ספר קנאת ה' צבאות
ענין הכרובים:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ענין הכרובים: (חסר) ... כי הם היו כרובים, והיו פורשי כנפים. ותבין כי הכרוב הוא פני אדם, (עיין יחזקאל י, יד; חגיגה יג,) אך אנפי זוטרי, כי אפי רברבי הוא יוד קא ואו קא עצמו, ואנפי זוטרי הוא הרבוע שלו, שהוא שפל אליו וקטון לפניו. אמנם האמת הוא, שהארון נושא את נושאיו (סוטה לה.), כי המלאכים הם הנישאים מן השכינה, שהם משרתים אותה, ועל כן להראות הענין בבירור למטה, היו הכרובים למעלה מן הארון להראות נישאים ממנו, והכנפים שלהם סוככים על הכפורת, כי כך הם מכסים בכנפיהם את השכינה כנ"ל. וצריך שתדע כי כל אלה יוצאים בבחינת זכר ונקבה, בסוד זו"ן, ועל כן היו שנים, ופניהם איש אל אחיו. וסוד הענין כי השכינה נתקנת בסוד נצח הוד, ובסודם מתפשטת למטה להנהיג העולמות, והם עצמם סוד זכר ונקבה. והענין, כי היא יורדת לפעמים בסוד ימין ולפעמים בסוד שמאל, ולכן שני כרובים הם - א' בסוד זכר לימין, וא' בסוד נוק' לשמאל. ואלה הם שרש
הכרובים, כי כמה כרובים מתפשטים מהם לפי הבחינות הפרטיות. וברדת השכינה בסוד חסד, תרכב על הכרוב שמצד נצח, ותקח משם כרוב אחד פרטי העומד לפי בחינת ההנהגה ההיא, וכן להיפך. אך באמת הם תמיד בהסכמה אחת, כי יסכים הוד לנצח או נצח להוד. על כן (שמות כה, כ), "ופניהם איש אל אחיו"; ומן השולט תשתמש לירידתה: והנה עתה אמר לאליהו (זהר שם) שיעשה כרוב תחתיה - כרוב פרטי, לפי בחינת ההנהגה ההיא, ועל כן כל סדר הירידה כמבואר במאמר. וצריך שתדע כי סוד העליה והעפיפה בשם מ"ב, וסודה ו"ו, והיינו (ישעיהו ו, ב) "בשתים יעופף", כי שרש הכל ו' שהוא ת"ת. ואח"כ בהיות הו' הזאת מכה בו' השנית, שהוא יסוד, נעשה ו' פעמים ו', והם ל"ו - כלם מ"ב. והו' הראשונה היא אבגיתץ (זהר שם), והל"ו היוצאים ממנו הם שאר השמות, וזהו סוד (ישעיהו ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו", בסוד הל"ו שבו' השניה כנ"ל, שש כנפים בסוד הו' הראשונה. ואעפ"י שאלה הז' שמות מתפרשים בסדר אחר - בסוד הז"ק, אמת הוא, אך שרש
התנוצצם הוא מכאן, אלא שמתפשטים תחת הנהגת הז"ק להנהגת העולם, כי נשארים האחד לחסד, והשאר בשאר מקומות, והבן היטב. והנה הכל צריך שיהיה בסוד השם יקוק ב"ה, על כן מזכיר הכל, י"ק באו"א, ו' בשית גדפין, ה' דילה; באות זה יורדת ומנהגת בסוד (מנחות כט,) "בהבראם - בה' בראם": ויש עוד המלאכים של הצדיק שהם סוד החיות סומכי הכסא (זהר שם). והענין, כי יש שרפים ויש חיות, וסוד הענין, כי מצד הת"ת נמצאים השרפים בסוד העליה והירידה כנ"ל, ומצד היסוד