ספר הפליאה
קטע 37
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
כל המוחים, וכל העולם למעלה ולמטה כה"ג שהעלה ראשונה הוא מוח המוחות נהורא עלאה וכל הספירות כולם הם בתוכם ונמצא קליפה עלאה בכולם. ודע והבן שהעלה הראשונה הוא אור פנימי אין לו שיעור לזכות ודקות ונקיות שלו והאציל ג' רוחניות זה מזה וזה מזה המאציל הוא המוח והנאצל נקרא קליפה. וראה והבן שהעליונה נשמה לאשר למטה הימנו והתחתונה מלבוש למי שלמעלה ממנו. א"ל ר' ולמה לא נברא האדם בצלם שד"י או ביו"ד ה"א רק בצלם אלהים, א"ל אלהים הוא מלה משותפת והם שתי תיבות מא"ל י"ה ומא"ל הוא הגוף שאם תהפכהו הוא אלם וי"ה היא הנפש המניעה את הגוף וזהו מי ישום אלם ר"ל הבינה אינה נותנת כח לעטרה ונשאר אלם והוא כענין נאלמתי דומיה החשתי מטוב, כי בהסתלק הטוב הגנוז ישאר אלם וזהו ג"כ ביעקב הוא ת"ת ישראל הנקרא אמת אשר כחו וחיותו מן הא' ובהסתלק הא' אהי'ה ישאר מיעקב איש תם אם תהפכהו הוא מ"ת, וכאשר תצרף הא' עם תם הוא
אמת זהו תתן אמת ליעקב, ואחרי שאדם נברא בדמות זה השם הוא אלהים א"כ בהסתלק האדם מן הגוף ישאר מת ר"ל אדם נקרא נפש היורדת לו מן השמים והגוף הוא בשר אדם. וזהו שאמר אבי ז"ל בשם אליהו ז"ל שהגוף נקרא לבוש אדם, וזהו שאמרו רז"ל כי ישראל נקרא אדם על שנפשו יורדה לו מאדם אבל עכו"ם שנפשם באה להם מכוחות הטומאה נקראים חזיר וא"כ בשר ודם של גוי הוא גוף והנפש הוא החזיר. א"ל ר' והלא דהע"ה אמר טוב לחסות בד' מבטוח באדם והוא אדם חיצוני, א"ל אדם חיצוני נקרא אדם פנימי לא נקרא, ואדם חיצוני נקרא חזיר מטעם שעתידין לחזור ולהודות שהשם הוא אחד ולו הכח והממשלה נמצא שאדם דוגמת אלהים הוא וע"כ אמר ויברא אלהים ולא אמר שדי או שם אחר. וראה והבן שצלם ודמות הם זכר ונקבה אלה הם ד"ו פרצופים. והכוונה שהבינה אמרה לחכמה נעשה אדם הוא הצלם והדמות שכן צלם עולה יהו"ה ור"ל י' פעמי' ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' עולה
בגי' צלם. ודמות היא עטרה והנה צלם מדת הרחמים ודמות מדה"ד. א"ל ר' סדר המאמר קשה לי מה פירוש יש במלת בצלמינו כדמותינו כי היה די לומר נעשה אדם בצלם ובדמות, א"ל א"כ צריכים אנו לחזור בשלשים ושתים נתיבות לבאר כל א' וא' במקומו ואומר, דע כי יש נמצא ועליו אל תדבר והוא המציא מצוי אחד והוא התחלה וראשית כל הנמצאים. וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה וכולם לא נמצאו רק מאמיתת מציאותו ואינו עובר כדין בני חילוף ולא בדין הויה והפסד, כי הוא ראשית כל המציאות והכתר המציא מצוי אחד והיא חכמה והי' רומז בשניהם קוץ הי' בכתר והי' בחכמה, ונקרא הי' הרומז בחכמה גולם הוא שנאמר גלמי ראו עיניך ר"ל גולם מבלי צורה וכל גולם מוכן לקבל כל הצורות זהו גלמ"י ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ר"ל ספרך ספר ספר ספור כי החכמה כשהי' בה יכתב ויצויר כל מעשה עליונים ותחתונים, ימים יצרו ולא אחד בהם הו' ימי המעשה מן הבינה ולמטה (והם) חסד
