שלב עוד מבואר מתחלת הסיפור כי לא מבעיא מי שרחוק לגמרי מעבודת ה׳ הוא צריך בוודאי להשתדל להתקרב להצדיק אמת כי בוודאי יתעורר על ידו לתשובה שלימה אך אפילו מי שעוסק בעבודת הי ולומד ומתפלל תמיד אעפ״כ להרגיש טעם בעבודתו ולעבוד את ה׳ בשמחה ושתהיה עבודתו שלימה בלי שום חסרון הוא רק ע״י התקרבות להצדיק אמת (ר׳ מ׳ מעשה ח). שלג לפעמים יש אדם שעושה מצוה כזאת שבא עי״ז לבחי׳ מאור הקטן ואלמלי היה האדם הזה זוכה להתקרב אל הצדיק האמתי שהוא בחי׳ מאור הגדול כבר היה בא משיח והיה תיקון העולם כשלימות והאדם הזה אף שיש לו כיסופים גדולים להתקרב לוה הצדיק אך הבע״ד מתגרה בזה האדם ביותר ומזמין לו מניעות רבות בכל פעם ועיקר המניעה ע״י שמתלבש הס״מ עצמו באיזה חולקים הדוברים על צדיק עתק ע״כ צריכין לבקש מהשי״ת לשבר כל המניעות ולהתקרב באמת להצדיק האמת (ר׳ ממעשה ח) (מ״ב צדיק). שלר הצדיק האמת העוסק לקרב בנ״א לעבודת השי״ת יושב עם אנשיו חוץ לישוב היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפך ממש מדרכי הישוב אשר מעשיהם תהו ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן אבל הצדיק ואנשיו הם רחוקים מכ״ז לגמרי ומסתפקים במה שיש להם ובפרט על בגדים אינם מקפידים כלל והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפילה ותשובה וכר (ר׳ מ׳ מעשה יב). שלה אצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה׳ בפרט סיגופים ותעניתים יקר אצלם מכל התענוגים שבעולם כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול יותר מכל התענוגים שבעולם אך אע״פ שהם יושבים חוץ לישוב אעפ״כ נכנסים ג״כ בכ״פ אל הישוב כדי לקרב עוד בנ״א לעבודת ה׳ ומתנהגים בוה בחכמה גדולה (ר׳ מ׳ מעשה יב). שלו זה הצדיק יכול להספיק לכ״א מהמקורבים אליו מה שצריך לו ואם הוא מבין באחד מאנשיו שלפי מוחו הוא צריך לעבודת ה׳ שיהיה מלובש במלבושים יקרים מאד הוא מספיק לו וכן להיפך כשמקרב איזה עשיר והוא מוציאו מן הישוב ומנהיגו שם בבגדים פחותים והכלל כי הוא יודע צורך הספקת כ׳׳א וכך הוא מספיק לו ומנהיג אותו (ר׳ מ׳ מעשה יב). - שלז כל מה שהצדיק מתחדש בעבודתו ביותר ועושה עצמו כאינו יודע וכאלו הוא עדיין יניק לגמרי ולא התחיל עדיין לחיות כלל ומתחיל בכל פעם מחדש עי״ז דייקא הוא זוכה בכ״פ להשגות ומדריגות גבוהות ביותר עד שעי״ז אע״ם שהוא יניק ביותר הוא זקן ביותר למעלה מהכל וזוכה לחיים ארוכים כאלה עד שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלו כהרף עין ומחמת זה אין לו שום הסתכלות בעולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום א). שלח כל הקולות שבעולם כולם הם רק מן החסרונות ואפילו כל השמחות שבעולם הוא רק מחמת החסרון שהיה ■חסר לו ונתמלא לו אבל יש צדיק אמיתי שזוכה לחיות חיים טובים שאין בהם שום חסרון והוא נראה כחרש מחמת שכל העולם אינו עולה אצלו לכלום שישמע החסרון שלהם וחיים טובים שלו הם לחם ומים אבל בהלחם ומים שלו יכולים להרגיש כל הטעמים שבעולם עד שיחיו על ידם חיים טובים באמת בלי שום חסרון (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב). שלט יש בחי׳ גן כזה שגדילים בו פירות וגידולים נפלאים שיש בהם כל הטעמים וכל הריחות וכל המראות שבעולם והיה כל העולם יכולים לחיות חיים טובים אמתיים עי״ז הגן ועל הגן הזה יש גנני שקורץ אגראדניק היינו צדיק קדוש ועליון כזה שהוא ממונה עליו ומשתדל תמיד בתיקוני הגן ולפעמים בעון הדור נאבד הגנני היינו שנתכסה אורו של זה הצדיק ואין העולם זוכין לידע ממנו ואעפ״י שהגנני הולך ואומר שהוא הגנני אבל העולם מחזיקים אותו למשוגע וזורקים אחריו אבנים ומגרשים אותו ועי״ז כל מה שיש באותו גן כלה ונפסק (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב).

שמ אך אעפ״כ היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן אך הבע״ד מתגרה מאד גם בזה ומכניס בעולם מדות רעות כאלו שמקלקלים החיים טובים שחיו ע״י הגן כי ע״י מדות אלו נתקלקל כל מין טעם עד שהוא בחי׳ טעם נבלה וכל מיני ריח עד שהוא בבחי׳ ריח חלבנה וגם נחשכין העינים עד שעי״ז נפגם כל מיני מראה וגוונין שבעולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב). שמא אע״פ שבוודאי יש בעולם צדיקים כאלו שיש להם עשירות גדול ואוצרות גדולים ברוחניות שהם מתפארים ג״כ שהם חיים חיים טובים אעפ״כ יכולים הקלקולים מפגמי העולם לקלקל גם אצלם המראה והטעם והריח ומכש״כ שאין להם כח לתקן העולם אז כל תיקונם ע״י הצדיק הגדול במעלה שהוא בחי׳ חרש שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חסרון והוא נותן להם לטעום מהלחם ומים שלו ומרגישין בהם כל הטעמים וגם עי״ז נתתקן מה שנתקלקל אצלם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ב). שמב הצדיק הזה יכול לתקן גם החיים טובים של כל העולם והוא מודיע שעיקר קלקול החיים טובים שלהם בא להם מהמדות רעות שהכניס הבע״ד בהם דהיינו כי ע״י ניבול פה נתקלקל אצלם הטעם שכל הטעמים הם טעם נבלה וע״י ניאוף ח״ו נתקלקל אצלם הריח וע״י שאין בהם אמת ומטין דין ולוקחין שוחד עי״ז נתקלקל אצלם המראה ומזהיר אותם מאד לטהר עצמם מאלו העבירות ואז לא די שנתתקן אצלם הטעם והמראה והריח אף גם זוכין עי״ז למצוא הגנני שאבד וכ״ז זוכין ע״י הצדיק החרש (ר״מ מעשה יג) (יום ב). שמג יש שני צפרים אחד זכר ואחד נקבה והם רק זוג אחד בעולם והשני צפרים נתעו ונתרחקו זה מזה וכשמגיע הלילה אז מייללין בקול יללה גדולה מאד כי כ״א מיילל על זוגו, והשני צפרים מרמזים למה שמרמזים (וכמ״ש כצפור נודדת וכר) ויש צדיק אחד שיש לו צוואר יפה ונפלא מאד וקול נפלא וכל מיני קולות שבעולם הוא יכול להוציאם בקולו וגם הוא יכול להשליך קולות היינו שבמקום שהוא מוציא הקול לא יהי׳ נשמע הקול כלל רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול ועי״ז הוא יכול להמשיך השתי צפרים ולייחדם זע״ז כמב״פ (ר״מ מעשה יג) (יום ד). שדמ מחמת שיש הבלי העולם ווה הצדיק אינו רוצה להוציא שום הבל ורוח ונשימה (שקורין דוך) בהבלי העולם וע״ב הוא דייקא נראה בעיני העולם כמו שצווארו עקום כי הוא באמת מעקם צווארו לגמרי מהבלי העולם ואינו רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי העולם אבל באמת אין צווארו עקום כלל (ר״מ מעשה יג) (יום ד). שמה ביום ה׳ מהחתונה סיפור נפלא ונורא מאותו שהיה בעל חטוטרות ומה שאמר להם שאדרבא יש לו כתפים (פלייצעס) כאלו שהם בחי׳ מועט מחויק את המרובה ומאחד מהם שחקו וכו׳ כי אחד התפאר שהמוח שלו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה כי הוא נושא במוח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם וכו׳ וע״כ הוא מועט מחזיק את המרובה ושחקו ממנו ואמרו לו כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום וממילא מובן שגם זה האיש היה אדם גדול שהיה לו שייכות עם אלפים אנשים אעפ״כ השיבו לו כנ״ל (ר׳ מ׳ מעשה יג) ויום ה). שמו מובן לכל מעיין מוסר גדול לנפשו איך שימיו כלים בהבל וריק וכל מחשבותיו ורעיונותיו אודות הנהגות וההצטרכות של עצמו ושל כל ב״ב ונדמה לו כאלו נושא כולם על לבו ועל מוחו ובאמת אם אין כוונתו בכל זה בתכלית שלימות הכוונה רק לשם שמים בלבד ולעשות רצונו ית׳ בזה אז הכל הבל כמובן להמעיין בפנים (ר׳ מ׳ מעשה יג> (יום ה). שמז לענין שהיו שוחקין מזה שהתפאר שהמוח שלו הוא מועט מחזיק את המרובה וע״ש בפנים המשל שאמרו עליו מובן שם שבזה הודיעו לו עוצם הטעות שלו מהיפך אל היפך ממש שהרי נדמה לו שהוא נושא כולם על מוח שלו היינו כי כל קיומם ותועלתם שיש להם הכל רק ממוחו ולבסוף הוא בהיפך ממש שכל הזבל והפסולת שיש בכל אחד מהם הכל ע״י שהוא נושא אותם על מוחו ומנהיג אותם כפי דעתו ועי״ז הוא מוסיף בהם פסולת ומבאיש ריחם ונשמתם של כל אלו הנאחזים בו ונקראים על שמו (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה>. שמח יש צדיקים גדולים שבאמת יש לכ״א בחי׳ מועט מחזיק את המרובה כ״א לפי בחינתו יש שהדיבור שלו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה ויש ששתיקתו הוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה ויש

