז יכול להיות ש״ץ וחזן הוא יודע כל זה כשלימות (ל״ק רפב) (ר׳ שבת ל״ג תינוקות) (וגם י״א באמת). קס כשטועמין טעם הטוב של הצדיק האמת אז אפילו בעת ההתרחקות שהוא בחי׳ לילה וחושך היינו שנמנע אח׳׳כ ואינו מתקרב אעפ׳׳כ תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצל הצדיק האמת (קל״ק רפה) (ר׳ משלי ל״א טעמה). קסא הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו שהם עושים ומנהיגים עם הדיבור כרצונם דהיינו לשנות הטבע כרצונו ע׳׳י שלימות דיבורו (ל״ ת ב־ו). קסב בתחילה כשהצדיק בצער ובצרה כמה וכמה נשמות שבעוה״ז ועוה׳׳ב מקוננין ומתאבלין על צערו וגם השכינה מקוננת כי אפילו על דמם של רשעים השכינה מקוננת ק״ו על דמן של צדיקים (סנהדרין מו) אבל כשזוכה לרפואה אזי מתנחמין ונמשך שמחה לכולם (ל״ת ב־ו). קסג הכנעתם של אלו החיות רעות חכמי הטבע הוא ע״י חכם גדול שבקדושה שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון ששם הוא בחי׳ הסתלקות משה (זהר יתרו פח) ועי״ז הוא מכניע דעות חכמי הטבע שכופרים ברצון (ל״ת ד־ז). קסר עיקר תולדותיהן של צדיקים מצוות ומעשים טובים נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת ה׳ היא בחי׳ הולדה (ל״ת ד־ב) (ר׳ תנחומא נ״ח כי). קסה וזה בחי׳ רבי עם תלמידים שכשיש רבי אמיתי עם תלמידים עי״ז נחתקן כל הבחי׳ כי ע״י קיבוץ התלמידים אצל הרב עי״ז נתקבץ חלקי אמונה וע״כ נקרא לימוד הרב עם התלמידים ישיבה על שם קיבוץ חלקי אמונה שהוא בחי׳ (שמות ט״ז) ארץ נושבת בחי׳ אמונה היפך ארץ לא זרועה שהוא בחי׳ פגם אמונה והרב האמת הוא משגיח על כל חלקי אמונה של כ״א לקבצם ולהעלותם גם נתתקן על ידם תיקון הברית שהוא תיקון המוחין ותיקון השינה שעי״ז ניצולין מטומאת מקרה הן ע״י המאכלים והן ע״י רבנים שאינם כשרים גם כל החמשה חושים נתתקנים כי ע״י שרואין את הרב נתתקן חוש הראיה כי הראיה שרואין את הרב הוא דבר גדול וע״י ששומעין מוסר הרב מתקנין חוש השמיעה וע״י הטרחות שיש לכ״א לנסוע אל הרב מתקנין חוש הריח כי א״א לקבל מחכמתו הק׳ כ״א ע״י טרחות ויגיעות וע״י שזוכין לטעום אמרי נועם של הרב עי״ז נתתקן חוש הטעם וע״י הוצאות שיש לכ״א שמוציא ממונו ויגיע כפו כדי לבא להרב עי״ז נתתקן חוש המשוש ועיקר זמן הקיבוץ להרב האמת הוא בראש השנה שאז הוא תיקון של כל החמשה חושים כי תיקון החמשה חושים שע״י הרב עם התלמידים ותיקון החמשה חושים שע״י ר״ה מאירים ומחזקים זה את זה (קל״ת ה־טז) (ר׳ כל הענינים של התורה ה׳ ותבין). קסו ע״י הפרנסה הוא מצחצח נפשו כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה ושביעת הנפש זה בחי׳ שמצחצח נשמתו ע״י אכילתו ואזי הוא איש תבונות ועי״ז נתגלין העצות ומשם גדילה האמונה (ל״ת ה־ ג). קסז ע״י גאווה של מנהיגי הדור של שקר עי״ז מתגבר ח״ו תאוות ניאוף בעולם ואי אפשר להנצל ממנה כ״א ע״י כח המגינים שבדור שהם הצדיקים

והכשרים שנקראים מגיני ארץ שיש להם מלחמה גדולה בענין זה והם מעלין מבחי׳ החתים בשרו שהוא חותם דסט״א לבחי׳ חותם דקדושה (קל״ח ה־ ז) (ר׳ מחשבות לד). קסח ולמעלה מן הכל הם המקיפים העליונים של חכם הדור שהוא הרבי שבדור שע״י שזה הרבי והחכם שבדור עוסק לדבר עם תלמידיו ומכניס בהם דעתו עי״ז נכנסים המקיפים שלו בפנים והמקיפים שלו הם בחי׳ אריכות ימים ושנים בחי׳ עוה״ב שהוא יום שכולו ארוך למעלה מהזמן וזה עיקר התענוג והשעשוע עוה״ב בחי׳ תכלית הידיעה שלא נדע (ל״ת ז־ו). קסט וזה החכם והצדיק שזוכה לאלו המקיפים צריך שיוכל ללמוד עם דרי מעלה ועם דרי מטה היינו להראות להגבוהים במעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו ית׳ ולהיפך לדרי מטה שהם המונחים בעוונותיהם בתוך הארץ ממש בתכלית הירידה צריך להראות להם שעדיין ה׳ עמם ואצלם וקרוב להם ולחזקם שלא יתייאשו ח״ ו בשום אופן בעולם כלל (קל״ת ז־ז). קע וזה השלימות מוכרח שיהיה להצדיק ובלא זה אינו צדיק כלל כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי שעדיין הוא סמוך לה׳ ממש כי מלא כל הארץ כבודו וכן להיפך למי שהוא למעלה מאד צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשי״ת מה חמית מה ידעית (ל״ת סח) (מחובר לתורה ז־ז) (ר׳ דברי הימים כ״ט כי). קעא גם זה החכם צריך לידע איזה מקיפים שהוא צריך להמשיכם ואיזה שאין צריך ובשביל זה יש דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים כי אם יגלה אותן הדברים יכנסו מקיפים אחרים לתוך שכלו ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים כי הם בחי׳ מקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם (ל״ת ז־ח) (ר׳ מקיפין ה). קעב וע״כ כשמעיינים ומדברים מאיזה חידוש שחידש החכם שבדור אזי נופל יראה על זה שמדבר ומעיין בהחידוש כי כשחוזרים את החידוש אזי נתעורר ונתגלה ים החכמה שמשם מקבל המלכות את הפרנסה ועיקר היראה היא במלכות כ״ש אלמלא מוראה של מלכות (אבות פ״ג) ואזי נתעורר היראה של החכם שחידש זה החידוש כי הכל תלוי כיראה ע״כ נופל יראה ופחד גדול מהשי״ ת על זה שמעיין בהחידוש (ל״ת ז־יג) (ר׳ ברכות ו׳ כל) (פרנסה י). קעג ' ע״י בחי׳ רוח נבואה של הצדיק המנהיג האמת עי״ז עיקר בירור המדמה שעי״ז עיקר שלימות האמונה הק׳ דהיינו להאמין בחידוש העולם שהשי״ ת ברא את עולמו יש מאין המוחלט כי חידוש העולם א״א להבין בשום שכל רק באמונה שזוכין ע״י צדיק האמת כי יש מנהיגים של שקר וכשמתקרבים אליהם אז אדרבא באים לאמונות כוזביות (קל״ת ח־ו). קער ע״י התקרבות לצדיק האמת נפסק זוהמת הנחש ולהיפך ע״י מנהיג של שקר מתגבר הזוהמא ח״ו (קל״ת ח־ז). קעה הצדיקים מנהיגי הדור האמתיים הם בחי׳ רוח כמ״ש (במדבר כז) (איש אשר רוח בו) שיודע להלוך נגד רוחו של כ״א וישראל הם בחי׳ לב וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחי׳ רוחם על כ״א מישראל לנפח מהם העפרוריות דהיינו מרה שחורה ועצבות שנופל עליהם ח״ו שעי״ז אינו יכול האיש הישראלי לבעור להשי״ת (קל״ת ט) <ר׳ ת״ז י״ג כולהו). קעו יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות והם באמת יכולים לעבוד ה׳ בכל דבר שבעולם באכילה ושתיה ושאר דברים וכמובא בכוונות שלפעמים ממתיקין דינים ע״י אכילה ושתיה ויש צדיקים שיכולים לעשות פדיון ע״י אכילתם ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים מזה בא שנמצאים שקרנים שמתדמים עצמן כקוף ומתפארין עצמן ג״כ ממש באלו הלשונות (ל״ת טו) (ר׳ ירמיה מ״ט הנני).