גבורה ות"ת ונצח והוד ויסוד והוא שאמר דהע"ה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ הרי ו' שמות שכ"א מאלו ו' שמות פעל מלאכים ליום א' וכן כולם ולא אחד בהם, ולה כתיב בה' וקרינן בא' ר"ל ולא אחד כי אם אחד בהם וממני יבוא הכל ועל ידו יעשה הכל. ולפיכך אמר בהם ולא אמר מהם. א"ל ר' והלא המציא הכתר את החכמה, א"ל בני כל היצורים כילם הוא במחשבה הוא הכתר, והמציא החכמה ועשאו יוצר, והחכמה נקראת בראשית הוא שנאמר בראשית ברא. כי החכמה הוא הפועל והוא הוא הצורה וע"כ נקראו כל הכחות המצויירות בחכמה בשם אלהים כי בו נצטיירו כל הכחות ל"ב נתיבות, ועל כל נתיב ונתיב אמר אלהים ואלו הם. א בראשית ברא אלהים. ב ורוח אלהים מרחפת. ג ויאמר אלהים יהי אור. ד וירא אלהים את האור. ה ויבדל אלהים בין האור. ו ויקרא אלהים לאור יום. ז ויאמר אלהים יהי רקיע. ח ויעש אלהים את הרקיע ט ויקרא אלהים לרקיע שמים. י
ויאמר אלהים יקוו המים. יא ויקרא אלהים ליבשה ארץ. יב וירא אלהים כי טוב. יג ויאמר אלהים תדשא הארץ. יד וירא אלהים כי טוב. טו ויאמר אלהים יהי מאורת. טז ויעש אלהים את שני המאורות. יז ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. יח וירא אלהים כי טוב. יט ויאמר אלהים ישרצו המים. כ ויברא אלהים את התנינים. כא וירא אלהים כי טוב. כב ויברך אותם אלהים. כג ויאמר אלהים תוצא הארץ. כד ויעש אלהים את חית הארץ. כה וירא אלהים כי טוב. כו ויאמר אלהים נעשה אדם. כז ויברא אלהים את האדם. כח בצלם אלהים ברא אותו. כט ויברך אותם אלהים. ל ויאמר להם אלהים פרו ורבו. לא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. לב וירא אלהים את כל אשר עשה. אלו הם ל"ב נתיבות החכמה שכל אלהים נצטייר בחכמתו והזהר מאד בנפשך באמרי כי כל אלהים נצטייר בחכמתו שלא לעלות בדעתך שיש כח נפשי בעלת העלות חס וחלילה וכל מי שיעלה בדעתו לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו
ועוד ר"ל ולא אחד בהם זהו כתר עליון שנקרא אהיה התחלתו בא'. ועתה בני הואיל והתחלתי אפרשם ואשלים מענה א' מספר איוב ובה יתבארו כל הל"ב נתיבות וסוד היצירה וסוד הנ' שערי בינה כולם יתבארו כאו"א בעניינו ובמניינו ודע שכל אחד יתפרש על ג' דרכים. א' בעולם. ב' בשנה. ג' בנפש. ודע כי עלת העלות יתחייב ממנו שכל הפשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר אלא שזה עלה וזה עלול וזה השכל השכיל את עצמו ואת עלתו. ועתה תראה ותבין כל ל"ב נתיבות עם חמשים שערי בינה כולם סדורים זה אחר זה ואלו הן. א איפה היית ביסדי ארץ. ב מי שם ממדיה כי תדע. ג או מי נטה עליה קו. ד על מה אדניה הטבעו. ה או מי ירה אבן פינתה. ו המימיך צוית בקר. ז ידעת שחר מקומה. ח הבאת עד נבכי ים. ט ובחקר תהום התהלכת. י הנגלו לך שערי מות. יא ושערי צלמות תראה. יב איזה דרך ישכון אור. יג וחשך איזה מקומו. יד הבאת אל אוצרי שלג. טו ואוצרת ברד תראה. טז