מי שהוא מוליך אח גלגל הירח אע״פ שגלגל הירח גדול מאד והוא קיום העולם נמצא שהוא בחי׳ מועט מחזיק את המרובה (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה). שמט אבל יש עוד בחי׳ מועט מחזיק את המרובה שהוא למעלה מכולם בכלל וזה הצדיק שזוכה לבחי׳ מועט מחזיק את המרובה בתכלית המעלה העליונה מה שאין למעלה הימנו הוא דייקא נראה כבעל חטוטרות (שקורין הוקיר) ובאמת אינו בעל חטוטרות כלל רק אדרבא הוא נושא עליו את הכל (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה). שב יש אילן אשר בצלו ישכנו כל החיות ועל ענפיו ישכנו כל העופות והעונג המופלא שיש שם אין לשער ולפעמים יש כת מבני אדם שמשיגין שיש אילן כזה בעולם ורוצים לבא אליו אך אין מכריע ביניהם לאיזה צד צריכין לילך לבא אל אותו אילן ונופל מחלוקת ביניהם ע״ז עד שבא חכם אחד ומודיע להם כי א״א לזכות לבא אל אותו האילן כ״א מי שיש לו המדות של האילן כי זה האילן יש לו ג׳ שרשים שהם אמונה ויראה וענוה ואמת הוא גוף האילן ואז כשזוכין לבא לאלו חמדות אז כולם מסכימים לדעה אחת שבזה הדרך צריכין לילך ולבא לאותו האילן (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ה). שנא זה האילן אין לו מקום כלל כי הוא למעלה מהמקום לגמרי וע״כ אפילו אלו הצדיקים הזוכים לכל המדות של האילן אעפ״כ א״א גם להם לעלות ולבא אליו כ״א ע״י זה הצדיק הבעל חטוטרות שזכה לתכלית המדריגה העליונה בענין מועט מחזיק את המרובה והוא במדריגת סוף בחי׳ מקום כי חיכף למעלה ממנו הוא למעלה מן המקום לגמרי וע״כ הוא יכול לישא ולהעלות אותם מתוך בחי׳ המקום ולהעלותם להאילן שהוא למעלה מן המקום (ר׳ ממעשה יגו (יום ה). שנב עיקר רפואת הבת מלכה בשלימות הוא רק ע״י הצדיק הגדול מאד שיש לו כח כזה בידיו שאצל מי שמקבל הוא נותן לו עד שיש בידו עי״ז כל העשרה מיני צדקה וגם יש לו כח כזה בידיו שיכול להחזיר ולהוציא כל העשרה מיני חצים גם לאחר שהשיגו לאותו שנזרקו אליו וגם הוא יודע כל העשרה מיני דפקין ע״י שיש לו כח כזה בידיו שיכול ליתן למי שנסמך על ידו כל העשרה קבין חכמה (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו). שנג גם יש לו כח כזה בידיו שיכול לעכב ולאחוז בידו כל העשרה מיני רוחות ולעשות בידיו לרוח משקל שעי״ז יודע לנגז כל העשרה מיני נגינה והנגינה היא הרפואה של הבת מלכה נמצא שיש לו כח כזה בידיו ואעפ׳׳כ הוא נראה כמי שאין לו ירים מחמת שאינו משתמש עם הכח שביריו בזה העולם כי הוא צריך לשמש עם הכח שבידיו לכל העניינים הנ״ל <ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו). שנד אתו; המעיין עמוד והתבונן מכל הנ״ל גורל העלמת קדושת אור הצדיקים הגדולים במעלה מופלגת מאד איך שאורם נעלם בזה העולם מאד מחמת שזה העולם רחוק מאד מנוראות קדושתם עד שנראים כעוורים וכחרשים וכבעלי מומים ככל הנ״ל ולא עוד אלא שמכונים בשם בעטילירס שזהו המדריגה הפחותה והשפילה שבזה העולם (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).• שנה גם כל ענין החתונה הקדושה ששם היה כל ענין ההתגלות של הנוראות והנפלאות האלו היה ג״כ במקום שפל ונמוך מאד שבזה העולם היינו בבור גדול ומכוסה בקנים ועפר וזבל וכמו כן מתנהג גם עכשיו בכל דור ודור עד שיבא העולם לשלימות תיקונו ואז צדיקים יראו וישמחו וכו׳ ואז יתגלה קדושת אור הצדיק האמת שמאיר בכל העולמות בפרט בזה העולם כמבואר במ״א (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו). שנו אמר המעתיק והמסדר עוד שמעתי שרמז רבינו ז״ל במה שקרא אותם בשם בעטלירס אשר לא זכו הצדיקים הנוראים האלה להשגת הנפלאות האלה רק ע״י שהיו בעטלירס שהיו מבקשים ומתחננים תמיד להשי״ת לזכות לעבודתו ית׳ עד שוכו למדריגות גבוהות רמות כאלה וכמובא בדבריו ז״ל אשר כל הצדיקים לא באו למדריגתם רק ע״י תפילה והשי״ ת יזכנו לעסוק בתפילה תמיד עד שנזכה להיות כרצונו ית׳ וכרצון יראיו הק׳ זי״ע אמן (ר׳ מ׳ מעשה יג) (יום ו).

צדיק הסתלקות א דבר גדול מאד להיות אצל הסתלקות הצדיק אפילו מי שאינו תלמידו כי נתגלה אז הארה גדולה מאד וזוכין עי״ז לאריכת ימים אך להתלמידים העומדים שם מגיע הארה גדולה ביותר ויכולים לזכות לקבל פי שנים ברוחו של רבו(קל״ק סו־א) (ר׳ מלכים ב־ ב ויהי). ב בענין פי שנים יש דברים בגו כי אע״פ שהוא קטן במעלה מאד ויודע בעצמו שאין בו נקודה כטיפה מן הים מקדושת והשגת רבו אעפ״כ אם הוא רגיל לפני רבו מקבלת נפשו בהעלם בחי׳ פי שנים שעי״ז דייקא יש לו כח להתקיים ועי״ז אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן (ל״ה הכשר כלים ד־ג) (ע״פ התורה בל״ק סו). ג עיקר הסתלקות הצדיק הי׳ מפני הרעה שהדור קלקלו כ״כ עד שא״א לתקנם כ״א ע״י הסתלקותו אבל ע״י הסתלקותו יתקן הכל כל מי שירצה להתקרב לתורתו הק׳ שהשאיר ע״י ספריו הק׳ ותלמידיו הכשרים שקבלו ממנו בחי׳ פי שנים בעת הסתלקותו בחי׳ הארת הרוח דלעילא שזה אינו נפסק לעולם כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם (ל״ק ה׳ הכשר כלים ד־ד) (ע״פ התורה בל״ק סו). ד בשעת הסתלקות הצדיק אזי הוא משיג הרבה יותר ממה שהשיג בחייו כ״ א לפי מדריגתו ודע שזהו על ידי שבשעת הסתלקות יורד למטה הרוח דלעילא ואזי נתאחדים יחד הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא ומחמת שרוח דלעילא אינו יכול לסבול ולהיות בזה העולם ע״ כ נסתלק לעילא ועי״ ז נסתלק הצדיק כי כשנסתלק הרוח דלעילא נסתלק עמו הרוח דלתתא מחמת שנתאחרו באחדות גדול (ל״ק סו־א) (ר׳ ז׳ נח נ״ט אלה) (ר׳ צדיק ותלמידיו טז). ה כשח״ו נפטר החכם שחידש הדיבור ואז מתגבר בחי׳ שכחה ואז שורה שכחה אפילו על הספר הנכתב ויש עצה לזה לצייר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלימוד כשלומדין דבריו (ל״ק קצב) (ר׳ ירושלמי שקלים פ״ב צריך!. ו ואפילו כשמגיע ומנו להסתלק ונשמתו עולה למקום שעולה אין זה תכלית ושלימות שתהיה הנשמה דבוקה רק למעלה רק עיקר השלימות הוא שתהיה למטה ג״כ וע״כ צריך שישאר אחריו ברכה בן או תלמיד כדי שישאר דעתו למטה ג״כ שע״י הדעת הק׳ שנשאר אחריו בבניו ובתלמידיו יציל את ישראל מעוונות לדור דורות ונחשב כאלו הוא בעצמו ממש נשאר בעולם ול״ת ז־ד). ז בשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם ח״ו אזי יש צער גדול להש״י כי הש״י אינו רוצה במיתתן של רשעים כ״א בטובתן שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשי״ת והיה משיבן בתשובה כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה (ל״ת צא) (ר׳ סוטה י״ג כד).* ח כל צדיק יש לו חלק גדול בהתוה״ק וכשנסתלק הצדיק ר״ל אזי נסתלק עם כל חלקו שיש לו בהתוה״ק וע״כ קשה אז גם לשאר הצדיקים לומר תורה (ש״ה קלב שייך לל״ק יד) (מ״ב צדיק)

