Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הפליאה

קטע 64

קטע 64 מתוך 97

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ועתה שמע ותבין כי רגלי הויה הם אלף ופ"ח, ורגלי בראשית הם אלף ופ"ח, והנה החזיק רגלי בראשית ברגלי ההוי'ה וברא את העולם ועם ב' בראשית נחחזק וזהו הב' של בראשית גדולה זהו ה' קנני ראשית דרכו דרך הוי'ה בבראשית והנה רגלי הוי'ה אלף ופ"ח ורגלי בראשית אלף ופ"ח. והכונה כי יהו"ה נקודו שב"א חול"ם קמ"ץ ורגלי הניקוד הם פת"ח צר"י צר"י ועולים הרגלים אלף ופ"ח וכן רגלי בראשית שבראשית נקודו שב"א צר"י חיר"ק והנה רגלי נקודו פת"ח חיר"ק צר"י והם אלף ופ"ח וי"ח עולמות והנה רגלי זה כרגלי זה, וב' קדמון וראשית שני וברא את העולם. וראה והבן שאם תצרף רגלים ברגלים עולה אלפים ומאה וע"ו, וי"ח עולמות היתרות יהיה לך למשמרת והרי כאן כ' פעמים הויה אלהים במעשה בראשית עולה אלפים וע"ו, ואדנ"י אחד אלא שחסר אח"ד ונשאר די"ן העולם, וראה אתה והבן שהרגלים הם כ' פעמים הוי'ה אלהים העמידו העולם זהו בראשית שכח בראשית מב' גדולה

2

וכולם נקראים אלהים וכולם נקראים הוי'ה כי עבד מלך כמלך ובכח המלך פועל העבד וכח המלך עם העבד, וע"כ אמרתי לך התורה מנענע יהו"ה שלמטה מהתורה שהיא חכמת אלהים, אבל ב' בראשית שהוא למעלה מראשית מנענע את ראשית והשלים רגליו ובו י"ח עולמות אלא שב' עולמות הם יתירות כי כ' פעמים אמר יהו"ה אלהים והם רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן הם הב' וראשית. ראה עתה והבן כשאמר הקב"ה למשה אהיה ושם יהו"ה שהם ח' אותיות שאל משה מה טיבן של שמות הללו, א"ל משה דע לך שהוא שם של ו' אותיות אה"י הו"ה וכולל ב' שמות שם אהי"ה שהוא ד' אותיות ושם יהו"ה שהוא ד' אותיות שניהם נמצאים בשם של ו' אותיות כן בראשית הוא שם של ו' וכולל יהו"ה אהי' שניהם ח' אותיות ונכללים בשם של ו' אותיות הם ל"ב נתיבות חכמה ראשית חכמה, ותחלק השם של ו' אותיות לג' שמות א"ה י"ה ו"ה והם רומזים א"ה לכתר, י"ה לחכמה ו"ה לבינה, ומשה לא גילה לזקני ישראל שם של ו' אותיות

3

בחילוק שלש שמות א"ה י"ה ו"ה אלא צירוף שם ראשון והוא א"ה עם שם שני והוא י"ה נעשה אהי"ה ואמר לזקנים צירוף שם שני שהוא י"ה עם שם שלישי שהוא ו"ה ונעשה יהו"ה וכך אמר לישראל, והראייה שקב"ה אמר ליה כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם ולקח סופו של אהי"ה שהוא י"ה וצרפו עם השם הג' שנאמר לו והוא ו"ה ונעשה יהו"ה ובא ואמר יהו"ה שלחני אליכם, ואין להקשות מאחר שקב"ה אמר למשה שיאמר כן למה עבר על פי השם, י"ל שם אהי"ה אמר לזקנים ושם הוי"ה אמר לישראל אך בו' אותיות. המורה לשם בראשית שהוא בו' אותיות לא לזה ולא לזה אמר כי לא ציוהו הקב"ה עד שבאו בהר סיני וקבלו את התורה, ואע"פ ששני שמות הללו הם שוים בלשונם ששניהם הוי"ה אפ"ה אחד דין והוא אהי"ה ואחד רחמים והוא יהו"ה ואע"פ שזה דין וזה רחמים הי"ה צריך לכתוב בשם א"ה להורות על הקדמות והי' שבשם י"ה רומז אל עשר ספירות והה' נסמוך ונאחז בא' ובי' כי הוא מתגלגל

