Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר קנאת ה' צבאות

שתי בחינות ללבנה:

קטע 8 מתוך 11

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שתי בחינות ללבנה: ונחזור לביאור המאמר, כי כוכב ממש הוא סוד התורה, ובו נא' (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב". וסוד הענין, כי יעקב כאן הוא התפארת דז"א בפרט, וישראל הוא כל הז"א בכלל, והנה כתוב (בראשית לב, א) "ויעקב הלך לדרכו", והוא בחינת הנוק' שהיא בסודו ממש, ועל כן נקראת דרכו, כי היא דרך מציאותו ממש, ועל זה נא' (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב", שלדרכו הוא הולך. והוא בחי' (זהר שם תצא רפא,) "בג' ניתנה תורה". "וקם שבט מישראל" הוא היסוד המתחבר אליה, שהיא שביעית אליו, והוא סוד (שבת פו, זהר שם) "בו' בז' ניתנה תורה". ועתה ישלים לפרש הכוכבים בסוד השכינה, ואמר (זהר שם) "שכינתא איהי לבון בהלכה". וסוד הענין, השכינה בפנימיותה מצד החסד - שם ההלכה מלובנת, כי מצד הגבורה נמצאים המחלוקות, אך מצד החסד היא מלובנת, והוא היוצא אחר המחלוקות. "וחמה נקראת מצד הגבורה" (זהר שם) והוא ענין (ב"ב עה.) "פני משה כפני חמה". וזה באמת הוא

2

דבר קשה לכאורה, כי נראה שהחמה היא זכר והלבנה נקבה, וכאן הוא אומר שהלבנה היא מצד החסד והחמה היא הגבורה. אך סוד הענין הוא (ישעיהו ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה". דע שהלבנה שהיא מלכות, מצד עצמה היא דין, והיא חשך שאין לה אור כלל, ואז החסד ממתק אותה בסוד (תהלים מה, י) "נצבה שגל לימינך בכתם אופיר", ואז היא ממש בחינת נוקבא במיתוקה, והיא בסוד חסד כנ"ל. אך בהיותה בסוד זכר - היא גבורה ודאי, אבל לא בסוד חשך, אלא בסוד גבורת הזכר שהיא ממש בחינת חמה, בחינת האש השורף. והבן היטב זה הענין, כי בהיות הנוקבא בחינת גבורה, אבל בבחינת זכר בסוד "אור הלבנה כאור החמה" - זה נקרא שהם מאורות גדולים, שהם שוים, שאין שום אחד מהם צריך לחבירו להיות לו אור, כי הם אורות שניהם שוים, יען לכל אחד פעולה בפני עצמה, והם רק סוד חסד ודין. אך הלבנה היא בסוד המיעוט, והוא שבסוד הדין שלה אין לה אור כלל, ואז היא

3

צריכה לשמש לקבל אור, ואז האור המאיר בה אינו מסוד עצמה, אלא מבחינת החסד השולט עליה, וזהו מה שהיא צריכה אליו לצורך תיקון עצמה, שמצד הדין שלה אין לה אור, וכל האור שלה מבחינת שליטת הזכר עליה. אבל כשהיא בסוד חמה, הנה אז היא בסוד זכר, פירוש - בסוד גבורת הזכר. וזהו (שה"ש ו, י) "ברה כחמה", שאינה חשך וקדרות כמו בבחינת לבנה, ואז הם שוים, זה לפעולתו וזה לפעולתו, זה לחסד וזה לגבורה, שבבחינה זו היות היא מקבלת אינו עושה אותה מאור קטן, שהרי כך צריך להיות - חסד משפיע, דין מקבל. ואינה מאור הקטון אלא כשמצד עצמה אין לה אור כלל, ואינה יכולה להאיר אלא בהניחה שליטת החסד, והיינו סוד הלבנה, והבן היטב. נמצא באמת, שבזכר היות החסד שולט הוא הסדר הנכון; אבל בנוק' היות החסד שולט אינו הסדר הנכון, כי הוא חסרון בה, אלא צריך שבה יהיה הדין שולט ומאיר. אלא שהארת הזכר ישלוט על הארת הנקבה, שזהו ענין אחר,