ט כשהצדיק נסתלק אפילו איש פשוט מחויב להרגיש החסרון שנחסר דבר מן העולם אך כ״א מרגיש באיזה מרה שחורה זה מרגיש בהפרנסה שאין הפרנסה כסדר וזה מרגיש בעצמיו אבל מי שיש לו עינים פקוחות הוא רואה ממש שנכבה נר מן העולם ונעשה חושך (ש״ה קצז). צדיק ותלמידיו א א״א לבוא לאמת אלא ע״י התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם ועי״ז נחקק בו אמת (ל״ק ז־ג). ב עצות שמקבלין מצדיקים הם בחי׳ נישואין בקדושה כי כליות יועצות וכליות הם כלי הולדה ועצת הצדיק הוא כולו זרע אמת (ל״ק ז־ג). ג בכלליות בני אדם יש בחי׳ עצם ובשר, החכם האמת הוא בחי׳ נשמה להעם והעם הם נגדו בחי׳ בשר, כשהם בבחי׳ בשר הם שומעים קול האנחה דהיינו קולו של החכם ושוברת גופם ועי״ז הצדיק קרוב אליהם אך כשאינם בבחי׳ בשר אינם שומעים הקול בעצמו נ״א קול הברה היינו קול העוונות שנתעוררין מזה הקול (ל״ק כב־ז). ר אם אינו בבחי׳ בשר להחכם אז אינו שומע רק קול הברה היינו שאינו שב בתשובה ע״י התוכחה רק אדרבא נופל בדעתו עי״ז ביותר ומתגברין בו העוונות ועזות גופו ביותר ח״ו (פל״ח כב־ה). ה ולבוא לבחי׳ בשר הוא ע״י שימוש שמשמש את החכם וכן ע״י שמשמש הגוף להנשמה בעשיית מצות מעשיות נעשה הגוף בחי׳ בשר להנשמה (ל״ק כב־ח). ו עוד עצה להכנעת הקליפות שישמח בנקודתו הטובה שזכה להיות מזרע ישראל להתקרב להשי״ת ובמה שזכה להתקרב לאנשי אמת וצדיקי אמת המדריכין ומוליכין אותו בדרך האמת אשר עי״ז יש לו תקוה לנצח (קל״ק כה־ח). ז צריך לבקש אחר הרבי הגדול ביותר שיוכל להסביר שכל עליון של השגת אלקות כי צריך שיהי׳ בו שני דברים שהצדיק יהי׳ בעל השגה גדולה וגם שיוכל להסביר להקטנים במעלה לב״ א לפי ערכו להוציאם ממדרגתם הפחותה ולתקנם זה יכול לקרב בנ״א לעבודת השי״ת (ל״ק ל־א) לבה״נ). ח ע״ כ אין לאדם לומר די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד ירא ה׳ אף שאינו מופלג במעלה כי הלואי שאהיה מקודם כמוהו אל יאמר כן כי כל מה שהוא קטן ביותר צריך רבי גדול ביותר (ל״ק ל־ב) (ראה מצרים ב).

ט הצדיק יודע איזה תפלה באה מהכשרים או להיפך ועי״ז יודע להוכיחם כי ע״י העזות והתורה של כ״א עי״ז יודע אם תפלתו היתה כהוגן אם לאו כי יש שני מיני עזות עזות דקדושה ויש עזות דסט״א וא״א לזכות לתורה ותפלה כ״א ע״י עזות(ל״ק ל־ח) (ראה עזות ט). י כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו והוא שורש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועיקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי״ת (ל״ק לד־ב) (ראה מועד קטן ט״ז צדיק מושל). יא הצדיק הוא שומר בריתו כראוי וברית הוא בחי׳ מלאפום אותיות מלא פום להורות כי פיו של הצדיק מלא מאלקות ודיבוריו הם כשלימות ע״כ יכול להמשיך שפע לישראל (קל״ק לד־ב) (ראה דברים א׳ ויברך). יב ע״י שלש בחי׳ אלו היינו התקשרות לצדיקים והם יאירו בו כי הם הנקודה כלליות של ישראל ויעוררו את לבו וגם ע״י שידבר עם חבירו יכול ג״כ כ״א לעורר לב חבירו וגם ע״י עצמו שמדבר בינו לבין קונו יכול ג״כ לעורר לבבו ויסיר ממנו ערלת לב (ל״ק לד־ח). יג ע״י שמשתדלין לקרב אנשים להשי״ת ולצדיקי אמת עי״ז זוכין לבנים (ל״ק נג). יד וזה הטעם שהצדיקים מייגעים א״ע ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו ית׳ אין זה כדי להרבות כבודם אלא כדי להשלים דעתם (ל״ק נג) (ר׳ עבוהש״י טו). טו התלמידים הם עם הצדיק משורש אחד רק שהם בו כענפים באילן שהאילן יונק חיותו משרשו והענפים יונקים החיות דרך האילן ויש בזה כמה בחי׳ כי יש תלמידים שהם בחי׳ ענפים ויש שהם בחי' עלים (ל״ק סו־א) (ר׳ צדיק הסתלקות א). טז דבר גדול מאד להיות בשעת הסתלקות הצדיק אפילו מי שאינו תלמידו אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאד אז ביותר כי מחמת שהם חלוין בהצדיק ויונקים משורש אחד נמצא שזה החיות דלעילא הוא חיותם ממש ועי״ז אם זוכה יכול לקבל פי שנים כי הצדיק נסתלק עי״ז שמושך עמו הרוח דלעילא את הרוח דלתתא והתלמידים שעדיין לא הגיע זמנן נשאר אצלם בחי׳ הרוח דלעילא כי נתאחד מאד עם הרוח דלתתא (ל״ק סו־א). יז כמה בחי׳ יש בתלמידים ומי שמקושר מאד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש דהיינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק אע״פ שאינו אצל הצדיק כי יש כמה בחי׳ של עליות וירידות כי יש כמה בחי׳ הסתלקות כי יש בחי׳ הסתלקות הנפש ויש הסתלקות השם שהוא ג״כ בחי׳ הסתלקות כי השם הוא הנפש שזה בחי׳ מסירת נפש ממש ויש הסתלקות מדרגא לדרגא ובכל עת של הסתלקות אזי הוא בחי׳ ירידת והתגלות הרוח דלעילא רק שההתגלות הוא כפי בחי׳ ההסתלקות ובשעת ההסתלקות לגמרי יורד ונתגלה לגמרי וזה בחי׳ הקבלת פני רבו כי פן עכשיו הוא בחי׳ הסתלקות ואם יזכה יקבל בחי׳ פי שנים (ל״ק סו־א) (ר׳ תפלה עח) (ר׳ מלכים ב׳ ב׳ ויהי).

