Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

תיקוני זהר

קטע 17

קטע 17 מתוך 56

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

כי שפע ימים ינקו, למאן אינון יונקים, אמר ליה ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות, והכי אינון רקיעים שבעה בשבעה, והכי אינון טורין שבעה בשבעה, והכי אינון ארעין שבעה בשבעה, ישובין שבעה בשבעה, וראשין דלהון תרין, ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה, וכלהו זכר ונקבה, ולעילא חד גניז וטמיר, והכי אינון שבע כורסיין שבעה בשבעה, שבע היכלין שבעה בשבעה, והכי ממנן אינון שבעה בשבעה: לויתן דימא דא צדיק, רישא דאיהו עמודא דאמצעיתא, מטי עד ימא שביעאה דאיהי רישא דכלהו, ותרין גדפוי ותרין קשקשין בארבע ימים שעורייהו, שיעור דזנבא דחויא מטי עד ימא שביעאה בתראה, דאיהי כלילא שבע ימים, דעליה אתמר שבע ביום הללתיך: אמר רבי שמעון, ברי, הא מארי תריסין קא נחתין מלעילא, מלובשין שריין, קשתותיהון קשתי אש, ורומחיהון אשא, וסייפיהון להבה, כלהו מארי עיינין, בוודאי הא מארי תריסין בבי מדרשא, ואלין בהון יתערון לאגחא קרבא לעילא:

2

ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא, רב המנונא סבא, ודאי בכמה נונין חיילין קדישין דתלמידי חכמים, דמתרבין בימא, כען צריך לפרשא לון רשת, למיהוי ברשות דילן, ולמארי תריסין מאני קרבא, כען צריך לאתקנא בקירטא באבנין דקירטא, בקשתא בגירין דקשתא, ברומחא, בסייפא, החזק מגן וצנה, דאית מארי תריסין דאינון מגיחין בסוסוון, ואית אחרנין דאינון רגלין, דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי, כשש מאות אלף רגלי וגומר: קם רבי שמעון פתח ואמר, שמעו הרים את ריב ה', מאן ריב דא שכינתא, דאיהי ריב ה', דאיהי רבי רב, בגין בנהא, איהי ריב ברבי ורבן ורבא, ריב ודאי בכלהו תנאים ואמוראים, דאיהי מריבת בהון בשית סדרי משנה, בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל שית סדרין:

3

ועלייהו אתמר או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, תרי שלמי, חד בעמודא דאמצעיתא, וחד בצדיק, דעלייהו אתמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, דבגלותא אתמר בעמודא דאמצעיתא מרחוק ה' נראה לי, צדיק קרוב לה, ובגיניה אתמר טוב שכן קרוב מאח רחוק: ובגין דא שמעו הרים אלין אבהן, את ריב ה' דא שכינתא, דאיהי ריב עם אבהן, בגין דמרחקין לה מבעלה, דאינון אתקריאו אמוראים, והאיתנים מוסדי ארץ אלין אינון תנאים, ואלין תנאי"ם איתני"ם בהפוך:

4

תיקוני זהר דף מד/א אתוון, ואינון נצח והוד (צדיקים) איתני עולם, והא אית"ן בהפוך אתוון תני"א דמסייע ליה בגלותא, ועלה אתמר איתן מושבך ושים בסלע קנך: והאי סלע (אתמר בה דלא נפיק אלא טפין טפין דמיא דאורייתא באלין פסקות ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים דא גרים ד)לא נפיק מיניה אלא טפין טפין זעיר שם זעיר שם, וכמה מחלוקות על אלין טפין, ומאן גרים דא, המורים, דאתמר בהון כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ובגין דא שמעו נא המורים, ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים, דאם לא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאים ואמוראין באורייתא דבעל פה דאיהי סלע, אלא אתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו בלא טורח, ויהיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגומר, והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק, בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם ה' הוה שרי בפומיהון דישראל, דאיהי אורייתא דבעל פה, דאיהי סלע ע"ל ס',

