פירוש הו׳ י׳ של ו׳י׳עקב נ׳סע ס׳כתה ויבן ר״ת ס׳י׳ו׳ן׳ כי היא אינה משורש התיבה ע״כ צריכין לצרף גם היוד (ל״ק רסו בהגהה). טז ולמקנהו עשה סוכות, דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן הוא שאינן מהרין במצות סוכה כראוי כי סוכה בחי׳ בינה וזה ההפרש שבין גדר אדם לבהמה שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה אבל בהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סוכה אזי נופל מבחי' דדי אדם שהם במקום בינה בתי׳ סוכה ונופל לבחי׳ דדי בהמה ויונק משם נמצא שיונק משפע של בהמה ויונק את חיותם ועי״ז הם מתים וזה ולמקנהו עשה סוכות כי הסוכה הוא בשביל מקנהו (ל״ק רסו). יח ויחן את פני העיר, (ראה שבת ל״ג ויחן) (ל״ק כג־א).י יח ויבא יעקב שלם, (ראה שבת ל״ג ויבא) (קל״ק כז־ח). יח ויבא יעקב שלם עיר שכם, איתערותא של בחי׳ לעבדו שכם אחד הוא ע״י שלום ושלום הוא ע״י בחי׳ יעקב שהוא הארת פנים שיודע לדרוש התורה בי״ג מדות (ל״ק כז־ב). לד יד לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו, כשהלב משוקע באהבות רעות שהם ערלת לב הם שוברים לבו של אדם וזה פירושו לאיש אשר לו ערלה ערלת לב היינו אהבות רעות כי חרפה הוא לנו כי עי״ז באים חרפות ובזיונות (ל״ק לד־ז). יד וזה שתרגם אונקלס כי חרפה היא לנו ארי חסידא היא לנא כי החרפה היינו אהבות רעות נעשה משבירת כלי חסד כי היצה״ר והקליפות נתהוים משבירת כלים (ל״ק לד־ז). יד כי חרפה היא לנו, ע״י תאות אכילה בא מחלוקת שמחרפין ומבזין אותו והרעב היא בחי׳ ערלה בחי׳ חרפה וכשמשברין הערלה בחי׳ תאות אכילה אזי נתגלה ברית שלום שזוכין לשלום ואזי נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט). יד לא נוכל לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, כי יש שלש עורות הם ג׳ קליפות ועור דק רביעי בחי׳ נוגה וכל החרפות הבאים לאדם הוא מג׳ קליפות וע״י שתיקה על החרפה דוחין אותם ובחי׳ נוגה לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים להיפך וע״כ גם בשתיקה אם הוא שותק לחבירו כדי לעשות לו יסורים ביותר זה בחי׳ נוגה בקליפה אבל אם שותק מחמת שאינם רוצים לבייש חבירם אז נכלל נוגה בקדושה (קל״ק פב) (ר׳ קליפת נוגה ג).

לה ד ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם, אמונה בחי׳ ידים וע״כ תיקון הע״ז ג״כ ע״י בחי׳ ידים וזה אשר בידם (ל״ק כב־ב) (ראה שבת פ״ב מנין לע״ז). לו טו אלופי עשיו ותרגומו רברבי עשו כי יש רב דקליפה בחי׳ עשו כ״ש יש לי רב (בראשית לג) וממנו ממשיכין הרשעים הרוח טומאה שלהם להשלים חסרונם (ל״ק ח־ג). טז וע״כ נקראים עני׳ סוערה (ישעי׳ נד) כי הם עכשיו תחת ממשלת עשו איש שעיר (ל״ ק ח־ג). וישב לז א וישב יעקב בארץ מגורי אביו, (ר׳ מ״ר פ״ד וישב) (ל״ק רכח). ב אלה תולדות יעקב יוסף, יוסף הי׳ כלול ביותר מבחי׳ יעקב כי הוא הי׳ עיקר תולדותיו כי יעקב ויוסף כחדא השיבי (ל״ק א). ב אלה תולדות יעקב יוסף היינו שעיקר ההולדה ע״י יעקב ויוסף כי יעקב הוא בחי׳ צדקה (כמ״ש תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב ועיקר ההולדה ע״י צדקה ועיקר היא צדקה של א״י שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון ויוסף הוא בחי' נועם (ל״ת עא).

ז והנה קמה אלומתי, דע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם והשם הוא ק׳מ׳ה׳ ר״ת ה׳שקיפה מ׳מעון ק׳דשיך וזה שנאמר ביוסף והנה ק׳מ׳ה׳ אלומתי (ל״ק רלד). א״ה וע״כ אמרו אחיו המלוך תמלוך עלינו מאין ידעו זאת רק הבינו זאת ממה שאמר והנה ק׳מ׳ה׳ שרומז למלכות כ״ש (בדניאל ב) מהעדה מלכין ומה׳ק׳מ׳ מלכין כ״ש שם בפנים (בסימן רלד) (ר׳ דניאל ב׳ מהעדה) ע״כ. ט והנה השמש והירח וכו׳, (ר׳ נחמיה ט׳ וצבא) (ל״ת א־יג). לח ז ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳, מדוע רע ולא רשע רק מי שעובר עבירה זו של ער ח״ו הוא רע תמיד (שקורין בל״ א בייז), דהיינו שהוא איש רע ובכעס תמיד ואין ראוי לו ללמוד קבלה (ש״ה רמט). לט ב ויהי איש מצליח ב״ר פו גבר קפוז מ״כ צהל ושמח, מי שהוא שמח תמיד עי״ז הוא מצליח (ס״ה הצלחה). ו ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה כי זה הצדיק האמיתי שהוא בחי׳ יוסף הוא ההידור והיופי והחן של כל העולם וכשזה הצדיק נתפרסם ונתגדל בעולם אזי נפתחין העינים של העולם שכל מי שמתקרב אליו ונכלל בו נפתחין עיניו ויכול לראות והעיקר להסתכל על עצמו על כל המדות איך הוא אוחז בהם (ל״ת סז) (ר׳ תהלים מ״ח יפה). (א״ה וע״כ נאמר ביוסף בן פורת עלי עין (ויחי מט) ופרש״י חנו נטוי על העין הרואה אותו כי ע״י נפתחין העינים כנ״ל ע״כ).