4

על כולם והו' שבשם ו"ה מורה על ששה קצוות והה' מתגלגל על כולם ופועלת עם כולם והי"ה שהם אחרונות שבשם אהי"ה רומז בעטרה והי"ה שבשם יהו"ה רומז לחכמת אלהים, ובשמות השוים תשמע ותשמח כי שם אחד לשניהם והרמז הגדול שב' בראשית רומז בהוי"ה שכן בי"ת ויה"י במ"ק שוים וכן ראשית במ"ק עם המלה עולה אהי"ה במ"ק:

5

ד"ה אלהי"ם דע לך ר' שכל עוד שאין אלהי"ם דע לך ר' שכל עוד שאין להם פעולה שם אלהים שהוא כינוי לא נקרא כי הכינוי הוא סמוך לפעולה לעולם ומלת אלהים אינו נקרא כינוי אלא בשעת פעולה כי שם ית' יהו"ה שמו תמיד ובתחלת הבריאה נקרא אלהים וכל לשון כינוי לעולם סמוך הוא אצל השם כי השם הוא קודם הכינוי הוא שנאמר יהו"ה אלהים שם ואחריו כינוי. ועתה ר' דע לך הגיע הזמן לשאול לך ובעל הרגלים יתן לך רגלים לעמוד ואמור בראשית מהו שם או כינוי אם תאמר שם פעולה הוא שהרי אומר אחריו ברא ואחר שהוא פעולה א"כ למה לא אמר כינוי, וא"ת בראשית הוא כינוי למה אמר בלשון בראשית יאמר כינוי בפירוש, וא"ת שאינו כינוי כי הוא שם של ו' אותיות ואין כאן פעולה שאין הדברים נאצלים אלא בכלל ואין הכוונה אלא כשהפעולה בפרט אז צריך כינוי לפעולתו והמשל בזה העושה גולם בלי צורה אין שם כינוי לפעולתו אך האומן העושה צורה הוא שצריך כינוי לפעולתו הדין עמך אלא שקשה למה לא אמר יהו"ה ברא

6

אלהים, והכוונה דע לך ששם המיוחד הוא שם יהו"ה אינו מעיד אלא על מציאותו וקדמותו יתברך שאם היה אומר יהו"ה ברא אלהים א"כ מעיד על מציאות העולם והויותו אבל על קדמותו ומציאותו והויותו אינו מעיד אבל יהו"ה מעיד ומורה הויות עצמו וקדמותו, וכלל שם הוי"ה ואהי"ה בשש אותיות של בראשית כאשר אמרנו וברא הפעולה שהוא הכינוי ואחר אמר אלהים ואחר השלמת העולם אמר יהו"ה אלהים שהוא שם העצם ושם הכינוי, אבל בתחלה להורות שם יהו"ה הויות העולם אין הדין נותן, ובאמת כל מעשה בראשית כולו בין עולם העליון והאמצעי ועולם השפל כולם נחשבים לפניו ית' בנין ואע"פ שיש מהם צורות נפרדות מחומר מאחר שהם מחודשים נחשבים בנין כנגד מה שלמעלה מהם. ודע כי כל מעלת הבנין הם י' ולא יותר והם מא' ועד י' שכל המספרים בי'. וראה שהבנין הוא א"ל והמעלות הם הי"ם הרי הבנין והמעלות הם אלהים בא"ב של אלב"ם. א"ל ב"ם ג"ן ד"ס ה"ע ו"ף ז"צ ח"ק ט"ר י"ש