5

דאינון שתין מסכתות, דהכי איהו סל"ע על ס': דשכינתא הוה נח על טנרא, דבכל אתר דבעי קודשא בריך הוא למעבד נס, שכינתא אקדמת לההוא אתר, וכיון דשכינתא הוה תמן, לא הוה ליה למחאה בסלע, דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא, ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי, יען לא האמנתם בי להקדישני, ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע, דאיהי י' מן מיטטרו"ן, ואשתאר מטטרו"ן יבשה, ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגומר, אחד איהי מלכות, ותראה היבשה דא סלע מטטרו"ן, דבגיניה אתמר ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה, מאי בשר, ההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר, ועד דנחית לה לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי: ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן, שליטת מרה באתרהא, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) ויבאו מרתה, ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה וגומר, דא קושיא, בחמר דא קל וחמר, והא אוקמוהו: והכי הוו ישראל עד דאחזי לון עץ, הדא הוא דכתיב (שם ט"ו) ויורהו ה' עץ וישלך אל

6

המים וימתקו המים, ודא עץ החיים, דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא, י' מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו', והאי עץ מהלך חמש מאות שנה דאינון ה', וימתקו המים דא ה' בתראה, דאתמר בה קראן לי מרה, דשכינתא תתאה איהי מעין גנים דלית ליה פסק, טפה דאתמשכא מן מוחא, וכמה טפין אתמשכאן מניה, דאינון בתולת אחריה רעותיה: קרקפתא איהי סלע, ומבועא מלגאו דא מוחא, על אלין טפין אתמר, אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגומר, את אויבים בשער, דאיהו תרעא דצדיק אות ברית קדש, דעלה אתמר זה השער לה' צדיקים יבאו בו: ועוד שמעו הרים את ריב ה', אלין תלת יודי"ן, והאיתנים מוסדי ארץ אלין תלת ווי"ן, דכלהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט: קום אלעזר ונטיל קירטא דאיהי שכינתא (ואקיף לה תגא), וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא, דעלה אתמר ואד יעלה מן הארץ, (ובגין דא):

7

תיקוני זהר דף מד/ב אסתלקת עזקא מן א', לקבלא עלה אבן יקרא דאיהי טפה, ומיד והשקה את כל פני האדמה, כד סליקת, סליקת באימא, דאיהו א' מן אדנ"י אקי"ק, ועל מאן סליקת, על עמודא דאמצעיתא דאיהי ו', דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא, וסליקת בד' מן אדנ"י, דאינון תרין דרועין ותרין שוקין, עד דסליק לאת י' דאיהי אבא חכמה י' עלאה, בגין דמתמן אתנטילת, הדא הוא דכתיב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ, ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא, בקוצא דיליה לעילא, ובאמצעיתא, ובקוצא דיליה לתתא, וכד נחיתת, נחיתת כלילא מתלת טפין, בההוא זמנא אתמר בה הולך סגולת"א: ואתקריאת י'יי' בתלת יודי"ן, י' עלאה איהי על רישא דא', דאיהי כתר עליון על כל עלאין, ולבתר נחיתת באמצעיתא ונטלא מתמן (בעמודא דאמצעיתא) (נ"א באמצע), ולבתר נחיתת לתתא באתרהא י' דאיהי לתתא מן א: קם עולימא בתר טולא, אמר רבי רבי הא טפה קא נחתא, טול קשת בידך, דאיהו כגוונא

8

דאצבעא ועזקא ביה, טול ליה ודרך (ס"א וזרקה) ליה לגבה, דקבילת לה עליה, דהא כד סליקת מתתא לעילא על רישא דאת ו' איהו כרומחא ו', אתארכת ביה כשרביטא דככבא, וכד סליקת לעילא שריא עלה י' ואתעבידת ז', ודאי תגא על רישא דספר תורה, כיון דנחתת, צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא: וחרבא דאיהי (דהאי) טפה איהי חתיכת לה לתלת טפין, בגין דאזילת סגולתא, דכד נחיתת עלה הוה י', ולבתר חתיכת לה לתלת, למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן, דתהא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ודא רזא דש' תלת תגין עלה: דרישא דחרבא איהי י', גופא דחרבא ו', תרין פיפיות דילה ה"ה, נרתקא דילה אדנ"י, (וחרבא יקו"ק), וכד איהי יקו"ק בר משכינתיה, איהו דין דחתיך מכל סטרא, כד עאל בנרתקה אתעביד רחמי ולא חתיך דינין, ורזא דחרבא בנרתקה, יאקדונק"י הכי ודאי: ובזמנא דיקו"ק בר משכינתיה, אתמר ביה כי ה' אלקי"ך אש אכלה הוא, דנטיל מגבורה

