יב ויהי ידיו אמונה, צריך להמשיך אסונה לתוך ברכת השכל שנשפעין מהידים כי אין לסמוך על השכל בעצמו כידוע (ל״ק כד־ו) (ראה אמונה טז). יב ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, שהי׳ לו אמונה כ״כ גדולה עד שנתפשט בכל האברים שאפילו בידיו היה האמונה כ״כ גדולה עד בא השמש היינו להשכל של הדבר ושמש הוא בחי׳ חכמה כי כל מה שמחזיק א ״ע באמונה בא אל השכל יותר כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה מבין הדבר הראשון בשכל (ל״ ק צא) (ר׳ כתבי האר״י ז״ל). יב ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו תפילה היא בחי׳ אמונה כי עיקר מה שמועלת התפילה לפעול בקשתו הוא רק ע״י אמונה (ל״ ת ה־א). יב ויהי ידיו אמונה, כי ע״י אמונה החליש את עמלק דהיינו החכמות והחקירות וזה ויהי ידיו אמונה ידיו היינו בחי׳ מצוות מעשיות שהם בחי׳ אמונה כ״ש כל מצותיך אמונה (תהלים קיט) שע״י אמונה ומצוות מעשיות החלישו ואמונה זה תפילה כמו שתרגם פרישן בצלו כי התפילה משנה הטבע ונתבטלץ החכמות והחקירות שהם הולכים ע״פ הטבע (ל״ ת יט) (ר׳ תנחומא כי תצא עמלק). יד ויאמר ה׳ אל משה כתב זאת זכרץ בספר ושים באזני יהושע, הענין מה שצריכין לנסוע להצדיק ולא די בספר מוסר מפורש בתורה, כי אף שאמר לו לכתוב בספר אעם״כ לא הסתפק בזה וצוה לו ושים באזני יהושע כי העיקר מה ששומעין מפה הצדיק (ל״ק קכ) (ר׳ מדרש דברים ג׳ שמע). יתרו יח א וישמע יתרו חותן משה, כי מחמת שהיה חותן משה זה גרם לו ששמע ונתגייר כי כל עבודת משה בחייו ועכשיו לאחר מותו הוא רק לעשות גרים (ל״ק רטו) (ר׳ משה רבינו יג). א וישמע יתרו (ר׳ זבחים קט״ז וישמע) (ל״ת ח־ג).

ט ויחד יתרו (ר׳ סנהדרין צ״ד ויחד) (ל״ ת לג). ט ויחד יתרו על כל הטובה, כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד למשל כשבאין על חתונה יש מי ששמח מן האכילה ויש ששמח מן הכלי זמר ויש ששמח מן החתונה עצמה כגון המחותנים אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד אבל שלימות וגדלות השמחה הוא מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד וזה א״א כ״א כשמסתכל על השורש שמשם נמשכין כל הטובות ושם הכל אחד ואזי שמחתו מכל הטובות ביחד וכל מה שיש יותר שמחות שנכללין ביחד ניתוסף ביותר אור ההתנוצצות וזה ויחד יתרו על כל הטובה שהיה שמח מכל הטובות ביחד כי היה מסתכל למעלה על כל הטובה היינו על השורש ששם הכל אחד ושם נכללין כל השמחות יחד (ל״ ת לד). בא ושמח עליהם שרי אלפים שרי מאות וכר כי יש בכל אחד מישראל בחי׳ מלכות וממשלה לפי בחינתו יש שהוא שורר בביתו ויש שהוא מושל יותר וצריך כ״ א ליזהר ביותר לבלי להשתמש עם המלכות והממשלה שיש לו להנאתו ולצרכו כ״א לעבודת השי״ת לבד דהיינו להזהיר ולהוכיח את כל הנכנעים תחתיו להשיבם אל ה׳ (ל״ק נו־א־ב). כא ואתה תחזה מכל העם ושמת עליהם שרי אלפים וכר, ואתה תחזה דייקא כי ע״י הראיה לבד של משה רבינו שהיה מסתכל בכ״א היה מתנוצץ מוחו של כ״א ועי״ז קיבל כ״א גדולה ושררה כפי ערכו לפי מדריגת מוחו היינו בחי׳ שרי אלפים וכו׳ וזה ואתה תחזה וכר ושמת וכר כי ע״י שיחזה משה ויסתכל בעם עי״ז בעצמו הוא משים אותה שרי אלפים וכר גם משה ע״י הסתכלותו בהם היה יודע הגדולה המגיע לכ״א כפי התנוצצות מוחו (ל״ת עב). וע״כ משה רבינו שהיה קדוש ופרוש גדול מאד על פי הדיבור היה יכול לחזות ולהסתכל בישראל ולחלק להם גדולה עי״ז וזה ואתה תחזה אתה דייקא כי רק משה זוכה להסתכלות הזאת כי הסתכלות הזאת היא תלויה רק בקדושה ופרישות מתאווה זאת (ל״ת עב). כא ואתה תחזה, וע״כ יתרו דייקא אמר למשה ואתה תחזה כי משה היה חתנו וידע יתרו גודל קדושתו ופרישותו שהוא יכול לחזות ולהסתכל בכ״א וגם יתרו היה גר והגרים באים מקדושת הזיווג של הצדיקים (ז׳ שלח קסח) ע״כ הוא יודע גודל יקר קדושת הצדיקים שלגודל קדושתם נעשה מזיווגם נפשות הגרים מכש״כ קדושת פרישותם וע״כ יתרו שהוא גר הוא יודע קדושת הצדיק וע״י ראייתו לבד יתן להם גדולה (ל״ ת עב). וזה אותיות י׳ת׳ר׳ו׳ ס״ת ורבים מישיני׳ אדמת׳ עפר׳ יקיצו׳י, כי יתרו דייקא אמר למשה ואתה תחזה ועי״ז זוכין לגדולה וזוכין לביאורי התורה ועי״ז באין לבושה ולתשובה וע״י התשובה חוזר ונחיה השפלות של כ״א כי עיקר התחי׳ הוא להשפלות בחי׳ הקיצו ורננו שוכני עפר וכ״ז נעשה ע״י יתרו דייקא וזה ורבים מישיני אדמת עפר דייקא היינו בחי׳ שפלות כנ״ל (ל״ ת עב)(ר׳ יתרו כ׳ ולבעבור). יט

