Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הפליאה

קטע 72

קטע 72 מתוך 97

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

אליהו ז"ל איך עלה בדעתו לגרום לו זה שיקבל שכרו מחיים ואם חס עליו משום דוחקא היה לו לפרנסו די ספוקו. ועוד טרפי דאילנא איך היה רשאי לחתוך דבר מאילני ג"ע. ואם תאמר מאותן שנופלים ע"י הרוח אותם לקח למה לא הניחוהו לצאת עמהם. ועוד למה לא פרשו לנו מה אילנא היו, ועוד בת קול למה לא אמרו קודם שלקחם ועתה שהם תלושים מן האילנות אע"פ שהחזירם מה מועיל. והקשה שבכולם רבה ב"א אחר שנכנס לג"ע למה יצא מי הכריחו לצאת והלא אין מלאך המות שולט שם. ועוד מריחו לבד שסחט לקח כל כך ממון מה הם הדברים האלה שאינם נכנסים לאוזן ולכולם יש עליהם סודות עמוקות ואינם כפשטם, ורבה ב"א היה אדם גדול והיה בעניות שמצד עניות היה נמנע להשיג בו' הסדרים. חלילה וחלילה שהדבר כן שלא עבר בו' סדרים אלא עובדא הכי הוה סבר רבה בר אבוה כי בהיות כוחות הטומאה הוא מצרים הנאחז בישמעאל, וישמעאל באברהם שע"י אחיזה יהיה נזק בהיקף וכשראה את אליהו ז"ל שהיה

2

נוהג להתוועד עמהם ואליהו ז"ל היה כהן וכהן איש טהור א"ל מ"ט קאי מר בבית הקברות כלומר למה נאחזים הטמאים מצד הטהרה א"ל אליהו ז"ל הכהן שהוא החסד והוא הטהור אינו בכלל שש טומאות כי הוא מים טהורים אינם מקבלים טומאה והכוחות החיצונים הם הקברות וחלילה שאליהו זלה"ה נכנס אפילו בקברי גוים ומה צורך היה לו לאליהו ז"ל להכנס שם אלא הדבר כמו שאמרתי, לסוף אמר ליה אליהו ולא מתני מר סדר טהרות שאין המזיקים נאחזים משם א"ל רבה אפילו במדה הד' שהיא הנצח וצינור הרחמים דרך שם לא השגתיהו מצד דוחקא, ואינו ר"ל דוחקא דעניותא אלא דוחקא הם כוחות החיצונים שהם רעבים ודוחקים לעולם ושואלים ובטן רשעים תחסר ואוכלים ואינם שבעים ורבה בר אבוה לא השיג דוחקא וסדר ד' ואליהו ז"ל המשיכו אחריו להעלותו בסדר טהרות הנקרא ג"ע כי גם הטהרות נקרא ג"ע. ומלייה לגלימא טרפי דאלנא גלימא הוא כוחו וצלו והמשיך בכוונתו מסדר טהרות

3

והוריד דרך צינור של כוחו ואמר אילנא כי טהרות נותן טרף לאילן הפנימי ולאילן החיצון זהו טרפי דאילנא ורצה רבה ב"א להביא אליו שפע גם מכח העליון והשיג והוריד במחשבתו ואמר לו כוחו מאן דקדים ואכיל לעלמא כרבה ב"א כלומר די לך להיותך עמי בקדושה ובטהרה ותעבור שם בצער ומתוך הצער עוונות נמחלים ממה שתבקש גדולות ולא ימחלו העוונות כשמוע זה מב"ק שהוא כחו לא המשיך אליו יותר מלמעלה רק מה שהיה בא מקב"ה אם רב ואם מעט, וכשהעלהו אליהו ז"ל והשיג, השיג גם בי"ב הויות המתגלגלים ובאים בכ"י עמד והשיגם לבניו וזהו ולא מתני מר סדר טהרות. וכ"מ שנאמר עני ביה תלמיד א' הוא תלמיד מארץ ישראל, בכ"מ שנאמר תנא ברא כנגד בעל הברייתא הוא מספר, ובכ"מ שנאמר תנא דידן כנגד בעל המשנה הוא מספר, ובכ"מ שנאמר תנאי הוא כלומר שהלכה זו תנאים חולקים עליה, ובכ"מ שנאמר לימא כתנאי כלומר הלכה פסוקה הוא זה הא שנים חולקים עליה, ובכ"מ שנאמר כתנאי

4

לבד כלומר טעמו של זה הוא רק כאחד מן התנאים ולא ככולן, ובכל מקום שנאמר הא דפלוני הוא אינו מספר כנגד הברייתא ממש אלא כלומר חיצונית הוא וכך אנו אומרים לגבי שניות דרבנן דרחמנא אמר ערות אביך וערות אמך לא תגלה, וחז"ל הוסיפו עוד ח' דת"ר מה הם שניות אם אמו אם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב ואשת בן בנו ואשת בן בתו ואמרינן עלה אמר רב אשי למה הדבר דומה לאדם ששומר את הפרד"ס משמרו בחוץ משתמר, ואם משמרו מבפנים לפניו משתמר ולאחריו אינו משתמר. והא דרב אשי בדותא הוא התם שלפניו מיהא משתמר הכא קא פגע בעריות אי לאו שניות. ראה והבן כמה הרחקות ושמירות נעשה בפרד"ס שמה שלא אסרה תורה אסרוהו הם ועשו תולדות על אבות והתורה צוותה לתולדות האלה שכל התורה כולה אינה אלא סברות עליונות שהם גזירות ולא סברות גשמיות שהרי ר' דוסא בן הרכינס ש' סברות חזקות היה לו להתיר צרת הבת. והוא

5

עצמו שב בסברא עליונה שהוא גזירה, ואבי ז"ל היה לו מ' כוחות להתיר בשר בחלב באכילה אם אינו אמו וא"ל המלאך לא ניתנה תורה בסברות גשמיות אלא בסברות גזירות עליונות ולכן גם אל יסמוך שום אדם בסברתו אם לא שידע סברא העליונה שזה אמת וזה שקר פן יבא לחלל והנה איבד נפש. א"ל בני אמרת שהבשר אינו נאכל עם החלב וגם אתה אמרת שאביך ז"ל היה מתיר בשר בחלב במ' פנים ואני רואה בדבריך בילבול גדול שהתורה בפירוש אסרתו ג"פ בבישול ובאכילה ובהנאה. א"ל ר' המתן אם יעזרני השם במקומו תשמע כל דבר ודבר. א"ל בני לעולם החלש מתפאר אפילו שהוא חלש כדי שישמע הגבור וימסור. עצמו בידו. א"ל אם חלש אני עתה תשמע ולא כל הצורך. מ"מ ממה שאומר לך תכיר את גבורתי שפעם אחד היה יושב אבי ז"ל עם מלאך אחד ואמר לו אבי ז"ל מ' קושיות להתיר החלב להאכיל עם הבשר שאינו אמו וא"ל המלאך לא בסברות גשמיות ניתנה התורה דאל"כ תתחלל ע"י הסברות. ואלו היה

6

הדבר כן מה תועלת בנתינתה ואומר לך חלק ממה שאמרו גם אומר לך מה ששאלתי מהם כתיב ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו אחד לאיסור אכילה וא' לאיסור בישול וא' לאיסור הנאה ואין לי אלא גדי. שאר בהמות מנלן. ואמר ר"א כתיב וישלח יהודה את גדי העיזים כאן דווקא הוא גדי העיזים דקא פירש לך הכתוב הא בכל מקום שנאמר גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע, ומקשה ונילף מניה. ומתרץ כתיב את שני גדיי העיזים ומקשה ונילף מהם ומתרץ ה"ל ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין, ומקשה הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ומשני ה"ל תרי מעוטא ה' דהעיזים דיהודה וה' דהעיזים דרבקה דלכתוב עיזים מאי העיזים למעט שלא נלמד מהם, וא"כ תפשוט דגדי סתם לאו גדי דווקא אלא אפי' פרה ורחל במשמע, ואמרינן שם גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל, שכל אלו בכלל גדי הם, גדי להוציא את הדם, גדי להוציא את השליא. גדי להוציא את

7

הטמאה, ואמרינן בחלב אמו ולא בחלב זכר, ונשאו ונתנו ואמרו פרה ורחל אחותו קטנה ואחותו גדולה והאם בחלבה הכל אסור ואמרתי להם לדבריהם נמחק עקר הפסוק הזה מן התורה כי אדרבא לא בא הכתוב לאסור כל בשר רק בשר בחלב אמו, והכי קאמר קרא לא תאסור כל בשר שלא בחלב אמו, כי אני לא אסרתי לך אלא בחלב אמו דאס"ד דאפי' שלא בחלב אמו א"כ לכתוב לא תבשל בשר בחלב ואז הכל בכלל פרה ורחל גדולה וקטנה והיא עצמה בחלבה, ומאי אית לך למימר שהיית אוסר אף בשר טמאה האיך הסברא נותנת שלא אסרה תורה אלא טהור והבא מן הטהור ואפי' שאינו נאכל וכל שהוא פרש בעלמא לא כלום הוא כי לא שם בשר עליו אלא מדאצטריך לומר אמו דווקא קאמר, והשאר מותר. ועוד עד שתאמר היא עצמה בחלבה מנין לאסור אדרבא אימא היא עצמה בחלבה מנין שהוא מותר ת"ל בחלב אמו אמר דווקא ולא היא בחלבה וכן פרה ורחל ואחותו גדולה וקטנה. ועוד מה אמו שמותרת בהרבעה אסורה בבישול

8

פרה ורחל שאסורין בהרבע אינו דין שאסורה בבישול יאמר לו כל היכי דאיכא ק"ו ועקר קרא לאו כלום הוא כי לכן אמר אמו שלא לאסור בשום לימוד בעולם, והנה אין לך פרכא גדולה יותר מזו. ועוד מהו זה שאמרו ת"ל בחלב אמו לרבות פרה ורחל שהם אסורין בבישול כמוהו, וכי רבוי הוא מלת אמו שבא לרבות אדרבא מיעוט הוא והכי קאמר אמו דווקא ולא שאר בשר. ועוד אמרתי ונידון מדין כלל ופרט למעט הכל ונאמר כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו לא תבשל כלל גדי פרט אין בכלל אלא מה שבפרט גדי אין מידי אחריני לא, ואפי' גדי דווקא בחלב אמו מכלל ופרט בחלב כלל אמו פרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמו דווקא מידי אחרינא לא, וא"ל אבי ז"ל והא כתיב העיזים למעט כל לימוד ואמר המלאך לאבי ז"ל שפיר קאמר ומיעוטא לא מעכבא דא"א בשלמא לא אצטריך מיעוטא ואפנויי אפני וודאי למעט בא אלא א"א דמיעוטא אצטריך לגופייהו א"כ נפשוט דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין, ואבעית אימא מכלל ופרט

9

גדי ולא דבר אחר ובאמו דווקא, וא"ת מופנה הם לא להכי אצטריך דאי כתב עיזים שומע אני אפי' כל עיזים ובעל מום כתב רחמנא העיזים שלא זימן הב"ה אלא תם, ואי כתב רחמנא גדי עיזים שומע אני אפי' בעלי מומין דלא גרע מכלב שעשה לו עשו כתב רחמנא העיזים וא"כ צריכא ונילף ונאמר גדי דווקא, ואמרתי למלאך אל תעזרני ואמר אבי ז"ל אין מלמדין, ואמרתי א"כ נילף מכלל ופרט ואמר לי וכי כלל ופרט הוא בשלמא כלל ופרט שהכלל מיותר זהו הוי כלל ופרט כגון מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט שאין הפרט צריך לכלל וכיון שאין צריך בו בא לכלל ופרט, אבל הכא מה יאמר יאמר גדי שהוא פרט ולא יאמר כלל שהוא לא תבשל א"כ אין אני יודע מה יעשה לגדי ע"כ הוא צריך וכל שצריך לאו כלל ופרט הוא, ואמרתי לו א"כ לכתוב בחלב אמו גדי לא תבשל ויהיה פרט וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט והכל אסור אלא מדכתב רחמנא לא תבשל גדי ש"מ שהוא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה

10

שבפרט. א"ל אין זו מדה ואפי' שהיה אומר בחלב אמו גדי לא תבשל אין לו דין פרט וכלל. וא"ל אי הכי וכסהו בעפר מאי איכא למימר שהרי וכסהו כלל בעפר פרט אין בכלל אלא מה שבפרט והלא וכסהו לא מיותר הוא דאי כתב רחמנא בעפר ולא כתב וכסהו לא ידענו מה נעשה בעפר ואפ"ה דיינינן הכי נמי נידון. א"ל וכסהו בעפר הוא כלל הצריך לפרט כי כשאומר וכסהו כלל כל כסוי אלא שהכיסוי הוא יש לה שני דרכים משמע בטמון דווקא ומשמע בכלי אתא בעפר ופירש הענין. ואמרתי לו והא כתיב ונפל שמה שור וחמור ונפל כלל שור וחמור פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והנה הכלל צריך ואפ"ה דיינינן א"כ ה"נ נידון, ואמר לי בעל הבור ישלם חזר וכלל הוי כלל ופרט וכלל א"א דן אלא כעין הפרט ואין צריך בזו המדה כזאת להיות הכלל מיותר, ואמרתי אלא הא דתניא וכי יתן איש אל רעהו כלל שור או חמור פרט והרי הכא שאין הכלל מיותר ואפ"ה דיינינן ה"נ נידון ואמו אמו דווקא, ואמר המלאך

11

יישר כחך ולא היה לאבי ז"ל תשובה וא"ל ולכן כתיב אמו שהיא באיסור בישול שנלמד ממנה כי יש לה דין ודנין ומה אמו שנכנסה עמה לדיר להתעשר אסורה בבישול אחותו שנתעשרה שאינה נכנסת עמה להתעשר לא כ"ש שתהא אסורה בבישול, א"ל לכן בא בחלב אמו שני לבטל כל לימוד שאם אתה אוסר בשר בחלב ולא תחוש למה שכתב בחלב אמו לומר דווקא אני מתיר כל העריות ומה בתך שאסורה לך מותרת לי אשתך שמותרת לך אינו דין שמותרת לי. אלא אתי קרא וביטל הדין. ועוד אשתך שהיא אסורה לי מותרת לך בתך שהיא מותרת לי אינו דין שתהא מותרת לך והנה בת מותרת אלא אתי קרא וביטל ה"נ אתי קרא וביטל והכל מותר חוץ מגדי עם אמו מאי אית לך למימר גדי גדי גדי אמו אמו אמו למה לי אצטריך חד לעז וחד לרחל וחד לפרה כי גדי א' בא לעז והשני אם אינו ענין לעז תנהו ענין לרחל והג' אם אינו ענין לעז ולרחל שהרי נאמר תנהו לענין פרה, דאי כתב רחמנא חד הייתי לומד ג"ש מהעיזים

12

והמיעוטים לא מעכבים כי בלא המיעוטים יטעה אדם לומר שהיו בעלי מומין שאין השם מביא תקלה. הלא תראה שלא אכל מכלב מצד שהיה צדיק אינה ראויה שהשם יביא תקלה ולמילף מינייהו גדי דווקא לא אפשר דא"כ יאמר גדי א' אבל עתה כתיב ג' בא זה לגלות על זה לכן באו השנים האחרים והקים כל חד וחד אגופיה ואתא קרא לומר לך שעז עם חלב אמו אסור ועם חלב אחר מותר גם רחל בחלב אמו ולא בחלב אחר גם פרה בחלב אמו ולא בחלב אחר שאם היה אומר חד אמו וילמדו אחרת ממנו מה זה עם אמו אף אחרים עם אמו וישתוק משני אמו כזה איני שומע כי אני אומר היכי דגלי גלי והיכי דלא גלי לא גלי, ולכן כתב על כולם גדי ואמו לומר לך הא עם שאר חלב שרי. וא"כ בקר בחלב ברור כשמש שהוא מותר חוץ מחלב אמו ואין להכניס חיה ולהוציא בהמה ולומר ג' גדי כתיב עז ורחל וחיה שאין הדין נותן לאסור מה שאינך תופסו, ואמר לי אבי ז"ל גם אני מתירהו בכמה כוחות ולא די להם לחז"ל שאסרו