יח אהבה שיש בין הרשעים וקלי העולם אינה כלום רק כ״א מתכוון לטובת עצמו והכל בשביל חנופה וכ״א מתקנא בחבירו אבל האהבה שיש בין הכשרים בפרט האהבה שיש בין הצדיק ואנשיו זאת האהבה היא אהבה אמתיות באמת לאמתו (שי״מ ע״ה כו). צדיקים מחלוקת שביניהם א המחלוקת שיש בין הצדיקים הוא כדי לגרש סטרין אוחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדושה ובזה משמיעין אותך תוכחה שפגמת בטיפי המוח ותשיב ממות לחיים כי אם לא היית פוגם לא היית שומע המריבות (ל״ק ה־ד). ב ודע כי המחלוקת הוא בחי' בריאת העולם כי אלו היו כל הת״ח אחד לא היה מקום לבריאת העולם רק ע״י המחלוקת שביניהם וכ״א מושך עצמו לצד אחר עי״ז נעשה בחי׳ חלל הפנוי שהוא בחי׳ צמצום האור לצדדין שבו הוא בריאת העולם ע״י הדיבור כי הת״ח בוראים הכל ע״י דבריהם אך צריך ליזהר שלא לדבר יותר מדאי כי הוא בחי׳ ריבוי אור שעי״ז היו שבירת כלים שעי״ז התהוות הקליפות (ל״ק סד־ד) (ר' הק׳ הז׳ ה׳ ולאמר) (ר׳ צדיק עז). ג הנה ידוע כי ההשפעות והברכות א״א להם לבוא לעולם אלא ע״י הצדיק אך כשהצדיק הוא מפורסם גדול אזי המקטריגים יודעים ומשגיחים עליו היטב ואינם מניחים לו להוריד השפע והקב״ה נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת כדי לכסותו ושיוכל להוריד השפע (ל״ ק פח) (ר, צדיק צה). ר דע כי יש שני צדיקים שהם משורש אחד ואעפ״כ יש ביניהם מחלוקת זה מחמת שאחד משנה מדתו שבשרשו שזה בחי׳ טוב דהיינו שאינו מגלה תורתו לאחרים והשני הוא בחי׳ חסד שמגלה תורתו לאחרים נמצא שהמחלוקת של צדיקים הוא נמשך מהתורה (ל״ק רפג) (ר׳ ז׳ תרומה קס״ח אך). צדיק מתנגדיו א מה שע״פ רוב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז זהו מכוון גדול מאת השי״ת (ל״ק יב־א). ב כי עיקר כח ת״ח שד יהודי שתורתו להתייהר ולקנטר מחמת שלומד תורה שבע״פ ומזה יש לו פה לדבר אבל הצדיק מבין מאיזה הלכות נעשו הצירופין שמדבר עליו ומקבל היסורין באהבה עושה מהם צירוף הלכה שהי׳ קודם הקילקול ומעלה אותה לשרשה (ל״ק יב־ד) (עיין לימוד טו).

ג דע שיש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה וכשהיא נסתלקת נתעורר מריבה על הצדיקים (עיין נשמה ב) (ל״ק כ־א). ר הפוגם בכבוד הצדיק האמתי עי״ז נסגר אור השכל והדעת ואינו יכול לחדש ולהשיג בחורה גם חשוב כמת (קל״ק כא־יא). ה כשהקב״ה רוצה לגרש אויביו של הצדיק הוא מפיל את האויב בתאוות ממון (ל״ק כג־ג). ו והכלל כשיש מחלוקת כל מי שהוא שומר הברית יותר מחבירו יוכל להפיל את חבירו לתאוות ממון (קל״ק כג־ו) (ראה כתובות ס״ו מלח). ז הצדיק הוא ברית עולם וזה שחולק על הצדיק אין לו מלח להמתיק מרירותו (ל״ק כג־ג) (ראה קרח י״ח ברית). ח כשחוזר הכבוד להמביני מדע דהיינו למנהיגים אמתיים אז בתחלת ממשלתם נעשה מחלוקת וע״כ ע״י הפירוד שבין השונאים של המביני מדע עי״ז יש להם קיום ביותר אבל כשהשונאים מתחברים יחד אז יונקים מהרה המותרות שבמוח שמשם חיותם ונופלים מהרה (ל״ק סדו). ט כל דברי המחלוקת שחולקין על הצדיק הם בחי׳ אבנים והם בחי׳ חלוקי אבנים כי אין להם חיבור והצדיק נוטל אלו האבנים ועושה שלום ביניהם ומחברם ומסדרם יחד זה על זה עד שבונה מהם בית ומהבתים נעשה עיר עד שנעשה מהם עולם מלא וכל הש״י עולמות שיש להצדיק הוא בונה אותם ממחלוקת (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת). י הצדיק הוא מטה כלפי חסד ודן את כל החולקים עליו לכף זכות שכוונתם לש״ש בכדי לכסות ולהעלים קצת אור הצדיק שיוכל העולם לסובלו וגם להמתיק ממנו הדינים והקטרוגים עי״ז נמצא שעושיץ לו עי״ז טובה גדולה (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת) (ר׳ ל״ ק רמא). יא כשהצדיק צריך לילך מדרגא לדרגא אזי מנסים אותו אם יש בו כח לעמוד בהיכל המלך היינו בפה של הצדיק החולק עליו שפיו הוא בחי׳ היכל המלך ואם יש לו כח לעמוד בהיכל המלך עי״ז מעלין אותו למדריגה יותר עליונה (ש״ה צו) (מ״ב מחלוקת) (ר׳ דניאל א׳ ואשר) (ש״ה קה).

יב מי שחולק על הצדיק ואינו מקורב אליו אזי כל עבודתו כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחבירו כקוף בפני אדם כי אין ממש בעבודה כ״א ע״י הצדיק האמתי (ש״ה קיא) (ר׳ משלי י״ט אולת). יג הצדיק האמת ק גם את החולקים עליו לכף זכות באשר שבאמת אין חרלקי־ן עליו כלל רק על מי שעשה מעשים כאלו (ש״ה קפב). יד לכאורה מאי איכפת שזה מדבר על זה אך באמת ע״י מחלוקת שחולקים על אחד יכולין ח״ו להפיל אותו ממדריגתו ח״ו (ש״ה ריג) (ר׳ תהלים קי״ט שרים). צדיק נסיעה א כי קשה להעולם על מה צריך לנסוע להצדיק לשמוע מפיו הלא אפשר לעיין בספרים דברי מוסר אך באמת הוא תועלת גדול כי כששומע מפי הצדיק מקבל דיבור לה״ ק כשלימות היינו ביראה אבל כששומע מפי אחר האומר בשמו או מעיין בספר רחוק מזה השלימות (ל״ק יט־א־ט) (ע׳ חבקוק ג׳ תפלה). ב כי צריך לזכך הפנים שיוכל כ״א לראות פניו בפנים שלו כמו במראה איך פניו משוקע בחשך עד אשר בלא תוכחה ומוסר יתחרט חבירו תיכף על מעשיו (הוא טעם שני להכרח הנסיעה לצדיק מעוצם התועלת של הזוכים לראותו) (ל״ק יט־ב בה״ל יט). ג ובין הלומד בספר לשומע מפי חכם יש חילוק גדול ביותר כי ספר הוא רק לזכרון שהוא בכח המדמה ע״כ יכול להיות נשאר בהמדמה אם לא יתעורר מעצמו אבל כששומע מפי הצדיק שזכה לשלימות לה׳׳ק שבירר המדמה מביא התעוררות בלב השומע ויתברר המדמה שלו בודאי(ל״ק יט־ט)(בה״נ יט). ד החילוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם כי כששומע מפי החכם נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו ויש לזה האדם חלק בביאור (ל׳׳ק כ־ד). ה מי שהוא אצל החכם בשעת ביאור התורה נכנע הרע שלו (ל״ק כ־ד) (עיין חקת קח את המטה). ו עיקר קיום וחיות האמונה הוא רק ע״י שמירת הברית ועיקר קדושת הצדיקים האמתיים היא שמירת הברית בשלימות ע״כ נוסעים אליהם על שבת כדי לקבל מהם קדושת שבת שהוא האמונה (קל״ק לא־ה).

ז כשרוצה לנסוע לצדיק אמת כי יש צדיקים הרבה אבל יש בחי׳ נקודת האמת בין הצדיקים שכשרוצים להתקרב אליו שבזה תלוי הכל אזי יש להאדס מניעות גדולות רבות מאד ומזה בעצמו יבין האדם גודל מעלת הנחשק וע״כ כשאדם חושק ביותר בוודאי יוכל לעשות הדבר כי החשק משבר המניעה (ל״ק סו־ד). צדקה א צריך להפריש צדקה קודם התפלה ועי״ז תפלתו שגורה בפיו (קל״ק ב־ג). ב גם ע״י צדקה ניצול ממחשבות זרות שבתפילה (ל״ק ב־ד). ג ע״י צדקה אוחזין במדת המשפט (ל״ק ב־ד), ד עיין סוטה כא משל לאחד מענין צדקה לת״ח (ל״ק ד־ח). ה ע״י שנותנין צדקה משברין תאוות ממון וממשיכין השגחה שלימה (ל״ק יג־א). ו ע״י צדקה שנותן לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים נעשה האויר נח וזך אזי הולך הדיבור ונשמע למרחוק ועי״ז נעשים גרים (ל״ק יז־ה). ז כל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה וקונה אהבה עם יותר אנשים נתרבה יותר האויר הנח והזך (ל״ק יז־ה). ח העיקר ליתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים שכלולים מכמה נפשות ישראל ובזה הוא מגדיל השטח של אויר הנח והזך (ל״ק יז־ה).