7

כ"ת. ור"ל הא' הוא מעלה ובנה א"ל, ב' הוא מעלה ובנה ב"ם, ג' בנה ג"ן, ד' בנה ד"ס, ה' בנה ה"ע, ו' בנה ו"ף, ז' בנה ז"ץ, ח' בנה ח"ק, ט' בנה ט"ר, י' בנה י"ש, כ' בנה כ"ת, הנה עתה הא' בנה א"ל והמעלות שהם אב גד הו זח טי עולה הי"ם צרף א"ל עם הי"ם הוא אלהי"ם, והכלל הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בם א"כ כל הבנין נתלה בשם אל שהוא ראשון ואחריו ט' בנינים שהם בם וכו' והמעלות עלו בכללם הן שהוא הי"ם. א"כ הבנין וכלל המעלות הוא אלהים שם כינוי הוא המחדש כל פעולותיו, ומה שכל פעולותיו של שם אלהים הוא במלת יה"י כענין יהי אור וכיוצא בו בעולם העליון דע לך באמת בלי שום ספק כי המדבר בכינוי קראוהו אלהים ושם כנויו אלהים, אבל שם העצם שלו הוא י"ה שמו והוסיף בשם י"ה אותיות אל"ם ועשה אלהי"ם על שם הפעולת מי שם אל"ם הלא אנכי ה' ושם י"ה נאצל משם יהו"ה ושם זה י"ה הוא שם של אלהים, ואלהים הוא כינוי הוא

8

שנאמר כי ביה ה' צור עולמים כלומר בשם י"ה שבשם אלהים ונמשך מאמיתת השם יתברך ויתרומם ויצר את העולם וזהו שכתב ויאמר אלהים יהי אור. ועתה יש לך לדעת איך מלת יהי התחלת כל המציאות והוא משתמש בהויה ולא יותר, דע לך כי יהי המסתלקת מאמיתית שמו ית' כזה יהו"ה יה"ו י"ה י' כי כשצרפם י' י"ה יה"ו יהו"ה א"כ עתה צריך לומר יהו"ה יה"ו י"ה י'. וראה ששמש הוי"ה במלת יהי ובו מתחיל מציאות העולם, ויש לך לשאול ולומר והלא יה"ו הוא אהיה והוא ראשית ולמה לא בא ראשית במלת יה"י אלא במלת יה"ו א"כ יה"ו הוא התחלת כל המציאות ואיך תאמר יה"י התחלת המציאות ויש לך תשובה בזה שיה"ו ראשית היסוד הוא אהי"ה, יהי ראשית הבנין, והכל מאמיתת השם הוי"ה כי יה"ו מיה"י ע"כ היסוד שהוא ראשית יה"ו והוא מיה"י והבנין יה"י זהו יהי אור, ואור זאת הוא ראשית כל המעלות שבמציאות והוא המעלה הנקרא אור הנמצא מאמיתת יהי שזהו התחלת כל המציאות ראשון

9

מאמיתת הוי"ה ולא מדבר אחר, הרי עדות ברורה באמרו יהי אור ויהי אור וזה האור הוא אור החיים ונמצאת מאמיתת יה"י שלא אמר יהי אור מדבר פלוני אלא יהי אור בלבד ע"כ יהו"ה אלהים: ד"ה ונקראים מצות עשה ומצות לא ונקראים מצות עשה ומצות לא תעשה, א"ל ר' למה מצות עשה בת"ת ומצות ל"ת בעטרה, א"ל בני האשה היא הדיין ומזהיר ומעניש. א"ל רבי ויהיה האיש הדיין ויזהיר ויעניש. א"ל הכי הוא מי מושל על מי האיש מושל על האשה וגזר לא תעשה ונמצא הלאוין באשה והאשה מזהרת את ישראל לא תעשה שאם תעשה יהיה לך עונש כך וכך, א"ל בני הכי הוא, א"ל ר' היש עול כזה שהאשה כלולה והזהירוה בעונשים והוציאוה משכר עשה, נהי שאינה מתחללת מ"מ גם אינה מעוררת שפע וברכה א"כ נשארה אבן דומם בלא שכר רבונא דכולי עלמא אם זאת האשה תחלל ותעבור מה תקנה עשית לה למחול א"א בשלמא איש עובר בלא תלבש שעטנז מקיים מצות ציצית ונשקול זה עם זה ונתכפר ואפשר שהרויח אבל זאת העניה אם תעבור אוי לה אם לא