נמצאים חיות שנקראות על שמו צדיק חי עולמים, והם סוד החיות הנושאות את הכסא, והם להמשיך פעולת ההנהגה בעצמה למעשה. ולכן אומרים סמיכו לה כחיון דסמכין לכורסייא דעל גבייהו דהא דאצילות דשמא יקו"ק איהי סמיכת" וכו'. וסוד הענין, כי אות ה' שבשם סודה שכינה על ד' חיות, הרי ה'. ובאמת החיות הם למעלה בספירות, ואלה הם מלאכים כמו החיות העליונות שנבראות נושאות, והם נשואות. ואף על פי ששרפים וחיות מתפרשים בסודות
אחרים, זה גודל לאלקינו שדבריו כפטיש יפוצץ סלע, כלם אמת וצדק, אין בהם נפתל ועקש. והנה זאת הה"א היא עומדונ להתפשט בעולמות ולסבול את משרתיו, ואינם יכולים להתנועע אלא בכחה, ועם כל זה אם יש אלה הכלים הראוים לה היא מתפשטת עליהם, והם חיים בה, ומתנועעים בתנועה הראויה להם; ואם לא - אינה מתפשטת. והנה כשהיא מתפשטת ושורה על כליה, אז כדי להקים התיקון ולקיימו נחית עילת העילות, וסוד זה הוא שם מ"ה, שנקרא שקיו דאילנא כנ"ל, שהוא שרש האצילות כולו. וזה צריך שיהיה מאיר להעמיד כל דבר על תלו, והוא סוד אדם, בסוד (ישעיה נב, יג) "וגבה מאד", שצריך זה להאיר להעמיד התיקונים הניתקנים. אך כשאינה מתפשטת, נא' בה (איכה א, א) "איכה ישבה בדד": והנה משה הוא שקול כס' רבוא (זהר שם), ובאמת הוא משלים בעד כל ישראל, ועל כן שמו ראשי תבות (תהלים לג, יד), "ממכון שבתו השגיח" (זוהר שם), כי על ידו הב"ה משגיח על
כל ישראל, והוא מתקן בסוד תורה נביאים וכתובים, והכל בתיקון הראוי לסוד העליה בבחינת נחמות והילולים. והוא אינו מתגלה אל ראשי הישיבות, כי הוא נסתר בתוך הס"א, ואינו מאיר באור הראוי לו. ועל כן התפלל עליו ר"ש, והשביע גם הוא לאליהו שהיו מדברים עמו, ואמר (זהר שם רפ"ב,), "גלי ליה וכו' דיודי לך קוב"ה עליה ויסתלקון בנוי בגיניה", כצ"ל: ואודיעך, שכמשפט השכינה בגלותה כך משפט הנשמות האלה הנודדות אחריה, כי בזמן שיש גלות לה יש להם, ובזמן עליתה - עליה להם. והנה התפלל והשביע לאליהו לחזקו בתיקון שיגלה מיד (זהר שם) ולא יצטרך להמתין, כי יש תיקונים רבים שאינם מתגלים אלא לאחר זמן מה, וזה שנעשה באותו היום - תיקון שהיה לו להגלות מיד: ועתה ראה ראית דברי הרשב"י עד היכן הם מגיעים, וכי דברים צדיקים הם, ועולה לא נמצא בשפתיו ח"ו, כי הכל בקדושה ובטהרה כליל לה' המה (תהלים קמד, טו) "אשרי העם שככה לו