ט צדקה היא עיקר הקרן קימת לעולם הבא (ל״ק יזה). י עיקר עבירת המוח הוא רק ע״י כלי המעשה כי ע״י מעשים עכורים גורמים כליון והפסד להשכל ח׳׳ו ועיקר תיקון כלי המעשה הוא ע״י צדקה שתלוי במעשה בבחי׳ והיה מעשה הצדקה שלום ועי״ז נשלם גם אור השכל (ל״ק יז) (מ״ב צדקה). יא אי אפשר להמשיך שפע ולהרויח ממון דקדושה שיהיה שמח בחלהו כ״א ע״י שבירת תאוות ממת דהיינו שיתן צדקה להחזיק עובדי השי״ ת ושאר צרכי מצוה (קל״ק כג־ד). יב אי אפשר להכניע הקליפות היינו התאוות והבלבולים שבמדריגה אלא ע״י גדולת הבורא שהוא ע׳׳י צדקה שנותניץ לעני הגוץ ועי״ ז נתתקן כל ממונו ונעשה מהם בגדי ישע (ל״ק כה־ד). יג ע״י צדקה שנותץ מממונו נתגלין הגוונין ונעשה כל ממונו כסף וזהב של השי״ת (ל״ק כה־ד). יד וזה בחי׳ תיקון הכללי של הדמים דהיינו שיכווין בכל דיבור והילוך בשעת משא ומתן שירויח כדי שיתן צדקה כי צדקה היא בחי׳ תיקון הברית ונתרוממין המוחין ויש לו פרנסה (קל״ק כט־יב) (ראה הושע י׳ זרעו) סו ע״י צדקה יכולין לדבר דיבורים המאירים בתורה כי ע״י צדקה זוכה לתיקון הברית ואז הדיבור מותר (ל״ק כט־ס) (ראה ר״ה ר בפיך). טז וצריך לראות לחתוך בחי׳ המלכות מבין ד׳ הגליות ולהעלותה משם ועיקר עלייתה ע״י צדקה וחסד שעי״ז מעלין השכל מהגלות ומכניעין ממשלת עכו״ם שהם בחי׳ החכמות חיצוניות וזוכין להשגת אלקות (קל״ק ל־ח). יז ועיקר התגלות החסד שעל ידו מבדילין הד׳ מלכיות דקדושה מארבע גליות של העכום היא ע״י תוכחה ומוסר שמקבלין מצדיקי אמת ועי״ז זוכין לעשות צדקה וחסד (קל״ק ל־יא).

יח צדקה היא בחי׳ הגלגלים כי כל ההשפעות נמשכין ע״י הכוכבים והם מקבלין מחסד השי״ת כמו כן צריכין ב״ א להתנהג במדת החסד וליתן צדקה ועי״ז ממשיכין החסד מלמעלה להכוכבים כי צדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע (ל״ק לא־א פל״ח) (ראה ב״ב ט׳ הנותן). יט עיקר התנוצצות אור הצדקה ושלימותה אינה אלא בשבת שהיא בחי׳ אמונה היינו ליתן לעניים הגונים על צרכי ש״ק ועי״ז זוכין לכל הברכות (קל״ק לא־ א). כ מה שמצינו גבי גלגלים שעיקר הליכתם ממערב למזרח וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב זה הדבר מצינו גבי צדקה מזרח הוא הנותן צדקה ומערב זה המקבץ צדקה ועיקר העשיה העני עושה עם בעל הבית כי עיקר התנועה ממערב למזרח (ל״ק לא־ב) (ראה מדרש רות ד׳ יותר ממה). בא צריך ליתן צדקה קודם צאתו לדרך כי עיקר העיכוב והיסורין שיש בדרך הם בשביל פגם הברית וצדקה הוא תיקון הברית ועי״ז מאירין הגלגלים וינצל מצער בדרך (קל״ק לא־ח) (ראה גלגלים ד). כב עיקר התענית היא הצדקה וע״י תענית וצדקה זוכה להכניע הגוף לגבי הנפש ויוצא מחשך לאור מבהמה לאדם ונתבטלין חכמות חיצוניות לגבי חכמות התורה ומבטל הדין וממשיך חסדים בעולם (ל״ע צדקה טו) (ל״ק לז־ג).. כג יש שני בחי׳ צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ ויש צדקה שנותנין לארץ ישראל וצדקת א״י היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (ל״ק לז־ד). כד ע״י צדקה דא׳׳י תכלל עצמך באוירא דא׳׳י שהוא בחי׳ הבל הקדוש שאין בו חטא שעי״ז עיקר ביטול הדין והחשך וכו׳ מן העולם (ל״ק לז־ד). כה ע״י צדקה שיתן לא״י הוא ניצול ממחשבות זרות הנקראים מבול שמבלבלים תפלתו כי בא״י לא היה המבול (ל״ק מד). כו צריך שיהיה לאדם הסתפקות להסתפק רק במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם ואפילו מזה ההסתפקות גופיה צריך להפריש ממנו לצדקה ועי״ז נעשה יחוד גדול למעלה ונמשכין כל השפעות טובות (ל״ק נד־ב) (ל״ע צדקה יז) (ר׳ תהלים ק״ד נוטה) (ר׳ פ״א ב׳ לא עליך).

כז ע״י התענית וכן ע״י אכילת שבת זוכין לבטל ולהכניע האויבים אבל לרוב השלום צריכץ גם להרבות בצדקה וע״כ צריכים ליתן צדקה ביום התענית וכן צריכין ליתן צדקה לעניים על שבת (ל״ק נז־ז) (מ״ב צדקה). כח כשפוגם בתאוות אכילה ועי״ז נפגם הכבוד ואין לו פנים עי״ז מתגברין עזי פנים וכל המנהיגות והממשלה הוא אצל העכו״ם והרשעים וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם וזה נעשה ע״י צדקה כי ע״י צדקה ממשיכין חסדים וביטול הדינים ומתקנים פגם תאוות אכילה וחוזר הכבוד למנהיגי אמת (ל״ק סז־ד־ה). כט ע״כ נותנין צדקה אצל ואתה מושל בכל כדי להעלות הכבוד והממשלה מהסט״א אל הקדושה (קל״ק סז־ה). ל הצדיק הוא יסוד העולם וכל הדברים עומדים עליו ויש לו כח המושך כי הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וכמו הארץ יש לה כח המושך כן הצדיק וממשיך כל ההשפעות להעולם וע״כ אם נותנין צדקה לזה הצדיק הוא מתברך מיד כי הוא בחי׳ זריעה על העפר שמצמחת כפל כפלים (ל״ק ע). לא צדקה הוא בחי׳ דיבור בדעה שעי״ז נמתקין כל הדינים ונתרפא הנפש ועולה לשרשה ונתגלה כבודו ית׳ (ל״ק עד) (מ״ב צדקה). לב טומאת מקרה לילה הוא ע״י הקליפה לילית ויניקתה מן הששה אותיות של הא' בי דהיינו מן הששה פאין שיש בהא״ב וששה פעמים פ׳ גי׳ ת״פ כמנין שמה ונעשה מן פא אף התגברות הדינין שנוקמין בו ר״ל והתיקון לוה לתת צדקה בסתר כי עי״ז יפדה הניצוצות הקדושות מן הקליפה ואז יהפוך האף לפא (ל״ק פג) (ר׳ משלי כ״א מתן). לג צדקה הוא בחי׳ שמש ויש שני מיני צדקה יש צדקה שעושץ בימי חול והוא כנגד שמש שבזמן הזה וצדקה של שבת היינו שנותן לאדם על שבת או שמאכסן עני על שלחנו שהוא מעין עולם הבא היא כנגד שמש העתידה להתחדש לעתיד לבא הוא נותן כח לבתי׳ רגלין שיכול לילך בדרכי השי״ ת (ל״ק פס (ר׳ תהלים פ״ה צדק). לד הנותן צדקה ניצול מעבירות כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכיון שמרחמין עליו בהכרח נותנין לו דעת ואזי ניצול מלבוא לידי עבירה כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות אבל כשיש לו דיעה ניצול מעבירות אכי״ר (ל״ק קטז). לה צדקה מסוגל להנצל בפסח מאיסור חמץ (קל״ק ר״א א״ה) (ר׳ משלי י׳ צדקה).