4

שהנקבה מצד עצמה תאיר כראוי, אלא שהארת הזכר ישלוט עליה: והנה הסיהרא אפילה, פירוש - הסיהרא עצמה בבחינת חסרון אורה זהו סוד הלבנה בתיקונה, אפילו באור החסד, וזהו בחינת ישמעאל כמו ששמעת. אמנם הרי כבר שמעת שיש להם ב' בחינות, א' - מה שמונים ללבנה מפני חסרונה, והוא סוד השפחה של הלבנה בבחינת אורה; הב' - הוא בחינת שבתאי שהוא הלקות, כי אין החסרון והלקות ענין אחד, אלא החסרון הוא בחינת השפחה לפי סדר המציאות, והלקות הוא בחינת "שפחה כי תירש גבירתה", כמו שאפרש לך אחר כך בס"ד. וסוד הענין, כי הם מונים ללבנה מצד הרע שבחסרון, פירוש - כי כבר שמעת שאין להם חלק בעצמות השכינה כמו ישראל, אלא בהנהגתה; ונמצא שבחינת הדין שבה הנותן מקום ליניקת הרע בסוד החסרון - זהו שרש: להם. ובאמת שמשם יוצאת לילית בסוד עניות בקליפת נוגה, והיא דוקא בסוד זה של הרע הנכלל בחסיון הלבנה בסוד הדין הנ"ל. אך בלילית זאת נכללת בחינה אחרת, והיא סוד

5

שבתאי, היא בחינת הלקות של "שפחה כי תירש"; כי בחינה לילית היתה יכולה להמצא ולעמוד כפויה תחת גבירתה, אבל שבתאי הוא כשהיא מתגברת. ונמצא שמצד הלבנה - שפחה דילה מיעוט דסיהרא, והיא ממש סוד לילית הנ"ל, ומצד החמה - שפחה דילה גיהנם. אך שבתאי הוא בסוד שפחה היורשת, וזהו (זהר תצא רפא,) "דאהדרת עורף", דייקא, כי כשפונה אליה הוא סוד (תהלים קכג, ב) "כעיני שפחה על יד גבירתה", אך כשפונה ממנה, אז שולטת ומשלטת הגיהנם שהיא הס"א בעצמה, כי הס"א בעצמה לא היה לה לשלוט אלא ביום שני בסוד הגבורה שמוציאתה, אך בסוד הלקות הזה שולטת בכל יום בכל מדריגה: ותבין לפי זה כי עשו היה המחריב, אבל ישמעאל הוא שהמשיך לו הכח, ועל כן צריך שניהם להינקם. אך עם כל זה יותר הרע עשו, שהרי הוא הס"א בעצמה השונאה הקדושה. כי ישמעאל כאשר הוא יותר קרוב, כאשר יש לו יותר כח להמשיך, כך אינו כל כך קשה. וצריך שתדע כי ישמעאל הוא בסוד "שפחה כי תירש גבירתה", בסוד א"י, וזה נקרא שהוא בבית הסהר. אך סוד