יב ותתפשהו בבגדו שהבעל דבר תופס האדם בבגדיו שמטרידו בזה אך מי שהוא בעל נפש אינו מטריד עצמו בזה בבחי׳ וינח בגדו אצלה וינוס שנס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבו״ה כפי מה שיכול (ש״ה ק). מ יב שלשת השריגים, (ר׳ חולין צב שלשת) (ל״ ת ב־ד). מקץ מא א ויהי מקץ שנתיים ימים, שנתיים ימים היא בחי׳ מוציאי דבה הנאמר בהם (במדבר יד) יום לשנה שע״י לה״ר נתקלקל ונפגם בחי׳ אהבה דקדושה וזה מקץ שהוא בחי׳ פגם הקמץ בחי׳ וקמץ הכהן וכהן הוא בחי׳ אהבה ופרעה חולם היינו כח המדמה והנה עומד על היאור היאור זה פישון היינו בחי׳ פי שונה הלכות שמתגבר עליהם כח המדמה והנה מן היאור היינו שעל ידם בא שבע שני שבע ושבע שני רעב היינו טוב ורע והרע גובר על הטוב בבחי׳ ולא נודע וכו׳ ותיקונו הוא יוסף שהוא ממתיק את הרע שהוא בחי׳ רעב וזה בחי׳ ויוסף ישית ידו על עיניך שע״י היד בחי׳ שמחה בחי׳ מנגן ביד נשמר העין מכח המדמה (ל״ק נד־ו) (ר׳ כל עניני התורה בהמפתח ותבין). א ויהי מקץ שנתיים ימים מקץ היינו הסוף בחי׳ הלכות שהם שעשוע עוה״ב שהוא בסוף וזה שנתיים ימים בחי׳ הימים שנחשבים לשנים ע״י לימוד הלכות (ל״ת ב־ו). פי׳ כי מאחר שלימוד הלכות הוא בחי׳ שעשוע עוה״ב ועוה״ב הוא יום שכולו ארוך כי לעתיד יהי׳ יום אחד ארוך כמו שנה שלימה (פל״ח ל״ת ב־ד) (ר׳ חגיגה ה׳ האי). א ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, שנתיים ימים זה בחי׳ תקופות הימים תקופות השנים שהם בחי׳ עוה״ב שהוא יום שכולו ארוך שהוא למעלה מהזמן ששם סדר הזמנים הוא בחי׳ מקיפים שהם כל התענוגים והשעשועים של עוה״ב ופרעה זה בחי׳ יובל (כמובא בז׳ ויגש ר) דכל נהורין איתפרעין ואיתגליין מינה (ל״ ת דיג! (ר׳ כל העניינים של התורה ותבין). והנה פשוטו של מקרא מספר איך שהודיעו לפרעה בחלום אודות שנות השבע והרעב שעתידין לבא

ולפי דברי רבינו ז״ל מבואר היטב כי הפרנסה נמשכת דרך מלכות ועיקר התיקץ היה ע״י יוסף שכלול מכל הבחי׳ כי יוסף נקרא כל והיו לו בנים ותלמידים שהם מנשה ואפרים וגם הוא כלול מבן ותלמיד כ׳׳ש כי בן זקונים הוא לו שכל חכמתו של יעקב נמסרה לו ונאמר בו את אלקים אני ירא ונאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר בחי׳ פרנסה שנמשך ע״י המלכות ונאמר בו איש אשר רוח אלקים בו (ל״ ת ז בפל״ח ו). טו תשמע חלום לפתור אוחו, יוסף ע״י שהי׳ לו שלימות לה״ק עי״ז היה יכול לפשר חלמין (ל״ק יט־ד) (עיין יוסף הצדיק ג). טו וע׳׳כ זכה יוסף לפתור חלומות (ר׳ מגילה י״ח מילי) (הש׳ ש״ה). כ» ולא נודע כי באו אל קרבנה, ע״י חידושי תורה נבראים שמים וארץ ועי״ז באים כל ההשפעות והברכות לעולם אך בשהחידושים הם ע״י כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם ואף שיש בהם ג״כ טוב שהם דברי תורה בחי׳ שובע אך מחמת שהרע יותר מהטוב ע״כ הרע גובר והטוב נתבטל שמתגבר ח״ו בחי׳ שבע שני הרעב על בחי׳ שבע שני השבע ולא נודע וכ ! ו׳(ל״ק נד־ו) (ר׳ דברים כ״ח יפתח). כו וזה חלום פרעה אחד הוא, היינו חלום פרעה הוא כח המדמה כח בטל הוא בא מאחד היינו מאהבה (כי אחד גימ׳ אהבה) היינו מאהבה הנפילה (ל״ק נד־ו) (ר׳ הושע ד׳ נדמו). לב וזה שכתוב ועל השנות החלום, היינו מה שהחלום שהוא בחי׳ כח המדמה השתדלותו לשרות על השונה הלכות כי נכון הדבר מעם אלקים וממהר אלקים לעשותו זה בחי׳ שהיה נכון הכל ערב שבת בין השמשות וקידש היום ומיהר אלקים לעשותו בלא גוף היינו הקליפות שהוא רוח בלא גוף ומחמת זה הוא מחזיר תמיד לשרות ע״ פ שונה הלכות כי הם בוראים הכל בדברי תורתם ע״ כ הוא שורה אצלם כדי שיהי׳ נברא לו גוף להתלבש על ידם (ל״ק נז־־ו). לח איש אשר רוח אלקים בו, ויוסף ע״י שהי׳ בשמחה זכה לברר הרוח טובה רוח נבואה מתוך עצבות רוח שעי״ז נשמר העין מכח המדמה (ל״ק נד־ו). לט אין נבון וחכם כמוך, יוסף קודם שזכה להתגלות התורה דהיינו חכמה ובינה הוצרך לבא בנסיון התאווה הכללית של ע׳ לשק שהיא תאוות ניאוף וע״י שעמד בנסיון ושבר הקליפה שקדמה לפרי זכה לפירי היינו להתגלות התורה (ל״ק לו־ב) (ר׳ משה רבינו ה). מ אתה תהיה על ביתי ביתי הוא היראה ר״ ל כשהצדיק מושל ביראת אלקים עי״ז ועל פיך ישק כל עמי ותרגום אונקלוס ועל מימר פומך היינו התפלה יתזן כל עמי היינו שיתעורר השפע בעולם וזה רק הכסא מיעוט המלכות כי רק הוא מיעוט וכסא הוא מלכות אגדל ממך נתגדל ממך כי מכח התפלה שהיא ביראה מוריד שפע בעולם ונתגדל מלכותו(ל״ק קב) (ר׳ מלכות דקדושה כג).