לו מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לת״ח בחי׳ תמכי אורייתא אבל באמת זה המעות הוא בחי׳ תורה ממש ואין עבירה יכולה לכבות זה המעות כי אין עבירה מכבה תורה (ל״ק רד) (ר׳ סוטה כ״ א ואין). לז עיקר ההבדל שיש בין אדם לחי הוא ע״י חיתוך הדיבור וזה גדר אדם ולתקן הדיבור הוא ע״י צדקה ועיקר הצדקה הוא ע״י בטחון כי אם אין לו בטחון אינו יכול לעשות צדקה כראוי כי מתיירא שיחסר לו (ל״ק רכה) (ר׳ הק׳ הז׳ י״ג נעשה). לח צדקה הוא סגולה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי ניאוף אך אעפ״כ אסור לסמוך על זה ולהיות מעורב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם ח״ו אבל מה שהוא מוכרח אין מזיק לו(ל״ק רמב) (ר׳ אבות א׳ ויהיו). לט ע״י מחלוקת עי״ז נופלים מחשבות של רשעים שהם מחשבות של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזה שישתוק וימסור המלחמה לה׳ אבל דע שע״י צדקה שלהם יש כח במחשבתם להתקיים אפילו אם ימסור המלחמה לה' כי יש צדקות שרשעים נותנים כי מצינו שאפילו מלכי עכו״ם נותנים צדקה (ל״ק רנא). מ ודע שאיש אמת שעושה כל המצות בכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו בפני בני אדם זה האיש אמת יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות כי אלו הצדקות שהם עושין היא עומדת רחוקה מהם ואינה אצלם מחמת שהם רחוקים מאמת כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת אזי אין להם כח הצדקה ואין כח במחשבתם להתקיים (ל״ק רנא) (ר׳ ישעי׳ נ״ט וצדקה). מא כשיש אחדות בין הצדיקים אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן ' אבל ע״י האחדות יוכל ליתן צדקה ולא יחסר כלל (ל״ק רנב). מב צדקה הוא תיקון הברית כי פגם הברית הוא כי הוא היה צריך להשפיע בקדושה והוא סילק ההשפעה משם והמשיכה ח״ו למקום אחר וע״כ התיקון ע״י צדקה שעי״ז חוזר ומשפיע אל הקדושה ועי״ז נתתקן וע״כ כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך (ל״ק רסד) (ר׳ ויקהל ויבואו). מג יש דיבור של צדקה כי גדר האדם הוא הדיבור וזה הדיבור נמשך מצדקה כי צדקה הוא גדר האדם כי האדם דרכו לגמול חסד משא״כ החי ומי שאינו עושה צדקה וחסד פוגם בהדיבור והוא בחי׳ בעל חי ואינו בכלל אדם כי אין האדם נקרא אדם רק ע״י צדקה וגמילות חסדים (ל״ת ב־ד) (ר, הק׳ הז׳ י״ג נעשה). מר כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות וזהו עיקר עבודת הצדקה כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה אין זה עבודה כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עיקר העבודה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות (ל׳׳ת ד־א).

מה כי בטבע ישראל הם רחמנים וענין האכזריות על העניים הוא רק מחמת שגובר אצלו הרחמנות על עצמו וב״ב ע״כ צריך כי׳א לפי בחינתו לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות היינו שיתעורר ברחמנות על העניים והאכזריות על עצמו וב״ב ולא יחוס עליהם יותר מעל עניים אחרים בבחי׳ שארז׳׳ל ויהיו עניים בני ביתך שינהיג ב״ב כעניים (ל״ת ד־א בפל״ח). מו הצדקה מרחבת כל הפתחים של הקדושה שכשאדם נכנס באיזה דרך מעבודת ה׳ אז הוא צריך לפתוח שם פתח ובשביל זה כל התחלות קשות וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר וגם בצדקה העצמה יש התחלה כשמתחילין ליתן צדקה וע״כ התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד כי היא בחי׳ התחלה של כל ההתחלות (ל״ח ד־ב). מז קודם כל מצוה ועבודה טוב ליתן צדקה כדי להרחיב פתח הקדושה ולא יהי׳ קשה וכבד עליו כ״כ ליכנוס בהם (קל״ת ד־ג). מח התחלת הצדקה היא קשה וכבידה מאד אבל התועלת של הצדקה גדול מאד כי צרכי הגוף הם רבים מאד ואפילו ההכרחיות אכילה ושתי׳ מלבושים ודירות והם מונעים את האדם מאד מעבודת הבורא וע״י צדקה מתבטלים המניעות כי ע״י צדקה זוכה שישפיע חסדו ית׳ עד שלא יצטרך לעשות שום עסק בשביל פרנסה רק תהיה מלאכתו נעשית ע״י אחרים והוא יעסוק בעבודתו ית׳ (קל״ ת ד־ד). מט ע״י צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים מאריכי ימים שאינם כראוי שמזה יניקת מצח הנחש כי מפגם הדעת של אלו הזקנים יונק חכמת הטבע אבל ע״י צדקה שמשבר האכזריות ומהפכו לרחמנות שעי״ז נתהפך הרוגז לרצון בחי׳ דעת בחי׳ זקן זה קנה חכמה ונכנע מצח הנחש חכמת הטבע (ל״ח ד־ט) (ר׳ איוב י״ד קצר). נ צדקה הוא רפואה לכל המכות (קל״ת ד־יב). נא כלל המאמר כולו אחד וכולו קשור זה בזה שהצדקה היא קשה מאד בהתחלה אבל התועלת של הצדקה גדול מאד כי ע״י צדקה אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כי נתקיים העולם בחסדו כי ע״י צדקה מוציאין יניקת מצח הנחש שיונק מזקני הדור ואוי נשמע קול הקריאה של יו״ט שמגלה את הרצון ואזי נתגלה יראה וע״י היראה נעשה כלי וצנור לקבל על ידו השפעת החסד ואזי מתקיים העולם בחסדו ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם (ל״ת ד־יב) (ר׳ כל העניינים של התורה ד׳ ותבין) (ר׳ עבודת ה׳ לז). נב הצדיק האמת מקבל דיבור פיו הקדוש מנדיבי לב דהיינו בעלי צדקה (ל״ ת טו) (ר׳ תהלים קי״ט נדבות! נג יש שהם מנהיגי הדור ומטעים את העולם כאלו אין שום דבר נמנע מהם וכל זה מחמת שיש צדיקים אמתיים שיש להם באמת זה הכח ע״כ הם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם והם נקראים נביאי שקר אבל באמת הם עושים טובה לצדיקי אמת כי יש רשעים שנותניז צדקה לצדיקים וצרתה הוא בחי׳

מים בחי׳ שלח לחמך על פני המים (קהלת יא) וע״י צדקה נעשה בחי׳ יב״ק היינו יחוד ברכה קדושה וכל ג׳ בחי׳ אלו נאמרו במים שהיא בחי׳ צדקה ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים כי הם יונקים מבחי׳ היב״ק הנ״ל ובחי׳ יבק בקדושה הוא בחי׳ זיווגין דקדושה ואצלם נתקלקל זאת היניקה ונעשה אצלם ניאוף ר״ל (ל״ת טו). נד וע״כ הצדקה שלהם רעה אצל הצדיק כי הצדיק מקבל דיבור פיו הקדוש מן הצדקה וכשנתקלקל אצלם גורם פגם לדיבור פיו של הצדיק שמקבל משם וע״כ הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ״ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונים אליהם ונותנין להם ואזי ניצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם (ל״ת טו) (ר׳ בבא קמא ט״ז כמאמר). נה א״ה א״ל ע״פ המבואר בדברי רבינו ז״ל בל״ת סימן פז דע שכוונת אלול הם תיקון לפגם הברית כי סוד כוונת אלול הוא הנותן בים דרך וכו׳ כי אשה נקראת דרך (קידושין ב׳)ויש דרך אחר בחי׳ (משלי ל) דרך אשה מנאפת והכלל שעיקר הפגם בבחי׳ דרך ומבואר בל״ק סי׳ ו׳ אות ז׳ בכוונות אלול שב׳ פעמים יבק עולה דרך ובקי הוא בחי' שם יבק שהוא אותיות בקי בחי׳ שני בקיאות בקי ברצוא ובקי בשוב וע״כ הרשעים יונקים מבחי׳ יבק כי ב׳ פעמים יבק הוא בגי׳ דרך ויש בקדושה בחי׳ דרך גבר בעלמה ויש דרך אחר בחי׳ כן דרך אשה מנאפת ומבואר בסימן רס״ד בל״ק צדקה הוא תיקון הברית וכשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר וע״כ ע״י צדקה שלהם נעשה אצלם ניאוף כי צדקה הוא בחי׳ יבק ושני פעמים יבק הוא דרך ובדרך יש שני בחי׳ הנ״ל והכל נכון בס״ד ע״כ (שייך לל״ת טו). נו כשנותן ממונו לצדקה הוא בחי׳ מסירת נפש (ר׳ מסירת נפש ח) (ל׳׳ת מו). נז כשמקנאין קנאת ה׳ נחשב כמו צדקה (ר, ב״ב י׳ צדקה) (ל״ת ס״ה). נח יש צדקה של ארץ ישראל ויש צדקה של חו״ל ועיקר הוא הצדקה של א״י שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון שעי״ ז ההולדה (ל״ ת עא) (ר׳ הושע י׳ זרעו). נט יתן צדקה בשתי ידים ויהי׳ תפלתו נשמעת (ס״ה צדקה). ס מי שהולך בשביל צדקות הוא משכך חמה מן העולם (ס״ה צדקה). סא צדקה מגין על זרעו של אדם (ס״ה צדקה). סא־אע״י נתינת שקלים ניצול מיצה״ר (ס״ה צדקה).