9

לאוקדא עלמא, י' אתעביד גחלת, ו' שלהובא דגחלת, ה"ה חד חמש גוונין, תניינא חמש נהורין נהרין בהון, ובזמנא דה' עלאה אסתלקת מה' תתאה, איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת, ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא, אתמר בה וראיתיה לזכר ברית עולם, קמו תנאים ואמוראים דלעילא, ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך, די סליקת לה עד אין סוף, ונחיתת לה עד אין תכלית: פתח כמלקדמין ואמר, שמעו הרים את ריב ה', אמר לון אבהן אבהן טורין רברבין, שמעו, דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון, דאיהי כתרא ברישא דכלהו, והאיתנים דאיהי כתרא על כלהו, איהי סליקת ריב עלייכו, בגין בעלה, דאיהי מבועא סתימא כסלע, עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי, דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע, ולית חד מינייהו דאפיק מינה נביעו, בר מבעלה דידע לאמשכא לה: פתח רבי שמעון ואמר, זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא, דהא פימוי אפיק שמהן, ואצבעוי כתבין רזין, וכד סלקין שמהן:

10

תיקוני זהר דף מה/א מפומוי, כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון, וכמה חיוון דמרכבתא, כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון, כל שכן אם שכינתא שריא בצלותיה, ואסתלקת לקודשא בריך הוא, ורזא דמלה אם תשכבון בין שפתים, אל תקרא אם אלא אם, זכאה איהו מאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בשפווי לעילא לגבי בעלה: בצלותא דשחרית סלקא בשמא דאתקרי א"ל, הא"ל הגדול ודאי, בצלותא דמנחה סליקת בשמא דאתקרי אלקי"ם, בצלותא דערבית סליקת בשמא דאתקרי יקו"ק, ורזא דמלה א"ל אלקי"ם ה' דבר ויקרא ארץ: ואמרו מארי מתניתין, דצריך בר נש בצלותיה לשהות שעה אחת קדם דמצלי, ושעה אחת לבתר דמצלי, ורזא דמלה דישהא בצלותיה שעתא חדא, בגין דאתמר והאיש משתאה לה מחריש, ההוא דאתמר ביה ה' איש מלחמה, ולבתר דשהא ליה בר נש וצלי, אם שגורה תפלתו בפיו בודאי אתקבל צלותיה: ורזא דמלה בר נש צריך למשהא ואתתא לאקדמא, כמה דאת אמר אשה כי תזריע וילדה זכר,

11

(ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ועוד שבשפלנו זכר לנו, ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה): ועוד אם שגורה תפלתו בפיו, איהו רזא ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת, ורזא דמלה והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, זכאה איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא, דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא, ההוא ממהר מטרוניתא למלכא, ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה, בכמה תחנונים ופיוסים, לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה: וכד קיימין קדמיה, צריך למיקם קדמיה בדחילו, זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא למאריהון כדקא יאות, ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאקדונק"י, דבההוא זמנא א"ז תקרא וה' יענה, וה' הוא ובית דינו, ודא שכינתא (נ"א ודא חכמתא עלאה