ג ומשה עלה אל האלקים, זאת הבחי׳ היתה למשה כי כל מה שעלה למעלה יותר עליונה מצא שם אלקים כי בגשמיות אנו רואים שיש אדם שהוא למטה בדחקות אזי הוא עובד השם וכשהוא נתעלה למעלה שנתעשר אזי הוא שוכח בהקב״ה (ל״ת פב). ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, נשרא זה תיקון הכללי היינו תיקון הברית עי״ז דייקא ואביא אתכם אלי כי עיקר התקרבות להשי״ת הוא ע״י תיקון הברית (ל״ק כט־ד). ו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ממלכת בחי׳ תורה שבנגלה והכל צריכין למרי חיטייא כהנים בחי׳ תפילה במסירת נפש וגוי קדוש זה בחי׳ הביהמ״ק תורה שבנסתר וע״י מה זוכה לאלו הבחי׳ ע״י שיקשר היראה לדעת ע״י משפט וזה אלה הדברים אשר תדבר יראה נקרא דבר משה הוא בחי׳ הדעת אל בני ישראל כי הם בחי׳ משפט (ל״ק טו־ז). ו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, בחי׳ אהבה קדושה וגוי קדוש קודש היא נקודה ואו בחי׳ לב ע״י מה תבא לבחי׳ אהבה ע״י אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כי משה הוא נקודה כלליות נשמות ישראל שבתחלה צריכין הכל לקבל מהנקודה הכלליות ואח״כ צריך כ״א להאיר בחבית מהנקודה שיש בו וגם יוכל להאיר מיניה וביה מהנקודה שבו עי״ז ואתם תהיו לי ממלכת כהנים היינו אהבה הקדושה ויסיר ממנו ערלת לב (ל״ק לד־ח). ו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וע״כ בשעת מתן תורה שרצה השי״ ת לגלות מלכותו ויראתו הכניע א״ע הש״י לישראל כביכול וביקש מהם שיקבלו מלכותו והבטיח להם כמה הבטחות כ״ש ואתם וכו׳ וכ״ז היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו כ״ש בעבור תהיה יראתו על פניכם וכו׳ כי הש״י מקטין א ״ע בשביל לגלות מלכותו (ל״ ק ריט). ח ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה וישב משה את דברי העם אל ה׳ ויאמר ה׳ אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו׳ ויגד משה את דברי העם אל ה׳, והוא תמוה ונפלא מאד כי מה הס דברי העם שנית שעליהם נאמר ויגד משה את דברי העם אך דע כי ישראל טענו כל אשר דבר ה׳ נעשה כלומר כל אשר ידבר ה׳ לעשות זאת המצוה אנו מוכרחים לעשות כי אק שום בחירה שלא לעשות מאחר שיצא מפי ה׳ וע״ז נאמר תיכף וישב משה את דברי העם שהשיב להקב״ה טענת ישראל מיד השיב לו ה׳ הנה אנכי בא אליך דייקא שלא אדבר הדברות רק עמך לבד כמ״ש אנכי ה׳ אלקיך והס רק ישמעו ועי״ז יהיה להם כח הבחירה לעשות כרצונם וע״ז נאמר ויגד משה את דברי העם אל ה׳ שמשה טען את דברי העם כי תקנת את ישראל אבל את עצמי לא תקנת כי לא יהיה לי בחירה השיבו ה׳ ויאמר ה׳ וכו׳ היום ומחר ולא צוה לו השי״ ת רק שני ימים ומשה הוסיף יום אחד מדעתו וכוון לדעת הקב״ה ובזה היה תלוי בחירתו לקבל את התורה או שלא לקבל ואם לא היה מוסיף יום אחר לא היה מקבל את התורה (ל״ק קץ). הגם כי יש כמה מצות שנאמרו בלשון רבים לכלליות ישראל ואעפ״ב יש להם בחירה י״ל דמאחר שלא נצטוו רק ע״י שליח היינו ע״י מ״ר ע״ה ע״כ יש להם בחירה (ל״ק קץ בפל״ח). לכאורה קשה הלא אדם הראשון שהיתה מדריגתו בנבואה בתכלית המעלה אעפ׳׳כ היה לו בחירה לעבור על צווי ה׳ אבל באמת משם ראיה לדברי רבינו ז״ל כי עיקר הטעם שתתבטל הבחירה הוא מאחר שיצא הדיבור מפי ה׳ לעשות זאת המצוה אבל גבי אדם הראשון כתיב ומעץ הדעת לא תאכל כי ביום אכלך נמצא שיצא דיבור הש״י הן ולאו וע״כ היה לו בחירה כי הש״י רצה שיהיה לו בחירה (ל״ק קץ בה״נ). וע״פ התורה הנ״ל יבואר משרז״ל (שבועות לט) שמאיימין על הנשבע ואומרים לו הוי יורע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הש״י לא תשא ולא גילו לנו חז״ל מאין הוציאו זאת וגם יש להבין למה בדיבור לא תשא נזדעזע ולא בשאר הדברות וגם יתורץ קושיית התוס׳ (שבועות כט) הלמה הוצרך משה להשביע את ישראל אם יחושו לציווי ה׳ הלא כל התורה הוא ציווי ה׳ ואם לא יחושו ח״ו לא יחושו גם לשבועה והניחו בקושיא וע״פ התורה הזאת יתורץ הכל בס״ר כי השי״ ת אמר לו הנה אנכי בא אליך וכו׳ בדברי עמך דייקא ולא עמהם ועי״ ז יהיה להם בחירה אבל א ״כ יוכלו ישראל לומר שלא נצטוו על התורה רק משה לבר כמו שבאמת טען משה כך כשעשו את העגל ע״ כ אמר הש״י לא תשא וכו׳ כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא וכו׳ שאמר להם הן ולאו כמו גבי אדה״ ר כדי שיהי׳ להם בחירה נמצא שדיבור לא תשא נאמר לכולם וע״כ חזר משה והשביע את ישראל כי על שבועה אין יכולים לומר שלא נצטוו ומזה למדו רז״ל שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר לא תשא דייקא (ל״ק קץ בה״נ).