מג וירכב אותו במרכבת המשנה, ויוסף שזכה לברית זכה לשפע כפולה לחם משנה משנה תורה שזכה לחדש בשבת חידושין דאורייתא על חד תרץ (ל״ק נח־ד) (ר׳ צדיק סב). מד ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, כי בלעדי הצדיק א״א להעלות ולהרים הידים והרגלים בחי׳ מחאת כף וריקודים (ל״ק י־י). מה צפנת פענח, שהתגלו לו השבעים פנים לתורה (ל״ק לױהש׳). מה ויקרא שם יוסף צפנת פענח ותרגומו דמטרין גלין ליה, זה בחי׳ הרמזים המלובשים בעסקי חול שהם צפונים ונעלמים והוא זכה להשיג אויתם ע״כ ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה כי הוא זכה לתקן אהבה הנפולה וזכה להעלותה אל הקדושה וזה שקרא שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי שהוא היפך משכחת עלמא דאתי כי הוא זכה לאדבקא מחשבתי׳ בעלמא דאתי ועי״ז נשכח כל עמלו של עוה״ז ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים וכו׳ היינו שזכה להגביה כל הניצוצות שבעמקי הקליפות (ל״ ק נד בה״ נ). נא מנשה כי נשני אלקים את כל בית אבי, מנשה לשון נשיון ושכחה את כל בית אבי זה היחוס ואת כל עמלי שעמל בעבודת הבורא, כי כ״א מישראל יכול למשול בתפלתו אלא יש שני מניעות אחת קודם התפילה היינו שמתפלל בגדלות שהוא מיוחס או מחמת שהוא עמל בעבודת הבורא וצריך לשכוח כל זאת ויהיה נדמה לו כאלו היום נברא והוא יחיד בעולם והמניעה השנית היא בתוך התפילה כי מחמת העוונות נופלים לו מחשבות זרות ומחמת זה א״א למשול בתפילתו ע״כ צריך לשבר המ״ז ע״י מחשבות קדושות ועי״ז הזדונות נעשין זכיות וזה בחי׳ אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי פי׳ הדבר שהיה בעניות וע״י מחשבות קדושות נעשץ לו כזכיות (ל״ק צז) (ר׳ תפלה צב). נו והרעב היה על כל פני הארץ פרש״י מי הם פני הארץ אלו עשירים כי הממון דקדושה הם בחי׳ אנפץ נהירין ותאוות ממון הוא בחי׳ חשך אנפין חשוכין (ל״ק כג־א). מב ו ויוסף הוא השליט כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו והוא שורש כלליות נשמות ישראל והם הענפים שלו המקבלים ממנו ועיקר הממשלה להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השי׳׳ת (ל״ ק לד־ב). ו ויוסף הוא השליט הוא המשביר, הצדיק הוא בחי׳ מלאפום אותיות מלא פום כי הצדיק הוא שומר בריתו כראוי וברית הוא מלאפום להורות כי פיו של הצדיק מלא מאלקות ודיבוריו הם בשלימות ע״ כ יכול להמשיך שפע לישראל (קל״ק לד־ב). טז ואתם האסרו ויבחנו דבריכם, כי ע״י חידושי תורה שמגלין עי״ז נמשך אלקות כביכול לתוך מוח השומע ואע״פ שזהו תפיסה כביכול אעפ״כ הוא ניחא להש״י שיהיה נמשך כביכול ע״י התורה אבל כשלומד לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו ית׳ לתוך מוח שלו זהו תפיסה ממש וע״כ עונשו תפיסה כי ע״י תפיסה יתתקן ויזדככו הדיבורים שהכניס לתלמידים שאינם הגונים בבחי׳ ואתם האסרו ויבחנו דבריכם (ל״ ת ס) (ר׳ פסחים קי״ב כשהיה).

לה ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, אחר כל התעניתים שהוא הרקת השק עדיין קשור כספו ותאוותו בשקו וגופו ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם היינו לא די תאוות עצמן כ״א גם ואביהם תאוות של אביהם מחמת שלא נתקדש אביו בשעת הזיווג גם זה קשור בגופם וזה וייראו כי חרדה נפלה אליהם (ל״ק י־ד). לו ויאמר להם יעקב אביהם בחי׳ תוכחת השכל את בעלי הגאוה אותי שכלתם כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת (פסחים סו) יוסף איננו בחי׳ תיקון המעוות אין בכם כי מהמעוות נמשכין החרפות ויוסף הוא בחי׳ אסף אלקים את חרפתי (בראשית ל) ושמעון איננו מאחר שאין בכם בחי׳ יוסף שלא תקנתם את עצמכם אין בכם בחי׳ שמעון אינכם יכולים להוכיח אחרים כי יאמרו קשוט עצמך כי המוכיח הוא שנוי ושמעון נקרא ע״ש כי שנואה אנכי ואת בנימין תקחו שתקחו לעצמכם גדלות עלי היו כולנה הכל נופל עלי כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת (ל״ק י־ד), לה ויהי הם מריקים שקיהם, כשמריקים השק והחשך מן היראה ואהבה והנה איש צרור כספו בחי׳ הצדיק בשקו היינו שמרגישים שנחשך להם אור הצדיק ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם היינו שראו והכירו שהתגלות אור הצדיק שיזכו להכירו ולראות אורו הגדול הוא תלוי בחומר וצורה המה זה החומר ואביהם הוא השכל היינו בשלימות המעשים וזכות השכל ויאמר להם יעקב אביהם היינו תוכחות השכל שמוכיח את כלי המעשה אותי שכלתם שע״י מעשים עכורים גורמים הפסד להשכל יוסף איננו בחי׳ הצדקה ושמעון איננו עי״ז אין דיבור הצדיק הולך למרחוק ואת בנימין תקחו בחי׳ מזבח שעיקר שלימות השכל תלוי בזה היינו שהשכל מוכיח שעיקר מה שנתעכר המוח הוא תלוי בכלי המעשה היינו צדקה שע״י נשלם השכל כי נשנותנין צדקה נעשין גרים ונשלם המזבח היינו שזוכין לאכול בקדושה ואזי זוכין לראות אור הצדיק ועי״ז מקבלין ממנו יראה ואהבה (ל׳׳ק יז־ט) (ר׳ כל הענינים מהתורה ותבין). מג ז שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו, (ר׳ מ״ר בראשית צ״א שאול) (ל״ק רכט). יא קחו מזמרת הארץ בכליכם, דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו ליוסף שלח עמהם ניגון של ארץ ישראל וזה סוד קחו מזמרת וכר בחי׳ זמר וניגץ כי יעקב רצה לפעול אצלו ע״י הניגון מה שהיה צריך ע״כ שלח לו אותו ניגון של א״י (ל״ת סג) (ר׳ עשבים ב). יד ואל שדי יתן לכם רחמים, עיקר הרחמנות הוא בבחי׳ ואל שדי וכר דהיינו שהש״י ימסור את הרחמנות בידינו כי אצלו ית׳ יכול להיות שגם החולאת הקשה וכל היסורין הם הרחמנות שלו כי בוודאי כל מה שהש״י עושה להאדם אפילו יסורין קשים הכל הוא רק רחמנות אבל אנו מבקשים שיתן וימסור בידינו את הרחמנות כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו ואצלנו הרחמנות בפשיטות להתרפא מן החולי וכיוצא בחי׳ ואל שדי יתן לכם רחמים וכר (ל״ת סב) (ר׳ עשרה מאמרות אלה). לכאורה קשה להבין דברי רבינו ז״ל כי מאחר שבאמת כוונת השי״ת לטובה והיסורין שעושה להאדם הוא באמת רחמנותו א״כ מה זה שכתב שאנו צריכין שיתן בידינו את הרחמנות ואיך נוכל לרחם עלינו בעצמינו אם באמת אץ זה טובה וכי תינוק שרוצה דבר שאין טוב לפניו באמת וכי זה הוא רחמנות שאביו ימלא תאוותו מאחר שיודע באמת שיזיק לו הדבר אך באמת כ״ז הוא ברחמים סתם אבל כשזוכין לרחמים רבים שם אין צמצום ודין ויוכל להספיק הרחמנות לכל הענינים וע״ר אז בוודאי יוכל למסור בידינו הרחמנות כי לא יזיק לנו ח״ו במקום אחר מאחר ששם כולו רחמים (ל״ה ע״ת ג א)(ע״פ התו׳ סב בל י ״ת)(ר׳ פנים ותבין)(ר׳ אמונה סט, עוד תירוץ על הקושיא הנ״ל).