12

ושכינתא) (נ"א חכמה) עלאה ותתאה, ודא איהו רזא אם תשכבון בין שפתים, דאיהי קרבנא דקודשא בריך הוא, דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה, ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא: היא העולה, העולה ודאי, זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות, דאיהו שאיל בגינה מי זאת עולה, עולה ודאי, מן המדבר מן המדבר ודאי, דפימוי חשיב קודשא בריך הוא כטורא דסיני, ובגין דא מי זאת עולה מן המדבר וגומר: מקטרת מר דא צלותא דשחרית דתקון אברהם דהוא מר, ועוד מקוטרת מר, צרור המר דודי לי, ודא נצח דסליק לה בימינא, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ז) נעימות בימינך נצח, ולבונה דא הוד, דסליק לה בגבורה, מכל אבקת רוכל דא צדיק, דסליק לה בעמודא דאמצעיתא, ואם לא סלקא שכינתא בצלותיה, קרבנא לקודשא בריך הוא, הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא, ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב: וכד סלקא שכינתא בצלותיה, כמה חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסיא, כלהו יתערון לגבה

13

בנגונא בחדוה, וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה, והא אוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה: וכד סלקא סלקא כיונה, וכד נחתת נחתת כנשרא, דאיהי מטרוניתא, דלא דחילת מכל עופין דעלמא, ונחתא בכמה מזונין לבנהא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף:

14

תיקוני זהר דף מה/ב מאן גוזליו, אלין אינון ישראל, דאינון כגוזליא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא, ונחתת לגבייהו, לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה, למאן נחתא מזונא דאורייתא דאיהו מזונא דנשמתא, למאן נחתא מזונא דגופא, לכל חד כפום רעותיה: דבר אחר אם תשכבון, דא אימא עלאה, דאיהי צלותא דשבת, דצריכין שפוון לקבלא לה בערב שבת, דאיהי נשמת כל חי, איהי נחתא על ראש צדיק דאיהו יום השביעי, לשון למודים קרינן ליה, ואיהי שריא עליה בין תרין שפוון דאינון נצח והוד: ושבת איהו פה, דאתפתחא בערב שבת לקבלא לה בהאי צלותא דשבת, דהא צלותא דשבת אתקריאת קבלה, ומינה מקבלין כל ספיראן דין מן דין, ובה צלותא דבר נש מקובלת קדם ה', ואיהי צלותא דעשרת ימי תשובה, ואיהי ה' עלאה, דתקינו בה חמש צלותין ביומא דכפורי: אבל שבת איהי שכינתא תתאה, כלילא מתלת אבהן, דאינון תלת ענפין דש' דשב"ת, ב"ת יחידה איהי נקודה בחלל דילה, ואיהי חג דכל (נ"א דכליל כל) יומין טבין, עלה אתמר היושב על

15

חוג הארץ: אבל נשמתא יתירה בשבת וביומין טבין ובכל מוספין, איהי אימא עלאה, תוספת רוח הקודש, צלותא דשית יומין דחול תלת זמנין בכל יומא, איהי שכינתא תתאה, כללא דתמני סרי צלותין, תלת זמנין ביומא, סלקין בשית יומין ח"י, ועל שמיה אתקרי תפלת כל פ"ה, ביומין דחול אייתי לה מזונא על ידי שליח, אבל בשבת ויומין טבין אייתי לה מזונא על ידי דקודשא בריך הוא, ווי לאתתא דאתפרנסת על ידי שליחא, והא אוקמוהו ביונה, דאמר והנה עלה זית טרף בפיה, ואמאי עלה זית, אלא אמרת יונה, רבון עלמין, תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית, ולא תהא מתוקה ומסורה ביד שליח, ושליח בהאי אתר דא מטטרו"ן, ועוד שכינתא אתקריאת צלותא דפסחא מסטרא דימינא, צלותא דראש השנה מסטרא דשמאלא, צלותא דשבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, יקו"ק איהי בכל אתר לקבלא לה, (ולתקוני מאני קרבא): דבר אחר שמעו הרים את ריב ה', מאן ריב ה' ומאן הרים, ריב ה' דא שכינתא, הרים אלין

