ספר הפליאה
קטע 36
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
רומז למילה פותח לו שערי גיהנם וע"כ מראה לאדם כי היא חמוקת ירך לשולחו שם. ושומר המילה אינו ירא כי אדרבה מסייעין לו: ד"ה ט יש לה ג' זיונין היא העטרה ט יש לה ג' זיונין היא העטרה הנקראת בטן ועל שהיא מקבלת מכהנים הם חסד ונצח ומלוים הם פחד והוד. ומישראלים הוא ת"ת ויסוד ואלו הספירות הם כהנים לוים ישראלים ע"כ הט' שהיא העטרה ג' זיונין לעיל:
ד"ה י כפוף קומה ויש לה קוץ למעלה י כפוף קומה ויש לה קוץ למעלה לומר לך שקוץ הי' רומז בכתר וגוף הי' בחכמה הנקרא אב ומשפיע לבניו וע"כ י' המתפללים בבית הכנסת הם צריכים לכוף קומתן ולכוין לבותם לאביהם שבשמים כדי לעשות התעוררת למעלה: ד"ה כ יש לה ב' זיונין כנגד ב' כ יש לה ב' זיונין כנגד ב' משפחות כהונה כהן גדול וכהן הדיוט, הוא החסד והנצח שהנצח הדיוט אצל החסד ועל שהכ' מקבל משניהם ע"כ יש לה ב' זיונין:
ד"ה ך יש לו ג' זיונין כדי להוסיף ך יש לו ג' זיונין כדי להוסיף עם ג' אלו משפחות בני לוי גרשון קהת ומררי שומרי המקדש: ד"ה ל מעוטר מלעיל וזקוף כנגד ל מעוטר מלעיל וזקוף כנגד העליונים ר"ל הל' רומז בבינה המבטת בחכמ"ה וכתר לקבל. ומעוטר למטה להשפיע זהו הקב"ה יושב למעלה ומביט למטה:
ד"ה מם יש לכל א' ב' זיונין כנגד מם יש לכל א' ב' זיונין כנגד ב' כסאות שיש להקב"ה ר"ל אלו הב' ממי"ן רומזים בבינה. הא' פתוחה לפרנס העניים הם הספירות שלמטה הימנה. וסתומה לומר לך עניינה סתומה מבלי השגה וב' זיונין לכ"א לומר לך ב' כסאות יש להקב"ה כסא א' והוא של רחמים והוא החסד לדון את ישראל. כסא א' לדון בו אומות העולם הוא הפחד אשר הוא נותן כח לעטרה לעשות מלחמותם של ישראל:
ד"ה נ יש לה ג' זיונין שהנ' רומז נ יש לה ג' זיונין שהנ' רומז לעטרה ונתנה לישראל ג' כתרים כתר תורה הוא תורה שבכתב, וכתר כהונה הוא השפעת החסד היורד לישראל על ידה, וכתר מלכות היא העטרה המעלה ביניהם מלך הוא שנאמר שום תשים עליך מלך שום אתה תשים הוא העטרה תשים ת' נסתר לנקבה, ועל שהנ' רגלו נטוי לומר לך שאם סרח כהן או מלך או ת"ח גם העטרה מטה רגלה ומורידו מגדולתו ומניחו לבושת תמורת גדולתו. ולמה רגלו נוטה לצד ימין לומר שאם שבין בתשובה הקב"ה מגדלן ומחזירן לגדולתן:
ד"ה ן מגולגלת לומר לך שהן' רומז ן מגולגלת לומר לך שהן' רומז בת"ת וכל מי שיש לו ענוה ושפלות קב"ה מגדלו ומנחילו חיי עוה"ב שאין לך מדה טובה כענוה ויראת חטא, אמנם המתגאה קב"ה טורדו מן העולם זהו גאות אדם תשפילהו ר"ל התפארת אשר לו הגאוה כענין ה' מלך גאות לבש ויהו"ה במילואו הוא אדם תשפילהו ע"י העטרה וזהו תשפילהו בת':