6

הענין, כי בכאן תלוי גלות התורה שבחינתה בת מלך, שהוא סוד התורה, כמו שביארתי למעלה, זה מה שניתן בגלות, והוא סוד שבתאי חילול שבת. כי כבר שמעת היות סוד התורה סוד שבת ממש, ובהיותה אסורה בסירכות, שהיא אחיזת הס"א לפי המדריגות הפרטיות המתחזקים לקטרוג זה, אז נאמר (עובדיה א, ד) "ואם בין כוכבים שים קנך", כי הקן של ס"מ שהיא בית הסהר הזה, היא מתחזקת לשלוט על הבת מלך, שהיא ממש תיקון הכוכב, שהוא העושה אותה שבת כנ"ל. ועל כן אמר [ה]כתוב בדברו על ענין גלות התורה (שם, שם) "ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה'" - בזמן הגאולה: שתי בחינות לשכינה: ואמר עוד (זהר תצא רפ"ב.), ושכינתא איהי נוגה וכו', והוא סוד (יחזקאל א, יג) "ונגה לאש" ודאי. וסוד הענין, כי יש לשכינה שתי בחינות, הא' - היות החסדים של הזכר שולטים עליה, ואז היא מצד עצמה אינה יכולה להנהיג, שהוא סוד אופל הלבנה, אבל החסדים שולטים

7

ומצדם היא מנהגת. אבל תיקונה הוא להיות בסוד חמה, שהגבורות שלה פועלות בסוד אש, אבל הגבורות שלה עצמם היה בחינת מיתוק החסדים, וזה נקרא נגה לאש. והשכינה נקראת אש נוגה בסוד בית הכנסת, כי מצד היסוד היא בית הכנסת שבה מתכנסים האורות. ושני העמודים אשר הבית נשען עליהם (זהר שם) הם נ"ה, שהיא נתקנת בהם להיות בית בזיווג ליסוד. אמנם האמת, שתיקון הנוק' מצד עצמה הוא בסוד הוד, רק שנצח יתן בה מיתוק החסדים, ואז תקרא אש נוגה, כי היא אש מצד ההוד, והוא סוד פני חמה. ובאש עצמו יש בחינת החסדים, והוא הנוגה של האש, אבל [לא] בסוד החסדים השולטים, אלא בסוד מיתוק החסדים הממתקים הגבורות עצמם. ולכן יש לנצח שתי בחינות גם כן, בחינה אחת בסוד הזכר השולט על הנוק', ובחינה אחרת [הנוק'] הנתקנת מן הזכר, וזהו בהתחברו להוד, והבן היטב. ועל כן נקרא נוגה (זוהר שם) "אשא חיורא", שהוא בחינת האש, אבל חיור מפני מיתוק החסדים. ובאמת

8

הפני חמה עצמו הוא כך, שיש בו בחינת הנוגה הזה שהוא החיור, ולכן הוא סוד פני חמה ופני לבנה ביחד, כי גם בחינת הפני לבנה נכלל בה בסוד המיתוק הזה. אך פני לבנה לבד הוא כשאין הגבורית מתוקנות, ולא יש רק שליטת הזכר, לא בחינת מיתוק הגמורות, אלא בשליטתו שהוא משלים בעד הנוק': והנה מאדים, יש מאדים מלשון אדמימות, והוא אדמימות החמה בסוד הס"א שאינה יוצאת אלא מן החמימות של החמה לבד, ולא מן הנוגה שבה. אבל יש מאדים מלשון אודם (זוהר שם) שהיא אבן טובה, והיא אחת מתיקוני הנוק'. והראשון שבה שהוא ממש סוד האש עם הנוגה. ונמצא שמאדים של הס"א הוא האש בלא נוגה - והוא סוד אדום, והמאדים דקדושה הוא האש נוגה - והוא סוד אודם: ואמר (זהר שם), תרוייהו וכו' נצח והוד אינון דנטלו, פירוש - שאין אנו חושבים אותם נפרדים, א' בסוד הזכר וא' בסוד הנקבה, אלב בבחינת שניהם ביחד, שהם עומדים לתיקון הנוק' שניהם. ופירוש הענין, כי הבנין בסוד הוד הוא באמת, אלא שהנצח מתחבר בו לתת לו