טו היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, וע״כ בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחי׳ קדושה ופרישות כ״ש היו וכו׳ כי כולם נתקדשו בבחי׳ פרישות ע״י משה שהי׳ קדוש ופרוש גדול שהמשיך להם התורה עי״ז וע״כ נמשך עליהם קדושה ופרישות ג״ כ (ל״ ת עב). יט קול השופר הולך וחזק מאד, קול זה בחי׳ תפילה השופר שיוצא מגופא שפירא כי ע״י תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפלה ואז בא לקדושת שבת ופושט גופו המצורע ולובש בגדי שבת היינו גוף קדוש מגן עדן הולך וחזק מאד זה הממון (ברכות נד) שנתחזק מזלו וזוכה לעושר ונתחזק יצרו הטוב ונתבטל העצבות והליצנות (ל״ ת פג). כא רד העד בעם פן יהרסו אל ה׳ לראות, כי ישראל היו אז במעלה גדולה מאד והוצרכו להזהירם מהיצה״ר שיש בענין התקרבות להשי״ת כי לפעמים ריבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע כי זה בחי׳ פן יהרסו (ל״ק עב). כא פן יהרסו אל ה׳ לראות וכו׳, היינו שכל בריה יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו שאפילו בקדושה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו בחי׳ פן יהרסו וכו׳ (ל״ת ה־ז) (ר׳ כי תשא ל״ג ושמתיך). כא פן יהרסו לעלות אל ה׳ וכו׳, לפעמים יש שמנשב בהאדם בחי' רוח סערה ומבעירו ביותר חוץ מהמדה שזה בחי׳ הריסה בחי׳ פן יהרסו וכו׳ כי במופלא ממך אל תדרוש (חגיגה יג) ואסור להרוס לעלות אל ה׳ מה שאינו ראוי לו לפי בחינתו ע״כ כשרואה אדם שבוער ביותר חוץ מהמדה ידע שזה מבחי׳ רוח סערה (ל״ ת ט) (ר׳ סידור זמירות למוצ״ש איש אשר רכב). כ א וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, וידבר לשון זיווג והתקשרות כמו ראוה מדברת (כתובות יג) אלקים את אלקים בחי׳ חכמה תתאה את זה בחי׳ חכמה עילאה היינו לזווג ולקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה זה נעשה ע״י בחי׳ הדברים האלה לאמר היינו ע״י הצדיק שמלביש הדברים האלה היינו דיבורי התורה הוא מלביש בסיפורי דברים לאמר לשון הלבשה ועי״ ו מקשר חכמה תתאה עם חכמה עילאה (ל״ת צא). ב אנכי ה׳ אלקיך הן ה׳ הן אלקיך רחמים ודין תבין אנכי שכולו טוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי כל■ הגליות מכונים בשם מצרים שהם מצירים לישראל וע״י־ הצדיק נתבטל ממשלתם של העכו״ם ועולה מלכות דקדושה מבית עבדים רמז על ביטול המדות רעות הנמשכין מבחי׳ עבד (ל״ק ד־ט). ג לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, אלו בנ״א הנופלים בתאוות ממון ואינם מאמינים בה׳ ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות נקשרים בפנים דס״א אלקים אחרים בחי׳ מיתה עצבות (ל״ק כג־א). ד לא תעשה לך פסל, מי שיש לו עזות דס״א יש לו תורה מהסט״א הנקראים פסילים שהיא ההיפך מן התורה הק׳ שלנו שהיא בחי׳ פסל לך ותורתו היא פסולת אפילו בעוה׳׳ז (ל׳׳ק ל־ח).

ו ועושה חסד לאלפים, ע״י בחי׳ חסד ימין בחי׳ אמונה מתקן האלפין הנפולין דהיינו התורה נפולה של אלו הת״ח ש׳י׳ המקבלין תורתם דרך הקליפות ומעלה הטוב הגנוז בגוויה (ל״ק כח־ב)(ראה תהלים כ׳׳ב ואנכי תולעת). ז לא תשא את שם ה׳ לשוא, ע״י שוא הוא מסלק אח הקב״ה כי דובר שקדים לא יכון וכו׳ (תהלים קא) (ל״ק ט־ג). ח זכור את יום השבת (ראה מכילתא זכור) (ל״ ק לח־ז). יא כי ששת ימים עשה ה׳ וכו׳ וינח ביום השביעי, היינו שכל ששת הימים שבהם עשה ה׳ את השמים ואת הארץ בחי׳ הששה טפחים הניח כולם ביום השביעי שהוא שבת שהוא בחי׳ ברית כי כשמתקנים תיקון הברית נתתקנים ממילא כל המדות (קל״ק סג־א)(ר׳ ברית מג). יד לא תנאף (ר׳ מ״ר נשא יוד לא) (ל׳׳ת לב). כ ולבעבור תהי׳ יראתו על פניכם (ראה נדרים כ׳ לבעבור) (ל״ק לח־ה). כ ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וארז״ל זו הבושה (נדרים כ׳) עיקר הבושה נמשך ע״י המנהיג שממשיך ביאורי התורה לכ״א עי״ז נמשך בושה על כ״ א כמו בשעת מתן תורה שהמשיך משה התורה לישראל ואמר שם ולבעבור וכו׳ וזה לבלתי תחטאו דהיינו שיהיה להם בושה אפילו לבלי לעשות עבירה כי אפילו כשעושין מצוה צריך שיהיה לו ג׳׳כ בושה גדולה (ל״ת עב). כ ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (ר׳ נדרים כ׳ ולבעבור) (ל״ ת עב). כא ויעמוד העם מרחוק, כי כשרואיז הערפל היינו המניעה עומדין מרחוק ומשה שהוא בחי׳ דעת כל ישראל ניגש אל הערפל אשר שם האלקים היינו אל המניעה שבה בעצמה נסתר השי״ ת (ל״ק קטו)(ר׳ מניעות ו).

משפטים כא א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואלה מוסיף בחי׳ יוסף שמירת הברית ע״י מצות ציצית המשפטים בחי׳ אמת שזוכה לעצת צדיקים אשר תשים לפניהם בחי׳ איש ואשה התחברות אמת ואמונה ובזה תלוי הגאולה וזה יכול יהיו התלמידים לומדים ואין מבינים ת״ל לפניהם ערכם לפניהם כשולחן ערוך זה בחי׳ הגאולה שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך (ל״ק ז׳ ה׳). א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם איתא במכילתא אשר תשים לפניהם השוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה פי׳ לכל הדינים שצריך להמתיקם צריך להשוות לאחד קוב״ה ושכינתי׳ בחי׳ איש ואשה וזה ואלה מוסיף על הראשונים בחי' ריבוי גאוה ע״ז וזה מוסיף על הראשונים המן עמלק כ״ש ראשית גוים עמלק תיקונו המשפטים בחי׳ רוח ע״י הצדיק נתתקן הגאווה ועי״ז אשר תשים לפניהם היינו המתקת הדינים ע״י יחוד קוב״ה ושכינתי׳ (ל״ק י־י). יט רק שבתו יתן ורפא ירפא, הצדיק לוחם תמיד מלחמת ה׳ כי הוא לוחם כנגד קליפת עמלק שממנו נמשך פגם הברית והצדיק מכניע אותו ומחזק החלושי כח שבישראל ועי״ז זוכה לשפע כפולה וזוכה לחדש חידושין דאורייתא בשבת על חד תרץ ומרפא רפואות הנפש ורפואות הגוף וזה רק שבתו יתן ורפא ירפא שתי רפואות ע״י שבת (ל״ק נח־ה). יט ורפא ירפא (עם הב׳ תיבות) מספר פדיון נפש כי עיקר הרפואה ע״י פדיון דוקא ע״י שממתיקין הדין (ל״ת ג) (ר׳ ברכות ס׳ ורפא). יט ורפא ירפא, גם החילוק שבין הנקודות כי ורפא בחולם ירפא בצירי כי חולם היא בחי׳ המתקה כמובא בכתבי האר״ י ז״ ל שחולם גימ׳ ג׳ הוויות שהם ממתיקין ג׳ אלקים שבגרון שהם מוחין דקטנות ונמתקין ע־׳־ י׳ הוויות גי׳ חלם ואזי אחר ההמתקה ירפא בצירי בחי׳ (ירמי׳ ח) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם היינו בחי׳ רפואות שאחר ההמתקה שהוא בחי׳ ורפא בחולם אזי דייקא יכולץ להתרפאות ע״י רפואות (ל״ת ג). יט אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, אמירת תהילים מסוגל מאד לרפאות החולה ולהיות לו בטחון רק על השי״ת שע״י אמירת תהלים יושיעו ה' והבטחון הוא בחי׳ משענת שנשען על הבטחון שיושיעו ה׳ כמו שאמר דוד ויהי ה׳ למשען לי וע״ב עי״ז נתרפא החולה כמ״ש אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (ש״ה צח). כב וכי ינצו אנשים יחדיו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה וכו׳ כי כשמתחיל ליכנוס לאיזה דרך בעבודת ה׳ הוא בחי׳ הריון וצריך להתעלם שם בבחי׳ עיבור עד שיגיע הזמן שיצא לאויר העולם לגלות זה הדרך בעולם וכשיוצא קודם זמנו זה בחי׳ נפל ופגם זה נעשה ע״י מחלוקת וזה בחי׳ וכי ינצו וכו׳ היינו מחלוקת עי״ז ונגפו וכו׳ היינו בחי׳ המפורסמים שנעשין קודם זמנם שהם בחי' נפלים ועונשם מיתה או עוני לפי הפגם וזה אם לא יהיה אסון היינו שלא יפסידו הדרך החכמה בעצמו רק יפסידו הנפלים דהיינו האנשים שנתפרסמו קודם זמנן ויכולין אחרים להתעבר שם ענוש יענש בממון היינו עניות ואם יהיה אסון באשה שגרמו להפסיד גם הדרך בעצמו אזי ונתת נפש תחת נפש היינו שגורמין מיתה לבעלי המחלוקת ה' יצילנו (ל״ ת כ) (ר׳ מחלוקת מח). כב