ד"ה ס יש לה ב' זיונין לעיל והס' ס יש לה ב' זיונין לעיל והס' רומז בבינה ואין סודותיה גלוים אלא למי שעוסק בתורה שבכתב ותורה שבע"פ: ד"ה ע יש לו ג' זיונין מלעיל לומר ע יש לו ג' זיונין מלעיל לומר לך שהגאוה נבזית בכהנים לוים וישראלים שלא יטול הכהן יוהרא מלוי ולוי לא יטול יוהרא מישראל כי אחד הוא אשר לו הגאוה והוא הש"י, וכשאלו הג' ענוים אז הקב"ה אוהבן ובזכותן ניזון כל העולם ועל שהע' זקוף ומוטה לומר לך זקוף נגד ימין שהקב"ה משפיל כל המגביה עצמו, ואם שב בתשובה הב"ה מקבלו ולכן זקוף ומוטה כנגד שמאל שאם לא שב הקב"ה משפילו עד שאין לו תקומה במפלתו:
ד"ה פ יש לו ב' זיונין והפ' רומז פ יש לו ב' זיונין והפ' רומז בעטרה שהיא הנקראת תפלה ונקראת תורה שבע"פ ובא לומר שכל הפותח פיו בתורה ובתפלה עושין לו כל צרכיו וחפציו, ומה שהפ' מגולגל לומר שכל הפותח פיו בתורה ובתפלה שאין בו תשובה ומעשים טובים התורה בטילה והתפלה אינה רצויה, ועוד מגולגלת לומר לך שכל תפלה שאין בו לב נשבר וראש כפוף אינה רצויה וכל הטעמים הנאמרים בפ' כפופה יש בף' פשוטה:
ד"ה צ יש לה ג' זיונין ר"ל שהצדיק צ יש לה ג' זיונין ר"ל שהצדיק הוא היסוד הנקרא צדיק, ואברהם יצחק ויעקב הם חסד ופחד ות"ת אוהבים אותו ומפרנסין אותו אלו השלשה: ץ יש לה ה' זיונין כי הוא מקבל מה' קולות הם הג' רוחניות וחסד ופחד: ק יש לה שני זיונין כנגד קשר של תפילין של ראש ושל יד ולפעמים זיון א' כנגד הציץ:
ד"ה ר יש לה זיון א' כנגד מצות ר יש לה זיון א' כנגד מצות ציצית שהר' הוא השפע והחוטין הם הצינורות: ש יש לו ד' זיונין כנגד ד' רגלי המרכבה הם חסד ופחד ות"ת ועטרה: ת יש לה ב' זיונין כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה וגם נחלקו אלו האותיות לט' תיבות ובהם תמצא אחדים ועשיריות ומאות בסוד. אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ:
ד"ה ומפני היות החכמה העליונה הזאת ומפני היות החכמה העליונה הזאת בתכלית מעלת החכמה ודעת כי היא חכמת אלהים תלויה באל"ף בי"ת ר"ל אלפא ביתא שממנה יודע כחות האלהית שהם כוחות בגוף הנקרא ה' צבאות ונסתרה החכמה הזאת מכל בעלי מחקר בראותם עניינם בהתחלה מיד נראה להם שבתוכה בלבולים רבים ועניינים שאין שכל האנושי יכול להשיגם. גם אנחנו מורים להם בזה שהם דברים המבריחים הדעת בתחלת המחשבה מ"מ יש בהם כל חכמה ודעת וכל גוף ונפש תלוים בהם. ואלולי שאני ירא פן תגלה בזה הסוד שהוא נסתר ונעלם ומכוסה ואין לגלותו הייתי מגלה לך דבר גדול. א"ל ר' עד עתה לא כסית ולא יראת ממני ועתה למה תסתום ולא תגלה א"ל אבל נעשה תנאי א' שאם תגלה שלא אומר ולא אגיד דבר יותר, א"ל ר' הנח התנאי כי לכך ניתן לך חכמה יתירה מכל אדם להודיע בעולם ולהחזיר כל השומע בתשובה שלימה לפני השם ואתה הגורם וראית ממני שזולתך כבהמה נדמתי ואע"פ שגם עתה כבהמה אני לפניך מכל מקום מעולה
אני ממי שלמטה ממני, וידעתי על האמת שהקב"ה אוהב אותך ואתה מתחטא לפניו כבן לפני אביו ויש לאל ידך וקירון פניך כקירון פני יהושע ומלאכי עליון נושאים ונותנים עמך והב"ה שואל בשמך ומשיב בשמך ולמה תשאר חכמת אלהים מאירת עינים עמך ולא תצא בעולם כי הוא קיומו של עולם. א"ל ידעתי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ואתה אמרת יותר מדאי, א"ל ר' לא אמרתי א' מאלף ואמור ולא יעבור הזמן כי המלאכה מרובה, א"ל א"כ תקשיב ולא תדבר עד שאשלים כל דברי והוא שתמצא ה' צבאות כחו מורה על עניינו שמספרו כוחו"ת בגו"ף גם כחות האלהים, א"ל ר' למען קדוש ישראל אל יחר בעיניך ואדבר כי הזהרתני שלא אדבר, א"ל בני דבר א"ל מהו כוחות בגוף גם כוחות האלהים, א"ל בני אומר אני לך יהו"ה צבאות הוא כח בגופים, ר"ל יהו"ה צבאות הגופים פועלת כח האלהים האלפא ביתא אשר בשניהם כסא הכבוד כי הם השכל והמדע וחתימתה וחכמת אלהית וכח טבעית,
א"ל ר' וי לשומע ואינו מבין א"ל בני תקשיב אלפא ביתא בגי' בשניה"ם כס"א הכבו"ד ר"ל אלף בית הרומז בכתר וחכמה הם כסא אין סוף, ועוד אלפא ביתא בגימ' הם השכל והמדע ר"ל הם האצילו השכל שהוא החס"ד ונקרא שכל ההיקף, ומדע הוא ת"ת הנקרא דעת. ועוד אלפא ביתא בגי' חכמה האלהית ר"ל כל חכמת הבינה הנקראת אלהים מאלף בית שהוא כתר וחכמה. ועוד אלפא ביתא בגי' וכ"ח טבעי"ת ר"ל כח אדם הטבעי משם מורידו ונאמר שהם או"ת הנביאי"ם, א"ל וזה או"ת הנביאי"ם מהו, א"ל אלפא ביתא בגי' אות הנביאים ר"ל כח אדם הטבעי משם מורידו יודעים ענין הצינורות כי חכמה הם בלא ספק. א"ל ר' והלא הנביאים שוטין הם שכן ארז"ל מיום שחרב ביהמ"ק ניתנה הנבואה לשוטים. א"ל בני שוטים היו בענייני עוה"ז עולם השכל. וחכמים בענייני חכמת אלהים, הלא תראה שחכמים בגימ' הנביאים שכן נתקיים בידינו שלא יתכן שיתנבא אדם בלתי חכמה אלהית עד שיוציא מה שבכח
לפועל. ועוד הבן שאפי' החכם הגדול המופלג בחכמה בהשתדלו בבקשת הנביאים אפשר שיתנבא ואפשר שלא יתנבא, ר"ל אפשר שיעשה שליח ואפשר שאמיתת נבואתו תהיה להשלים עצמו לבד ולא ישלים לזולתו בשליחותו אך שיתחכם ויוסיף חכמה בכל יום וידבר ויחבר ברוח הקודש. זו דעתינו וזו אמיתת תורתינו, ואין מכל המקובלים מי שיכחיש זה כי המקובלים הם בני הנביאים ותלמידיהם אשר קבלו מפי המקובלים דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים כי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כה"ג והם ראשית חכמה. והם החכמים האמיתים המקובלים מהנביאים הם מחברי התלמוד ז"ל ומהם נודע חכמת הקבלה ובכללם הנבואה כי הם וכל דבריהם סודות עמוקות:
ד"ה ושמע בני קצת ראיה לדברי מענין ושמע בני קצת ראיה לדברי מענין דניאל מסוד מנא מנא תקל ופרסין, שהחכמים צרפם בצירופין רבים ואלה מקצת דבריהם ז"ל אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו ואמרו בגימ' אכתוב להו ר"ל בחילוף א"ת ב"ש, יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט ואם תהפכהו הוא אמ"ן אמ"ן וזה הסוד לא גלוהו הם אבל הערוני עליו בביאור גדול. וצריך להיות הראש סוף והסוף ראש כי זה קללת המלאך ההוא שנכתב אחר כן ביה בליליא קטל בלשאצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותיה, ומפני שנשתמש בלשאצר בכלי הקודש מבית המקדש נתחייב מיתה מיד, ופי' דניאל שפי' לנו מפורש הוא שאמר מנא אלהיך מלכותך והשלמה ותקל תקילתא במאזניים ואשתכחית חסיר פרוס פרוסות מלכותך ויהיבת למדי ופרס. וראה והבן סוד צירוף ענין ההפך ותבין ענין הקללה החתומה על יד פס ידא דכתבא, וסודו פ"ס פר"ך תלי"ן אמ"ן ואמ"ן, ועניינו פ"ס ק"ר חתיכה קרה וענין מספרה גוף ומקרה וכללו מת וכאלו נכתב ונחתם עליו שימות
בלילה ההוא, וכן סודו מת תלין אמן ואמן ואנחנו נחיה לעד אמן ואמן. ובזה תבין בגימ' אכתב להו וראה והבן בדין אלהים ימות השר. וכן גם לדריוש הרשע, א"ל מה הם ההרים הגבוהים שעלית, א"ל בני נמוכים הם אצלי כי קנה שמי אשר קניתי חכמת אלהים א"ל תעלני עמך א"ל בני עד מתי לא תקבל ברמיזה א"ל עד שאוכל ואבין, א"ל מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן בגי' פ"ס פר"ך תלי"ן אמ"ן ואמ"ן. פ"ס פר"ך בגימ' פ"ס ק"ר ופי' פס קר חתיכה קרה, פס קר בגימ' גוף ומקרה. גוף ומקרה בגימ' מ"ת כאלו נכתב עליו שימות בלילה ההוא, א"כ מנ"א מנ"א תק"ל ופרסי"ן בגי' מ"ת תלי"ן אמ"ן אמ"ן ואנחנו נחיה לעד אמן ואמן. ועוד מנא מנא תקל ופרסין בגימ' בדין האלהים ימות השר, ועוד מנא מנא תקל ופרסין בגימ' לדריוש רשע ר"ל כן יבא לו, ועיין בני איך פי' דניאל מנא מנא תקל ופרסין שסודם מנין ומשקל ופרסה ר"ל מנא מנין תקיל משקל ופרסין פרוסה. המלה פרסין בגימ' מד"י ופר"ס
ומלת פרס מלשון מספר ומדי מלשון מדידה וכאלו אמר ספור ספירות מלכותך, ומלת ופרסין אותיות פרס יון ויש בו ביאור יותר גדול מזה ויותר מבואר מזה, א"ל ר' למען השם אמור אותו, א"ל בני זה הביאור שאומר לך דע לך שאינו דומה הענין שקורא האדם בעצמו ומכירו ומשיגו בשני דרכי השגה השגה אנושית והשגה אלהית בהקיץ, ממה ששומע ומשיגו מאחרים כי מה שהגדתי לך אין ספק כי יהיה אצלך כחלום שאינך יודע פתרונו אבל דעתך משוטטת להבינו ואתה משים עליו פתרונו והנה ענינו מסופק עליך תמיד, אבל בהיותך בוחן ומצרף ומשיג בעצמך מענין שביארתיו לך לא היה מתבלבל דעתך בדבר ולא תסתפק בשום ענין כלל, אבל איעצך בני ויהיה אלהים עמך ותרגיל עצמך בזה הענין מעט מעט ברצוא ושוב כאשר צויתיך ואם תשמור מצותי אלו בכל לבבך יברכך ה' וישמרך ואם תאהבהו בכל נפשך. יאר ה' פניו אליך ויחנך, ואם תבקש רחמים עליה בכל מאודך לאל עולם ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום
ואז תשכיל ותצליח דרכיך ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וישכילך ה' ברוב רחמיו וישפיע טובו עליך עושה שלום במרומיו והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו ואז תהיה אדם שלם דוגמא עליונה ותהיה אהוב למעלה ואהוב למטה וזהו שאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו שישא ויתן ויבין סדר אצילתינו, א"ל ר' ברוך השם ששבנו בעניינינו. מהו אדם, א"ל בני דע לך כי הבינה אמרה לחכמה נעשה אדם ר"ל נאציל האדם הוא הת"ת עם ששה קצוות ומלת אדם להיות בכח הא' ר"ל לקבל הת"ת מן הא' דרך אמצעי, וד' של אדם ר"ל להיותו הוא אדון על הד' הוא כ"י, ומ"ם סתום לומר לך שמעשיהם סתומים וכשנתן חכמת אלהים רשות לבינה כתיב ויברא אלהים את האדם ומיד נשתלשל אדם חיצוני וגשמי, א"ל ר' אבל אני לשון אחר שמעתי מאבי כי הא' של אדם רומז בכתר עליון והד' בשכינה והמ"ם סתומה הוא מ"ם סתום שבמלת למרבה המשרה, א"ל בני הוא הוא. א"ל מהו אדם, א"ל דוד, א"ל
מהו דוד, א"ל משיח, א"ל ומהו משיח, א"ל ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ר"ל אדה"ר נתגלגל בדוד ודוד נאחז בעטרה שכן שמו שם ואותה הנפש תרד להושיע את ישראל זהו משיח ונפש חדשה תרד עמו זהו קיסר ופלגא שארז"ל, קיסר היא השכינה שתרד נפש חדשה, ופלגא הוא משיח נפש דוד, ודהמע"ה היה חכם גדול ומכיר בתמורות וכשראה את אוריה הכירו שהוא הנחש שפיתה את חוה וכשראה את בת שבע הכירה שהיא חוה וידע שהוא עצמו אדה"ר ורצה לקחת את בת שבע מאוריה כי בת זוגו של דוד היתה אלא שלא להוציא חורבה נמנע, גם רצה להרגו בידיו כי מסית היה ואין מדקדקין אחריו אבל אמר פן יחשדוני כי בקשו ממנו אות שזהו הנחש עשה בדרך עקיפין ושם אותו לפני המלחמה ומת, וברוך אשר לו נתכנו עלילות ויודע האמת שנתחייב הריגה ונהרג כי מאריך אפיה וגבי דיליה ומה שהוכיחו נתן הנביא הוא על שמיהר ולא המתין לעשות ה' משפטו ולהיותו שלם דוד המלך מעונו כי עדיין לא נשלם עונו
והיתה בת שבע הפקר והחזיק בה אוריה וזכה בהפקר והזוכה בהפקר הרי הוא שלו והשם הוא המחזיר הפקרות לבעליהן, וע"כ א"ר דמזרעיה דדוד קא אתי, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה אלא וודאי החטא הוא על המהירות ולא משום א"א ולא משום דבר אחר. כי המהירות גרם לו לבא עליה בלא תיקון שמתחילה היה לו להעביר זוהמת הנחש ממנה ואח"כ לבא עליה והוא לא עשה כן ולכן מת בנו הראשון שהיה לו מבת שבע כי הוא היה מזוהמת הנחש ומשם ואילך אין שטן ואין פגע רע. וא"ל ומה תיקון היה לו לדוד לעשות לה, א"ל בני להיותה נבעלת מתחלה להדיוט ואח"כ למלך כי אוריה חיצוני היה והטיל בה זוהמא. וההדיוט היה מעביר הזוהמא כדין המצורע שאין אשת מצורע נבעלת לישראל אם לא שתבעל לגוי תחלה לקחת זוהמת המצורע, א"ל והגוי אינו חיצוני א"ל בני מוטב שיקח הגוי זוהמת המצורע וישראל זוהמת הגוי ממה שיקח הישראל זוהמת המצורע. א"ל ר' ולמה לא עשה דוד זה התיקון, א"ל כי אמר