9

בחי' הנוגה הזה, ואמר (זהר שם), "אהרן ודוד", ותבין פה סוד גדול, כי לפעמים נראה אהרן בנצח בסוד כהן, ולפעמים בהוד, ומשה גם כן כך. וגם תבין ענין מה שמוזכר בזוהר על דוד שרצה להחליף את הסדרים לכבוד השכינה בסוד (תהלים קלב, ט), "כהניך ילבשו צדק וחסידיך" וכו', כי למה יעשה כה, ומה תיקון נמצא בזה. ובאמת הוא סוד גדול, דע כי בנין השכינה הוא בהוד כנ"ל, אך הנצח יש בו שתי בחינות, האחת - בסוד הזכר השולט, ואחת - בסוד התחברו אל הוד, ותיתו אל נוק' בחינת החסדים שהוא הנוגה הנ"ל. והנה אהרן הוא בנצח בסוד כהן, והוא באמת בהוד מצד התחבר הנצח אליו לתת לו בחינת הנוגה שזכרתי, וזה סוד (זהר שם), "אהרן ודוד מתמן הוו", כי שניהם במקום אחד בהוד לבנין הנוק', רק שאהרן בסוד בחינת החסד הנמשך בהוד מחמת התחברות הנצח בו, ולכן הוא נטל תיקון הנצח בסוד הכהונה, לחזק תיקון זה בהוד במלכות. ודוד הוא בחינת ההוד מצד עצמו, בסוד פני

10

חמה, אך בסוד הארת הבינה שהיא חמה עילאה. והבן היטב, כי זה מה שעושה הנוק' בחינת חמה, פירוש - שלא תהיה בסוד דלית לה מגרמה כלום, כמו הלבנה, אלא בסוד החמה בגבורות שלה, הארת אימא שרחל יוצאת ממנה, בבחינה זו הושם הוא בהוד לתת לה תיקון זה: והנה תבין שבבנין בית המקדש, שהוא בנין הנוק', צריך שהכהנים עצמם יראו שהם בנויים בזה התי ון בסוד אהרן עצמו, שהוא בהוד לבנין הנוק' כנ"ל, שעל כן ניתן להם הכהונה על היות שרשם בבחינה זו בסוד הבנותו הנוק', כמו שפירשתי. אבל עשו הוא סוד עבד, והוא אדום, ולא אודם. ומצד זה מאדים נוק' דיליה, והוא גורם שפיכות דמים (עי' שבת קנו.), כי הוא בסוד חורבן הבית הנבנה בהוד. ובחזור הוד (לדוד) [לדוה] - הבית חרב, ומאדים מתגבר וגורם שפיכות דמים לישראל, בסוד משיח בן יוסף שראוי למות, ובסוד כל הרוגי מלכות, כמו שידעת, ונמצאו הדברים תלוים זה בזה: ואמר עוד (זהר שם), "ושפחה רעה איהי קבורה", יסוד הענין כי השכינה נקראת בית למלך.

11

אבל לילי' נקראת קבורה, אפילו לבעלה. והסוד כי השכינה היא המקום ששם האורות מתגברים להתפשט לכל מדריגותיהם, כי היא הפרט שבה נפרטים אורות הכלל שהוא הז"א; וכנגד זה הנוק' דס"א גם כן שם מתפשטים מדריגותיהם. אבל סודם ממש חשך, ושם מחמשך החשך יותר, פירוש כי פעולת הס"א הוא כיסוי האורות והחשיך אותם, ועיקר פעולה בתוקפה וחזקה הוא בלילי'. והנה באמת מכל שכן שהיא קברה למי שהוא מבחינת הקדושה, שכשמגיע שם האור - נסתם ונקבר, ולא נגלה כלל. ולכן היא אוסרת בה לגבירתה בסוד בית האסורים ממש, שהיא צריכה לעמוד שם (כעושה) [כבושה] , בלא הראות כחה. ובאמת היא קבורה בעפר, שהוא בחינת שבתאי, בחינת מלכות עצמה כנ"ל, והוא בבחינת מות שהוא חסרון האור של התורה: והנה משיח ומשה הם נקברים בזאת הקבורה בסוד (ישעיהו נג, ט), "ויתן את רשעים קברו", כי בעלות הנשמות אל השכינה נא' בהם (תהלים פד, ד) "גם צפור מצאה בית", אבל מי שצריך