סב הצדקה הוא בשני פנים כמתנת ידו ובברכת ה, (ס״ה צדקה). סג מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ומקבל מאחרים תדע שנפרעין ממנו לאחר מותו שנעשה עבד לזה שלקח ממנו (ס״ה צדקה). סד גדול כח המעשר שמהפך הקללה לברכה (ס״ה צדקה). סה ע״י הממון שנותן לעניי א״י עי״ז ממונו נתקיים בידו (ס״ה צדקה). סו קול קשקוש המטבעות שנותנין לצדקה זה ג״כ עזות דקדושה (ח״מ שה״ל יז). סז ומן נתינת צדקה של א״י היא באדר (ש״מ ע״ה קיא). סח אמונה חשוב כצדקה ועי״ז זוכה לבנים כי אמונה בגימ׳ בנים (ש״ה לד) (ש״מ ע״ה לב) (ס״ה אמונה יח). סט פ״א אמר עיקר שם עשיה דקדושה הוא צדקה (ש״מ ע״ה קטז). ע מעלת הזוכה ליתן מעות לצדיק אמת כי צדיק אוכל לשובע נפשו בחי׳ והשביע בצחצחות נפשך נמצא שהצדיק זוכה ע״י פרנסתו ואכילתו לבחי׳ אורות הצחצחות ועי״ז נתבטל מסך המבדיל ונתקרב הצדיק להשי״ת נמצא כמה תענוג גרם זה האיש שהביא פרנסה להצדיק שעי״ז הוא מקרב הצדיק להשי״ת (ש״ה כד). עא הוכיח אותנו לעשות מצות הרבה היינו לקבץ נדבות ולעסוק בגמ״ח ואמר לנו בזה״ל עפיס טוט איהר גאר קיין מצוות ניט וכוונתו היתה כנ״ל לעסוק בצדקה (ש״ה רנה).

עב עיקר התהוות הזמן שעי״ז עיקר קיום המעין והלב שעי״ז עיקר קיום כל העולם כולו הוא ע״י חסדים. של אמת (ומזה מובן שצריך האדם ליזהר מאד בכל יום לעשות חסד של אמת בכדי שיהי׳ לו ג׳׳כ איזה חלק ושיכות בכל הנ״ל (ר״פ) (ר״מ מעשה י״ג מיום ג׳). צוואה לאנ״ש א הסתכלות פני הצדיק מבואר בסי׳ קצ״ב שבכל ספר נמצא דמות דיוקנו של הצדיק ז״ א כשמתדבקין בלימוד ספריו ומקבלין עצותיו הק׳. צדקה לצדיק כשמדפיסים ספריו הק׳ ונותנין לבניו ולהמקורבין אליו ז״ל. ווידוי דברים לפני הצדיק נעשה עכשיו כשבאיז על ציונו הק׳ ומרבין שם בתפילות בפרט זה הצדיק אשר פקד לבוא על קברו והבטיח שישתדל בתקנתו. התיקון שהצדיק מפריש לו דרך לפי שורש נשמתו נעשה עכשיו כשבא אל הקיבוץ בפרט בר״ה ורואה מדותיהם ועבודתם ומשתוקק לילך בדרכיו הק׳ ומבין שכל זה נמשך מקדושת נשמתו הק׳ ואור קדושת תורתו ואז ממילא ידע הדרך הישר לפי שורש נשמתו (ל״ק ד־ח בפל״ח). א־א כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים כי אע״פ שהם עדיין בחיים חיותם אעפ״כ מאחר שאינו מאמין בהם אין לך הסתלקות חכמים גדולה מזה ועיקר שלימות אמונת חכמים היא להאמין בהם שאינם מסתלקים כלל כי זכותם ואור תורתם וצדקתם חי וקיים לעולם כמו שארז״ ל צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים (ל״ק נז־א) (מ״ב צדיק). ב תיכף כשבא עליו החולאת של השיעול אמר שמוכרח להסתלק וזה שחי אח״כ יותר משלשה שנים היה באמת ניסים וגילה דעתו לפני אנ״ש שרצונו חזק שיהיה להם עסק עם קברו הק׳ היינו לבוא שם ללמוד ולהתפלל ויהיה לו ז״ל שעשועים גדולים מזה וחילוץ עצמות ובעבור זה ישתדל בטובתינו ותיקון נפשותינו לנצח (ל״ק סא בפל״ח־ ח). ג ופ״א אמר בפירוש אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וגילה ענין התיקון הכללי שאז אמר ג״כ שגם אחר הסתלקותו וכו, מי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר שם אלו העשרה קפיטיל תהלים ישתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו (ל״ק סא בפל״ח־ח) (ר׳ תיקון הכללי ט). ר אנ״ש היו מצטערים מהגילוי דעת של הסתלקות ושאלו אותו ז״ל בגירוש מה נעשה ועל מי תעזבו אותנו והוא ז״ל חיזק אותם ואמר להם שהעיקר הוא שיחזיקו עצמם כל אנ״ש באחדות גדול באהבה רבה ואז בוודאי אין להם לדאוג כלל כי בוודאי יהיו כשרים וצדיקים כמו שהוא רוצה (ל״ק סא בפל״ח־ ח).