דוד מוטב שימות הוולד הראשון ממה שתבעל בת זוגו לאחר כי חוה לא היתה יודעת רק הנחש והאדם. ובת שבע לא ידעה רק אוריה ודוד, וזה לך האות כי כמה בנים היה לדוד מנשים רבות ולא היה מלך על ישראל אלא שלמה הבא מבת שבע שהיתה בת זוגו ואם בעבירה נשאה ולא היתה בת זוגו אין הדין נותן שימלוך שלמה אלא ודאי בת זוגו היתה. א"ל ר' ברוך עושך וברוך קונך כי קנה שמך, א"ל ר' תוכיח שאדם הוא דוד הוא משיח, א"ל בני אותיות אדם יוכיחו אד"ם דו"ד משי"ח, א"ל אוריה זה הנחש תוכיח, א"ל אוריה במ"ק עם שמו עולה נחש במ"ק, א"ל בת שבע תוכיח שהיא חוה, א"ל בת שבע במ"ק עם שמה עולה חוה. ועוד דע אדם בגימ' יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא הת"ת הנקרא אדם לומר לך אדם מאדם נשתלשל, גם ראה והבן כי ד' ומ' רומז לד"ו פרצופים וכשמצטרף הא' עמהם אז נקרא שניהם אדם זה ויקרא את שמם אדם ר"ל צירף הא' עם ד"ו פרצופים וקראם אדם. א"ל ולמה דרגא תביר במלת נעשה, א"ל בני
התנה קב"ה עם אדה"ר וא"ל נשתלשלת הנה סולם לעלות ולדעת ענייני העולם העליון לחבר את האהל להיות אחד שאם תרצה להשיג בתחתונים לבד תשבר הסולם ואין לך עליה זו דרגא תביר: ד"ה בצלמינו כדמותנו א"ל ומה דמות בצלמינו כדמותנו א"ל ומה דמות תערכו, א"ל בני הבינה אמרה לחכמה להאציל האדם הוא הת"ת ולהיות רוחני מבלי מושג בצלמינו כדמותינו למלוך בתחתונים ולשלשל אדם הגשמי עם ראש וידים ושדרה ושוקיים ומעור ועטרה וכל זה דמיון לסבת העליונים שהראש בו חיך ולשון, והנה כתר חכמה בינה וזרועות הם חסד ופחד ימין ושמאל חוט השדרה הם המכריעים השוקיים נצח והוד ועטרה בכללם, א"ל בני אמר לי אבי ז' צורות קדושות יש לו להב"ה וכולם באדם שנאמר בצלם אלהים ברא אותו וכתיב זכר ונקבה בראם ואלו הן הז' צורות יד ימין ושמאל שוק ימין ושמאל גוף וברית הרי ו' ואשתו דכתיב ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרי ז' צורות, א"ל ר' ולמה האציל הקב"ה ט' ספירות בדמיון זכרים וא' בדמיון נקבה,
א"ל גם הנקבה היתה בכללם זכר וחטא אדה"ר והוציאה מן הזכרים ועשאה נקבה. כי עולם השפל אחר שנולדו מאיש חוטא הדין נותן שלא ישתמשו עם הזכרים רק הנקבה תהיה משמשם והכל סימן ודמיון לעליונים הוא שנאמר ומבשרי אחזה אלוה, ודע בני שהעלה הראשונה האצילה עשר ספירות והוא נשמה למדותיו וממנו חיותם ופעולותיו על ידיהם כעין הנשמה שהאברים עושים פעולתה. וראה והבן כי כל הנמצאות וכל הויות העליונים הם כענין זה וכל א' נשמה לחברתה עד הנשמה העליונה מכולם הנקראת נשמה לנשמות. וכל הספירות הם מוח של גן היא כ"י כי אליה מריקים הכל הטוב והרע, וכמה קליפין יש למוח העליון שהוא מוח על