כו היא שמלתו לעורו (ראה תיקון סט היא שמלתו) (ל״ק מז). כג טו שבעת ימים תאכל מצות וכו׳ כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם, מ׳מצרים ו׳לא י׳ראו פ׳ני ר׳יקם ר״ת פ׳ו׳ר׳י׳ם׳, וע״כ צירוף של פורים מרומז בפסח כי פורים הוא דרך לפסח שיהיו יכולין להיות נזהרים מחמץ בפסח כי בתחילה היו כל התחלות מפסח וע״כ כל המצות הם זכר ליציאת מצרים ועכשיו (ולא סיים) (ל״ת עד) (ר׳ שה״ש ה׳ שפתותיו) (בה״נ ל״ת עד). כה ועבדתם את ה׳ אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, ועבדתם את ה׳ עבודה זו תפילה אזי וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה וכו׳ היינו שיהי׳ לך רפואה ע״י לחם ומים ע״י שיתברכו מן שורש הכל דהיינו דבר ה׳ בחי׳ תפילה ויהי׳ ללחם ומים כח לרפאות כמו עשבים (ל״ת א־ט) (ר׳ רפואה טו). כר יב לוחות האבן, כי תורה שבכתב אין לה שלימות כ״א ע״י תורה שבעל פה וע״כ ע״י ספרים שנתחדשים ע״י המחלוקת עי״ז נשלם התורה ואזי התורה בבחי׳ לוחות האבן שמקבלת הארה מבחי׳ אבן שתי׳ כי כל דבר שבעולם יש לו צמצום אחר בכמות ואיכות וכולם נרשמים באבן שתיה שממנו הושתת העולם ושם המתקת כל הדינים כי הוא בחי׳ חכמה עלאה קדשי קדשים כי השכל נקרא קודש וכולם מקבלים ונכללים בבחי׳ קדשי קדשים ומשם המתקת הדינים בפרטיות ובכלליות (ל״ק סא־ו). ז א. נעשה ונשמע היא בחי׳ שמחה וע״י באים לעזות דקדושה (ל״ק כב־ט). כי נעשה ונשמע הם בחי׳ נסתרות ונגלות נעשה היא נגלה המצוות שאפשר לכ״א לקיים לפי מדרגתו ונשמע היא בחי׳ נסתרות שגבוה ונסתר ממנו היינו שכל מצוה יש דברים סביבותיה כגון וידבר ה׳ אל משה ועבודה שיש באלו הדיבורים אין אנו יודעים וזה בחי׳ נסתר (ל״ק כב־ט). נעשה ונשמע בחי׳ תורה ותפילה נעשה בחי׳ תורה נגלות מה שיודע לקיים ונשמע הס בחי׳ נסתרות בחי׳ דיבורי התורה שסביבות המצוה שאינו יודע איך לעבוד בזה את השי״ת כי אין סוף היא בחי׳ שאין בו תפיסה בחי׳ נסתר ותפלה ודביקות היא רק ביטול לאין סוף (ל״ ק כב־ט).

ויש בכל דרגא ודרגא בחי׳ נעשה ונשמע כי התורה הנגלית לו היא בחי׳ נעשה ומה שנסתר ממנו היא בחי׳ נשמע וכשמגיע למדריגה הגבוה מהראשונה אזי נעשה מהנשמע בחי׳ נסתר נעשה בחי׳ נגלה וכן מדרגא לדרגא (ל״ ק כב־י). וכן בכל עולם יש בחי׳ נעשה ונשמע (ראה עולם ד) (ל״ק כב־י). וצריך כל אדם שילך מדרגא לדרגא שיזכה בכל פעם לנעשה ונשמע גבוה יותר עד שיבוא בראשית נקודת הבריאה שהא תחילת האצילות ושם יש ג״כ נעשה ונשמע ובכל עולם ודרגא הנעשה ונשמע הוא בשם המושאל כי מחמת שנסתר ממנו נקרא תורת ה׳ אבל כשבא לבראשית נקודת הבריאה שם היא תורת ה׳ ממש ותפילת ה׳ ממש (ל״ק כב־י). לכאורה קשה כשנכלל באין סוף אז תורתו תורת ה׳ ממש ותפילתו תפלת ה׳ נמצא שאינו הולך יותר מדרגא לדרגא אבל באמת כשנכלל באין סוף מעורר בכל פעם יותר רחמים עד אין סוף וזה נקרא הולך מדרגא לדרגא אופן ב׳ אפשר להבין כי בכל עולם יש אבי״ע וכשהולך מעולם לעולם נמצא שהולך מדרגא לדרגא עד תחילת האצילות שבאותו עולם (פל״ח כב־ו). ענין זה לזכות לבתי׳ נעשה ונשמע הגבוה יותר בחי׳ א״ס א״א לזכות כ״א ע״י ענוה באמת שהוא בחי׳ אין עי״ז נכלל בא״ס (ל״ק כב־ו). לכאורה יש להתפלא כי בהתורה זאת מבואר שצריכין לעשות מנסתר בחי׳ תפילה נגלה בחי׳ תורה ובתורה כה בלק״ת מבואר שצריכין לעשות מתורה תפילה עיין מזה בלק״ ה ר״ח ה׳ שבאמת זה ענין אחד כי כשמתפלל לקיים התורה אז התורה בחי׳ נסתר ממנו וכשזוכה לקיים אז הוא בא מן התפילה לתורה בחי׳ נגלה נמצא שזה ענין אחד ע״פ (פל״ח ל״ק כב־ט). אך כשרוצים לצאת ממדריגת נעשה ונשמע זה למדריגה גבוה ממנה צריך להיות ירידה קודם עלי׳ כי הירידה היא תכלית העליה (ל״ק כב־יא). י, נעשה ונשמע, ע״ י שכופה את יצרו הרע אזי לשונות עכו״ ם נתבטלין ואזי נשארין אותיות התורה בולטין זה בחי׳ נעשה שמתחילה עושין ובונין לאותיות התורה ואח׳׳כ נשמע היינו שאותיות התורה מקבלין חיות ואור רב יותר (ל״ק לג־ג). תרומה