12

להיות בנוק' דקליפה - נקרא שהוא קבור, ושם אין מגיע להם אור התורה אלא בצמצום, וזה עניותם ומיתתם, והיא כלולה משבע מיני מדורות שיש בה שבע הבחינות, כמו מלכות דקדושה, והם שבע בחינות דקליפה. בבחינה זו כולן שולטות עליהן לסתום האור, ומה שמצד מלכות גבירה (זהר שם) הם שני השבע, מצד השפחה הם שני רעב: והנה עתה מפרש סוד השכינה לפי פעולותיה, והשפחה מה שהיא פועלת כנגד פעולות אלו. הגבירתה מצד עצמה היא גן, בסוד גן המלך, שכל הנזרע בה הוא קדוש וטוב. השפחה מצד עצמה היא אשפה מטונפת, שהיא דוקא בבחינת רע, וכל הנזרע בה הוא רע. אך בחינה אחת נמצא שתהא האשפה מתערבת לגן, והגן בכח זה מגדל זרעים, והוא סוד ערב רב, כי יש בהם בחינת האשפה ברע שבהם, והגן נוטלת אותם ומולידתם בסוד טוב ורע. ובאמת זה הענין אחר חטא אדה"ר הוא בא, כי קודם החטא לא היה ראוי לימצא כלל, אך מצד הע"ז היא אשפה מטונפת: ואומר לך כאן סוד גדול, כי כמו שעבודת השכינה נותנת לה כח לפעול פעולותיה, פעולות

13

הקדושה, כן הע"ז נותנת כח ללילי' לפעול את שלה, להמשיך טומאה על טומאה. ובאמת כמו שהנשמות הקדושות הם מ"ן לשכינה, כן הטמאות הם מ"ן ללילי' והוא סוד (זהר שם) הכלבים המתים וחמורים מתים הנקברים בה. וכן הם עצמם קוברים בבתי התיפלות שבהם. יסוד הענין, כי נשמות הקדושות בעלותם לשכינה, כבר אמרתי שהוא בסוד (תהילים פד, ד) "גם צפור מצאה בית"; והקבורה שהם נקברים הוא מצד מה שהרע צריך להיפרש מהגוף, ולכן נקברים בסוד השפחה הזאת; אבל באמת לא שיקברו כך ח"ו, כי היו נטמאים יותר. אלא פירוש הענין, כי בחינת נוק' דקליפה היא בחינת הקבורה, ולכן כנגד זה צריכים הגופות להיות נקברים כדי שיצא משם הרע וילך לזיניה. אך הנשמות ההולכות אל הנוק' דבקליפה (אלא) [אלו] נקראים דוקא רשעים קבורים, והנשמות הטמאות שהם שלה הם מ"ן לה, והבן מאד הסוד הגדול הזה. אך תדע שכל זה אינו לבחינת המשכת הטומאה לא שפע ולא בזה כי אין לע"ז להמשיך שפע אלא

14

לטמאים התועים אחריה. והנה כמו שבנוק' דקדושה נמשכים כל הנחלים להמשיך שם כל ההשפעות, כן נוק' דקליפה אליה רצות כל השפעות הטומאה, ולכן היא מטונפת מכל מיני טינוף, והיא בחינת הצואה שהיא המותר הנדחה מן הכל, והבן היטב. והנה הטינוף הוא בחינת הזוהמא הנמשכת, ושקץ הוא סוד הנשמות הטמאות שנכנסות שם כנ"ל, ולכן נקברים שם למ"ן טמאים שלה. והנה השקץ הם הנשמות כנ"ל, והם המעלות את המ"ן טמאים, וריח רע הם בחינת המ"ן טמאים עצמם, לעומת ריח טוב שהם המ"ן הקדושים. והנה זה הריח רע הוא מטונף ומסורח מבחינת השפחה בישא עצמה, שכך הם המ"ן טמאים עולים מבחינתה: וכל זה מצד הגוים עע"ז עצמם, אך מצד הערב רב היא סרכא. וסוד הענין, כי הריאה היא השכינה בבחי' עליותיה בכנפיה ובשירתה, כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה במקומות הרבה. והסרכא הנגלית שם אינה מנחת העליה, וזה ע"י הערב רב, כי האומות עצמם שהם לחוץ מתדבקות בישראל ע"י הע"ר, והאומות האלה הם סוד עצם ובשר. ובאמת סודם - פנימיות