10

תעבור באיזה זכות תקנה עולמה הוצאת אותה ממקום מחיצתה לשלחה לאבדון מה פשעה ומה חטאתה. ועוד רבונא דכולי עלמא עשו חכמיך כלל ואמרו כל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות ושהזמן גרמא נשים פטורות וכללם הפך מה שכתבת בתורה שתלמוד תורה מצות עשה שאין הזמן גרמא ופטרת אותה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם וחייבת אותם במצות הקהל שנאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וסוף סוף נושא ונותן להחזיק דבריו ולבטל דברי תורתיך, ומקשה לו שם תנא אחר ומ"ע שהז"ג מנלן דנשים פטורות ומשיב ילפינן מתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות עד ששאלו ותפילין גופא מנ"ל ומשיב יליף מת"ת דכתיב את בניכם ולא בנותיכם ונתפייס בזה ונסתם פיו, ושב לשאול ונקיש תפילין למזוזה מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות ומדחהו ואומר תפילין לת"ת אתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה תפילין למזוזה בפ'

11

ראשונה אתקש בפ' שניה לא אתקש עד שפשפש ומצא מקום להרבות בדברים ולומר נקיש מזוזה לת"ת מה ת"ת נשים פטורות אף מזוזה נשים פטורות, ומתוך חריפותו ופלפולו השיב לו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וכו' הרי מתן שכרם של מזוזות אריכות ימים שנאמר למען ירבו ימיכם. ובראות המקשן שאינו מניחו לבוא הניח ענינו ודילג על ההרים להקשות לו מסוכה ואמר והרי סוכה דמ"ע שהז"ג הוא ונשים פטורות משום דכתיב האזרח הא לאו הכי חייבות, וכוונתו מה צורך לה' האזרח שיפטרו הלא מ"ע שהז"ג הוא ונשים פטורות כאשר למדנו מתפילין ומשיב אי לאו ה' האזרח ה"א שחייבות משום ג"ש מחג המצות ט"ו ט"ו מה מצה מצות עשה שהז"ג ונשים חייבות אף סוכה נשים חייבות ואע"פ שהוא ג"ש הלומדת מהיקשא דמהיקשא ילפינן דנשים חייבות במצה וט"ו ט"ו ג"ש הלמד מהיקישא וכדי שלא נלמוד אתי האזרח, ואנה שכלו וחכמתו של מקשן והיה דוחהו בקנה רצוץ בשלמא המתרץ הדין עמו להשיב כדי

12

להחזיק דברו אלא המקשן שבא מבחוץ לחלוק עם הבעל דבר היה לו להזדיין זיונו בזיונים חזקים עד שיפיל את בר פלוגתא דיליה ויכנס הוא במקומו ואלו הייתי במעמדם הייתי נגרש מהם. ולמה לא הקשה לו מסוכה עצמו דכתיב האזרח לבטל הג"ש של ט"ו ואם לאו האזרח היינו דנים הג"ש והיה מתבטל מלת בני ישראל שנראה בנים ולא בנות והיינו אומרים דנשים חייבות בסוכה אע"פ שפטרן הכתוב במלת בני ישראל הכי נמי נקיש תפילין למזוזה ויהיו נשים חייבות. ואחר נקיש ת"ת לתפילין מה תפילין חייבות אף ת"ת חייבות ומבניהם דכתיב בת"ת אין ראיה כי לכך איתקש ת"ת לתפילין פעמים כדי שנקיש אותו לתפילין ויהיו חייבות ובניכם לא יעכב הסמוכים, פעמים דהשתא דדיינינן ג"ש דט"ו ואינו מעכב בני אי לאו האזרח כ"ש סמיכות פעמים שאינו מעכב הא דכתיב בניכם, ועוד אני אומר שנשים חייבות בת"ת ובנותיכם בכלל בניכם שאם היה אומר ולמדתם אותם את בנותיכם הייתי אומר ולא