איזה דרך יחלק אור. יז מי פלג לשטף תעלה. יח ודרך לחזיז קולות. יט היש למטר אב. כ או מי הוליד אגלי טל. כא מבטן מי יצא הקרח. כב וכפור שמים מי ילדו. כג התקשר מעדנות כימה. כד מושכות כסיל תפתח. כה התוציא מזרות בעתו. כו ועיש על בניה תנחם. כז הידעת חוקת שמים. כח התרם לעב קולך. כט התשלח ברקים וילכו. ל מי שת בטוחות חכמה. לא או מי נתן לשכוי בינה. לב מי יספר שחקים בחכמה. לג ונבלי שמים מי ישכיב. לד התצוד ללביא טרף. לה וחית כפירים תמלא. לו מי יכין לעורב צידה. לז הידעת עת לדת יעלי סלע. לח וחולל אילות תשמור. לט מי שלח פרא חפשי. מ מוסרת ערוד מי פתח. מא היאבה ראם עבדיך. מב התקשר ראם בתלם עבותו. מג התבטח בו. מד התאמין בו. מה כנף רננים נעלסה. מו התתן לסוס גבורה מז התלביש צווארו רעמה. מח התרעישנו כארבה. מט המבינתך יאבר נץ. נ אם על פיך יגביה נשר:
ד"ה א איפה היית מלת איפה היא א איפה היית מלת איפה היא דרישה על מקום הענין והוא כענין איפה הם רועים. ומה דרש הקב"ה מאיוב ואמר לו איכה ר"ל שאל ודרש על סיבת מציאת איוב וסבת כל הנמצאים וזה ענינו איפה היית מציאת עצמך ומשם ואילך שאלו על מציאת כל הנמצאות ומקומם וסדרם וכל עניינם כאשר אפרש בע"ה. וכן אמר הקב"ה לאיוב אמת שאתה וכל הנמצאים למעלה ולמטה מעלת העלת נמצאו בכתר עליון ומכתר עליון נמצאו למטה. א"ל הקב"ה יודע אני כי תשוב לי ומ"מ אני שואלך והגד אם ידעת המשכתן ומלת איפה היא מלה מורכבת ופירושו אי פה אי מזה תבא והיא שאלה מלשון איה. וא"ל הקב"ה איפה בה' ולא אמר בא' להרמיז לו שבתוך הא"י פה ופה היא בעטרה כענין כי פי ה' דבר ומלת א"י כתר חכמה א' בכתר י' בחכמה וא"ל הקב"ה שם הי' סבתך, ואפ"ה הגד ר"ל תמשוך משם האצילות אם ידעת באיזה אופן נמשך הת"ת מן הבינה כי כל המחודשים משם נובעים ונאצלים. ואחר זו השאלה חזר ושאל לו:
ד"ה מי שם ממדיה כי תדע ר"ל כל מי שם ממדיה כי תדע ר"ל כל הדברים הנאצלים צריכים אל גבול ידוע כל מין ומין כן מצבאות העליונים ותחתונים ומה שביניהם ואפי' האישים הן עולם הגשמי והם הנמצאים בעולם הגשמי וכל מין ומין צריכין אל גבול ידוע כי המין החיוני מתחלף בגבולו. כיצד. ראובן ושמעון לוי ויהודה אין להם השוואה אחת לא באורך ולא ברוחב ולא בעובי ולאו דווקא בגופם אלא אפי' באברים כל אבר ואבר מיחלף מחבירו באורך וברוחב. ואין עצם של פרק קטן שבאצבע קטנה שוה לעצם השוק ולא עצם השוק לצלע לא באורך ולא ברוחב ולא בעובי אלא כ"א מהן משונה מחבירו וכן בכל מין יש להם גבול. וראה והבן אצבעות הידים אין א' דומה לחבירו ואמור לי המדות והגבולים שבכל אבר ואבר ומכל אישי המין מאיזה נתיב נמשכין והקב"ה בשאלתו שאמר מי שם ממדיה כי תדע. הרמיז לו המדה הנקרא מ"י והוא הבינה שנאמר את מי נועץ ויבינהו וא"ל הקב"ה דע כי הבינה מבטת בחכמה ומן החכמה בא אליה