אשרי העם שה' אלקיו". ומאשר שמעת, תדין על אשר לא שמעת. כי כאשר הסירותי רגלך מנתיב לא ישר, ועל דרך אמת העמדתיך, אם לב חכם לך את הכל תבין לאשורו: קבורת משה בחו"ל: רק עוד מאמר אחד אפרש לך בדברי הרשב"י זלל"ה, למען יהיה לך די הבין בכל דבריו בענין הזה: המאמר הזה הוא בפ' תצא גם כן (דף רע"ט ע"ב), "רעיא מהימנא, בפרשתא דא הוה אידכר כנישו דילך" וכו'. וסוד הענין, כי מה שנזכר בתורה במקום אחד, הוא שבאותו המאור שכנגדו הפרשה ההיא - תלוי המעשה. והנה כאן כתוב (דברים לב, מט), "עלה אל הר העברים", והוא סוד שבפרשה הזאת תלויה מיתתו של משה בחו"ל, ובפרשה הזאת גם כן חזרתו לארץ לעת"ל בזמן הגאולה בתיקון גדול. והנה צריך שתדע, שהנקבר בארץ אם הוא צדיק נאמר בו (ברכות יח), "צדיקים במיתתם קרויים חיים", מפני שכיון שהוא נקבר, הנה סודו להיות מתפרש ממנו הרע של זוהמת הנחש, והוא נטהר. ואז עומד שם כך עד זמן שנאמר בו (יחזקאל
לז, יג), "בפתחי את קברותיכם". אבל מתי חו"ל, אף על גב שמצד זה הם חיים, כי זוהמת הנחש סרה מהם, אבל יש טומאה אחרת ששורה עליהם, והוא טומאת ארץ הטמאה. ועל כן צריך להם צער גלגול מחילות (כתובות קיא.), שעל ידי זה מסתלק מהם גם בחינת הטומאה הזאת, והם נטהרים לגמרי. והנה משה הוצרך להקבר חו"ל, להיות בתוך הקליפות עם ישראל, ואז ניטל ממנו בחינת השלום, שנא' בו (ישעיהו נז, ב), "יבא שלום ינוחו על משכבותם", וסודו חזרת הנשמה אל השרש. והנה אם משה היה הולך לנוח אל שרשו מיד, הנה כמו שתיקן הוא תיקון גדול בחייו, כן במעלה גדולה היה מסתלק אחרי מותו, כי תקן השכינה להיות בסוד כלה שלו, ובסוד זה היה עומד גם כן אחר מותו. אבל כיון שהוצרך להקבר בחו"ל לתיקון ישראל, הנה הוצרך להתהלך בדרך אחרת, ולסבול כמה יסורין, והוא סוד (יהושע א, ב), "משה עבדי מת, ועתה קום עבור", כי כל המקרים שעברו על ישראל מהכנסם לארץ והלאה,
הכל היה נמשך אחר בחינה זו שמשה נשאר חו"ל. ועל כן בבא אליהו, שהוא פנחס, שניתן לו סוד השלום, לעשות שלום בעולם, הנה ראשית הכל יהיה שלוחו של משה, שאז נאמר בו "יבוא שלום", ויזכה למנוחה גמורה: והנה עתה הוא חסר מאור התורה חסרון גדול מפני היותו בקליפות, וסוד הענין, כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה, וזה מה שניתן למשה ולסובלי החלאים בצמצום גדול. והנה מפני טומאת ארץ העמים הוא נראה במראה אחר שאינו מראה הודו, והוא סוד (ישעיה נג, ב) "ונראהו ולא מראה ונחמדהו", וזה נקרא (זהר תצא ר"פ.) "צולמא דלאו הגונה ליה". ובאמת שעיקר גוף האדם הוא העצמות, כי שם הבנין שלם, והבשר והעור אינם אלא תיקוני האברים. ובהיותו נשאר בסוד הארה מצומצמת, הנה באמת העור והבשר כלים ממנו, ואף על פי שבמותו נאמר (דברים לד, ז), "לא כהתה עינו ולא נס ליחה", זהו בבחינת הפטרו מן העולם. אבל בסוד התלבשו בקליפות נשאר רזה, בסוד עצמות לבד בלא עור ובשר.