ויגש מר יח ויגש אליו יהודה, (ר׳ ז׳ ויגש ר״ו ויגש) (ל״ק סב- א). יח ויגש אליו יהודה, דא תקרובתא דמלכא במלכא ויאמר אליו בי אדוני, שהשכינה מבקשת רחמים מהשי״ת על אלו הרחוקים ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולא ישמע עוד אמצעי ואל יחר אפך בעבדך על העבר כי כמוך כפרעה פרעה לשון התגלות כי אתה אינך ידוע אלא מהגלוי לפיכך טעו כל אחד לפי טעותו מחמת שרואים שהנהגת העולם הוא ע״י מערכת המזלות אבל כשאתה מבטל רצונך בשביל רצון הצדיק כשרואים שמערכת המזלות מחייבים איזה גזירה וצדיק מבטל אזי ידוע שיש אלקי נמצא שעושה רצון הצדיק וזה מה פרעה גוזר ואינו מקיים פרעה היינו מערכת המזלות הגלוים לכל גזירתם אף אתה גוזר ואינך מקיים כי הצדיק מבטל (ל״ק סב־ו) (ר׳ טבע ח) (אמונה לז). יח ויגש אליו יהודה, כשאיש ישראל נגש להשי״ת לבקש מחילה על עונותיו ויאמר בי אדוני רוצה לומר בלי הכח שנתת בי לא יכולתי לחטוא ידבר נא עבדך דבר הטענה הנ׳׳ל הוא רק שאוכל להתפלל לפניך ואל יחר אפך בעבדך כי ידעתי שאני החייב (ח״מ השמטות ג). מה יב כי פי המדבר אליכם בלה״ק כי יוסף זכה לשלימות לה״ק ע״כ כתיב בו (מא) הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו היינו תיקון הבריח כי בלה״ק תלוי תיקון הברית (ל״ק יט־ג), יב כי פי המדבר אליכם פרש״י כפי כן לבי שהאיר הנקודה כלליות שלו בלב כל ישראל (ל״ק לד־ח). מו

ד ויוסף ישית ידו על עיניך, ע״י היד היינו שמחה שמברר הרוח טובה מן הרוח רעה נשמר העין מכח המדמה (ל״ק נד־ו). מז יב ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף, כמו הטף אל דרום (יחזקאל כא) לשון דיבור היינו שהי׳ שגורה תפלתו בפיו ע״י צדקה (ל״ק ב־ד). יט ותן זרע ונחיה, ע״י תאות אכילה בא מחלוקת שמחרפין ומבזין אותו והרעב היא בחי׳ ערלה והיינו שלוש קליפות המסבבין ברית שלום וכשמשברין הערלה תאות אכילה נתגלה ברית שלום וזה בחי׳ ותן זרע כי יוסף היא בחי׳ ברית שלום ונחיה כי ע״י שלום נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט). כט הא לכם זרע, עיקר הולדה תלוי בהא כי עיקר הולדה ע״י דעת ומי שהוא שלם בדעתו והשיג מה שאפשר לדעת האדם להשיג ואין חילוק בין דעת האדם לדעת הש״י אלא חמשה דברים כמובא אז דעתו יונק מדעת הש״י שהיא בחי׳ הא ואז מוליד (ל״ק נג). ויחי מח א הנה בנך יוסף בא אליך, סגולה לחולה שיסתכל על הציצית וזה הנה בנך יוסף בא אליך עי״ז ויתחזק ישראל (ל״ק ז־ה). ר׳ בהגהה טל כריכות הם קנו בד׳ כנפות גימ׳ יוסף, וס׳ גידלין כמנין הנה, חוליות וקשרים כמנין בנך, והתוטין ל״ב ושזורין הם סד כמנין בא אליך (פע״ח ציצית פ׳׳ד). יד שכל את ידיו, כי יעקב ע״י שזכה לעשות המצוות בשמחה המשיך ברכת השכל לתוך הידים שזה בשביל להשיג אור אין סוף (ל״ק כד־ה).

טז הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי, שע״י התינוקות בחי׳ הבל פה שאין בו חטא וכן ע״י צדקה לא״י יוכללו באוירא דא״י אויר הקדוש בחי׳ הבל שאין בו חטא ע״י יתגלו האבות להגן (ל״ק לז־ד). כ ואני נתתי לך ש׳כ׳ם׳ אחד על אחיך, כי יעקב ע״י תפלתו הי׳ משפיע חיות לשלשה חלקי עולם בחי׳ ש׳כ׳ם׳ ש׳פל כ׳וכב מ׳לאך ועי״כ היה יכול לתת ליוסף חלק אחד יותר כי ע״י תפלה נתוספו החלקים כ״ש אשר לקחתי וכר תפלה ובקשה (ל״ק ט־ב). כב בחרבי ובקשתי פרש״י לשון תפלה אותיות התפלה היא השכינה ונקרא קשת וקול הנגינה הם תלת גוונין דקשת שיש בקול אש מים רוח שהם שלשה אבות שהם שלשה גוונין דנהירין נמצא מי שמנגן אותיות התפלה בזכות ובבהירות גדול אזי מלביש את השכינה בלבישין דנהירין והקב״ה רואה אותה אזי וחמת המלך שככה שנמתקין הדינין משל למלך שכעס על בנו וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין אזי מרחם על בנו (ל״ק מב) (ראה זוהר פנחס רט״ו וירא). מט ו בקהלם אל תחד כבודי, ועל זה התפלל יעקב שלא יזיק מחלוקת קרח למרע״ ה היינו שלא יתייחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם כי כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפילו אם הוא חשוב יותר מהם עכ״ז יכולים להפילו כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכ״א מהם ועי״ז נתבטל חלק הכבוד שלו ונופל על ידם וכשלא יתייחד חלקי הכבוד שלהם בוודאי יוכל משה לעמוד נגדם להפילם ומה שאמר כבודי כי יעקב הוא בחי׳ הכבוד בחי' נפש בחי׳ כל הנפש הבאה לבית יעקב (ל״ק קפא) (ר׳ תהלים ק״ו ויקנאו). י ומחוקק מבין רגליו רגל הוא בחי׳ יראה שהיא בחי׳ סוף בחי׳ סוף דבר וכו׳ (קהלת) היינו שע״י יראה שהיא בחי׳ רגל נעשה חקיקה וצנור לקבל בתוכו את החסד כי רוב החסד א״א לקבל וצריך לעשות כלי וצנור (ל״ת ד־ד) (ר׳ קרח י״ז והנה). יא אוסרי לגפן עירה (ראה זוהר ויחי רלח אוסרי) (ל״ק לח־ב). יר יששכר חמור גרם ותרגומו עתיר בנכסין, דע שיש שבילי התורה שיש בהם התבוננות גדול מאד שא״א לבא להתבוננות הזאת כ״א ע״י עשירות ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות לא זכו לזה כ״א ע״י עשירות (ל״ק ס־א) (ר׳ ד׳׳ה א־יב ומבני). כא נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, נפתלי הוא אותיות תפלין בחי׳ א״י שהיא אילה שלוחה לבשל פירותיה והשפעתה ממדת אמת בחי׳ יעקב שהוא בחי׳ תפארת והיינו הנותן אמרי שפר שפר לשון פאר (ל״ק מז) (ראה א״י יז).