הגולם והבינה מכינה אותה לקבל צורה, ור"ל הבינה היא המגביל גבול לכל המינים ולכל האישים ולכל הפרטים וזהו הנקרא מדת עולם ר"ל מדתו של עולם. וצריך שיהיה בכח המהווה היא הבינה כח הדמיון לדמות כל אישי המין למינו וכל שיש לבינה כח הדמות והצלם הכל מכח החכמה זהו שאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. ודע והבן כי בבינה יש בה צורת כל הדמיונות ולכן נקרא הבינה פועל וצורה ותכלית, וכשם שיש בה הדמות בפועל היא הבינה כך יש לה סדרי האברים הפשוטים והמורכבים כולם מסודרים בזה אחר זה. גם יש לפועל כח חקיקה לחקוק פרטי האישים החלולים חלולים והאטומים אטומים כפי הנצרך כל פרט מפרטי האישים של המינים עד שיתדמה כל מין ומין למינו העליון הם עשר ספירות א"כ כפי הכוחות הללו של הבינה שיש לה מצד החכמה נקראת הבינה פועל צורה ותכלית בורא ויוצר וחוקק, וגם יש לה לבינה כח לתת גבול בחקיקתו עד שיהיה כל חלול וחלול דומה למינה וכן כל
עוביו של חלול בעצמות ובכל דבר כי יש מקומות בעצמות וגידים ואברים א' רחב וא' קצר וקצתם עבים וקצתם דקים. וכן הדין בכל דומם צומח חי ומדבר. ובכל צבא השמים ובכל עשר ספירות והכל מכח א"ל שד"י. כי זה דע לך כשיתפשטו החלקים לגבול קצב וידוע בכל מין ומין ובכל חלק וחלק בזמן ידוע וקצב. ויותר אין להם התפשטות ר"ל משנשלם זמנם הכל הוא מא"ל שד"י מ"מ בינה אינה פועלת רק למעלה ומשם ואילך גוזרת לעטרה ופועלת ולכן נקרא גם היא א"ל שד"י ונקרא אל שדי על שהיו נמתחים והולכים ואמר להם הבינה די ומיד עמדו זהו אני אל שדי אני היא שאמרתי לעולמי די ושם בעל הגבול הוא שם ור"ל והליכות עולם לו ולו יקהת עמים. וראה והבן וו"ל בגימטריא שם של מ"ב והוא שם מן "ויסע "ויבא "ויט ואומר להם הבינה יתקמטו ויתגבלו ולא יצאו מגבולם הן באורך הן ברוחב הן בעוביו והשם הוא רי"י ר"ל אר"ך בגימטריא רי"י כל אלו הם כחות הבינה המבטת בחכמה כענין ה' בחכמה
יסד ארץ. ודע והבן כי כשם שהבינה נקראת אל שד"י שהאצילה עולם העליון כך העטרה נקרא שד"י שהאצילה עולם הגשמי ומה שלמטה ממנה ונקרא גם הוא פועל וצורה ותכלית בורא ויוצר וחוקק אמנם הכל מכח הבינה, אך הבינה אינה פועלת אלא בעליונים אבל בעולם הגשמי גוזרת על העטרה ופועלת ע"כ שאל הקב"ה לאיוב אחר השאלות שעברו וא"ל אמור לי על מה אדניה הטבעו והקב"ה שאלו ושאלתו היא תשובת הענין והיה מראה לו כל דבר וכשאמר לו על מה אדניה הטבעו כך אמר לו:
ד"ה דע והבן כל אשר בארץ היא העטרה דע והבן כל אשר בארץ היא העטרה הכל נשפע לה מן השמים העליונים והיא הבינה עם י"ב עמודי עולם והם י"ב הויות שאהיה מצטרף עם ז' עמודים הוא עולם ההיקף ועם עמוד אחד הוא צדיק יסוד עולם. וכן הת"ת ושש קצוות על י"ב עמודים הם י"ב הויות של אהי"ה כי משם קבלו כוחם והם נקראים מה שנאמר תולה ארץ על בלי מה, זהו שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. ר"ל יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה לומר לך שיהו"ה ואהי"ה כל אחד מהם מצטרף י"ב הויות ואמר בלימה והוא מלה מורכבת, בלי עולה מ"ב והוא שם של מ"ב. ומ"ה הוא יהו"ה במילואו, ומה אדיר שמך ר"ל ממה שהם י"ב הויות אדיר שמך הוא העטרה. חזר ואמר לו הקב"ה:
ד"ה או מים ירה אבן פנתה ר"ל א"ו או מים ירה אבן פנתה ר"ל א"ו שהם ז' ספירות ומתחילין מחסד מ"י שהיא הבינה האצילה, ואבן פנתה היא הת"ת הוא הארץ העליונה הנקרא אבן שתיה על שממנה הושתת העולם. ואימתי הושתת העולם ממנה כשהסכימה פמליא של מעלה לחדש השמטה הוא שמיטת הפחד הבא אחר שמיטת החסד ופמליא של מעלה הוא מכח החסד הנקרא כוכבי בקר. ומצד הגבורה הנקרא בשם אלהים ונקרא בני אלהים כולם שאלו ליוצר הכל לחדש עולמו הוא שנאמר ברן יחד כוכבי בקר. ויריעו כל בני אלהים אז ירה שתים עשרה אבנים הם י"ב הויות וירה אותם בכח הת"ת והוא אבן שתיה והוא הבינה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם שממנו נתיחד העולם העליון ומלואו הארץ שהיא העטרה וכל אשר בה. א"ל ר' האומר לא יתהווה דבר מלא דבר אלא מין ממינו ולדעתינו הקדושה הטהורה ונקיה שהעולם מחודש אם יבוא השואל אותנו לומר לנו העולם לא ימלט מב' פנים או שהיה חומר קדמון שממנו נתחדש העולם עליון ומלואו או לא
היה שם חומר כלל אלא עלת העלות לבדו, אם נשיב לו שהיה שם חומר קדמון הרי האמננו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו וא"כ זו כפירה בדתינו, ואם נשיב לו שלא היה שם אלא הקב"ה ברא את עולמו מעצמו א"כ חלילה עצמותו נתגשם וגם זה כפירה בדתינו, וא"כ מה נשיב לו. א"ל בני על אלו השאלות אמר קב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. והבינה היא כח חכמה, ובינה היא מציאות העולם אבל בעלת העלות אין לומר שהיה שם חומר ולא בריאת עולם מעצמותו רק כוחותיו הם חכמה ובינה המציאו העולם מ"מ למה היה העולם בזה השיעור דווקא לא פחות ולא יותר, וגם יוסיף לשאול איך יצא בעל השיעור והוא העולם מכח בלתי בעל שיעור הוא חכמה ובינה ומה נשיב לו. א"ל בני באלו השאלות השיב הקב"ה לאיוב מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו ר"ל הבינה יש לה כח המדות ושיעורים וכפי השמטה שהוא הפחד עשה העולם בזה השיעור כי אין ראוי לזאת השמטה אשר עמה היצר