13

שלא כדין אכילה חשובה ונכבדת הבשר עודנו בין שינים ולבן שינים מחלב אלא שאסרו גם תרנגולת שאין שם בשר עליה והיא שמנה ונכבדת ועם החלב מיושרת וכמה רעה עשו שלא אסרו גם דגים שהרי העוף והדגים קרובים ואחים שהרי קשקשת ברגליהם ואיני יודע אם מן התורה אסרוה ועשאוה כגדי והוא אינו יונק או מדבריהם אסרוהו. ונראה לי מדאסרו להעלותו בשולחן אחד עם גבינה ש"מ מן התורה אסרוהו דאי מדבריהם אין גזירה אחר גזירה ומאחר שהוא אסור מן התורה איך התירו ר"י שהרי באתרים היו אוכלין עוף עם חלב ואפשר שהוא סובר מאחר שאינו יונק אינו בכלל גדי. ולדבריו יתיר להעלותן בשולחן ויאסור אותם באכילה שכן כתיב ועשית משמרת למשמרתי. ורואה אני שיש לי סיוע ועזר מרבי יהודה שסובר שבשר בהמה הוא גזירה שלא אסרה התורה אלא בחלב אמו ואין לגזור עוף. והנה אני ור"י שני עדים שבשר בחלב מותר מן התורה וזהו הריסת התורה. והנה קם אותו האיש והרס אקום

14

גם אני להרוס ומה חשבון נוכל ליתן לפני השם שנתן תורתו הקדושה הטהורה והתמימה לישראל הקדושים והתמימים בסברות עליונות וכל התורה גזירה ואין השכל והסברא סובלתו רק יש לנו לעשות גזירותיו יתברך שגוזר ע"פ הדברים אשר יורוך, וראה שבעה בעלי סבוראי שלא מיעטו ולא הוסיפו מצד סברתם סברה עליונה דאי סברתם סברא גשמיות לא אפשר שלא הוסיפו ולא הגריעו ולכן יש לדעת שכל התורה צורך גבוה ותעשה הכל כמשפט הצורך לה, ויש לנו לדעת ולהבין שכל עניינים של חז"ל כולם הם עליונים והסכמת השכינה עמהם שהרי נתן להם הקב"ה רשות לדחות המועדים ממקומם בחסרון הו' מאשר תקראו אותם במועדם קרי ביה אתם. ולכן השמר לך ושמור נפשך שלא תכנוס בשום דין מדיני תורה אע"פ שאתה שבע שובע גדול מן התלמוד אם לא להיות השורש עמך כי אז מסכימים עמך למעלה, ועתה שמע מה אעשה לבעלי האמת אם אינם שלימים באמיתתם כי אומרים שבהקף העליון אין אכילת בשר בחלב

15

בקדירה אחת ואדרבא אמרינן קדירה דבי שותפיה לא חמימי ולא קרירי והוא עם בשר בחלב ואם לא יאכל בשר בחלב מי ישיגוה ועד עתה כל אזהרתם לחבר הבשר עם החלב. ודע והבן שהכוונה הוא זה החסד נקרא חלב. והפח"ד נקרא בשר. והגדי הוא שעיר המשתלח לעזאזל והאם היא כ"י והגדי מתפרנס מן האם והת"ת מקבל החלב הוא השפעת החס"ד ואוכל אותה עם כ"י היא האם כענין שתיתי ייני עם חלבי. אכלתי יערי עם דבשי ואם אתה אוכל בשר בחלב אתה מוריד השפעת הפח"ד אשר הבשר רומז אליו בת"ת ויגבור הדין ותתמלא האם מן האש ותכנוס הטומאה:

16

ד"ה וראה והבן שאין החלב עם האם רק וראה והבן שאין החלב עם האם רק מן החסד ואסור להביא בשר בחלב ע"י התעוררות שלך כי מה שהבשר הוא עם החלב למעלה הכל הוא מצד מעשה ישראל שאינו כתיקונו, ועל שהאכילת בשר בחלב הוא התעוררות ממש להוריד הפח"ד בת"ת ע"כ הזהירך הכתוב ואמר גדי ואמו שלא תגרום לרקד הגדי באם כענין ושעירים ירקדו שם, וא"כ נראה עתה שכשם שאין לחבר הגדי בחלב היורד באם. כך אין לחבר כל בשר בחלב שע"י זה יתחבר הגדי עם האם וירקד שם ולכן אפקיה בשר בחלב בלשון גד"י וא"ם והכי קאמר קרא אם תבשל בשר הפרה בחלב אמה הפרה יכנוס הגדי לרקד בפרה וכיון שזו היא הסיבה א"כ כל בשר בחלב אל תבשל ובלבד שיהיה לו שם בשר ושם חלב. וא"כ אמו היא המזהרת ברחל. ובכל מין בשר שלא לבשלן יחד פן יכנוס הטומאה בפנים ולכן בא בק"ו שילמוד הקל מן החומר ויהיה גם הוא חמור ואין לאם כח להתיר בבשר אחר שעי"ז תשרף והטומאות ירוצו בה וגם אין אזהרה גם בטמאים שאין טומאה נכנס בחלב ואם

17

יכנוס אינו עושה רושם למעלה. שהטומאה הוא חיצון ואינו מזיק בסדר טהרות רק הבשר שהוא בפנים ומתערבים עם החלב הוא גורם שיכנוס הטומאה באם וע"כ הזהירו חז"ל אזהרות הרחקות גדולות ואין לשנות דבר מדבריהם. ושלא לעבור עליהם פן יגרום ח"ו טומאה ויתדבק בטמאים, ובעבור שהעוף רומז במלאך והמלאך מורה דין שכן מלא"ך בגימטריא האלהי"ם ע"כ אסרו חז"ל ואמרו שהוא מן התורה ועשו גדר שלא להעלותו בשולחן עם גבינה, ור"י סובר הואיל והעוף רומז גם בחסד כענין והעוף יעופף א"כ אין לו דין בשר כלל ואין שום גזירה נתפס עליו רק הכל הוא בבשר שהאכילה והנאה והבישול הוא מן התורה ושלא לעלות על שולחן עם הגבינה הוא הגדר. וצדקו דברי האומר שהוא אסור שהרי הוא ספק הכנסת טומאה ומי יביאנו בספק. וידעתי ר' שיש לך קושיא שא"כ הדבר לא נבשל הבשר גם במים שכן במה שרומזים הבשר וחלב רומזים גם המים והבשר ויש לך לדעת שאין לך בכאן לומר דין זה שהרי

18

החלב הוא לבן ביותר ודוחה כל פגע רע וע"כ צריך לדחותו גם אתה שלא לעוררו אבל המים מהם חיים כולם ואם תרחק המים מן הבשר לא הנחת לו חיים. ומה דאפקיה בלשון בישול שהבישול הוא המביא חום אשר הוא הדין לכן הבישול והאכילה שווים ומאחר שגורמים הטומאה אסורה בהנאה ואין כאן מקומו ובמקומו אבארהו. ותראה גבורת אבי ז"ל בע"ה כי כאן נגרר אגב ברייתא דרב אשי:

19

ד"ה והא לך סדר התנאים שהם מפתחות והא לך סדר התנאים שהם מפתחות דתנויי. סתם ומחלוקת הלכה כסתם לכן העלימהו להיות הלכה כמותו, וכן ר' מאיר ור' יוסי ר' שמעון ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ר' אלעזר ור'