קעז אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות ויש מהם שהם מנהיגי הדור עיקר יניקתם רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות ונפלאות כי מצדיקים פשוטים עובדי ה׳ בפשיטות בתורה ותפילה ומעשים טובים אין להם שום כח מאחר שהצדיקים בעצמן אינן מדברים גדולות ואע״פ שגם בזה אפשר קצת שימצאו שקרנים צבועים כמו שיש אנשים שיושבים מעוטפים בטלית ותפילין כל היום והם צבועים עכ״ז אין להם כח להטעות העולם כ״כ כמו אלו המתפארין בגדולות (ל״ ת טו) (ר׳ שבת ע״ז וזה ששאל). קעח כי דע שהצדיק האמת מקבל דיבור פיו הק׳ מבעלי צדקה והצדיק הוא בחי׳ בכור ובכור נוטל פי שנים היינו שדיבור פיו הק׳ יש לו שני משמעות ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים לינה מהם להפוך דבריהם אל השקר שלהם (ל״ת טו) (ר׳ וזאת הברכה ל״ג בכור). קעט באמת הוא טובה להצדיק מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם כי יש שנותנים צדקה והם רשעים ונואפים והצדקה שלהם היא מזקת להצדיק האמת וע״כ הוא טובה מה שנמצאים השקרנים שעי״ז הרשעים פונים אליהם בצדקתם כי השי״ת מכשיל את הרשעים שיחנו הצדקה שלהם להשקרנים ועי״ז ניצול הצדיק האמת מהצדקה שלהם (קל״ת טו) (ר׳ צדקה נ״ג ותבין). קם הצדיק הגדול מאד הוא יכול להכניס עצמו בזה ללמוד השבע חכמות כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו ח״ו יכול ליפול שם כי יש אבן נגף בכל חכמה שהיא בחי׳ עמלק אבל הצדיק כשנכנס באלו השבע חכמות הוא מחזיק עצמו ונשאר קיים על עמדו ע״י אמונה בבחי׳ (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה (ל״ ת יט) (ר׳ משלי כ״ד שבע). קפ־א ודע שכמה וכמה צדיקים גדולים ומפורסמים סיפרו שלא באו למדרגתם רק ע״י הנהגה זו של התבודדות והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו העולה למעלה למעלה והוא דבר השוה לכל נפש כי כולם יכולים לנהוג הנהגה זו ועי״ז יבואו למעלה גדולה (ל״ ת כה) (ר׳ התבודדות כ). קפא יש צדיקים גנוזים והם יודעים פנים בתורה אך הם צריכים להעלים תורתם וגם אצלו יש לפעמים שיודע תורה והוא צריך להעלימה ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה ולפעמים כותבה ואח״כ שורפה ובאמת אם היתה נכתבת היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם אך העולם מקלקלין זאת וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו (ל״ ת לב) (ר׳ אפיקורסים יב). קפב לפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים ולפעמים התלמידים באים אצלו ודע שזאת הבחי׳ כשהגדול נוסע להקטן היא גדולה ביותר כי זה פשוט שהקטן צריך לבא להגדול כי הוא צריך לקבל ממנו אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד עד שא״א להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת ריבוי האור ע״ כ מוכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אליו כדי שעי״ז יתמעט האור כדי שיוכל הקטן לקבלו (ל״ת לח). קפג עיקר הדבר שצריך הצדיק להאיר בתלמידיו הוא להגדיל דעתם ולהוציאם ממוחיז דקטנות למוחין הגדלות ולפעמים הוא מאיר בהם ע״י הארת פנים ונחמות שמנחם אותם ולפעמים אינם יכולים לקבל אורו עי״ז ואז צריך להאיר בהם ע״י יסוריץ שצריך לייסרם ולבזותם כדי לבטל אותם בכדי שיוכלו לקבל אורו (ל״ת לח).

קפר מה שהצדיק מוכרח לפעמים להוריד ולבטל עצמו 'קצת מגדולתו כדי שיוכל הקטן לקבל כל זה הוא רק לפי שעה ואח״כ חוזר למעלתו אבל עי״ז הוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי (קל״ת לח) (ר׳ ענוה כה). קפה מי שיודע מארץ ישראל שטעם באמת טעם א״י הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ר״ה (ר׳ א״י לו) (ל״ת מ). קפו מי שרואה את הצדיק האמת שהוא מקרב בני אדם לעבודתו ית׳ והוא עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים נמצא שהוא בעצמו ההתפארות שמתפאר השי״ת בעמו כי על ידו כל ההתקרבות וההתפארות אזי מי שמסתכל בו ועיקר הדבר בעת הקיבוץ בעת שמתקבצים אליו העולם וביותר בר״ה שאז הוא הקיבוץ הגדול אזי נתגדל וניתוסף פאר ויופי הצדיק אזי מי שמסתכל בזה הצדיק האמתי אזי הוא ג״כ מקבל מן ההתפארות הזאת ונעשין אצלו ג״כ בחי׳ תפילין מוחין ואזי נעשין עיניו בחי׳ עיני ה׳ ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה ג״כ בחי׳ א״י (ל״ת מ) (ר׳ התפארות ז). קפז הצדיק הוא בחי׳ שבת בחי׳ נקודה הפנימית שבתוך העגולים והבע״ד מתגבר על האדם ומזמין לו מניעות ואינו מניח אותו להתקרב אל הנקודה הפנימית שהוא הצדיק שממנו יונקים הכל אך כל זמן שהוא בתוך כלל ישראל אז עדיין יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימית (קל״ת מה) (ר׳ שבת לח). קפח ודע שהמניעות שיש לכ״א לעבודת הבורא ית״ש כגון לנסוע להצדיק אמת ולכ״א נדמה שהמניעות שלו גדולים יותר משל חבירו וקשה לעמוד בהם דע שלב״ א אין לו מניעות רק כפי כחו כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם אם ירצה ובאמת אין שום מניעה כי גם בהמניעה בעצמה מלובש שם השי״ת (ל״ת מו). קפט המניעה הגדולה היא מניעת המוח ור׳ מניעות יג) <ל״ת מו). קע הצדיק האמת יש לו אימה גדולה כשאומר תורה יותר מאימת ר״ה ויוה״כ (ל״ת מז). קצא כ׳׳א כשבא אל הצדיק לשמוע תורה בא עמו גם הרע שלו דהיינו הקליפות הנבראים ע״י עבירות ח״ ו והם הדוחקים את העולם ועושים בלבול ודוחק גדול בשעת אמירת התורה כי הרע הנ״ל של כ״א רוצה לבלבל ואלו הקליפות רוצים ג״כ לינק מן התורה ויניקתם הוא רק ממותרות מה שא׳ שומע יותר ממוחו והבנתו ע״כ צריך החכם האומר תורה שיהיה לו אומנות שלא ישמע שום אחד מהשומעין מה שאינו שייך לו כדי שלא יתן להם יניקה (ל״ת מז) (ר׳ תורה ק). קצב מה שקשה קשיות על הצדיקים זהו מוכרח להיות כי הצדיקים מתדמים ליוצרם וכמו שקשה קשיות על השי״ת כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק (ל״ ת נב).