וכל זה הוא סוד "ונראהו ולא מראה ונחמדהו". ועל ידי אליהו יחזרו לו כל האורות והתיקונים, והוא יהיה נתקן בשרשו בסוד מה שתיקן בחייו, בסוד כלת משה כנ"ל. וזה יהיה לו מעלה גדולה לאין חקר, ויהיו ישראל גם כן נתקנים עמו בתיקון רב מאד. זאת כונת רשב"י ע"ה בדבריו הקדושים. וכל פנים אשר לא כן, יהיו כמוץ לפני רוח, לפני הטות לבב בני ישראל לזנות מאחרי ה', כי אלקים קדושים הוא, וכל דרכיו בקדושה מעולם ועד עולם, אין עוד: וגם את זאת אודיעך, למען תדע כי שומר ישראל ה', וכי לקח טוב נתן לנו לדעת אורח חיים, ולא נסור לכל פיתויי היצר הרע מנעוריו, כי לכל מכה הקדים רפואה, ונגד כל חץ או חנית היצר הזה הכין מגן וצנה וסוחרה אמתו. כי גם מאז צפוי לפניו אשר יבא השטן להדיח לב הפתאים בדבר הרע הזה, והוא על כן במצותו הקדימנו (דברים יב, ל) "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים האלה ואעשה כן גם אני", כי לא על העובד עבודה זרה
לסור מאחרי ה' דבר הכתוב, כי אם לאשר יעבור עליו רוח תועים לחשוב כפתאים החטאים האלה שיוכלו לתקן תיקונים גדולים ולעבוד את ה', ללכת אחרי אלהים אחרים בכונות משונות ודעות זרות, להכניעם או לברר מתוכם, כי לא יהיו הדרכים האלה לעד לעולם אלא דרכי שאול ואבדון, כי על כן העיד עליהם (שם, שם, לא) "לא תעשה כן לה' אלקיך" - בשום פנים אי אפשר לדרכים האלה להיות טובים ונכוחים לפני ה'. וכדי שלא תטעה לומר, הנה לעשות המעשים האלה לפני ה' לא יתכן, אך לעשותם לפני האלילים לשם ה' יהיה העבירה לשמה אשר שבחוה רבותינו (עי' נזיר כג,), חזר והזהיר בפה מלא (דברים יג, א) "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם וכו' לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", כי לא ימצא עוד שינוי בתורה תוספת או גרעון, אפילו אות אחת: עוד מעט אחת היא נשארה לי לברר לך להצילך מדרך רע, הוא ענין חידוש התורה המוזכר בדברי רז"ל על פסוק (ישעיהו נא, ד) "כי תורה מאתי תצא", אשר נתפתלו בו עקשי הלב
הרבה מאד. וכבר יעדתי לך בירור זה הענין גם בחלק הראשון ממאמרי זה. אמנם למען הודיעך אמרים אמת, ולמען תראה נפלאות אלקינו אלקים חיים ומלך עולם, אשר נפלאותיו ומחשבותיו אלינו, אואיל באר את הענין הגלויות והגאולה, הכל בסדר נכון, ואז תדע תיקון העולם מה יהיה באמת על ידי מלך המשיח, וכל המקרים אשר חלפו עדן מה טיבם, והבן מאד: שני ראשית לבריאה - כתר וחכמה: דע כי בהיות רצון המאציל להמציא הנשמות, שתהיינה מקבלות מאתו הטוב אשר זימן להם, הנה כך סידר מאוריו בהדרגה אשר רצה בה; וסוף כולם, פירוש - סוף התפשטם, הוא הנשמות הנגזרות מהם. ובהיות הדבר הולך כך בלא עיכוב ומניעה, הנה השפע יוצא מן המאציל ב"ה, ומגיע אל הנשמות ברווחה תמיד. אך הס"א היא הבריאה אשר במקום שהיא נמצאת גורמת עיכוב ומניעה אל האור הזה, שלא יגיע למטה במקום אשר הוא שם: אך צריך שתדע ששני מקורות נמצאים לכל הבריאה מן הראש ועד הסוף, והוא סוד ב' - שני