כב בין פורת עלי עין בשביל מצות ציצית שהיא בחי׳ עינים לשון מציץ מן החרכים עי״ ז זכה לבן פורת לשון פרו ורבו לזיווג דקדושה כי ע״י מצות ציצית ניצולין מניאוף (ל״ק ז־ד). כב בן פורת עלי עין, א״ה כי ע״י שעמד בנסיון וצירוף והתגבר על התאוה הכללית של מדות רעות של ע׳ לשון זכה להתגלות התורה, ע״כ (המרומז בל״ק לוב)• כב בן פורת עלי עין (ר׳ וישב ל״ט ויהי יוסף) (ל״ת סז)■ כב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, דע שיש חן שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות ואפילו כששומע החלום מאחר שמספר לו יכול לפתור החלום ולידע העתידות מהם ויוסף היה לו זה החן בחי׳ בן פורת לשון חן כשפרש״י עי״ז היו חלומותיו צודקים ונכתבו בתורה כי השתמש תמיד בחלומות ופתר אותם גם עי״ז היה יכול לפתור חלומות (ש״ה רסב). כר משם רועה אבן ישראל, ותרגומו אב ובן זה בחי׳ מאמר השלם תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע בחי׳ יראה ע״י יכול לבא לבחי׳ רועים דקדושה (ל״ק כב־י), כר מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישו אל, מי שפוגם באמונת חכמים אזי אין רפואה למכתו כי התורה נותנת כח להמלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה ולהקים אמונה הנפולה הוא ע״י נדר בחי׳ יעקב ועי״ ז מתקן ידי המלאך הנקרא אביר כי משם רועה אבן ישראל היינו ע״י הנדר נתתקן האמונה וכשנתתקן האמונה נתתקנו הידים (ל״ק נז־ב) (ר׳ ישעיה כ״ה אודה). לג ויאסף יעקב רגליו אל המטה, רגליו בחי׳ תפלה כ״ש צדק לפניו יהלך שהי׳ מאסף כל התפילות כל אחת לשרשה אל המטה לשון שבט כי יש י״ב נוסחאות התפילה לפי י״ב שבטי י־ה (ל״ק ט־ב). נ כא וידבר על לבם פרש״י דברים המתיישבים על הלב היינו שהאיר נקודה הכללית שלו בלב כל ישראל (ל״ק לד־ח). שמות

א א ואלה׳ שמות׳ בני׳ ישראל׳ הבאים' מצרימה׳ את׳ יעקב׳ איש׳ וביתו׳, סופי תיבות הם אותיות ת׳ה׳ל׳י׳ם׳ ת׳ש׳ו׳ב׳ה׳ כי ע״י תהלים זוכין לתשובה שהיא בחי׳ שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו׳ כי מ״ט שערי תשובה הם בחי׳ מ״ט אותיות שיש בשנים עשר שבטי יה הבאים מצרימה להזדכך שם (ל״ ת עג) (ר׳ אמירת תהלים א׳). יב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ רוה״ק מבשרתן, הסיגופים מועילים להולדה (ס״ה בנים). יר וימררו את חייהם בעבודה קשה (ר׳ תיקו״ז י״ג וימררו) (ל״ת מו). כב ויצו פרעה וכו׳ כל הבן וכו׳ היאורה תשליכוהו, וע״כ גזר פרעה על הזכרים דייהא כי פרעה הוא כח המדמה שהוא כח בטל מלשון למה תפריעו שהוא מתגבר על הזכרון שלא לזכור בעלמא דאתי שהוא בחי׳ בן זכר וזה היאורה תשליכוהו כי יאור מצרים זה פישון היינו בחי׳ פי שונה הלכות ששם שורה כח המדמה היינו שרצה לפגום הזכרון ע״ י כח המדמה השורה על פי שונה הלכות (ל״ ק נד־ו) (ר׳ מדמה ה) (ר׳ מקץ מ״א וזה שכתוב ועל). ב כא (ב״ר א׳) ולמה נקרא שמה צפורה שטיהרה הבית כציפור, אשה כשרה מטהרת הבית מצרעת (ס״ה טהרה). ג א ומשה היה רועה משה הוא הדעת בחי׳ מוחין תפילין הוא רועה דקדושה הפך רועה זונות וזה בחי׳ שבעה רועים דקדושה בחי׳ משה היה רועה בחי' תפילין שין של ג׳ ראשים שין של ד׳ ראשים שהם בחי׳ שבעה רועים (ל״ת ה־ז).

ב וירא אליו ה׳ בלבת אש, שהשי״ ת רצה להלביש לו השגת אלקות והלביש לו בבחי׳ בת עין כמו השחור שבעין מצמצם הראות שעל ידו רואין ומשיגין דברים גדולים שעומדים נגדו כמו כן ע״י השכל התחתון משיגין השכל העליון באופן שיוכל להסבירו לכ״א (ל״ק ל־ג) (ראה ב״ב קמ״א בת). ד וירא ה׳ כי סר לראות (ר׳ משה רבינו יט) (ל״ת ז־ יא). יא מי אנכי כי אלך אל פרעה וכו׳ ויחר אף ה׳ במשה, זה שהקטין משה א״ע שלא רצה להיות מנהיג מחמת שנשתלשל בו חרון אף ה׳ שבא ע״י חסרון אמונה (ל״ ק יח־ב) (עיין צדיק כט) (אמונה ז׳). יח וע״כ השי״ת נקרא אלקי העבריים מלשון עבר הנהר לשון צדדין היינו שאלקותו מסבב גם על החלל הפנוי הבא ע״י צמצום שצמצם האור לצדדין וע״כ ישראל נקראים עבריים שע״י אמונתם שמאמינים שהשי״ ת אלקי העברים הם עוברים על כל החכמות ועל מה שאינם חכמות היינו האפיקורסות השנית וע״כ בוודאי צריך ליזהר לבלי לעיין בדבריהם כלל כי ח״ו בוודאי ישקע שם כי עליו נאמר כל באיה וכו׳ (ל״ק סד־ב) (ר׳ חלל הפנוי ה). ד ד כבד פה, אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסות הבא מחלל הפנוי הם בחי׳ שתיקה מאחר שאין עליהם שכל ואותיות כי הבריאה היתה ע״י הדיבור אבל החלל הפנוי הוא פנוי מכל כביכול איז שם שום דיבור וצריך רק להאמין ולשתוק שם וע״כ אסור לכנוס ולעיין שם כ״ א הצדיק שהוא בחי׳ משה שנקרא כבד פה בחי׳ שתיקה שהוא למעלה מן הדיבור יכול לעיין במבוכות אלו שהם בחי׳ שתיקה כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם (ל״ק סד־ג) (ר׳ צדיק עד). י לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך וכו׳ כי יש ארבעה חלקי הדיבור וע״כ כשהיו ישראל בגלות והיה הדיבור בגלות נאמר במשה לא וכו׳ זה בחי׳ ארבעה חלקי הדיבור כי יש דיבור של צדקה כי הצדקה שמשם הדיבור הוא גדר האדם וזה בחי׳ לא איש דברים אנכי היינו הדיבור של צדקה ויש דיבור של תשובה וזה בחי׳ גם מתמול בחי׳ (תהלים צ׳) ותאמר שובו וכו׳ כיום אתמול ויש דיבור של עשירים קרובים למלכות וזה בחי׳ גם משלשום ויש דיבור של מלכות בחי׳ מלכות פה וזה בחי׳ גם מאז דברך בחי׳ נכון כסאך מאז (ל״ ת ב־ד). יא מי שם פה לאדם, ע״י שמכה כף אל כף עי״ז נתהווה הפה כי בכל יד חמשה אצבעות והכאת האורות יד ימין ביד שמאל היינו חמשה פעמים חמשה גימ׳ כ״ה וכן להיפך ג״ כ כ״ ה גימ׳ חמישים ועיקר גלות מצרים שהיה הדיבור בגלות ובשביל זה היה משה כבד פה וע״י הגאולה גימ׳ מי נתהווה בחי׳ פה וזה מי שם פה לאדם מי דייקא נמצא שע״י מחאת כף הפה מקבל דיבורים מהכנפי יראה (ל״ק מה) (ראה דיבור יט). יא מי שם פה לאדם, ע״י אכילה בקדושה עי״ז נעשה הפה בבחי׳ קומת אדם בבחי׳ מי וכו׳ כי מי שאין אכילתו בקדושה אז פיו שאוכל הוא בגדר בעל חי והרי הוא כמו בהמה ממש ח״ו (קל״ת עז) (ר׳ רות ב׳ לעת).