קצג דע כשצדיק גדול אמתי מגלה חידושים נעשה רעש גדול שזה מגלה חידושים נוראים כאלה הוא טובה להקטנים במעלה שעי״ז נתגדל הקטן במעלה שהכל רצים ובאין אליו מחמת הרעש והוא עומד עצמו על איזה פסוק ואומר להם מה שאומר (ל״ת נז) (ר׳ זבחים קט״ז כמו). קצד יש בני אדם שאומרים שכשהצדיק גדול במעלה מחמת גדולתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם כי הוא רחוק מהעולם ובאמת אינו כן כי אדרבא כשהצדיק גדול מאד הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם כי באמת מי שהוא יש אזי אינו יכול להיות בכל מקום בבת אחת אבל מי שהוא אין אין מקום שלא יהיה שם וע״כ כל מה שהצדיק נכלל יותר באין הוא יכול להסתכל בעולם יותר כי אין לו מקום כלל (ל״ת נח) (ר׳ כלים פ, י״ז מ׳ ט״ז אוי). קצה מי שהוא צדיק מנעוריו והולך מדרגא לדרגא כשהוא זריז גדול ורץ בזריזות ממצוה למצוה אזי הוא מפסיד עי״ז את בחי׳ הקדושה מה שהוא בין מצוה למצוה כי מצוה גוררת מצוה ובוודאי יש איזה בחי׳ בין המצוות שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה וזאת הבחי׳ היא ג״כ יקרה מאד וכשהוא רץ בזריזות אל המצוה אזי יוכל לדלג בחי׳ הנ״ל דהיינו מה שהוא בין המצוות וע״כ הוא זריז ונפסד אבל כששוהה קצת יוכל בתוך כך להשיג גם הבחי׳ שבין המצוות (ל״ת נט) (ר׳ תשובה מז). קצו הצדיק הוא מוכרח לעשות תשובה בעד כל ישראל כי כל העונשים שהשי״ת מעניש את האדם כמו שהם נוגעים להשי״ת כי בכל צרתם לו צר כמו כן נוגעים להצדיק ג״ כ כי האדם נתהווה מד׳ יסודות אש רוח מים עפר והד׳ יסודות נמשכין מיסוד הפשוט שהוא בחי׳ צדיק וע״כ כל המקורבים להצדיק ביותר תשובתם בנקל ביותר כי הצדיק עושה תשובה בעדם (ל״ת סו) (ר׳ תשובה מח). קצו יש מאורי אור שהם צדיקי אמת ויש מאורי אש שהם מפורסמים של שקר והם זה לעומת זה שכשיש כח למאורי אור אזי נכנעין מאורי אש וכן להיפך ח״ו שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור ח״ו אזי מתגברין מאורי אש (ל״ ת סז). קצח כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו וכשזה הצדיק נתפרסם ונתגדל בעולם אזי נפתחין העינים של העולם שכל מי שמתקרב אליו ונכלל בשמו נפתחץ עיניו ויכול לראות והעיקר להסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות שנמשכין מד׳ יסודות שהם נמשכין מהצדיק גם יכול לראות ולהסתכל בגדולת ה׳ ולהסתכל בעולם (ל״ ת סז). קצם כשהצדיק נתגלה ונתפרסם זה בחי׳ שם ובתוך זה השם של הצדיק מלובש ומשותף שמו ית׳ כי שמו משותף בשמעו וכל מה שנתגדל יותר שם הצדיק נתגדל יותר שמו ית׳ כביכול כי שמו ית׳ הוא אחדות פשוט אך למטה משתלשל משמו יח׳ שהוא בחי׳ ד׳ אותיות השם בחי׳ תלת גוונץ דעינא ובת עין ואח״כ משתלשל לד׳ יסודות ומקודם משתלשל לבחי׳ צדיק יסוד עולם שממנו נמשכין כל הד׳ יסודות (ל״ת סז). ר ע״י שמתגברין ונתגדלין בשם אלו המפורסמים של שקר שעי״ז נתעלם שם ה, ח״ו אזי נתגדלים בעולם בעלי שמות וקדריים ובאין לעולם ח״ו דברים שאין מועיל להם כ״א שמות הטומאה ח״ו ואזי נסתלקין ונכנעין מאורי אור ח״ו ואזי מתגברין מאורי אש ומזה באין שריפות בעולם ח״ו ומתגברין מאורי אש בחי׳ ממרום שלח אש שזה בחי׳ שריפת ביהמ״ק שנעשין ג״כ ע״י הסתלקות מאורי אור שעי״ז נתגברו מאורי אש (ל״ת סז). רא כל הדורות כולם נמשכין מהצדיק שהוא הראש האמתי בחי׳ ראש בית וכשזה הצדיק נסתלק ונתעלם אע״פ שלו בעצמו אין הפסד כי אם נסתלק מכאן הוא גדול ומפואר בעוה׳׳ב אבל על הדור יתום שנשארו הוא רחמנות גדול כי מתגלגלים בראש כל חוצות ואין איש לאסוף אותם הביתה אבל כשיש זה הצדיק שהוא הראש בית אז כל בני הדור בבחי׳ בני בית (ל״ת סז) (מ״ב צדיק) (ר׳ ישעיה מ״א קורא).

רב דע שלראות א״ע עם הצדיק האמת הוא ג״כ דבר גדול מאד בוודאי כשזוכין לשמוע מפיו תורה הוא מעלה יתירה אבל גם הראיה לבד הוא ג״כ טוב מאד כי עי״ז מקבלין גדולה ועיקר הגדולה היא שפלות (ל״ת עב) (ר' יתרו י״ט היו). רג יש מוח כללי ויש מוחין פרטיים וכל המוחץ הפרטיים הם מקבלין ממוח הכולל שהוא חכם הדור וזה מעלת הזוכה לראות א״ע עם הצדיק האמת שהוא חכם הדור כי ע״י שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו עי״ז מתנוצץ מוחו ועי״ז מקבל גדולה כי ע״י שמסתכל בו מאיר בו חכמה ומוחין ומתנוצץ מוחו (ל״ת עב) (ר׳ משה רבעו כה). רד כי כ״א יש לו איזה מוח ודעת לפי מדריגתו אבל המוח של כ׳׳א מונח בקטנות ואינו מתנוצץ וע״י שמסתכל בו חכם הדור שהוא מוח הכולל עי״ז מתנוצץ מוחו של כ״א כפי מדריגת מוחו ועי״ז מקבל גדולה כפי מדריגת מוחו (ל״ת עב). רה כשמקבל כ״א גדולה לפי הראוי לו באמת לפי מדריגת מוחו ע״י שיש מנהיג אמיתי בחי׳ משה אזי יודע כ״ א מהמנהיגים של ישראל לחדש חידושין דאורייתא כפי הראוי לו וכמה הוא צריך לחדש בתורה ובפני כמה אנשים הוא צריך לומר תורה (ל״ת עב). רו כי יש בחי׳ רוח בכל אחד והמנהיג האמיתי של כל ישראל דהיינו בחי׳ משה הוא בחי׳ רוח הכולל שיודע להלוך נגד כל רוח ורוח כי כולם מקבלם ממנו ורוח הזה הוא בחי׳ רוח אלקים בחי׳ המוחין וכ״א לפי בחי׳ רוח אלקים שיש בו שהוא בחי׳ רוח הקודש רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה (ל״ח עב) (ר׳ פנחס כ״ז איש). רז ע״י שמקרב עצמו לצדיק האמת ורואה אותו מכש׳׳כ כשזוכה לשמוע מפיו תורה זוכה עי״ז גם בעצמו לחידושין דאורייתא ועי״ז זוכה לבושה ותשובה וזוכה שיהיה נחיה אצלו השפלות והענוה של משה רבעו המושרש בכ״א מישראל בכל רמ״ח אבריו ועי״ז רואה ומרגיש כ״ א שפלותו (קל״ת עב). רח מי שבא אצל צדיק אמיתי ושומע מפיו תורה ראוי שימשך עליו בושה ושפלות גדול וזה סימן שהיה אצל צדיק אמיתי כי ע״י התורה שממשיך הצדיק עי״ז נמשך בושה כמו שהיה בשעת מתן תורה וע״י הבושה דהיינו תשובה עי״ז נחיה השפלות של משה שיש בכ״א בכל אבר ואז מחויב שירגיש כ״א שפלותו באמת אבל מי שבא אצל איזה מפורסם ושומע מפיו תורה ובא עליו גדלות עי״ז ההיפך מובן ממילא (ל״ת עב). רט הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא ג״ כ דבר גדול מאה כי ארז״ל שהת״ח הוא גדול מן התורה ואצל התורה מצעו כי המאור שבה מחזירו למוטב מכ״ש אור הצדיק שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדושה מאד בוודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר (ל״ת עה) (ר׳ מכות כ״ב כמה).

רי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות ואינו מגלה שום תורה ועוסק בשיחות חולין וכיוצא והוא אז בחי׳ איש פשוט ממש וא״כ במה מחיה עצמו באותו העת הלא עיקר החיים הוא התורה אך דע כי הוא מחיה עצמו אז מבחי׳ קיום העולם קודם מתן תורה היינו מהתורה הנעלמת ועי״ז הוא מחיה כל האנשים הפשוטים שבעולם (קל״ ת עח), ריא צריכץ לבקש מאד מהשי״ת לזכות להתקרב להצדיק אמת כי אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו לצדיק אמת אשרי לו אשרי חלקו כי אח׳־כ (היינו לאחר מיתה) קשה אז מאד להתקרב כי הבעל דבר שם לבו ע״ז מאד עכשיו לבלבל את העולם (ל״ת עח). ריב כי ישראל הם עכשיו קרובים אל הקץ מאד ויש עכשיו לישראל כיסופין גדולים להשי״ת אשר לא היתה כזאת מימי קדם ע״כ הערים הבע״ד והכניס מחלוקת בין הצדיקים והקים בעולם מפורסמים הרבה של שקר וגם בין הצדיקים האמתיים הכנים מחלוקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת ע״כ צריכין לבקש מאד מהשי״ת לזכות להתקרב להצדיק האמת (ל״ת עח). ריג כשהצדיק אומר תורה הוא בחי׳ משדך שידוכים כי דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר ע״כ צריכין לשמוע מפיו תורה דווקא ועי״ז יכולים למצוא זווגו (ל״ ת פט) (ר׳ ירושלמי ר״ה ראוהו ב״ד דברי). ריר דע כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד כי עי״ז זוכין לתשובה שלימה ולכפרת עון ונמתקין הדינים ונעשה עי״ז יחוד קוב״ה ושכינתי׳ (ל״ ת צא) (ר׳ ז׳ ויגש ר״ ו כי). רטו זה הצדיק שעוסק ביותר בעסק התפילה היינו שמדבר עם אנשיו ומזהירם להרבות בתפילה והתבודדות ע״ז הצדיק יש עפ״י רוב מחלוקת ביותר כי תפילה הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובנ״א מזלזלים בהם כמשרז״ל (ל״ ת צג) (מ״ב צדיק) (ר׳ מחלוקת שעליו ז״ל א׳). רטז גם שמעתי בשמו שאמר שכל ההשגות הגבוהות שהוא משיג אינו עולה אצלו כנגד איזה דיבור שהוא מגלה בפני העולם ומזכה את ישראל בזה כי בכל דיבור ודיבור שהוא מגלה בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים (ל״ת קב). ריז יש טועים וסוברים שצריכין להכיר את הצדיק או שאר דבר שבקדושה להכירו בפניו שיהיה משונה בדמותו ובתנועותיו דייקא ובאמת לא כן הוא כי הצדיק הוא בדמות וצלם ככל האנשים ואין בו שום שינוי ואעפ״כ הוא ענין אחר לגמרי ושאר בנ״א אינם בדמותו כלל כמו שאמר רבעו ז״ל שאיש הכשר נדמה שהולך עם כרכשות ודקין כמו שאר בנ״א ואעפ״כ באמת לאמתו אנו מאמינים שהוא ענין אחר לגמרי מכ״ש הצדיקים האמתיים וענין זה נצרך לכמה עדנים והבן <ל״ת קטז) (ש״ה יד) (ר׳ א״י מה). ריח מה שמבלבל את האדם כשנכנס לקרושה גבוה כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא אזי דייקא יקרה לו מקרה בלתי טהור ח״ו ובאמת הבלבול הזה שטות כי ממה נפשך אם יקרה לו מחמת הרהור מי חייב בזה ואין לו להתרעם כלל מאחר שהוא בעצמו גרם לו ואם אינו מחמת הרהור אזי בוודאי אינו סימן רע כלל כי אם היה ענין רע לא היו ריז״ל נותנין אותו לסימן יפה לחולה (ברכות נז) (ל״ת קיז) (ר׳ מקרה ג).

ריט בזכות הצדיק תלמידיו מתפרנסים (ם״ ה צדיק). רב הממון שמהנה את הצדיק ה״ז כאילו עבד עבודת בית המקדש (ס״ה צדיק). רכא קרבת צדיקים טוב בעולם הזה ובעוה״ב (ס״ה צדיק). רכב טוב לבלות זמן רב בשביל שעה אחת שיתקרב לצדיק (ס״ ה צדיק). רכג הצדיק כל זמן שהוא בעולם הזה הגן עדן שיש לו משתמשין בו צדיקים אחרים שבגן עדן (ס״ ה צדיק). רכר יכול להיות שיהי׳ אדם צדיק גדול אע״פ שלא למד הרבה (ס״ה צדיק). רכה דברים שאתה שומע מפי הצדיק הם מועילים יותר ממה שאתה לומד בספרים (ס״ ה צדיק). רכו הצדיק הוא צלם אלקים של הדור (ס״ ה צדיק). רכז רשע שעשה חטאים רבים תקנתו שיהי׳ פעולותיו לחיות את הצדיק (ס״ה צדיק). רכח ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים (ס״ה צדיק). רכט התקשרות לצדיק הוא רפואה גדולה (ס״ה צדיק). רל ע״י הפרנסה שמפרנסיז את הצדיק נמחל להם

עוונותיהם כמו הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (ס״ה צדיק). רלא ע״י הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא שינוי במעשה בראשית כלומר לשנות הטבע (ס״ה צדיק). רלב ופעמים יש אחד שמקורב בהתקרבות גדול לצדיק ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים ידע כי אם לא הי׳ מקורב לא הי׳ ראוי לחיות כלל (ס״ה צדיק). רלג החילוק שבין צדיק לירא שמים שהירא אין לו רשות לגלות מסתוריו של הקב״ה אבל הצדיק יש לו רשות (ס״ה צדיק). רלד הצדיקים הגדולים זוכיץ ע״י נסיעתם לא״י להשיג חכמה עילאה (ר׳ א״י נא) (ח״מ נסי׳ לא״י ויז) רלה הצדיקים זוכין ע״י קדושת א״י להשגות נפלאות (ר׳ א״י נב) (ח״מ נסי׳ לא״י יא־יב1. רלו כל צדיק קודם שמגיע למדריגתו מוכרח שיהי׳ עליו מחלוקת וע״כ הצדיק הגדול שהוא הולך בכל עת ורגע ממדריגה זו למדריגה עליונה ביותר עי״ ז בהכרח שיהי׳ עליו מחלוקת תמיד (ש״מ עמ״ש י) (מ״ב מחלוקת). רלז לעזור לצדיק שהוא בזה העולם להרימו ממדריגתו קשה יותר מלעזור לאלפים רשעים שכבר נסתלקו (ח״מ נסי׳ לאו׳ יג). רלח א״א להיות איש כשר באמת כ״א כשמתקרבין להצדיק האמת שבדור (ש״מ מ״ה נט). רלט הצדיק אין לו בשבילו מה לעשות בזה העולם רק בא לעולם לתקן נפשות ישראל אבל א״א לתקנו רק כשבא אצלו (ש״מ מ״ה סז).

רמ הצדיק יכול לעשות טובה לאדם גם אחר פטירתו רק העיקר שיאמין בצדיק (ש״מ מ״ה סט). רמא אמר אני נהר המטהר מכל הכתמים (ש״מ מ״ה ,צב). רמב הצדיקים שוגים בזה שמאחרים זמן התפילה (ש״מ ע״ה מא). רמג לפעמים הצדיק מצוה לעשות דבר קטן וצריך להאמין שבזה תלוי רפואתו (ש״מ ע״ה מו). רמר ע״י הקשיות שמקשים על הצדיקים עי״ז יש להם פרנסה (ש״מ ע״ה מז). רמה עיקר מעלת הצדיק כפי קדושתו בתיקון הברית כי שאר התאוות בקל אפשר לשברם (ש״מ ע״ה קמט). רמו מי שאינו זוכה להיות קרוב להצדיק בבחי׳ בשר אעפ״כ אם יכריח עצמו לשמוע קול הצדיק יש לו תקוה לשמוע קול דקדושה בעצמו (ח״מ שה״ל יז>. רמז יש צדיק שאין רואץ ממנו עובדות ויגיעות כמו מצדיק אחר אעפ״כ הוא גדול יותר מפני שמסתיר עצמו (ח״מ שה״ל מ). רמח עצה לכ״א שיוכל לבוא אחר הסתלקותו לצדיק האמת שישבע ע״ז בנקיטת חפץ שלא יטעוהו החיצונים ר״ל (ח״מ ס״ח כא).

רמט בעלמא דקשוט דנין את האדם לפי מלבישיו ויש כח ביד בצדיק לתת מלביש להמקורבים שלו ולהצילם מעונש כף הקלע (ח״מ ס״ח כב). רנ האדם צריך להתחזק בהאמונה בהצדיק האמת בהתחזקות גדול עד שיהי׳ חזק כל כך שאפילו אחר מיתתו יהי׳ חזק באמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אופן בעולם התוהו (ח'״מ ס״ח כא). רנא יש צדיקים גדולים בני עליה שזוכין להשיג השגות נפלאות ואעפ״כ כל השגתם אינו עולה אצלם כנגד איזה דברי תורה שהם מגלין בפני העולם כי כל דיבור שהם מגלין תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים (ש״מ מע״ת לה) (מ״ב צדיק). רנב מזה שרואין שצדיק אחד מכניע עצמו בפני חבירו אין מזה ראיה שמסתמא חבירו גדול ממנו כי לפעמים יכול להיות שהוא להיפך רק שזה הצדיק הוא עניו יותר מחבירו (ח״מ שה״ל לח) (מ״ב צדיק). רנג עיקר יגיעת ועבודת האדם להתקרב להצדיק האמת הוא רק בשביל התכלית כי עכשיו אין מרגישין טעם כל כך בהתקרבות מחמת עכירת החומר ורוב המניעות רק אז אחר ההסתלקות של האדם אם יזכה יבין מה ששמע כבר לבד מה שיזכה לשמוע אז יותר מצד הנשמה כפי מה שיזכה כ״א (ח״מ ס״ח כא) (מ״ב צדיק). רנד באמת גם אחר הסתלקות של האדם צריכין ג״כ התחזקות גדול להאמין בהצדיק האמת כי יש נשמות הרשעים שמלבלין ומחלישין דעת האדם גם אז בדיבוריהם הרעים ורוצים להטעות את האדם ולמנוע אותו מלילך ולבא להצדיק אמת לקבל תיקון לנשמתו ויש שמוליכין אותם דרך בחי׳ עולם התוהו ע״ כ צריכים להתחזק גם אז באמונה גדולה בהצדיק עד שעי״ז זוכה לבא להצדיק ולקבל תיקון לנשמתו (ח״מ ס״ח כא)(מ״ב צדיק) (גם ש״מ מע׳ המ׳ סט). רנה העיקר תלוי כפום מה דאיתדבק בר נש בהאי עלמא וכו׳ כשרז״ל ומי שזוכה בזה העולם להתחזק באמונה שלימה ולהתקרב להצדיק האמת אזי בוודאי גם שם לא יוכל למנוע אותו מזה שום בלבול ומניעה וגודל התיקונים הק׳ שיכולים לקבל בעוה״ב ע״י התקרבות להצדיק א״א לבאר כלל כי יש נשמות ערומות ר״ל עד שהיו נאבדין בתוך כף הקלע ר״ל וע״י שזכו להתקרב להצדיק האמת ניצולין מזה וח״מ ס״ח כא־כב) (מ״ב צדיק). רנו הצדיק הגדול האמתי צריכין כל העולם לא מיבעי אנשים כשרים רק אפילו צדיקים שיכולין כבר להתפלל הוא יכול להראות להם שאינם יודעים כלל מהו תפלה ולהראות להם דרך בתפילה ואפילו הצדיקים שעוסקים לייחד יהודים הוא יכול להראות להם הדרך ביחודים (ח״מ נסי׳ לא״י כ) (מ״ב צדיק). רנז המקורבים של הצדיק האמת הם צריכים להתחזק בעבו״ה כל ימי חייהם ואין צריכין לחוש ולדאוג כלל רק לבטוח ולהשען באמת על כח וזכות הצדיק ההולך לפניהם כי מה הנשמות שלא הכירו אותו כלל הם מצפים על התיקונים שלו מכש״כ אותם שזכו להתקרב בחיים חיותם ולחסות בצל כנפיו באמת שבוודאי יקבלו עי״ז תיקון גדול לנשמתם (ח״מ נסי׳ לאו׳ ז) (מ״ב צדיק).

רנח כשהרשעים הגדולים נכנסים לפעמים להצדיק האמת ומכניעין עצמן קצת לפניו מזה בעצמו נעשה ג״ כ תיקון גדול במקום שנעשה כי דייקא כשבאים מרוחקים כאלה נתעלה ונתגדל שמו ית׳ ביותר (ח״מ נסי׳ לאו׳ ט) (מ״ב צדיק). רנט בכל עבודה מעבודת ה׳ יש דבר שאין מצווין בפירוש שיעשה כן רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו וזה עיקר העבודה אצל הצדיקי אמת כי מה שבוודאי רצון השי״ ת אין להם נסיון כלל ועיקר הבחירה שלהם הוא רק בהדבר שנשאר רק על דעתו והוא אינו יודע איך הוא רצונו ית׳ אם לעשות או לא (ח״מ נסי׳ לאו׳ יב) (מ״ב צדיק). רס אפילו בענין הנהגת העולם ולעסוק■ עם בנ״א להחזירם למוטב שזה בוודאי דבר יקר מאד אעפ״כ יש להצדיק כמה ספיקות בזה כי כ״ ז שהאדם מלובש בגופו והוא בעל בחירה אפילו אם הוא צדיק קשה מאד לנתקו מבחירתו ולהנטותו אל האמת מאיזה ענין שצריכין להשיבו ובנקל יותר אצל הצדיק לעזור אלפים נשמות הרשעים ברוחניות היינו נשמות המתים מלעזור לצדיק גופני בעבו״ה כו׳ שהוא בבחירתו אעפ״כ כשזוכין לעזור לבעל בחירה זה בוודאי דבר יקר מאד אשר אין לשער (ח״מ נס׳ לאו׳ יא־יב) (מ״ב צדיק). רסא הנסיעות והדרכים שנוסעין אל הצדיק האמת בכדי להתקרב על ידו להשי״ת הם יקרים מאד ומכל פסיעה נברא מלאך והצדיק בעצמו משתוקק שיזכה לראות אור בהירות הדרכים שנוסעין בהם אלו הזוכין להתקרב אליו (ש״מ ג״ה נא) (מ״ב צדיק). רסב אלו הזוכים להתקרב אל הצדיק האמת אין להם לחשוב שום מחשבות כלל ואינם צריכים רק לשאת אבנים וסיד היינו לעסוק בעבו״ה בתו״ת ומצוות ומעש״ט והצדיק בונה מזה בנינים נפלאים (ש״מ מ״ה נג) (מ״ב צדיק). רסג מי שזכה להתקרב להצדיק האמת אפילו אם עוברים כמה שנים ואינו נעתק ממדריגתו למדריגה עליונה ממנה ב^;את שמים ואפילו אם נדמה לו ח״ו שהוא גרוע יותר מבתחלה אעפ״כ ההתקרבות בעצמו הוא ג״ כ טוב מאד ואם לא היה מקורב היה גרוע עוד יותר ואם יהיה חזק בהתקרבות להצדיק בוודאי יזכה לבא בזה העולם לשלימות תיקונו (ש״מ מ״ה עה) (מ״ב צדיק). רסר הדרכים תאבים מאד לנסוע עליהם להצדיק האמת ומי שהוא רגיל לנסוע ואח״כ נמנע מזה אזי הדרכים עצמן מתאבלים על זה ומתגעגעים אחריו כשרז״ל הדרכים מבקשים את תפקידם (ש״מ מ״ה עה) (מ״ב צדיק). רסה דבר זה בעצמו שזוכין להיות נמנה בין אנשים כשרים שזכו להתקרב להצדיק האמת זה ג״ב טוב ויקר מאד בלי שיעור ומכש״ב אם זוכה בעצמו ג״כ לעבוד את השי״ת והעובדות נכללים בתוך השותפות הק׳ של החבירים האהובים הנ״ל ואזי הוא טובה לכולם כי גם הם יכולים להצליח ביותר ע״י העובדות הק׳ שלו (ש״מ מ״ה עה) (מ״ב צדיק) רסו כל מי שיציית ומקיים דברי הצדיק בוודאי יהיה צדיק גדול יהיה מי שיהיה והעיקר להשליך ולבטל שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הצדיק יקיים הכל כמאמרו וכו׳ ומסתמא מי שיכול ללמוד ביותר מסוגל ביותר (ש״מ מ״ה פ) (מ״ב צדיק). רסז טוב מאד להרגיל עצמו לילך אל הצדיק האמת ברגליו וזה טוב יותר מליסע אליו בעגלות (ש״מ מ״ה סח) ומ״ב צדיק).