כה ב ויקחו לי תרומה, היינו כשתרצו ליקח ולהמשיך אותי א״א כ״א ע״י התורה כי ע״י חידושי תורה שמגלין עי״ז נמשך אלקות כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מוח השומע ואע״פ שזה תפיסה כביכול אעפ״כ הוא ניחא להשי״ת שיהיה נמשך כביכול ע״י התורה אבל כשלומד לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו ית׳ לתוך מוח שלו זהו תפיסה ממש וע״כ עונשו תפיסה (ל״ ת ס). (א״ה אפשר לרמז מה שמפרש רבינו ז״ל ויקחו לי תרומה על התורה כי מובא כי אותיות תרומה היא תורה מ׳ כנגד מ׳ יום שניתנה התורה ע״כ) (ר׳ תיקון ו׳ מלך). ב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כי צדקה היא נדיבות לב שנפתח ונתנדב הלב ועי״ז נפתחין שבילין דלבא ונעשין כלי לקבל שלהובין דרחימותא שנמשכין מנועם העליון שעי״ז ההולדה (ל״ת עא). תצוה כח לו ועשית ציץ זהב טהור וכו׳ כשאתה רוצה שהשי״ ת ישפיע חסדיו לישראל תאמין שיש בכל דבר ניצוצות הק׳ ותצרף אל האמונה את החכמה כי ע״י אמונה באים לשכל וזה ועשית ציץ מלשון הסתכלות כשהוא טהור באמונה ובחכמה אז ופתחת עליו פיתוחי חותם היינו שתפתח ע״י עין כזה הניצוצות החתומים בכל הדברים ותעלה אותם קודש לה׳ והניצוצות הם אותיות ומהאותיות נעשה דיבורים וע״י הדיבורים משפיע רב טוב לישראל (ל״ק צד) (ר׳ סנהדרין לז חייב). כט לה שבעת ימים תמלא ידם א״א לזכות לאמונה שלימה שהיא בחי׳ ידים כ״א ע״י שבעה רועים שהם כלליות של כל מנהיגי הדור כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה כי השבעה ימים הם כנגד השבעה רועים (ל״ק כב־ג) (מי הנחל ג). מג ונקדש בכבודי, (ר׳ זבחים קטו ונקדש) (ל״ק קלא).

כי תשא ל יב ראש בני ישראל ר״ ת רבי ולהיפך רשעים בחשך ידמו (שמואל א׳ ב׳) ר״ת רבי (ל׳׳ק קיא). פי׳ כי כשזוכין לרבי הגון אזי הוא מאיר עיני המקורבין אליו ע״ד החכם עיניו בראשו והוא מאיר להדור ופותח עיניהם ממש אבל להיפך ח״ו רבי שאינו הגון מחשיך עיניהם ביותר שזה בחי׳ בחשך ידמו (ל״ק קיא בפלח). טו העשיר לא ירבה (ר׳ ב״מ מב לעולם) (ל״ק ס־ד). לא ג ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה זה בחי׳ ד׳ מוחין (ת״ז יג בה״ק). כי יש בחי׳ רוח בכל אחד והמנהיג האמתי של כל ישראל הוא בחי׳ רוח הכולל שיודע להלוך נגד כל רוח ורוח כי כולם מקבלים ממנו ורוח הזה הוא בחי׳ רוח אלקים בבחי׳ ואמלא וכו׳ וכ״א לפי בחי׳ רוח אלקים שיש בו שהוא בחי׳ רוח הקודש רוח נבואה כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה (ל״ת עב) (ר׳ יחזקאל ל״ז כה). ו ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, הלב הוא הצייר של המרות היינו החכמה שבלב כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם היצה״ר כי עיקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב (ל״ק מט). טז ושמרו בני ישראל את השבת ר״ת ביאה היינו אע״פ שזיווגו משבת לשבח אעפ״כ צריך שמירה גדולה בחי׳ ושמרו שישמרו א״ע ע״פ התורה בחי׳ למינהו (ל״ק יא־ז) (עיין חולין ם יהי כבוד). טז לעשות את השבת לדרתם ואחז״ל (ז׳ פנחס רמג) לדרתם כתיב לשון דירה היינו כי ע״י שבת שהוא בחי׳ מאורי אור עי״ז נעשה דירה דהיינו בחי׳ הביהמ״ק שקיומו ע״י שבת גם דירה ממש כו׳ ע״י שבת שהוא בחי׳ מאורי אור עי״ז נכנעין מאורי אש וניצולין משריפות נמצא שקיום דירות ישראל הוא ע״י שבת (ל״ת סז).

יד ברית עולם ביני ובין בני ישראל קדושת שבת הוא בחי׳ אמונה ועיקר קיום וחיות האמונה הוא רק ע״י שמירת הברית (קל״ק לא־ה) (ראה אמונה כ׳). לב א אשר ילכו לפנינו, יש חושבים שצריך לעבוד את האמצעי כמו שטעו בעגל שרצו לעשות את העגל אמצעי בינם לבין השי״ת כמו שאמרו אשר ילכו וכו׳ בחי׳ אמצעי ובטעיות כאלו רבים נכשלים היינו שמאמינים בהשי״ת אבל מאמינים ג״ כ באמצעי למשל בהסיבה של פרנסה אומרים הסיבה של מו״מ עיקר ובהסיבה של רפואה שהוא הסמים עושים מהם עיקר כאלו ח״ו בלי המו״מ ובלי הסמים אין יכולת ביד השי״ ת לפרנס ולרפאות ואין הדבר כן כי הקב״ה סיבת כל הסיבות ואין צריך לשום סיבה ועסקינו באלו הסיבות צריך להאמין בהשי״ת לבד (ל״ק סב־ו) (ר׳ ויגש מ״ר י״ח ויגש). ד ויקח מידם ויצר אותו בחרט, ידים הם בחי׳ אמונה וע״י קלקול אמונה שגעשה אמונות כוזביות ע״ז עיקר כחה שמקבלת מידים אלו וזה ויקח מידם (ל״ק כב־ב) (ראה זוהר כי תשא קצב ויקח מידם). ז לך רד כי שחת עמך (ר׳ ברכות ל״ב א׳ לך) (ל״ק מט־ז). ז לך רד כי שחת עמך, דע שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו כי הם מורידים את המקרבם ממדריגתו כמו שמצינו גבי משה שקירב את הערב רב ואח״כ עי״ז אמר לו הקב״ה לך רד וכו׳ ע״כ זה המשתדל לקרב נפשות צריך לתפלל להשי״ת שיזכה לידע את מי לרחק ואת מי לקרב (קל״ק נט־י), י ואעשך לגוי גדול, כי משה רבינו היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו בשביל ישראל והשליך נפשו מנגד ולא היה חושש על עצמו כלל כי הש״י אמר לו ואעשך וכו׳ והוא לא השגיח על זה כלל רק אמר אם תשא חטאתם (שם) כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי (ל״ת ז־ב) (ר׳ ואתחנן ד' אתה). יא למה יחרה אפך בעמך ולישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה, מוכיחי הדור הם מרבים שלום בעולם כי לפניו ית' מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם ולפני ישראל מגדילים החטא מאד (ל״ק כב־א). טו ויחל משה וכו׳ זכור לעבדיך לאברהם, ע״י תפילה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות ובאתר דאבות תמן שכינתא תמן בחי׳ ירושת א״י (ל״ק נה־ח) (ר׳ ז׳ שלח קע״ד חלה זכות אבות) (ר׳ אבות ה׳).