16

אבהן, ריב איהי קטטה ומחלקת לקודשא בריך הוא, על בנהא דאינון בגלותא, ובזמנא דלאו אינון בגלותא, איהי ריב לגביה על אינון מסכנין דאזלין מתתרכין מאתרייהו, בגין דירחם עלייהו, וקרא אוכח, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ז) או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, תרי שלמי, חד עם שכינתא דאיהי ריב לגביה על מסכנא, ומאן איהו מסכנא דעבדת ריב בגיניה, דא מסכנא דאיהו מסטרא דצדיק, וכל שכן כד צדיק דאיהו חרב ויבש בתמני סרי ברכאן דצלותא, וצווחין לגבי קודשא בריך הוא, ואתמר לגבייהו אז יקראונני ולא אענה: וכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח"י עלמין, חרב ויבש, (חרב מבי מקדשא ויבש מנסכים ועולות), הכי איהו ריב שכינתא עלאה בגיניה עם קודשא בריך הוא, ועלייהו אתמר דברי ריבות בשעריך, ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות בגיניה עם קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא צווח לגבי ישראל לתתא, או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי,

17

תרי שלומים, לקבל תרי ריבות, וקשיא איהי לה מכלא, אפרשותא דקודשא בריך הוא מינה, ודא איהו מחלוקת לשם שמים: וכד נפילת, נפילת לרגלוי, הדא הוא דכתיב (רות ג') ותגל מרגלותיו ותשכב, ואתנפלת קדמיה בנפילת אפים, בגין צדיק דאיהו ח"י עלמין עני בגלותא, וצדיק כד איהו לבר מאתריה אתמר ביה נשקו בר פן יאנף, ושכינתא כד איהי לבר מאתרהא אתקריאת ברייתא, איהו בר ואיהי ברייתא:

18

תיקוני זהר דף מו/א דשבת דאתוסף לעני דאיהו צדיק, יום השבת ודאי, דלית ליה מדיליה אלא נשמתא יתירה דאתוסף לגביה בגין שכינתא, אתקרי איהו מוסף שבת, ובההוא זמנא אתקריאת איהי תוספתא, מסטרא דיום השבת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמים, דאתקריאו נשמות יתירות, הדא הוא דכתיב נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלקינ"ו וכו', ואלין (אינון) דמתוספאן לעמא קדישא בערב שבת ירתין לון תלמידי חכמים ביומין דחול, ובהון אתעביד חול קדש, ואלין אינון תוספות דקא נחתין מתוספתא: דודאי שכינתא איהי תקונא דגופא דקודשא בריך הוא, איהי ברייתא כד אתמר בה ותגל מרגלותיו, ואיהי תוספתא מסטרא דח"י עלמין, דאיהו מוסף שבת, ואיהי משנה מסטרא דגופא, משנה תורה ודאי, ואיהי התקפא מסטרא דדרועא ימינא דמלכא, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי בכח, בכח תרגום בתוקפא, הצרכה איהי מסטרא דשמאלא, ובדרועא שמאלא אחיד בה, ובדרועא ימינא אתקף בה, ויימא קומי שבי ירושלים:

19

ועוד מסטרא דימינא איהי תוקפא לבר נש, ומסטרא דשמאלא יהיב לון צרכיהון בארעא מדברא, שאלה איהי בפימא דמלכא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) שאל אביך, ותיובתא לגביה הדא הוא דכתיב ויגדך, ובה בר נש שואל כענין ומשיב כהלכה: שמעתתא איהי בלבא דתמן מחשבה, תיקו איהי כד אסתלק מלכא מינה, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ט) נאלמתי דומיה החשתי מטוב, ובה צלותא בחשאי, וכד איהי תיקו אתמר בה אז יקראונני ולא אענה: כד שריא בה יקו"ק אתקריאת הגדה, בההוא זמנא אז תקרא וה' יענה, שטה אתקריאת כד לא יהא קושיא ומחלוקת, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ') כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, פסק אתקריאת מכמה גוונין, אית בני נשא דמשתדלין באוריתא דבעל פה לשמה, ואינון בעלי אומנות לגבה, אית דפסקין בה אבנין כטורין וסלעין תקיפין, ולבתר דפסקין לון מתקנין לון בכמה פרוקין, ועלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה, ועבדין בהון

20

כמה בנינין למלכא ולמטרוניתא לדיירא בינייהו: ואית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא, וחתכין לון לכמה סטרין, ולבתר מתקנין לון בכמה