רסח ע״י אמונת צדיקים זוכה לממון הרבה (ש״מ ע״ה סז) (מ״ב צדיק). רסט יש צדיקים שהם נאים ויפים מאד כי הם צדיקים אמתיים וגדולים ואעפ״כ אינם יכולים להנהיג את העולם (ש״מ ע״ה סח) (מ״ב צדיק). ער צריכין אנשיו של הצדיק לשמש את הצדיק בכל צרכיו ולעשות לו כל מה שהוא היה צריך לעשות וש״מ ע״ה פה) (מ״ב צדיק). רעא הברכה שמברכין עצמן אצל הגדולים וחשובים הוא דבר יקר מאד וטוב להשתדל לברך א״ע אצל כולם (ש״מ ע״ה צד) (מ״ב צדיק). רעב טוב מאד לראות פני כל צדיקי אמת שבדור כי צדיקייא אנפי שכינתא (ש״מ ע״ה צה) (מ״ב צדיק). רעג מי שמקורב להצדיק ימים ושנים הרבה ושומע דבריו אע״פ ששומע כמה דיבורים שאינו מבין בהם שום עצה לנפשו אעפ״כ אם יזכה יוכל אח״כ ברבות הימים להבין למפרע ללמוד ולהוציא מכל דיבור עצות גדולות לעבר׳ ה וכל דיבור ששמע מקודם יהיה לו אח״כ תועלת גדול ויאמר זה רימז לי מורי אז בדיבור זה באותו זמן וכן בכל פעם יצמחו לו בדעתו רמזים ועצות מכל מה ששמע מכבר אם ישים לבו היטב לזה (ש״מ ע״ה צז) (מ״ב צדיק). רעד בנ״א השומעים התורות של הצדיק האמת צריכין לקיימם בפשיטות עכ״פ לילך עם איזה תורה ששמע מפי הצדיק או שלמד בספריו וכל העבודות שלו יהי׳ עם אותה התורה שהוא הולך בה בעת ההיא ואח״ב יבחר לו איזה תורה ומאמר אחר וילך בו איזה זמן עד אשר ברבות הימים יוכל לזכות לילך עם כל התורות ששמע מפי הצדיק האמת או בשמו ז״ל (ש״מ מ״ת מט) (מ״ב צדיק). ערה ישנם אנשים שסוברים שעיקר מעלת הצדיק הוא מצד הנשמה אבל לא כן הדבר אלא העיקר תלוי במעשים טובים ויגיעות ועבודות (שב״ ה כו) (ר׳ נשמה כו). רעו לפעמים הצדיק פוגם באיזה דבר נגד רצונו ית׳ והשי״ת הוא אוהב משפט וע״ב משפטו חרוץ למיתה ח״ו רק מחמת שהשי״ת אוהב את הצדיק ע״כ לפעמים מחליף את משפט המיתה על בושה ע״ כ נפטר בזה מן דינו וזה האיש שביישו נענש אח״כ ונתקדש ממילא ש״ש שבשביל כבוד הצדיק נענש ובאמת גברא קטילא קטיל כי כבר הוא חייב עונשו מקודם והצדיק לא הענישו כי גם ענוש לצדיק לא טוב (שב״ה כט) <מ״ב צדיק). רעז יש צדיקים שעבדו את ה׳ וטרחו ביגיעות גדולות עד שזכו לאיזה מדריגה עליונה כ״ א כפי מעלתו אבל הצדיק האמתי המופלג במעלה עליונה אינו עומד על מדריגה אחת בשום פעם רק תיכף כשזוכה לאיזה השגה שאז יש לו נייחא קצת אבל תיכף הוא נכסף להשי״ת כאלו לא התחיל לכנוס בעבודת ה' והוא טורח ומתייגע בכל עת ובכל שעה עד שבא להשגה יותר עליונה ובאמת אעפ״י שהידיעה של

הצדיק והשגתו הוא חידוש גדול אבל האיבו יודע שלו הוא חידוש גדול ביותר היינו מה שבכל פעם הוא מסלק ושוכח לגמרי כל חכמתו ועושה עצמו באמת כאינו יודע עד שעי״ז בעצמו זוכה לבא בכ״פ למדריגות גבוהות ועליונות עוד יותר (שב״ה לג) (מ״ב צדיק). רעה טוב מאד מי שזוכה להיות מקורב לצדיק אמתי כי לעתיד ינערו רשעים מן הארץ אבל מי שמקורב לצדיק אזי יאחז עצמו בהצדיק ויהי׳ נשאר קיים ולא יהי׳ ננער עם הרשעים (ש״ה כב) (ר׳ איוב ל״ח לאחוז). רעט ודע שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד אף אם שכח גם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה לעתיד בעוה״ב יבינו כי עיקר התורה היא להנשמות אשרי המבלה ימיו בתורה ועבודה הרבה (ש״ה כו גם ש״מ מ״ת מט). רם אפיקורסית נקרא משא ע״כ כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משא גדולה מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא היפך אפיקורסית (ש״ה לז) (מ״ב צדיק). רפא כי עכשיו נתפשט האפיקורסות שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה׳ והוא כמו מי שפושט לשונו בגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד הש״י בעצמו (ש״ה לח) (ר׳ תהלים ע״ג שתו). רפב אין טוב להיות זקן הן חסיד זקן והן צדיק זקן לא טוב כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש (ש״ה נא). רפג העולם אומרים שאין צריך לבקש גדולות ואני אומר שצריך דוקא לבקש ולחפש אחר הצדיק הגדול ביותר (ש״ה נא). רפד בכל מדינה יש דבר חשוב ותיכף כשמתחיל אותו הדבר יש בו טוב ורע והטוב הוא מעט והרע הוא שוה ממש בכל התנועות אל הטוב כדי שלא יהא ניכר כגון במדינה זו חשוב בעלי שמות אמתיים וצדיקים ועתה נתרבו הרבה בעלי שמות של שקר ומצליחים אף שהוא שקר השי״ ת יגלה האמת ב״ב אמן (ש״ה סג). רפה מי שאינו שומע וציית לדברי חכמים אמתיים הוא יכול להשתגע כי עיקר השגעון של כל המשוגעים מחמת שאינו ציית לדברי הבעלי שכל (ש״ה סז). רפו יש צדיקים שמגלין ואומרים תיכף מה שהם רואים אבל יש צדיק ששרשם מבחי׳ גבוה יותר והם