לב אם תשא חטאתם ואם אץ מחגי נא. הת״ח ע״י שהוא בחי׳ אץ יכול לכפר עוונות בחי׳ ועובר על פשע לשארית למי שמשים עצמו כשיריים וע׳׳כ כשהתפלל משה על חטא העגל אמר אם תשא חטאתם ע״י שיש לי מדת 'העניוות, ואם אין, בזה אתה מראה שאין לי עניוות שאוכל לכפר עץ העגל בכן בקשתי מחני נא שלא אכשל בגדלות כשאני שומע בכל פעם סיפור שבחי בתורה (ל״ק ד׳ ז׳). לב ואם אין מחני נא, וע׳׳כ כשאמר משה ואם וכו׳ והשיבו השי״ת מי אשר חטא לי וכו׳ ביקש משה שיעשה למען שמו הגדול המשותף כשמינו כי מאחר ששמו ית׳ משותף כשמינו נמצא כשיעניש אותם נוגע את עצמו ית׳ כביכול כי בכל צרתם לו צר (ל״ ת סו). לג ו ויתנצלו את עדיים דא תפלין ומשה יקח את האוהל שלקח אותן האורות וזה כי קרן אור פניו זה בחי׳ תפילין שהוא במצח ועי״ ז ויראו מגשת אליו כי האיר עליהם היראה כי תפילין בחי׳ יראה בחי׳ בושה שעי״ז נמחלין העונות (ל״ק לח־ו) (ראה זוהר בראשית רס״ב ויתנצלו). יד פני ילכו והניחוחי לך כי משה בקש כפרה והשיב לו פני ילכו שיתקנו הרגלין בחי׳ פרנסה שיהי׳ בבחי׳ פנים ע״י אמונה ושמירת הברית אזי יתכפר להם כי שלחן דומה למזבח שמכפר (ל״ק לא־ט). טז כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, שע״י בחי' נשיאות חן שהוא בחי׳ וצבא השמים לך משתחוים שכולם מקבלים ולווים ממנו שהבעל תפילה הוא המלוה הגדול שעי״ז נושא חן בעיניהם עי״ז ואדעך בשם שתוכל לרעת ולהכיר כל המפורסמים בעלי השם כי מי שהוא מפורסם ויש לו שם ע״י עזות הוא נופל לפניו כי מאחר שכולם לוין ממנו אין אדם מעיז פניו לפני בעל חובו (ל״ת א־יג). יח גם ואדעך בשם זה בחי, הנפשות כי ע״י המפורסמים הוא מקושר עם כל הנפשות שזה בחי׳ מאחז פני כסא היינו התקשרות לשרשי הנשמות שהם בחי׳ כסא הכבוד (ל״ת א־יג) (ר׳ איוב כ״ו מאחז). כב ושמתיך בנקרת הצור, הנאמר במשה בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג היינו שהבטיחו השי״ת להגן עליו שיהיה נסתר בנקרת הצור דהיינו בחי׳ צמצום שלא יצא המוח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו כי כ״א יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו שאפילו בקדושה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו (ל״ת ה־ז).

א פסל לך, התורה הק׳ שלנו נקראת פסולת ע״ש העתיד כמאמר חז״ל (פסחים נ׳) אור שהוא יקר בעוה״ז יהי׳ קפוי וקל לעוה״ב שהיא בחי׳ פסולת שצף למעלה ואי אפשר לבא אל התורה כ״א ע״י עזות דקדושה וכנגד זה יש עזות דס״א ויש לו תורה מהס״א שהיא פסולת אפילו בעוה״ז (ל״ק .ל־ח) (ראה שמות כ׳ לא תעשה). א פסל לך הפסולת יהי׳ שלך היינו בכל מקום שתראה פסולת תתלה הפסולת בך משם נתעשר משה עי״ז זכה לחכמה (ש״מ ע״ה קכז) (ר׳ נדרים ל״ח פסל). ו ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע מגודל רחמנות הבורא ית״ש המשיך הרוח חיים לצדיקים וזה ארך אפים ע״י אנחה נשלם החסרון ורב חסד ואמת ע״י צדיק האמת הנקרא רב חסד ודבוק בהתורה הנקראת אמת נוצר חסד לאלפים כי הצדיק ממתיק אלופי עשו וע״כ נושא עון ופשע כי ע״ י שלימות החסרונות נתכפרין העוונות (ל״ק ח־ד). ח וימהר משה ויקד ארצה וישתחו (ר׳ סנהדרין קי״א וימהר) (ל״ק קנה). ויקהל לה א ויקהל משה וכו, וזה שקורין העולם את מחרת יוה״כ שם ה׳ כי אחר יוה״ב אז נתגלה בחי׳ שם ה׳ כי למחרת יוה״כ נתרצה השי״ת לישראל והוזהרו על שבת ושבת שמא דקוב״ה (ז, יתרו פ״ח). והשם הוא החיות בבחי׳ נפש חיה הוא שמו (בראשית ב׳) ושמו משותף כשמינו כביכול ועל כן כשיש לישראל איזה עונש ח״ו נוגע את עצמו ית׳ כביכול כי שמו משותף בשמינו נמצא כשנתרצה הקב״ה לישראל ואמר סלחתי כדבריך אזי כביכול נגדל שמו ית׳ וע״כ קורץ מחרת יוה״כ שם ה׳ כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביוה״ כ נגדל שם ה׳ (ל״ת סו) (ר׳ ת״ז י, כ״ח ובחיריק). א ויקהל משה שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר א״ע עם כל ישראל אפילו עם הפחות שבפחותים כי יש בחי׳ אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא (ל״ ת פב).