ראשית, והם מקור הכתר ומקור החכמה. כי מקור החכמה נותן בחינת הבחירה, שיוכל הרע לקלקל המדריגות, אבל מקור הכתר נותן בחינת התיקון העתיד לימצא אחר תשלום הבחירה. והוא שיהיו המדריגות עומדות בתיקון נצחי, שלא יקבלו עוד שינוי, והוא ענין (עירובין כב.) "היום לעשותם ולא מחר לעשותם". ודמות האדם הוא עתה סוד הבריאה לפי בחינת הבחירה, והוא סוד "אשר יצר את האדם בחכמה". וענין זה הוא סוד גדול מאד מאד, ואני צריך לבארו לך, למען תעמוד על עומק הדבר על נכון: דע כי החכמה היא תחילת מציאות המקבלים, ומתפשטות ממנה עד מלכות כל הספירות כולם. אך הכתר אינו אלא סוד השראת העליון על התחתון, ולכן הוא השראת המאציל על נאצליו, והוא הכתר אשר איננו בגוף האדם, אלא מונח על ראשו.והנה מציאות הבריאה לפי המקבלים הוא, שיהיו הם מתעוררים, ואז תבא ההשפעה. וזה מה שעושה השינוי בין זמן לזמן, והוא כל סוד הבחירה ופעולותיה. אך המציאות לפי המאציל המשפיע, הוא מציאות שוה, שתבא תמיד ההשפעה
ממנו למקבלים, שבו אין שינוי, ולכן "לא למחר לעשותם". ובאמת כשתשלם הבחירה, שאז כבר הוכן המקבל בכל ההכנות, (להשוות) [להשרות] עליו המשפיע, אז ישרה המשפיע, ובכחו ינהג את הכל לעמוד בהשואה אחת תמיד באין שינוי כלל, והבן: וצריך שתדע על כן שהעולמות שקודם האצילות הם בסוד הכתר, והאצילות הוא חכמה, ועם כל זה א"ק הוא הכתר, וענפיו חכמה. וכשתדקדק עוד - השראת המאציל הוא הכתר, וא"ק הוא חכמה. אך התפשטות הדברים לפי ענין ההנהגה עד הנקודים הוא סוד כתר, ומן הנקודים ולמטה הוא חכמה, כי אצילות שאחר השבירה הוא חכמה, כי כל המאורות הם נערכות זו עם זו, עליון עם תחתון. והנה אדה"ר נברא בתחילה בסוד חכמה, והיה ראוי לו לעלות בסוד כתר, ולהעלות עמו הבריאה. כי לולי היה עומד בצווי, הנה בחינת הבחירה היתה נשלמת, ואז היה עולה במדריגה העתידה בתיקון העולם עד הנצחיות. אמנם צריך שתדע, כי כאשר יש כל המדריגות האלה אשר זכרתי, כן יש חילוקים רבים בענין העליה מאחת לאחת, ותמצאנה
עליות רבות בזמנים שונים. אך כללות הענין הוא אשר פירשתי לך: החטא נותן אפשרות להתפשטות הס"א: והנה בהיות הבריאה לפי מקור החכמה, שהוא מקור הבחירה, נמצא לס"א מקום. אך שני זמנים הם לפי המקור הזה, ושתי מקומות לס"א, וסוד זה הענין הוא מיעוט הירח. דע כי בתחילתנה] נבראת הס"א, והיא היוצאת לפי בחינת השבירה לבד, פירוש - מהשרש שגורם לה השבירה, ואז אינה אלא תולדת המדריגה האחרונה של הקדושה, דהיינו סוף מלכות דעשיה. ובבחינה זו היה היצר באדה"ר. והנה אז לא היה צריך לאדה"ר כל כך תיקון; אלא לתקן בחינה זו של השבירה עצמה - ניתן לו ז' מצוות, בסוד ז' מלכים שמתו, והיה די בזה, כי בתקנו זה כבר היה עולה אל המקור האחר, הוא מקור הכתר כנ"ל, והיו העולמות עולים בעליה כקודם השבירה. אך כבר הכנה הוכנה בסוד מיעוט הירח, שאם יחטא אדם הנה תהיה הס"א גוברת ועוברת תחומה, ומה שבתחלה לא היתה אלא בסוד סוף מלכות דעשיה, ורק משם
יונקת, תוכל להתפשט כנגד סוד כל התרי"ג אברים, שהם כללות דמות אדם, לינק מכלם: ובאמת, כאשר חטא אדם, מיד ניתן רשות לס"א להתפשט, ומכל ספירה תובעת יניקה. וסוד הענין, כי נשמת אדה"ר היתה כללות כל הנשמות (שמ"ר מ, ג), וכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון, ועל כן בחטאו ניתן רשות לס"א להתפשט ולשרות על כלו, ואז כל הנשמות שהיו גם כן כלולות בו כנ"ל, ניתנו תחת רשות הס"א, ואז על כולם נגזר מיתה, שהיא להפריד רע זה הנדבק בהן מפני הס"א השולטת עליהן, והוא סוד (שבת נה.) "אין מיתה בלא חטא", כי חטא רצה לומר - פגם, וזהו בחינת הפגם שנפגמו כולם בחטאו זה. ואז ניתן רשות לס"א לתבוע יניקה מכל מדריגות הקדושה, שהם שרש לנשמות ההן, כי כן הוחק לה לינק מן המקומות הנפגמים על ידי מעשה תולדותיהם הרעים. והנה מפני זה הוצרך אחר כך התורה בתרי"ג מצוותיה, לתקן כל המדריגות של פרצוף אדם, מה שלא היה צריך אלא ז' מצוות לבד.