15

וחיצוניות, בסוד לאה - עצם, רחל - בשר: אמנם עתה אפרש לך בזה סוד גדול מאד, ותדע כי אפילו השקר בהליכות מרמה הוא מתהלך בעולם, ולא במקרה, אלא שהוא צריך להיות אבד יען שקר הוא. דע כי כל הבריאה נחשבת כגוף אחד, הקדושה היא המוח, ויש עליה חיצוניות אחד הסובב אותה, והוא סוד העצם; וחיצוניות עוד אחר, והוא הבשר. והאמת כי החיצוניות הוא אחת, ומתחלק לשנים - עצם ובשר, והבשר הוא סוד החיצוניות ממש, והעצם הוא החלק היותר פנימי שבחיצוניות, הוא הקרב יותר אל הפנימיות, וסודם - עשו וישמעאל. אבל בחינת הקדושה עצמה היא מתחלקת לשלוש בחינות אלה, ומן העצם יונק העצם החיצוני, ונקרא עצם מת, ומן הבשר - הבשר אחר, ונקרא הבשר טמא. וצריך שתדע כי באדם למטה ניתן מקום לס"א להיות נאחזת בו בסוד יצ"ר, וזה בבחינת הבשר, ולכן למעלה גם כן מקום התדבקות הס"א הוא בבחינת הבשר, ובעצם הוא קרב אבל לא נדבק, ולכן מי שינק מן הבשר חילל יותר. והסוד - כי על בני האדם כתוב

16

(בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר" בסוד הבשר הנ"ל, ששם מקום האחז הס"א באדם. ולכן על כן הגיע החילול להגשים הקדושה בסוד בשר טמא, והנה על זה הבשר כתוב (שמות כב, ל) "בשר בשדה טרפה לא תאכלו" שצריך לדחות זה מן הקדושה שלא יתדבק, אלא "לכלב תשליכון אותו", שהוא הנצרי. והנה עד כאן פירוש הענין של השבע כוכבים בסוד השכינה: ואומר עוד (זהר שם), שכן יש תריסר מזלות, שהם שרשי הנשמות בסוד הקדושה - י"ב שבטים, וי"ב נשיאים בקליפה, שהם שרשי נשמות הקליפה. והנה הרשעים הם בסוד מיתה, שהוא חסרון אור כנ"ל, והוא בחינת שרץ כנ"ל המטמא לגוף בכל בחינותיו, ואפילו לכהן מגיע, אך בסוד זה כתוב (ויקרא כא, יא) "לאביו ולאמו לא יטמא", שבכח אביו ואמו שמאירים עליו אינו מקבל טומאה, כי אין הס"א יכולה לשלוט עליו: ואמר עוד (זהר שם), "אליהו לא תתעכב" וכו', וסוד הענין, כי לפי אותו הגילוי שהיו הם מתגלים באותה הפעם לרשב"י - כך היה נתקן איזה תקון לפי בחינת הסודות ההם אשר היו

17

מתגלים שם. ותדע שאליהו נפקד על כל תיקוני ישראל להגיעם אל משיח להכין לגאולה, ועל כן הוא עומד עמו, והוא המבשר לפניו. והנה לפי התיקון... (חסר):