הרע עולם יותר יפה ויותר משוער מזה השיעור, והבינה נותן לו כח לעשות כל דבר כמשפטו, א"ל ר' וגם ישאל השואל וכי אפשר להיות איכות היסודות היפך מטבעם או לאו, אם נאמר לו אפשר יחזור וישאל ד' איכות שהם לח וחם וקר ויובש. הם עצמן מאין נתהוו אם מעלול הראשון הוא חכמת אלהים והוא היה עדין עלול הראשון מאין נתחייבו לו אלו ההפכיים היש בעלת העלת דברים הפכיים כאלה, ואם נשיב לו כי הוא פשוט יאמר לנו א"כ מאין מקור התחלפות האיכות והתהפכם. א"ל בני על אלו השאלות אמר הקב"ה לאיוב על מה אדניה יסודות של העטרה הטבעו ר"ל על מה על החכמה הנקרא מ"ה כי החכמה נושא האיכות ההם ומאין תמצא, והבינה צורת החכמה ואחרי שידע שטבע היסודות ואיכותיהן הפשוטים מכח החכמה הנקרא מ"ה, א"כ יש לנו לשאול אם יצא עלת העלת מן הכח אל הפועל או לא אם נאמר לו לא יצא מכח אל הפועל א"כ יאמר אחר שאינו יוצא מי ירה אבן פנתה יסוד ופינה ליסודו של עולם לו, א"ל
בני נאמר לו מי שהיא כח הבינה וכח הבינה הוא עלת העלת הוא ירה אבן מחכמה וכתר עליון אל פנתה ובאבן הזאת היא הבינה צייר המצייר כל היצורים כולם. אבל על עלת העלת אין לחשוב שום מחשבה כלל. ועל גבול העולם נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים ר"ל בשעלו במשעול הכרמים שפרושו נתיב ודרך ופינה מדה אחת יש לפועל יתברך, "עשה "שמים "לבדו ר"ת עש"ל, ושמים בזרת תיכן ר"ל הזמינו במדתו, וכל בשליש עפר הארץ שליש הוא מדה של ת"ת שהוא אות שלישי מן השם ר"ל הו' של יהו"ה רומז בת"ת והוא אות שלישי, ומלת וכל פי' ומדד וזהו שארז"ל כל אמתא במס' עירובין, סוף דבר בני זהו שאמרתי לך בעלת העלת השמר לך. ובעז"ה לפנים אגיד לך. אל"ר מהו הדיחוים האלה שאתה דוחה אותי יהי כדברך בעלת העלת לא אדבר עד בא הזמן מ"מ העמידני באצילות כי קשה עלי מאד כתר העליון הוא עלול מעלת העלות. והכתר
האצילה החכמה והחכמה האצילה הבינה והבינה האצילה ההיקף מה צורך לכל אלו. א"ל עלת העלת גזר שיעשה אדם גשמי ואלולי הכוחות שלמעלה לא יעשה אדם למטה שכל כח וכח של מעלה נותן כח למטה ולכן האציל הכתר והחכמה והבינה אשר שלשתן נקראים ראש אחד. ואחר האציל החסד זהו זרוע ימין. ואחר האציל הפחד זהו זרוע שמאל ואחר האציל הת"ת זהו הלב והשדרה. ואחר האציל הנצח שזהו ירך ימין. ואחר האציל ההוד שהוא ירך שמאל ואחר האציל היסוד הוא המעור והשערות סביב לו הם כוחות חצונים המסבבים אותו לקבל מהודו והדרו. ואחר האציל העטרה הוא הפריעה שבמילה, ושערות בית השחי בימין ושמאל הם כוחות ישמעאל ועשו הנאחזים מאברהם ומיצחק הוא חסד ופחד. וביני אטמיהם תחת הירכים לעולם לחים ואין שם שערות כי אין שם אחיזה, ובבית השחי יש לחות מעט מן המעט ושערות רבות לומר שאין נותנין לכחות החיצונים רק מעט כדי פרנסתם, והאדם צריך להיות למעלה אבר רוחני נגד כל