טז הוא יהיה לך לפה ואתה תהי׳ לו לאלקים, ותרגומו לרב וזה הוא יהי׳ לך לפה שבחי׳ אלקים בחי׳ תורה הוא מאיר להפה כי הרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו והוא בחי׳ אמת בחי׳ (מלאכי ב׳) תורת אמת היתה בפיהו (ל״ ת ב־ד). ה כג והצל לא הצלת (ר׳ סנהדרין קי״א ולפי) (ל״ק קנה בפל״ח). וארא ו ג ושמי ה׳ לא נודעתי להם פרש״י לא נכרתי במדת אמתיות שלי, במצרים שהיה הדעת בגלות היה גם הדיבור בגלות שלא נתפשט ונתגלה נאמנותו וכשיצאו ממצרים נתגלה הדעת ונתפשט נאמנות השי״ ת וניכר שהוא נאמץ מבטיח ועושה (ל״ק נו־ז) (ר׳ משלי ב׳ מפיו). ז וידעתם כי אני ה׳ המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים הגלות הוא רק מחסרון הדעת ועיקר הגאולה ע״י הדעת (ל״ק כא־י). ט ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה וע״כ במצרים לפני קבלת התורה נאמר בהם מקוצר רוח שהוא היפך ארך אפים שמשלים החסרון (ל״ק ח־ט). ט מקוצר רוח ומעבודה קשה, הקטני אמונה הם בבחי׳ מקוצר רוח שהוא כמו ממוצע דהיינו שאין להם אמונה שלימה שהיא בחי׳ מאריך רוחו ואעפ״כ אינם כופרים לגמרי שאין להם שום רוח כלל וזה מקוצר רוח ומעבודה קשה שמחמת שהם בבחי׳ קוצר רוח מחמת שהם קטני אמנה עי״ז צריכין לעבודות קשות ולתעניתים אבל כשהאמונה כשלימות יכולים לעבוד הש״י בכל דבר (ל״ת פו) (ר׳ כפירות ח).

ז ט והשלך לפני פרעה, וזה צירוף ו׳י׳פ׳ל׳ל׳ ר״ת ו׳השלך ל׳פני פ׳רעה י׳הי ל׳תנין כי צריכין להשליך מטה עוז שהיא בחי׳ תפילה בבחי׳ דין שהיא בחי׳ פלילים להתנין בבתי׳ והשלך לפני פרעה וכו׳ שמשליכין בכוונה המטה עת לפני הס״ א כדי שיהיה לתנין היינו כדי שיבלע התנין את התפילה הזאת כי עי״ ז מוציאין ממנו כל הקדושות שבלע כי היא עומדת כבית הבליעה שלו עד שמוכרח להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלע (ל״ ת ח־ג) (ר׳ תהלים ק״ו ויעמוד). בא א ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה, פרעה הוא בחי׳ חלל הפנוי ושם יש כבדות לב כי א״א להשיג בחי׳ החלל הפנוי וכל החכמות הבאים משם יש בהם כבדות לב וא״א למצוא שם השי״ ת מחמת שפינה אלקותו משם כביכול כדי שתוכל הבריאה להתהוות וע״כ ויאמר ה׳ אל משה שמשה דייקא יבא אל פרעה כי אסור ליכנס לשם כ״א בחי׳ משה וזה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו כי עבדים הם הקדמות המשמשים לחכמה היינו שכל החכמות הבאים מחלל הפנוי יש בהם כבדות לב שנשארים בקושיא וזה למען שתי אותותי אלה בקרבו כדי שאשית האותיות של הבריאה כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם לא היה מקום לבריאה וזה למען תספר כי שם בתוך הבריאה תוכל לספר ולדבר כי יש שם אותיות ודיבור שעל ידם נתהוה הבריאה וזה באזני בנך ובן בנך עד כאן רחמי האב על הבן כי עיקר כלל הבריאה היתה בשביל לגלות רחמנותו וזה את אשר התעללתי במצרים זה בחי׳ הקליפות שבאים מריבוי אור משבירת כלים כי התעללתי פרש״י שחקתי היינו שעשיתי שחוק בחי׳ הקליפות שהן כנגד הקדושה כי הם רק כקוף המשחק ומדמה עצמו לאדם וזה ואת אותותי אשר שמתי בם כי יש שם אותיות וידעתם כי אני ה׳ כי שם תוכלו להכיר את ה׳ כי יש שם ניצוצי הקדושה (ל״ק סד־ו) (ר׳ חלל הפנוי ו) (ר׳ כל הענינים מהתורה ותבין). ר וזה ויבא משה אל פרעה וכו׳ הנני מביא מחר ארבה בגבולך מחר הוא בחי׳ לעתיד לבא ואז יבינו בחי׳ החלל הפנוי שהוא ע״י הצמצום איך אפשר להיות שבאמת יש שם אלקות ואעפ״כ הוא חלל הפנוי וזה בעצמו הקיבול שכר לעתיד שישיגו השגות שא״א להבין בעוה״ז ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחי׳ ארבה כההוא קמצא דלבושי׳ מיניה וביה שזה בחי׳ סוד חלל הפנוי שאז יתגלה סוד בחי׳ הלבושין בחי׳ הצמצום ובאמת יש שם אלקות כי אז יתגלה ראש אמנה בחי׳ ניגון העליון של ראש אמונה שעל ידו נתבטל כל המבוכות של חלל הפנוי וזה הנני מביא מחר א׳ר׳ב׳ה׳ ר״ת א׳כן ר׳וח ה׳וא ב׳אנוש (איוב ל״ ב) בחי׳ נגינה שהוא בחי׳ רוח היינו שאז יתגלה הניגון של ראש אמנה (ל״ק סד־ו) (ר׳ כל הענינים מתורה סד ותבין). ט בנעורינו ובזקנינו נלך בצאנינו ובבקרינו נלך, היינו שמשה אמר לפרעה שע״י מצות קרבן פסח שמקריבין בשמחה נעורר כל העולמות לעבודת השי״ ת (ל״ק כד, מי הנחל). יב יב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו׳ כי בארץ מצרים ששם מקום הקליפות מאד שם דייקא מוסתר הש״י בעצמו היינו תורת ה׳ סתרי תורה ע״כ דייקא מההסתרה כשחוזר ומהפכה לדעת נעשה ממנה חורת ה׳ ממש (ל״ק נו־ד) (ר׳ הסתרה ב) (תורה נב). לו וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, בעל