ג לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, וזה מ׳ת׳א׳ב׳ל׳ ר״ת ל׳א ת׳בערו א׳ש ב׳כל מ׳ושבותיכם כי ע״י שמתאבלין על חורבן ביהמ״ק נכנעין מאורי אש וזהו ביום השבת כי אזי מאירין מאורי אור שהם בחי׳ שבת שהם מאירין להביהמ״ק (ל״ת סז). כב ויבאו האנשים על הנשים הנאמר בנדבת המשכן היינו בחי׳ זיווג שנעשה ע״י הצדקה של נדבת המשכן כי צדקה היא תיקון הברית כי פגם הברית הוא כי הוא היה צריך להשפיע בקדושה והמשיכה ח״ו למקום אחר וע״כ התיקון ע״י צדקה שעי״ז חוזר ומשפיע אל הקדושה ועי״ז נתתקן וע״כ כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם יותר כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך (ל״ק רסד) (ר׳ ברית מז). ל ראו כי קרא ה׳ בשם בצלאל, ראו דייקא כי ע״י שנתגלה ונתגדל שם בצלאל עי״ז ראו כי עי״ז נפתחין העינים ורואין כי כשהצדיק נתפרסם ונתגדל בעולם אזי נפתחין העינים של העולם שכל מי שמתקרב אליו נפתחין עיניו ויכול לראות והעיקר להסתכל על עצמו וזה כי קרא ה׳ בשם בצלאל היינו כי ה׳ הוא בשם בצלאל כי שמו משותף בשמינו ועי״ז ראו כי כת הראות נמשך ג״כ מבחי׳ השם שהוא בחי׳ ד׳ אותיות שמשם נמשך תלת גוונין דעינא ובת עין (ל״ ת סז). לו א כל אשר נתן ה׳ חכמה בהמה היינו שהוא חכמה ומלאכה גדולה לעשות עצמו כבהמה כמו שאמר אסף ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך (ש״ה טו). פקודי לח כא אלה פקודי המשכן משכן, כי לט מלאכות ממשכן גמרינן ויש בחי׳ משכן בבנינו ומשכן בחורבנו וזה מרמז לכ״א מי ששומר הברית המלאכות שלו הם בחי׳ טל אורות משכן בבניינו ומי שפוגם בברית המלאכות שלו בחי׳ לט מלקות משכן בחורבני׳ (ל״ק יא־ד). מ יח ויקם משה את המשכן, כי המשכן היה לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם וע״כ א״א להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחי׳ עפר בחי׳ משה שהיה עניו מכל האדם ויש לו כח המושך להמשיך אלקות למקום שהוא שם (ל״ק ע).

לה וכבוד ה׳ מלא את המשכן, וזה בחי׳ הכבוד הנאמר אצל המשכן כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם כולם מקבלים רק מזה הצדיק שהוא בחי׳ עפר בחי׳ משכן כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד כן נתחדש כל הכבוד והראשית (ל״ק ע) (ר׳ ראש השנה ב) (ר״ח ניסן ר״ה למלכים). ויקרא ב יג ולא תשבית מלח ברית אלקיך, ע״י תיקון הברית נתקשר באלקות ונתפרש מע״ז שהיא בחי׳ מרירות תאוות ממון (ל״ק כג־ב). שמיני ט א ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן ששם הכבוד ועי״ז קורא אותם כי כולם באים לקבל כבוד ממנו וזה ביום השמיני כי ע״ י הקמת המשכן קרא את כל ראשי העם שהם בחי׳ אהרן ובניו וכו׳ (ל״ק ע). נב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, עיקר הברכות שנשפעין מהידים הם השכל שיהי׳ לו ידיעה בהשגת אור אין סוף (ל״ק כד־ה) (מי הנחל). אחרי מות טז

טז השוכן אתם בתוך טומאוחם, הדיבור הוא בחי׳ מלכות ובחי׳ שכינה ג״ כ כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע והולכת עמו אפילו במקום הטנופת וזה בחי׳ גלות השכינה שהדיבור בגלות ונתאלם לכן במה שפגם יתקן היינו ווידוי דברים שיתוודה תמיד בכל לבו וישובו כל הדברים שפגם אל שרשו (ל״ק עח) (ר׳ תהלים נ״ח האמנם). כט תענו את נפשותיכם (ר׳ ז׳ אחרי ס״ח תענו) (ל״ק קעט). יז יא כי הדם הוא בנפש (או) כי נפש הבשר בדם הוא, כי עיקר הדיבור הוא הנפש והנפש הוא הדם נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת דמים ואמת א״א לדבר כ״א כשמזכך מקודם את הדמים (ל״ק נא) (ר׳ שבת קנ״א ושבו). יח ה וחי בהם ולא שימות בהם (ר׳ יומא פ״ה וחי) (ל״ת מד). קדושים יט ג את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, בכ״מ שנזכר בנין ביהמ״ק נזכר שבת כי שבת מאיר לביהמ״ק כי המקדש הוא ג״כ בחי׳ עינים כמ״ש (יחזקאל כד) גאון עוזכם מחמד עיניכם ושבת הוא בחי׳ הגוונין המאירין במקדש כי שבת הוא בחי׳ כח הראות שהם תלת גוונין דעינא ובת עין המאירים לביהמ״ק שהוא בחי׳ עינים (ל״ת סז) (ר׳ שבת לט).

ד אל תפנו אל האלילים (ראה זוהר קדושים פ״ד אל תפנו) (ל״ק לו בהש׳). טז לא תלך רכיל בעמיך מי שהוא מדבר ומגלה תורה כשאין תיקון הכללי הוא הולך רכיל ומגלה סוד ועובר על לא תלך רכיל בעמיך (ל״ק כט־ז). טז לא תלך רכיל בעמיך ולא תעמוד על דם רעיך, רעיך המוחין כשהם אינם נתבטלים מלעשות פעולתם ע״י תיקון הברית עי״ ז לא תעבור על לא תלך רכיל כי אז הדיבור מותר ויכולין לפתוח פה בדיבורים המאירים בתורה (ל״ק כט־ז). יז הוכח תוכיח את עמיתך, אע״פ שתוכחה הוא דבר גדול ומוטל על כ״א מישראל להוכיח את חבירו כ״ש הוכח וכו׳ אעפ״כ לאו כל אדם ראוי להוכיח כי כשהמוכיח אינו ראוי אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו (ל״ ת ח־א) (ר׳ ערכין ט״ז אמר). יח ואהבת לרעך היינו הרעות והיסורין הבאים עליך והלכתא אמור — נשא כנחמני והלכתא אמור — נשא כנחמני שה שה יח ואהבת לרעך כמוך, וע״כ צריך כ״א קודם התפילה לקבל ע״ע מצות עשה ואהבת וכו׳ כדי שעי״ז שיש אהבה ושלום עי״ז יוכל לדבר התפלה אבל כשאין שלום ויש מחלוקת א״א לדבר (ל״ק רלט) (ר׳ עמוס ד׳ ומגיד).