יכולין להחזיק אצלם כל מה שרואין (ש״ה עג) (מ״ב צדיק) (ר׳ שבת ק״צ מנצפך). רפז בהתחלת התקרבות לע״ה או לצדיק באים הרהורים ובלבולים גדולים וזה נמשך מפני שמקודם הי׳ מעורב הטוב ורע ביחד אבל עכשיו כשמתחיל להזדכך ואז עולה כל פעם הרע למעלה וצריך שיעמוד אחד שיסיר ממנו חלאתו ואז ישאר זך באמת כראוי (ש״ה עט) (ר׳ עבודת ה׳ פט). רפח בנ״א יש להם הכח למנוע מעבו״ה ומהצדיק יותר מהיצה״ר כי היצה״ר רק מעולם אחד אבל האדם כלול מכל העולמות (ש״ה פ). רפט בזה שאויבים שלי אינם רעים כי צדיקים חולקים עלי בזה ידעתי כי חפצת בי (ש״ה פב) (ר, תהלים מ״א בזאת). רצ מי שאינו מקושר להצדיק אזי כל עבודתו כקוף בפני אדם שמעקם עצמו ומתדמה לחבירו כי אין ממש בעבודה כ״א ע״י הצדיק האמתי(ש״ה קיא) (ר׳ משלי י״ ט אולת). רצא הצדיק האמתי אינו אומר מוסר בפירוש כדרך המוכיחים אבל אעפ״כ כל דבריו וכל שיחותיו הם רק מענין עבו״ה וכל דבריו כגחלי אש ממש (ש״ה קכד). רצב פ״א אמר אצל מי שאני לוקח ומקבל ממון אני נותן לו כי בזה שאני מקבל אני נותן כמבואר בהמעשה של יום ר מהז׳ בעטלערס (ש״ה קג). רצג כשבאים על קברי צדיקים אין צריכין לחשוש שמא איננו שם כי מיתת הצדיק הוא כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר וסוגר הדלת שבוודאי אם יבא אחד ויצעק רבי ומורי וכר בוודאי ישמע דבריו וצעקתו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר (ש״ה קנו) (מ׳׳ב צדיק). רצד הצדיק יוכל לדבר עם העולם ואעפ״ב יהיה דבוק בהשי״ת ועוסק בתורה ממש אבל לא בפ״א באין לכל המעלות רק צריכין להתייגע ולטרוח בעבודתו מאד (שקורץ האריווין) קודם שבאין לאיזה מעלה טובה (ש״ה קנח). רצה הצדיק נדמה בעיניו שלא התחיל כלל בעבו״ה ואומר בדרך קובלנא איך זוכין להיות יהודי כי מי יודע מה שיש עוד להשיג כי לגדולתו ית׳ אין חקר אך זאת נחמתו שכל היום מבלה רק על תורה ותפילה (ש״ ה קנט).

רצו כשסיפר רבינו זצ״ל מגודל עבודתו ויגיעתו בע״ה העיקר בשביל קנאת סופרים שגם אנחנו נלך בדרכיו כי עיקר גדולת הצדיק היא כפי עבודתו וכ״א יכול לזכות לזה (ש״ה קסה). רצז הצדיק האמת דן גם את החולקים עליו לכ״ז באשר שבאמת אין חולקים עליו כלל רק על מי שעשה מעשים כאלו כמו שבודים החולקים אבל לא על הצדיק כלל ואם היו גם הם יודעין גודל מעלת צדקתו וקדושתו של הצדיק בוודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי (ש״ה קפב) (מ״ב מחלוקת). רצח הצדיק האמת יודע את כ״א כפי מה שהוא מתחילה ועד סוף וכל מה שעשה ועבר וידיעה זאת הוא דבר פשוט אצלו לגמרי (ש״ה קפד) (מ״ב צדיק). רצט הצדיק הגדול וכר הוא ■יודע כל שרשי נשמות ישראל ומשיג אותם מתורה שבכתב ותורה שבע״פ ויודע לתת תיקונים לכ״א בעבודת ה׳ וכן בסדר הלימוד לכ״א כפי שורש נשמתו ואעפ״י שהבע״ד מתגבר למנעו מלקיים הנהגות שמצוה עליו הצדיק אעפ״כ צריכין להתגבר בכל לבבו לקיימם בשלימות כי כל הנהגה שהוא מצוה לעשות הוא סגולה ותיקון על העבר ועל העתיד וכו׳ ולימות המשיח ולעתיד לבא (ש״ה קפה) (מ״ב צדיק). ש הצדיק מרגיש הצער והיסורין כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש (ש״ה קפח). שא לאחד מאנשיו שביקש אותו שלא ישכח אותו ענה ואמר איך אפשר לשכוח אחד מכם הלא כל אחד יש לו אצלי מקום בלבי (ש״ה קפח). שב יש דרכי ה׳ שא״ א להבין בשכל בשום אופן כי כל הצער והיסורין שיש להצדיק הוא רק מחמת שעוסק עמנו לקרבינו להשי״ת ואע״פ שהוא מוכרח לזה כי בוודאי השי״ת רוצה בזה ואעפ״כ היה לו יסורים גדולים מאד עי״ז כי הוא דרכי ה׳ (ש״ה קפט). שג הצדיק מצייר לעצמו עניני מיתה כאלו הוא מת ממש עד שמרגיש טעם מיתה והוא מלאכה לצייר לעצמו זאת היטב (ש״ה קצ). דש אמר רבינו ז״ל כמו שהשי״ת נמצא בוודאי כמו כן נמצאים צדיקים בכל דור (ש״ה קצב).

שה מה שהצדיק עוסק לקרב אנשים לע״ה זה אצלו דבר קטן ובעיקר הוא עוסק לתקן נשמות ערטילאין שעדיין לא באו בגלגול (ש״ה קצה). שו מי שאינו שומע תורת הצדיק רק הקול או שרק עומד בבית טוב מאד בלי שיעור (ש״ה רו). שז לפעמים הצדיק מדבר לאיזה אדם ואין הדיבור עושה פעולתו עד לזמן רחוק כמו שיש איזה סמים לרפואה לפעמים הסם מועיל מיד ולפעמים צריך לשהות איזה זמן ואח״כ עושה פעולתו אבל סוף כל סוף יעשה הדיבור פעולתו ויועיל בודאי (ש״ה רז). שח כל דיבור של הצדיק עושה פעולה ולפעמים הדיבור מתגלגל מאדם לחבירו ער שעושה פעולתו (ש״ה ר״ח). שט דע והאמן אם אפשר להוציא אחד מן הרפש גם מי שיתאחז בו יוציאו אותו ג״כ (ש״ה רט) (מ״ב צריק). שי כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל הש״י הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואעפ״כ השואל אין צריך לקיים דבריו <ש״ה ריד>. . שיא בתחילה היה העולם מקולקל ואח״כ באו צדיקים בכל פעם ומתקנים בכל פעם את העולם ואח״כ בסוף יבוא משיח ב״ב ואז יהיה גמר תיקון העולם וש״ה הלט). שיב כשמקורבים להצדיק האמת טועמים טעם גן עדן כי הצדיק הוא גננא דגנתא (ש״ה רט) נמ״ב צדיק). שיג הצדיקים יש להם עיני ה׳ וע״כ בוודאי הם יכולים להסתכל ולדעת כל מה שעבר האדם (ש״ה הנו) (מ״ב צריק). שיד יש צדיקים שהם גדולים בתורה ובקיאים בספרים ומחמת זה דייקא אינם יכולים לחדש בתורה (ר׳ חידושי תורה כח) (ש״ה רסו).