כרחם (ברכות ט׳) כי בפסח נתתקן תאוות ממון כי הס לא רצו כלל (ל״ת א־ה). מ וזה שנצטווינו בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו שהיו מקיימין בעצמות לכלב תשליכון אותו כדי שיבחינו כ״א מישראל א״ע אם בריתו על תקונו כי עיקר הפסת תלוי במצות מילה וכשהשליכו לכלבים ראו את שלטו בהם הכלבים ח״ו היו יודעים שאין הברית על תיקונו (ל״ק נ) (ראה ברית לט). יג ד ריום אתם יוצאים בחדש האביב, ובשביל זה נקרא ניסן אביב אלף עם בית יוד עם בית וזה יחודא עילאה ויחודא תתאה כי בניסן נגאלו שזה בחי׳ עליית המלכות בחי׳ באחד בניסן ר״ ה למלכים בחי׳ ביתא תחאה ומסטרא דיובל נפקו שזה בחי׳ ביתא עילאה כי ביתא עילאה היא בחי׳ בינה ליבא וביתא תתאה בחי׳ מלכות כי העיקר לקבל עומ״ש היא ע״י ששומר המחשבה שבלב (ל״ק מט־ד) (פל״ח מט־ד). ט ולזכרון בין עיניך, כדי לשמור הזכרון דהיינו לזכור תמיד בעלמא דאתי .שלא יהיה בדעתו ח״ו שאין עולם אלא אחד צריך לשמור א״ע שלא יפול לבחי׳ רע עין בכמה בחינות (ל״ק נד־ד) (ר׳ עין רעה ב). ט למען תהיה תורת ה׳ וכו׳ (ר׳ שבת ק״ח וכן) (ל״ק ס־ז). בשלח יג יח ויסב אלקים איתא (במדרש שמות כ׳) ויסב לשון סעודה היינו לשון הסיבה אימת הותרה האכילו וע״י אכילתן של ישראל נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה אפין באפין וחמשים אחד מחמשה היינו ה׳ מוצאות הפה כשמתקנין הדיבור ע״י תענית שעל ידם כל העכו״ם פונים לאמונת ישראל לעבדו שכם אחד עלו בני ישראל מארץ מצרים ממיצר הגרון היינו ע״י עלות בני ישראל מראשי התאוות שהם אכילה ושתיה שמהם נמשכים כל התאוות ממיצר הגרון ע״י הדיבור מחזיר את העכו״ם לאמונת ישראל וע״י אמונה כשלימות הותרה האכילה בחי׳ ויסב (ל״ק סב־ו) (ר׳ אמונה לז). יח וחמשים עלו פרש״י אתד מחמשה, ע״י חמשה מוצאות הפה היינו הדיבור עלו מן המיצר (ח״מ ח״א השמטות).

יח ויסב אלקים את העם כשדינין ח״ ו מקיפין את האדם העצה לזה דרך המדבר ים סוף שצריכין לדבר מהצדיק בחי׳ יוסף (ח״ מ ח״א השמטות). יט ויקח משה את עצמות יוסף, משה הוא בחי׳ המוחין ויוסף הוא בחי׳ הצדיק היינו שאין שלימות להמוחין אלא ע׳׳י התקשרות לצדיקים ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדושת המחשבה (ל״ק ריא) (ר׳ ר״ה ג). יד י ופרעה הקריב (ר׳ מד״ר בשלח כ״א ופרעה) (ל״ת יג). יד ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון, דע שע״י מלחמות היינו מחלוקת עי״ז נופלים מחשבות של רשעים היינו של כפירות על אנשים כשרים והתיקון לזו למסור המלחמה לה׳ בחי׳ ה׳ ילחם וכו׳ וע״י השתיקה זו נתעלה המחשבה כי נתבטלין מחשבות רעות של כפירות (ל׳׳ק רנא) (ר׳ כפירות ה). טו מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, כשאחד צועק להש״י אומרים לו ליסע כמ״ש מה וכר (ל״ק קצח). ואפשר יש לפרש דברי רבינו ז׳׳ל בסימן קצח כשאחד צועק להשי״ת אומרים לו ליסע כמ״ש מה תצעק וכו׳ ולכאורה בלתי מובן אך י״ל דהכוונה דלפעמים יש שהאדם בצרה ח״ו אך יש עצות איך להמלט אבל כשאחד בצרה ר״ל שאין לו שום עצה איך להמלט ועי״ז צועק להשי״ת אומרים לו ליסע הרצון מה לעשות היינו ליסע מהצרה ומה שיעשה יהיה טוב (עו״ש פח). ועתה חזק ואמץ ולהיות מהנוסעים לצדיקים אמתיים על ר״ה הבע״ל היינו להקיבוץ הנקרא ע״ש רבינו הקדוש ז״ל אשר בוודאי רבינו ז״ל שמה ואפשר יש לרמז ברברי רבינו ז״ל סי׳ קצח כשאחד צועק להשי״ת אומרים לו ליסע וכו׳ ולכאורה בלתי מובן אך י״ל ברמז ליסע על ר״ה לצדיקים אמתיים כידוע מדברי רבינו ז״ל גאר מיין זאך איז ר״ה (עו״ש תקח). א״ה: (שמעתי מהותיק וחסיד ידידינו הר׳׳ר אלי׳ חיים נ״י בשם הותיק וחסיד ר׳ נחמן מטולטשין זצ״ל הפשט בסי׳ קצח כשאומרים מן השמים לנסוע אז כבר נוסעים בגו״ר וכר). טו

א אז ישיר משה (ר׳ סנהדרין צ״א אז) (ל״ק סד־ה) ב עזי וזמרת ויהי לי לישועה ע״י תיקון הברית הנקרא עזי עי״ז זוכה להדרת פנים דהיינו שיזדכך חכמתו בתורה וזמרת אז נזדכך קולו ואז ע״י השמעת קולו לבד הקב״ה מושיעו בעת צרתו וזה ויהי לי לישועה (ל״ק כז־ו) (ראה תהלים ק״ו וירא בצר). ב עזי, אין עוז אלא תורה שעי״ז זוכין לתשובה ודעת שעי״ז מעוררים רחמים אצלו ית׳ עד שהוא כביכול מתפלל עלינו וזה וזמרת יה י״ק דייקא היינו תפילת ה׳ אז ויהי לי לישועה כי ע״י זמרת י״ק שהוא תפילת ה׳ שמתפלל ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הגדולים אז בוודאי יקבל ישועה שלימה כי רחמיו הגדולים אינם נפסקים לעולם וכשהשי״ת ירחם עלינו באלו הרחמים בוודאי אין שום עון ופגם שיהיה חוצץ בפני אלו הרחמים הגדולים ובוודאי יהיה לנו ישועה בשלימות אמן ואמן (ל״ק קה). ד מרכבות פרעה וחילו תפילין נקראץ מרכבות פרעה היא הגוונין בחי׳ בושה וע״י מה תזכה לבחי׳ תפלין ירה בים ירה הם הגבורות כי י׳ר׳ה׳ גימ׳ ג׳ב׳ו׳ר׳ה׳ בים הוא הדיבור כשתקשר ותעלה הדיבור לשרשה ע״י לימוד תורה בלילה ומזה נמשך עליו חוט של חסד ומבחר שלישיו התורה נקראת אורייתא תליתאי ומבחר דא אברהם ע״י התורה נתעורר מדת אברהם ע״י נתתקן הדיבור וקץ כל בשר יטבע בנוקבא דתהומא רבא וזה טבעו בים סוף (ל״ק לח־ז). ה תהומות יכסיומו בחי׳ נס ע״ש ותהום כל העיר (רות א׳) ועל נס מתמיהין מי שמכסה הנסים ואומר שהוא דרך הטבע ירדו במצולות בחי׳ מצרים (שמות י״ב וינצלו וכר) היינו לעומק הגלות כמו אבן תרגומו אב ובנן היינו כמו יעקב ובניו שירדו למצרים ע״י שאמר אברהם במה אדע שפגם בא״י בחי׳ אמונה תפלה נסים (ל״ק ט־ה). יג נהלת בעזך אל נוה קדשך, ע״י עזות דקדושה נכנסין לתוך הקדושה כי א״א לבוא לצדיקי הדור אלא ע״י עזות (ל״ק כב־ד). יז מקדש ה׳ כוננו ידיך, עיקר הברכה שנשפע מהידים הוא השכל ועיקר לכוין רצונו שימשיך ברכת השכל להשיג אור אין סוף בחי׳ מקדש ה׳ (ל״ק כד־ה מ״ ה). בא ו׳תען ל׳הם מ׳רים ש׳ירו לה׳ ר״ת ש׳ל׳ו׳ם׳ כי ע״י שירה זכו לשלום (ל״ק כדו). כג ויבואו מרתה (ראה סנהדרין נ״ו שבת במרה)(ל״ק כדו). כג ולא יכלו לשתות מים ממרה, מי שפגם בבריתו הוא בחי׳ מיין מריריץ זרע טמא ואזי אין יכול להתפלל בבחי׳ כל עצמותי תאמרנה ואז כלבא נחית לאכול קרבנו היינו תפלתו והוא בחי׳ מרה בחי׳ חרב בחי׳ גיהנם (ל״ק נ). כו ויאמר אם שמוע וכו׳ והישר בעיניו תעשה והאזנת

למצותיו ושמרת כל חוקיו, הישר בעיניו תעשה זה היפך ביזוי אנשים והאזנת למצותיו זה בחי׳ תיקון הברית ושמרת כל חוקיו זה בחי׳ תיקון אמונה ואזי כל המחלה וכו׳ כי ע״י תיקון שלש מדות אלו התפילה בשלימות ויכול להתרפאות ע״י דבר ה׳ בכל הדברים שבעולם אפילו קודם שנתגלה החולאת (ל״ת א־יא) (ר׳ ברכות י׳ וזה). כו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך, והקשו כל המפרשים אם לא ישים מה צורך לרפואה אבל לפי הנ״ל מיושב היטב כי כל המחלה וכו׳ לא אשים עליך היינו שלא יביא אותך לידי מחלה כלל כי ירפא אותך מקודם בעת צמיחת המחלה תה כי אני ה׳ רופאך היינו בעת צמיחת המחלה שאז אין יודע ממנו רק אני ה׳ אז ארפא אותך ע״י בחי׳ דבר ה׳ בחי׳ תפילה (ל״ת א־ יא). כו כ׳י א׳ני ׳ה׳ ר׳ופאך ר״ת א׳מן כ׳ן י׳הי ר׳צון(ל״ת מב). פ״א סיפר שחלם לו באשר שהיו משיחים שהרפואה היא מהשי״ת לבד כי אני וכו׳ ואמר מי יודע שהשי״ח רוצה ענה א׳ כי אני וכו׳ ר״ת אכי״ר (ח״מ שה״ל נג). טז ד לחם מן השמים, הנאמר במן לשון מלחמה בחי׳ מחלוקת היינו שהמן שהוא הדעת היא בחי׳ מחלוקת לשם שמים וע״כ דתן ואבירם שחלקו על משה שהוא הדעת פגמו ג״כ במן כי המן בחי׳ דעת בחי׳ משה (ל״ק נו־ח). י וכבוד ה׳ נראה בענן, ע״י שאומר תורה ברבים ושומעים תלמידים שאינם הגונים עי״ז בא עצירת גשמים כי ע״י כבוד התורה באה גשמים בחי׳ וכבתה׳ נראה בענן וע״י הענן בא גשמים וכשלומד לתלמיד שאינו הגון הוא היפך הכבוד וע״כ בא עי״ז עצירת גשמים (ל״ת ס) (ר׳ משלי כ״ו כמטר). כה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳, אכילת שבת נעשה קדושה ואלקות גמור בלא תערובת סוגים כלל כי אכילת ימי החול נהנה ממנה ג״כ הס״א ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית היינו להפיל אויביו לפניו בזכות עונג שבת ועל שם זה נקרא שבת כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם ול״ק נדה) (ר׳ שבת ז). כה ויאמר משה אכלוהו היום (ר׳ שבת קי״ז ויאמר) (ל״ק קכה). כה אכלוהו היום, אכילת שבת יקרה מאד כי הוא כולו

אלקית כולו קודש ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעודת שבת כי מחילול שבת אי אפשר ליזהר כי בקל אפשר להכשל בחילול שבת ח״ו והתיקון הוא ע״י האכילה של שבת (ל״ק רעז) (ר׳ שבת כח). כו שבו איש תחתיו צריך לשבר גאותו בד׳ בחי׳ שפלות כנגד הגדולים בינונים וקטנים וגם כנגד מדרגתו ידמה בעיניו שהוא למטה ממדריגתו בחי׳ שבו איש תחתיו (ל״ק יד־ה). כט ראו כי ה׳ נתן לכם את השבת, ראו דייקא כי שבת היא כח הראות וע״כ בשבת יכול לראות שפלותו וזה שבו איש תחתיו הנאמר בשבת היינו תחת מדריגתו שפל ממה שהוא ועכ״פ אל יצא איש ממקומו היינו למעלה ממדריגתו ואימתי יכול לראות שפלותו בשבת כשעושה תשובה שלימה שהיא שבת (ל״ק עט) (ר׳ נצבים ל־ב ושבת). כט שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו, היינו ע״י שזוכין לשפלות שזהו בחי׳ שבו איש תחתיו שמחזיק עצמו תמיד בשפלות למטה תחת מקומו ומדריגתו עי״ז אל יצא איש ממקומו כי שום אדם לא יוכל להוציאו ממקומו דהיינו לדחותו מפרנסתו ח״ו (ל״ק עט). כט ראו כי ה׳ נתן לכם את השבת ראו דייקא כי שבת שהוא שמא דקוב״ה הוא בחי׳ כח הראות בחי׳ תלת גוונין דעינא ובת עין גם הצדיק הוא בחי׳ שבת ע״ב ע״י הצדיק ושבת נפתחין העינים וזוכין להסתכל על עצמו בכל המדות איך הוא אוחז בהם (ל״ת סז)(ר׳ ת״ז ע׳ שבת שין בת). כט אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ע״י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה ואז נעשה בן חורץ היינו שבא לקדושת שבת וקדושת שבת זה בחי׳ תכלית הידיעה שלא נדע וזה עיקר החכמה ותכלית הזה הוא עיקר המקום שזה התכלית הוא מקיף את כל העולם שנברא בחכמה וזה אל יצא איש ממקומו ביום השביעי(ל״ ת פג)(ר׳ שבת מב). לה ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה (ר׳ קידושין ל״ח את המן) (ל״ק נו־ח). יז יב ויהי ידיו אמונה ע״י המחאת כף נתבטל הגאוה והכפירות ונתרבה האמונה (ל׳׳ ק י־ו). יב ויהי ידיו אמונה, אי אפשר לקבל תוכחה ומוסר כ״א ע״י אמונה ואמונה בחי׳ ידים לקבל המוסר על ידם (ל״ק כב*ב) (ראה איוב ל״ז ביד).