ה אפילו מי שיהיה נלוה להם ויתחבר עמהם אעפ״י שלא היה מכיר אותו כלל ג״כ יהיה איש כשר וצדיק כי בעז״ה גמרתי ואגמור (איך האב אויס געפירט אין וועל אויספירין) גם כבר מבואר שאמר שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח (מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומעץ) (ל״ק סא בפל״ח־ח). ו גם אמר שכמה צדיקים גדולים מאד התחילו לעשות ולתקן וכו׳ ואחר שנסתלקו נפסק הענין והוא ז״ל רוצה לעשות ולתקן באופן כזה שלא יופסק הענין לעולם ואלו תלמידים יעשו עוד תלמידים אחרים וכן עוד להלן יותר וכו׳ (ל״ק סא בפל״ח־ח). ז דיבר הרבה ממעלת וחשיבות מאמריו הקדושים שבספרו הק׳ ליקוטי מוהר״ן והזהיר מאד להתמיד ולהגות בהם (ל״ק סא בפל״ח־ח). ח ורימז להם שהעיקר הוא להתחזק באמונת חכמים ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל ועי״ז זוכין להוציא משפטינו לאור היינו שיקבל וילמוד מכל הלימודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו אשר זה עיקר כוונת ההתקרבות לצדיקים ולא די לעיין בספרים קדושים לבד כקושיית החולקים ורבינו ז״ל רימז בכאן שע״י שלימות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלימוד בספרים קדושים לבד ג״כ וכן זוכין עי״ז לעצה שלימה (ל״ק סא בפל״ח־ח). ט גם רימז להם איך שצריכין ע״י המחלוקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים הגם כי ע״פ רוב כוונת החולקים הוא להיפך מזה בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר אבל האדם צריך לבלי לשמוע אליהם כלל רק שידע כי עיקר המחלוקת בא בכדי לעוררו שיזדרז לשוב ולתקן פגם אמונת חכמים והמחלוקת היא בחי׳ מים טהורים המטהרים אותו מהמותרות שנשקע בהם ע״י שפגם באמונת חכמים (ל״ק סא בפל״ח־ח). י בערב ר״ה האחרון באומאן סמוך להסתלקותו סיפר הרבה מגודל החיוב ליסע אליו ז״ל על ר״ה וזה מובן ממילא שגם ענין הנסיעה על ר״ה לצדיקים היה דעתו ז״ל ג״כ על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנ״ש לאומין להשתטח על קברו הק׳ בכל ער״ה ואח״ב מתפללין כל הקיבוץ הק׳ הזה ביחד בר״ה בב״ה שנקרא על שמו ז״ל בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה עצומה מאד כל החבירים זל״ז ממש כולם בלב אחד כאיש אחד בהתקשרות לכל צדיקי אמת בפרט כח וזכותו הגדול של רבינו ז״ל (ל״ק סא בפל״ח־ח). יא והחוש מעיד שענין זה שמתקבצין כלל אנ״ש על ר״ה לאומין זה עיקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנ״ש בקשר אחד ורק בזה אנו מקיימין רצונו להיות מחזיקים א״ע כלל אנ״ש בקשר אחד באהבה ואחדות ורק עי״ז עיקר השארתו לנצח וע״י אהבה והכלליות שנכללין יחד עי״ז נמתקין כל הדינים ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שר״ה הוא יומא דדינא של כל השנה אז בוודאי הזמן גרמא לזה ביותר להתאסף כולם ביחד־בכלליות אחד ולהשען בכח הצדיק שהיא בחי׳ אבן שתיה ולהתפלל אל השי״ ת שימתיק כל הדינים מעלינו ומעל כל ישראל (ל״ק סא בפל״ח־ח). יב ובקיצור מכל הנ״ל היינו להתחזק באמונת חכמים ולעסוק בלימוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת ולהחזיק אותם בחשיבות גדול ולהאמין בהם באמת וכן ליזהר מאד מלהסמיך מנהיגים שאינ הגונים ומכל מיני מחלוקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה לתקן האמונה חכמים וליזהר ביותר בענין הנסיעה על ר״ה לצדיקים שרימז גם על הקיבוץ של אנ״ש גם עכשיו שעי״ז נעשה שמחה וכנראה בחוש השמחה שיש בין אנ״ש בזמן הקיבוץ הקדוש גם עכשיו וליזהר מאד באהבי חברים להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה ועי״ז נמתקין כל הדינים (ל״ק סא בפל״ח־ח). יג בלילה השייכה ליום ג׳ יום האחרון של ימי חייו הקדושים עמדו בבהלה והיו מתלחשים יחד אמר להם אפשר אתם מדברים על אודותיכם מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם ומה אלו הנשמות שלא היו מכירים אותי מצפים על תיקונים שלי מכש״ב אתם אין לכם להתיירא כלל וסיים שם מורנו מוהרנ״ת זצ״ל וכן אפילו אותם שלא זכו להכיר את רבינו ז״ל בחייו כשיבואו על קברו הק׳ ויסמכו עליו וילכו בדרכיו בוודאי יש להם על מה שיסמכו ולא יאשמו כל החוסים בו (ל״ק ס״ה בפל״ח) (ר׳ סוטה ז' בשעה).

יד עיקר השארת הרשימה הק׳ של רבינו ז״ל היה ע״י הר״ר נתן ז״ל שעסק כל ימיו לדבר עם אנשים הרבה בעבוה״ש והקים הרבה נפשות נפולות והשיב אותם בשבעה משיבי טעם כנראה מחיבוריו הק׳ שהם ליקוטי תפלות וליקוטי הלכות והכל ע״י אמרות טהורות שנעשו מהרשימה הק׳ של המוחין הק׳ של רבינו ז״ל וביותר עסק בזה הר״ר נתן ז״ל אחר הסתלקות רבינו ז״ל (ל״ת ה בפל״ח־ה). טו גם בר״ה קודם שאמר התורה ה׳ בל״ת הלך רבינו ז״ל לומר תשליך ונפל על הרפש ואח״ב נכלל גם ענין זה במאמר הנ״ל באות ט״ו שצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים וע״ש מה שזוכין עי״ז גם לענ״ד רומז בענק זה ענק נפלא מהתיקונים הגדולים שנעשו גם אחר הסתלקותו ע״י שבאים על קברו וצועקים שם אל השי״ ת מעומק הלב כ״ א לפי בחינתו בפרט על אודות תיקון הברית כאשר פקד עלינו בחייו על ענין זה והבטיח לנו להשתדל בטובתינו ובתיקון נפשותינו לנצח כאשר כ״א יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים ויאמר שם העשרה קפיטל תהלים הידועים ואז יוריד א״ע ממדריגתו הגבוה וישתדל בטובת ותיקון נפשות השפלות באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה והעבודה הזאת הוא ממש בחי׳ שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו ית׳ (ל״ת ה בפל״ח־ה). טז התיקונים אלו שנעשין ע״י רבי אמת עם תלמידים רומז בזה גם על ענין קיבוץ הק׳ שמתקבצין ומתאספיץ אליו על ר״ה גם עכשיו אחר הסתלקותו וקודם ר״ה משתטחין על קברו הק׳ ומרבין בתפלות והעיקר לזכות לתשובה שלימה ולתיקון האמונה ולתיקון המוחין ואח״כ מתפללין באגודה אחת בבהמ״ד הק׳ הנקרא על שמו ז״ל בוודאי נעשין עי״ז כל התיקונים הק׳ המבוארים במאמר זה וביתר שאת כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ואפילו משרע״ה השיג לאחר הסתלקותו מה שלא השיג בחייו (ל״ת בפל״ח־ה־ה). יז וכן תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו כי חוש הריח שנתתקן ע״י היגיעות וטירחות שיש לכ״א וכן חוש המישוש שנתתקן ע״י ההוצאות שיש לכ״א לבא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן גם עכשיו ע״י שמסתכלין על ציונו הק׳ ועל כלל הקיבוץ הק׳ המתאספין אליו והכל בכחו וזכותו הק׳ ובכ״א מהקיבוץ יש נקודה קדושה מה שקיבל ע״י התקרבותו אליו וע״י שנכלל ג״כ בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה בכלל והיו עיניך רואות את מוריך וכן חוש השמיעה שנתתקן ע״י שכל אחד שומע המוסר של הרב זה שייך עכשיו ג״ כ ע״י ששומע ההתעוררות הגדול שיש בין כלל הקיבוץ שאין צריכין מוסר גדול מזה וכן חוש הטעם מה שכ״א טועם טעם הזכות הק׳ שזכה להתקרב אליו ז״ל ולהכלל בכלל הקיבוץ הק׳ שלו (ל״ת ה בפל״ח־ה) (עיין פנים). יח ומזה מובן ממילא כי אדרבא דייקא עכשיו שאין אנו זוכין לראות את מורינו בעיני אדם ממש וכן לשמוע מוסר מפיו הק׳ בשעת הקיבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז״ל ואעפ״כ מתחבציז אליו ונשעניז על זכותו הק׳ וכ״א צועק מעומק לבבו לזכות לשוב אליו ית׳ והחולקים רואים את כ״ז ותמיהים ושואלים וחורקים שיניהם מאד על ענין הקיבוץ ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וא״א להשיב להם שום תשובה נוצחת כלל כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בליבי׳ גודל קדושת הענין והתועלת הגדול שמגיע עי״ז לב״ א מהקיבוץ הזה (ל״ת ה בפל״ח־ה) ועיין פנים ותבין). יט והכלל שצריך שישאר ממנו בניס ותלמידים והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים וכן להלן יותר ויותר כדי שיהיה נשאר מוחו גם למטה לעולם ועד כי זה עיקר השלימות של הצדיק שיהי׳ למעלה ולמטה בבחי׳ בי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא (ל״ת ז־ז וגם ס״ח). כ בזה המאמר הק, סמך ידיו על הר״ר נתן ז״ל שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הק, של רבינו ז״ל לאחר פטירתו כמו שראינו בעינינו שכן היה שכל עיקר קיום השארתו הק׳ של רבינו ז״ל לנצח היה רובו ככולו כמעט ע״י הר״ר נתן ז״ל כידוע ולענ״ד רימז רבינו ז״ל במה שמבאר בסוף המאמר ברמז בענין קבורתו של משה ומענין ויהושע בן נון כי סמך משה את ידיו עליו לענין שקיום ההשארה הק׳ של הדעת הק׳ שלו שצריכין להאיר אותה לנצח בבנים ותלמידים (ל״ת ז בפל״ח־ח). כא ורימז לנו כאן שממש כמו בחיים חיותו היה מאיר דעתו הק׳ לכ״א ממקורביו כפי בחינתו למי שהוא מבחי׳ הדרי מעלה היה מאיר בו ההשגה של מה בחי׳ איה מקום כבודו ולמי שהוא מבחי׳ הדרי מטה היה מאיר בו בחי׳ ההשגה של מכה״ב כמו״ב ממש גם עכשיו יש כח זה בבחי׳ קבורתו של משה שמקבל משם כ״א תועלת לנפשו כפי בחינתו בחי׳ עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה (ל״ת ז בפל״ח־ח).