שטו הנשמה של כ״א מישראל היא נקראת בת מלך והיא מונחת עייפה ויגיעה בעוונותיה וצריכין צדיק בעל כח גדול שיוכל לרפאותה (ר׳ נשמה ל) (ש״ה רעג). שטז לענין מה שהצדיקים נעים ונדים בדרך כי יש נשמות נדחות שאינם יכולים להתעלות כ״א ע״י מה שהצדיק נע ונד ויש צדיק שהוא נע ונד בביתו היינו מה שהוא הולך הנה והנה בביתו זה ג״כ בחיי נע ונד (ש״ה רפ). שיז כשנפררין ח״ו מהצדיקים כאילו עובדין ע״ז כי הצדיק הוא קוצא דאות די וכשנפרדין ממנו ח״ו אזי מפרידים קוצא דאות די ונעשה חייו אחר שהוא אל אחר כפירות כי עיקר אמונת היחוד הוא ע״י צדיקים אמתיים וש״ה רפב) <ר׳ ת״ז כ״א הצדיק). שיח הצדיק הגדול בכל דיבור שהוא מדבר נכללין בו כל הרברים שצריך כ״ א מישראל (ש״ה רצ). שיט בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור ע״ב הזהיר לאנשיו שיאמרו קודם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו (ש״ה רצו). שכ מי שאינו שומע להצדיק הוא רומה כמו מי שנטבע במים והולך לאיבוד ובא אחד ופושט ידו ורוצה להוציאו משם והוא נותן כתף סוררת ופונה ערפו בעזות ואינו רוצה להניח א״ע לתפוס בו להוציאו ובורח מן הבא להצילו ולהשומע יונעם בעוה״ז ובעוה״ב (ש״ה שח). שכא קודם שיורדת נשמת הצדיק האמת להעולם אזי מכריזים בכל העולמות שכל מי שיש לו ללמד חוב על זאת הנשמה יבא מסתמא אין גם אחד בתוך כך בא הבע״ר שהוא הס״מ בעצמו וצועק אם זה הצדיק יבא לעולם מה לי לעשות עוד כי בודאי יחזיר למוטב את כל העולם אז משיבין לו הנשמה הזאת צריכה לירד להעולם ואתה חשוב לך עצה ואז הבע״ד נותן לעצמו עצה מסתמא ע״י שיעמיר עליו איזה מפורסם הדור שיחלוק עליו (ר׳ מ׳ מעשה ז). שכב זה החולק על הצדיק יש לו להס״מ הכירות עמו מכבר ולולא שהבע״ד מתגבר בכל דור להעלים אור הצדיק בווראי כבר היה תיקון העולם בשלימות אך אעפ״ב עוצו עצה ותופר ועצת ה׳ היא תקום והנשמה הזאת יורדת בעולם ואע״פ שעובר עליה מה שעובר אעפ״כ הצדיק הזה כובש מלחמות רבות וסוף כל סוף יתתקן העולם על ידו בשלימות (ר׳ מ׳ מעשה ז). שכג מעשה ח: (מרב ובן יחיד) סיפור נפלא ונורא ומוסר השכל איך הבע״ד מתגבר ומשתדל בתחבולותיו למנוע מלהתקרב להצדיק האמת והעיקר מהצדיק שבו תלוי כל תקוות ישראל וכל מה שהאדם גדול ביותר ויש בו מדריגה גבוה ביותר מתגבר עליו למנעו ביותר כי אם היה הוא מתקרב מי יודע מה היה נצמח מזה טובה ותיקון לכלל ישראל ולכלל כל העולמות כולם ע״כ התגבר עליו הבע״ד ביותר (ר׳ מ׳ מעשה ח).

שכר עיקר ההתגברות היה למונעו מלהתקרב לצריק זה דווקא אבל גם הבע״ד היה מרוצה שיתקרב לצריקים אחרים ויכול להיות שהם ג״כ היו צדיקי אמת רק שלא היו כמדריגת ומעלת זה הצריק שבו היה תלוי שלימות תיקון נפשו של בן הרב ושלימות תיקון כל העולם כולו (ר׳ מ׳ מעשה ח). שכה גם מובן מסיפור זה איך שבענינים כאלו אין להעמיד על נסיונות אם יתנהג כסדר כי אררבא ברוב פעמים אם הענין הוא דבר גדול באמת יתגבר הבע״ד להזמין איזה סיבות שהם מבחי׳ שלא כסהר בכדי למנעו עי״ז ח״ו וצריכין להתפלל ע״ז להשי״ת מאד שלא יזמין לו נסיונות וסיבות ואם רואה שמתגברים המניעות כנגדו אז צריך להתגבר כנגדם בחשק גדול ביותר (ר׳ מ, מעשה ח). שכו העיקר צריך להתגבר נגד מניעות המוח כי הבע״ד מתגבר לעקם הלב בסברות של שקר כי הלא גם בסיפור הזה היה העיקר מניעת המוח ובתחלה היה המניעה מאביו שהשיב לו הלא אתה למדן ומיוחס יותר ממנו לא נאה לך לנסוע אליו ואח״כ כשנסע והעמיד על נסיון אם יתנהג כסדר זה ג״כ היה מצד מניעת המוח וכי אחר שנפל הסוס ובפעם שני נשברו שני ידות העגלה וכי היה להם עי״ז איזה מניעה ממש מלנסוע להצדיק רק שעי״ז התגברו עליהם מניעת המוח ביותר (ר׳ מ׳ מעשה ח). שכז ובהנסיעה השלישית שהסכימו שלא לעמוד עוד על נסיונות כאלו אם לא שיהיה איזה דבר מורגש מאד ונמנע אח׳׳כ ע״י שפגעו בהסוחר ודיבר לשון הרע ושקרים על הצדיק וכי דבר כזה הוא דבר מורגש מאד באמת שצריכין להמנע עי״ז הלא ידוע שכל העולם מלא שקרים ומפורסם שכמעט על רוב גדולי ישראל בפרט על יחידי הדורות היה עליהם מחלוקת הרבה ודיברו עליהם שקרים וכזבים הרבה ואח״כ איך נמנעו כ״ב ע״י מה שדיבר הסוחר לפי תומו מי יודע אם הוא לפי תומו כי אולי הוא מהחולקים ושונאים אותו וכששמע שהתחילו לדבר ממנו השיב להם לשיטתו 1ר׳ מ׳ מעשה ח). שכח מכל זה מובן שעיקר התגברות המניעות בענין זה היה רק מניעות המוח ע״כ צריכין להתפלל הרבה להש״י להנצל מזה והעיקר למעט בכבוד עצמו וכמובן גם בסיפור זה שהמניעה מאביו הרב היה רק מחמת פחיתות הכבוד כי השיב לו הלא אתה למדן ומיוחס יותר ממנו ולא נאה לך לנסוע אליו (ר׳ מ, מעשה ח). שכט באמת אין עיקר השלימות תלוי בלמדן ומיוחס רק הכל לפי רוב המעשה וכמו שרימז רבינו ז״ל בסיפור זה בעצמו במה שכתוב שם ואותו הבן הנ״ל עשה מצוה שבא על ידה לבחי׳ מאור הקטן ראה והתפלא על עומק קדושת דבריו ז״ל כי לא אמר סתם שאותו הבן היה בחי' מאור הקטן רק ביאר להדיא שבא למדריגה זאת ע״י מצוה שעשה (ר׳ מ׳ מעשה ח). של ועיין שם עוד שאח״כ כשפגע הרב בהסוחר אחר פטירת הבן והכירו אמר לו אם תרצה אבלע אותך הגם כי לשון רגיל בבנ״א אעפ״ב הוא לשון תמוה כי מי הוא שירצה שיבלעו אותו ועוד אם יכול לבלוע אותו יבלע אותו גם אם לא ירצה אך יש לומר שרימז רבינו ז״ל גם בזה דבר עמוק ואמת כי באמת אי אפשר להבע״ד לבלוע את האדם בעל כרחו רק שהוא מסבב ברוב תחבולותיו עד שמכניס רצון בלב האדם לנטות אחריו ואז יכול לבלוע אותו ממש ח״ו (ר׳ מ׳ מעשה ח). שלא באמת ע״פ רוב מה שהבע״ד בולע לפעמים את האדם לגמרי ח״ו הוא ע״י שבתחלה מסיתו למה שמסיתו ואח״כ כששומע אליו הוא בא בעצמו ומודיע לו עוצם הפגם שפגם עי״ז עד שמחליש דעתו ומפילו לגמרי ח״ו וע״כ גם בכאן שבא להודיע להרב עוצם הפגם שפגם ע״׳ שנמשך אחריו אמר לו תחלה אם תרצה אבלע אותך היינו אם ירצה גם עכשיו להיות נמשך אחר עצתו ויחלש דעתו מאד אז יכול לבלוע אותו ממש ח״ו (ר׳ מ׳ מעשה ח).