וגם שאפילו התיקון הצריך לא יכול להיגלות מידן כמו שאפרש לך. והנה בהיות הס"א מתחזקת ומתפשטת, כך נתפשטה על כל העולם כלו, ונטמא העולם, חוץ מארץ ישראל שלא שלטה עליה. וענין זה הוא אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי הוא המקום שיש כח לרע להתגבר על הטוב, בסוד מיעוט הירח כנ"ל, וזהו הפגם שפגם אדה"ר: התלבשות הנשמות ושרשיהן בקליפות: והנה תדע שהנשמות הן מיין נוקבין אל השכינה, כי כך האם תמיד בכח תולדותיה הראשונים היא חוזרת ומתראית ומבקשת מן המלך, באמרה, חזי במאי ברא סליקית קמך. ובהיות הנשמות האלה יורדות בתוך הקליפות נקרא שמיין נוקבין של השכינה הם בתוך הקליפות. ובאמת, ששרשי הנשמות הם ביסוד נוקבא, שעל כן הם מעלים מיין נוקבין אליה על ידם. ואלה השרשים נמסרים להתלבש בתוך הקליפות, מפני הנשמות הנתונות שם. ותדע שאין עמידת הנשמות שם כעמידת הרשע בתוך הגיהנם לקבל ענשו, אלא זה נקרא קלקול בדברים - שניתנה
שליטה לס"א על הנשמות ההם, ורשות לינק איזה יניקה מן השרשים המתלבשים שם להתגלות אל ענפיהם. אך עם כל זה הוא כמו בבחינת עונש, כי הרי נפגמו באדה"ר. אבל מפני שהעיקר היה רק אדם, על כן אמרתי שזה נקרא קלקול שצריכים האחרים לתקנו. ובהיות הנשמות האלה בתוך הקליפות, השכינה עצמה בבחינת עצמה, מלבד השרשים האלה של הנשמות שהם בסוד המיין נוקבין, היא עצמה צריכה להתלבש שם, לתת כח לשרשים ולנשמות עצמם. ובהיותה מתלבשת, על כן היא מבררת מעט מעט חלקים מן המיין נוקבין ההם, ההולכים ומתבררים, או בהמשך הזמן, ועבור העת הנגזר, או מפני מעשי התחתונים. ובהיות השכינה עומדת כך מתלבשת שם, ניתן שליטה למדריגות הס"א, שהם יונקים ממנה מה שראוי להם, והם מתחזקים. ובזמן ההוא אין השכינה מנהגת בבחינת ממשלתה, שאז לא היה רשות כלל לס"א, אלא עוזבת ממשלתה, להניח ממשלה לס"א, והיא אינה פועלת אלא בבחינת שמירת ישראל, והדברים הצריכים שאי אפשר
בלעדם, ואז נקרא (משלי ל, כג) "שפחה כי תירש גבירתה". ותדע סוד גדול, כי כאשר מכל המדריגות יוצאות נשמות מן הראש עד הסוף, כך כל המדריגות נפגמות ברדת הנשמות האלה. אך עם כל זה אין יניקת הס"א מגעת למעלה ממלכות כלל, אלא כפי בחינת המדריגות הנפגמות כך הם יונקים ממלכות. והוא סוד (משלי י, א) "ובן כסיל תוגת אמו", כי יונקות ממנה הקליפות לפי בחינת עצמה, ולפי בחינת מה שהיא מקבלת (ומקבלת) מכל שאר המדריגות, ועל כן הכל נתקן על ידיה, והבן זה: