ספר הפליאה
קטע 87
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שלימה המשילו הקב"ה כבהמה ואסר לו כל חי אשר נשמה באפו תחת אשר היה כדמות העליון קודם שחטא ומלכותו בכל משלה, כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו אתה שלא ראו עיניך גן אלהים ועם השכינה לא דברת חוטא ומחטיא ואשם ובוגד וגוזל ודובר דופי בעל רשע חומס ודובר שקרים יועץ רעות בכל עת ובכל שעה סורר ומורה ונואף קשה עורף תשובתך אינה תשובה ואם תשוב ותתחרט תשוב ותבעט. ולא יום ולא יומים אלא בכל יום פעמים רבות לא זו אף זו זו ואין צריך לומר זו שיש לך לפתוח עיניך ולראות להסיר הרעה מפיך הוא אכילת הבשר שאפי' שזו בהמה ואתה אדם בראייה מי יודע אם למחר יהיה הוא האדם ואתה טומאה רצוצה היש לך כח לדבר. ואם לבעלי המשנה ותלמוד ובעלי הוראה ניתן בהיתר זכור ודע מאין באו ולאן הלכו ויש להם כח לבטל גזירות אלהים היש צדיקים גדולים יותר מהם אשר להם דמות וצלם ומלכותם בכל משלה, ואם חז"ל הזכירו בדבריהם עם הארץ לא ביארו לומר היכן יקרא עם
הארץ שלא לאכול הבהמה אלא סתם אמרו עם הארץ הידעת שאתה ת"ח הראוי לאכילת בשר אף כי עבר תורה מפיך חוטא אתה, צא ולמד מאדם הראשון כלום עבר מפיך תורה כאשר מפי אדה"ר מי יאמין לך בזה והוא למד כל התורה כולה ובעבור שחטא אף כי שב בתשובה נאסר לו הבשר אתה שאין תשובתך שלימה אף כי עבר כל התורה כולה מפיך עם הארץ אתה אצל אכילת בשר. ונהי שיהיה לשלום מי שיודע בנפשו שנפשו גדולה הוא מאדה"ר אשר ממלך למלך ישכון החרשתי אבל אין הדבר כן ע"כ וי לכם לנפשותיכם אוכלי בשר אביכם ואמכם ובניכם ובנותיכם ואחיותיכם. ודע לך ר' שעד נח היה בשר אסור מסבה שאמרתי כי נמשל כבהמות נדמו וכשבא אחר המבול נח איש צדיק וקרוב הדבר ליצירה חדשה והקריב קרבן עולה בכוונה שלימה והיה משלים הבשר ההוא בכוונתו הטובה כי הכתוב מעיד עליו שמלכותו בכל משלה בקוראו הכתוב צדיק ואחר שידע הקב"ה שמתקן בריותיו ואינו אוכלם לבטלה התיר לו את הכל שנאמר כירק
עשב נתתי לכם את כל, וכן הדבר בדור המדבר שהיה ביניהם חוטאי העגל ומבלי חטא מעורבין אמר הקב"ה להקריבו שלמים ואח"כ לאוכלו כי השלמים עניינם תיקון גדול ולאומר שהיו נוחרים במדבר במקומו אבאר בע"ה. וכשכלה הדור ההוא המעורב ובא הדור השני מבלי ערוב ובצדקתם נכנסו לארץ הנבחרת הותר להם בשר תאוה אף בלא שלמים כי היה מלכותם בכל משלה. וראה והבן שאכילת בשר לצדיקים מעלים הנפש ההוא תחת כנפי השכינה ולכן דור הפלגה לא נאסר להם הבשר כי באו לחסות בצל כנפי השכינה ואחר שחטאו ישראל וגלו מתוך חטאם וכל החיות מתגרות בהם עד ששבו כבהמות כי נסתלקו מדמות העליון שעל הדמות ההוא אמר הקב"ה ומוראכם וחתכם וגו' על חית הארץ ועל כל הבהמה ועל כל עוף השמים אז באו רז"ל ואמרו צדיקים גמורים מותרים לאכול בשר, ואמרו ע"ה לא יאכל בשר, ואל תשיבני א"כ מה יהיה בבהמות ובחיות השדה ובעופות שעד שתתמה בהם תתמה עליך ועל דורך מה יהיה עליהם ביום
הדין שהייתם צדיקים ונקיים ושבתם לרשעים וראויים אתם שיחרוב העולם בעבורכם אלא שמאריך אפים וגבי דיליה ע"כ: ד"ה ודע ר' שגם נדב ואביהוא לא ודע ר' שגם נדב ואביהוא לא כיוונו בהקריבם רק לעטרה ועשאוה זרה כי הקרבן צריך שיהיה אשה ריח ניחוח לה' והם שמו הקטורת עליה לבד ולא עליהם להרמיז בשניהם כדין הקרבנות כולם כמו שנאמר בקרח ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת ובני אהרן לא עשו כן, אז ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וזה במקומו אבאר בעז"ה. וגם הקיצוץ הוא שאמרו ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל ומלת למלאכת הוא חסר א' כזה למלכת ונקרא בא' לרמז לך שהיו משתדלים בכשפים למערכת השמים והיו מקטרים להם וכתיב חסר א' לרמוז לעטרה שהיא מלכות שמים והנה קיצצו דמשמע מדבריהם קודם כשופם היו משתדלין בה לבדה והיו מכוונים לה לבדה, והנה כוונתם ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים שהיא העטרה חסרנו כל ומלת כל רומז
אליה שגם היא נקראת כל, וחסרנו ממנה ואע"פ שאדם ודור הפלגה ונדב ואביהוא כל כוונתם היה לכבד את השם הנכבד ואפ"ה נענשו מטעם שהמעיטו כבוד המשלח הוא ת"ת ישראל בעשותם רוב כבוד לשליח, ומצד רבוי הכבוד נראה שהכל תלוי בשליח ואין הדבר כן שהרי קיום העולם בגזירת והוא ימשול בך, ואתה נותן לה הכח מצד עצמה ואין לה, ובראות הת"ת כן יסלק שפע הרחמים ממנה וכשיסתלק המינקת נרדית כענין המכעיסים אותי שלא להשפיע על פני, ואחר שגרמו זה ס"ם תנ"י וניעו"ר ולילי"ת מרקדים ושמחים ונותן כח ורשות להשחית מצד שלשתן כי זה אוהבים הם שכל מין אוהב את מינו ושונא הפכו וע"כ אינו מבחין בין טוב לרע כענין שנאמר ואתם לא תצאו איש וגו' מצד המשחית שירד להשחית במצרים, וכן הדבר בדור המבול שאמר לנח לצאת מעין המשחית ולהכנס בתיבה והשאר פגעה בו מדת הדין הקשה עליהם ונשחתו כולם כי הראו בדרכם שלא ידע אל מה עשו, ומאסו הפועלים שהם הד"ו
פרצופים ושנו פעולתם וע"ז נסתלק המשלח מן האשה ומיד בא הנחש והטיל זוהמא ונשחת הכל, וע"ז אמר ויתעצב אל לבו שהיא העטרה והעצב היא סילוק הרחמים ורדוי המינקת, וגם יש הריסה שהוא גנאי לעטרה כענין חטא קין כי הבל אחיו הביא מבכורות צאנו ומחלבהם ועשה הקרבן יפה למה"ד שלא יקטרג ועי"ז נמשך הברכה וחיים עד העולם, אבל קין הראה בקרבנו שהביא מפרי האדמה והוא פשתן וה' אחרונה נקראת פשתן וכיון לעקור הפשתן שלא לינק ממקום שבו נתגדל, זהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כי כוונתו שלא להרוס כלל ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ואמר קין א"כ אהרוס אני עליונים ותחתונים ע"י הריגת הבל, וקין ידע שהוא ותאומתו והבל ושתי תאומות ואדם וחוה הם שורש לחמש בנים כמו השורש לענפים וסבר שאדם וחוה לא יוציאו פירות יותר מה' פירות האלו, רק הענפים יולידו וידע שהענפים ושרשם הם ז' כנגד ז' העליונים שהוא ההיקף וחשב שאם יהרוג אחיו יחסר מן
המנין העליון ג"כ ויחזור העולם לתהו ובהו, ואם לא יחזור אפשר שיצא ממנו ענף וישלים הדוגמא וקם והרגו. והנה הריסה זו גדולה מהריסות קרבנו, והוא לא ידע שהבל בא משמיטת החסד ונסהו הקב"ה והציץ למעלה ממה שהיה ראוי ונתחייב הריגה ע"י קין, וקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא ניצוץ ממנו ולא ישא אלהים נפש לישאנה ממקומה ולהשחיתה לגמרי מפני עונה וחטאתה וגלגל את הבל בביתו באביו או באמו וז"ש כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, וזהו שת שממנו הושתת העולם ונתבטל מחשבתו של קין. והנה קין חטא בשנים א' בקרבן וא' הריגת אחיו. ועוד יש הריסה שהוא גנאי כענין הריסות המרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו ואין כח בשליח. ועוד יש הריסה והוא קלה מכולם והוא חטא של משה ואהרן בהכותם בצור כצור פעמים ולא בא להם השפע ההוא בעבור ישראל שהיו טועים בהכאה פעם אחת שכל הכח הוא בשליח כשליח ולא במשלחו ולא בהסכמת משלחו, וכדי שלא
יבואו בזה לטעות ומשה ואהרן הגורמים הוצרכו עוד להכות פעם אחת נגד הת"ת להודיעם שהכל תלוי במשלחו והם שבו ואמרו א"כ אין לה כח לעשות נס על ידה בזה חטאו משה ואהרן הוא שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני כי היה להם להראות לישראל שיש כח לעשות נס על ידה הנה שלא חשבו שום מחשבה רעה אפ"ה חטאו. וראה והבן שגם אחר סמך על רוב חכמתו וטעה גם בעטרה שראה מט"ט יושב ומקוה מתי יחזרו ישראל בתשובה ואמר מאי האי מדה"ד אינו פועלת אותם בדין אבל היא יושבת ברחמים ומתי יחזרו ואמר א"כ שתי רשויות הם והנה עשה מרשות אחת שתי רשויות, וגם יש הריסה גדולה במי שכופר בתורה שבע"פ והנה הכחיש לגמרי בפועל האחד ומודה בפועל הראשון והוא הנקרא תורה שבכתב ואינו מושג אלא ע"י פועל הב' הנקרא תורה שבע"פ שהיא מבארת. וראה והבן שמשנה תורה רומז בעטרה ועטרה עשאתו שליח למשה בינה ובין בני ישראל ולעולם משה ידבר בשם המשלחו. וראה והבן
שהתלמוד מבאר כח דקדוקי המצות למשיג על דקדוקיו. א"כ תורה שבכתב ותורה שבע"פ ענינם אחד ולא אפשר זה בלא זה והם היחוד, והכופר בתורה שבע"פ שהוא היחוד כופר ביחודו והוא הוא כקוצץ בנטיעות שמחשבתו רעה וכופר בהיחוד. וגם אותו האי"ש הרס כי זקף לבינה והשתחוה לה והיא העטרה הנקרא לבינה והוא לקחה לעצמו והמשילה לאלהים אחרים כדי להפיק רצונו בכשפים הנעשים מכוחות הטומאה ע"י שדים והמזלות וכוכבים, ונתעוררו חכמים לומר שנידון בצואה רותחת כי בצואה רותחת נתעסק בכשפיו כדרך שאמרו בבלעם שנידון בשכבת זרע רותחת שגם זה נתעסק בכשפיו ע"י זרע רותחת שענין כשפים צריכין לאלו ומיד רוח הטומאה שורה עליו הוא שאמר באחיזת העינים האוחזים העינים שמעביר שבעה מיני זרע זכר על עיניו, והנה באמת שהעובד לכוכבים ומזלות ולשדים הוא הוא ההורס ומבזה את קונו שעי"ז מביא האש ועל כן חייבים מיתה שהעטרה מתקנאת לעושים אותה אלהים אחרים, וביותר בישראל
ובפשעכם שולחה אמכם. וגם ירבעם חטא כי עשה שני עגלים נגד הקשה והרפה ששור נקראים גם שניהם. וכוונתו היה לחלוק המלכות לשנים ולעשותם שני מלכיות אחת לה' ראשונות עד הפחד ואחת לה' אחרונות עד העטרה וכשם שאלו נחלק כן תחלוק מלכות בית דוד כי מלכותא דארעא כעין מלכות דרקיע ועל שהיו מישראל מי שידעו שעתיד מלכות בית דוד לחלוק נשבעו לו וכדי שלא יעברו משבועתם עשה ענין ע"ז כי כמה מישראל טעו אחרי מעשיו הרעים שכשנשבעו לו הם סברו על המלכות שאלו היה מפרש להם ע"ז לא היו נשבעים לו ורצו לצאת מהשבועה והראה להם חותמות השבועה שעל כל מה שיעשה יסכימו אפי' על ע"ז זהו שאמרו ירבעם חטא והחטיא את הרבים. והנה כוונתו היה להרוס בין ה' לה' ולא תאמר שאין הריסה אלא באחרונה כי אין הדבר כן כי הריסה נופל על כל אחד מהעשר אם תעשהו כח בפני עצמו, ובכלל כל אלו ההריסות צריך האדם להזהר בדעתו שלא לדבר דברים שאינם, וכל אלו יתבאר
במקומם בעז"ה ואין כאן מקומם בדברי פיות אך במשפטים ישרים ותורת אמת: ד"ה ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע ויגרש את האדם וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים. נקרא המתהפכת להרמיז למה"ד שמתהפכת גם לרחמים. והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. דע באמת שקין מצד שמאל ולידתו מצד הזוהמה והטפה שהטיל בה הנחש, וא"ל למה לא נולד קין קודם שבא אדם על אשתו כי יש להשיב בזה שהזוהמה היתה במעיה דחוה ולא היה יכולת לזוהמה ללבוש גוף אדם ולצאת ולהראות באויר העולם עד שנכנס זרע אדם במעיה ואותו הזרע המציא לו מקום להתלבש בגוף אדם ולצאת וזהו שגרם לו להיות רוצח והרג כי משורש נחש יצא צפע, כי מדת הדין שופעת בנחש, והנחש בזרעו ואין הנחש אלא ס"ם שהטיל זוהמה בחוה העליונה ע"י התעוררות הנחש עם חוה למטה שנתעברה מנחש וילדה קין והיה דומה למעלה ולא למטה וזהו שאמרה קניתי איש את ה' שתרגום יונתן קניתי
גברא ית מלאכא דה', והנה הכוונה שס"ם הטיל דין והוריד בעטרה ומתוך אותו הדין יצאה נשמתו של קין ובא אליו וזהו קניתי איש את ה' ואין הדבר כן כי הוא בא מצד הדין הקשה ומצד הנקבה קשה בדינים אשר משם כל מדורין דזינין בישין ורוחין בישין ושדין וחרשין משם באו והאיך יאמר קניתי איש את ה' או מלאכא דה'. והאמת כי כוונת הענין הוא כך והאדם ידע את חוה אשתו שת"ת ישראל הנקרא אדם קירב אליו את חוה ואמר אשתו כלומר האש מקשקש בה כי נתעברה מן הדין הוא זוהמת ס"ם. ותהר שנתמלאה ברחמים הוא זרע הת"ת ואחר שנתעברה מן הרחמים ותלד את קין כלומר נסתלק הדין משם ואז אמרה האשה שהיא העטרה קניתי איש את ה' כלומר קניתי, תקומה היה לי ע"י האיש הוא ת"ת זהו את ה' שהם ד"ו הפרצופים, והדין שהיה מצד ס"ם הוא מלאך הנוקם וההורג וע"כ קין דאתא מצד הדין הקשה ומזוהמת הנחש השורף יצא והרג את הבל. אם ראית ר' דבר גדול במלת והאדם ניטל ו"ה
מוהנחש וניתן לאדם. וראה והבן שננקד בג' קווים וכולם קמוצים כי עלה אל הכהן וקמץ משם בג' אצבעותיו נצח והוד ויסוד והם הג' קווים ונזקף בזק"ף זוקף כפופים ורץ בשופר הולך לגרש ולהכרית זוהמת הנחש משם וזהו ותלד את קין ואמר את לומר שאת הוציאה קין משם שהוא הדין וע"כ אתנ"ח במלת אשתו את"ת ח"ן. וראה והבן ר' ו' של והאדם ננקוד בשב"א לומר לך שהוא היסוד, וכראות הה' שהיא העטרה נכנסת בין היסוד ובין הת"ת, ואם ראית מלת והאדם נחלקה לשני כוחות ומראה שני כוחות כ"ח כ"ח בגימטריא והאד"ם, אלא שקשה מהו את חוה אלא את שנעשית חוה ודנוה הת"ת ונסתלק הה' מן הוי"ה, ואם ראית ר' תימא גדול במלת קניתי נסתלק קין משם ונשארה האשה עם האיש ואמרה תקע בשופר גדול לחרותינו שכן קניתי בגימטריא תק"ע. ותוסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רועה צאן וקין עובד אדמה. ודע שאחר שנתבער הדין והזוהמה והוא קין הולידה את הבל בדרך הרחמים
ואפ"ה לא נתקיים העולם ממנו אלא שנהרג ונתגלגל בשת ושת היה שלם וממנו נתקיים העולם וכל צדיקים וישרים ממנו, וכל חציפין וחייבי עלמא מקין. ועתה שמע סדרם ועניינם שעם קין נולד תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות ואדם וחוה הרי ז' נגד ז' עליונים אמרתי עולם חסד יבנה, ואח"ז לא היה להם נשים ונשאו אחיותיהם בהיתר גמור כי בהיות סבה אחר סבה נאסרו וכאן כולם מכח עליון נוצרו. ודע ששנים עלו במטה וז' ירדו זהו דוגמת הבנין. ויהי הבל רועה צאן שהיה ממשיך בכוונתו שפע וברכה וחיים כי מן הדרך שבא אותו דרך היה תופש, אבל קין היה עובד אדמה שכל כוונתו לעשותה אדומה ממדת הדין, והכוונה כי כאשר יצא הדין מהעטרה ע"י ידיעת התפארת ניתוסף לה ברכה מדרך הנצח והתחילה העטרה להשפיע רחמים בעולם ולקיימם וזהו ותוסף ללדת את אחיו את הבל את אחיו של ת"ת שהוא אחיו ברחמים לומר לרדת להשפיע השפעת אחיו שהוא הנצח את הבל והוא מלשון הבל פיהם של
תינוקת שהנצח הוא תורה מדת משה שהוא הבל, וע"כ קרא השפעת הנצח הבל ואותו השפעת הנצח היה מתפשט בעולם לקיימו. זהו ויהי הבל רועה צאן ומדת הדין שיצא קודם בוא הבל היה עובד אדמה היה הולך ומשטין בארץ, מ"מ התעוררות מן התחתונים, ודע אתה באמת שיצר טוב ויצר הרע מתפשטים בארץ וכנגדן קין והבל ואל תקשה לי על סדר לידתן שהיה מן הדין שיולד הבל תחלה כפי הדוגמא כי הרחמים קודמים למעלה שיש להשיב כי השמיטה הזו של פחד וע"כ ניתן לה הכבוד. וראה עתה והבן שהבל נאחז מנצח והוא שנתן תורה לישראל וזהו ומשה היה רועה את צאן היה כבר, ומ"מ צריכים אנו לדעת את הבל שילדה והוא השפעת הנצח ומאין הרחמים באו בנצח לכן שב ואמר ויהי הבל כלומר מהמדה הנקרא א"ל הוא חסד עולם שכן ויה"י בגי' א"ל. ויהי מקץ הימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' דע לך שסבת הקרבן היא לקרב הכחות זו לזו וז"ש לי אבי ז"ל בעת שישראל מקריבין קרבן לאביהם שבשמים מתיחדים
כל הכחות יחד, וזהו יחודו של אלהינו וקרבן כשמו הוא שמקריב כחות העליונות, ואמר בקרבן ריח ניחוח בחר לך היכן הולך הריח לאו באף והנה הריח באף שהוא אחרונה ומיד ניחוח שהוא לשון ירידה והוא שתרגום של וירד ה' ונחת, ומלת ריח רומז בכתר עליון שהוא ריח הכל ויורד בחכמה ומחכמה לבינה וכן כולם עד בואם לה' הוא ת"ת ומשם באף והנה השפעת הכתר שהוא הריח ניחוח יורד בת"ת עד שיורד בעטרה זהו ענין הקרבן. האמת יש לך לדעת מפני מה הקרבנות באות בחטאות ובאשמות בעבור שמדה"ד ניתנה להפרע מן העבירות ואמרה התורה הקריבו הקרבן כדי שירד מדה"ר להשפיע לכל ספירה וכל ספירה לחברתה ואז יבואו הרחמים באף ונמצא שהדין מתהפך לרחמים. וראה עתה והבן סודות נעלמות שקין נאצל מאמו בעודה חוה שהוא הדין והבל מאדם אחר עבור הדין מן הבית, ועתה ראה והבן מה שעשו אלו הבנים בקרבנם קין הביא מפרי האדמה דבר שאין בו רוח חיים מצד עצמו ונראה שלא שת
לבו רק לזאת וזהו עובד אדמה ולא העלה הכחות למקום יניקתם ועלויים וכן עשתה גם אמו שסחטה היין מן הענבים והוציאה מן הענבים ובעבור שילדתו מזוהמת הנחש לעולם מבקש ללכת אחר שרשו וע"כ תפס דרך אמו. אבל הבל תפס דרך אביו ופייס הדינים על דעת לקרבן למקום עלויים כי הבל נולד מכח חזרת אביו בתשובה שהיה הרחמים במילוי והקריב קרבן והוא שור וקרן אחת במצחו להודיע בקרבנו יחוד השם בעולם וקרבנו קרבן תודה שהוא להתאחד ולהודות הש"י על כח הקיום שהמציא בו ועל כח הדבר שהמשילו לעליונים בדמות וצלם. שכיון שראו אדם הראשון שהוא בצלם אלהים היו סבורין שהאדם בראם לפיכך הוצרך היה להקריב קרבן להודיעם שהקב"ה אדון יחידי בעולם ואין לו שני וממנו הכל, וזהו שהיה בקרבנו קרן אחת במצחו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב ולפי שכח הקיום הוא מכח השור לפיכך הקריב שור ולשון מנחה הניחו את רוחו שהיא מניחה הרוח על מכונתו א"כ הבל תפש
את דרך אביו. ראה והבן כוונת הענין ויהי בגי' א"ל, מקץ במ"ק בגימ' סינ"י, ימים הם ו' ימי בראשית ור"ל בהיות החסד שהיא ויהי עם כ"י שהיא מקץ ונקראת כך בעבור שהוא קץ ותכלית הנפשות שמשם יוצא ס"ם ולוקח אותם והם עם ימים עליונים אמר קין שהוא הפחד אשר משם אצילות הרעות אביא מפרי שהוא הפחד פרי החסד אל האדמה שהוא מנחה לה' ואסלקנו משם