13

בניכם עכשיו שנאמר בניכם אנו אומרים ולא בנותיכם ואלו רצתה התורה לחייבם גם הבנות באיזהו אופן היה כתבה ע"כ היה כתבה בניכם והיו נכללין גם הנקבות כי במקום שיוכל לכתוב בצורה אחרת ושינה יש לנו לומר לא שינה אלא לרבות או למעט כפי המקומות, אבל הכא שאינו יכול לכתבו בענין אחר כגון זה בניכם מה ראית למעט הבנות. ועוד כשאמר לו ת"ת אתקש לתפילין לפטור למה לא השיב לו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי שעל התורה אמרו כי הוא חייך ואורך ימיך שיש כאן שכר בזה ובבא משא"כ במזוזה או בזה או בבא, ובניכם לא יעכב כי אדרבא פסוק כי הוא חייך ואורך ימיך ביאר שהבנות בכלל בניכם. ויעמוד זה המקשן מצד אחד ואראה יודעי העבודה הזאת שאמר שאיש הוא תורה שבכתב והאשה תורה שבע"פ שאחרי שאינה חייבת איך תלמוד ותפרש, וא"ת מסבת התורה תלמוד ותפרש דע לך שגדול מצוה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ועוד אשאלך והלואי ר' תכנוס אתה במקומם ותשיב ואמור

14

לי האיש למה מצוה לאשה שלא תעבור הלאוין לאו מפני שמזיקין אותה, הכי נמי יצוה לה לקיים גם כל המצות עשה מפני שמועילין לה ויבא הדוגמא גם בנו ויהיו הנשים חייבות כאיש בכל דבר אלו להועיל ואלו שלא להזיק, ועוד אתם בני הידיעה כשאמר לו תפילין גופייהו מנלן והשיב ילפינן מת"ת מה ת"ת פטורות אף תפילין פטור שתים רעות עשו אחד שפטרו הנשים מת"ת שהוא שקול כנגד כל המצות ולא די בזה אלא שרצו גם זה לפטרה גם מתפילין והקב"ה חייבה והאשה תפילין של יד ועמה נשלמה התפילין בש' של ד' רגלים כי הוא רגל רביעי של כסא וזולתה הכסא בג' רגלים כי הש' יש לה ג' יודין וכ' להרמיז שהש' עולה בג' יודין והי' הרביעי הוא רגל רביעי הנקראת אשה והיא פטורה. ועוד נשאל למקשן למה נתפייס כששאל ותפילין גופא מנלן והשיב ילפינן מת"ת ונתפייס בזה שומו שמים על זה ונתנמנם היה ולמה לא השיב לו לא ילפינן תפילין מת"ת דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא

15

ותפילין הוי הז"ג כי איך אפשר לישא דין מאינו דומה לו ואח"כ לתתו לכל הדומה לו. וא"כ שיכול אדם למלאות כיסו ממון אחרים ואח"כ לתתו למשפחתו א"כ יהיו הנשים פטורות מסוכה ולא יכתוב ה' האזרח, ואנו נאמר כאן כתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכתיב התם ולמדתם אותם את בניכם מה התם בניכם ולא בנותיכם אף כאן בנים ולא בנות, ודקאמרת משום שיש לך ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות לחיוב אצטריך ה' האזרח לפטור אני אומר לך אל יכתוב ה' האזרח ויש לך ג"ש מת"ת להקל ויש לך ג"ש ממצה לחומרא לא אקל ולא אחמיר במאי חזית וא"כ נשאר הדבר כך והויה ליה מ"ע שהז"ג ופטורות, אלא מדאיצטריך הה' על כרחך אינו יכול ללמוד מת"ת משום דלא דמי ליה וא"כ כשאמר לו תפילין מנלן והשיב ילפינן מת"ת למה לא השיב אינו דומה לו דהאי אין הז"ג ותפילין הז"ג. ונחזור לבעל המלחמה ונראה מי נצח זה את זה וכשדחה אותו ואמר לו משום דאית ליה ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות

16

לחיוב אצטריך ה' האזרח לפטור שב המקשה והקשה לו בכל כחו והרי ראיה דמ"ע שהז"ג ואי לאו דכתב רחמנא זכורך היו נשים חייבות וכוונתו אם תפילין הוא בנין אב א"כ זכורך למה לי אלא מדאצטריך זכורך ש"מ תפילין לאו בנין אב, ועדיין אני אומר מ"ע שהז"ג נשים חייבות להכי אצטריך זכורך ושפיר קא מקשה אלא שדוחהו ואמר לו לעולם התפילין בנין אב ומה דאצטריך זכורך משום דהיה לו לחייב ממקום אחר דנילף ראיה מהקהל מה שם חייבות אף כאן חייבות קמ"ל זכורך, ושב והקשה אדילפי מתפילין לפטור נילף משמחה לחיוב והכוונה הוא כך עד שתעשה בנין אב מתפילין לפטור נעשה בנין אב משמחה לחיוב דכתיב ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך עד שהשיב אשה בעלה משמחה, ומקשה ונילף מהקהל ומתרץ משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ויאמר לו בשלמא הקהל כתוב הוא אלא מצה לאו כתוב הוא אלא הקישא. ואם ידחהו הקישא ככתוב בפירוש דנין

17

אותו והוי ב' כתובים א"כ תפילין וראיה ב' כתובים הם הבאים כא' לפטרה ואין מלמדין והדרא קושיא לדוכתא מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנ"ל ע"כ יאמר תפילין וראיה לאו ב' כתובים הוא משום דצריכין דאי כתב רחמנא תפילין ולא כתב ראיה וילמוד מתפילין אינו יכול ללמוד משום דיכול אני ללמוד ראיה מהקהל ולחיוב לכן אצטריך זכורך ואי כתב רחמנא ראיה וילמדו תפילין ממנו אינם יכולין ללמוד שהרי אתקשו למזוזה וחייבין וצריכה וכל דצריכה לא הוי ב' כתובים, הראית צריכותא של תוהו לעולם לא לכתוב רחמנא זכורך והיה ליה שני דרכים ללמוד מבנין אב מתפילין לפטור וללמוד בג"ש מהקהל לחיוב היכן יפנה בלימוד הקשה והחזק או בלימוד החלש הוי אומר בחזק דהוי בנין אב שאין כל הרוחות מזיזין אותו ממקומו ולא מג"ש שהוא חלושה דמופנה מצד א' ומשיבין וא"כ לא צריכא ויישר כחו האומר ב' כתובים אין מלמדין ומצה והקהל הוי ב' כתובים כא' ולא נלמוד לא מזה

18

משום דהוי ב' כתובים ולא מזה דהוי ב' כתובים א"כ מצות עשה שהז"ג נשים פטורות מנ"ל, אלא ע"כ יש כח האומר מלמדין א"כ קשה אדילפית לפטור נילף מהקהל לחיוב דהא תפילין וראיה לא צריכא ומצה והקהל נמי ל"צ מטעם דנכתוב רחמנא מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים חייבים נשים לכ"ש א"כ יש לך לומר שהם ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין מאי חזית דנילף מתפילין נילף מהקהל ואי אין מלמדין א"כ לא ידענו מ"ע שהז"ג אי חייבות אי פטורה ושוב במה שאמר כל מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות מנ"ל, ומשיב דיליף ממורא מה מורא מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות אף כל מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות, ומקשה ונילף מת"ת ופדיון הבן מ"ע שלא הז"ג ונשים פטורות אף כל מ"ע שאין הז"ג נשים פטורות והשיב לו משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ב' כתובים, ואנה שכח להקשות לו ולומר מורא וכיבוד הוי ב'