כו לא תאכלו על הדם, ע״י פגם הברית שעי״ז גורמין להשכינה בחי׳ דם נדה עי״ ז לא תאכלו היינו פרנסה בטורח ועושין פירוד בין קוב״ה ושכינתיה וזה לא תנחשו ולא תעוננו שלא לגרום בחי׳ נחש משיך לה לגבה ושלא לגרום שליטת העת רעה שפחה בישא מלכות דס״א (ל״ק כט־ה). לב והדרת פני זקן היינו שיזדכך חכמתו בתורה וידע לבארה בי״ג מדוח שהתורה נדרשת בהן זה נמשך מי״ ג תיקוני דיקנא וזה זוכין ע״ י תיקון הברית (ל״ק כז־ב). לב והדרת פני זקן (זה קנה חכמה). ע״י קימה בפני ת״ח זוכין לתורה (ס״ה לימוד). אמור בא א אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו אמור היא התפילה בחי׳ את ה׳ האמרת כהנים בחי׳ תורה, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה אהרן בחי׳ משפט בחי׳ ונשא אהרן את משפט כי צריך להביא כל התפלות להצדיק בחי׳ משה פי׳ רש״י להזהיר גדולים על הקטנים היינו הצדיק הדור מאור הגדול יוהיר התפילה שהיא בחי׳ מאור הקטן לנפש לא יטמא בעמיו ע״י שמירת הברית זוכין לתפילה (ל״ק ב־ו). יח אשר בו מום לא יקרב ע״י יראה יש שלום בעצמיו אזי יקרב לעבוד עבודתו תמה וכשאין שלום אינו יכול להתפלל (ל״ק יד־ח). בג לז א׳לה מ׳ועדי ה״ ר״ת א׳מ׳י׳ בחי׳ אם לבינה ובינה לבא הלב של כל השנה הם השלש רגלים ועיקר השמחה היא בלב ועיקר השמחה מן המצות והמצות שעושים בכל השנה מתקבצים אל השלש רגלים וע׳׳כ הם ימי שמחה ואז מאיר הפנים (ל״ק ל־ה) (ראה תהלים י״ט פקודי). לז אלה מועדי ה׳ (ר׳ ר״ה כ״ד אלה) (ל״ק קלה).

לז מקראי קודש, שהיו״ט קודש קורא ומכריז את הרצון כי בכל יו״ט עשה השי״ ת עמנו אותות נוראות שהם היפך הטבע שעי״ז נתגלה הרצון שהכל ברצונו ואין שום חיוב הטבעי כלל (ל״ת ד־ו) (ר׳ שלש רגלים יד). בחוקותי כו ו ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם, ע״י מחאת כף מבטל המחלוקת כי כל המחלוקת נמשכים מבחי׳ קרח על אהרן וע״י מחאת כף נכללים שמאל בימין בחי׳ אהרן בחי׳ שלום (ל״ ק מד) (ראה תיקון ל׳ וירא). יא ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, המשכן לשון משכון (מ״ ר שמות פ׳ לא) שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו ח״ ו כי משכן לשון משכני שיש לו בחי׳ כח המושך להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם (ל״ק ע) (ר׳ שמות מ׳ ויקם). כה חרב נוקמת נקם ברית ע״י פגם הברית חרב בא (ל״ק כ־י). מב ווכרתי את בריתי יעקב פי׳ אימתי יתגלון האבות בעולם כד הארץ אזכור ע״י אוירא דא״י וע״י הבל שאין בו חטא שהיא בחי׳ צדקה לא״י (ל״ק לז־ד) (ראה ויחי הוא יברך). מד ואף גם ואת בארץ אויביהם, היינו אפילו בגלות המר הזה יכולין לגלות בחי׳ קדושת א ״י בחי׳ גם זאת וע״י מה יכולין להמשיך קדושת א״י ע״י התנוצצות אור זכות אבות בחי׳ (שם) וזכרתי את בריתי יעקב וכו׳ והארץ אזכור ולא די שניצול מהרשע אלא גם רואה בהרשע מה שרצה לראות בו (ל״ק נה־ב) (ר, א ״י כד). נשא

ה יד או עבר עליו רוח קנאה וכו׳ והיא לא נטמאה, ודע שבחי׳ רוח אפינו משיח ה׳ ששורה על אנפי אורייתא נעשה רוח קנאה שהולך ומקנא בכל מקום שמוצא שם ניאוף ופעמים מקנא והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה כי לגודל עוצם קדושתו הוא מקנא על הסתירה לבר וע״כ נקרא הגט ספר כריתות כי נעשה ע״י הספר ששם שורה רוחו של משיח שהוא הרוח קנאה (ל״ת לב) (ר, משיח יד). ו ב כי יפליא לנדור נדר, כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים בחי׳ פלא ותיקונו הפלאה של נדר כי ע״י נדר הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם היינו בחי׳ פליאות החכמה ויודע ומכיר מעלות החכמים ועי״ז הוא שב ומאמין בהם (ל״ק נז־ב) (ר׳ ישעי׳ כט הנני). כג כה תברכו כשהצדיק צריך לבקש מאת הש״י יכול להיות שלא ימלאו בקשתו כי זימנין דלא ובו׳ אבל יש צדיק שיכול לגזור ולומר אני אומר שיהי׳ כן וזה בחי׳ כה תברכו אמור להם היינו שאני אומר שיהי׳ כן יברכך ה׳ וישמרך אמן (ל״ק רכג). וי״ל שבזה מיושב הקושיא היכן מצינו שציווה הקב׳׳ה לברך את ישראל באהבה אך להנ״ל מיושב היטב כי באמת נפלא הדבר היתכן להיות להצדיק עזות דקדושה גדול כזאת לגזור ולומר להשי״ת לא בדרך תפלה רק בדרך גזירה אך י״ל מחמת אהבתו לישראל גם זה מהשי״ ת שנותן כח להצדיק לגזור והקב״ה מקיים כי צדיק גוזר וגם ברכת כהנים הוא בבחי׳ זו לזה כתיב אמור להם כדברי רבינו הנ״ל ובזה מיושב מה>שמובא בזוהר שיש חשש סכנה לכהן המברך בלי אהבה מהמעשה שאירע ר״ל ולכאורה על מה יענש אך להנ״ל מיושב כי היתכן לבוא ולגזור להשי״ת הלא זה עזות גדול אך מחמת אהבה גדולה ניחא ולזה הקב״ה מתאוה לברכת כהניס כמובא בחז״ל (עו״ש של״ה עה״ת בל׳׳ק רכג). כו ישא ה׳ פניו אליך (ראה ברכות כ׳ כתיב) (ל״ק מ״ז). כז ואני אברכם, והנה כל אדם צריך לזרז א ״ע להשיג הפנימיות מה שנסתר ממנו אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו בתפלה לשמה שיקשר המחשבה אל הדיבור של התפילה כי הקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ורוצה תמיד להשפיע השפעות ואין ההשפעה יכולה לירד רק ע״י הכלי הנקרא אני בחי׳ ואני אברכם והכלי הנ״ל נעשה ע״י כ״א מישראל כי כ״א מישראל נקרא צדיק והצדיק נקרא אלף והנון הוא הדיבור והיוד נעשה ע״י המחשבה שמקשר להדיבור ונגמר הכלי הנקרא אני והשפע יורד וידוע הוא כי מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא ר״ל לגביה נמצא כשהשי״ת מקבל תענוג מתפלתן כביכול נעשה נוקבא לגבי ישראל א״כ מהפנימיות נעשה חיצוניות ונתגלה לו מה שנסתר ממנו (ל״ ק עג) (ר׳ תורה ד׳) (ר׳ פנחס כ״ח אשה). ז